משיכת כספי פיצויי פיטורים על-ידי המעסיק
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
האופציה המוכרת יותר היא במקרים בהם נחתם בין הצדדים הסכם שכולל את הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. סעיף זה חל גם במקרים של הפקדה לפי צו ההרחבה לפנסיה מקיפה במשק (לפיו מופקדים כיום לפיצויי פיטורים 6% מהשכר מתוך 8.33%). במקרים אלה, העובד יהיה זכאי לפיצויי הפיטורים שנצברו עבורו בקרן הפנסיה – אך לא יהיה זכאי להשלמת פיצויים לפי שכר אחרון גבוה, לפי תחשיב של משכורת כפול מספר שנות העבודה. כלומר, גם אם העובד התחיל לעבוד בשכר של 5,000 ₪ וסיים עם שכר של 10,000 ₪ – והתפטר או פוטר – הוא יהיה זכאי אך ורק למה שנצבר לו בקופת הפנסיה, בגלל תחולתו של סעיף 14. היתרון לעובד – הוא זכאי לפיצויים גם במקרה של התפטרות. החסרון – המעביד לא צריך לעשות השלמה לפי שכר אחרון, וסכום הפיצויים בדרך-כלל יהיה נמוך מתחשיב פיצויים רגיל.
סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים
מקרה אחר, מוכר פחות, הוא לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, שקובע:
סכומים משוריינים
26. (א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –
(1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה.
פירוש הסעיף: כדי שלמעביד תהא הזכות למשוך את פיצויי הפיטורים מהקופה, צריכים להתקיים שלושה תנאים במצטבר:
- העובד התפטר בנסיבות שלא מזכות אותו בפיצויים פיטורים (כלומר, התפטר סתם, ולא בנסיבות של התפטרות בדין פיטורים).
- הכספים הופקדו לקופה שמטרתה אינה לקצבה (כמו קופת גמל אישית לפיצויים, ביטוח מנהלים הוני).
- לא חל הסכם קיבוצי או הסכם אישי בין המעביד לעובד הקובע שהמעביד רשאי למשוך את הכספים שנצברו במקרה של התפטרות.
כלומר, אם מופקדים לעובד פיצויי פיטורים בקרן פנסיה רגילה – כדי שהמעביד יוכל למשוך את כספי הפיצויים במקרה של התפטרות של העובד, חייב להיות הסכם שאומר זאת במפורש. אם אין – המעביד לא יוכל לעשות זאת. ואם יעשה – העובד יוכל לדרוש את החזרת הכספים בתביעה משפטית.
קראו עוד בנושא חישוב פיצויי פיטורין
