בפסק דין זה נקבע פיצוי משמעותי לעובדת שפוטרה בניגוד לחוק בזמן הריון – כל הטענות של החברה נדחו ונקבע שהתובעת דוברת אמת
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע"ש 14885-08-16
לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' ניצה פרידמן
התובעת בת-אל משרקי
ע"י ב"כ עו"ד אורית רובין
-
הנתבעת רווחה קהילתית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בנימין רוזנשטרוך
חקיקה שאוזכרה:
חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954: סע' 9(א), 13א'
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988
חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963
חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002: סע' 5
פסק דין
1. התובעת עבדה אצל הנתבעת, המנהלת רשת חנויות שהעיקרית בהן נמצאת בעיר בני ברק, וזאת במשך כשנה ורבע, עד שסיימה לעבוד בהיותה בהיריון, בנסיבות שנויות במחלוקת.
על רקע זה הוגשה התובענה שבפנינו, בה נטען שהתובעת פוטרה שלא כדין בהיותה בהיריון ועל כן נתבעו 160,119 ₪, בגין הסעדים הבאים: פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) או חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשנ"ח – 1988 (להלן – חוק השוויון), פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין העסקה פוגענית, תשלום שכר חודש מאי 2016 (חודש העבודה האחרון), הפרשים בגין ביטוח פנסיוני, פדיון הבראה ופיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.
2. רקע עובדתי:
א. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחנות שבבעלותה, ביום 1.3.15 ועבדה בה עד אפריל או מאי 2016 (המועד המדויק שנוי במחלוקת).
ב. לפי תלושי השכר, שכרה של התובעת עמד תחילה על 28 ₪ לשעה ולאחר חצי שנת עבודה, החל מחודש ספטמבר 2015, הוא עמד עד 5,500 ₪ לחודש.
ג. התובעת עבדה אצל הנתבעת גם בתקופות עבר, לפרקי זמן לא ארוכים, לפני נישואיה הראשונים וגם לאחריהם. גם בעלה הראשון של התובעת עבד אצל הנתבעת.
ד. בין התובעת ובין מר יצחק דניאלצ'יק, אחד מבעלי הנתבעת, היה קשר קרוב שאינו אופייני ליחסי עבודה שגרתיים (ר' בעדות התובעת עמוד 8 משורה 36 עד עמוד 9 שורה 31).
ה. התובעת, גרושה ואם לילד, הודיעה לנתבעת בשלהי חודש מרץ 2016 (ביום 24.3.16 לפי גרסת התובעת או ביום 28.3.16 לפי גרסת הנתבעת), שהיא עומדת להתחתן בקרוב, ביום 17.4.16 (מספר ימים לפני חג הפסח).
ו. ביום 17.4.16 התובעת נישאה לבחיר לבה. במועד זה התובעת היתה בהריון.
ז. מדיווחי הנוכחות עולה כי בחודש אפריל 2016 התובעת עבדה רק שלושה ימים – ביום שני – 4.4.16 ובימים רביעי וחמישי – 6-7.4.16.
ח. מדו"ח הנוכחות לחודש מאי 2016 עולה כי מתוך 26 ימי עבודה באותו חודש, התובעת היתה בעבודה ב – 13 ימי עבודה לאורך כל החודש, החל מיום 3.5 ועד יום 29.5 (לא ברצף).
ט. עובר לסיום עבודתה אצל הנתבעת, במועד שנוי במחלוקת, הנתבעת מסרה לידי התובעת מכתב שזו לשונו:
"7.4.16
לכב' גב' בתאל משרקי
ת.ז. …
ג.נ.,
בהמשך לשיחות שהתקיימו ביום 28.3.16
בהן הודעת על התפטרותך מהעבודה עקב מציאת מקום עבודה חדש
אנו מקבלים את התפטרותך החל מיום ה 07/04/2016
בהזדמנות זו אנו מודים לך על תרומתך החיובית בחברה ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך."
י. הנתבעת לא ביקשה היתר לפיטורי התובעת, למרות שהתובעת היתה בהיריון במועד סיום העבודה.
יא. התובעת ילדה ביום 2.11.16.
3. בישיבת ההוכחות התובעת נשמעה כעדה יחידה מטעמה (גב' רויטל מוגמי, שהגישה תצהיר מטעם התובעת, לא התייצבה ולכן לא ניתן משקל לתצהיר זה). מטעם הנתבעת העידו מר יצחק דניאלצ'יק, מבעלי הנתבעת (להלן – דניאלצ'יק) ועובד הנתבעת, מר יהושע ארנרייך, עובד מחסן במחלקת כלים בחנות בה התובעת עבדה.
4. כיוון שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא לגבי נסיבות סיום עבודתה של התובעת, נושא זה יידון בפתח הדיון ברכיבי התביעה השונים.
5. על פי גרסת התובעת בכתב התביעה, היא עבדה עד יום 1.6.16. נטען שבתחילת חודש מאי התובעת זומנה לשיחה על ידי שרונה, בתו של דניאלצ'יק שאמרה שיש כוונה לפטר את התובעת, כיוון שאינה מסתדרת עם אחת העובדות. לאחר שיחה זו התובעת ביקשה מחשבת השכר שתעדכן שהיא בהיריון, וזמן קצר לאחר מכן, שרונה הודיעה לה שפיטוריה מבוטלים, והוסיפה שלא נהוג להיכנס להיריון לפני החתונה, כי הדבר יגרום לאנשים בסביבתה להרגיש לא נוח ולכן מומלץ לה להתפטר בעצמה.
לאחר מספר ימים, דניאלצ'יק קרא לתובעת להתייצב בחדרו. טרם שנכנסה, הוא דרש ממנה לרוקן את כיסיה והתובעת עשתה כך. דניאלצ'יק ציין באותה שיחה שבעיניו התובעת התפטרה ואינה עובדת אצלו יותר ועל כן היא נדרשת להפסיק לתת שירות ללקוחות, אינה רשאית להיכנס למחסן, אינה רשאית לדבר עם לקוחות ועם ספקים ונדרשת להישאר במחלקה שלה. כן נטען שדניאלצ'יק הורה לכל עובדי המחלקה לא לדבר עם התובעת ולוודא שלא תיכנס למחסני הנתבעת.
התובעת המשיכה להגיע לעבודה ולא לעשות דבר, עד שביום 29.5.16 דניאלצ'יק מסר לה את המכתב שהוזכר לעיל (סעיף 2ז' לפסק הדין) והורה לא להתייצב עוד במקום העבודה.
גרסה דומה מופיעה גם בתצהיר התובעת (סעיפים 9 – 16).
6. על פי גרסת הנתבעת, התובעת לא פוטרה, אלא שהיא זו שהפסיקה את עבודתה שלושה שבועות לפני חג הפסח, שהוא הזמן העמוס ביותר בשנה בחנויות של הנתבעת. החל מיום 28.3.16 התובעת למעשה לא התייצבה עוד בעבודה וחדלה להגיע, אלא בשני ימים וזאת למספר שעות בודדות.
עוד נטען שבשיחה שהתקיימה בסוף חודש מרץ 2016, בה התובעת הודיעה שהיא תעדר עקב נישואיה, דניאלצ'יק העיר לה שמדובר בהיעדרות בתקופה עמוסה ביותר בחנות ולא יוכל לאשר לה ימי חופשה רבים, והתובעת השיבה שכך או כך חשבה להפסיק לעבוד אצל הנתבעת ומיום 7.4.16, עשרה ימים לפני החתונה, תפסיק לעבוד.
התובעת הפסיקה להגיע לעבודה בחודש אפריל והתייצבה שוב בחנות בחודש מאי 2016. עקב תקלה, כרטיס העובד של התובעת לא בוטל וכך התובעת יכלה להגיע, להחתים כרטיס ולהסתובב ברחבי החנות הגדולה, למרות שבפועל לא עבדה. כאשר הדבר נודע לדניאלצ'יק, הוא קרא לה למשרדו והבהיר לה שהתפטרותה נכנסה לתוקף וכי עליה לעזוב באופן מיידי את המקום.
7. התובעת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה ומהשוואת עדותה בבית הדין לתיאורים בתצהירה עולה כי גרסתה מעוררת קשיים וסימני שאלה רבים.
א. כך למשל בבית הדין התובעת הסבירה שמיהרה להינשא מאחר שגילתה ביום 20.2 שהיא בהיריון ולא ניתן להתחתן בספירת העומר, ולכן "הייתי צריכה להרים חתונה מאוד מהר לפני שיידעו, שכל האורחים שלי ידעו שאני בהיריון. קל וחומר הבן שלי בן 11 שנה שזה קצת היה, קצת לא היה נעים מהעניין הזה." (עמוד 10 שורות 6 – 9). מדובר בגרסה שנשמעה לראשונה באולם בית הדין, וזאת בניגוד לעדות בתצהיר, שם עניין ההיריון כלל לא הוזכר כשיקול בקביעת מועד החתונה. בתצהיר התובעת העידה שההחלטה להינשא במהירות התקבלה, כי "מקובל אצלנו בקהילה להתחתן תוך זמן קצר לאחר ההודעה על האירוסין ואחת כמה וכמה כאשר אנחנו נמצאים זמן קצר לפני חג הפסח וספירת העומר, תקופה שכידוע אסור להתחתן" (סעיף 10).
התובעת התבקשה להסביר את הפער בין עדותה בבית הדין ובין תצהירה, ולא נתנה תשובה מניחה את הדעת (עמוד 10 לפרוטוקול).
ב. בדומה, בעוד שעל פי המתואר בתצהיר התובעת (סעיף 12), בתחילת חודש מאי התובעת זומנה לשיחה אצל שרונה, בתו של דניאלצ'יק, שהודיעה לתובעת שיש כוונה לפטרה כיוון שאינה מסתדרת עם אחת העובדות, הרי שבבית הדין תיארה את תוכן השיחה עם שרונה באופן שונה לחלוטין (עמוד 11, שורות 12- 18):
"… באה קראה לי שרונה לשיחה במהלך יום עבודה, אמרה לי 'בת אל, תעלי אלי למשרד'. עליתי למשרד, אמרה לי שרונה 'תקשיבי, אבא מאוד מעריך אותך, מאוד, את כל העבודה שעשית עד היום. עדיף שלא. בואי בואי נסיים את התקופה שלך, בואי נסיים. אל תגיעי יותר. בואי נסיים את התקופה. אני אתן לך פיצויים. תבואי מחר אני אתן לך מכתב פיטורים'. קראה לי לשיחה, אמרה לי כך וכך. אמרתי לה 'אוקי'. ירדתי מהמשרד."
ג. בתצהיר התובעת נטען שהתובעת הודיעה על ההיריון לרויטל ממשאבי אנוש ועל פי המתואר שם, לאחר מכן התקיימו השיחות עם שרונה ולאחר מכן עם דניאלצ'יק (ר' הסיפא לסעיף 11 לתצהיר התובעת ותיאור השתלשלות הדברים בסעיפים הבאים – 12 – 14). כלומר, הדברים הוצגו כך שניתן להסיק מהדברים שכאשר שרונה ודניאלצ'יק שוחחו עם התובעת, הם ידעו שהיא בהריון.
אולם מדברי התובעת בבית הדין עולה כי רויטל ידעה על ההיריון במסגרת יחסי החברות עם התובעת והתובעת אף ביקשה ממנה במפורש שלא לספר את הדברים. על כן לא ניתן לייחס לנתבעת ידיעה אודות ההיריון, רק בשל העובדה שהתובעת סיפרה עליו לחברתה, רויטל. ר' בעמוד 11 שורות 8 – 11 ור' גם בעמוד 12 שורות 6 – 18:
"רויטל היתה מודעת להריון שלי לפני הנישואים אפילו. רויטל, משאבי אנוש, היתה מודעת לפני הנישואים. אבל ברמה חברית. ביקשתי ממנה לא להגיד שום דבר, וזכותי לפני חודש חמישי לא להגיד. ידעתי מה זה יגרום מבחינתי. אמרתי לה לא להגיד."
ד. לכך יש להוסיף כי על פי עדות התובעת בהמשך (עמוד 23 שורות 31 – 36), התובעת למעשה מעולם לא סיפרה לנציג מוסמך של הנתבעת שהיא בהריון:
"ש. עכשיו תאמרי לי, למה [לא סיפרת] באופן רשמי על ההיריון?
ת. כי אני לא מחוייבת עד חודש חמישי.
ש. זאת אומרת, אף אחד לא ידע מההיריון הזה. מה שאת אומרת.
ת. ידעו מי, רויטל ידעה, ממשאבי אנוש.
ש. כן, אבל הזהרת אותה שלא תאמר. כך אמרת קודם.
ת. עד חודש חמישי אני לא חייבת לספר."
(ר' גם בעמוד 16 שורות 18 – 19).
עדות זו גם אינה מתיישבת עם המתואר בסעיף 13 לתצהיר התובעת, בו התובעת העידה שביקשה מפרי, חשבת השכר, להודיע לשרונה על היריונה. זאת מאחר שאם רויטל ממשאבי אנוש ידעה על ההיריון עוד לפני שהתובעת נישאה, לא היה כל צורך להודיע שוב על ההיריון.
יתירה מכך, בבית הדין התובעת מסרה גירסה אחרת ולפיה: "באותו הרגע שיצאתי מהמשרד אמרתי לרויטל שתתקשר אליה [לשרונה – ד.ו.] להודיע לה שאני בהריון כי אני לא רוצה, אני לא רוצה, אני לא רוצה לדבר איתה" (עמוד 16 , שורות 3 -4).
גם בהתעלם משתי הגרסאות השונות, אם בין התובעת ובין רויטל ממשאבי אנוש היו יחסים קרובים דיים שהתובעת תספר לה על ההיריון באופן חברי ותבקש שלא תעביר את המידע הלאה, הרי שאפילו אם התובעת היתה מעוניינת להודיע באופן רשמי על ההיריון, לא היתה סיבה שהתובעת תתקשר לצורך כך לפרי.
בעניין האחרון יש להעיר כי הטענה שהתובעת ביקשה מפרי להודיע לשרונה על ההיריון עולה גם בתמלול השיחה עם פרי (נספח ד' לתצהיר התובעת). אך מאחר שמדובר בשיחה שבוצעה כשהתובעת מונחית על ידי יעוץ משפטי, לקראת הגשת התביעה, איננו סבורות כי תשובה כללית של פרי (אשר לא העידה בבית הדין), בה אינה מכחישה את טענת התובעת בנושא, מהווה אישוש מזמן אמת לטענה זו של התובעת.
ה. קיים פער נוסף בין תצהיר התובעת ובין עדותה בבית הדין, לגבי גרסת התובעת בשאלה מתי התקיימה השיחה עם שרונה (יהא תוכנה של השיחה אשר יהא). כאמור, בתצהיר נטען שהשיחה היתה בתחילה חודש מאי. כאשר התובעת נשאלה בנושא זה בחקירתה הנגדית (עמוד 12 שורות 19 – 33 ור' גם בעמוד 13), בסופו של דבר אישרה שהשיחה היתה באמצע החודש, כנראה ביום 15.5 ואף ציינה שביום 18.5 כבר פנתה לייעוץ משפטי (בלשונה – "חתמתי על ויתור סודיות אצלם" ור' גם בעמוד 24, שורות 15 – 29).
ו. זאת ועוד – התובעת תיארה בתצהירה שלאחר החופשה שביקשה לרגל נישואיה וחג הפסח, חזרה לעבודה (סעיף 11 לתצהירה). כאשר נתבקשה להתייחס לדיווחי הנוכחות, מהם עולה ששבה לעבודה רק ביום 3.5.16, לאחר שחג הפסח כבר חלף, התובעת מסרה גרסה שלא נזכרה בתצהירה, לפיה נאלצה להיעדר בשל אבל במשפחת בעלה (עמוד 23 שורה 17 עד שורה 30).
8. לאור ההתרשמות מעדות התובעת, לא שוכנענו כי נציגי הנתבעת, למעט רויטל ממשאבי אנוש שהתבקשה לא להעביר את המידע, ידעו שהתובעת בהיריון (יוזכר כי מדובר בשבועות הראשונים של ההיריון, שכן לפי עדות התובעת, גילתה שהיא בהיריון ביום 20.2 והשתלשלות הדברים שתוארה לעיל התרחשה בין סוף מרץ לאמצע – סוף מאי).
חיזוק למסקנה זו נמצא בעובדה שנושא ההיריון לא נזכר בשיחה עם דניאלצ'יק, אשר הוקלטה על ידי התובעת (נספח ג' לתצהירה). אין זה סביר שאם לדעת התובעת, ההיריון היה הסיבה לפיטורים, סוגיה זו לא היתה מועלית בהקשר כלשהו בשיחה זו, שהוקלטה על ידי התובעת בהתאם לייעוץ משפטי שכבר קיבלה באותו שלב. זאת במיוחד כאשר מדובר בשיחה שכל כולה מוקדשת לשאלה אם התובעת התפטרה או שמדובר בשיחת פיטורים. לא זו אף זו, התובעת אומרת באותה שיחה: "תפטר, תפטר, אני אלך… נשמה, אני לא פראיירית פה". כלומר, התובעת אף לא ניסתה להעמיד את הנתבעת על משמעות פיטוריה. תשובת התובעת בבית הדין, כשהתבקשה להתייחס לעניין זה, לפיה "הלך הדברים האלה לא רגיל בשבילי" (עוד 28 שורה 6) אינה מתיישבת עם העובדה שבשלב זה כבר היתה מיוצגת והונחתה כיצד לפעול.
9. למרות האמור לעיל לגבי עדות התובעת, לא שוכנעו בגרסת הנתבעת לפיה התובעת היא שהתפטרה מעבודתה עוד באפריל 2016 וכי התייצבה לעבודה למרות הודעת ההתפטרות, במשך כמעט חודש בו החתימה כרטיס נוכחות, עד שרק עם התערבותו המפורשת של דניאלצ'יק, התובעת עזבה סופית את מקום העבודה בסוף חודש מאי 2016.
ראשית, לא מצאנו כי גרסה זו סבירה או שיש בה הגיון פנימי.
שנית, אם התובעת אכן התפטרה עוד לפני שיצאה לחופשת החתונה, לא ברור מדוע לא נערך לה גמר חשבון ומדוע אין תיעוד בכתב לגבי הודעת ההתפטרות (בין מצד התובעת ובין מסמך של הנתבעת המאשר את הפסקת עבודתה, לרבות תרשומת פנימית של הנתבעת). גרסת הנתבעת גם אינה מתיישבת עם השי הנדיב שהתובעת קיבלה לרגל נישואיה (בתלוש נרשם מענק חתונה בסך 1,500 ₪ וכן הוצגה המחאה על סך 500 ₪ (צילום צורף לתצהירי הנתבעת).
בהקשר זה נוסיף, כי למרות שדניאלצ'יק העיד בתצהירו שמסר לתובעת את המכתב המאשר את התפטרותה ונושא תאריך 7.4.16 באותו היום (7.4.16), לא ניתן הסבר מדוע המכתב לא נכתב ביום שהתובעת הודיעה על התפטרותה לכאורה וכיצד דניאלצ'יק ידע שיום 7.4.16 הוא יום העבודה האחרון שלה.
זאת ועוד – לכאורה על פי מכתב זה, התובעת מסרה הודעה מוקדמת בת 7 ימים בלבד, ואין זה סביר בעינינו כי הנתבעת לא התייחסה כלל לכך שהתובעת מסרה הודעה קצרה מזו שהיתה אמורה ליתן על פי הדין. במיוחד כאשר לשיטתה, התובעת התפטרה סמוך ל"תקופה הבוערת" אצלה ובכך גרמה לה לנזקים.
שלישית, דניאלצ'יק העיד שנעדר מהעבודה בתחילת חודש מאי (עמוד 35 שורה 37) וזהו הסברו לשאלה מדוע לא נאמר לתובעת דבר על כך שלמרות התפטרותה, המשיכה להתייצב במקום העבודה גם במהלך חודש זה. הסבר זה אינו משכנע, מאחר שהיו גורמים נוספים בנתבעת שראו את התובעת מגיעה לעבודה ומעבירה כרטיס נוכחות ואלה יכלו להעיר לה. העובדה שאיש מהסובבים את התובעת לא ידע שהתובעת למעשה סיימה את עבודתה (לכאורה, לפי גרסת הנתבעת), גם היא מעוררת ספק לגבי גרסת הנתבעת, כאילו התובעת התפטרה. אמנם דניאלצ'יק העיד שלא עדכן איש בדבר התפטרותה של התובעת (עמוד 42 שורה 1), אך איננו מקבלים עדות זו, שהרי הוכח שיש אצל הנתבעת מערך של חשבות שכר ומשאבי אנוש והנתבעת מעסיקה עובדים רבים. כלומר, אין זה מתקבל על הדעת שעובד מוסר הודעת התפטרות והממונה הישיר עליו אינו מודיע לאיש, לרבות לא לחשבת השכר שאמורה להכין תלוש אחרון (גמר חשבון).
בהקשר זה יש להוסיף שבמקום אחד בעדותו דניאלצ'יק אמר שלא אמר לאיש שהתובעת התפטרה ובמקום אחר (עמוד 42 שורות 12, 22- 24) טען שאמר זאת לצוות בחנות.
זאת ועוד, דניאלצ'יק העיד בבית הדין שעם שובו, במחצית חודש מאי, הוא קרא לתובעת וביקש ממנה לעזוב, בהתאם להודעתה (עמוד 36 שורות 12 – 18). אם אכן קוימה שיחה כזו במועד זה, אזי אין הסבר מדוע באותו מעמד לא נלקח מהתובעת כרטיס הנוכחות ומדוע התובעת המשיכה להגיע לעבודה והחתימה כרטיס, עד סוף אותו חודש.
10. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי בסיום עדותו של דניאלצ'יק, כאשר נשאל מדוע לא קיבל את התובעת חזרה לעבודה (אם לטענתו התפטרה וחזרה בה משיקוליה האישיים), השיב כך (עמוד 42 שורות 31 – 37, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"את מתארת לעצמך שכזה עונה סוערת של ערב פסח וכזו עונה מעסיקה, היא לא נשארה עם חור, הכנסנו צוות חדש.. שהצוות הזה לקח אחריות… והחלטנו שאנחנו לא עושים יו – יו וזה נגמר. זה מערכת גדולה. היא לא מתהפכת כמו זיקית."
מדברים אלה עולה כי הנתבעת היא שפיטרה את התובעת.
11. ראוי לציין שדבריו של דניאלצ'יק שהובאו לעיל מתיישבים עם חלק אחר בעדותו לפיו התקופה שלפני חג הפסח היא תקופת שיא ועומס אצל הנתבעת ועל כן מצופה שהעובדים יתגייסו למען מקום העבודה. על כן הנתבעת אינה רואה בעין יפה היעדרויות של עובדים, כאשר מועד האירוע ניתן לקביעה מראש ותלוי בעובד (ר' עדותו בעמוד 33 שורות 3 – 15 ור' גם בהמשך עד עמוד 34 שורה 15).
12. לסיכום המתואר לעיל, התמונה העובדתית שהוכחה היא כדלקמן: התובעת קבעה את מועד חתונתה ל"תקופה הבוערת" אצל הנתבעת ואף ביקשה חופשה לצורך זה. עובדה זו היתה לצנינים בעיני הנתבעת (ר' גם בסעיף 5 לתצהיר דניאל'ציק). בפועל, התובעת נעדרה סמוך לחג הפסח בשל נישואיה, אשר לא יכלה לדחות בגלל ההיריון, אותו הסתירה מהנתבעת, בהיותם של כל המעורבים חרדים שומרי מצוות. גם לאחר נישואיה, התובעת המשיכה להיעדר מהעבודה והופיעה רק לפרקים ובאופן לא מסודר. משכך הנתבעת החליטה "שלא עושים יו-יו וזה נגמר". היינו, פיטרה את התובעת.
מהמתואר לעיל עולה כי התובעת אמנם פוטרה, אך לא מסיבות הקשורות להיריון, אלא בשל היעדרויותיה, לרבות העובדה שהתובעת לא שבה לעבודה מיד לאחר נישואיה. היינו, הנתבעת ביקשה לפטר את התובעת, מסיבות הקשורות להתנהגותה של התובעת במקום העבודה.
אשר על כן, גרסת התובעת לפיה היא פוטרה בסוף חודש מאי 2016 מתקבלת. מאחר שאין חולק שהתובעת היתה בהיריון במועד הפיטורים ולא התבקש היתר לפיטוריה, הרי שמדובר בפיטורים בניגוד לדין. עם זאת, נדחית הטענה לפיה התובעת פוטרה בשל ההיריון. הוכח שהנתבעת פיטרה את התובעת כתגובה לכך שהתובעת הציבה בפני הנתבעת עובדה מוגמרת לפיה תשהה בחופשה ב"תקופה הבוערת" אצל הנתבעת (עקב נישואיה) וגם לאחר מכן, לא שבה לעבודה בצורה סדירה.
13. משנקבע שהתובעת פוטרה, ואין מחלוקת שהיתה בהיריון ולא ניתן היתר לפיטוריה, הרי שהפיטורים היו בניגוד לדין.
לעניין זה ר' הוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים:
"לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות."
בדב"ע מח/ 3-8 קופל – וויס ארלוביץ, , פד"ע כ 57 (1988)), נקבע כי "פיטורים בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם. לכן הייתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר עד יום הלידה".
בנוסף, נקבעו בסעיף 13א' לחוק עבודת נשים, ההוראות הבאות:
"(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין;
(2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; …
(ב)(1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.
(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה."
לאמור לעיל נוסיף כי השאלה אם המעסיק ידע על ההיריון אינה רלוונטית לקביעה אם הפיטורים היו כדין (ע"ע (ארצי) 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ – פלדמן, 28.12.10).
14. בהתאם לאמור לעיל, התביעה לפיצויים לפי סעיף 13א' לחוק עבודת נשים מתקבלת בהתאם לסכום המפורט בכתב התביעה (סעיף 26) ואשר לא נסתר בסיכומי הנתבעת, בסך 89,871 ₪.
15. התובעת פיצלה את התביעה לפיצויים בלתי ממוניים למספר נושאים – פיצוי בלתי ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים, בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים ובגין התעמרות במקום העבודה. בסך הכל נתבעו ברכיב זה 56,500 ₪, בכל העילות הנ"ל.
מאחר שלמעשה מדובר באותו פיצוי, אך הנימוקים המשפטיים לקביעת גובה הפיצוי מעוגנים בנושאים שונים מתחום משפט העבודה, יש לדון בכל ההיבטים הרלוונטיים לרכיב תביעה זה ובסופו של יום לקבוע סכום אחד שישקף את הקביעות בכל הנושאים הללו.
א. לגבי הפרת חוק עבודת נשים, בקביעת הפיצוי הבלתי ממוני יש להתחשב בכך שנקבע שהנתבעת לא ידעה על ההיריון ומהראיות עולה שגם לאחר שהתובעת פוטרה, לא נטען במפורש שהתובעת פוטרה בניגוד לדין (בהיותה בהריון). כך בשיחה שהוקלטה בין התובעת ובין דניאל'ציק, התובעת לא ציינה שהיא בהיריון וכך גם במכתב שנשלח על ידי ב"כ התובעת טרם הגשת התביעה. מכתב זה (נספח ו' לתצהיר התובעת), עוסק בדרישת תשלום שכר חודש מאי ובשוליו צוין במשפט לקוני שהמכתב אינו גורע מטענות התובעת "… בפרט טענותיה… בדבר פיטורים שלא כדין". (זאת בניגוד למצב הדברים בעניין פלדמן שהוזכר לעיל, ר' סעיף 33 לפסק הדין שם).
ב. אשר לפיצויים בגין אי עריכת שימוע, יש להתחשב במשך תקופת עבודתה בפועל של התובעת אצל הנתבעת וכן בפסיקה לפיה הפיצוי ברכיב זה לא יקבע במכפלות של גובה השכר (ע"ע (ארצי) 44784-07-16 המכללה האקדמית אשקלון ע"ר – ד"ר ביג'אוי, 10.4.19; ע"ע (ארצי) 5997-06-18 אוויה תקשורת ישראל בע"צ – קופפרמן, 17.4.19).
ג. הנושא האחרון שיש להידרש אליו הוא התביעה לפיצויים בגין התעמרות במקום העבודה. התובעת אישרה בעדותה בבית הדין כי יחסיה עם דניאלצ'יק היו טובים וכי גם אם היתה לו ביקורת על נישואיה השניים "כל ההדורים יושרו. הכל היה טוב וחלק ויפה" (עמוד 26, שורות 8- 10). הטענה שניתנה לעובדי הנתבעת הוראה שלא להתייחס לתובעת רלוונטית רק לשבועיים האחרונים בחודש מאי. זאת עולה מהתמלול שהתובעת עצמה הציגה, בשיחה עם עובד בשם נוח, אשר סיפר לתובעת שנאמר לו על ידי דניאלצ'יק "לא לדבר איתך מטוב ועד רע, רק שלום, שלום, לא יותר מזה. לא לתת לך לנהל את .. לא לתת לך להיכנס למחסן, את יודעת דברים כאלה… הוא אמר שהוא אמר לך שאת לא יכולה להיכנס למחסן, ואת לא יכולה לטפל בספקים, ולא בלקוחות. בקיצור לעמוד על הרגליים כל היום ולא לעשות כלום". נזכיר שהתובעת אישרה שהחלה להקליט שיחות עם עובדי הנתבעת לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי, היינו לאחר ה – 18.5 (עמוד 24 שורות 17 – 24). כלומר ההוראה שלא להתייחס לתובעת היתה חלק ממהלך פיטוריה של התובעת ונמשכה כעשרה ימים (יום העבודה האחרון של התובעת היה 29.5.16). מסקנה זו מתיישבת גם עם עדותו של עובד הנתבעת, מר ארנרייך (ר' בעמוד 47 החל משורה 19). נסיבות אלה אמנם מצביעות על יחס בלתי לגיטימי לתובעת, אך הוא רחוק מטענת התובעת לפיה בכל תקופת העבודה אצל הנתבעת, כחלק ממדיניות כללית, הנתבעת התעמרה בתובעת.
בשקלול כל האמור לעיל, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצויים ברכיב הנזק הבלתי ממוני בגין הפיטורים שלא כדין, על סך 20,000 ₪.
16. מאחר שהתובעת טענה כי תביעתה לפיצויים בגין התביעה לפיצויים נוספים בגין חוק השוויון היא חלופית לטענות על פי חוק עבודת נשים, אין מקום לדון ברכיב תביעה זה.
17. התביעה לפיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 מתקבלת, לאחר שדניאלצ'יק אישר שלא נמסרה לתובעת הודעה כדין (עמד 32 שורות 32 – 37). על כן על הנתבעת לשלם לתובעת בגין רכיב זה את הסכום הנתבע – 5,000 ₪.
18. התביעה להפרשי הבראה מתקבלת רק בחלקה (ביחס לתקופה שקדמה לפיטורים), מאחר שחישובי התובעת לא הביאו בחשבון דמי הבראה ששולמו בחודש מרץ 2016. על כן עומדים לזכות התובעת הפרשי בסך 983 ₪ בלבד.
19. התביעה להפרשי דמי גמולים לפנסיה מתקבלת רק בחלקה, וזאת לאחר שהשווינו בין הנתונים שבתלושי השכר שהוצגו ובין הדו"ח שהנתבעת הציגה, לגבי הפקדות לזכות התובעת בקרן פנסיה "מקפת".
התובעת לא הבהירה מה המקור הנורמטיבי לטענותיה לגבי רכיב תביעה זה. על פי צו ההרחבה הכללי, הזכאות היא לאחר 6 חודשי עבודה והתובעת תבעה פנסיה לאחר 3 חודשי עבודה, מבלי שהוצג לעניין זה נימוק או הסבר. בנוסף, הסכומים שנתבעו חושבו על יסוד שכר גבוה יותר מזה ששולם לתובעת ובסיס החישוב כולל, ככל הנראה, רכיבי שכר שאינם נכללים בחישוב לפנסיה (למשל גמול עבודה בשעות נוספות).
לאור הערות אלה, ברכיב זה התובעת זכאית ל – 225 ₪ נוספים בגין חודש 9/15, שלגביו לא הוצגה ראיה בדבר הפקדות המעסיק.
20. משנקבע כי התובעת פוטרה בסוף חודש מאי ונדחתה גרסת הנתבעת לפיה התובעת לא עבדה בחודש זה, היא זכאית לשכר בסך 3,334 ₪ כנתבע על ידה ועוד 200 ₪ חלק המעסיק בפנסיה בגין חודש זה.
21. סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. פיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 בסך 89,871 ₪;
ב. פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, בגין פיטורים שלא כדין, בסך 20,000 ₪;
ג. פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 בסך 5,000 ₪;
ד. שכר חודש מאי 2016 בסך 3,334 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 ימים ממתן פסק הדין, הוא ישא פיצויי הלנת שכר ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
ה. הפרשים בגין פדיון הבראה בסך 983 ₪;
ו. הפרשים בגין חלק המעסיק בפנסיה בסך 425 ₪.
כל הסכומים המפורטים לעיל (למעט שכר חודש מאי 2016, ס"ק ד' לעיל, לגביו ניתנה הוראה ספציפית) ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.
כמו כן הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"א אלול תשע"ט, (21 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ניצה פרידמן,
נציגת ציבור (עובדים) דגית ויסמן, שופטת
