| לפני : כב' השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה רומנקביץנציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב אורנשטיין
|
||||||
פסק דין
לפנינו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים שהגישה התובעת, גב' סימה גבנג'יליה (להלן: התובעת), כנגד הנתבעים, בני הזוג תומר לוי ויאנה לוי (להלן: הנתבעים), בגין העסקתה כמטפלת בילדיהם ועוזרת בית. התובעת טוענת כי הועסקה בשתי תקופות עיקריות, ואילו הנתבעים מכחישים את היקף העבודה, את תקופות ההעסקה ואת גובה השכר.
טענות הצדדים
טענות התובעת
- התובעת טוענת כי הועסקה על ידי הנתבעים בשתי תקופות עיקריות. התקופה הראשונה נמשכה מיום 20/8/2015 ועד 9/11/2018. בתקופה זו, לטענתה, שולם לה שכר חודשי בסך 2,000 דולר במזומן. התובעת מתארת היקף עבודה נרחב ואינטנסיבי, שכלל טיפול בילדים, עבודות בית, ניקיון וגיהוץ. היא עבדה בימים ראשון עד חמישי בין השעות 10:00 ל-18:00, ובימי שישי משעה 10:00, כאשר שעת הסיום הייתה גמישה ולעיתים נמשכה עד חצות. בנוסף, בימי שלישי וחמישי התובעת הייתה ישנה בביתם של הנתבעים. התובעת טוענת כי עבדה ברציפות גם בימי חג ובשבתות, ובמהלך נסיעות הנתבעים לחו"ל, נשארה לטפל בילדים באופן רציף.
- התקופה השנייה, לטענת התובעת, נמשכה מיום 15/1/2022 ועד 15/9/2023. בתקופה זו, שולם לה שכר חודשי בסך 9,000 ₪ במזומן, אשר הועלה בהמשך לסך 9,500 ₪. היקף העבודה בתקופה זו עמד על 4 ימים בשבוע, 8 שעות עבודה ביום, ובשלושת החודשים האחרונים על 9 שעות עבודה ביום. בשתי התקופות, לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה ללא קבלת הודעה מוקדמת.
- התובעת עתרה לקבלת סעדים שונים, הכוללים דמי נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשות מעסיק לפנסיה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בשבת וחג. סך התביעה הכולל עומד על 225,522 ₪.
טענות הנתבעים
- הנתבעים מכחישים באופן גורף את טענות התובעת וטוענים כי התביעה מופרכת, חסרת בסיס ומהווה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונם. לטענתם, התובעת הועסקה באופן ספורדי בלבד, לשעות בודדות ולעיתים רחוקות, ולא במשרה מלאה או בהיקף הנטען על ידה.
- הנתבעים טוענים כי ההיכרות עם התובעת החלה בתחילת שנת 2016, וכי בתקופה הראשונה שהתה התובעת בישראל באופן בלתי חוקי ועל כן סירבה להנפקת תלושי שכר. השכר ששולם לה, לטענתם, היה שעתי, בסך שכר מינימום בתוספת 5 ₪ לשעה, וכלל בחובו את כל ההפרשות המגיעות לה על פי דין. הנתבעים טוענים כי התקופה הראשונה הסתיימה בשנת 2017, כאשר התובעת הודיעה כי מצאה ישראלי להתחתן איתו.
- לגבי התקופה השנייה, הנתבעים טוענים כי התובעת עבדה בעסק של בעלה ובמקביל ניהלה עסק למתן שירותי משק בית בעצמה. לטענתם, התובעת היא זו שיזמה את הפסקת העבודה במרץ 2023, עקב מציאת עבודה חדשה. הנתבעים מעלים טענות התיישנות לגבי רכיב דמי ההבראה.
- בנוסף, הנתבעים העלו טענות פרוצדורליות רבות, לרבות דרישה למחיקת תצהיר התובעת בטענה שלא נערך בשפת אמה, וכן פסילת ראיות דיגיטליות (איכונים סלולריים והקלטות וואטסאפ) בטענה שלא הוגשו כנדרש על פי דיני הראיות.
הפלוגתאות
- קבילות ומשקל ראייתי של תצהיר התובעת וראיותיה הדיגיטליות (איכוני סלולר, תכתובות וואטסאפ, סרטונים).
- תקופות ההעסקה של התובעת אצל הנתבעים.
- היקף העבודה של התובעת (משרה מלאה/ספורדית, שעות עבודה, עבודות בית).
- גובה השכר החודשי/שעתי ששולם לתובעת ואופן התשלום (כולל/לא כולל הפרשות).
- נסיבות סיום יחסי העבודה בשתי התקופות (פיטורים/התפטרות).
- זכאות התובעת לרכיבים הנתבעים: דמי נסיעות, דמי הבראה, חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, גמול עבודה בשבת וחג והאם חלה התיישנות על מי מרכיבי התביעה?
עדויות
שמענו את עדותה של התובעת ואת עדויותיהם של הנתבעים.
הכרעה
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
קבילות ומשקל ראייתי של תצהיר התובעת וראיותיה הדיגיטליות
- הנתבעים טענו כי יש למחוק את תצהיר התובעת או ליתן לו משקל אפסי, שכן התצהיר נערך בעברית, תורגם לרוסית, אך התובעת דוברת גאורגית והעידה בסיוע מתורגמנית לגאורגית. באימות החתימה בתצהיר התובעת מצוין כי התצהיר הוקרא לה בעברית ובעזרת מתורגמנית (מתמחה) לרוסית.
- התובעת העידה בחקירתה כי למדה באוניברסיטה במוסקבה וכי היא יודעת רוסית (פרוטוקול מיום 09/11/2025, עמ' 9 שורות 1 – 4) ושוחחה עם הנתבעת ברוסית.
- בית הדין לעבודה אינו כבול באופן מוחלט לדיני הראיות (סעיפים 32 – 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969). למרות הקשיים הלשוניים והפרוצדורליים שהתעוררו, התובעת העידה ונחקרה, וטענות הנתבעים בעניין זה משפיעות על משקל העדות של התובעת ולא על קבילותה. לטעמנו לתצהיר יש משקל ראייתי, אך יש לבחון את מהימנותו.
- אם כן, אין מקום למחיקת התצהיר אולם כפי שנראה בהמשך ספק אם ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות התובעת.
- יוער כי גם התנהלות הנתבע במהלך העדויות אף היא לא הייתה חפה מפגמים. לאורך עדותה של הנתבעת, התערב הנתבע בעדות ולא הכחיש כי הוא "עוזר לה" (עמ' 49 לפ' שורה 20).
- לגבי הראיות הדיגיטליות (איכוני טלפון ותכתובות וואטסאפ), הנתבעים טענו כי לא הוגשו בהתאם לפקודת הראיות, ללא תרגום לשפה העברית וללא הסבר מומחה. איננו סבורים כי יש לפסול הגשת ראיות דיגיטליות באופן גורף אולם נפל בהן פגם כפי שיפורט.
- איכוני סלולר הוגשו ללא חוות דעת מומחה המפרשת את האיכונים ומשמעותם, וללא אסמכתא מובהקת לבעלות בעלה של התובעת על מספר הטלפון בו השתמשה התובעת (פרוטוקול עמ' 2 ש' 21 – 27 ועמ' 3 ש' 1 – 2). עם זאת, התובעת הצהירה בפנינו כי קו הטלפון הוא בבעלות חברה של בעלה של התובעת.
- הנתבעים טענו ובצדק כי איכון סלולרי מראה קרבה לאנטנה ולא בהכרח מיקום מדויק (פרוטוקול עמ' 6 ש' 6 – 9). האיכון אינו מראה שיוך של מיקום הטלפון לכתובת הנתבעים.
- לכן, יש ליתן משקל נמוך לראיות אלו כהוכחה למיקום מדויק או לשעות עבודה מדויקות, אך הן יכולות לשמש כאינדיקציה כללית לנוכחות באזור וכבר נפסק כי "לכאורה מצופה כי מעסיק המציג דו"ח איכון ומבקש להסיק ממנו מסקנות לגבי מקום הימצאותו של העובד – יגיש חוות דעת מקצועית המפרטת מה ניתן ללמוד מדו"ח איכון ומה מגבלותיו" (בר"ע (ארצי) 46660-01-22 טל גורסקי – טוני ווספה פיצה בע"מ, ניתן ביום 3.4.22. שם סעיף 4).
מה שנכון למעסיק ראוי שיהיה נכון גם לעובד.
- הדין אינו מטיל חובה מפורשת להגשת דוח איכון באמצעות מומחה אולם היה נדרש למצער מהתובעת לפרט באופן מסודר מה ניתן ללמוד ממכלול הדוחות שהוצגו (מיקום ושעות). התובעת השוותה את מועדי העבודות שביצעה הנתבעת מול דוחות האיכון של התובעת והסיקה מ- 2 מקרים כי קיימת הלימה ביניהם כדוגמא לעבודה התובעת על פני 12 שעות ו- 10 שעות (סעיף 15 לסיכומי התובעת).
- התובעת צירפה רשימה שנערכה על בסיס חלק מדוחות האיכון (נספח 3 לתצהיר התובעת). למעשה ישנן שתי רשימות שונות על אותם תאריכים וקיים קושי להבין את מהותן (עמ' שני לנספח 3). עיון ברשימה הראשונה שנערכה (עמ' ראשון לנספח 3 לתצהיר התובעת) אשר מתייחסת לחודשים 7/2016 עד 9/16 וכן חודש 6/2017, 11/17 , 12/17. ברשימה זו אין רצף של ימים אלא אוסף של תאריכים בודדים וספורדיים על פני תקופה של שנה וחצי. לכן, ספק אם כלל ניתן להסתמך עליה. אם כי יצוין כי על פי רשימה חלקית זו עולה כי משך יום העבודה השתנה משמעותית מיום ליום, ללא מתכונת קבועה (ישנם ימים של 8 – 9.5 שעות (24.7.2016) וישנם ימים של 11 עד 13 שעות (30.8.2016, 5.9.2016).
- לכן, לא ניתן להסתמך על רשימה זו כלל מאחר שמדובר ברשימה חלקית בלבד וכאמור לא ברור מדוע נערכו 2 רשימות על ידי התובעת (עמ' שני לנספח 3).
- למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם היינו מוכנים להסתמך על דוחות האיכון כאינדיקציה כללית, עיון ברשימה שערכה התובעת עומד לה לרועץ, שכן עולה ממנה כי ממילא לא עבדה מעבר לממוצע של כ-7.5 שעות ביום וכיומיים בשבוע (בעמוד הראשון נספח 3 והרשימה העליונה בעמוד 2 לנספח 3) והשבוע הארוך ביותר היה על פני 3 ימים בלבד אם כי בספטמבר עבדה למעלה מ-25 שעות ביומיים בלבד (5.9.16 – 6.9.16), אולם על פי דוח זה (הרשימה בעמ' 1 לנספח 3) מדובר במצב יוצא דופן.
- זאת ועוד, בחקירתה של התובעת, הציג בא כוח הנתבעים דוגמאות ספציפיות מתוך דוחות האיכון, בהן טלפון התובעת נקלט ברחובות ובמקומות שונים בתל אביב ובבת ים (כמו רחוב קויפמן, רחוב שוקן וחוף הים) בשעות עבודה נטענות. מיקומים אלו הוצגו כרחוקים מכתובת מגורי הנתבעים בבאר יעקב 20, תל אביב, שהוגדרה כמקום העבודה.
- ב"כ הנתבעים ביקש מהתובעת להסביר כיצד עבדה ב-01/07/2016, כאשר האיכון מראה שהייתה ברחוב קויפמן, הטיילת בתל אביב, בין השעות 08:51 ל-14:30 (עמוד 4, שורה 9 – 12 ועמוד 5, שורות 19 – 22) ובהמשך, הוא שאל על איכון מ-02/07/2016 שהראה שהייתה ברחוב שוקן בשעה 10:30 (עמוד 5, שורות 27 – 30), ואיכון מ-03/07/2016 שהראה שהייתה בטיילת בתל אביב בין השעות 09:04 ל-14:19 (עמוד 6, שורות 1 -3). דוגמאות נוספות שהוצגו מ-04/03/2017 (עמוד 11, שורות 17 – 18) ומ-06/03/2017 (עמוד 12, שורות 1 – 13) שהראו שהתובעת בחוף הים בת ים בשעות שונות (עמוד 11, שורות 38 – 39). לתובעת לא היו תשובות.
- ב"כ הנתבעים ביקש מהתובעת להציג אישור בעלות על מספר הטלפון 054-2859684 (עמוד 2, שורות 21 – 28), והתובעת השיבה שזה הטלפון שלה אך אין לה אישור כזה (עמוד 2, שורה 31).
- התובעת התקשתה להסביר את הסתירות בין נתוני האיכון לטענותיה על עבודה בבית הנתבעים, והשיבה כי ייתכן ושוחררה מוקדם או יצאה לטייל עם הילדים (עמוד 5, שורות 23 – 26).
- לאור הקשיים הראייתיים, הסתירות המהותיות במיקומי התובעת והיעדר הסברים מניחים את הדעת מצידה, הרי שעל אף קבילותם העקרונית של דוחות האיכון, משקלם בתיק זה אפסי ולא ניתן להסתמך עליהם לשם הוכחת תביעתה.
- תכתובות וואטסאפ: חלקן הוגש בשפה הרוסית ללא תרגום מאושר. לכן, איננו יכולים להתייחס לתוכן שלא תורגם כדין למעט הקלטות שהושמעו ופורשו במהלך החקירות (כגון זו מעמ' 51 ש' 11 – 13) ועל כן יש ליתן משקל לראיות אלו אולם לשאר ההודעות יש לתת משקל נמוך למעט קיומן כאינדיקציה לקשר בין הצדדים.
תקופות ההעסקה של התובעת אצל הנתבעים.
- תחילת תקופה ראשונה: התובעת טענה לתחילת עבודה ב-20/8/2015. הנתבע, תומר לוי, העיד בחקירתו הנגדית כי בתו הראשונה נולדה במאי 2015, וכי "אחרי 3-4 חודשים" התחילו לחפש מטפלת בייביסיטר (פרוטוקול עמ' 20 ש' 19 – 22). הוא אישר כי "3-4 חודשים" ממאי 2015 זה אוגוסט 2015 (פרוטוקול עמ' 20 ש' 24 – 25). בכך אישר הנתבע למעשה את גרסת התובעת לגבי תחילת התקופה הראשונה.
- סיום תקופה ראשונה: התובעת טענה לסיום העסקה ב-9/11/2018. הנתבעים טענו שהתובעת סיימה לעבוד ב-2017. הנתבעים הציגו מסמך "תחשיב שכר התובעת" שצורף לכתב ההגנה (נספח לכתב ההגנה), בו חושב שכר גם לשנת 2018. עובדה זו סותרת את טענתם של הנתבעים כי התובעת לא עבדה בתקופה זו. לנוכח הודאת הנתבעים במסמך זה שהוגש, הננו מקבלים את גרסת התובעת לסיום התקופה הראשונה ב-9/11/2018.
- תחילת תקופה שנייה: התובעת טענה לתחילת עבודה ב-15/1/2022. הנתבע, תומר לוי, העיד כי התובעת התחילה לעבוד כמה חודשים אחרי שבן הזקונים של הנתבעים נולד ולאחר שנשאל שוב ושוב לעניין תאריך תחילת עבודת התובעת, השיב לבסוף כי היה זה בתחילת 2022 (פרוטוקול עמ' 29 ש' 12). הנתבע גם אישר כי "רק בחודש נובמבר 2021 השיבה התובעת כי יש באפשרותה לעבוד בעבודת שמרטפות מצומצמת" (פרוטוקול עמ' 29 ש' 9 – 10). משכך, אנו מקבלים את גרסת התובעת לתחילת עבודה ב-15/1/2022, כפי שגם אושרה בעדות הנתבע.
- סיום תקופה שנייה: התובעת טענה לסיום העסקה ב-15/9/2023. הנתבעים טענו לסיום העבודה במרץ 2023. הנתבע, תומר לוי, העיד כי "בחודש מרץ 2023 הודיעה התובעת כי היא לא תוכל להעניק יותר שירותי שמרטפות בשל העובדה כי היא מתחילה לעבוד בעבודה חדשה" (פרוטוקול עמ' 24 ש' 24 – 27). עם זאת, הנתבע הוסיף כי "לאחר שהתובעת הודיעה על סיום עבודתה, ביקשתי מהתובעת להגיע פעמים בודדות, מספר שעות בכל פעם" (תצהיר תומר לוי, סעיף 22).
- במהלך תקופת עבודתה התובעת שלחה לנתבעת סרטונים על ילדי הנתבעים לרבות סרטונים של בנם משחק כדורגל ובג'ימבורי עד לסוף 7/2023.
- משכך ולנוכח עדויות הנתבעים והראיות שהוצגו התברר כי התובעת המשיכה לעבוד גם לאחר מרץ 2023, גם אם בהיקף מצומצם, ובהיעדר ראיה חותכת לסיום מוחלט לפני ספטמבר 2023, הננו מקבלים את גרסת התובעת לסיום התקופה השנייה ב-15/9/2023.
היקף העבודה של התובעת (משרה מלאה/ספורדית, שעות עבודה, עבודות בית).
- בניגוד לכלל הקבוע בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, אשר מעביר את נטל ההוכחה אל המעסיק ומחייב מעסיקים לנהל פנקס שעות עבודה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, כלל זה אינו חל על יחיד המעסיק עובד שלא במסגרת עסקו או משלח ידו (סעיף 24(ד) לחוק הגנת השכר). מעסיקים אלה פטורים מהחובה לנהל פנקס שעות עבודה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.
- מכיוון שעבודת משק בית ועבודת המטפלת בבתים פרטיים אינן מבוצעות לטובת עסק או משלח יד, המעסיק אינו מחויב לתעד את שעות העבודה, וכפועל יוצא מכך גם נטל ההוכחה אינו מועבר אליו. במצבים אלו פועלים על פי הכללים הרגילים של החוק, ולכן חובת ההוכחה נשארת מוטלת על כתפי העובד [ראו לעניין זה פסק דינו של סע"ש (אזורי ת"א) 43894-06-25 Sharon Juliet Mahashe – עירית עצמון, ניתן ביום 23.12.2025].
- היקף עבודתה של התובעת – הנתבע, מר תומר לוי, העיד בחקירתו הנגדית כי "בתקופות שהיא עבדה כמעט כל יום אז כן" (פרוטוקול עמ' 18 ש' 5). הוא גם אישר כי "היו כמה פעמים" שהתובעת שמרה על הילדים כשהיו בחו"ל (פרוטוקול עמ' 27 ש' 22- 23).
- הדעת נותנת כי הנתבעים לא היו משלמים 9,500 ₪ לחודשבשביל שעות ספורות של שמרטפות, כפי שניסו לטעון לעניין היקף העבודה.
- בקדם המשפט הודתה הנתבעת כי התובעת עבדה 4 ימים בשבוע, 8 שעות ביום (עמ' 3 שורות 13 – 20). בחקירה הנגדית העיד הנתבע כי התובעת עבדה לפי הצורך (עמ' 17 שורות 36 – 39) אך בהמשך העיד כי היו "תקופות שהיא עבדה כמעט כל יום" (עמ' 18 לפ' שורה 5).
- הנתבעת, יאנה לוי, נשאלה על הודעת וואטסאפ ששלחה לתובעת ובה הנחיות להשכיב את בנם, אריק, לישון בשעה 19:30. הנתבעת אישרה כי כתבה זאת (פרוטוקול עמ' 51 ש' 11- 13). עובדה זו סותרת את טענת הנתבעים כי התובעת מעולם לא השכיבה את הילדים לישון (פרוטוקול עמ' 51 ש' 27, עמ' 30 ש' 16 – 19). הנתבעת גם נשמעה בהקלטה מתחשבנת עם התובעת על "השלמת ימים" לאחר חג (פרוטוקול עמ' 43 ש' 1 -2). התנהלות זו מצביעה על מסגרת עבודה קבועה ומחייבת, ולא על עבודה ספורדית.
- על פי עדויות הנתבעים התובעת שמרה על ילדיהם כאשר שהו בחו"ל וגם היו לילות שהתובעת שמרה עליהם (עמ' 27 שורות 22 – 26). בנקל יכלו הנתבעים להזים ולהוכיח את טענתם כי הילדים הצטרפו אליהם לחו"ל (סעיף 29 לתצהיר הנתבע וסעיף 33 לתצהיר הנתבעת) . למרות שנרשם כי צילומי דרכונים צורפו, אלה לא צורפו.
- הנתבעים טענו כי הייתה עוזרת בית בשם מריה. התובעת העידה כי הנתבעת ביקשה ממנה לעזור למנקה (תצהיר תובעת, סעיף 2). הנתבע עצמו העיד כי "אולי פעם היא עשתה ככה עם האבק, אני לא יודע אבל היא לא הייתה מנקה לנו" (פרוטוקול עמ' 30 ש' 30 – 31). עדות זו מתפתלת ולא משכנעת.
- לנוכח הודאות הנתבעים, סתירות בעדויותיהם, אנחנו קובעים כי התובעת הועסקה במתכונת קבועה ובהיקף נרחב יותר מהנטען על ידי הנתבעים, אך לא בהכרח למעלה ממשרה מלאה כנטען על ידי התובעת ולא הוכח אחרת ע"י התובעת.
גובה השכר החודשי/שעתי ששולם לתובעת ואופן התשלום (כולל/לא כולל הפרשות).
- הנתבעים לא הציגו תלושי שכר או כל תיעוד אחר לגובה השכר או אופן חישובו. הנתבע, תומר לוי, הודה כי בתקופה הראשונה ייתכן שהשכר היה 2,000$ (פרוטוקול עמ' 18 ש' 4 – 5), ובתקופה השנייה 9,500 ₪ (פרוטוקול עמ' 19 ש' 6 – 7). הוא אף אמר: "אני גם אומר שיכול להיות שהיא קיבלה גם יותר מזה אני לא מכחיש את זה" (פרוטוקול עמ' 19 ש' 26 – 27).
- גם בישיבת קדם המשפט הודה הנתבע כי התובעת קיבלה 9,500 ₪ (עמ' 2 שורה 33 לישיבת הקדם מיום 15.7.2024) הודאות אלו סותרות את טענת הנתבעים לשכר מינימום + 5 ₪. הנתבעת, יאנה לוי, העידה כי השכר בתקופה הראשונה היה 2,000$ בחודש (פרוטוקול עמ' 33 ש' 37 -39).
- הנתבעים לא הוכיחו כי השכר כלל בתוכו הפרשות סוציאליות. הפרדה מלאכותית בין רכיבי השכר השונים נעשתה בכתב ההגנה ואין לה כל משמעות. בהיעדר תלושי שכר או הסכם כתוב המפרט זאת, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת לשכר כולל.
- אנו מקבלים את גרסת התובעת לגובה השכר החודשי הנקוב על ידה.
נסיבות סיום יחסי העבודה בשתי התקופות (פיטורים/התפטרות).
- תקופה ראשונה: התובעת טענה שפוטרה. הנתבעים טענו כי התובעת עזבה כי "היא 'מצאה' ישראלי להתחתן עימו ולהישאר בישראל" (תצהיר יאנה לוי, סעיף 17). בהיעדר ראיה לכך שהתובעת פוטרה, היא לא הוכיחה כי פוטרה. לפיכך, הננו מקבלים את גרסת הנתבעים כי התובעת התפטרה.
- תקופה שנייה: התובעת טענה שפוטרה ללא כל פירוט עובדתי (סעיף 8 לתצהיר התובעת). התובעת שלחה הודעת וואטסאפ ממרץ 2023, בה הודיעה שהיא מתחילה עבודה חדשה. הנתבע, תומר לוי, אישר כי "הודיעה התובעת כי היא לא תוכל להעניק יותר שירותי שמרטפות בשל העובדה כי היא מתחילה לעבוד בעבודה חדשה והיא ביקשה לסיים את עבודתה אצלנו" (פרוטוקול עמ' 24 ש' 25- 27). הודעה זו מהווה ראיה להתפטרות התובעת.
- עם זאת, כאמור לעיל, התובעת המשיכה לעבוד עד ספטמבר 2023, גם אם בהיקף מצומצם. סיום העבודה בפועל היה כנראה בהסכמה, אך היוזמה להפסקת העבודה הראשונית הייתה של התובעת. לכן, לעניין התקופה השנייה, הננו קובעים כי התובעת התפטרה, וזאת בנסיבות של מציאת עבודה חלופית.
זכאות התובעת לרכיבים הנתבעים וטענת ההתיישנות
- הודעה על תנאי העסקה – בישיבת קדם המשפט נטען כי היה הסכם בעל פה בין הצדדים (עמ' 2 שורות 11- 12) אולם בתצהיר הנתבעת הוצהר כי קיים הסכם בכתב (סעיף 16 לתצהיר הנתבעת) אולם הוא לא הוצג.
- בהתחשב בהיקף העבודה שקבענו (גם אם לא במלואו כנטען), יש להחיל את החזקה הקבועה בחוק הודעה לעובד. על פי סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, אם מתעוררת מחלוקת משפטית בין עובד למעסיק לגבי פרט שהיה צריך להופיע בהודעה על תנאי עבודה והמעסיק לא מסר אותה כנדרש – נטל ההוכחה באותו עניין עובר לכתפי המעסיק.
- התיישנות – בכתב ההגנה נטענה טענת התיישנות רק לגבי דמי הבראה (סעיף 37 לכתב ההגנה). משלא נטענה טענת התיישנות לגבי רכיבי התביעה האחרים בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה, לא ניתן לטעון טענת התיישנות בשלב מאוחר יותר (חישובי התובעת נערכו ללא תקופת התיישנות).
- גמול שעות נוספות: לנוכח קביעתנו כי התובעת לא עבדה בהיקף נרחב כטענתה, היא איננה זכאית לגמול שעות נוספות.
- גמול עבודה בשבת וחג : התובעת לא הוכיחה כי עבדה ביום המנוחה השבועי שלה. זאת ועוד, התובעת לא עבדה בכל ימות השבוע ועל פי הרשימה שצורפה על ידה לא עבדה כמעט בימי שישי ושבת. התובעת עבדה בשכר חודשי ולכן ימי החג כלולים במשכורתה. התובעת טענה באופן כללי כי עבדה 10 ימי חג ושבת בשנה. התובעת לא פירטה ימי החג שבהם עבדה.
- הנתבעת נחקרה על עבודה בימי חג והתחשבנות על "השלמת ימים" (פרוטוקול עמ' 43 ש' 1 – 2) אולם אין בכך כדי להוכיח כי היא זכאית לגמול עבודה בשבת וחג.
- לכן, דין תביעתה בגין רכיב זה להידחות.
- דמי נסיעות: הנתבעים לא הוכיחו כי דמי הנסיעות שולמו או נכללו בשכר. התובעת העידה על מקום מגוריה המרוחק (בת ים / חולון / מושב זיתן). אנו מקבלים את תחשיבי התובעת לדמי נסיעות לשתי התקופות (44 חודשים) על פי 250 ₪ לחודש (סכום חודשי אינו מדויק אולם הנתבעים לא הציגו תחשיב נגדי) ובסך הכל 11,000 ₪.
- דמי הבראה: מאחר שהתובעת הועסקה בין השנים 2015 ל- 2023 על פני שתי תקופות (לרבות במועד כניסת התיקון לצו ההרחבה ב-8.1.2017), תקופת ההתיישנות על תביעתה משנת 2023 עומדת על 7 שנים. על פי הפסיקה, כלל זה חל גם על חובות שנוצרו לפני 2017, כל עוד העובד הועסק בעת שינוי הכלל [ראו לעניין זה סע"ש (אזורי י-ם) 19762-11-20 מאיר קדוש – טי. אנד. אם. אור אורלי שחקים בע"מ, ניתן 19.3.2023].
- מאחר שתקופת ההתיישנות היא 7 שנים והתביעה הוגשה בשנת 2023, הרי שהתקופה שלפני 11/2016 התיישנה. ברם התובעת תבעה רק בעבור השנתיים בגין התקופה הראשונה ולא מעבר לכך, למרות שהייתה זכאית.
- משכך, אנו מחייבים את הנתבעים בסכום הנתבע בגין דמי הבראה בסך של 9,196 ₪.
- חופשה שנתית: הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת ניצלה ימי חופשה או שולמו לה בגינם. התובעת זכאית לפדיון חופשה בהתאם להיקף העסקתה.
התובעת דרשה 20 ימי חופשה. לפי שכר יומי של 560 ₪ (לפי 4 ימי עבודה – סעיף 12 לכתב התביעה) לא הוגש תחשיב נגדי.
על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 11,200 ₪ בגין דמי חופשה.
- הפרשות לפנסיה: העובדה שהתובעת לכאורה שהתה בארץ שלא כדין אינה פוטרת את המעסיק מהחובה להפריש לפנסיה או לשלם חלף הפרשות. הנתבעים טענו ששילמו חלף הפרשות בשכר, אך לא הוכיחו זאת.
אנו מקבלים את תחשיבי התובעת ומחייבים את הנתבעים בסך של 32,322.6 ₪.
- פיצויי פיטורים: נוכח מסקנתנו כי התובעת התפטרה בסיומם של שתי התקופות – דין רכיב התביעה לפיצויי פיטורים להידחות. עם זאת, התובעת זכאית להפרשות לפיצויים לקופת הפיצויים בסך הנתבע בסך של 31,020 ₪.
- תמורת הודעה מוקדמת: נוכח מסקנתנו כי התובעת לא פוטרה בשתי התקופות היא איננה זכאית לחלף הודעה מוקדמת.
סוף דבר
- הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
דמי נסיעות: 11,000 ₪;
דמי הבראה: 9,196 ₪;
חופשה שנתית: 11,200 ₪;
הפרשות לפנסיה: 32,322.6 ₪;
הפרשות לפיצויים: 31,020 ₪.
- הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית שקלית מיום הגשת התביעה (9/11/2023) ועד מועד התשלום בפועל.
- הנתבעים יישאו, יחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
| גב' שרה רומנקביץ,
נציגת ציבור (עובדים) |
אריאלה גילצר-כץ,
השופטת הבכירה |
מר יעקב אורנשטיין,
נציג ציבור (מעסיקים) |
