פיצוי עקב פיטורים בהריון בסכום של כ-110,000 ש"ח

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print

בפסק דין זה נקבע פיצוי משמעותי לעובדת שפוטרה בניגוד לחוק בזמן הריון – כל הטענות של החברה נדחו ונקבע שהתובעת דוברת אמת

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע"ש 14885-08-16‏
‏ ‏

לפני:‏
כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' ניצה פרידמן
התובעת בת-אל משרקי
ע"י ב"כ עו"ד אורית רובין
‏-‏
הנתבעת רווחה קהילתית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בנימין רוזנשטרוך

חקיקה שאוזכרה: ‏
חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954: סע' 9(א), 13א'‏
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988‏
חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963‏
חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002: סע' 5‏

פסק דין

‏1.‏ התובעת עבדה אצל הנתבעת, המנהלת רשת חנויות שהעיקרית בהן נמצאת בעיר בני ‏ברק, וזאת במשך כשנה ורבע, עד שסיימה לעבוד בהיותה בהיריון, בנסיבות שנויות ‏במחלוקת.‏
על רקע זה הוגשה התובענה שבפנינו, בה נטען שהתובעת פוטרה שלא כדין בהיותה ‏בהיריון ועל כן נתבעו 160,119 ₪, בגין הסעדים הבאים: פיצויים בגין הפרת חוק ‏עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) או חוק שוויון הזדמנויות ‏בעבודה, תשנ"ח – 1988 (להלן – חוק השוויון), פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ‏פיצויים בגין העסקה פוגענית, תשלום שכר חודש מאי 2016 (חודש העבודה האחרון), ‏הפרשים בגין ביטוח פנסיוני, פדיון הבראה ופיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על ‏תנאי עבודה.‏
‏2.‏ רקע עובדתי:‏
א.‏ התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחנות שבבעלותה, ביום 1.3.15 ועבדה בה ‏עד אפריל או מאי 2016 (המועד המדויק שנוי במחלוקת).‏
ב.‏ לפי תלושי השכר, שכרה של התובעת עמד תחילה על 28 ₪ לשעה ולאחר חצי ‏שנת עבודה, החל מחודש ספטמבר 2015, הוא עמד עד 5,500 ₪ לחודש.‏
ג.‏ התובעת עבדה אצל הנתבעת גם בתקופות עבר, לפרקי זמן לא ארוכים, לפני ‏נישואיה הראשונים וגם לאחריהם. גם בעלה הראשון של התובעת עבד אצל ‏הנתבעת.‏
ד.‏ בין התובעת ובין מר יצחק דניאלצ'יק, אחד מבעלי הנתבעת, היה קשר קרוב ‏שאינו אופייני ליחסי עבודה שגרתיים (ר' בעדות התובעת עמוד 8 משורה 36 ‏עד עמוד 9 שורה 31).‏
ה.‏ התובעת, גרושה ואם לילד, הודיעה לנתבעת בשלהי חודש מרץ 2016 (ביום ‏‏24.3.16 לפי גרסת התובעת או ביום 28.3.16 לפי גרסת הנתבעת), שהיא ‏עומדת להתחתן בקרוב, ביום 17.4.16 (מספר ימים לפני חג הפסח).‏
ו.‏ ביום 17.4.16 התובעת נישאה לבחיר לבה. במועד זה התובעת היתה בהריון.‏
ז.‏ מדיווחי הנוכחות עולה כי בחודש אפריל 2016 התובעת עבדה רק שלושה ימים ‏‏– ביום שני – 4.4.16 ובימים רביעי וחמישי – 6-7.4.16. ‏
ח.‏ מדו"ח הנוכחות לחודש מאי 2016 עולה כי מתוך 26 ימי עבודה באותו חודש, ‏התובעת היתה בעבודה ב – 13 ימי עבודה לאורך כל החודש, החל מיום 3.5 ‏ועד יום 29.5 (לא ברצף). ‏
ט.‏ עובר לסיום עבודתה אצל הנתבעת, במועד שנוי במחלוקת, הנתבעת מסרה ‏לידי התובעת מכתב שזו לשונו:‏
‏"7.4.16‏
לכב' גב' בתאל משרקי
ת.ז. …‏

ג.נ.,‏
בהמשך לשיחות שהתקיימו ביום 28.3.16‏
בהן הודעת על התפטרותך מהעבודה עקב מציאת מקום עבודה חדש
אנו מקבלים את התפטרותך החל מיום ה 07/04/2016‏
בהזדמנות זו אנו מודים לך על תרומתך החיובית בחברה ומאחלים לך ‏הצלחה בהמשך דרכך."‏

י.‏ הנתבעת לא ביקשה היתר לפיטורי התובעת, למרות שהתובעת היתה בהיריון ‏במועד סיום העבודה.‏
יא.‏ התובעת ילדה ביום 2.11.16.‏

‏3.‏ בישיבת ההוכחות התובעת נשמעה כעדה יחידה מטעמה (גב' רויטל מוגמי, שהגישה ‏תצהיר מטעם התובעת, לא התייצבה ולכן לא ניתן משקל לתצהיר זה). מטעם ‏הנתבעת העידו מר יצחק דניאלצ'יק, מבעלי הנתבעת (להלן – דניאלצ'יק) ועובד ‏הנתבעת, מר יהושע ארנרייך, עובד מחסן במחלקת כלים בחנות בה התובעת עבדה.‏
‏4.‏ כיוון שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא לגבי נסיבות סיום עבודתה של התובעת, ‏נושא זה יידון בפתח הדיון ברכיבי התביעה השונים.‏
‏5.‏ על פי גרסת התובעת בכתב התביעה, היא עבדה עד יום 1.6.16. נטען שבתחילת חודש ‏מאי התובעת זומנה לשיחה על ידי שרונה, בתו של דניאלצ'יק שאמרה שיש כוונה ‏לפטר את התובעת, כיוון שאינה מסתדרת עם אחת העובדות. לאחר שיחה זו התובעת ‏ביקשה מחשבת השכר שתעדכן שהיא בהיריון, וזמן קצר לאחר מכן, שרונה הודיעה לה ‏שפיטוריה מבוטלים, והוסיפה שלא נהוג להיכנס להיריון לפני החתונה, כי הדבר יגרום ‏לאנשים בסביבתה להרגיש לא נוח ולכן מומלץ לה להתפטר בעצמה. ‏
לאחר מספר ימים, דניאלצ'יק קרא לתובעת להתייצב בחדרו. טרם שנכנסה, הוא דרש ‏ממנה לרוקן את כיסיה והתובעת עשתה כך. דניאלצ'יק ציין באותה שיחה שבעיניו ‏התובעת התפטרה ואינה עובדת אצלו יותר ועל כן היא נדרשת להפסיק לתת שירות ‏ללקוחות, אינה רשאית להיכנס למחסן, אינה רשאית לדבר עם לקוחות ועם ספקים ‏ונדרשת להישאר במחלקה שלה. כן נטען שדניאלצ'יק הורה לכל עובדי המחלקה לא ‏לדבר עם התובעת ולוודא שלא תיכנס למחסני הנתבעת. ‏
התובעת המשיכה להגיע לעבודה ולא לעשות דבר, עד שביום 29.5.16 דניאלצ'יק מסר ‏לה את המכתב שהוזכר לעיל (סעיף 2ז' לפסק הדין) והורה לא להתייצב עוד במקום ‏העבודה.‏
גרסה דומה מופיעה גם בתצהיר התובעת (סעיפים 9 – 16).‏
‏6.‏ על פי גרסת הנתבעת, התובעת לא פוטרה, אלא שהיא זו שהפסיקה את עבודתה ‏שלושה שבועות לפני חג הפסח, שהוא הזמן העמוס ביותר בשנה בחנויות של הנתבעת. ‏החל מיום 28.3.16 התובעת למעשה לא התייצבה עוד בעבודה וחדלה להגיע, אלא ‏בשני ימים וזאת למספר שעות בודדות.‏
עוד נטען שבשיחה שהתקיימה בסוף חודש מרץ 2016, בה התובעת הודיעה שהיא ‏תעדר עקב נישואיה, דניאלצ'יק העיר לה שמדובר בהיעדרות בתקופה עמוסה ביותר ‏בחנות ולא יוכל לאשר לה ימי חופשה רבים, והתובעת השיבה שכך או כך חשבה ‏להפסיק לעבוד אצל הנתבעת ומיום 7.4.16, עשרה ימים לפני החתונה, תפסיק לעבוד.‏
התובעת הפסיקה להגיע לעבודה בחודש אפריל והתייצבה שוב בחנות בחודש מאי ‏‏2016. עקב תקלה, כרטיס העובד של התובעת לא בוטל וכך התובעת יכלה להגיע, ‏להחתים כרטיס ולהסתובב ברחבי החנות הגדולה, למרות שבפועל לא עבדה. כאשר ‏הדבר נודע לדניאלצ'יק, הוא קרא לה למשרדו והבהיר לה שהתפטרותה נכנסה לתוקף ‏וכי עליה לעזוב באופן מיידי את המקום.‏

‏7.‏ התובעת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה ומהשוואת עדותה בבית הדין לתיאורים ‏בתצהירה עולה כי גרסתה מעוררת קשיים וסימני שאלה רבים. ‏
א.‏ כך למשל בבית הדין התובעת הסבירה שמיהרה להינשא מאחר שגילתה ביום ‏‏20.2 שהיא בהיריון ולא ניתן להתחתן בספירת העומר, ולכן "הייתי צריכה להרים ‏חתונה מאוד מהר לפני שיידעו, שכל האורחים שלי ידעו שאני בהיריון. קל וחומר הבן ‏שלי בן 11 שנה שזה קצת היה, קצת לא היה נעים מהעניין הזה." (עמוד 10 שורות 6 – ‏‏9). מדובר בגרסה שנשמעה לראשונה באולם בית הדין, וזאת בניגוד לעדות בתצהיר, ‏שם עניין ההיריון כלל לא הוזכר כשיקול בקביעת מועד החתונה. בתצהיר התובעת ‏העידה שההחלטה להינשא במהירות התקבלה, כי "מקובל אצלנו בקהילה להתחתן ‏תוך זמן קצר לאחר ההודעה על האירוסין ואחת כמה וכמה כאשר אנחנו נמצאים זמן ‏קצר לפני חג הפסח וספירת העומר, תקופה שכידוע אסור להתחתן" (סעיף 10).‏
התובעת התבקשה להסביר את הפער בין עדותה בבית הדין ובין תצהירה, ולא נתנה ‏תשובה מניחה את הדעת (עמוד 10 לפרוטוקול). ‏
ב.‏ בדומה, בעוד שעל פי המתואר בתצהיר התובעת (סעיף 12), בתחילת חודש ‏מאי התובעת זומנה לשיחה אצל שרונה, בתו של דניאלצ'יק, שהודיעה לתובעת שיש ‏כוונה לפטרה כיוון שאינה מסתדרת עם אחת העובדות, הרי שבבית הדין תיארה את ‏תוכן השיחה עם שרונה באופן שונה לחלוטין (עמוד 11, שורות 12- 18):‏
‏"… באה קראה לי שרונה לשיחה במהלך יום עבודה, אמרה לי 'בת אל, תעלי ‏אלי למשרד'. עליתי למשרד, אמרה לי שרונה 'תקשיבי, אבא מאוד מעריך ‏אותך, מאוד, את כל העבודה שעשית עד היום. עדיף שלא. בואי בואי נסיים ‏את התקופה שלך, בואי נסיים. אל תגיעי יותר. בואי נסיים את התקופה. אני ‏אתן לך פיצויים. תבואי מחר אני אתן לך מכתב פיטורים'. קראה לי לשיחה, ‏אמרה לי כך וכך. אמרתי לה 'אוקי'. ירדתי מהמשרד."‏

ג.‏ בתצהיר התובעת נטען שהתובעת הודיעה על ההיריון לרויטל ממשאבי אנוש ‏ועל פי המתואר שם, לאחר מכן התקיימו השיחות עם שרונה ולאחר מכן עם ‏דניאלצ'יק (ר' הסיפא לסעיף 11 לתצהיר התובעת ותיאור השתלשלות הדברים ‏בסעיפים הבאים – 12 – 14). כלומר, הדברים הוצגו כך שניתן להסיק מהדברים ‏שכאשר שרונה ודניאלצ'יק שוחחו עם התובעת, הם ידעו שהיא בהריון.‏
אולם מדברי התובעת בבית הדין עולה כי רויטל ידעה על ההיריון במסגרת יחסי ‏החברות עם התובעת והתובעת אף ביקשה ממנה במפורש שלא לספר את הדברים. על ‏כן לא ניתן לייחס לנתבעת ידיעה אודות ההיריון, רק בשל העובדה שהתובעת סיפרה ‏עליו לחברתה, רויטל. ר' בעמוד 11 שורות 8 – 11 ור' גם בעמוד 12 שורות 6 – 18:‏
‏"רויטל היתה מודעת להריון שלי לפני הנישואים אפילו. רויטל, משאבי אנוש, ‏היתה מודעת לפני הנישואים. אבל ברמה חברית. ביקשתי ממנה לא להגיד ‏שום דבר, וזכותי לפני חודש חמישי לא להגיד. ידעתי מה זה יגרום מבחינתי. ‏אמרתי לה לא להגיד." ‏

ד.‏ לכך יש להוסיף כי על פי עדות התובעת בהמשך (עמוד 23 שורות 31 – 36), ‏התובעת למעשה מעולם לא סיפרה לנציג מוסמך של הנתבעת שהיא בהריון:‏
‏"ש.‏ עכשיו תאמרי לי, למה [לא סיפרת] באופן רשמי על ההיריון?‏
ת.‏ כי אני לא מחוייבת עד חודש חמישי.‏
ש.‏ זאת אומרת, אף אחד לא ידע מההיריון הזה. מה שאת אומרת.‏
ת.‏ ידעו מי, רויטל ידעה, ממשאבי אנוש.‏
ש.‏ כן, אבל הזהרת אותה שלא תאמר. כך אמרת קודם.‏
ת.‏ עד חודש חמישי אני לא חייבת לספר." ‏
‏(ר' גם בעמוד 16 שורות 18 – 19).‏

עדות זו גם אינה מתיישבת עם המתואר בסעיף 13 לתצהיר התובעת, בו התובעת ‏העידה שביקשה מפרי, חשבת השכר, להודיע לשרונה על היריונה. זאת מאחר שאם ‏רויטל ממשאבי אנוש ידעה על ההיריון עוד לפני שהתובעת נישאה, לא היה כל צורך ‏להודיע שוב על ההיריון. ‏
יתירה מכך, בבית הדין התובעת מסרה גירסה אחרת ולפיה: "באותו הרגע שיצאתי ‏מהמשרד אמרתי לרויטל שתתקשר אליה [לשרונה – ד.ו.] להודיע לה שאני בהריון כי ‏אני לא רוצה, אני לא רוצה, אני לא רוצה לדבר איתה" (עמוד 16 , שורות 3 -4).‏
גם בהתעלם משתי הגרסאות השונות, אם בין התובעת ובין רויטל ממשאבי אנוש היו ‏יחסים קרובים דיים שהתובעת תספר לה על ההיריון באופן חברי ותבקש שלא תעביר ‏את המידע הלאה, הרי שאפילו אם התובעת היתה מעוניינת להודיע באופן רשמי על ‏ההיריון, לא היתה סיבה שהתובעת תתקשר לצורך כך לפרי.‏
בעניין האחרון יש להעיר כי הטענה שהתובעת ביקשה מפרי להודיע לשרונה על ‏ההיריון עולה גם בתמלול השיחה עם פרי (נספח ד' לתצהיר התובעת). אך מאחר ‏שמדובר בשיחה שבוצעה כשהתובעת מונחית על ידי יעוץ משפטי, לקראת הגשת ‏התביעה, איננו סבורות כי תשובה כללית של פרי (אשר לא העידה בבית הדין), בה אינה ‏מכחישה את טענת התובעת בנושא, מהווה אישוש מזמן אמת לטענה זו של התובעת.‏
ה.‏ קיים פער נוסף בין תצהיר התובעת ובין עדותה בבית הדין, לגבי גרסת ‏התובעת בשאלה מתי התקיימה השיחה עם שרונה (יהא תוכנה של השיחה אשר יהא). ‏כאמור, בתצהיר נטען שהשיחה היתה בתחילה חודש מאי. כאשר התובעת נשאלה ‏בנושא זה בחקירתה הנגדית (עמוד 12 שורות 19 – 33 ור' גם בעמוד 13), בסופו של ‏דבר אישרה שהשיחה היתה באמצע החודש, כנראה ביום 15.5 ואף ציינה שביום 18.5 ‏כבר פנתה לייעוץ משפטי (בלשונה – "חתמתי על ויתור סודיות אצלם" ור' גם בעמוד ‏‏24, שורות 15 – 29). ‏
ו.‏ זאת ועוד – התובעת תיארה בתצהירה שלאחר החופשה שביקשה לרגל ‏נישואיה וחג הפסח, חזרה לעבודה (סעיף 11 לתצהירה). כאשר נתבקשה להתייחס ‏לדיווחי הנוכחות, מהם עולה ששבה לעבודה רק ביום 3.5.16, לאחר שחג הפסח כבר ‏חלף, התובעת מסרה גרסה שלא נזכרה בתצהירה, לפיה נאלצה להיעדר בשל אבל ‏במשפחת בעלה (עמוד 23 שורה 17 עד שורה 30). ‏
‏8.‏ לאור ההתרשמות מעדות התובעת, לא שוכנענו כי נציגי הנתבעת, למעט רויטל ‏ממשאבי אנוש שהתבקשה לא להעביר את המידע, ידעו שהתובעת בהיריון (יוזכר כי ‏מדובר בשבועות הראשונים של ההיריון, שכן לפי עדות התובעת, גילתה שהיא בהיריון ‏ביום 20.2 והשתלשלות הדברים שתוארה לעיל התרחשה בין סוף מרץ לאמצע – סוף ‏מאי). ‏
חיזוק למסקנה זו נמצא בעובדה שנושא ההיריון לא נזכר בשיחה עם דניאלצ'יק, אשר ‏הוקלטה על ידי התובעת (נספח ג' לתצהירה). אין זה סביר שאם לדעת התובעת, ‏ההיריון היה הסיבה לפיטורים, סוגיה זו לא היתה מועלית בהקשר כלשהו בשיחה זו, ‏שהוקלטה על ידי התובעת בהתאם לייעוץ משפטי שכבר קיבלה באותו שלב. זאת ‏במיוחד כאשר מדובר בשיחה שכל כולה מוקדשת לשאלה אם התובעת התפטרה או ‏שמדובר בשיחת פיטורים. לא זו אף זו, התובעת אומרת באותה שיחה: "תפטר, תפטר, ‏אני אלך… נשמה, אני לא פראיירית פה". כלומר, התובעת אף לא ניסתה להעמיד את ‏הנתבעת על משמעות פיטוריה. תשובת התובעת בבית הדין, כשהתבקשה להתייחס ‏לעניין זה, לפיה "הלך הדברים האלה לא רגיל בשבילי" (עוד 28 שורה 6) אינה ‏מתיישבת עם העובדה שבשלב זה כבר היתה מיוצגת והונחתה כיצד לפעול.‏
‏9.‏ למרות האמור לעיל לגבי עדות התובעת, לא שוכנעו בגרסת הנתבעת לפיה התובעת ‏היא שהתפטרה מעבודתה עוד באפריל 2016 וכי התייצבה לעבודה למרות הודעת ‏ההתפטרות, במשך כמעט חודש בו החתימה כרטיס נוכחות, עד שרק עם התערבותו ‏המפורשת של דניאלצ'יק, התובעת עזבה סופית את מקום העבודה בסוף חודש מאי ‏‏2016.‏
ראשית, לא מצאנו כי גרסה זו סבירה או שיש בה הגיון פנימי.‏
שנית, אם התובעת אכן התפטרה עוד לפני שיצאה לחופשת החתונה, לא ברור מדוע ‏לא נערך לה גמר חשבון ומדוע אין תיעוד בכתב לגבי הודעת ההתפטרות (בין מצד ‏התובעת ובין מסמך של הנתבעת המאשר את הפסקת עבודתה, לרבות תרשומת ‏פנימית של הנתבעת). גרסת הנתבעת גם אינה מתיישבת עם השי הנדיב שהתובעת ‏קיבלה לרגל נישואיה (בתלוש נרשם מענק חתונה בסך 1,500 ₪ וכן הוצגה המחאה על ‏סך 500 ₪ (צילום צורף לתצהירי הנתבעת).‏
בהקשר זה נוסיף, כי למרות שדניאלצ'יק העיד בתצהירו שמסר לתובעת את המכתב ‏המאשר את התפטרותה ונושא תאריך 7.4.16 באותו היום (7.4.16), לא ניתן הסבר ‏מדוע המכתב לא נכתב ביום שהתובעת הודיעה על התפטרותה לכאורה וכיצד ‏דניאלצ'יק ידע שיום 7.4.16 הוא יום העבודה האחרון שלה. ‏
זאת ועוד – לכאורה על פי מכתב זה, התובעת מסרה הודעה מוקדמת בת 7 ימים ‏בלבד, ואין זה סביר בעינינו כי הנתבעת לא התייחסה כלל לכך שהתובעת מסרה ‏הודעה קצרה מזו שהיתה אמורה ליתן על פי הדין. במיוחד כאשר לשיטתה, התובעת ‏התפטרה סמוך ל"תקופה הבוערת" אצלה ובכך גרמה לה לנזקים.‏
שלישית, דניאלצ'יק העיד שנעדר מהעבודה בתחילת חודש מאי (עמוד 35 שורה 37) ‏וזהו הסברו לשאלה מדוע לא נאמר לתובעת דבר על כך שלמרות התפטרותה, ‏המשיכה להתייצב במקום העבודה גם במהלך חודש זה. הסבר זה אינו משכנע, מאחר ‏שהיו גורמים נוספים בנתבעת שראו את התובעת מגיעה לעבודה ומעבירה כרטיס ‏נוכחות ואלה יכלו להעיר לה. העובדה שאיש מהסובבים את התובעת לא ידע ‏שהתובעת למעשה סיימה את עבודתה (לכאורה, לפי גרסת הנתבעת), גם היא מעוררת ‏ספק לגבי גרסת הנתבעת, כאילו התובעת התפטרה. אמנם דניאלצ'יק העיד שלא עדכן ‏איש בדבר התפטרותה של התובעת (עמוד 42 שורה 1), אך איננו מקבלים עדות זו, ‏שהרי הוכח שיש אצל הנתבעת מערך של חשבות שכר ומשאבי אנוש והנתבעת מעסיקה ‏עובדים רבים. כלומר, אין זה מתקבל על הדעת שעובד מוסר הודעת התפטרות ‏והממונה הישיר עליו אינו מודיע לאיש, לרבות לא לחשבת השכר שאמורה להכין תלוש ‏אחרון (גמר חשבון).‏
בהקשר זה יש להוסיף שבמקום אחד בעדותו דניאלצ'יק אמר שלא אמר לאיש ‏שהתובעת התפטרה ובמקום אחר (עמוד 42 שורות 12, 22- 24) טען שאמר זאת לצוות ‏בחנות.‏
זאת ועוד, דניאלצ'יק העיד בבית הדין שעם שובו, במחצית חודש מאי, הוא קרא ‏לתובעת וביקש ממנה לעזוב, בהתאם להודעתה (עמוד 36 שורות 12 – 18). אם אכן ‏קוימה שיחה כזו במועד זה, אזי אין הסבר מדוע באותו מעמד לא נלקח מהתובעת ‏כרטיס הנוכחות ומדוע התובעת המשיכה להגיע לעבודה והחתימה כרטיס, עד סוף ‏אותו חודש. ‏
‏10.‏ לכל האמור לעיל יש להוסיף כי בסיום עדותו של דניאלצ'יק, כאשר נשאל מדוע לא ‏קיבל את התובעת חזרה לעבודה (אם לטענתו התפטרה וחזרה בה משיקוליה ‏האישיים), השיב כך (עמוד 42 שורות 31 – 37, ההדגשה הוספה – ד.ו.):‏
‏"את מתארת לעצמך שכזה עונה סוערת של ערב פסח וכזו עונה מעסיקה, היא ‏לא נשארה עם חור, הכנסנו צוות חדש.. שהצוות הזה לקח אחריות… והחלטנו ‏שאנחנו לא עושים יו – יו וזה נגמר. זה מערכת גדולה. היא לא מתהפכת כמו ‏זיקית."‏

מדברים אלה עולה כי הנתבעת היא שפיטרה את התובעת.‏

‏11.‏ ראוי לציין שדבריו של דניאלצ'יק שהובאו לעיל מתיישבים עם חלק אחר בעדותו לפיו ‏התקופה שלפני חג הפסח היא תקופת שיא ועומס אצל הנתבעת ועל כן מצופה ‏שהעובדים יתגייסו למען מקום העבודה. על כן הנתבעת אינה רואה בעין יפה ‏היעדרויות של עובדים, כאשר מועד האירוע ניתן לקביעה מראש ותלוי בעובד (ר' ‏עדותו בעמוד 33 שורות 3 – 15 ור' גם בהמשך עד עמוד 34 שורה 15). ‏
‏12.‏ לסיכום המתואר לעיל, התמונה העובדתית שהוכחה היא כדלקמן: התובעת קבעה את ‏מועד חתונתה ל"תקופה הבוערת" אצל הנתבעת ואף ביקשה חופשה לצורך זה. עובדה ‏זו היתה לצנינים בעיני הנתבעת (ר' גם בסעיף 5 לתצהיר דניאל'ציק). בפועל, התובעת ‏נעדרה סמוך לחג הפסח בשל נישואיה, אשר לא יכלה לדחות בגלל ההיריון, אותו ‏הסתירה מהנתבעת, בהיותם של כל המעורבים חרדים שומרי מצוות. גם לאחר ‏נישואיה, התובעת המשיכה להיעדר מהעבודה והופיעה רק לפרקים ובאופן לא מסודר. ‏משכך הנתבעת החליטה "שלא עושים יו-יו וזה נגמר". היינו, פיטרה את התובעת.‏
מהמתואר לעיל עולה כי התובעת אמנם פוטרה, אך לא מסיבות הקשורות להיריון, ‏אלא בשל היעדרויותיה, לרבות העובדה שהתובעת לא שבה לעבודה מיד לאחר ‏נישואיה. היינו, הנתבעת ביקשה לפטר את התובעת, מסיבות הקשורות להתנהגותה ‏של התובעת במקום העבודה. ‏
אשר על כן, גרסת התובעת לפיה היא פוטרה בסוף חודש מאי 2016 מתקבלת. מאחר ‏שאין חולק שהתובעת היתה בהיריון במועד הפיטורים ולא התבקש היתר לפיטוריה, ‏הרי שמדובר בפיטורים בניגוד לדין. עם זאת, נדחית הטענה לפיה התובעת פוטרה בשל ‏ההיריון. הוכח שהנתבעת פיטרה את התובעת כתגובה לכך שהתובעת הציבה בפני ‏הנתבעת עובדה מוגמרת לפיה תשהה בחופשה ב"תקופה הבוערת" אצל הנתבעת (עקב ‏נישואיה) וגם לאחר מכן, לא שבה לעבודה בצורה סדירה.‏
‏13.‏ משנקבע שהתובעת פוטרה, ואין מחלוקת שהיתה בהיריון ולא ניתן היתר לפיטוריה, ‏הרי שהפיטורים היו בניגוד לדין.‏
לעניין זה ר' הוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים:‏
‏"לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה ‏והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר ‏פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות ‏סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או ‏זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום ‏עבודה ששה חדשים לפחות."‏

בדב"ע מח/ 3-8 קופל – וויס ארלוביץ, , פד"ע כ 57 (1988)), נקבע כי "פיטורים ‏בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם. לכן הייתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ‏ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת, לו ‏המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר עד יום הלידה".‏

בנוסף, נקבעו בסעיף 13א' לחוק עבודת נשים, ההוראות הבאות:‏
‏"(א)‏ לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך ‏אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –‏
‏(1)‏ לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור ‏שייראה לו בנסיבות הענין;‏
‏(2)‏ ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים ‏בלבד לא תהא צודקת; …‏
‏(ב)(1)‏ מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת ‏שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק ‏פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע ‏להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, ‏מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר ‏שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות ‏סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות ‏לפי סעיף 13 לחוק האמור.‏
‏(2)‏ לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ‏ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו ‏לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי ‏המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:‏
‏(א)‏ תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;‏
‏(ב)‏ אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת ‏תוקפו של ההיתר;‏
‏(ג)‏ אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה ‏לעבודה."‏

לאמור לעיל נוסיף כי השאלה אם המעסיק ידע על ההיריון אינה רלוונטית לקביעה ‏אם הפיטורים היו כדין (ע"ע (ארצי) 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת ‏שיניים והשקעות בע"מ – פלדמן, 28.12.10).‏
‏14.‏ בהתאם לאמור לעיל, התביעה לפיצויים לפי סעיף 13א' לחוק עבודת נשים מתקבלת ‏בהתאם לסכום המפורט בכתב התביעה (סעיף 26) ואשר לא נסתר בסיכומי הנתבעת, ‏בסך 89,871 ₪.‏
‏15.‏ התובעת פיצלה את התביעה לפיצויים בלתי ממוניים למספר נושאים – פיצוי בלתי ‏ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים, בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים ובגין ‏התעמרות במקום העבודה. בסך הכל נתבעו ברכיב זה 56,500 ₪, בכל העילות הנ"ל.‏
מאחר שלמעשה מדובר באותו פיצוי, אך הנימוקים המשפטיים לקביעת גובה הפיצוי ‏מעוגנים בנושאים שונים מתחום משפט העבודה, יש לדון בכל ההיבטים הרלוונטיים ‏לרכיב תביעה זה ובסופו של יום לקבוע סכום אחד שישקף את הקביעות בכל הנושאים ‏הללו. ‏
א.‏ לגבי הפרת חוק עבודת נשים, בקביעת הפיצוי הבלתי ממוני יש להתחשב בכך ‏שנקבע שהנתבעת לא ידעה על ההיריון ומהראיות עולה שגם לאחר שהתובעת פוטרה, ‏לא נטען במפורש שהתובעת פוטרה בניגוד לדין (בהיותה בהריון). כך בשיחה שהוקלטה ‏בין התובעת ובין דניאל'ציק, התובעת לא ציינה שהיא בהיריון וכך גם במכתב שנשלח ‏על ידי ב"כ התובעת טרם הגשת התביעה. מכתב זה (נספח ו' לתצהיר התובעת), עוסק ‏בדרישת תשלום שכר חודש מאי ובשוליו צוין במשפט לקוני שהמכתב אינו גורע ‏מטענות התובעת "… בפרט טענותיה… בדבר פיטורים שלא כדין". (זאת בניגוד למצב ‏הדברים בעניין פלדמן שהוזכר לעיל, ר' סעיף 33 לפסק הדין שם). ‏
ב.‏ אשר לפיצויים בגין אי עריכת שימוע, יש להתחשב במשך תקופת עבודתה ‏בפועל של התובעת אצל הנתבעת וכן בפסיקה לפיה הפיצוי ברכיב זה לא יקבע ‏במכפלות של גובה השכר (ע"ע (ארצי) 44784-07-16‏‏ המכללה האקדמית אשקלון ‏ע"ר – ד"ר ביג'אוי, 10.4.19; ע"ע (ארצי) 5997-06-18 אוויה תקשורת ישראל בע"צ ‏‏– קופפרמן, 17.4.19).‏
ג.‏ הנושא האחרון שיש להידרש אליו הוא התביעה לפיצויים בגין התעמרות ‏במקום העבודה. התובעת אישרה בעדותה בבית הדין כי יחסיה עם דניאלצ'יק היו ‏טובים וכי גם אם היתה לו ביקורת על נישואיה השניים "כל ההדורים יושרו. הכל היה ‏טוב וחלק ויפה" (עמוד 26, שורות 8- 10). הטענה שניתנה לעובדי הנתבעת הוראה שלא ‏להתייחס לתובעת רלוונטית רק לשבועיים האחרונים בחודש מאי. זאת עולה ‏מהתמלול שהתובעת עצמה הציגה, בשיחה עם עובד בשם נוח, אשר סיפר לתובעת ‏שנאמר לו על ידי דניאלצ'יק "לא לדבר איתך מטוב ועד רע, רק שלום, שלום, לא יותר ‏מזה. לא לתת לך לנהל את .. לא לתת לך להיכנס למחסן, את יודעת דברים כאלה… ‏הוא אמר שהוא אמר לך שאת לא יכולה להיכנס למחסן, ואת לא יכולה לטפל ‏בספקים, ולא בלקוחות. בקיצור לעמוד על הרגליים כל היום ולא לעשות כלום". ‏נזכיר שהתובעת אישרה שהחלה להקליט שיחות עם עובדי הנתבעת לאחר שקיבלה ‏ייעוץ משפטי, היינו לאחר ה – 18.5 (עמוד 24 שורות 17 – 24). כלומר ההוראה שלא ‏להתייחס לתובעת היתה חלק ממהלך פיטוריה של התובעת ונמשכה כעשרה ימים (יום ‏העבודה האחרון של התובעת היה 29.5.16). מסקנה זו מתיישבת גם עם עדותו של ‏עובד הנתבעת, מר ארנרייך (ר' בעמוד 47 החל משורה 19). נסיבות אלה אמנם ‏מצביעות על יחס בלתי לגיטימי לתובעת, אך הוא רחוק מטענת התובעת לפיה בכל ‏תקופת העבודה אצל הנתבעת, כחלק ממדיניות כללית, הנתבעת התעמרה בתובעת.‏
בשקלול כל האמור לעיל, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצויים ברכיב הנזק הבלתי ‏ממוני בגין הפיטורים שלא כדין, על סך 20,000 ₪.‏
‏16.‏ מאחר שהתובעת טענה כי תביעתה לפיצויים בגין התביעה לפיצויים נוספים בגין חוק ‏השוויון היא חלופית לטענות על פי חוק עבודת נשים, אין מקום לדון ברכיב תביעה זה. ‏
‏17.‏ התביעה לפיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה ‏והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 מתקבלת, לאחר שדניאלצ'יק אישר ‏שלא נמסרה לתובעת הודעה כדין (עמד 32 שורות 32 – 37). על כן על הנתבעת לשלם ‏לתובעת בגין רכיב זה את הסכום הנתבע – 5,000 ₪. ‏
‏18.‏ התביעה להפרשי הבראה מתקבלת רק בחלקה (ביחס לתקופה שקדמה לפיטורים), ‏מאחר שחישובי התובעת לא הביאו בחשבון דמי הבראה ששולמו בחודש מרץ 2016. ‏על כן עומדים לזכות התובעת הפרשי בסך 983 ₪ בלבד.‏
‏19.‏ התביעה להפרשי דמי גמולים לפנסיה מתקבלת רק בחלקה, וזאת לאחר שהשווינו בין ‏הנתונים שבתלושי השכר שהוצגו ובין הדו"ח שהנתבעת הציגה, לגבי הפקדות לזכות ‏התובעת בקרן פנסיה "מקפת". ‏
התובעת לא הבהירה מה המקור הנורמטיבי לטענותיה לגבי רכיב תביעה זה. על פי צו ‏ההרחבה הכללי, הזכאות היא לאחר 6 חודשי עבודה והתובעת תבעה פנסיה לאחר 3 ‏חודשי עבודה, מבלי שהוצג לעניין זה נימוק או הסבר. בנוסף, הסכומים שנתבעו חושבו ‏על יסוד שכר גבוה יותר מזה ששולם לתובעת ובסיס החישוב כולל, ככל הנראה, רכיבי ‏שכר שאינם נכללים בחישוב לפנסיה (למשל גמול עבודה בשעות נוספות).‏
לאור הערות אלה, ברכיב זה התובעת זכאית ל – 225 ₪ נוספים בגין חודש 9/15, ‏שלגביו לא הוצגה ראיה בדבר הפקדות המעסיק.‏
‏20.‏ משנקבע כי התובעת פוטרה בסוף חודש מאי ונדחתה גרסת הנתבעת לפיה התובעת לא ‏עבדה בחודש זה, היא זכאית לשכר בסך 3,334 ₪ כנתבע על ידה ועוד 200 ₪ חלק ‏המעסיק בפנסיה בגין חודש זה.‏
‏21. ‏ סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים ‏הבאים:‏
א.‏ פיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת ‏נשים, תשי"ד – 1954 בסך 89,871 ₪;‏
ב.‏ פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, בגין פיטורים שלא כדין, בסך 20,000 ₪;‏
ג.‏ פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי ‏מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 בסך 5,000 ₪;‏
ד.‏ שכר חודש מאי 2016 בסך 3,334 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ‏‏1.6.16 ועד התשלום בפועל. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 ימים ממתן פסק ‏הדין, הוא ישא פיצויי הלנת שכר ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.‏
ה.‏ הפרשים בגין פדיון הבראה בסך 983 ₪;‏
ו.‏ הפרשים בגין חלק המעסיק בפנסיה בסך 425 ₪.‏
כל הסכומים המפורטים לעיל (למעט שכר חודש מאי 2016, ס"ק ד' לעיל, לגביו ניתנה ‏הוראה ספציפית) ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.‏
כמו כן הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ ‏שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום ‏בפועל.‏

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ט, (21 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. ‏

ניצה פרידמן, ‏
נציגת ציבור (עובדים) ‏ דגית ויסמן, שופטת
‏ ‏

לשיחת ייעוץ ללא התחייבות

אנא מלאו את הפרטים, ועו"ד יחזור אליכם בהקדם האפשרי

עוד בהצלחות המשרד:

דילוג לתוכן