בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו

 סע"ש 48190-07-17

07 אוגוסט 2019

לפני: 
כב' השופטת  יפית זלמנוביץ גיסין

נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד פריד

נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה סמק

 

התובעאלחנן צברי

ע"י ב"כ: עו"ד אורי שאבי

הנתבעתחן המקום בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד פבל מורוז

חקיקה שאוזכרה:

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963: סע'  211

חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951

חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958: סע'  17(א)

חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002: סע'  2(א)3

פסק דין

 

התובע, אשר עבד בשורות הנתבעת כשלוש וחצי שנים, מבקש כי נורה לנתבעת, חברה העוסקת בטיפול בפסולת בטכנולוגיה מתקדמת, לשלם לו גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות מכח צו ההרחבה בענף ההובלה החל על הנתבעת, כך לגרסתו.

°

טענות התובע

— סוף עמוד  2 —

  1. התובע החל עבודתו אצל הנתבעת ביום 23.8.2013. בראשית דרכו עבד כנהג משאית ובחודש 6/2015 קודם לתפקיד מנהל אזור (ר' סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן).
  1. לטענת התובע על הנתבעת ועובדיה חלות הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה.
  1. שכרו של התובע הורכב משכר יסוד ופרמיות שונות. אחת מהן, שכונתה "בונוס אי תאונה ונזקים", היוותה רכיב קבוע ובלתי מותנה בשכרו של התובע ועל כן יש להביאה בחישוב שכרו הקובע (ר' סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן).
  1. לתובע לא ניתן טופס הודעה לעובד על תנאי עבודתו והוא עבד שישה ימים בשבוע בהקף משרה מלאה (ר' סעיפים 3, 5 לכתב התביעה). לטענת התובע החל מחודש יוני 2015 עת מונה כמנהל אזור נדרש לעבודה מאומצת ולשעות נוספות רבות. "כך, שעות העבודה החודשיות שלו הגיעו אף ל-280 שעות עבודה בחודש, כמפורט בתלושי השכר" (ר' סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן).
  1. עוד טען התובע כי בערבי חג ולמעשה החל מהיום שלפני ערב החג ועד כניסת החג עבד ברציפות בין 25-22 שעות ברציפות והעריך כי במהלך תקופת עבודתו עבד לכל הפחות 15 ימים בהקף ההעסקה הנטען (ר' סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).
  1. התובע חזר ודרש מהנתבעת, כך לגרסתו, כי ישולם לו גמול שעות נוספות אך הנתבעת השיבה פניו ריקם בציינה כי התובע אינו זכאי לגמול היות ו"הוא עובד על בסיס אמון אישי" (ר' סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן).
  1. בחודש ינואר 2017 גילה התובע, כי מנהל הנתבעת הורה שלא לשלם את משכורתו עד אשר יחתום על מסמך לפיו הוא "מודה כי בצע עבירת משמעת חמורה וכי אם יעשה כן בשנית הנתבעת תהיה זכאית לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים" (ר' סעיף 9 לכתב התביעה המתוקן). התובע, שנקלע עקב כך למצוקה כלכלית נאלץ, כך על פי כתב התביעה המתוקן, לחתום על המסמך (ר' שם). חתימת התובע על גבי המסמך נעשתה תחת מחאה.

— סוף עמוד  3 —

  1. בסופו של יום נאלץ התובע להתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים וזאת לאחר ששלח לנתבעת ביום 13.2.2017 הודעת התפטרות בדוא"ל לפיה התפטרותו תכנס לתוקף ביום 11.4.2017 (ר' סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן).
  1. לפיכך עמד התובע על חיובה של הנתבעת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, לאחר ששוחררו לזכותו מלוא הכספים שנצברו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל, גמול שעות נוספות, הפקדות לקרן השתלמות ויתרת פדיון חופשה מכח תחולת הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה על הנתבעת, פיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלום שכר דצמבר 2016 באיחור ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

טענות הנתבעת

 

  1. הנתבעת טענה כי לא חלות בגינה הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה וכי "תחום עיסוקה הוא במיון וטיפול באשפה לרבות מתן שירותי פינוי אשפה ופסולת למיניהן" (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. משכך, טענה הנתבעת, לאור עיקר עיסוקה ולאור תפקידו של התובע, ששימש כמנהל אזור רעננה "במרבית תקופת עבודתו ולא כנהג רכב משא קבוע להובלת מטען שמשקלו עולה על 4 טון כהגדרת "עובד"" שחל עליו צו ההרחבה בענף ההובלה", לא חלות בגינה הוראות צו ההרחבה (ר' סעיפים 12-9 לכתב ההגנה המתוקן) ועל כן יש לדחות את תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין אי העברת תשלומים לקרן השתלמות וכן יתרת פדיון חופשה.
  1. הנתבעת טענה, כי הפרמיות ששולמו לתובע היו מותנות בביצוע עבודות נוספות. כך, למשל, פרמית נהג ששולמה לתובע בכפוף לעבודות שבצע כנה" (ר' סעיף 43 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. עוד טענה הנתבעת, כי מתקופת עבודתו של התובע, על מישכה הסכימו הצדדים (ר' סעיף 14 לכתב ההגנה המתוקן), יש להפחית חודשיים בהם שהה בתאונת עבודה (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. בחודש דצמבר 2016 כשל התובע בתפקידו מאחר ולא העביר את הדיווחים אותם מחויב היה להעביר לנתבעת בגין כל העובדים שתחת אחריותו ופיקוחו (ר' סעיף 25 לכתב ההגנה המתוקן). על כן נשלח לתובע מכתב שכותרתו "הפרת משמעת חמורה

— סוף עמוד  4 —

ע"י נושא משרת אמון". התובע התבקש לאשר שקיבל את המכתב ולחתום על התחייבות שלא ישנה המצב (ר' סעיפים 27-25 לכתב ההגנה המתוקן).

  1. לטענת הנתבעת, לאחר שהתובע ננזף בשל הפרת המשמעת שבצע, "שינה את עורו והחל לשלוח בתחילת פברואר 2017 הודעות אלקטרוניות שונות לנתבעת בדבר אי שביעות רצונו משכר עבודתו וטען כי הוא נדרש לביצוע עבודות שונות בשעות נוספות" (ר' סעיף 28 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. בחודש ינואר 2017, כך לגרסת הנתבעת, שולמה לתובע פרמית רעננה בסך של 700 ש"ח נטו "לאור טענות התובע לביצוע עבודות נוספות מעבר לתפקידו כמנהל אזור" (ר' סעיף 29 לכתב ההגנה המתוקן).

 

  1. הנתבעת ציינה, כי התובע המשיך לדרוש כי ישולם לו גמול שעות נוספות באופן שלא תאם את מעמדו כמנהל אזור הנושא במשרת אמון אישית ועל אף שהודע לו, כי בקשתו נמצאת בטיפול, הודיע ביום 11.3.2017, עוד בטרם ניתנה תשובתה הסופית של הנתבעת, על התפטרותו (ר' סעיפים 34-30 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. הנתבעת הופתעה, כך לגרסתה, מהודעת התובע על התפטרותו, הן מאחר וקיבל העלאת שכר זמן קצר לפני התפטרותו ובסך הכל שתי העלאות שכר ששווין אלפי שקלים בשנה האחרונה לעבודתו, והן מאחר ולא סיימה לבחון את טענותיו (ר' סעיפים 35-33 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. הנתבעת טענה, כי לתובע היו "שעות מתות" כאשר לא היה צורך בפינוי אשפה והפסקות שניתנו לו מדי יום בהן עיתותיו היו בידיו (ר' סעיפים 36, 44 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. הנתבעת טענה עוד, כי התובע קיבל תוספת עבור שעות נוספות ככל שעבד שעות נוספות ארוכות לפני החג ובכלל זה שולמה לתובע פרמיית חג ו/או פרמיית יום העצמאות ו/או פרמיית תורנות (ר' סעיף 45 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. הנתבעת עמדה על זכותה לקזז מכל סכום שיפסק לתובע, ככל שיפסק, סכום בגובה 16,962 ש"ח בגין פרמיות ששולו לו בגין עבודות שבצע במהלך עבודתו: פרמית נהג, פרמית חג, פרמיית רעננה, פרמיית ימי עבודה, פרמיית יום העצאות, פרמיית

— סוף עמוד  5 —

תורנות; סכום של 25,740 ש"ח בגין הפסקות בהן שהה מדי יום לפי חישוב של שעת הפסקה ביום במכפלת 26 ימי עבודה בחודש; וסך של 25,740 ש"ח בגין "שעות מתות" בהתאם להערכת הנתבעת כי התובע "לא עבד למצער שעה אחת ביום" (ר' סעיף 74 לכתב ההגנה המתוקן).

דיון והכרעה

 

  1. ראשית יהיה עלינו לבחון איזה צו הרחבה חל על עיסוקה של הנתבעת – האם צו ההרחבה בענף ההובלה כטענת התובע אם לאו? ככל שיקבע כי על הנתבעת ועובדיה חלות הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה, נדרש לשאלת זכאותו של התובע לקבלת חלף קרן השתלמות והפרשי דמי חופשה.

שנית, נבחן מהו שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות, לאור המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לרכיבים אלו ואחרים.

שלישית, נדון בשאלת זכאותו הנטענת של התובע לגמול שעות נוספות או שמא צודקת הנתבעת כי היה מקום להחריג את התובע מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן – "חוק שעות עבודה ומנוחה") מאחר והחזיק במשרת אמון אישית?

רביעית, נדרש לשאלה האם התפטרותו של התובע בשל אי תשלום גמול שעות נוספות יכול ותסווג כהתפטרות על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 או שצודקת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו.

לבסוף נבחן האם זכאי התובע לפיצויי הלנה בגין אי תשלום שכר דצמבר 2016 במועד ולפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה והאם יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע, ככל שיפסק, את הסכומים על קיזוזם עמדה הנתבעת.

צו ההרחבה

 

  1. כזכור טען התובע, כי על הנתבעת חלות הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה.

— סוף עמוד  6 —

  1. בעע (ארצי) 28209-08-14פאינה פוליבצב – אברהם יצחק יעקב שירותים בע"מ (2018) חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה מקדמת דנא לפיה, על תובע הטוען לתחולתו של צו הרחבה זה או אחר על מעסיקתו, להוכיח את עיקר עיסוקה של המעסיקה:

"שאלת תחולתו של צו הרחבה, 'היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד' (דב"ע נג/125-3 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ[פורסם בנבו] פד"ע כז 160,158 מול האות ג'), ולעניין זה ניתן גם להזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ר' דב"ע לו/5-6 הנ"ל; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי מוחמד עבד אלעזיז (לא פורסם) [פורסם בנבו] ). כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (ר' דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות חברת תריסי חן בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כה 141,137מול האות ז'; דב"ע נג/125-3 הנ"ל, בע"מ 161מול האות ה'".

ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי – ליליה עבד לעיל [פורסם בנבו] (9.7.2000).

וראו גם: ע"ע (ארצי ) 22305-02-15 טל חזון – קיבוץ נען [פורסם בנבו] 08.06.2017).

  1. גב' שרית רפאל, דירקטורית בנתבעת, נשאלה כמה עובדים מועסקים בנתבעת וכמה מהם נהגים והשיבה:

"ש. כמה עובדים יש בחברה?

ת. בין 130 ל-150

ש. יכול להיות שמישהו אמר שיש מתוכם 100 נהגים

ת. לא. פחות. נהגים נכון לאותה תקופה בערך 60 ל-80

ש. היתר הם אנשי מנהלה?

ת. גם. יש פועלים.

ש. איזה פרויקטים יש לכם חוץ מפינוי אשפה בערים מסויימות?

ת. ההתמחות שלנו זה פינוי אשפה. אנחנו מגישים מכרז שהרשות המקומית מפרסמת. אנו מגישים מועמדות ולפעמים זוכים ולפעמים לא בהתאם לעיר."

— סוף עמוד  7 —

(ר' פרוטוקול עמ' 35 שורות 20-12)

  1. קובץ הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 מסווג פעילות של מתן שירותי תברואה כחלק מענף ראשי 38:  איסוף אשפה ופסולת, בענף משנה 381: "איסוף אשפה ופסולת – ענף משנה זה כולל איסוף אשפה ופסולת מבתי מגורים ומבתי עסק, באמצעות פחי אשפה, מכלי אשפה וכד'. כולל איסוף פסולת מסוכנת ופסולת שאינה מסוכנת, כגון: פסולת מבתים, סוללות משומשות, שמנים ושומנים ששימשו לבישול או לטיגון, פסולת שמן מכלי שיט, שמן משומש ממוסכים וכן פסולת בניין ופסולת מאתרי הריסה".
  1. התובע לא הוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת בהובלה. מעדותה של גב' שרית רפאל עלה, כי עיסוקה של הנתבעת בפינוי אשפה. מספרם של הנהגים המועסקים בנתבעת מהווה כמחצית ממספר העובדים אצלה ואין בו כדי להצביע, באופן מובהק, על עיקר עיסוקה של הנתבעת. שוכנענו, איפוא, כי עיקר הכנסותיה של הנתבעת מקורן במכרזים אליהן היא ניגשת למתן שירותי פינוי אשפה ומכאן, כי צו ההרחבה בענף ההובלה אינו חל בגינה.
  1. תביעת התובע לקבלת הפרשי דמי חופשה שמקורה בהוראות צו ההרחבה בענף ההובלה המעניק לעובדים עליהם הוא חל מספר ימי חופשה גבוה מכפי המגיע להם על פיחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951  (ר' סעיף 17 לכתב התביעה המתוקן) כמו גם תביעתו לקבלת חלף הפקדות לקרן השתלמות (ר' סעיף 16 לכתב התביעה המתוקן), נדחות.

מהו השכר הקובע

  1. התובע טען, כי שכרו הקובע עמד על 9,663 ש"ח משהוא כולל את שכר היסוד ובונוס קבוע (ר' סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן). במענה לטענתו זו ציינה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן כי חישובי התובע שגויים היות והם מבוססים על "שכר שגוי עת מבקש התובע לקבל פיצויי פיטורים גם עבור פרמיות מותנות אשר שולמו לתובע עבור שעות נוספות ו/או עבודה נוספת שביצע מעבר לעבודתו כמנהל אזור" (ר' סעיף 70 לכתב ההגנה המתוקן).

— סוף עמוד  8 —

  1. תמוהה טענת הנתבעת, כי הפרמיות ששולמו לתובע היוו פיצוי בגין עבודת השעות הנוספות חרף טענתה, כי התובע הועסק במשרת אימון אישי בשלה כלל לא זכאי היה לגמול שעות נוספות. טענותיה אלה של הנתבעת אינן מתיישבות זו עם זו (ר' גם סעיפים 37-36 לסיכומי התובע).
  1. לגופו של ענין שוכנענו כי אכן בונוס אי תאונה ונזקים אשר שולם לתובע מדי חודש בחודשו היווה "רכיב קבוע ובלתי מותנה" (ר' סעיף 4 לכתב התביעה המתוקן) כטענתו.כאשר התבקשה גב' רפאל להסביר מהי מהותו של הרכיב הקבוע בשכרו של התובע הקרוי "בונוס אי תאונה ונזקים", השיבה:

"ת.מכיון שהעובד התקבל אצלנו בחברה כנהג אנחנו מעודדים ומתמרצים את הנהג לא לבצע תאונות כלומר לשמור על הציוד היקר שמופקד בידיהם, לכן זה מופיע בסכום קבוע.

ש. התובע טען בחקירתו שהיו לו שתי תאונות דרכים – ובכל זאת בחודשים שבהם היו לו את התאונות לא הפחיתו את גובה הפרמיה. תסבירי?

ת. אחת לחודש וחצי החברה מתכנסת, ז"א בעלי התפקידים שהם מנהל התפעול, אני כדיקרטורית ולפעמים קצין הבטיחות מצטרף ודנים על תאונות או נזקים לצד ג' שהעובדים מבצעים. לכן אחרי שאנחנו בוחנים את כל המסמכים, הצילומים מכירים את העובד מגיעים להחלטה האם לקזז לעובד, אנחנו בודקים את רשמת הרשלנות ובמידה שאנו רואים שאין רמת רשלנות לא מחייבים את העובד"

(ר' פרוטוקול עמ' 34 שורות 13-4).

  1. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי בתמריץ מותנה עסקינן, שכן בחודשים בהם היה התובע מעורב בתאונת דרכים לא הופחת הבונוס, אף שמטרתו לעודד את הנהגים להמנע עד כמה שניתן ממעורבות בתאונות דרכים. גרסתה זו של הנתבעת בנוגע לשיקול הדעת המופעל על ידה ביחס לכל עובד ועובד שהיה מעורב בתאונה, תוך שנבחנת רשלנותו ולאחר בחינת העובדות הידועות לנתבעת מתקבלת החלטה האם באותו מקרה נכון להפחית את גובה הבונוס אם לאו, הועלתה לראשונה בעדותה של גב' רפאל ואף מטעם זה דינה להדחות.

— סוף עמוד  9 —

  1. אילו מצאה גרסתה זו של גב' רפאל חיזוק בדרך של המצאת מסמך בכתב (כגון פרוטוקול ישיבה בה נדון ענין זה) או בעדות נוספת (של קצין הרכב למשל), היה בכך כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי הבונוס הינו אך תמריץ מותנה. ואולם, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לתמוך בגרסתה זו ועל כן לא מצאנו לקבל את טענתה כי מדובר ברכיב מותנה.
  1. נזכיר מושכלות ראשונים בענין זה:

"לעניין ההבחנה בין "תוספת" לבין "שכר העבודה הרגיל" נקבע כי סיווגו של תשלום לא ייעשה על פי הכינוי שנתנו לו הצדדים אלא על פי מהותו, כאשר תשלום הניתן לעובד בלא כל תנאי נוסף מעבר לעבודתו הרגילה, אין לראותו כתוספת אלא כחלק מהמשכורת עצמה (בג"צ 6080/94 גפני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(4) 308 (1997); ע"ע 300434/97 החברה למפעלי חינוך ותרבות באר שבע – נינה טופר, [פורסם בנבו] פד"ע לה 687 (2000); ע"ע (ארצי) 300124/98 משה אהרונוביץ' – ערוגות מושב להתיישבות בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.02)). עלינו לבחון לפיכך אם התשלום הנוסף הותנה בתנאי, או שמא יש לראותו כחלק משכרו הרגיל של המערער"

(ע"ע (ארצי) 55550-09-14 שמעון בן אלי – קומבה בע"מ (2017))

  1. משלא הוכיחה הנתבעת כי תשלום ה"בונוס" כפי שכונה על ידה בתלוש השכר הותנה בתנאי – העדר מעורבות התובע בתאונות דרכים – ומאחר והבונוס המשיך להשתלם לתובע גם לאחר שמונה להיות מנהל אזור וחדל להיות נהג;משלא הוכח כי במקרים בהם היה הנהג מעורב בתאונת דרכים אכן התכנסו בכירי הנתבעת כדי להחליט האם להפחית את גובה הבונוס אם לאו ומה היו השיקולים אשר הביאו אותם לוותר על הפחתת הבונוס בשני המקרים בהם היה התובע מעורב בתאונות, נדחית טענתה כי מדובר ברכיב מותנה שאינו חלק מן השכר הקובע.
  1. בתצהירו טען התובע, כי לדידו ואף לגרסת הנתבעת, "פרמית רעננה" היוותה חלק משכרו הקבוע היות וניתנה לו כחלק מהעלאת שכר בלתי מותנית (ר' סעיף 6 לתצהירו). זאת ועוד. התובע הוסיף, כי הנתבעת הודתה כבר בכתב ההגנה, כי תוספות

— סוף עמוד  10 —

שכר נוספות ששולמו לו היוו חלק משכרו לכל דבר וענין (ר' סעיף 8 לתצהירו; סעיף 39 לסיכומי התובע).

  1. עיון בכתב ההגנה המתוקן מעלה, כי הנתבעת אכן הודתה, לכל אורכו ורוחבו של כתב ההגנה המתוקן, כי בחודש ינואר 2017 החליטה לשלם לתובע פרמיה בגובה 700 ש"ח נטו שכונתה "פרמית רעננה" בשל טענת התובעת כי הוא מבצע עבודות נוספות מעבר לתפקידו כמנהל אזור (ר' סעיף 64 לכתב ההגנה המתוקן), תשלום אותו כינתה "העלאת שכר" (ר' סעיף 65 לכתב ההגנה המתוקן). כך, חזרה הנתבעת וציינה, כי התובע קיבל העלאת שכר זמן קצר לפני התפטרותו ושתי העלאות שכר בסך הכל בגובה אלפי שקלים בשנה האחרונה לעבודתו (ר' סעיפים 57-56 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. את חישוב השכר הקובע יש לערוך, אם כן, בהתאם לממוצע שכרו של התובע בתקופה הרלוונטית, מחודש 6/2015 ועד לחודש אפריל 2017, הכולל את שכר היסוד, בונוס אי תאונה ונזקים ופרמית רעננה בערכי ברוטו. על פי חישובינו עמד השכר הממוצע, כאמור לעיל, על 8,218 ₪ (ברוטו), בניגוד לטענת התובע שהעמיד את השכר הקובע, ללא שהציג כל חישוב לתמוך בטענה זו, על 9,663 ש"ח.

משרת אמון אישי

  1. התובע טען בתביעתו, כי חל מחודש יוני 2015 עת מונה כמנהל אזור, נדרש לעבוד מספר רב של שעות נוספות. ובלשון כתב התביעה: "התובע היה מתחיל לעבוד השכם בבוקר, לא ידע מתי יגיע יום העבודה לסיומו. כך, שעות העבודה החודשיות שלו הגיעו אף ל-280 שעות עבודה בחודש כמפורט בתלושי השכר" (ר' סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן).
  1. הנתבעת טענה כי התובע הועסק במשרת אימון אישי ועל כן הוראותחוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות בגינו ומכאן, שאינו זכאי לגמול שעות נוספות כלל. בענין זה טענה גב' רפאל בתצהירה:

"במסגרת תפקידו כמנהל אזור רעננה, ניהל ופיקח התובע על עבודתם של 13 עובדים, דאג לסידורי עבודה לפי רחובות, טיפל בתלונות של תושבים, החליט על הפסקת עבודה של עובדי קבלן משנה (ככל שנדרש) ועוד.

— סוף עמוד  11 —

יודגש, כי התובע שימש כנציג הנתבעת מול עיריית רעננה על כל המשתמע מכך. התובע נחשף לשיטות העבודה ומדיניות החברה מתוקף תפקידו כמנהל אזור, התובע ידע על התמורה של עיריית רעננה והגיש את החשבוניות לתשלום ונחשף לסודות המסחריים של הנתבעת. התובע היה אחראי על הרכבים והיה מוסמך לאשר חשבוניות. התובע ניהל מו"מ עם עובדים, ראיין את העובדים ראיון ראשוני בטרם הגעתם למשרדי התפעול לחתימה על מסמכי קליטה והיה אחראי על סידורי העבודה. לתובע היה שיקול דעת עצמאי בשטח התובע ביצע הדרכות לעובדים – בטיחות עבודה"

(ר' סעיף 12 לתצהירה)

  1. התובע, שעדותו עשתה עלינו רושם מהימן יותר מעדויות עדי הנתבעת תאר תמונה שונה לחלוטין:

ראשית, העיד התובע כי היו כפופים לו ארבעה נהגים שהם עובדי הנתבעת והיו עוד מספר פועלים שהועסקו על ידי קבלני משנה "שזה סוג של ניהול" (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 19-8).

שנית, התובע העיד, כי שיקול הדעת שלו היה מוגבל למתן הוראות לנהגים ופועלי הקבלן (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 33-30 ובעמ' 8 שורה 1) בהתאם לפניות המוקד שהתקבלו והועברו אליו (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 9-3). משמע, שיקול הדעת של התובע היה מוגבל והיה עליו לתמרן בין המשימות השונות שניחתו עליו.

שלישית, התובע העיד כי לא קיבל עובדים לעבודה ולא פיטר עובדים. נהפוך הוא. התובע העיד, כי כאשר עובד זה או אחר לא התאים, לדעתו, לעבודה, היה מסביר לגב' רפאל שהוא לא מתאים ו"הם היו עושים עם זה מה שהם רוצים". בהקשר זה סיפר התובע על נהג ספציפי את הצבתו באזור עליו היה מופקד התובע ביקש להפסיק מאחר והעובד עשה המון נזקים אבל התובע לא מוסמך היה לקבל החלטה בנוגע לסיום העסקתו (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 9-1).

 

— סוף עמוד  12 —

 

רביעית, התובע אישר שלא ראיין אף אחד מהעובדים שהוצבו לעבודה תחתיו אלא קיבל את הודעת הנתבעת, ככזה ראה וקדש, כי מאן דהוא צוות לעבודה באזור רעננה (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 13-10).

חמישית, התובע אישר כי ביצע בעצמו חלק מן המטלות להם נדרשו הנהגים, בין כאשר היה נהג חסר ובין כשהתעורר צורך לסייע לנהגים בטיפול בפניות המוקד (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 22-10).

שישית, הרכב שניתן לתובע לשימושו לא היה רכב צמוד כי אם טנדר מסחרי (ר' גם עדותה של גב' רפאל לפיה הנתבעת ספגה את שווי הרכב פרוטוקול עמ' 34 שורות 3-2), אשר בעיתות של חופשה, מילואים ומחלה עבר למישהו אחר (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 25-9; עמ' 32 שורות 4-1).

שביעית, משכורתו של התובע עמדה עד לחודש פברואר 2016 על 7,000 ש"ח נטו, ומחודש פברואר 2016 עמד שכר היסוד שלו על 7,500 ש"ח נטו. משכורת שאינה גבוהה לכל הדעות (ר' גם סעיף 21א' לסיכומי התובע).

שמינית, הנתבעת ערכה רישום מדוקדק של שעות עבודתו של התובע בהתאם לדו"חות האיתוראן שהותקן על הרכב הצמוד (ר' פרוטוקול עמ' 31 שורות 14-2).

תשיעית, התובע היה כפוף למנהל תפעול וגב' שרית רפאל היתה הממונה על מנהל התפעול (ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 30-25).

  1. גב' רפאל העידה, בניגוד לאמור בתצהירה, כי התובע כמנהל אזור לא קיבל עובדים לעבודה אלא "בדרך כלל הם מגיעים למשרדי התפעול לחתום על ניירת. אני מדברת איתם. אני בודקת את הרשיונות יחד עם קצין הבטיחות ושולחת אותם לשטח ואחרי פרק זמן מסוים מנהל העבודה אומר לי…אם להמשיך את תהליך הקליטה או לא" (ר' פרוטוקול עמ' 33 שורות 32-28). אף את השימועים לא ערך התובע בגפו. כמנהל עבודה המצוי רב רובו של היום בשטח, היה מצטרף אל הגב' רפאל לשיחת השימוע ככל שהתאפשר לו וכאשר לא התאפשר לו לקחת חלק בשיחת השימוע – היתה גב' רפאל עורכת את השימוע לבדה ומתייעצת, טרם קבלת ההחלטה בענינו של העובד, עם מנהל האזור (ר' פרוטוקול עמ' 33 שורות 20-4).

— סוף עמוד  13 —

  1. גב' רפאל לא זכרה לומר האם התובע פיטר אי פעם מישהו ולא בכדי. כפי שהתרשמנו מעדותו של התובע, הוא מעולם לא פיטר אף אחד מן העובדים שעבדו בצוות שהיה כפוף לו ומלאכה זו היתה נתונה לגב' רפאל ולה בלבד.
  1. נציין בהקשר זה, כי עדותו של מר פרנקו לא תרמה דבר וחצי דבר לגרסת הנתבעת, בין היתר, מאחר והודה כי לא שוחח עם התובע מעולם וכי עבודתו כמנכ"ל הנתבעת הסתיימה בשלהי שנת 2012, בטרם החל התובע בעבודתו בנתבעת (ר' פרוטוקול עמ' 27 שורות 8-1).
  1. אף ההתחייבות עליה חתם התובע (ר' נספח נ/4 לתצהירה של גב' רפאל), חצי שנה לאחר שמונה כמנהל אזור והפך, לכאורה, לעובד במשרת אימון אישי, לא תסייע לנתבעת. עסקינן במסמך שעיקרו התחייבות לסודיות אי תחרות ושמירה על קניין רוחני. לא נמצא בהתחייבות, לבד מכותרתה: "התחייבות עובד נושא משרת אמון", כי תפקידו של התובע לא מזכה אותו בגמול שעות נוספות (ר' גם הודאתה של גב' רפאל פרוטוקול עמ' 31 שורות 18-17;ר' סעיף 21ו' לסיכומי התובע).
  1. בע"ע (ארצי) 61148-08-16כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ נ' גבריאל עטיאס (2018) נדון מעמדו של מנהל מוסך שבית הדין הארצי לעבודה קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 לא חל עליו בהיותו עובד בתפקיד הנהלה והדורש מידה מיוחדת של אימון אישי. ואולם, באותו ענין נקבע, כי "בחינת מיקומו של המשיב בהיררכיה הארגונית מלמדת כי היה כפוף לבעלים של החברה ומשנת 2009 גם למנהל הרשת. המשיב השתתף בישיבות פורום מנהלי המוסכים במסגרתן ניתנו הנחיות ביחס לתפעול המוסך". ובהמשך נקבע:

"במקרה שלפנינו מדובר במוסך, אשר מנהלו הוא המוציא והמביא בכל הקשור לכל עניין ועניין במוסך; הוא קיבל לעבודה עובדים, סיכם איתם את תנאי השכר – במתואם עם הבעלים (סעיף 32 לפסק הדין). בצד המקצועי נמסרה למשיב האחריות הבלעדית ולהחלטות בתחום זה היו השלכות כלכליות נרחבות. בכלל זה גיוס לקוחות למוסך, ביצוע רכישות, משא ומתן עם השמאים (סעיף 35 לפסק הדין). המשמעויות של החלטות אלו השפיעו באופן ישיר ובלעדי על רווחי היחידה הכלכלית עליה היה אחראי המשיב".

— סוף עמוד  14 —

  1. נזכיר, כי בפסק הדין בעניןעע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ (2010) חזר בית הדין הארצי לעבודה על הפרמטרים שישמשו אותנו בבואנו לקבוע האם עובד זה או אחר מועסק במשרת אימון אישי אם לאו:

"באשר  למאפייניו של תפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" נפסק בעניין זיוה כץ [עע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון – עו"ד זיוה כץ, מיום 14.10.07]  כי ככלל מדובר ב – "עובד בכיר, בעל אחריות מיוחדת, שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה", ו- "ההיבט של 'מידה מיוחדת' צריך להתבטא הן בשעות עבודתו של העובד והן בשכרו". המאפיינים של עובד בתפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" הם: שכר גבוה; שותף למידע רגיש של המפעל; אחריות מיוחדת ואפשרות להחליט באופן עצמאי. בעניין בסט ביי נקבע כי כדי שחוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עובד בשל "מידה מיוחדת של אמון אישי" "צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד בו מדובר ל"תפקיד הנהלה" עליו לא חל החוק, כגון- מנהל לשכה של מנהל חברה גדולה או נהג המנכ"ל".  כמו כן נקבע כי "אפשר גם שהחוק לא יחול על עובד השותף לסודות המפעל או שהוא איש סודה של ההנהלה".

  1. יישום מבחני הפסיקה בעניננו מעלה, כי התובע אינו עונה להגדרת עובד/מנהל במשרה מיוחדת של אימון אישי או בתפקיד הנהלה ומכאן שאין להוציאו מתחולת הוראותחוק שעות עבודה ומנוחה.
  1. הנתבעת לא הציגה כל גרסה נגדית לחישובי התובע את גמול השעות הנוספות לו היה זכאי וטענה, כי הקף שעות העבודה שצוין בתלושי השכר מבוסס היה על דו"חות האיתוראן שהותקן ברכבו של התובע וכי מספר שעות העבודה שצוין בתלוש השכר תואם את הרישומים שהופיעו בדו"ח הנוכחות (ר' פרוטוקול עמ' 31 שורות 14-2).
  1. נסיונה של הנתבעת לטעון, כי יש להפחית ממכסת השעות הנוספות להן טוען התובע הפסקות בהן שהה מדי יום, מתוך נקודת מוצא כי התובע עבד 26 ימי בחודש ולפיכך יש להפחית 26 שעות עבודה מדי חודש ממכסת השעות הנטענת, דינה להדחות.

ראשית, בתקופה הרלבנטית עבד התובע 22.5 ימים בחודש בממוצע (בהתאם לממוצע מספר ימי העבודה המצוין על גבי תלושי השכר) וככל שלא יובא בחשבון החודש האחרון לעבודתו, יעמוד ממוצע ימי עבודתו בתקופה

— סוף עמוד  15 —

הרלבנטית על 23.2 ימי עבודה בחודש. התובע ערך, איפוא, חישוב המיטיב עם הנתבעת.

 שנית, עת ערך התובע את חישוביו הוא הפחית חצי שעת עבודה בכל יום וסך הכל 12 שעות בחודש. וודאי שאין מקום להפחית את ההפסקות בהן שהה, פעמיים.

שלישית, ניתן להפחית ממשכורתו של עובד חצי שעה בלבד מקום בו לא הוכח כי שהה בהפסקות ארוכות יותר (ר' ברע (ארצי) 48239-01-18 ביפר תקשורת ישראל בע"מ – רז צח (2019)).

  1. התובע אמנם ציין בתצהירו, כי "למרות שלרוב לא היתה לי הפסקה בכלל, בהתאם לייעוץ משפטי שניתן לי הפחתתי חצי שעת הפסקה ליום מהתחשיב שנערך לחישוב גמול שעות נוספות לו אני זכאי" (ר' סעיף 30 לתצהירו). אולם חרף זאת איננו מקבלים את חישוביו של התובע, כפי שנראה להלן.
  1. בטבלה שלהלן תפורטנה מספר השעות הנוספות בערך של 125%, 150% ו-200% שבצע התובע על פי דו"חות הנוכחות. המספרים הם תוצאה עשרונית של הקף השעות הנוספות. מעיון בדו"חות הנוכחות עולה, כי הנתבעת קיזזה שעות חוסר מהשעות הנוספות בערך של 150% ו-200% ביחס של 1:1 אך שילמה אותן לתובע בערך של 100%. לפיכך בגין שעות החוסר כהגדרתן בדו"ח הנוכחות, יופחת מהסכום הכולל, ערכן של כלל שעות החוסר בערך של 100%.
חודששעות של 125% לפי דו"ח הנוכחותשעות של 150% לפי דו"ח הנוכחותשעות של 200% לפי דו"ח הנוכחות
6/201549.9514.53
7/201549.721.83
8/201545.121.27
9/201532.7217.922
10/201538.1713.58
11/201542.4313.73
12/2015287.97
1/2016439.78
2/201627.639.98
3/201630.98.78
4/201640.3225.73
5/2016166.66
6/2016
7/201624.937.22
8/201647.0326.28
9/201642.6725.5
10/201639.462.25
11/201624.858.86
12/201633.652.81
1/201739.123
2/201734.0215.95
3/201737.7513.88
4/20179.263.45

            סה"כ              776.58                         360.96                                     2

  1. שכרו הקובע של התובע עמד על 8,218 ש"ח כפי שקבענו קודם לכן. לפיכך ערך שעת עבודה (100%) עמד על 44.18 ש"ח (8,218 ש"ח

                                                                        186)

לפיכך זכאי התובע לגמול שעות נוספות שיחושב כלהלן:

776.58x 55.2 ש"ח (125% מערך השעה) = 42,867 ש"ח

360.96x 66.27 ש"ח (150% מערך השעה) = 23,921 ש"ח

x 88.36 ש"ח (200% מערך השעה) = 177 ש"ח

(מסכום זה יש להפחית סך של 91.59 שעות חוסר x 44.18 ש"ח = 4,046 ש"ח)

  1. הנתבעת תשלם, איפוא, לתובע גמול שעות נוספות בסך של62,919 ש"ח.

התפטרותו של התובע

— סוף עמוד  17 —

  1. התובע טען בתצהירו, כי במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת חזר ודרש, כלשונו, כי הנתבעת תשלם לו גמול שעות נוספות. להוכחת טענתו צרף תכתובת דוא"ל בינו לבין גב' רפאל שענינה דרישתו לתשלום שעות נוספות (ר' נספח 4 לתצהירו של התובע). להלן תפורט התכתובת בין הצדדים, על קצה המזלג:
  • ביום 2.2.2017 פונה התובע אל גב' רפאל וכותב:

"דיברתי איתכם הרבה מאד פעמים על הנושא. אני עובד בתפקיד הרבה שעות לפעמים גם 12 ו-14 שעות אני לא מוכן להמשיך כך אני עובד קשה מאד כל יום בשביל שכר נמוך. אני מבקש לקבל שעות נוספות כולל עבור השנה וחצי האחרונה. אני מבקש תשובה עד ל 10/2/2017".

  • מספר ימים לאחר מכן ובתשובה לפנייתו כותבת לו גב' רפאל:

"אלחנן, בהמשך לבקשתך לתוספת שכר אושר לך תוספת 700 ש"ח החל מ 1.1.17"

  • בהודעת דוא"ל מיום 14.2.2017 כותב התובע:

"בהמשך לתכתובת בנושא הבקשה שלי לתשלום שעות נוספות עדיין לא קיבלתי תשובה בנושא. אבקש לתת לי תשובה עד לסוף השבוע הקרוב (17/2/17)".

  • במענה לפנייתו זו משיבה לו גב' רפאל שתשוחח איתו בימים הקרובים כאשר תגיע לשטח.
  • בין לבין מקיימים התובע וגב' רפאל שיחה, את תמלילה צרף התובע לתצהירו (ר' נספח 5) במהלכה שוב משוחחים שני הצדדים על דרישת התובע לתשלום גמול שעות נוספת, לרבות תשלום רטרואקטיבי, על משכורתו הנוכחית של התובע והצעתו כי ישולם לו גמול בגובה אלפיים מאתיים שקלים לחודש בגין גמול שעות נוספות. באותה שיחה מבטיחה גב' רפאל לתובע, כי הנושא יבדק ומזמינה אותו למשרדה לאחר שיעשה "שיעורי בית עם כל התלושים" שלו (ר' שם בעמ' 14 שורה 21).

— סוף עמוד  18 —

  • ובמייל נוסף מה 21.2.2017 כותב התובע לגב' רפאל:

"בהמשך לשיחתנו מה-15/2/17 כשבאת אלי לרעננה ועדכנת אותי שדוד פרנקו אישר לך לתת לי הצעה לסכום אך ביקשת שאני אגיד לך כמה אני רוצה לפני שתגידי לי איזה שכר אתם מוכנים לתת לי, ביקשת שלא אשלח לך במייל אלא אתקשר להגיד לך. התקשרתי אלייך כמה פעמים במהלך היום אך היית עסוקה…הגעתי לכך שאני רוצה לקבל שעות נוספות לפי החוק או לחליפין סכום גלובלי לשעות הנוספות וזה בלי לפגוע בזכותי המלאה לשעות נוספות רטרואקטיבית".

  • ביום 5.3.2017 כותב התובע לגב' רפאל תזכורת לכך שעבר די והותר זמן מעם בקשתו לקבל גמול שעות נוספות וההצעה שהועלתה על ידו לבקשתה וטרם התקבלה תשובתה ועל כן הוא מבקש לקבל תשובה עד ליום המחרת בצהריי היום.
  • ביום 13.3.2017 מודיע התובע לגב' רפאל על התפטרותו:

"במהלך החודש האחרון שוחחתי וכתבתי לכם מספר פעמים בענין שעות העבודה שלי ותשלום על שעות נוספות. חזרתם אלי והבטחתם שהדברים יסודרו…עד היום 13 בחודש לא קיבלתי תלוש שכר אבל כבר ראיתי שהמשכורת שנכנסה לי לחשבון לא השתנתה באופן שמתקן את מה שמגיע לי. מכל הסיבות האלה אני מודיע על התפטרות. אסיים לעבוד בתוך 30 ימים ביום 11 לאפריל".

  1. הנתבעת משימה עצמה כמופתעת מהודעת התפטרותו של התובע (ר' בהקשר זה אישורה של גב' רפאל בעדותה, כי נוהלו תכתובות בינה לבין התובע בנוגע לגמול השעות הנוספות: פרוטוקול עמ' 32 שורות 14-11) ובמכתבה מיום 27.3.2017 (ר' נספח 9 לתצהיר התובע) מציינת כי "לא ברורה לנו הפזיזות במסירת הודעת ההתפטרות". במכתבה זה לא טוענת הנתבעת – בניגוד לטענותיה בהליך זה – כי התובע הינו עובד במשרה מיוחדת של אימון אישי או בתפקיד ניהולי ועל כן כלל אינו זכאי לגמול שעות נוספות. נהפוך הוא. במכתבה זה של הנתבעת נכתב, כי הנתבעת החלה ב"בחינה

— סוף עמוד  19 —

מעמיקה של צורת העסקתך במטרה למצוא פתרון הולם שיהיה בו כדי לא לפגוע בתנאי עבודתך מחד גיסא ומאידך גיסא יאפשר לחברה להמשיך ולהעסיקך ברמת שכר מקובלת התואמת את בכירותך ותרומתך לחברה".

  1. טיעונה של הנתבעת הוא, כי לאור חופש הפעולה הניתן לתובע כמו גם ההפסקות הרבות וה"שעות המתות" נוצר "חוסר בהירות באשר למספר שעות עבודתך ביום וזכאותך לגמול שעות נוספות".
  1. התובע משיב לנתבעת (ר' נספח 10 לתצהירו) ומבהיר, כי ככל שבתוך שבעה ימים תקבל הנתבעת את דרישתו לתשלום גמול שעות נוספות ישקול בחיוב את ביטול הודעת התפטרותו. אלא, שכפי שלמדנו, הנתבעת לא מיהרה למצוא פתרון שיפצה את התובע על הקף שעות העבודה אותן הוא מבצע והתפטרותו נכנסה לתוקף בתום 30 ימי הודעה מוקדמת.
  1. "בהתאם לפסיקה-

"… עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 – 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."

— סוף עמוד  20 —

ע"ע (ארצי) 26707-05-11 חיים שבתאי – טכנובר בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.2013).

 (ר' עע (ארצי) 45187-09-15 יגאל חובל – ח.י. ויטמינס בע"מ (2018))

  1. עדותו המהימנה של התובע והראיות הנוספות ובכלל זה תכתובות הדוא"ל בינו לבין גב' רפאל, הביאו אותנו לכלל מסקנה, כי התובע התפטר עקב אי תשלום זכויותיו הקוגנטיות – גמול שעות נוספות – וכי התפטרותו קשורה בקשר סיבתי בל ינתק לסרובה של הנתבעת לשלם לו את הגמול המגיע לו.
  1. התובע ציין בסיכומיו, כי התפטרותו נעוצה גם "באובדן האימון במנהלי החברה עקב הלנת שכרו, הדרישה כי יחתום על הודאה שבצע הפרת משמעת חמורה והלחצים שהופעלו בהקשר זה כלפיו" (ר' סעיף 45 לסיכומי התובע). ואולם, מאחר והודעת ההתפטרות של התובע (ר' נספח 8 לתצהירו) נקבה באי תשלום גמול שעות נוספות כעילה היחידה להתפטרותו, לא מצאנו להתייחס לטענתו זו של התובע.
  1. בנסיבות אלה זכאי התובע עם התפטרותו לפיצויי פיטורים.

 

חישוב פיצויי הפיטורים

 

  1. הנתבעת טענה, כי התובע נעדר מן העבודה למשך חודשיים ימים ועל כן יש להפחית ממשך תקופת עבודתו אצל הנתבעת חודשיים אלה (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה המתוקן).
  1. עיון בתלושי השכר שצרף התובע מעלים, כי בחודש מאי 2016 הופחתה משכרו של התובע תמורתם של 16 ימי עבודה תחת הכותרת "תאונת עבודה" ובחודש יוני 2016 הופחתה משכרו תמורתם של 13 ימי עבודה.
  1. סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע, כי "לא יראו כהפסקה ברציפות יחסי העבודה, כל אחד מאלה: חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על פי חוק או בהסכמת המעסיק ותאונה או מחלה". מכאן, כי 29 הימים בהם שהה, לכאורה, התובע

— סוף עמוד  21 —

בתאונת עבודה אינם קוטעים את רצף ההעסקה ויש למנות אותם במסגרת ותקו של התובע.

  1. כך או כך, לתובע שולם שכר יסוד בחודשים מאי ויוני 2016 בגובה 7,500 ש"ח נטו והנתבעת התייחסה לחודשי עבודה אלה כאל חודשים בהם צבר התובע ותק, ימי חופשה ועוד.
  1. זאת ועוד. התובע החל לעבוד אצל נתבעת ביום 23.8.2013 והתפטרותו נכנסה לתוקף ביום 10.4.2017 שהם שלוש שנים ו-7.5 חודשים. בטופס 161 שהומצא לתובע על ידי הנתבעת צוין כי ותקו אצל הנתבעת עמד על 3.633 שנים, שהם 43.5 חודשים, ומכאן שאף לגרסת הנתבעת, לא היה מקום להפחית את 29 ימי תאונת העבודה בהן שהה התובע מותקו המצטבר.
  1. פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע עומדים, איפוא, על 29,856 ש"ח (8,218 ש"חx 3.633 שנים), בהפחתת 22,868 ש"ח שנצברו לזכותו בקופת הגמל (ר' סעיף 14 לכתב התביעה המתוקן: סעיף 48 לסיכומי התובע). יתרת פיצויי הפיטורים אותה תחויב הנתבעת לשלם לתובע עומדת על 6,988 ש"ח.

 

שכר דצמבר 2016 – חיוב בפיצויי הלנה

 

  1. התובע טען בכתב התביעה, כי בחודש 1/2017 הורה בעלי הנתבעת, מר דוד פרנקו, שלא לשלם לתובע ולמנהלים אחרים את שכר חודש דצמבר 2016 מאחר ולא שלחו את סידורי העבודה כפי שדרש, מדי יום ביומו. הנתבעת דרשה מהתובע לחתום על מסמך לפיו הוא מודה כי בצע עבירת משמעת חמורה כתנאי לתשלום השכר, כך לגרסתו.
  1. עוד טען התובע, כי לאחר שנקלע למצוקה כלכלית חתם בלית ברירה על המסמך שהוגש לו ורק אז הואילה הנתבעת לשלם לו את שכר דצמבר 2016 (ר' סעיף 15 לתצהירו).
  1. עיון בנספח 6 לתצהירו של התובע מעלה, כי לגרסת הנתבעת, אי העברתם של הדו"חות היומיים בנוגע לפרטי העובדים, ציון מקום עבודתם והאמצעים שהועמדו לרשותם לצרכי העבודה, עד לשעה 10:00, מהווה הפרת משמעת חמורה ומשבשת את

— סוף עמוד  22 —

פעולתה התקינה של מערכת השכר. בשולי המכתב, הנושא תאריך 10.1.2017 צוין, כי "בשל הפרת המשמעת הנ"ל מצאתי לנכון לשלם את שכרך החודש במועד מסירת מכתב זה לידיך וחתימתך על ההתחייבות".

  1. ביום 17.1.2017 נשלח לתובע בפקס מסמך "התחייבות והסכמת עובד לפיטורים ללא פיצויים במקרה של הפרת משמעת" (ר' נספח נ/5 לתצהירה של גב' רפאל). מסמך זה מתיישב עם טענת התובע כי שכרו שולם לו באיחור ולאחר שחתם על ההחייבות. אלא מאי? משהוגשה תביעתו בחודש יולי 2017, כשבעה חודשים לאחר ששולם לו השכר המולן, התיישנה תביעתו לפיצויי הלנת השכר (ר' סעיף 81 לכתב ההגנה המתוקן;ר' סעיף 134 לסיכומי הנתבעת). וכפי שנקבע בסעיף 17(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958:

"הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה  תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים."

(הדגשה שלי – י.ז.ג)

  1. יש לדחות, אם כן, תביעת התובע ברכיב זה של פיצויי הלנת שכר.

הודעה על תנאי עבודה

 

  1. הנתבעת צרפה לתצהירה של גב' רפאל (נספח נ/2) הסכם שנערך בין התובע לנתבעת במועד תחילת עבודתו. התובע העיד בחקירתו, כי זו אינה חתימתו המתנוססת על גבי המסמך (ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 31-30) עם זאת אישר התובע, כי הפרטים שפורטו בחוזה ההעסקה משקפים את שסוכם עימו (ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 18-8).
  1. ואולם, אין חולק, כי כאשר הועלה שכרו של התובע והוא קודם לתפקיד מנהל אזור, לא נערך עימו חוזה עבודה חדש ואף לא הוצאה לו הודעה על שינוי בתנאי

— סוף עמוד  23 —

העבודה. גב' רפאל אישרה בעדותה, כי אף שלטענתה הסבירה לתובע את הגדרת תפקידו כמנהל עבודה וכי לא תהיינה לו שעות עבודה מוגדרות ומטעם זה כמי שמצוי במשרת אימון אישי עליו לעמוד לרשות העבודה 24 שעות ביממה, לא נערך עימו חוזה בכתב (ר' פרוטוקול עמ' 32 שורות 26-15). עוד הסבירה גב' רפאל כי כיום מעדכנת הנתבעת את חוזי העבודה של עובדיה העוברים לתפקידים המוגדרים על ידה כנושאי משרת אימון אישי (שם).

  1. נספח נ/4 לתצהירה של גב' רפאל אינו הסכם עבודה משהוא אינו כולל התיחסות לכל הפריטים המנוייםבסעיף 2(א) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – "חוק הודעה לעובד").
  1. התובע תבע פיצוי בגובה 5,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה. אולם, משקבענו, כי מתכונת ההתקשרות עם התובע לא שונתה שכן קידומו לתפקיד מנהל אזור לא איין את תחולתחוק שעות עבודה ומנוחה בגינו, ויתר השינויים שנעשו בשכרו של התובע, כגון: תוספת רעננה ועוד, מצאו ביטויים בתלוש השכר, משמע, הנתבעת לא נדרשה ליתן לתובע הודעה על שינוי בתנאי העבודה, כפי שמובהר בסעיף 3 לחוק הודעה לעובד.
  1. בנסיבות אלה, נדחית טענתו של התובע כי לא ניתנה לו הודעה על תנאי עבודה, אשר, כזכור, אינה מחייבת את חתימתו של העובד עליה. נדגיש, כי התובע לא טען כי נפלו פגמים בטופס ההודעה לעובד שנמסר לו בשלם הוא עומד על קבלת פיצוי אלא, כי כלל לא ניתנה לו הודעה על תנאי עבודה. טענה זו נדחית על ידנו משהומצא לשביעות רצוננו העתק טופס הודעה על תנאי עבודה שהתובע ככל הנראה לא זכר דבר קיומו.

טענות קיזוז נוספות

 

  1. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן, כי יש להפחית מכל סכום שיפסק לתובע סך של 16,962 ש"ח בגין פרמיות ששולמו לו והמבטאות תוספת בגין עבודות שונות שבצע במהלך עבודתו.
  1. עוד נטען בכתב ההגנה המתוקן כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע סך של 25,740 ש"ח בגין "שעות מתות" בהתאםלהערכת הנתבעת כי "התובע לא עבד

— סוף עמוד  24 —

למצער בממוצע שעה אחת ביום והוא אינו זכאי לשכר בגין זמן זה" (ר' סעיף 87 לכתב ההגנה המתוקן).

  1. טענת הקיזוז של הנתבעת הנוגעת לפרמיות ששולמו לתובע על קיזוזן עמדה בכתב ההגנה, כלל אינה ברורה. גב' רפאל הסבירה החקירתה, כי פרמית החג ופרמית הלילה, למשל, שולמו לתובע בגין עבודה בימים שלפני החג, כאשר בערב החג הנתבעת מתחילה לפנות את האשפה יום לפני ערב החג, ועל כן פרמית הלילה ופרמית החג משקפות, ביחד, את השעות המאומצות שבצע לפני חגי תשרי (ר' פרוטוקול עמ' 34 שורות 23-14).
  1. טענת הנתבעת כי יש לקזז את כל הפרמיות ששולמו לתובע בתקופת עבודתו מהסכומים שיפסקו לזכותו, נטענה בעלמא וללא כל הסבר. נהפוך הוא. מן ההסבר שניתן על ידי גב' רפאל לתנאים לתשלום פרמית החג ופרמית הלילה עולה, כי אלה שולמו לו בגין עבודתו המאומצת. מה לה איפוא לנתבעת שתבקש להפחית מהסכומים המגיעים לתובע סכומים ששולמו לו בזמן אמת עבור עבודתו? לנתבעת הפתרונים.
  1. אף טענת הקיזוז הנוספת של הנתבעת, שנטענה על דרך האומדן, דינה להדחות. הנתבעת לא הוכיחה קיומן של "שעות מתות". הנתבעת ביקשה להראות, במסגרת חקירתו של התובע, כי ישנם מקרים בהם האיתוראן הראה כי התובע שהה בכתובת זו או אחרת מספר שעות. אולם לבד ממקרה או שניים, להן ניתנה תשובת התובע, לא עלה בידי הנתבעת להראות מהן אותן "שעות מתות" כדבריה.
  1. נהפוך הוא. כאשר נשאל התובע בחקירתו האם נכון יהיה לומר שבכל הימים בהם עבד היו שעות בהן הדברים התנהלו מעצמם ולא היתה לו עבודה ולא היה לו מה לעשות השיב כי זה לא יכול לקרות. ההסבר שניתן לו על ידו היה, כי עיריית רעננה עובדת לפי פניות מוקד. "יש פניית מוקד. מישהו צריך ללכת לראות מה קורה, מה זה אומר. זאת אומרת אם דיווחו על פח שלא חזר למקום שלו, הוא לא יחזור לבד. מישהו צריך ללכת להסתכל, לראות אם הוא חזר למקום, אם הוא בכלל שייך לשם. ערימות של גזם שלא הרימו, פחים שלא פינו. פח שנשבר. דלת של נישה של חדר אשפה שנשברה או התעקמה" (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 9-1).
  1. התובע העיד, ועדותו עשתה עלינו רושם מהימן, כי הוא עצמו היה נגש לבדוק את פניות המוקד של עיריית רעננה. התובע אף העיד, כי "רעננה היא הידועה

— סוף עמוד  25 —

בקריאותיה. זה לא נגמר…עכשיו זה שאני אגיד לך שאני הבנתי שמדו"חות האיתוראן רואים את הרכב עומד. אני גם עבדתי על משאיות כשהיה צריך. נהג לא קם, החליט שהוא לא מגיע לעבודה, או לא מתאים לו העבודה, עוזב הכל והולך, משאית לא תעבוד לבד. צריך נהג. יש לי רשיון מעל 15 טון..אני לא מחכה לאף אחד אני עולה ועובד" (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 22-17).

  1. מן הדברים דלעיל עולה, אם כן, כי אף אם דו"ח האיתוראן הראה שרכבו של התובע עמד באותו מקום משך מספר שעות, אין בכך כדי להוכיח את טענת הנתבעת כי התובע לא עבד באותן שעות וכי היה חופשי לעניניו.
  1. יתרה מכך. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניןינאי ריין – הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ (עע (ארצי) 52804-12-15 (2018)) אין מקום לקבל את טענתה של הנתבעת לקיזוז, בדיעבד, של זמני הפסקות, שעה שלא הוצגה כל ראיה להסכמה, מפורשת או מכללא, שזמני הפסקות אלה – אף לו היה עולה בידי הנתבעת להוכיח את קיומן – היו על חשבון העובד.
  1. ממילא, משנהגה הנתבעת למנות את שעות עבודתו בהתאם למידע שהתקבל מדו"חות האיתוראן, ולא הפחיתה באף אחד מ-43 חודשי העסקתו את ה"שעות המתות" כביכול, ברי, כי אף לו היתה הנתבעת מוכיחה כי התובע שהה באפס מעשה שעה אחת ביום, לא היה מקום להפחית סכומן של שעות אלה משכרו, שמהתשלום בגינן הפך לחלק מחוזה העבודה האישי שלו הנלמד מהתנהגותה של הנתבעת, שלא נהגה להפחיתן משכרו, מעולם.

 

סיכום ומסקנות

 

  1. הנתבעת תשלם לתובע סך של69,907 ש"ח, מהם 6,988 ש"ח בגין יתרת פיצויי פיטורים ו-62,919 ש"ח בגין גמול שעות נוספות. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת וישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו של הסכום לתובע.
  1. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 12,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

— סוף עמוד  26 —

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, (07 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

    

 

הגב' שוש סמק
נציגת ציבור עובדים
 יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת מר דוד פריד 

נציג ציבור מעסיקים