משרדנו עוסק בדיני-עבודה ומייצג עובדים בתביעות לפיצויי פיטורים או שלילתם.

ניתן לתאם פגישת ייעוץ בטלפון 03-6091103.

להלן דוגמא לפסק-דין בנושא שלילת פיצויי פיטורים:

_____________________________

 

בתי הדין לעבודה

 

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

עב 004759/03

 

בפני:

כב' השופטת מ. פריימן

 

 

       

 

 

נציג עובדים - אלבאז שאול

נציג מעבידים - שפיר שלמה

 

בעניין

עבד אלמאלק ג'יהאד

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

סולימאן סולימאן

תובע

 

נ  ג  ד

 

 

א. כפיר אחזקות בע"מ

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

שלג לילך

נתבע

 

 

 

פסק דין

רקע כללי

 

1.         התובע עבד אצל הנתבעת, חברה למתן שרותי נקיון ואחזקה, כעובד נקיון החל ביום 1.12.94.

 

2.         עבודתו של התובע התבצעה בעיקרה במטה משטרת ישראל ברח' העצמאות בחיפה, אם כי נדרש לבצע עבודות נקיון גם במטה המשטרה ברח' תל אביב וברח' בר יהודה.

 

3.         התובע עבד עד ליום 8.7.03 או בסמוך  לכך, סה"כ 8 שנים ו- 10 חודשים.

 

4.         ביום 8.7.03 נתפס התובע כאשר במהלך ביצוע עבודתו העביר סמים לעצור בתא המעצר במשטרה.

 

            כנגד התובע הוגש כתב אישום (פ 3947/03 שלום חיפה) בו פורטו  העובדות כדלקמן:

 

"1.       בתאריך 8.7.03 או בסמוך למועד שימש הנאשם כעובד נקיון בחב' "כפיר" ועבד במטה משטרת חיפה, בתאי המעצר במטה.

2.         בתאריך 8.7.03 בשעה 11:00 בעת שהנאשם ביצע עבודות נקיון ובין היתר הכניס את מנות האוכל לעצורים, הוא ניסה לספק סם מסוכן לעצור בתא המעצר ונתפס כשברשותו שקית שהכילה הרואין במשקל 2.3662 גר' נטו שהינה כמות שלא לשימוש עצמי.

3.         בסמוך למועד הנ"ל הכניס הנאשם לעצור אחר (אסיר) פלאפון נייד (חפץ אסור) ומשהנייד התקלקל הבריח הנאשם לעצור נייד אחר ובתמורה קיבל מהעצור כסף".

 

5.         ביום 7.12.04 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע בדין.

 

6.         התובע תבע בתביעה זו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה בגין כל תקופת עבודתו והוצאות ביגוד לפי 50 ש"ח לחודש במכפלת כל חודשי עבודתו.

 

התביעה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

 

7.         לטענת התובע בתביעתו, פוטר הוא ע"י מעבידתו ללא מתן הודעה מוקדמת וללא כל צידוק ולפיכך זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

 

            לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, התובע לא התייצב לעבודה ומכאן שהתפטר ולא פוטר ולפיכך אינו זכאי לפיצויים ולתמורת הודעה מוקדמת.

 

8.         אין חולק כי הנתבעת הוציאה לתובע ביום 8.7.03 מכתב, בזו הלשון:

 

            "לכבוד

            עבד אל מאלק זיאד

            חיפה

 

                                    הנדון: עבודתך בחברת כפיר

 

            הבוקר 8.7.03 קיבלנו הודעה ממשטרת ישראל - מרחב חיפה על מעצרך במהלך העבודה בחשד לסחר בסמים.

            אנו רואים בחומרה רבה את התנהגותך ומודיעים לך בזאת כי התנהגותך זו, וגרימת נזק כלכלי ותדמיתי לחברה, כמוה כהתפטרות.

            אנו מאחלים לך בהצלחה בהמשך דרכך.

 

                                                                        בברכה

                                                                        אשר סקיף

                                                                        מפקח אזור צפון"

 

9.         אין לראות הודעה זו שיצאה בו ביום בו נודע לנתבעת על מעצר התובע אלא כהודעת פיטורים לכל דבר ועניין. סיבת הפיטורים עולה אף היא מן המכתב - החשד לסחר בסמים.

 

10.        התובע העיד כי שוחח עם אשר, האחראי עליו מטעם הנתבעת, לאחר מעצרו. באותו מועד אשר כבר ידע שהתובע נעצר. באותה שיחה אמר לו אשר כי אינו חוזר לעבודה וכי הנתבעת שולחת לו מכתב בעניין.

           

מעדותו של אשר עולה כי מיד לכשנודע על מעצרו של התובע נמסרה הודעה לב"כ הנתבעת ויצא לתובע מכתב פיטורים. לטענתו, לא שוחח עם התובע טלפונית.

 

עוד עולה מעדותו, כי קיבל דווח מפורש מהמשטרה כי התובע נתפס עם סמים ביד ועל כן לא חיכתה הנתבעת עם הודעת הפיטורין עד לבירור דינו.

 

11.        לדידנו, אין נפקא מינא אם ההודעה נמסרה טלפונית או בכתב והאם יצא המכתב לאחר שלושה ימים בהם שהה התובע במעצר, כגרסת הנתבעת, או ביום מעצרו הבודד כגרסת התובע.

שוכנענו, כי מיד לכשנודע לנתבעת על נסיבות מעצר התובע והחשדות כנגדו החליטה הנתבעת לפטרו בגין כך באופן מיידי.

 

            הנתבעת אמנם ניסתה לטעון כי התובע התפטר בכך שנעדר מעבודתו  ללא הודעה מוקדמת וללא הסכמת הנתבעת, אולם מכתבה מיום 8.7.03 ועדותו של מר אשר, כמו גם עדות התובע מעידים אחרת.

 

12.        משכך, קמה ועולה השאלה הזכאי התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת?

13.        האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים בחלקם או במלואם הוסדרה בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

 

            משלא נטען בפנינו לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים או לקיומו של הסכם קיבוצי הכולל הוראות בעניין משמעת החל על המספר הגדול ביותר של העובדים בענף, תיבחן השאלה לאורו של סעיף 17 (ולא סעיף 16) לחוק.

 

            לצורך הכרעה כאמור יבחן בית הדין האם פיטורי התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או תוך שלילה חלקית שלהם בלבד וזאת עפ"י הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים, בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק.

 

14.        ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים הינו הסכם קיבוצי כללי- תקנון עבודה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון").

           

סעיף 53 לתקנון קובע כי במקרה שעובד הפר משמעת באופן חמור או שעבר עבירה פלילית חמורה יהיה צפוי:

 

א.         להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום

ב.         לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים

ג.          לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

 

15.        כאמור, החשדות כנגד התובע התגבשו כדי כתב אישום חמור שבעובדותיו התובע הודה.

אין ספק כי מדובר בענייננו בעבירה חמורה ביותר, ובהתאם יש לקבוע את הסנקציה שתופעל.

יחד עם זאת , עפ"י הפסיקה , "קשה לפרש את הדיבור "לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין" בגדר הוראה עונשית , בדרך אחרת מאשר כהתוויית גבול עליון לסמכות הענישה , גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת" (ראה דב"ע לז 33 –3 חברת נוימן ברזל לבניה 1974 בע"מ נגד עמר מסארווה, פד"ע ח 315, 319;  דב"ע מג' 84 – 3 הרצל חלפון נגד ארגיל בע"מ, פד"ע טו 34, 38 ;דב"ע נד 31 –3 דר' אוסוסקין אדוארד וראובן טון נגד מוטורולה ישראל בע"מ (לא פורסם).

 

16.        על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר אופן יישומם של סעיפים 16 ו- 17 לחוק עמד ביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נגד קליין בן ציון (פורסם בעבודה ארצי לג' (7) 28 ) לאמור:

 

"ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתירה. עם זאת , שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה , יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר, חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל;  את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה , יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור".

 

אשר לתכלית שבשלילת פיצויי הפיטורין הרי שזו נועדה להביא להענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה ולהרתיע עובדים אחרים מפני ביצוע מעשים דומים.

 

17.        ומן הכלל אל הפרט.

אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות שביצע התובע תוך כדי עבודתו ובמהלכה, בתפקידו בין כתלי בית המעצר ותוך ניצול לרעה של האמון הרב שניתן בו בבואו במגע עם העצורים.

התובע אישר שהיה יד ימינו של שושן, האחראי עליו במשטרה,  והוכח בפנינו כי היו לו מפתחות וגישה למקומות שלאחרים הגישה אליהם היתה אסורה ומוגבלת (ר' עדות מר אשר סקיף בעמ' 10, ו"חוסר זכרונו" של התובע בשאלה אם היו לו מפתחות בעמ' 4 לפרוטוקול).

 

18.        בעינינו,  המעילה באמון כפי שארעה כאן היא בדרגת חומרה כפולה ומכופלת: הן כלפי הנתבעת , במישור יחסי העבודה בין הצדדים, הן כלפי מקבל השירות- משטרת ישראל שנתנה אמונה בתובע, והן כלפי כלל הציבור.

אמנם, הנתבעת לא איבדה עקב המעשים את מקבלת השירות כלקוחה, עם זאת המעשה ודאי שלא תרם לשמה הטוב ומקבלים אנו גירסת הנתבעת כי מאותו מועד נדרשה לבצע בדיקות בטחוניות כתנאי להצבת העובדים במשטרה.

 

19.        לטעמנו, מערכת יחסי העבודה הממושכת בין הצדדים מהווה שיקול לחומרא. עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר ולעובד ניתנו סמכויות ותפקידים רחבים יותר המושתתים על אמון .

 

יש להביא בחשבון גם את אלמנט הרתעתם של עובדים אחרים מפני מעשים דומים, אלמנט המונח (בין השאר) ביסוד שלילתם של פיצויי הפיטורין.

 

20.        זאת ועוד. אין מדובר בענייננו במעשה חד פעמי או אקראי של התובע.

מכתב האישום בו הודה התובע עולה כי  התובע העביר מכשיר טלפון לעצור לפחות בשתי הזדמנויות, וכן העביר סמים בכמות שאינה לשימוש עצמי. התובע הפיק רווח כספי ממעשיו.

אין מדובר , אפוא, במעידה חד פעמית.

 

21.        לסיכום, בבואנו להפעיל את שיקול הדעת בקביעת "העונש" ההולם בנסיבות המקרה, בשים לב למיוחד שבמקום העבודה בין כתלי המשטרה, לנוכח חומרת העבירות והצורך בהרתעת עובדים אחרים מפני מעשים דומים, משאין מדובר במעשה חד פעמי של התובע , הגענו למסקנה, כי במקרה זה יש לשלול מן התובע  את מלוא הפיצויים ואת תמורת ההודעה המוקדמת.

 

משזו מסקנתנו, איננו נדרשים לשאלת גובה הפיצויים שנתבעו, אשר אינם מתיישבים עם נתוני השכר כפי שהוצגו בפנינו.

 

התביעה לדמי נסיעות

 

22.        מקום עבודתו העיקרי של התובע היה בתחנת המשטרה ברח' העצמאות.

 

            התובע גר בסמיכות ולא תבע נסיעות בגין הגעתו לעבודה ברח' העצמאות וממנה.

 

            עם זאת, אין חולק כי במהלך יום העבודה נדרש לעיתים התובע לבצע עבודה גם במטות המשטרה ברח' תל אביב, דרך בר יהודה, ובהדר.

 

23.        בעוד שהתובע טוען כי נסע למקומות האחרים בתחבורה ציבורית שעלותה כוסתה על ידו, טוענת הנתבעת כי התובע היה מוסע לשם ברכב משטרתי.

 

24.        התובע נחקר והעיד כי העבודה במקומות האחרים לא נעשתה כל השבוע. (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 17.5.05) בהמשך העיד כי נדרש לעבור ממקום למקום לפעמים 3 פעמים בשבוע, לפעמים 4 פעמים בשבוע ולפעמים כל השבוע אם יש משהו מיוחד (עמ' 6 לפרוטוקול שם). התובע לא ידע כיצד נערך החישוב של דמי הנסיעות שתבע.

 

25.        כעד מטעמו הביא התובע את מר אבו ג'אבל, מתנדב במשמר האזרחי.

 

            התובע העיד כי אבו ג'אבל היה רואה אותו הרבה פעמים באוטובוס.

 

            אבו ג'אבל בעדותו העיד כי ראה את התובע כמה פעמים באוטובוס, אולי פעמיים שלוש, וזאת בניגוד לאמור בתצהירו כי ראה את התובע נוסע בתחבורה ציבורית מרח' העצמאות למקומות האחרים לצורך עבודתו "פעמים רבות".

 

            בניגוד לאמור בתצהירו ת/2 שם נכתב כי שירת כמתנדב ברוב תחנות המשטרה בחיפה, משנחקר העיד כי התייצב בתחנת המשטרה ברח' יל"ג ומשם יוצא לסיורים. בתחנות אחרות רק ביקר חברים.

            בניגוד לתצהירו כי נפגש עם התובע פעמים רבות בכל התחנות בהן התייצב לצורך השירות הרי שמעדותו הסתבר כי פעם אחת פגש אותו בימ"ר כשביקר חברים.

 

26.        מר אשר סקיף מטעם הנתבעת אישר כי התובע נדרש לנקות פעם בשבוע גם בימ"ר חיפה, לשכת התנועה בחיפה וברח' תל אביב.

 

            עדות זו תומכת את האמור בתביעת התובע כי בתדירות של 3 פעמים בשבוע (לפחות) נדרש התובע להתייצב גם בתחנות נוספות של משטרת ישראל לביצוע עבודות נקיון.

 

            בעדותו טען מר סקיף כי לרח' תל אביב הלך התובע ברגל מרחק של כ - 7 דקות הליכה, ולימ"ר וללשכת התנועה היו מסיעים אותו.

 

27.        שוכנענו כי התובע נדרש לעבוד 3 פעמים בשבוע גם במטות משטרה פרט לזה שברח' העצמאות.

 

            שוכנענו כי המרחק לתחנות האחרות הצריך נסיעה.

 

            הוכח לנו כי לתובע לא שולמו דמי נסיעות בגין נסיעות אלו.

 

            לא שוכנענו כי התובע הוסע ברכב משטרתי מנקודה לנקודה. אף שעדותו של עד התובע לא הוסיפה ולא תמכה בעדותו, מקובלת עלינו עדות התובע בנקודה זו.

 

            מנגד, הנתבעת לא הביאה כל עדות מטעמה אשר תתמוך בטענתה כי המשטרה והאחראי על התובע מטעמה דאגו להסעת התובע ממקום למקום.

 

28.        עם זאת, אין לקבל תביעת התובע בפריט זה במלואה.

 

            ראשית, התקופה הנתבעת התיישנה בחלקה.

 

            שנית, התביעה התבססה על החזר נסיעות במשך חודש מלא - 25 ימים בחודש, בעוד שהוכח כי התובע נדרש לנסיעות כ - 3 ימים בשבוע בממוצע.

 

            גם הסכום היומי הנתבע הינו סכום המקסימום שעל פי צו ההרחבה, בעוד שמדובר על נסיעה עירונית הלוך-ושוב וכאשר התובע העיד כי לאחרונה שילם 4.5 ש"ח בלבד עבור נסיעה.

 

29.        לנוכח האמור, בהתחשב בתקופת ההתיישנות, בתעריף הנסיעה עליו העיד  התובע ובמספר הנסיעות להן נדרש במהלך עבודתו - 3 ימים בשבוע בלבד, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 9828 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

 

התביעה לביגוד

 

30.        לטענת התובע, בשל אופי עבודתו התבלו והתכלו בגדיו וזכאי הוא לתשלום עבור ביגוד ו/או פיצוי בגין ביגוד שנאלץ לרכוש מכספו.

 

31.        לטענת הנתבעת, התובע קיבל מהנתבעת ביגוד.

           

            עוד טוענת היא, כי התובע לא הוכיח קיומו של הסכם המחייב את הנתבעת לספק לתובע ביגוד. זאת ועוד, מדובר, אם בכלל, בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון, והתובע לא הוכיח את זכאותו לסכום הנתבע על ידו ואף לא צרף קבלות בדבר רכישת ביגוד.

 

32.        ראשית יש להעיר, כי דין חלקה של התביעה בפריט זה להדחות מחמת התיישנות.

 

            צודקת הנתבעת כי התובע לא הוכיח זכאותו בפריט זה כלל, וגובה הסכום הנתבע - בפרט.

 

            גם אם היתה על הנתבעת חובה לספק לתובע ביגוד לצורך עבודתו, והדבר לא הוכח, הרי שעפ"י  ההלכה הפסוקה, הזכות לדמי ביגוד היא זכות נילווית שאינה ניתנת לפדיון עם תום יחסי עובד מעביד באין הוראה מפורשת לכך במקור המשפטי מכוחו היא נתבעת, וכזה לא הובא בפנינו.

            (ראה לעניין זה דב"ע נ"ג223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ. גואנה יחיאל, פד"ע כ"ז 436).

 

 יתרה מכך, אף אם מוכיח היה התובע זכאות כזו הניתנת לפדיון - גובה הסכום לא הוכח על ידו כלל ועיקר.

           

            לאור כל האמור - דין תביעתו גם בפריט זה להדחות.

 

לסיכום

 

33.        תביעת התובע לדמי נסיעות מתקבלת בחלקה.

            הנתבעת תשלם לתובע סך של 9,828 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.7.03 ועד התשלום המלא בפועל.

 

            יתר רכיבי התביעה - נדחים.

 

34.        במהלך בירור התביעה נדרש התובע להמציא מסמכים הנוגעים לכתב האישום שהוגש כנגדו, ותוצאותיו. לאחר סיום הראיות הגיש התובע בקשה לצרף העתק מגזר דינו בתיק הפלילי. לבקשה צורף, שלא כדין וטרם ניתנה החלטה המתירה זאת - העתק גזר הדין.

            לאחר קבלת תגובת הנתבעת החלטנו ביום 8.6.05 כי אין להתיר הגשת הראיה הנוספת מהטעמים שפורטו בהחלטתנו.

            חרף האמור, מסתמך ב"כ התובע על גזר הדין ומפנה אליו בסיכומיו.

            נוכח האמור, ולאור תוצאת פסק הדין, איננו עושים צו להוצאות.

 

25.        הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום ______________ בהעדר הצדדים.

 

5129371

 

 

5129371

 

מ. פריימן 54678313-4759/03

5467831354678313

מ. פריימן

ש ו פ ט ת

 

אלבאז שאול

נציג עובדים

 

שפיר שלמה

נציג מעבידים

 

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר