מה זה הרמת מסך

בתוך המושג הרמת מסך, המילה מסך מתייחסת ל"מסך התאגדות", שהיא ההגנה שיש לבעלי חברה מפני חובות החברה. בעלי חברה אינם אחראיים לחובות החברה, אלא החברה בלבד, שנחשבת לאישיות משפטית נפרדת. לכן, כאשר עובד מועסק על-ידי חברה שאינה משלמת את כל זכויותיו, הוא אינו רשאי, בדרך-כלל, לתבוע את בעלי החברה, אלא את החברה בלבד.

הדבר נכון גם כשמדובר בעמותה או רשות או כל תאגיד אחר. 

זהו גם חלק מההסבר למונח בע"מ. כאשר חברה היא בע"מ (בעירבון מוגבל), המשמעות היא שהערבון של בעלי המניות לגבי חובותיה הוא רק עד כמה שהתחייבו מראש במסגרת הקמת החברה. 

כאשר מדובר בהרמת מסך – זהו החריג לכלל. זהו אותו מקרה בו יכול לקבוע בית-המשפט שיש להרים, או להזיז, את אותו מסך התאגדות שמפריד בין החברה לבין בעליה, ולחייב את בעלי החברה בחובות החברה. עיקרון הרמת המסך נקבע בסעיף 6 לחוק החברות.

מתי יקבע בית-המשפט שיש מקום להרמת מסך

החוק קובע שתי סיטואציות בהן יכול בית-המשפט לקבוע הרמת מסך: 

האחת, כאשר מדובר במרמה מצד בעלי המניות;

השנייה, בהתקיים מימון דק, בעיקר במקרים בהם בעלי המניות ניצלו את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על-מנת לרמות את נושי החברה, או במקרים של נטילת סיכון כספי רב וקיצוני בהתייחס למצב הכספי של החברה באותה נקודת זמן.

מתי יש חשיבות להרמת מסך

חיוב בעלי החברה בחובות החברה, חשוב רק באותם מקרים שבהם החברה אינה יכולה לשלם את חובותיה ובעיקר כשהיא נכנסת בשלב מסויים להליכי חדלות פרעון ופירוק. ממילא, כל עוד החברה פעילה עסקית, ניתן יהיה במוקדם או במאוחר לגבות ממנה את החוב הכספי.

חשוב לדעת כי עובדים מוגנים על חלק מזכויותיהם במקרה של פירוק חברה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לכן, במקרים רבים, כאשר מדובר בחוב שכר או פיצויים או זכויות סוציאליות אחרות, שאינו עובר את התקרה המוגנת על-ידי המוסד לביטוח לאומי – אין חשיבות רבה לחיוב בעלי המניות בחובות החברה.

כאשר עובד מגיש תביעה נגד בעלי מניות של חברה, והתביעה מתקבלת רק נגד החברה אך הטענה להרמת מסך נדחית – עשוי בית-הדין לחייב את העובד בהוצאות משפטיות לטובת בעל החברה, על-אף שהעובד זכה בתביעתו נגד החברה.

לא בכל מקרה של חוב לעובד יחייב בית-הדין לעבודה את בעל המניות, אלא רק באותם מקרים שעומדים בתנאים שנקבע בחוק ובפסיקת בתי-הדין לעבודה שהם מתאימים ונכונים.

הרמת מסך בדיני עבודה

הרמת מסך יכולה להתקיים גם כאשר הנושה של החברה (אותו אדם שלו החברה חייבת כסף) – הינו עובד. 

בית הדין הארצי לעבודה קבע בעניין זה במסגרת ע"ע 129/10 אופיר זוננשיין נגד G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ: "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים…".

מקרים בהם עשוי בתי-הדין לעבודה לקבוע הרמת מסך:

– במקרים בהם ניכה המעסיק כספים לקרן פנסיה מתלוש השכר של העובד ולא העביר אותם לקרן הפנסיה. מאחר שמדובר במעילה בכספים ממש, עשוי בית-הדין במקרים אלה לחייב את בעל החברה בחובות החברה.

– במקרים בהם הקים בעל החברה חברה אחרת, שעוסקת בתחום דומה, ותוך רמייה העביר את פעילות החברה האחת לחברה השניה;

– במקרים בהם מדובר בבעל מניות יחיד ודומיננטי, או במקרים של חברה משפחתית קטנה, קיים סיכוי גדול יותר להרמת מסך וחיובו של בעל המניות מאשר במקרים בהם מדובר בבעלי מניות רבים וחברה היררכית.

– במקרים בהם קיים ערבוב של כספים בין כספי החברה לבין הכספים האישיים של בעל המניות. למשל במקרים בהם בעל המניות משלם מכיסו את המשכורות של העובדים ולא מחשבון החברה.

בכל מקרה העובד שתובע את בעל המניות הוא זה שיצטרך להוכיח כי התקיימו התנאים שבהם יש לקבוע הרמת מסך ולחייב את בעל החברה בחובות החברה.