לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

נציגת ציבור עובדים: גב' שושנה שורק

נציג ציבור מעסיקים: מר איתן קירשנר

 

התובע:                                   סער סויסה

                                                ע"י ב"כ עו"ד נמיר אודליה

                                                 –

 הנתבעת:                                שגב אייל פרוייקטים בע"מ

                                                ע"י ב"כ עו"ד אורי שאבי

 

 

פסק דין

 

  1. התובע הועסק על ידי הנתבעת כשף ומנהל המטבח במסעדה "קפה נמרוד".

 

  1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכר עבור עבודה בשעות נוספות וזכויות נוספות.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, להשבת בונוסים ששולמו לתובע ולפיצוי בגין הפרת חוזה.

 

  1. בפנינו העידו התובע ומר ניר אלמקייס.

מטעם הנתבעת העידו מר דוד אייל מבעלי המסעדה, מר משה חן – מנהל אדמיניסטרטיבי, מר חן בר-אל מנהל המסעדה (מחודש מאי 2015), גב' לי קסואן שרידן צדר, מר אמיר כספי, מר איתן רביאנו – רו"ח.

 

  1. בתום שמיעת העדויות, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

  1. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א.        הנתבעת היא חברה בע"מ המנהלת את מסעדת "קפה נמרוד".

ב.         התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד מנהל מטבח מיום 19/10/14 עד ליום 1/3/16.

ג.         ביום 10/1/16 נמסר לתובע מכתב זימון לשימוע, שנקבע ליום 11/1/6.

ד.         השימוע לא התקיים במועדו המקורי בשל היעדרותו של התובע מהעבודה מיום 11/1/16 עד 29/1/16, עקב מחלה.

ה.        ביום 30/1/16 נמסר לתובע זימון שני לשימוע.

ו.         השימוע התקיים ביום 31/1/16.

ז.         ביום 1/2/16 נמסר לתובע מכתב פיטורים.

 

  1. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

 

  1. פיטורים שלא כדין

לטענת התובע, השימוע שערכה לו הנתבעת ביום 31/1/16נערך למראית עין ונפלו בו פגמים.

התובע טען כי למרות שתפקידיו הוגדרו בהסכם העבודה, מר אייל לא ערך עמו תיאום ציפיות ולמעט שיחות אקראיות ביניהם, לא נערכה תכנית עבודה מסודרת ביחס ליעדי המסעדה, למרות בקשותיו של התובע.

נטען כי בכל תקופת העבודה מר אייל היה שבע רצון מתפקודו של התובע, ולראיה ביקש ממנו לסייע בהקמת סניף נוסף באבן גבירול.

לטענת התובע, חל שינוי ביחסו של מר אייל כלפיו בתחילת חודש ינואר 2016, לאחר שהתובע התריע על כך שלא ניתן להמשיך לקצץ בעובדים. לטענתו, ממועד זה עלו יחסיהם על שרטון ובסופו של דבר התובע פוטר.

לגרסת התובע, בתקופה זו תיפקודו במטבח לא היה במיטבו בשל מחסור בעובדים וכן בשל כך שהתובע חילק את זמנו בין שני הסניפים ונאלץ לבצע תפקידים של עובדי מטבח, נוסף על ניהול המטבח.

נטען כי הנתבעת ערכה את השימוע בבהילות תוך מתן התראה קצרה, לא ערכה פרוטוקול כנדרש ולא מסרה לתובע מסמכים ופרטים משמעותיים לפני השימוע.

  1. במכתב הזימון הראשון לשימוע (מיום 10/1/16) פורטו נימוקי הזימון כך:

 

"א.      בעיות מהותיות ביכולת ניהול הפוד קוסט של החברה.

ב.         חוסר אמינות.

ג.         תלונות חוזרות ונשנות של צוות עובדי החברה על התנהלות בלתי הולמת ואלימות מילולית".  

           

במכתב הזימון השני לשימוע (מיום 30/1/16 ) פורטו נימוקים אלה:

 

            "א.      אי עמידה ביעדי החברה.

            ב.         חוסר אמינות.

            ג.         אי שביעות רצון מתפקודך המקצועי.

            ד.         התנהגות שאינה הולמת את תפקידך".

 

מדובר בנימוקים דומים, אף אם לא זהים. הנימוקים נמסרו לתובע כבר בזימון הראשון, שלושה שבועות לפני ישיבת השימוע. לפיכך, אין לקבל את טענתו כי נמסרו לו בהתראה קצרה ובאופן שפגם ביכולתו להיערך אליו.

בנוסף, התובע לא פירט מהם המסמכים שביקש טרם השימוע ולא הוכח כי הנתבעת סירבה למסור לו מסמכים שביקש.

  1. כפי שעולה מפרוטוקול השימוע, הטענות כנגד תפקודו של התובע היו:

א.        עליה בפוד-קוסט (להלן גם "עלות המזון");

ב          כח אדם לא איכותי במטבח;

ג.         משכורות גבוהות;

ד.         ספירות מלאי לא נעשו נכון;

ה.        ביגוד עובדים;

ו.         תלונות מצד עובדים;

ז.         התנהלות לא הולמת, לרבות כלפי מר אייל.

 

  1. התובע טען כי השימוע ארך כ – 30 דקות ואילו הפרוטוקול שהוצג הינו קצר ואינו משקף את כל הנאמר.

על פי הפרוטוקול שהוצג, התובע התייחס לחלק מטענות הנתבעת.

ביחס לעלייה בעלות המזון, טען שהדבר נבע משינוי התפריט. עוד טען כי לא קוימו עמו שיחות בעניין זה.

בעניין תלונות עובדים אמר:

"אתה סתם אומר דברים… חוץ ממכתב של ניר. בוא נעלה עובד עובד לשיחה יש הרבה עובדים שעזבו הם בתקופה שלא הייתי פה. שנה וארבע חודש גם כשאמרת שאני מתפרץ עליהם לפעמים צעקתי על עובדים… אמרת לי להיות איתם קשה פתאום זה מפריע לך…."

 

  1. לטענת התובע, ביקש ממר אייל לדעת מי הם העובדים שהתלוננו עליו, פרט לעובד בשם ניר שעזב חצי שנה לפני כן, ולא קיבל מענה. לדבריו, למחרת השימוע שאל את עובדי המטבח בעניין זה והם לא ידעו במה מדובר.

 

  1. לגבי התנהלותו של התובע, גב' שרי הצהירה כי התובע התנהג באגרסיביות, דיבר בצורה לא יפה לעובדים ואף דחף אותה פעמיים מהמטבח והשליך את תיקה לעיני עובדים נוספים.

גרסתה בעניין זה לא נסתרה.

בנוסף, הנתבעת צירפה את מכתבו של עובד בשם ניר, אשר התפטר בשל התנהגות של התובע.

הנתבעת אף הפנתה למסרון מיום 22/11/15 בו העיר מר אייל לתובע על שצעק על עובד ליד לקוחות.

 

  1. התובע טען שהנתבעת גמרה בדעתו לפטרו עוד לפני השימוע. לטענתו, בזמן שנעדר עקב מחלה שמע מאחד הספקים כי "מחפשים שף למסעדה".

בחקירתו הכחיש מר אייל את הדברים.

מר אייל התבקש בעדותו להתייחס למסרון מאת סוכן בשם אלי, בו נטען לכאורה כי התובע נשאל ע"י אלי האם הוא מחפש עבודה והאם פוטר שכן "הוא אמר שדיבר עם רובי והוא אמר לו שמחפשים שף לקפה נמרוד".

המסרון אינו חלק מחומר הראיות וממילא מדובר בעדות שמיעה שמשקלה הראייתי נמוך.

 

  1. מהתמלולים השונים שצורפו לתצהיר הנתבעת, עולה כי למרות שהנתבעת לא הציגה תכנית עבודה כתובה, מר אייל קיים עם התובע שיחות עבודה שוטפות והעיר הערותיו.

עוד עולה כי בין השניים היו מחלוקות (ראו למשל נספח 21 לתצהיר הנתבעת).

גם היעד שנקבע בנוגע לעלויות המזון אינו במחלוקת והיה ידוע לתובע, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.

התובע אישר כי יחסיו עם מר אייל עלו על שרטון.

כעולה מכלל הראיות, הטענה בדבר התנהגותו של התובע לא נטענה בעלמא.  בבסיס זימונו לשימוע עמדו נימוקים ענייניים.

סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח כי בהליך פיטוריו נפלו פגמים המצדיקים את חיובה של הנתבעת בתשלום פיצוי.

התביעה ברכיב זה נדחית.

 

  1. שעות נוספות

התובע טען כי עבד ששה ימים בשבוע, לרבות בחגים ובסופי שבוע ותבע את תמורתן של 58 שעות נוספות עבור כל חודש בו עבד.  לטענתו, היה מחסור בעובדי מטבח עקב רצון הבעלים לחסוך בעלויות ולכן נאלץ למלא תפקידים אחרים, בנוסף על תפקידו כמנהל מטבח.

לטענת הנתבעת, התובע הועסק בתפקיד הנהלה בכיר והוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, לא חלות על העסקתו. עוד נטען כי התובע לא עבד בפועל בשעות נוספות, וכי הוסיף לעצמו שעות עבודה רבות במערכת הנוכחות.

  1. בהסכם העבודה של התובע נכתב:

"היקף העסקה –       משרה מלאה בהתאם לצרכי המסעדה, לרבות עבודה בשעות נוספות ובלתי מקובלות, ככל שיתחייב מעיסוקה של החברה ומתפקידו הבכיר של העובד. העובד מתחייב להשתתף באסיפות עובדים בשעות הערב וכן להשתתף בערבי גיבוש צוות וכיף, בשעות הדרכה, הכשרה והשתלמויות אשר יערכו במסעדה. שעות ניתנות לשינוי על ידי מנהלי החברה.

 

שעות נוספות –          מובהר בזה, כי עקב מהות תפקידו הבכיר של העובד בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, לא יחולו בגין העובד הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951, כך שהעובד אינו זכאי לתמורה נפרדת בגין שעות נוספות אשר ידרש לבצע."

 

  1. להלן הגדרת תפקידו של התובע מתוך הסכם העבודה:

 

"העובד יועסק בחברה בתפקיד מנהל המטבח. במסגרת תפקידו יהיה העובד אחראי על כך שהמטבח יתפקד באופן מלא. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, יהיה העובד אחראי על:

(1)       ניהול מקיף של כל תחום המטבח, המזון ומחלקת שטיפת הכלים.

(2)       פיקוח ווידוא ביצוע עבודות ע"י כל עובדי המטבח, לרבות המלצרים.

(3)       עבודה מול ספקים (הזמנת ציוד מזון, חומרי ניקוי, חומרי גלם של מזון).

(4)       לפתור תקלות ולדווח למנהלי החברה על הפעילות והתקלות.

            (5)       אחראי על בניית התפריטים במסעדה לפי דרישות ההנהלה.

            (6)       אחריות תברואתית.

            (7)       שמירה על ציוד.

            (8)       עמידה בסטנדרטים של בעלי המסעדה.

            (9)       עמידה בעלויות מזון רצויות."

 

התובע אישר בתצהיר וכי ביצע תפקידים אלה, אך טען כי בפועל לא היה אחראי על שוטפי כלים ועל הזמנת חומרי ניקוי, שתיה וקינוחים. לדבריו, נושאים אלה היו תחת אחריותו שלמנהל המסעדה.

 

  1. התובע אישר כי היה בעל תפקיד מרכזי בנתבעת, כי היה לו מקום במשרד הנתבעת אשר מעל המסעדה, היה לו מפתח למשרד.

עוד אישר שהשתתף בישיבות הנהלה.

התובע העיד שהיה כפוף בעבודתו ישירות לבעלים של המסעדה – מר אייל.

לטענת התובע, כאשר חן נכנס לעבודה החל "להכנס לי למטבח ולהעיר לטבחים" (עמ' 6 ש' 16 ואילך) אך לא טען כי חן היה ממונה עליו או כי נתן לו הוראות.

 

  1. התובע אישר כי הוא שערך את סידורי העבודה לטבחים וכי היתה לו סמכות לקלוט עובדים לעבודה ולסכם עימם את השכר, בכפוף לאישור של מר אייל.

כמו כן, הוכח שלתובע היתה גישה למצלמות המותקנות במסעדה והיה יכול לפקח את עבודת המטבח מרחוק.

 

  1. על פי תצהירו של מר אייל, בבית הקפה שמונה טבחים במשמרת וכן עובדי מטבח נוספים. התובע אישר כי בממוצע היו שנים עשר עובדים במטבח, תחת אחריותו.

 

  1. הצדדים צירפו תכתובת עניפה של מסרונים בין התובע לבין מר אייל.

מהתכתובות עולה כי התובע קיבל החלטות ביחס לקבלת עובדים ופיטורי עובדים באופן עצמאי(נספח 5 לתצהיר הנתבעת):

"דוד:              סער אבט כבר לא עובד?

סער:               הוא אמר שעצרה אותו משטרה והוא במעצר בית אני מעיף אותו

דוד:                 סבבה…

תגיד ומה עם הבן אדם שהוא הביא להכנות?

סער:               גם לא בא

דוד:                 אז לא עצרה אותו שום משטרה.     

                        …

סער:               ברור לי כבר הוצאתי לו בכל מקרה שימוע ביום שבת עוד לפני שהוא לא בא רציתי להעיף אותו אבל הוא לא בא". 

 

עוד עולה כי עמדותיו של התובע ביחס לגיוס עובדים, היו בין הגורמים לכך שעבד שעות רבות:

"סער:            אני לא רוצה עובדי כח אדם אין לי מה לעשות איתם נחכה לאנשים טובים יותר.

דוד:                 אחן לחכות סער. תסתכל מה קורה שם..

אין לך עובדים בכלל אתה אומר את זה מי יעבודדד???

סער:               אני מעדיף לעבוד בפס בעצמי מאשר שיבואו לי עובדים שלא מבינים כלום.

דוד:                 אוקי אבל אתה לא יכול להיות גם בצאקר וגם פס חם.. בלתי אפשרי אח שלי…

סער:               אל תדאג דויד בבוקר אני יהיה בצקר בערב בפס חם עד שנמצא מישהו טוב

                        …

                        אני ידבר עם סקאר שיילך ממחר לאבן גבירול אני יסתדר"

 

  1. התובע אישר שהיה אחראי על הזמנת חומרי הגלם מספקים, בהתאם לתפריט שבנה ועל ניהול המלאים, זאת למעט מנות אחרונות ומשקאות.

כן הצהיר כי פעל על מנת להעלות את הרווחים של המסעדה על ידי בניית התפריט וייצור קינוחים במקום לרכוש אותם.

 

מהתכתובת בין הצדדים עולה כי לתובע היה שיקול דעת עצמאי בבחירת ספקים ובמעבר ביניהם.

 

  1. מר כספי הצהיר כי כסוכן מכירות עבד רק מול התובע. בעדותו טען כי התובע היה "מנהל המסעדה" וכי "הכל עבר דרכו".

 

מר אייל העיד כי התובע היה שותף, ביחד עמו, לקביעת המדיניות במסעדה בכל הקשור לספקים, אוכל ועובדים.

עוד הצהיר כי אישר לתובע לעשות שימוש בכרטיס האשראי שלו.

התובע אישר כי ביחס לתמחור המנות "ישבנו ביחד על התפריט החדש והגענו להסכמה משותפת. אני ודוד ואני לא זוכר מי עוד".

 

לגבי שעות עבודתו של התובע העיד מר אייל –

"אני לא קבעתי לסער את השעות. סער קבע לעצמו את השעות כמו שקבע לעובדים. הוא בא מתי שהוא רוצה ויצא מתי שהוא רוצה."

 

וכן –

"כשהוא טס לחו"ל הוא עדכן אותי. במצבים אלה הוא עדכן אותי. יש מקרים שהוא כבר היה בבית הוא סימס לי, זה שיחת חולין בין אנשים שעובדים ביחד."

 

  1. גובה השכר

בהסכם העבודה נקבע לתובע שכר בסך 10,500₪ נטו, לתקופה של שלושה חודשים. תלושי השכר צורפו כנספח 2 לתצהיר הנתבעת. בנוסף לשכר, הנתבעת שילמה לתובע בונוסים בגין עמידה ביעדי חסכון בעלויות המזון, כאשר היעד הבסיסי עמד על 32.5%.

בהתאם לתלושים שהוצגו, שכרו של התובע עלה בהדרגה כדלקמן:

בנובמבר 2014 שולם 11,385 ₪.

בינואר 2015 שולם 11,961 ₪.

בפברואר 2015 שולם 16,511 ₪.

במרץ 2015 שולם  18,312 ₪.

באפריל 2015 שולם  16,419 ₪.

במאי – יוני 2015 שולם  16,511 ₪.

ביולי 2015 שולם 17,438 ₪.

באוגוסט עד דצמבר 2015 שולם  20,022 ₪.

בינואר 2016 שולם  20,137 ₪.

 

מעת לעת שולמו בונוסים, בסכומים שנעו בין  3,270 ₪ ל – 6,000 ₪ לחודש.

בנוסף שולמו זכויות נוספות – כרטיס דלקן, חניה, טלפון לשימוש התובע.

התובע טען כי שכרו עלה משום שנדרש לנהל מטבח נוסף בסניף החדש ברחוב אבן גבירול.

 

  1. טענת התובע כי שכרו לא היה גבוה ביחס לעובדי מטבח אחרים, נסתרה בראיות.

מהשוואת שכרו של התובע לשכר עובדים אחרים עולה כי שכרו של התובע היה גבוה בצורה משמעותית.

מטופסי 106 שצורפו עולה כי שכרו של סו-שף עמד בשנת 2014 על 8,727 ₪ בממוצע.

על פי דפי הבנק שצורפו לתצהירו של מר אלמקייס, שכרו בחודשים מאי 2015 עד ינואר 2016 עמד על 11,000 ₪ נטו בממוצע, ואילו שכרו של התובע עמד בתקופה זו על 15,647 ₪ נטו בממוצע.

 

חן בראל אשר החל לעבוד בנתבעת בחודש מאי 2015 כמנהל המסעדה העיד שהשתכר 11,000 ₪ נטו.

מטבלת המשכורות שהגישה הנתבעת בהתאם להחלטה שניתנה ביום 24/6/18 עולה ששכרו של התובע היה גבוה משמעותית מעלות שכרם של יתר העובדים.

 

  1. שעון נוכחות

מר אייל אישר כי התובע נדרש לדווח על שעת כניסה ויציאה מהעבודה. לטענתו, לא התערב ולא דרש מהתובע לעבוד בשעות מסוימות,אלא הדבר היה נתון לשיקול דעתו של התובע, בהתאם לצרכי המסעדה.

הנתבעת טענה כי התובע ערך שינויים בדוח הנוכחות שלו באמצעות כניסה ידנית למחשב המרכזי והקלדת שעות נוספות, בהיותו אחד משלושת בעלי ההרשאות למחשב (השניים הנוספים היו משה חן וחן בראל).

עוד נטען כי החל מחודש נובמבר 2015 עברה הנתבעת לדיווח נוכחות באמצעות טביעת אצבע והתובע סרב להשתמש במכשיר זה וחדל כמעט לחלוטין לדווח נוכחות.

התובע אישר בעדותו כי דיווח חלק משעות הנוכחות באמצעות המחשב ולעיתים בדיעבד. לטענתו הדבר נעשה בימים בהם עבד בסניף אבן גבירול, שם לא היה שעון נוכחות, וגם לפני כן.

מר משה חן העיד אף הוא כי לעיתים הוזנו שעות העבודה של התובע בדיעבד, באופן ידני. על פי עדותו, לעיתים הוא הזין את השעות ולעיתים מישהו אחר עשה זאת.

 

מר משה חן העיד כי "ההוראה של הבעלים שכולם צריכים להחתים כרטיס".

מר חן בראל העיד כי לא החתים כרטיס באופן קבוע.

כך העיד:

"ש.     החתמת דו"ח נוכחות?

ת.        תקופה מסויימת כן אבל לא באופן קבוע.

ש.        למה?

ת.        כי לא הייתי צריך. זו משרת אמון."

 

  1. מהראיות שצירפה הנתבעת (נספח 12 לתצהירים) עולה שהתובע אכן עבד בשעות עבודה רבות:

 

"דוד: אני בחיים לא הסתכלתי על השעות שלך כי אתה עובד הרבה, אין לי מה להסתכל על השעות שלך. אתה לא, אתה בן אדם שעובד פה הכי הרבה"

 

בהמשך השיחה:

"סער: … אני רוצה שקט, אני רוצה לדאוג וכל יום להכנס למקררים וכל יום לתפעל וכל יום את המקפיא וכל היום לבדוק תאריכים ומדבקות וטריות, זה יותר מדי לבן אדם אחד. זה יותר מדי לבן אדם אחד.

דוד:     כי אתה עושה עבודה של מישהו אחר.

סער:   אני עושה עבודה של כולם, אני מרגיש אני לבד.

דוד:     כי אתה לבד פה."

 

  1. טענת הנתבעת כי התובע לא עבד בשעות נוספות, אינה מתיישבת עם הראיות. יחד עם זאת, השיחות שצורפו מאשרות את גרסת הנתבעת כי למרות שהתובע נדרש לדווח נוכחות, הרי שלא נדרש על ידי מר אייל לעבוד בשעות נוספות ולא היה פיקוח צמוד על שעות עבודתו.

 

  1. איננו מקבלים את הטענה כי התובע זייף את דוחות הנוכחות.

הנתבעת הצביעה על תאריך אחד בלבד בו נרשמה לתובע נוכחות בעוד שהיה בחופשה, על פי הודעתו למר אייל. בכך לא די על מנת לקבוע שדיווחי הנוכחות כוזבים.

עוד נציין בהקשר זה כי הנתבעת לא ציינה נושא זה בשימוע שנערך לתובע, למרות שעל פי תצהירו של מר אייל, הדברים היו ידועים לה מחודש אוגוסט 2015.

 

  1. בפסיקת בתי הדין לעבודה נדונה השאלה אימתי יקבע שעובד הועסק במשרת אמון המחריגה אותו מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה .

 

בעניין ע"ע (ארצי) 61148-08-16 כ.ש. מרכזי מפעל לרכב בע"מ נ' עטיאס (מיום 5/6/18) הפנה בית הדין הארצי לפסיקה הקודמת בה נקבעו המאפיינים של "תפקיד הנהלה" ובכללם – מיקום בהיררכיה הארגונית, סמכות לקבוע מדיניות תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי, גובה השכר הן בכלל והן ביחס לעובדים האחרים וטיב התפקיד.

ראו גם ע"ע (ארצי) 30933-09-16 קבוצת פיטרו הכט בע"מ נ' דהן, מיום 7/5/18.

 

  1. יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה שבענייננו, מעלה כי התובע הוא מסוג העובדים שהוראות חוק עבודה ומנוחה אינן חלות עליהם, בהיותו נושא בתפקיד ניהול הדורש אמון מיוחד.

התובע השתייך לשכבת ההנהלה הבכירה ביותר במסעדה וניהל את המטבח, המצוי בלבו של העסק.

התובע היה כפוף באופן ישיר למר דוד אייל בלבד – בעל המסעדה.

התובע היה אחראי על הזמנת עיקר הסחורה מספקים, השתתף בישיבות וקבע כיצד יראו המנות ומה תהיה עלותן. בכך היתה לו השפעה מכרעת וישירה על רווחיות העסק.

התובע היה אחראי על עובדי מטבח רבים, היה בעל סמכות לשכור עובדים, לנהל עמם מו"מ על שכרם, לזמן לשימוע לפני פיטורים, לערוך שימועים ואף לפטר עובדים.

מהראיות עולה כי לתובע היו העדפות ביחס לגיוס העובדים ולכן נשא ביוזמתו ומרצונו בתוצאות חסרונם.

התובע השתכר שכר גבוה וקיבל בונוסים בגין עמידה ביעדי חסכון וכן זכויות נוספות.

 

  1. התובע בחר לעבוד בשעות נוספות ולא דרש תשלום על כך בזמן אמת אלא רק לאחר שפוטר. מדובר בחוסר תום לב, המשפיע אף הוא על הזכאות לשעות נוספות.

 

טענת התובע כי המחסור בעובדים נבע מרצונה של הנתבעת לחסוך בעלויות על גבו של התובע, לא הוכחה. מהראיות עולה תמונה שונה, לפיה היה קושי אובייקטיבי בגיוס עובדים ואילו התובע, שלא היה מוכן להתפשר בעניין זה, נטל על עצמו עבודה נוספת.

 

  1. למעלה מן הדרוש נציין כי אף אם היינו קובעים שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על התובע והוא זכאי לתשלום שעות נוספות, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי אין לקבל את התחשיב שנערך על ידו בסעיף 59.1 לתצהירו. התובע ביסס את התחשיב על שכר שעתי גבוה, ותבע תמורה בשיעור מופרז עבור עבודה בשעות נוספות, שבת וחג.

 

לאור כל האמור, התביעה לשעות נוספות נדחית.

 

  1. דמי חגים

התובע עתר לתשלום בגין עבודה בשישה ימי חג בשנת 2015.

לאור קביעתנו כי הוראות חוק עבודה ומנוחה לא חלות על התובע, בהיותו נושא בתפקיד ניהול הדורש מידה מיוחדת של אמון, התובע אינו זכאי לתוספת בגין עבודה בחגים.

 

  1. פדיון חופשה

התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, ניצל שני ימי חופשה בלבד.

 

על פי תדפיס משרד הפנים (נספח 22 לתצהיר הנתבעת) וכפי שעולה גם מתלושי השכר, התובע היה בחו"ל פעמיים במהלך תקופת העבודה למשך חמישה ימים בכל פעם (23 עד 27 חודש אוקטובר 2014 ו-  11 עד 15 בחודש אוקטובר 2015).

על פי תלוש השכר ודו"ח הנוכחות לחודש אוקטובר 2014 (חודש עבודתו הראשון של התובע) התובע לא קיבל דמי חופשה בגין ימי היעדרותו בחודש זה.

על פי תלוש השכר לחודש אוקטובר 2015, התובע קיבל שכר מלא ונרשם בתלוש כי ניצל ארבעה ימי חופשה בלבד (על פי דו"ח הנוכחות התובע עבד ביום 15/10/15).

עוד,מהתלושים עולה כי בחודש יוני 2015 ניצל התובע שני ימי חופשה ובחודש יולי 2015 ניצל יום חופשה אחד.

התובע לא הציג ראיות שיש בהן לסתור רישומים אלה ואף אישר בעדותו כי בתאריך 10/6/15 לקח יום מנוחה.

בתלוש השכר האחרון שולם פדיון  8.37 ימי חופשה.

 

  1. סיכומו של דבר, לתובע שולמו תמורתם של דמי חופשה בגין 15.37 ימי חופשה.

כעולה מהראיות (נספח 19 לתצהיר הנתבעת) התובע ניצל יום חופשה נוסף בתאריך  9/10/15 ויום זה לא נוכה ממכסת חופשתו, מאחר ולא דווח בדו"ח הנוכחות.

על כן, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין פדיון חופשה.

התביעה ברכיב זה נדחית.

 

  1. תלושי שכר פיקטיביים

התובע טען כי תלושי השכר שקיבל הינם פיקטיביים, בשל כך שאינם משקפים נאמנה את שעות עבודתו ואת מלוא הכספים שקיבל, שכן לא כל הבונוסים שקיבל כלולים בתלוש וכן מתנות שקיבל בחגים.

מעיון בתלושי השכר עולה כי בחלקם מופיע רכיב "בונוס" בסכומים המתאימים לסכומי ההמחאות שצורפו על ידי התובע כנספח 12 לתצהירו, זאת פרט להמחאה על סך 1,900 ₪ אשר לא הובהר בגין מה נמסרה לתובע.

 

  1. בתלושי השכר פורטו שעות העבודה של התובע.

בדיקה מדגמית העלתה כי בחלק מהתלושים אין התאמה בין מספר שעות העבודה המופיעות בדו"ח הנוכחות למספר השעות שנרשמו בתלוש.

יחד עם זאת, מאחר שקבענו כי התובע נמנה על תפקיד הנהלה בכיר ולא היה זכאי לתשלום שעות נוספות, לא מצאנו כי נגרם לתובע נזק כתוצאה מרישום לא מדויק של שעות העבודה בתלוש השכר.

התביעה ברכיב זה נדחית.

 

  1. התביעה שכנגד

השבת הבונוסים ששולמו לתובע

בהתאם לסיכום בין הצדדים, התובע היה זכאי לבונוס בגין עמידה ביעדי חסכון בעלויות המזון.

עלויות המזון חושבו בכל סוף חודש, על בסיס חשבוניות שהונפקו על ידי ספקים במהלך החודש. התובע זכאי היה לבונוס ככל שעלויות המזון פחתו מ – 32.5% מהוצאות הנתבעת.

הנתבעת טענה שהתובע רימה אותה ויצר מצג שווא של עמידה ביעד בחודשים מסוימים, על ידי כך שהורה לספקים לדחות את תאריכי החשבוניות לחודש הבא.

 

  1. לטענת הנתבעת, דחיית החשבוניות על ידי התובע גרמה לתנודתיות גבוהה, כך שבחודשים מסוימים היו אחוזים גבוהים מאוד ובחודשים אחרים אחוזים נמוכים מאוד, אשר זיכו את התובע בבונוס.

נטען כי הממוצע לכל התקופה עמד על  32.87% – שיעור שאינו מזכה את התובע בבונוס.

עוד נטען כי בתקופה שקדמה להעסקתו של התובע, בשנת 2014, אחוז הפוד-קוסט עמד על 32.48% באופן יציב, ללא תנודות קיצוניות בין החודשים.

הנתבעת עתרה להשבת הבונוסים בסכום כולל של 30,486 ₪.

  1. הנתבעת הציגה חשבונית אחת בלבד, של חברת "פילסברי", לחודש אפריל 2015

לגביה נטען כי התשלום נדחה לחודש מאי.

התובע התייחס בעדותו לחשבונית זו וחזר וטען כי דחה את החשבונית הזו בלבד, אשר אף היא לא נדחתה בסופו של דבר.מהתכתובת שצירפה הנתבעת בעניין זה (נספח 30 לתצהיר הנתבעת) לא עולה כי תשלום החשבונית לחודש אפריל אכן נדחה לחודש מאי.

אף אם היה מוכח כי התשלום נדחה למאי, הרי שהנתבעת לא הוכיחה מה היה שיעור הפוד-קוסט בחודש אפריל אלמלא הדחייה, והאם עלה על 32.5%, באופן שאינו מזכה את התובע בבונוס.

 

  1. מר כספי, סוכן מכירות של חברת פילסברי הצהיר:

 

"זכור לי שסער ביקש ממני לדחות חשבוניות (להקפיץ חשבונית בלשון שלנו) מספר רב מאוד של פעמים".

 

עוד טען כי כאשר סירב לדרישה זו, איים עליו התובע כי יחליף ספק.

בעדותו, הוסיף מר כספי על גרסה זו וטען כי ב"להקפיץ חשבוניות" התכוון לכך שהתובע ביקש לבטל הזמנה לאחר שבוצעה, ולספק את הסחורה במועד אחר.

במהלך עדותו הציג מספר מסרונים שכתב לו התובע, בהם ביקש לבטל הזמנות שבוצעו.

 

התובע צירף תמלול שיחת טלפון בינו לבין מר כספי בה מכחיש מר כספי שאמר על התובע כי ביקש לדחות חשבוניות.

 

בעדותו התייחס מר כספי לשיחת הטלפון עם התובע וטען:

"נכון שהוא דיבר איתי בערב ולא ידעתי מה הוא אומר. זה לא נכון. חזרתי בי…" 

 

  1. העד הציג אמנם הודעות בהן ביקש התובע לבטל הזמנות. ואולם, לא הוצגו הודעות המתייחסות לבקשות של התובע לדחות תשלומים. לטענת העד, הדבר קרה כמה פעמים ונעצר אולם כאמור, לא הוצגו לכך ראיות בכתב.

 

  1. בהיעדר דוגמאות קונקרטיות נוספות לחשבוניות ש"נדחו" ולאופן בו השפיעה הדחיה על עמידתו של התובע ביעד, הרי שהנתבעת לא הוכיחה את טענותיה בעניין זה.

 

נוסיף, כי מהנתונים שפורט במסמך "עלות החומר ושיעורה לתקופה ינואר 2013 עד מרס 2016" שצורף לתצהירו של מר רדיאנו – רוה"ח של הנתבעת, עולה כי גם לפני תחילת עבודתו של התובע בנתבעת חלו תנודות בשיעור ה"פוד-קוסט" כך שלא ניתן לייחס תנודות אלה להתנהלותו של התובע דווקא.

 

  1. עוד נציין כי דחיית החשבוניות הנטענת, לא עמדה בבסיס פיטוריו של התובע והיא אינה מופיעה במסמכי השימוע.

עובדה זו מעוררת ספק בשאלה האם הטענה, שהועלתה לראשונה בכתב התביעה שכנגד, לא באה אלא כדי להדוף את התביעה שהגיש התובע. זאת במיוחד בשל האמור בתצהירו של מר אייל, כי הדברים היו ידועים מחודש אוגוסט 2015.

 

לאור כל האמור, התביעה שכנגד להשבת הבונוסים שקיבל התובע, נדחית.

 

  1. הפרת חוזה

לטענת הנתבעת, נודע לה כי התובע מפר את התחייבותו כלפיה על פי הסכם העבודה, בכך שהתקשר לטבחים המועסקים אצלה שנים רבות ושידל אותם להתפטר.

הנתבעת צירפה שני תמלולי שיחות בין מר אייל לבין שני עובדי הנתבעת.

בתמלול השיחה עם העובד יורי (נספח 33 לתצהיר הנתבעת) אישר לכאורה כי התובע יצר עמו קשר והציע לו לעבוד אצלו. אך הוסיף "אני יודע שהוא לא עובד".

מתמלול השיחה עם העובד אהרון (נספח 34 לתצהיר הנתבעת) עולה כי התובע התקשר אליו, אולם לא מוזכר כי התובע הציע לו עבודה.

 

העובדים הנ"ל לא הובאו לעדות. עדותו של מר אייל בעניין זה היא בגדר עדות שמיעה שאין די בה כדי להוכיח את טענות הנתבעת להפרת חוזה.

עילת התביעה שעניינה הפרת חוזה, נדחית.

 

  1. סוף דבר

התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

 

  1. לאחר שנתנו דעתנו להליכים בתיק, לכך שהצדדים שניהם הגישו תצהירים לאחר דיון ההוכחות ולכך שהן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו במלואן, החלטנו שכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 5/5/19 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק הדס יהלום, נשיאה נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן קירשנר