בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו

דמ 005049/07

 

בפני:

כב' השופט שמואל טננבוים

 

27/02/2008

       

 

בעניין

שרי סובול

 

 

 

 

התובע

 

נ  ג  ד

 

 

1 . שוקי פרידמן

2 . דאבל אידנטיטה הפקות בע"מ

 

 

 

 

הנתבעים

 

פסק דין

1.         זוהי תביעה לתשלום שכר עבודה, דמי מחלה, ופיצוי שאינו ממוני בסכום כולל של   11,235 ₪.

 

2.         הנתבע 1 עוסק בהפקת סרטים והנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בין היתר בהפקה.

 

            בין התובעת לנתבעים, נחתם הסכם העסקה ביום 7.5.06 (להלן – ההסכם) על פיו, תמלא התובעת תפקיד של מלבישה בהפקת סרט המופק על ידי הנתבע 1 עבור מפיק צרפתי. תקופת ההסכם הינה מיום 8.5.06 ועד ליום 7.7.06.

 

            מיום 8.5.06 ועד ליום 29.6.06, מילאה התובעת את תפקידה. ביום 27.6.06, לטענת התובעת, היא הותקפה באלימות פיזית על ידי המפיק הצרפתי ובגין תקיפה זו, נאלצה התובעת להיזקק לטיפול רפואי. בגין הטיפול הרפואי הציגה התובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה על פיה, אינה מסוגלת לעבודה מיום 27.6.06 ועד ליום 22.7.06.

 

            התובעת פנתה לנתבעים במכתב מיום 14.8.06 וביקשה בגין עבודתה בשבוע החמישי של הצילומים, היינו מיום 25.6.06 ועד ליום 29.6.06 את שכרה בסך 4,860 ₪. למכתב זה צורפה חשבונית העסקה על סכום זה. אין מחלוקת, כי התובעת זכאית לאותו סכום אלא שהנתבעים מסרבים לשלם את הסכום עד שהתובעת תחתום על כתב ויתור ועל הצהרה, כי אין לה תביעות נוספות כנגד הנתבעים.

            הנתבעים מכחישים את זכותה של התובעת לדמי מחלה מכח האמור בהסכם. הצדדים חלוקים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בניהם.

 

3.         יחסי עובד ומעביד הינם יחסים היוצרים מעמד המזכה במגוון זכויות שמקורן בחוק. מעמד זה לא נוצר בעיקרו בהסכמה בין הצדדים אלא הוא נלמד ממסכת היחסים כפי שקויימו בפועל ועל פי מבחנים אובייקטיביים שפותחו בהלכה הפסוקה. ההכרעה נעשית על יסוד הערכה כוללת של הנסיבות העובדתיות.

           

            המבחן הרווח לענין קביעת מעמדו של מבצע העבודה, הוא המבחן המעורב. מבחן זה מכיל בקרבו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים כגון: כפיפות ואופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. הפסיקה קבעה, כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (ע"ע 300021/98 טריינין נ' חריש פד"ע לז' 433).

 

            מבחן ההשתלבות מצידו מורכב משני פנים, פן חיובי ופן שלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה. ככל שהתשובה לשאלה ראשונה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי. במסגרת שלב זה נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו, היינו האם מבצע העבודה השתלב במפעל או שסיפק את שירותיו במסגרת עצמאית (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה נ' בירגר פד"ע ג' 177. בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לו' (4) 423. בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נ 628).' (4)

 

            ניתן משקל לשאלת הבעלות על כלי העבודה. בדרך כלל המעביד הוא המספק לעובדיו את כלי העבודה אם כי, נושא זה תלוי בטיב הכלי, בשווי הכספי ובמשקל שנועד לו בהתקשרות שבין הצדדים (דב"ע מא/23-2 מרשי נ' הוצאת מודיעין בע"מ  פד"ע יב' 428).

 

4.         ההסכם עליו חתמו הצדדים קובע בסעיף 10, כי מעמדה של התובעת הינו כשל קבלן עצמאי וכי התובעת מתחייבת לבטח עצמה במסגרת המוסד לביטוח לאומי כקבלן עצמאי. התובעת קיבלה את שכרה בהתאם לחשבוניות שהגישה.

 

            מאידך, נקבע בסעיף 2 להסכם, כי יום העבודה הוא בן 12 שעות ובפועל כך אכן היה משכו של יום העבודה. בסעיף 4.5 נקבע, כי אסור לתובעת, בתקופת ההסכם, לעסוק בעבודה אחרת ללא הסכמת הנתבעים. בסעיף 5.1 נקבע, כי הנתבעים יהיו אלו אשר יספקו לתובעת את הציוד והאביזרים הדרושים לביצוע התפקיד. נוהל פיקוח על שעות העבודה של התובעת (ת/1). כעולה מעדותה של התובעת, הנתבעים היו אלו שדאגו להסעה לאתר הצילומים. בנוסף, שולמו שעות נוספות שחושבו באחוזים והאחראית על התובעת היתה המלבישה הראשית.

 

            ממכלול הנתונים סבורים אנו, כי התקיימו במקרה דנן יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעים. בתקופת החוזה לא עבדה התובעת בכל עבודה אחרת ולא יכלה לעשות זאת אלא באישור הנתבעים. התובעת היתה כפופה לנתבעים ולגורמים מטעמם. העבודה היתה אמורה להתבצע באופן אישי על ידי התובעת. כלי העבודה סופקו על ידי הנתבעים.  התובעת השתלבה במערך ההפקה, היינו במפעל הנתבעים ולא סיפקה שירותיה כמנהלת עסק משלה. הגם שמדובר בתקופת העסקה קצרה, אין בכך כדי למנוע קיומם של יחסי עובד ומעביד. האמור בהסכם בדבר היותה של התובעת קבלן עצמאי כמו גם קבלת תמורה כנגד חשבונית, אין בהם כדי לשנות מסקנתנו זו.

 

5.         כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת זכאית עבור עבודתה לסך 4,860 ₪. השאלה לענין זה הינה האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר.

 

            טענת הנתבעים, כי סכום זה עוכב עד לחתימתה של התובעת על כתב ויתור מנוגדת לדין. מעביד אינו זכאי לעכב את שכרו של העובד שאינו שנוי במחלוקת עד לחתימתו על כתב ויתור. נסיבות אלו מצדיקות הטלת פיצוי בגין הלנת שכרה של התובעת.

 

            מכח סעיף 18 לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 רשאי בית הדין להפחית פיצויי הלנת שכר או לבטלו בתנאים שפורטו באותו סעיף. סבורים אנו, כי קיימת היתה בנסיבות הענין, מחלוקת של ממש באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת נוכח הקבוע בהסכם על פיו, התובעת הינה בגדר קבלן עצמאי. נתון זה מצדיק הפחתת פיצויי הלנה.

 

            לאחר שיקול מכלול הנתונים שבתיק, אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה ומעמידים אותם על סך של 5,500 ₪.

 

6.         מכח סעיף 2 לחוק דמי מחלה התשל"ו – 1976 זכאי עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה לקבל דמי מחלה. דמי המחלה הינם בשיעור 75% משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו (סעיף 5 (א) לחוק). תקופת הזכאות המקסימלית לא עולה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה (סעיף 4 לחוק). דמי המחלה עבור הימים השני והשלישי להעדרות הינם בשיעור מחצית דמי המחלה (סעיף 2 (א) (2) לחוק). עבור היום הראשון אין העובד זכאי לדמי מחלה.

 

            התובעת עבדה באותו מקום עבודה תקופה של קרוב לחודשיים ועל כן, היא זכאית לשלושה ימי מחלה מקסימליים. עבור יום המחלה הראשון אין היא זכאית לדמי מחלה ועבור שני ימי המחלה הנוספים, היא זכאית למחצית דמי המחלה. שכרה של התובעת הינו בשיעור של 750$ לפי שער של 4.5, היינו סך 3,375 ₪ לשבוע שהם 675 ₪ ליום. לאור האמור, זכאית התובעת לסך 506 ₪ בגין דמי מחלה לתקופת מחלתה.

 

            משקבענו, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אין תוקף לסעיף 13.2 להסכם על פיו, אין התובעת זכאית לדמי מחלה. מדובר בסעיף הנוגד חוק מגן שהינו קוגנטי ועל כן, אין לו תוקף.

            לא מצאנו עילה לחייב את הנתבעים בפיצוי נוסף שאינו ממוני.

 

7.         נוכח האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובעת את הסכומים הבאים:

א.                  שכר עבודה בסך 4,860 ₪.

ב.                  פיצויי הלנת שכר בסך 5,500 ₪.

ג.                    דמי מחלה בסך 506  ₪.

 

לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

 

הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

5129371

 

5467831354678313ניתן היום ט"ו ב אדר א, תשס"ח (21 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

נ.צ. מר לוי ישראל (ע)

 

שמואל טננבוים, שופט

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר