משרדנו עוסק בדיני עבודה, ובין-היתר מייצג עובדין ומעבידים בבקשות לצו מניעה זמני מפני פיטורים.

התקשר עכשיו 03.6091103 וקבע פגישת ייעוץ 

להלן פסק-דין בנושא צו מניעה פיטורים:

_______________________

 

 

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

 

בש"א 009044/07

בתיק עיקרי עב 009938/07

בפני:

כב' השופט אילן איטח

נ.צ. (מ) מר עמירם מילר

נ.צ. (ע) מר מעוז הלוי

 

31/01/2008

       

בעניין

אגם מעין

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד איריס בן גד וצחי גרוסמן

המבקשת

 

 

- נ  ג  ד -

 

 

 

הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

 

 

ע"י ב"כ

 עו"ד בני כהן ופרנקל עמי

המשיבה

 

החלטה

כללי

1.       המבקשת פוטרה מעבודתה במשיבה ביום 7.10.07 (מכתב הפיטורים צורף כנספח יב' לבקשה). רק ביום 30.10.07 הוגשה הבקשה לסעדים זמניים, ובה נטענו ארבע טענות: הראשונה והעיקרית – הטענה שהמבקשת פוטרה בשל היותה חושפת שחיתות. טענה זו הושתתה על יריעה עובדתית וראייתית לא פשוטה; השניה – הטענה כי פיטורי המבקשת הם תגובה לעמידתה על זכויותיה ולתביעה שהגישה לבית דין זה, טענה זו נשמעה בשפה רפה; השלישית - הטענה כי פיטוריה נעשו מבלי שניתנה למבקשת האפשרות לממש את מלוא זכות השימוע. זו טענה המושתת על יסודות משפטיים ועובדתיים פשוטים; הרביעית – הטענה כי פיטוריה נעשו תוך הפרת חוקת העבודה לעובדי מוסדות המשיבה – זו בעיקרה טענה משפטית.

 

2.       על מנת לברר את הטענה הנוגעת לחשיפת השחיתות ובשים לב לחשיבות שיש ליתן להגנה על חושפי שחיתויות איפשרנו למבקשת לפרוס יריעה רחבה – בהיקף ובזמן שהוקדש[1] - מאלה המקובלים להליך זמני. הליך שמטבעו מוגבל וממילא כל קביעותיו הן לכאוריות בלבד. נוכח ההיקף של הראיות גם אפשרנו לצדדים לסכם בכתב[2]. חרף מאמצנו ובשל האיחור בהגשת הסיכומים, לא עלה בידנו ליתן את החלטתנו לפני יום 31.12.07 – הוא המועד בו לפי הוראות סעיפים 1, 3 ו- 5 של פרק 16 לחוקת העבודה לעובדי מוסדות המשיבה תמה ההודעה המוקדמת לו זכאי עובד בותק של המבקשת קודם לפיטוריו, ואשר זכאות זו לא נשללה ממנו.

 

3.       מעיון בסיכומי המבקשת עולה כי נקודת הכובד בטיעונה של המבקשת עבר מהטענה הראשונה (והשניה) אל הטענות השלישית והרביעית. יחד עם זאת מפאת חשיבות הענין ורגישות הנושא נתייחס להלן לטענות לפי סידרן.

המסגרת העובדתית

4.       בניסיון לבור את המוץ מן התבן נפרוס להלן את עובדות המסגרת הרלוונטיות, כאשר אנו שבים ומבהירים שכל קביעותינו הן לכאוריות בלבד:

 

4.1.        המבקשת ילידת שנת 1956 החל לעבוד במשיבה בשנת 1996 למשך פרק זמן קצר עד לעזיבתה – עזיבה שלטענתה ולכאורה היתה נעוצה בהטרדתה המינית מצד מנהלה הישיר. בחודש יולי 2001 שבה המבקשת לעבוד במשיבה כמזכירת איגוד מקצועי, ומאז היא עבדה במשיבה ברציפות עד לפיטוריה כאמור.

 

4.2.        המשיבה היא אגודה עותמאנית והיא מתפקדת כארגון עובדים כללי. בקליפת אגוז נכנס למבנה של המשיבה בהתאם לתרשים שהוצג (הס/1), אשר מבנהו דומה בקווים כלליים למבנה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה שהוא ארגון העובדים הכללי הגדול במשק. בראש המשיבה עומד הגוף המכונה "הועידה" או "מוסדות ה.ע.ל." ובראשו עומד היו"ר (מקביל לבית נבחרי ההסתדרות ויו"ר ההסתדרות, בהתאמה); מתחת להם פועל "הועד המנהל" בו חברים 13 נציגים הנבחרים ע"י הועידה (מקביל להנהגת ההסתדרות);  מתחת להנהגה פועלות זרועות (חלקן, ככל הנראה, מאוגדות כתאגידים נפרדים) שבראשן עומדים יו"ר ומנכ"ל: זרוע הבריאות (קופ"ח לאומית), זרוע פנסיונית (האחראית על קרנות הפנסיה), זרוע בניה (חברת סלע) וזרוע ארגון העובדים (הכולל גם את האיגוד המקצועי).

 

4.3.        נקדים ונציין כי בחודש 2/07 נבחרה למשיבה הנהגה חדשה. קודם שנכנס לארועים שלאחר חילופי ההנהגה נפרט שלוש עובדות רקע:

 

4.4.        בחודש ינואר 2006 עברה המבקשת, אשר התגוררה באזור ירושלים, לעבוד כמזכירת איגוד מקצועי במחוז מרכז אשר נוהל ע"י מר יאיר שלם. קודם עבדה המבקשת במחוז צפוני יותר.

     

4.5.        החל מחודש 3/06 העבירה המבקשת למבקר המדינה "באופן רציף ובדרכים שונות מידע לגבי פעולות בלתי תקינות רבות ושחיתויות לכאורה, של בעלי תפקידים בהסתדרות העובדים הלאומית ובגופים הקשורים בה"[3].

 

4.6.        ביום 13.7.06 הגישה המבקשת לבית הדין תביעה כספית ובה עתרה לחייב את המשיבה לשלם לה הפרשי שכר וזכויות נילוות שונות, שכן לטענתה הפגיעה בזכויותיה הן פרי מצג שווא של הנהלת המשיבה אשר מחד מלינה על מצוקה תקציבית ומצד שני מבזבזת שלא כדין את משאביה. עוד נתבע פיצוי כספי בגין פגיעה בפרטיות עקב מעקב אחר שיחות הטלפון של המבקשת ובגין הפרת זכויות (להלן – התביעה הכספית).

 

4.7.        בשלהי שנת 2006 לערך זומנה המבקשת לשימוע טרם פיטורים ע"י המנכ"ל הקודם של המשיבה – מר רוסו, זאת עקב טענות הנוגעות להפרות משמעת.

 

4.8.        בחודש 12/06 התקיימו בחירות למוסדות הע"ל ונבחרה הועידה. אחת הסיעות בועידה היתה של עובדי קופת חולים לאומית אשר מנתה 60 צירים (מתוך 251 צירי הועידה) ובראשם מר יואב שמחי, עד אז יו"ר ועד עובדי קופת חולים לאומית ומתוקף תפקידו גם חלק מועד עובדי המשיבה. ביום 22.2.07 התקיימו בחירות לתפקיד יו"ר מוסדות המשיבה – תפקיד אשר בעבר מולא ע"י מר אברהם הירשזון ולימים, כממלא מקום, ע"י מר אנשל אשכנזי. על תפקיד היו"ר התמודדו שניים – מר יצחק רוסו מי שהיה עד אז מנכ"ל המשיבה ולטענת מר שמחי עמד בראש קבוצה של 101 צירים, ומר יואב שמחי. מר רוסו היה נציג ההנהגה הקיימת ואילו מר שמחי נחשב לנציג ה"אופוזיציה" לאותה הנהגה.

 

4.9.        אין חולק כי במסגרת הפעילות של מר שמחי בהתמודדות על תפקיד היו"ר מילאה המבקשת תפקיד נכבד. אין לנו צורך להכנס למחלוקת האם כטענת המבקשת היא היא אשר גרמה לבחירתו של מר שמחי, בבחינת 'גורם בלעדיו אין', או שמא כטענת המשיבה - היתה המבקשת אחת מיני הפעילים המרכזיים (מטה מצומצם שהורכב מה"ה שמחי, יאיר שלם, זוהר סנדרוביץ, המבקשת ועוד מספר מצומצם של אנשים) אשר תרמו את תרומתם. נציין רק כי הקשר  בין המבקשת לבין מר שמחי החל עוד בחודש 5/06 לאחר שמר יאיר שלם – לימים המנכ"ל,  "שידך" ביניהם, תוך שהוא מאשר למר שמחי שהיא "אינה לצרינו" ומרעיף שבחים על יכולותיה.

 

4.10.         בסמוך לפני הבחירות הסיר מר רוסו את מועמדותו לתפקיד היו"ר (לטענת מר שמחי משום שחש את המהפך בשטח). מר שמחי שהיה מועמד יחיד נבחר לתפקיד. שני הצדדים מסכימים כי בחירתו של מר שמחי היתה בבחינת "סילוק ההנהלה הישנה" בראשות רוסו – הנהלה אשר שני הצדדים מסכימים כי היתה נגועה בהשלטת מעין שלטון פחד ומשטר פיקוח הדוק על עובדי המשיבה, באופן אשר יותר מאשר מעורר תמיהה משעסקינן בארגון עובדים. יחד עם זאת יודגש כי אין בהסכמת שני הצדדים שאינם "שוחרי ההנהגה הקודמת", בלשון המעטה, כדי לקבוע - כולי עלמא - כי אכן זה היה המצב במשיבה.

 

4.11.         עם הבחרו של מר שימחי מונו אנשי המטה המצומצם לתפקידים בכירים במשיבה: מר יאיר שלם מונה כמנכ"ל (קודם לכן שימש במשיבה במגוון תפקידים, האחרון שבהם מאז חודש 5/04 כמנהל מחוז מרכז); מר זוהר סנדרוביץ מונה כעוזר מנכ"ל (עד לחודש 12/05 שימש כמנהל מחלקת משאבי אנוש ופוטר ממנו לאחר שסרב לשעות לדרישת מר רוסו לבטל לאחת עובדות את אחת מזכויותיה); המבקשת מונתה כעוזרת אישית למר שמחי לעניני פרוייקטים – תפקיד שלא היה קיים קודם ונוצר למענה.

 

5.       בשלב כלשהו בסמוך לאחר מינויה של המבקשת לתפקיד עוזר יו"ר המשיבה לעניני פרוייקטים חלה תפנית ביחסים שבין המבקשת למשיבה, וליתר דיוק – בין המבקשת לבין יתר חברי המטה המצומצם: מר שמחי, מר יאיר שלם ומר סנדרוביץ. מבלי להכנס בשלב זה לשאלת "הביצה והתרנגולת": האם כטענת המבקשת - "מיד לאחר סיום הליך הבחירות" שינו הנ"ל את יחסם אליה בשל היותה חושפת שחיתות, או כטענת המשיבה – המבקשת לא השכילה להפריד בין שלב המאבק לבין שלב העבודה ובין היחסים החבריים שנרקמו במסגרת המאבק לשינוי ההנהגה לבין יחסי הכפיפות ועשתה ככל שעולה על רוחה. להלן נפרוס אבני דרך מרכזיים לגבי הארועים שקדמו לפיטורים:

 

5.1.        במסגרת מינויה של המבקשת לתפקיד עוזרת אישית למר שמחי לעניני פרוייקטים, נותרה המבקשת עם שכרה כמזכירת איגוד מקצועי. המשיבה הסבירה את אי שינוי התנאים בכך שלמשרה שנוצרה כמשרה חדשה לא היו צמודים תנאים מסויימים וכן בכך שלפי המקובל במשיבה שינוי תנאי השכר אינו נעשה מיידית עם המינוי אלא לאחר מספר חודשים. נציין כי התרשמותנו הלכאורית מהמכלול היא כי סוגיה זו של קידום בשכר עמדה בעוכרי היחסים שבין הצדדים. כך או כך, בבקשה זו מציגה המבקשת את המינוי הנ"ל כתחילת שינוי היחס של המשיבה כלפיה, שכן – כך טענה – מר שמחי הפר את הבטחתו למנותה לתפקיד שונה, כעוזרתו האישית.

 

5.2.        לטענת מר שמחי, מר יאיר שלם ומר זוהר סנדרוביץ – המבקשת תחת לשנס מותניים ולעבוד לא הצליחה ל"התנתק" מ'אופוריית הניצחון' של המהפך, והתמקדה בהשגת תנאי עבודה משופרים וביצירת חופש אישי לעשות ככל העולה על רוחה. הדוגמא הבולטת והסימבולית המובאת ע"י המשיבה היא דרישת המבקשת להחשיב 4 שעות נסיעה ביום (שעתיים כל כיוון) – מביתה למשרדי המשיבה בת"א - כשעות עבודה (נספח א' לתצהיר מר יאיר שלם). דרישה שגם הביאה למשבר סביב ארועי הכנס ברמת אפעל ביום 30.4.07. עוד מפנה המשיבה לכך, שהמבקשת הסכימה לבצע חפיפה על תפקידה הקודם רק לאחר מעורבות של מר שמחי.

 

5.3.        כך או כך, מערכת היחסים התדרדרה לחלופי מכתבים וטענות הדדיות מחד על פגיעות במבקשת ומאידך על אי קיום נוהלי העבודה. במסגרת זו הגיעו הדברים עד כדי כך שהמבקשת ומר סנדרוביץ חדלו לדבר ביניהם, חרף מערכת היחסים הקרובה שהיתה להם קודם לכן, וכך מצהיר מר סנדרוביץ:

 

"12.    יום אחד פנתה אליי גב' אגם בכעס, והטיחה בי שסיפרתי למנכ"ל ה.ע.ל, כי במקום להתמקד בפרוייקט שהוטל עליה, היא העדיפה לקרוא חומרי ארכיון בנושאים הקשורים בה עצמה. גב' אגם הודיעה לי, כי היא רואה זאת בחומרה רבה ולתדהמתי ניתקה את היחסים עמי באחת.

13.       לאחר כמה שבועות, בהם הלכו יחסיה עם ההנהלה והעכירו, התקשרה אליי גב' אגם ממספר חסום, אמרה לי שהיא יודעת שאני מדבר עליה עם אנשים בהסתדרות, וכדאי שאיזהר ואחדל מכך, מאחר שיש בידה, כידוע לי – לדבריה, מידע עליי העלול לפגוע בי. "אל תהפוך לאויב שלי", הזהירה, "כפי שאתה יודע לא כדאי להיות אויב שלי".

 

בתצהיר תשובתה הכחישה המבקשת, בדרך פתלתלה לטעמנו, את טענת "האיום" תוך שהיא רומזת כי מר סנדרוביץ תלוי כלכלית במשיבה ולכן המציא את טענת האיום כדי לצייר את המבקשת כ"מאיימת סדרתית". מה שהמבקשת היתה מוכנה להודות בו הוא ש"היתה, אמנם, סיטואציה בה התחייבנו האחד כלפי השני שלא לחשוף פרטים אישיים אותם אנחנו יודעים זה לגבי זה, אולם הדבר לא נעשה, בשום אופן, על דרך של איום ולא היה לכך קשר כלשהו לדברים הנטענים בתצהירו של מר סנדרוביץ" (סעיף 66 לתצהיר המשלים). נציין כי הצהרת מר סנדרוביץ על ניתוק הקשר לא הוכחשה.

 

לא זאת אף זאת, מעדותו של מר יאיר שלם וכפי שעולה מפרוטוקול השימוע - בשלב מסויים, מר יאיר שלם הקפיד שלא להפגש עם המבקשת ללא נוכחות אדם שלישי זאת משאבד את אמונו במבקשת. אנו מציינים זאת, כביטוי למשבר החריף ביחסים בין מי שעד אז שררו ביניהם יחסי אמון.        

 

5.4.        ביום 17.5.07 פנתה המבקשת לבית הדין בבקשה למתן צו מניעה זמני לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבריות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז – 1997 (להלן – חוק ההגנה) (בש"א 5961/07 בפני כבוד השופטת דוידוב). בבקשה ביקשה המבקשת, שלא היתה מיוצגת, להורות למשיבה להמנע מלפגוע בתנאי עבודתה ולהמנע מפיטוריה (נספח ה' לבקשה). ביום 29.5.07 התקיים דיון בבקשה לצו מניעה, בנוכחות המבקשת, מר שמחי ומר יאיר שלם והוסכם כך (נספח ו' לבקשה):

 

"לאחר שהתקיים דיון לא פורמאלי, בהשתתפות מר שמחי ומר שלם וכן המבקשת עצמה, מוסכם כי הצדדים יפגשו בימים הקרובים, וכן יזמנו לצורך כך את ועד העובדים, על מנת ללבן את המצוקות עליהן מתלוננת המבקשת מחד ואת התלונות כנגד התנהגותה ודרך תפקודה מאידך, מתוך מטרה לסכם על המשך עבודה משותפת ופוריה, כפי שביקשה גם המשיבה בסוף תגובתה. המשיבה מצהירה כי לא היתה ואין, נכון להיום, כוונה לפטר את המבקשת, זאת כפוף לזכויות המשיבה מכוח כל דין. עוד מוסכם כי הבקשה תימחק, ללא צו להוצאות.  אין בהסכמה דלעיל כדי להודות בטענה כלשהי או כדי לפגוע בזכות של מי מהצדדים."

 

5.5.        חרף ההסכמה בבית הדין והניסיון לערב את ועד העובדים, המשיכו יחסי הצדדים להתדרדר. לטענת המבקשת, במסגרת המשך מדיניות המשיבה להתנכל לה בשל הטעמים הנטענים הורתה המשיבה למבקשת, בתחילת חודש יוני 2007 או בסמוך לכך, לעבור "לחדרון צר, מחניק ונטול חלונות" שכל תכלית בנייתו היא הגברת יאושה של המבקשת (סעיף 33 לבקשה). לפרשת "החדרון" נתייחס בהמשך.

 

5.6.        כעולה מתצהיר מר שמחי (סעיף 29), בשלב זה פנה אליו מר אריה אבנרי, יו"ר עמותת אומ"ץ. מפאת חשיבות הדברים נביאם כלשונם:

 

"לאחר הדיון בבקשה הקודמת שהגישה גב' אגם בבי"ד זה בחודש מאי 2007, ביקש מר אריה אבנרי להיפגש עמי בעניינה על מנת לגשר בינינו. הוא סיפר, שהיא מצטערת על התנהלותה ועל הדיבורים בגנותי מאחורי גבי. כן הוסיף, שהיא נסחפה לאובססיביות כדרכם של חושפי שחיתויות, שבמקום לעבוד ממשיכים לחיות בעבר. סיכמתי איתו שאתן לה תפקיד ביצועי. אותה עת התפנה בה.ע.ל תפקיד של מנהלת העמותה לפיתוח מערכות חינוך וקליטה, וגב' אגם הציגה את עצמה כבעלת יכולות גבוהות. משכך הצעתי לה את התפקיד."

 

בתצהיר התשובה של המבקשת, היא הכחישה כי מר אבנרי פעל בשמה ואף הכחישה, למיטב ידיעתה, את הדברים המיוחסים למר אבנרי. נציין כי המבקשת לא מצאה לנכון לזמן את מר אבנרי לעדות.

 

5.7.        כך או כך, אין חולק כי לאחר פגישה זו מונתה המבקשת לתפקיד של מ"מ מנהלת מחלקת התרבות וכי משרדי המחלקה ממוקמים בעיר רחובות. אין חולק כי משרדה החדש כבר לא היה "חדרון קטן". גם כאן לא שונו תנאי השכר של המבקשת. שוב לטענת המשיבה, מאחר ולתפקיד החדש מונתה (כנהוג במשיבה) כממלאת מקום ורק לאחר מכן ועם קבלת המינוי הקבוע היו אמורים לדון בתנאי שכרה. במאמר מוסגר נעיר כי לא עלתה טענה בקשר לנוהג זה של מינוי לתפקיד חדש ללא מכרז.

 

5.8.        משנכנסה המבקשת לתפקידה החדש היא נקטה בפעולות שונות במסגרת תפקידה (בסעיף 35 לבקשה פרטה המבקשת את פעולותיה), ובכלל זה אף החלה לעבוד מול הגב' עדי בן דב אדרי – יו"ר העמותה לפיתוח מערכות חינוך וקליטה, שמונתה לתפקידה רק בשלהי חודש 7/07. לטענת המשיבה, חרף כל האמור ולפתע פתאום הודיעה המבקשת לגב' בן דב כי היא לא תוכל לקיים פגישת עבודה עימה עד שייושבו כל המחלוקות בין המבקשת לבין המשיבה (להלן – ארוע בן דב). מגרסת המבקשת לא עולה הכחשה לסרובה לקיים פגישת עבודה עם הגב' בן דב. אלא שלמבקשת הסברים על סרובה לפגוש את הגב' בן דב, ואליהם נדרש בהמשך.

 

5.9.        בסמוך לאותו מועד (כנראה לאחריו ועוד ביום 6.8.07), התרחש "ארוע קוזלוביץ". נקדים ונציין כרקע לארוע כי בסמוך לפניו החליטה הגב' קוזלוביץ - המכהנת החל מחודש 5/07 כמנהל מחלקת כח אדם, בעקבות פנית חשבת השכר, לנכות משכרה של המבקשת כ- 220 ₪ נטו בגין חריגה בימי מחלה. על ההחלטה הודע למבקשת. האחרונה אף התקשרה לגב' קוזלוביץ והתריעה שאם ינכו משכרה היא תגיש תביעה על הלנת שכר. בהמשך אף בוטל ניכוי השכר עד לבירור טענות המבקשת. בין לבין, ביום 6.8.07 עברה הגב' קוזלוביץ במסדרון והמבקשת יצאה לעברה מאחד המשרדים. לטענת הגב' קוזלוביץ, המבקשת הציגה עצמה כמי שפנתה למבקר המדינה, ומצאה לנכון להודיע לגב' קוזלוביץ שדווקא את שמה (של הגב' קוזלוביץ) לא מסרה למבקר, וכי המבקשת מניחה שהיא (הגב' קוזלוביץ) יודעת במה מדובר - הכוונה לכלתה הגב' זהבית קוזלוביץ המועסקת גם היא במשיבה. המבקשת מכחישה כי בדבריה היה "איום מרומז".

 

6.       בעקבות שני הארועים הנ"ל – ארוע בן דב וארוע קוזלוביץ (להלן גם – ארועי הקצה), הוזמנה המבקשת, עוד ביום 6.8.07, לשימוע (נספח יא' לבקשה). הטעם להזמנה היה "ובכוונת ההסתדרות הלאומית לשקול את המשך העסקתך". הנימוקים לכוונה זו של המשיבה פורטו בפתיח להזמנה מיום 6.8.06, והם:

 

"הינך מוזמנת לשימוע וזאת עקב הפרות משמעת חמורות ביותר בדמות איומים על פגיעה במנהלת מחלקת כח אדם בנוסף להצהרותייך בפני יו"ר העמותה למרכז לפיתוח מערכות חינוך וקליטה, ולפיהן אין בכוונתך לבצע מטלות ו/או לקיים פגישות ו/או לקדם עניינים מקצועיים בכל הנוגע לעמותה וזאת עד להסדרת עניינך עם הנהלת ההסתדרות הלאומית, הגם שאין בין דברים אלה לבין חובתך לעבודה סדירה ולא כלום.

להווי ידוע לך כי הנהלת ההסתדרות הלאומית, עשתה ועושה כל שביכולתה בכדי להביא להסדרת מערכת יחסי העבודה בינך לבין הארגון, וזאת חרף אי עמידתך בכל המטלות שהוטלו עליך עד כה וחרף תיקך האישי העשיר וזאת, בלשון המעטה, בהפרות משמעת. אלא שתחת הוקרה ודבקות במטלות אשר הוטלו עלייך הינך בוחרת, ככל הנראה, לפעול בדרכים בלתי לגיטימיות ולהתנהג באופן בלתי הולם תוך הפרה בוטה של הנהלים להם הינך מחויבת."

 

7.       ביום 22.8.07 קויים השימוע בפני מנכ"ל המשיבה מר יאיר שלם, בנוכחות באי כח הצדדים (פרוטוקול השימוע הוגש כנספח הס/3). גרסאות המבקשת לנימוקי ההזמנה לשימוע הושמעו מפי בא כוחה (לא מצאנו כי המבקשת דיברה בשימוע למעט משפט אחד ויחיד שאינו רלוונטי לעניננו), ואלה היו גרסאותיה באמצעות באי כוחה:

7.1.        נטען כי השימוע הינו המשך ישיר להתנכלות במבקשת, בין היתר, לאור העובדה כי המשיבה לא טרחה לפנות קודם לכן למבקשת ולקבל את גרסאותיה לנטען כנגדה.

 

7.2.        לענין ארוע בן דוב  למבקשת נאמר להכנס לתפקיד המנהלת בחודש 7/07. כאשר ביקשה כתב מינוי נאמר לה שתקבל ביום 1.8.07. יום זה חלף ולא קיבלה כתב מינוי. עוד טענה כי נאמר לה ע"י מר יאיר שלם כי התפקיד מותנה בקבלת פשרה לגבי התביעה הכספית. לפיכך וחרף הבקשה שתקיים פגישה עם הגב' בן דוב, הרי מאחר שהמבקשת ראתה שמעמדה לא ברור – האם היא בתפקיד אם לאו, היא בחרה שלא לקיים את פגישת העבודה עם הגב' בן דב ולהסביר לה שלא תוכל לקיים את הפגישה עד שמעמדה יוסדר. המבקשת טענה כי פעלה כך מטעמי זהירות על מנת שלא יסתבר בדיעבד שחרגה מסמכויותיה.

 

7.3.        לענין ארוע קוזלוביץ – המבקשת נפגעה מהכוונה לנכות משכרה עקב חריגה ממכסת ימי המחלה. כאשר פגשה את הגב' קוזלוביץ המבקשת "שוחחה איתה שיחה מלב אל לב, מדם נפשה ואמרה לה שהיא זו שחשפה את כל השחיתויות למבקר המדינה ושמעולם לא פגעה בעובדים ושמעולם גם לא פגעה בה, וגם לגופם של דברים אתם בודאי יודעים שלכאורה אותה גב' קוזלוביץ מועסקת בהע"ל בניגוד להוראות חוקה מכיוון שכלתה עובדת ביחידה אחרת מאחר והגב' קוזלוביץ מנהלת כ"א. מעיין אמרה שלא פנתה לאף אחד מהעובדים, ורק שאלה למה פוגעים בה. היא לא אמרה שהיא תפנה לאף אחד מהעובדים".

 

8.       בתקופת השימוע שהו עובדי המשיבה בחופשה מרוכזת. עם החזרה מהחופשה הנ"ל החלו חילופי מכתבים בין הצדדים שענינם טענות של המבקשת על ריקון תפקידה מתוכן, מחד, ומאידך טענות של המשיבה כלפי תפקוד המבקשת, ובין היתר הגעה באיחור רב למקום העבודה ללא דין וחשבון.

 

9.       בין לבין, ביום 5.9.07 העניקה עמותת אומ"ץ למבקשת את "אות אומץ" לחושפי שחיתויות לשנת 2007. עובדתית, נציגי המשיבה לא נכחו בטקס. גם בקשר לכך, הוחלפו האשמות – כאשר המבקשת טוענת כי ידה של המשיבה בכך שעובדי המשיבה לא נכחו בטקס ואילו המשיבה מצידה מכחישה את הדבר מכל וכול.

 

10.   ביום 7.10.07 החליט מר יאיר שלם על פיטורי המבקשת, והוציא תחת ידו החלטה ארוכה ומנומקת (נספח יב' לבקשה), ובה הודע למבקשת על סיום עבודתה במשיבה לאלתר. במכתב הפיטורים שטח המנכ"ל בהרחבה את הרקע הכללי – הציפיה ליציאה לדרך חדשה ומשותפת, האכזבה מתפקודה הלקוי של המבקשת ומהחופש שנטלה לעצמה לעשות ככל העולה על רוחה, מחוסר היכולת להחזיר את היחסים לפסים תקינים, לרבות לאחר הצבתה של המבקשת במשרה חדשה. המנכ"ל דחה את הסבריה של המבקשת לארועי הקצה, ובסוף קבע שהאיום שהופנה כלפי הגב' קוזלוביץ (העברת שמה למבקר המדינה) "אינו ולא יהיה חלק מהשיח בארגוננו, והנו ראוי לגינוי חריף ביותר. זוהי הפרה בוטה של המשמעת בארגוננו ומעילה באמון" ולענין הסרוב להפגש עם הגב' בן דוב נקבע ש"יש משום מעילה בתפקידך והפרה של המשמעת בה.ע.ל.". לבסוף מסכם המנכ"ל את דבריו כך:

 

"לאחר ששקלתי בכובד ראש את מכלול הדברים ואת גרסתך, החלטתי על סיום עבודתך בה.ע.ל לאלתר וזאת מן הטעמים הבאים:

א.    הנהלתה הנוכחית של ה.ע.ל נתנה לך כמה וכמה הזדמנויות להוכיח את עצמך כעובדת מועילה בארגוננו. למרבית הצער, אכזבת אותנו בכול הרמות – הן המקצועית והן המשמעתית, וזאת לא באירוע מקרי, אלא בצורה שיטתית ונמשכת.

ב.    ארגון אינו יכול סבול, כי מי מעובדיו יאיים על עובד, קל וחומר על מנהלת בכירה בו, והקשרם של הדברים רק מעורר סימן שאלה גדול על טיב שיקול הדעת שהנך מפעילה במקום עבודתך.

ג.     ארגון, ובוודאי ארגון עובדים, אינו יכול גם לסבול את גישתך למקום העבודה. עובדת כמוך אינה אמורה רק לבוא לעבודה (ואף זאת רק כשנוח לה) אלא לבוא לעבוד, ונראה כי ההבדל בין השניים אינו ידוע לך. תרומתך לארגון הייתה במשך כול התקופה המדוברת תרומה שולית, אם בכלל. סירובך להיפגש עם יו"ר העמותה, שבה שובצת לאחרונה, בלתי קביל בעליל והנו נטול הסבר מוצדק של ממש, אלא אם נטייתך לעשות דין לעצמך ולנהוג במקום עבודתך ככול העולה על רוחך, תוך הפרת המשמעת חזור והפר, נראית לך הסבר לגיטימי ומשכנע.

ד.    במכתבך אליי, שבו ביקשת לדחות את מועד השימוע שנקבע לך, שבת והעלית, כפי שעשית גם בעבר את הטענה המופרכת, כי מתאנים לך על רקע מעורבותך בחשיפת שחיתויות במקום עבודתך. העובדה, שהחשודים בשחיתות כבר מזמן אינם מועסקים בה.ע.ל, וכי הנהגת ה.ע.ל. והנהלתה הנוכחיות פעלו בעצמן כדי לחשוף את אותם מקרי שחיתות, שעל גילוים גאוותך, אין בהם, משום מה, די כדי לגרום לך לחדול מהפרחת סיסמאות ריקות ומייגעות אלה.

לשני הצדדים ברור, כי הזירה הרלוונטית היחידה הנה זירת יחסי העבודה תחת הנהגתה הנוכחית של ה.ע.ל. בזירה זו נכשלת מקצועית לכול אורך הדרך, ועברת על כללי משמעת בסיסיים שוב ושוב באופן מתריס. ההיתלות בתחילת "חושפת השחיתויות", שהנך מייחסת לעצמך ולעצמך בלבד, שהשתמשך בה כאילו היה זה שריון ורישיון להתנהג ככול העולה על רוחך, אינה מעידה, אלא על חוסר יכולתך להישיר מבט נכוחה אל המציאות, ועל חוסר מסוגלות לבחון את ההתרחשויות תוך הפעלת ביקורת עצמית. השימוש החוזר עד זרא, הציני והמניפולטיבי, בעניין זה כדי להצדיק כול מחדל ומעשה שלך בחצי השנה האחרונה, אינם אלא זריית חול בעינייך שלך בלבד. בית הדין לעבודה, שאליו את מכוונת, כנראה, אמירות אלה, כבר אמר את דברו בעניין ואם יידרש לכך את מכוונת, כנראה, אמירות אלה, כבר אמר את דברו בעניין ואם יידרש לכך בשנית, בטוחני שיחזור על קביעותיו, שהרי ברור שאין כול קשר בין פעילותך בעבר לחשיפת שחיתות, שנעשתה תחת הנהלתה הקודמת של ה.ע.ל, לבין טענותיה המוצדקות של הנהלת ה.ע.ל הנוכחית כלפייך בחצי השנה האחרונה.

ה.    לאור כול האמור לעיל, לאחר שהפרת את המשמעת באופן חמור ומתמשך, וכן מעלת תפקידך ובאמון שניתן בך, הריני להודיעך, כי עבודתך בה.ע.ל תבוא לסיומה לאלתר עם מסירת מכתב זה לידייך."

 

ארועי הקצה

11.   באשר לשני הארועים המידיים נציין כי התיחסותה של המבקשת לא סיפקה את המשיבה, לשאלת עצם קרות הארוע. לאור הראיות שנשמעו ולאור התרשמותנו מהעדים, אנו קובעים בלשון זהירה כי עמדתה של המשיבה בענינים אלה אינה בלתי סבירה בעינננו, בודאי לא בשלב לכאורי זה. יחד עם זאת אנו שבים ומדגישים שאנו ערים לכך שהתרשמותנו יכול ונובעת מהמערך המוגבל של הראיות.

 

11.1.         בקליפת אגוז נציין כי למעשה המבקשת לא כופרת בארוע בן דוב, אלא שיש לה "הסבר", בבחינת 'הודאה והדחה'. הסבר זה טעון הוכחה ולא התרשמנו ברמה המספקת – ואנו אומרים זאת בכל הזהירות - מהסברי המבקשת לגבי התנהגותה בענין זה. לא הוכח כי לכאורה המשיבה התנתה את המשך כהונתה בתפקיד בהגעה להסכם פשרה בתביעה הכספית. כמו כן, לא הוכח לכאורה כי למבקשת לא ברור אם היא מכהנת בתפקידה אם לאו. אילו זה היה המצב בזמן אמת, סביר להניח כי המבקשת היתה מתריעה בזמן אמת על הבנתה לפיה אין היא מכהנת בתפקיד. התרשמותנו היא כי דובר ב"צעד ארגוני" סר טעם שנעשה במסגרת 'המאבק' על תנאי השכר.

 

11.2.         גם בענין ארוע קוזלוביץ, ההסבר לפיו המבקשת רק איזכרה את ענין הפניה למבקר ולא היה בדברים משום "איום" סמוי, לא היה משכנע. נציין כי בהקשר לזה המבקשת ויתרה על חקירתו של העד מנור אשר העיד כי בשיחה טלפונית עימו אישרה המבקשת את דבר "האיום". קביעתנו העובדתית לגבי התרחשות הארוע לכאורה, אין משמעה כי אנו מאמצים את הנפקויות המשפטיות שניתנו לו ע"י המשיבה. לנפקות המשפטית נתייחס בהמשך.

 

12.   עתה נבחן את הטענות של המבקשת לפי סידרן.

הטענה הנוגעת לפיטורים עקב חשיפת שחיתות

13.   סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז – 1997 (להלן – החוק) – אשר אין חולק כי הוא חל בעניננו, קובע כי "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". הגנה על חושפי שחיתות היא ערך חברתי חשוב במאבק בשחיתות, קידומו של ערך זה חייב להעשות תוך מתן הגנה מספקת על חושף השחיתות[4]. במסגרת קידום הערך הזה תוקנו בחוק מספר תיקונים[5] ובכלל זה ביטול הדרישה כי חשיפת השחיתות היתה הסיבה הבלעדית לפיטורים וכן היפוך נטל הראיה בתנאים מסויימים. בעקבות התיקון הוספה הוראת סעיף 3א' לחוק אשר קובעת כדלהלן:

 

"בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:

(1)   כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו;

(2)  כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעביד תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים."

 

14.   לענין התנהגות או מעשיו המבקשת –

 

14.1.         המשיבה טרחה ופרסה מסמכים רבים מספור אודות הטענות שיש לה על תפקוד המבקשת, הן בתקופה שקדמה ל"מהפך" והן לאחריה. לגבי הענינים שקדמו ל"מהפך" - חזית התשובה של המבקשת היתה כי הנהלת המשיבה עסקה אז ב"תפירת תיקים". כאמור, עדי המשיבה לא שללו זאת מכל וכל. אך עדין צודק מר יאיר שלם כי אין הדבר בהכרח מצביע על כך שכל מכתב או חוות דעת (שחלקם נערכו ע"י מר יאיר שלם עצמו) היו 'בבחינת תפירת תיק'.

 

14.2.         גם לגבי התקופה המאוחרת ל'מהפך' הוצגה תמונה לא מחמיאה ובעייתית הנוגעת להתייצבות בזמן לעבודה למשל ולעצם הדרישה כי 4 שעות ביום של נסיעה לעבודה וממנה יחשבו לשעות עבודה. המשיבה גם הפנתה לענין הקשיים שהערימה המבקשת על ביצוע חפיפה עם מחליפה בתפקידה הקודם. נציין כי הסברה של המבקשת (סעיף 31 לתצהיר המשלים) ולפיו היא כבר ביצעה עם המחליף את החפיפה "מספר חודשים קודם הבחירות" וכי לא היה צורך בחפיפה מאחר ונותרו בטיפולה "עובדים בודדים", אינו מניח את הדעת.

 

14.3.         לבסוף נותרו שני ארועי הקצה. ארועים אלה לא ניתן לאמר לגביהם כי אינם עילה לפיטורים.

 

על רקע אלה ועל רקע התמונה הקשה של משבר האמון בין הצדדים נראה לנו כי המבקשת לא הרימה את הנטל הלכאורי להוכיח שבהתנהגותה לא היתה סיבה לפיטוריה.

 

15.   למעלה מן הדרוש, אפילו נניח כי "התהפך" נטל ההוכחה וכך נבחן את הראיות שבפנינו - אנו קובעים שמחומר הראיות עולה לכאורה שאין קשר בין המשבר ביחסי המבקשת והמשיבה לבין חשיפת השחיתות – משבר אשר הוביל בסוף היום לפיטוריה. ובמה דברים אמורים:

 

16.   תחילה יוזכר כי במשיבה מכהנת הנהלה חדשה שלא נגעה למעשים עליהם התלוננה המבקשת בפני מבקר המדינה ואף לא נפגעה באופן אישי מתלונה זו. ולמען הדיוק, מדובר בקבוצת אנשים אשר התנגדה להנהלה הקודמת אשר אחזה במושכות. בכל אופן, אין בפנינו טענה כי המבקשת 'חשפה שחיתות' של גורמים בהנהלה הנוכחית. המבקשת אף אישרה כי לא התלוננה לא הגישה תלונה כנגד ההנהלה הנוכחית[6] או על מר שמחי או מר יאיר שלם[7]. בכך, לכאורה נשמט האינטרס המידי המיוחס למעביד שכנגדו הוגשה תלונה על שחיתות - אינטרס הנקם. אינטרס אשר בעטיו מוצדק להחזיק את המעסיק בחזקת חשוד כמי שפיטר את העובד בשל תלונתו. המבקשת שהיתה מודעת לקושי זה הציגה בבית הדין תיאוריה רחוקה וקשה, שהילוכה (בקליפת אגוז) הוא כדלהלן:

 

הסתבר למבקשת כי שמחי בו תמכה, תלוי במר מיכאל צולר, אשר תמך בו בבחירות. אותו צולר שקשור עסקית וכלכלית במשיבה ובמוסדותיה הוא יד ימינו ומקורבו של מר הירשזון שהוא אחד הנפגעים מחשיפת השחיתות ע"י המבקשת. לפיכך, מרגע שהתפרסם הדבר שהמבקשת היא זו שעומדת מאחרי חשיפת השחיתות במשיבה פעל צולר, באמצעות מר שמחי, לנקום במבקשת. עוד מוסיפה המבקשת ומציינת כי השלושה הנ"ל, יחד עם הגב' קוזלוביץ חברים באותה מפלגה, ומכאן מתבקש בית הדין להסיק את המתחייב.

 

בכל הכבוד, טיעון שכזה הגם שאין בידנו לאמר כי הוא בלתי אפשרי טעון הוכחות ממשיות שהן מעבר לספקולציות, גם בשלב דיוני כה מוקדם. ראשית, יובהר כי לא הובאה ולו ראשית ראיה כאילו מר צולר נפגע מתלונת המבקשת או מהפרשיה עצמה הנוגעת במשיבה. שנית, לא הובאה ראשית ראיה כאילו מר שמחי הוא "זרועו הארוכה" של מר צולר. שלישית וזה העיקר, 'עקב האכילס' של 'המבנה' הנ"ל טמון בכך שכל אחת מן העובדות שהן יסוד לטענת המבקשת היתה ידועה ופומבית עוד קודם למהפך. המבקשת, לצורך הוכחת הקשרים האמורים צרפה דיווחי תקשורת (נספחים ד' לבקשה). אלא שדווקא מהדווחים התקשורתיים הנ"ל עולה כי מפת הקשרים בין האישים היתה גלויה וידועה, למשל אותה ידיעה מה- TheMarker מיום 23.2.07 בה נאמר "שמחי נהנה מתמיכתו של מיקי צולר, מקורבו של שר האוצר, אברהם הירשזון".

 

אם המבקשת ידעה על הקשרים והשרשור בין ה"ה הירשזון, צולר ושמחי הכיצד נכנסה בחופתו של מר שמחי? הרי לטענת המבקשת היא זו שחשפה את השחיתויות של האישים ששמותיהם התפרסמו בהקשר של המשיבה, ובכלל זה של מר הירשזון.

 

17.   נקודת תורפה נוספת בטיעונה של המבקשת מצוי גם בטענת המבקשת לגבי הפעולות המידיות של המשיבה מיד עם הבחרה של ההנהגה החדשה. טענה זו חשובה בפתרון שאלת "הביצה  והתרנגולת" ביחסי הצדדים. אך קודם נציין כי על מנת להסביר את השינוי הפתאומי ביחס טוענת המבקשת כי רק אז נודע לגורמים השונים כי היא זו שעמדה מאחרי התלונה למבקר.  ה"ה שמחי, יאיר שלם וסנדרוביץ מכחישים וטוענים כי הדברים היו ידועים עוד קודם. אך לצורך הענין נהיה מוכנים לקבל את טענת המבקשת בענין זה. אף על פי כן, הדברים אינם מתיישבים עם טענת המבקשת, ובמה דברים אמורים?

 

17.1.         גרסת המבקשת בשאלת "הביצה והתרנגולת" מתחילה בבקשה זו כבר בכל הנוגע למינוי לתפקידה החדש. לטענת המבקשת (סעיף 20 לבקשה) "באורח פלא, מיד לאחר סיום הליך הבחירות, ולאחר שהמבקשת סיימה לתרום את חלקה הרב להדחתו של יצחק רוסו מתפקיד יו"ר המשיבה, השתנה יחסה של "ההנהגה החדשה" של המשיבה כלפי המבקשת מן הקצה אל הקצה. מדובר במעשה קסם ממש". על מנת להמחיש את "שינוי היחס" למבקשת היא מתארת כיצד מר שמחי הפר את הבטחתו למנות אותה לתפקיד של עוזרתו האישית ובמקום זה מונתה לתפקיד נטול תוכן. וכך טענה המבקשת בסעיף 21 לבקשה:

 

"כאמור, במהלך הבחירות, התחייב מר שמחי למנות את המבקשת לתפקיד של עוזרת יו"ר. דא עקא שכבר בפגישה הראשונה שהתקיימה בין המבקשת לבין מר שמחי, לאחר תום הבחירות, הבהיר לה הלה כי הוא מעוניין בעוזר אחר ש"יגדל אתו". בעקבות התעקשותה של המבקשת, שביקשה להקים פרוייקטים רחבי היקף עבור המשיבה, מונתה המבקשת ביום 6/3/07, לתפקיד של "עוזרת יו"ר ה.ע.ל לענייני פרוייקטים", אלא שבמהרה נתחוור למבקשת כי מדובר בתפקיד בעל שם נוצץ אולם נטול כל תוכן ......."

 

17.2.         הטענה על הבטחת תפקיד שלא מומשה הוכחשה ע"י מר שמחי. מעבר להכחשה זו נציין כי לא הובאה ראיה מזמן אמת על טענה בענין זה כלפי מר שמחי.

 

17.3.         לא זאת אף זאת וזה העיקר, מעיון בבקשה הקודמת שהוגשה לבית הדין ובתצהיר התומך בה (נספח ה' לבקשה) עולה כי מינויה לתפקיד העוזרת של מר שמחי לעניני פרוייקטים תוארה על ידה באור שונה. וכך נכתב בסעיף 7 לתצהיר הנ"ל:

 

"ביום 6.3.07, קודמתי לתפקיד עוזרת יו"ר ה.ע.ל לענייני פרוייקטים. התפקיד ניתן לי מתוך כוונה להקים פרויקטים חדשניים במסגרת החדשה." (הדגשה הוספה – א.א.)

 

דהיינו, לא רק שהמינוי מתואר באופן פוזיטיבי של קידום אין כאן זכר לטענה על הפרת הבטחה בקשר למינוי. משכך, הטענה כיום בענין זה חשודה כטענה כבושה.

 

18.   ממשיכה המבקשת וטוענת כי גורמי המשיבה עשו ככל לאל ידם על מנת להתחמק מביקורת ע"י מבקר המדינה. טענה זו אינה מתיישבת לכאורה עם מכתביו של מר שמחי אל באי כח המשיבה ואל עובדי המשיבה ובהם הוראה לסייע בעבודת הביקורת של משרד המבקר (נספחים ב' ו- ג' לתצהיר מר שמחי). המבקשת הפנתה אותנו אל הליך תלוי ועומד בבג"צ שענינו עתירת המשיבה וחברת בת שלה - הע"ל תשורה בע"מ, כנגד החלטת מבקר המדינה לערוך ביקורת בחברת הבת (בג"צ 4569/07 [פורסם בנבו]). בכל הכבוד, אין באפשרותנו להסיק מעצם קיומה של מחלוקת התלויה ועומדת בבג"צ וענינה סמכותו של מבקר המדינה לערוך ביקורת בחברת הבת, שום מסקנות. בודאי משהמבקשת לא טרחה להציג את מכלול כתבי בית הדין הנוגעים בדבר וצרפה רק את תשובת מבקר המדינה לבג"צ.

19.   סוגיה נוספת בה נתלית המבקשת ואף פתחה חזית ראייתית לא מבוטלת בהליך זה, קשורה לפרשת "החדרון". ובמה דברים אמורים? לבקשה צורף תצהירו של מר חיים איפרגן (נספח ז' לבקשה), מי שעבד עד לחודש 10/07 בתפקיד של רכז אחזקה. וזהו תצהירו:

 

"3.  לפני מספר חודשים פנה אלי מר נסים שלם, המנהל שלי בהסתדרות, וביקש ממני, במסגרת השיפוצים שנעשו בבנייני ההסתדרות ברח' שפריצנק 23 בתל-אביב, לחצות מסדרון על ידי קיר ודלת וליצור על ידי כך חדר בגודל של 2 מ' על 1.2 מ', ללא חלון וללא אוורור.

  1. בהתחלה, מר שלם אמר לי שהחדר הזה ישמש אולי כמחסן או כחדר צילום.
  2. אמרתי למר שלם שאני לא מוכן לבנות את החדר מכיוון שפחדתי שסגירת המסדרון תביא לפגיעה ביכולת המילוט של העובדים במקרה של שריפה ומדובר בבנייה לא בטיחותית.
  3. דרשתי שמר שלם יברר את הצורך בבניית החדר עם המנהלים שלו.
  4. לאחר זמן קצר, מר שלם חזר אליי ואמר לי שיש הוראה מגבוה לבנות את החדר.
  5. מר שלם אמר לי שמדובר בחדר שמיועד לעובדת בשם מעין אגם ושמדובר בסידור זמני כי מעין לא תצליח להחזיק מעמד בחדר הזה יותר מחודשיים-שלושה.
  6. מר שלם אמר לי שאחד מהשניים – או שמעין תתייאש ותעזוב את ההסתדרות בעצמה או שהיא תפוטר.
  7. שאלתי את מר שלם למה הם מענים בן אדם (הכוונה למעין). מר שלם צחק בתגובה.
  8. מכיוון שקיבלתי הוראה לבנות את החדר, למרות מחאותיי, נאלצתי לבנות אותו יחד עם עובד חדש בשם ינון.
  9. תוך כדי בניה של החדר, הגיעו מזכירות שונות בהסתדרות כדי לוודא שלא מדובר ב"קבר", שלהן. הסברתי להן שמדובר ב"קבר" של מעין."

 

בנוסף, ביקשה המבקשת להעיד את מר בני פרץ, אחד מאנשי האחזקה במשיבה, וזאת בתמיכה לתצהיר מר איפרגן. לעדותו של מר פרץ נתייחס בהמשך.

 

20.   תחילה יאמר כי מתמונות החדר (מוצג הס/2) לא נבין על מה קמה הצעקה. לכאורה מדובר בחדר בגודל סביר, שאינו דומה ל"מחסן", והגם שאין בו פתחי אוורור אין הוא נראה כ"קבר". זאת ועוד, אין בידנו, בשלב זה, לקבל את גרסאותיהם של עדי המבקשת בענין זה כאילו מר ניסים שלם אישר בפניהם (או בפני מר איפרגן ליתר דיוק) כי החדר נבנה כדי לגרום למבקשת להתייאש וכתחנת מעבר בדרך "החוצה":

 

20.1.         העד מר איפרגן – מעבר לבעייתיות הנוגעת למהימנות גרסתו לאור גרסתו של מר ניסים שלם – מנהל מחלקת הנכסים, אשר סתר את תצהיר מר איפרגן. מצאנו בגרסתו קושי בסיסי, ובמה דברים אמורים? ביסוד גרסתו עומדת הטענה כאילו הוא התנגד בתחילה לחציית המסדרון מטעמי בטיחות. אלא שמר איפרגן שכח לספר שהמסדרון כבר היה סגור זה מכבר ע"י ארונות 'גב אל גב' שחסמו כליל את המסדרון הרבה עוד קודם לבנית החדרון (מוצג הס/2). רק בחקירתו הנגדית תיקן את גרסתו ואישר כי המסדרון כבר היה סגור עם קיר אך הוסיף כי הסכנה היתה בהוספת קיר ודלת[8]. אם כך, כל "הרציונל" העומד בבסיס ההסבר של מר איפרגן מדוע התנגד לחדר, לא יכול לעמוד.

 

20.2.         העד מר פרץ – עדותו מעוררת הרבה סימני שאלה - מחד לגבי מהימנותו הבסיסית, ומאידך לגבי השפעות אפשריות שאינם כדין (מטעם שני הצדדים) על עדותו באופן שגרם לתהיות לגבי מהימנות גרסאותיו. איפשרנו את חקירתו הראשית באריכות לא מבוטלת, בית הדין אף חקר בעצמו את העד בניסיון לתהות על קנקנו, אפשרנו גם את חקירתו הנגדית מעבר לרגיל. מחקירתו עולות תהיות לא מבוטלות אשר מקשים על מתן איזה שהוא משקל לעדותו. עדותו היתה מבולבלת כמי שמנסה להלך בין הטיפות, מר פרץ העיד על עצמו שכאשר הוא מצוי בלחץ "יכול להיות שהוא אומר דברים לא נכונים", מסתבר כי עדותו וחששותיו ניזונו משמועות ומחיבורים של 'חצאי עובדות'. מעבר לכל הקשיים הללו, לוז עדותו מצוי בעמ' 25 לפרוטוקול ש' 21 – 29. מקטע זה עולה שכל שיכול היה לאשר היה ששמע את מאן דהוא אומר למר איפרגן (לאחר שקודם תאר שמיעה ממקורות עלומים) שהחדר יהיה תחנת מעבר למבקשת. לאור כל האמור, עדותו מבחינתנו בעלת משקל פעוט, אם בכלל.

 

20.3.         מול אלה עומדת כאמור עדותו של מר ניסים שלם המכחיש את הדברים המיוחסים לו. עדותו לא נסתרה, ונציין כי דווקא בסוגיה זו של הדברים המיוחסים לו נמנעו ב"כ המבקשת מלחקור את מר שלם. נבהיר כי לטעמנו לא ניתן לייחס את ההימנעות מלחקור אותו בסוגיה זו ל"חוסר זמן", כיוון שחקירתו הסתיימה 5 דקות קודם לזמן שהוקצב לה[9].

 

21.   כפי שציינו לעיל, לא נתייחס במסגרת ההחלטה הזמנית לכל ענין וענין במסגרת ההחלטה, וננהג אף אנו בהתאם להתייחסות הכללית בה נקטה המבקשת בסיכומיה בענין זה.

22.   מכל הטעמים דלעיל, נראית לנו יותר – בשלב לכאורי זה - טענת המשיבה לפיה אין קשר סיבתי בין פיטורי המבקשת לבין "חשיפת השחיתות". יחד עם זאת, אנו מבהירים כי מטבעו של ההליך לא ניתן לשלול לחלוטין או ברמה גבוהה את טענת המבקשת בענין זה, למרות דלות הראיות הממשיות לגביה.

 

23.   מסקנתנו הנ"ל נכונה גם באשר לטענה הנוגעת לקשר בין התביעה הכספית לבין הפיטורים. טענה שנטענה כלאחר יד ודומה כי נזנחה בהמשך.

 

הטענה הנוגעת להיקף זכות השימוע

24.   טענה זו של המבקשת ענינה בהיקף הטענות המועלות כלפי המבקשת במכתב הפיטורים. לטענת המבקשת, היא נערכה לצורך השימוע ל"הדוף" את שתי הטענות שעלו כנגדה וענינה ארוע בן דב וארוע קוזלוביץ, ואילו במכתב הפיטורים שטחה המשיבה יריעה רחבה יותר הנוהגת ל"התנהגות בעבר".

 

25.   המשיבה מאידך, סבורה כי נהגה כדת וכדין בכל הנוגע לשימוע, שכן לטעמה אמנם מכתב השימוע עסק בשני ארועים ספציפיים אך יש בו הפניה להתנהגות העבר.

 

26.   אין צורך לשטוח את כל ההלכות המפרטות את כללי השימוע. נסתפק בלציין את שאינו מצוי במחלוקת: השימוע נועד לאפשר לעובד להציג את גרסאותיו לגבי הטענות המועלות כלפיו ואשר עומדות בסיס כוונה של המעביד לקבל החלטה פוגעת. לשם כך, על המזמין לשימוע לפרט בפני העובד את הטענות הקונקרטיות אליהן הוא אמור להתייחס.

 

27.   באשר לשני הארועים המידיים שהובילו לשימוע, נדמה על פני הדברים כי ניתנה למבקשת הזדמנות נאותה להתייחס אליהם. התייחסותה לא סיפקה את המשיבה, ונציין כי עמדתה בענינים אלה אינה בלתי סבירה בעינננו, בודאי לא בשלב לכאורי זה. בקליפת אגוז נציין כי למעשה המבקשת למשל לא כופרת בארוע בן דוב, אלא שיש לה הסבר. הסבר זה טעון הוכחה ולא התרשמנו ברמה המספקת מהסברי המבקשת להתנהגותה. גם בענין ארוע קוזלוביץ, ההסבר לפיו רק אוזכר ענין הפניה למבקר ולא היה בדברים משום איום סמוי, לא היה משכנע. נציין כי בהקשר לזה המבקשת ויתרה על חקירתו של העד מנור אשר העיד כי בשיחה טלפונית עימו אישרה המבקשת את דבר האיום. אנו ערים לכך שהתרשמותנו יכול ונובעת מהמערך המוגבל של הראיות.

 

28.   כך או כך, וזה העיקר לטעמנו, המשיבה לא עמדה בנטל לקיים את השימוע כדבעי, לגבי אותו חלק בהחלטה על הפיטורים הנוגע להתנהגות העבר, ואלה טעמנו:

 

28.1.         מעיון במכתב הפיטורים ובמיוחד מסעיפים א', ג' וחלק מסעיף ד' להנמקת הפיטורים עולה כי ביסוד ההחלטה לפטר את המבקשת עומדים לא רק שני הארועים המידיים אלא גם הטענות הנוגעות לתפקוד המקצועי ולתפקוד המשמעתי שהיו לקויים "בצורה שיטתית ונמשכת", וכן הטענה כי המבקשת שכחה את ההבדל בין לעבוד לבין לבוא לעבודה באופן שתרומתה לארגון – המשיבה, היתה שולית.

 

28.2.         גם בפתח ישיבת השימוע קושר ב"כ המשיבה בין "ארועי הקצה" – ארוע בן דב וארוע קוזלוביץ, לבין "התנהגות שמצטברת במשך תקופה ארוכה". כן מוזכרות טענות על אי התאמה מקצועית.

 

28.3.         אף על פי כן לא מצאנו במכתב הזימון לשימוע פירוט של הטענות הקונקרטיות אשר עמדו נגד עיני המנכ"ל בעת שקיבל את החלטתו לפטר את המבקשת. גם בעדותו, אישר המנכ"ל שהעילות בגינן זומנה המבקשת הן אותם ארועים קונקרטיים[10]. למעשה, למבקשת היה יסוד סביר להניח כי הארועים אליהם היא אמורה להתייחס הם הארועים הקונקרטיים המוזכרים, ולפיכך היא לא נערכה וגם לא יכולה היתה להערך להתמודד עם יתר הטענות.

 

29.   לאור האמור, לטעמנו הוכח כי לכאורה השימוע לא נעשה כמתחייב בדין. המשיבה טוענת כי במשפט המופיע בפסקה השניה להזמנה לשימוע (איזכור אי העמידה "בכל המטלות שהוטלו עליך עד כה וחרף תיקך האישי העשיר וזאת, בלשון המעטה, בהפרות משמעת"), הוא משפט מספק ובעטיו היה על המבקשת להערך מבחינת טיעון לכל הטענות כנגדה. בכל הכבוד, איננו מסכימים עם טענה זו. המבקשת זומנה לשימוע בגין שני ארועים קונקרטיים, ומכאן שהיתה לה ציפיה סבירה לטעון רק לגביהם. ככל שהמשיבה סברה כי גם ענינים נוספים צריכים היו לעמוד בבסיס השימוע היה עליהם לפרטם. כך למשל, לא ברור לנו מדוע עלה ענין "התפקוד המקצועי" משהמבקשת מונתה לתפקידה החדש רק זמן קצר לפני כן. אמנם יכול מעסיק לשקול את מכלול התנהגותו ותפקודו של עובד, אך הדעת נותנת כי הדבר יאמר במפורש תוך מתן הזדמנות נאותה והוגנת להתמודד עם אותו רקע. על מנת לסבר את הדעת נזכיר כי למשל, אותה היסטוריה משמעותית של המבקשת, חלקה נולדה בתקופת ההנהגה הקודמת שגם המשיבה היתה מוכנה להודות כי לא בהכרח יש לראות את הדברים כ"צעקתה".

 

30.   כמו כן, אין בידנו לקבל את טענת המשיבה (סעיף 113 לסיכומים) כאילו מוצתה זכות השימוע של המבקשת לגבי חלק מרכזי מהטענות "אם במסגרת שיחות, אם במסגרת בירורים שונים". ראשית, "שיחות" אינן יכולות תחליף לשימוע. שנית, מתקבל על דעתנו כי אם ענין מסויים נדון במסגרת שימוע או בירור, אין צורך "לפתוח" אותו מחדש. אלא, שבמקרה של המבקשת לא הובאו לנו ראיות כי כל אותן טענות רבות שהועלו כלפי תפקוד המבקשת הן במישור המקצועי והן במישור המשמעתי נדונו במסגרת שיחות בירור, שימוע או כיוצ"ב. מכתבי נזיפה שלא קדם להם בירור אינם יכולים להפוך, בבחינת יש מאין, לתוצאות בירורים.

 

הטענה הנוגעת להפרת חוקת העבודה

31.   חוקת העבודה לעובדי המשיבה צורפה כנספח יג' לבקשה. חוקה זו כמעט זהה לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות הכללית. לענינו רלוונטיות בעיקר הוראות פרק 15 לחוקה שענינן "פיטורים והתפטרות", והוראות פרק 14 שענינן "אמצעי משמעת".

 

32.   קודם לבחינת הטענות נציין כי מאחר ועלו כאן טענות של פירוש שיש ליתן לחוקת העבודה, ומאחר ובמצב הרגיל יש להזמין לדיון את הצדדים להסכם הקולקטיבי על מנת לטעון את טענותיהם בקשר לפירוש ההסכם, הורנו למשיבה להמציא לועד העובדים את כתבי בית הדין על מנת ליתן להם את האפשרות לטעון את טענותיהם בענין זה, זאת כגורם מאזן לטענות "ההנהלה". משום מה בחר ועד העובדים שלא להתייצב ולא לטעון את טענותיו. נקדים ונציין כי בשלב זה, המנעות זו אינה יכולה לטעמנו, לפחות לא בשלב הזה, להתפרש כמחלישה את העמדה הפרשנית של המבקשת דווקא.

 

33.   באשר לפרק 14, טוענת המשיבה כי הופרו הוראותיו. להלן מטעמי נוחות ההוראות הרלוונטיות:

 

"אמצעי משמעת מחמת אי נוכחות בעבודה

  1. כנגד עובד הנוהג לאחר לעבודה או לעוזבה לפני המועד הקבוע לסיומה, יינקטו אמצעי משמעת, לפי הסדר כלדקמן:

א.     אזהרה בכתב לעובד והעתק לועד העובדים.

ב.      ניכוי זמן האיחורים מן המשכורת, לאחר הודעה בכתב לעובד ולועד העובדים.

ג.      ניכוי כפול של זמן האיחורים מן המשכורת, לאחר הודעה בכתב לועד העובדים.

  1. איחורים תכופים והעדרויות מן העבודה, שימשכו גם לאחר שננקטו כל שלשת האמצעים הנ"ל, ישמשו עילה לפיטורי עובד.
  2. התנגד ועד העובדים לניכויים, או לפיטורים, יובא הענין לבירור.

אמצעי משמעת מחמת אי ציות להוראות

  1. כלפי עובד שלא יציית להוראות, או שיפר את המשמעת בעבודה, ינקוט המוסד, לפי מידת החומרה, באחד האמצעים הבאים:

א.     מתן נזיפה בכתב והעתק לועד העובדים.

ב.      מתן התראה בכתב והעתק לועד העובדים.

ג.      הפסקת עבודה של העובד עד לקיום בירור בעניין.

ד.      פיטורי [צ"ל: פיטורים – א.א.].

5.    במקרים חמורים של הפרת משמעת או במקרים של הפרת משמעת חוזרת, שהעובד הוזהר עליה בכתב, או במקרים של התנהגות בלתי הולמת מצד העובד כלפי ציבור הפונה למוסד, רשאית הנהלת המוסד להפסיק את עבודתו של העובד עד לבירור העניין.

6.    על הפסקת העבודה תודיע הנהלת המוסד בכתב לועד העובדים.

7.    בירור עניינו של העובד יתקיים בפני ועדה פריטטית לפי תביעת ועד העובדים, או לפי פניית הנהלת המוסד, לא יאוחר מאשר תוך שבועיים מיום הפסקת העבודה.

8.    אם העובד יזוכה בבירור, לא ינוכו ימי הפסקת העבודה משכרו.

פיטורים מחמת הפרת משמעת

  1. עובד יפוטר מעבודתו מחמת הפרת משמעת, רק לאחר שמוצו נגדו אמצעי המשמעת האחרים, וכאשר אמצעים אלה לא הביאו לשיפור דרכיו. (הדגשות הוספו – א.א.)

 

לטעמנו, לענין זה רלווונטיות גם הוראות מסויימות מפרק 15, ואלו הן:

 

פיטורים מחמת הפרת משמעת

4.    עובד שיפר מדעת את המשמעת בעבודה או לא יציית להוראה מפורשת של המוסד ו/או נציגיו המוסמכים, לאחר שניתנה לו באותה שנה אזהרה בכתב, יפוטר מן העבודה.

5.    עובד שלדעת הממונים עליו פגע בציבור הפונה אליו, לאחר שהוזהר בכתב על התנהגות דומה, יפוטר מן העבודה.

 

פיטורים מחמת הזנחה בעבודה

6.    מוסד רשאי לפטר עובד מחמת הזנחה בעבודה, בתנאי שניתנו לעובד לפחות שתי אזהרות בכתב בגין הזנחותיו בשנים עשר החודשים שקדמו למתן הפיטורים." (הדגשות הוספו – א.א.)  

 

34.   לטענת המבקשת:

 

34.1.         לפי סעיפים 1 ו- 2 שענינם "אמצעי משמעת מחמת אי נוכחות בעבודה" היה על המשיבה לנקוט במדרג של עונשים שתחילתו "אזהרה בכתב" וסופו ניכוי כפול של זמן האיחורים. ורק אם היו נמשכים האיחורים התכופים יכול היה הדבר לשמש עילה לפיטורי המבקשת.

 

34.2.         היה על המשיבה לנקוט במדרג של עונשים שתחילתו "נזיפה בכתב" ואחריתו "פיטורים". לטענת המבקשת נקיטה בעונש של פיטורים אפשרית רק לאחר מיצוי העונשים הקלים יותר.

 

35.   אין בידנו לקבל את הטענה הראשונה של המבקשת בענין הוראות סעיפים 1 ו- 2. אכן לענין זה נקבע מדרג ענישה, אלא שבמקרה של המבקשת לא זו הסיבה לפיטוריה, ולכן מדובר בהוראה שאינה רלוונטית. לענין הטענה השניה, הרי שטענה זו מתקבלת 'עקרונית', שכן אנו מסכימים שלכאורה - לפי חוקת העבודה קודם לנקיטה בעונש הפיטורים מחמת הפרת משמעת צריך לנקוט בעונש ממדרג נמוך יותר והוא "ההתראה", ואלה טעמנו:

 

35.1.         צודקת המשיבה כי לפי סעיף 4 לבדו דרגת העונש צריכה להיות תואמת את חומרת העבירה, ואין דרישה כי קודם לשימוש בעונש החמור של פיטורים ינקט תחילה העונש הקל יותר. פירוש זה אינו מתיישב עם לשון הסעיף הקובעת כי דרגת העונש תהיה "לפי מידת החומרה" של הפרת המשמעת. פירוש זה גם אינו מתיישב עם חובת המדרג הקבועה לגבי אי נוכחות בעבודה.

 

35.2.         אלא שבפירוש שיש ליתן לטקסט יש לבחון אותו כמכלול, וסעיף 4 אינו עומד לבדו. מקריאת סעיף 4 יחד עם הוראת סעיף 9 כמו גם מקריאת סעיפים 4 – 6 לפרק 15 עולה כי פיטורים בעילה של הפרת משמעת אפשריים רק לאחר שננקט באותה שנה צעד של התראה בכתב (עם העתק לועד העובדים). דהיינו, אפשרי לנקוט בעונש של "התראה" (או "אזהרה") קודם לנקיטה בעונש של נזיפה. אך לעולם לפני עונש הפיטורים מחמת משמעת (להבדיל מעונש ההשעיה המיידית) יקדם עונש האזהרה.

 

35.3.         מכאן, שאמנם עונש הנזיפה אינו תנאי לפיטורים מחמת משמעת, אך עונש האזהרה הוא תנאי.

 

36.   קבענו כי טענות המבקשת בענין זה מתקבלות "עקרונית", מן הטעם הפשוט שפיטורי המבקשת לא סווגו כפיטורים מעילה של הפרת משמעת, ולכן ממילא לכאורה אין רלוונטיות להוראות החוקה בענין זה[11]. אלא שטענה זו של המשיבה יכולה לעמוד רק אם ימצא כי הסווג בו נקטה בפיטורי המבקשת הוא סיווג כדין (ובשלב זה כי לא נפלו לכאורה פגמים בסווג).

 

37.   קודם לבחינת הסווג ראוי לפרוש את ההוראות הרלוונטיות של פרק 15 (את הוראות סעיפים 4 – 6 צטטנו לעיל ולא נחזור עליהן):

 

"עילות לפיטורים

  1. עובד יפוטר מן העבודה מחמת אחת העילות המנויות להלן:

א.     הפרת משמעת בעבודה.

ב.      עבירה פלילית.

ג.      מעילה באמון או מעילה בתפקיד.

ד.      הוצאה מן ההסתדרות.

ה.     מחלה תמידית.

ו.       צמצומים בעבודה.

תנאים מוקדמים לפיטורי עובד

2.    לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר מו"מ עם ועד העובדים ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו, כאמור בפרק 16.

3.    האמור בסעיף 2 דלעיל, לא יחול על פיטורי עובד כשהעילה לפיטוריו הינה: ביצוע עבירה פלילית שהיא פשע (כמוגדר בחוק), בכל מקום שהוא, ביצוע עבירה פלילית כלשהי במוסד, מעילה באמון, או מעילה בתפקיד, או הוצאה מן ההסתדרות."

 

38.   אין חולק כי המבקשת פוטרה ללא משא ומתן עם ועד העובדים זאת משסווגה המשיבה את מעשי המבקשת כ"מעילה באמון" ו/או "מעילה בתפקיד". לטעמנו, שגתה לכאורה המשיבה בסווג של פיטורי המבקשת, ואלה טעמנו:

 

39.   פיטורי עובד מטעמי "מעילה באמון" או "מעילה בתפקיד" הם בעלות תוצאות קשות מבחינת העובד: ראשית, פיטוריו אינם טעונים משא ומתן עם ועד העובדים ובכך הוא מאבד את ההגנה הארגונית מפני פיטוריו (סעיף 2). שנית, לא ניתן לקבלו לעבודה באיזה ממוסדות המשיבה ללא אישור ועדת הביקורת (סעיף 7). שלישית, הוא מאבד את זכותו להודעה מוקדמת (סעיף 7 לפרק 16 לחוקה). רביעית, הוא מאבד את זכותו לפיצויי פיטורים אלא אם ובמידה שקבעה הועדה הפריטטית שהוא זכאי להם (סעיף 1 לפרק 17 לחוקת העבודה שענינו פיצויי פיטורים).

 

40.   בפסיקה נקבע כי מעילה באמון ומעילה בתפקיד יפורשו לפי ההקשר האזרחי של משפט העבודה[12]. עוד ציין בית הדין כי יכול וינתן פירוש שונה למונחים אלה מקום שהפרוש נעשה ע"י בית הדין עצמו לעומת מקום בו הפרוש נעשה ע"י הבורר, זאת מן הטעם "שהבורר, בניגוד לבית משפט, אינו קשור בדין המהותי ובדיני הראיות ושיקול דעתו רחב ביותר"[13]. על האופן בו מתייחס בית הדין לסווג מעשים כנופלים בגדר המונח 'מעילה באמון' או 'מעילה בתפקיד' ניתן ללמוד מפרשת אהרון כהן בפסק הדין השני[14]. ובמה דברים אמורים:

 

בענין אהרון כהן נדון האופן בו יש לפרש ביטוי זה ע"י כבוד השופטת ברק, כתוארה אז. נציין כי על אף שדעתה היתה דעת מיעוט מבחינת התוצאה (האם לאשר את הסדר הפשרה אם לאו), הרי שלעניננו (האופן בו יש לפרש ביטויים אלה), דעתה היא דעת יחיד. לענין זה קבעה השופטת ברק, וזהו הקו בו הלכו הבורר הנכבד ובית הדין קמא (מפי השופטת וירט ליבנה, אז סגנית השופט הראשי), כי:

 

"ההוראה שבסעיף 55.1 על פיה פוטר המשיב ללא כל משא ומתן עם הועד ועל אתר [במקרה שלנו – הוראת סעיף 2 לפרק 15 לחוקה – א.א.] מדברת במקרים חמורים במיוחד. פיטורין ללא משא ומתן ועל אתר ניתן לעשות במקרים של ביצוע עבירה פלילית על ידי העובד, התנהגות אי מוסרית הגובלת בפלילים, התנהגות בריונית, התנהגות הנוגדת באופן מובהק את הרוח החינוכית של המוסד, או הרשעה שיש עמה קלון. בין אלה נמנית גם מעילה באמון. ברי כי מדובר במקרים חמורים של התנהגות חמורה ולא בחילוקי דעות שיש לעובד עם ההנהלה."

 

41.   גם אנו סבורים כי האפשרות לפטר עובד מטעם של מעילה באמון או בתפקיד יש לייחד למעשים חמורים במיוחד. טעמנו נוגע לכך, כי הכלל ודרך המלך בחוקת העבודה הוא פיטורים לאחר משא ומתן. מבחינה זו, פירוש המצמצם את החריגים לכלל זה – במיוחד משעסקינן במעביד שהוא ארגון עובדים האמור לשמש מודל לחיקוי, הוא סביר יותר בעיננו והוא מתיישב היטב עם התוצאות הקשות של פיטורים מעילה זו. הדבר גם נלמד מההקבלה – מבחינת התוצאות – בין מעילה באמון ומעילה בתפקיד לבין ביצוע עבירה פלילית כלשהי במוסד.

 

42.   כאן אנו באים לשאלת הסווג של המשיבה את מעשי המבקשת במקרה הנוכחי. לטעמנו וכפי שציינו לעיל, המשיבה הרימה את הנטל הלכאורי להוכחת "ארועי הקצה" – ענין בן דב וענין קוזלוביץ. לא שוכנענו כי מוצדק לכאורה לסווג מעשים אלה – אפילו הם יוכחו גם בהליך העיקרי - כמעשים שהם מעילה באמון או מעילה בתפקיד, ואלה טעמנו:

 

42.1.         ענין ההתראה על פניה למבקר המדינה, זכה במכתב הפיטורים להיות מסווג כ"חשד לביצוע עבירה פלילית של ממש" לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (סעיף 18 למכתב הפיטורים). סעיף 192 קובע כי "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלא או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו – דינו ...". מבלי להכנס לשאלת הפליליות של המעשה ועל אף שלא נטען בענין זה לטעמנו יש פנים לכאן או לכאן, די אם נציין כי לכשעצמנו, ברי ש"התראה" ("איום" בלשון העם) של עובד על ממונה או על עובד אחר להעביר תלונה עליו למבקר המדינה וזאת לאחר שהממונה או העובד נוקט כלפי "המאיים" בפעולה כדין היא בבחינת התנהגות שאינה ראויה. שכן, אם המאיים סבור כי הממונה או העובד נגוע בשחיתות מצופה מעובד כזה לנקוט בצעדים האפשריים בפניו. הדבר האחרון שמצופה מעובד שכזה הוא להחזיק את התלונה כ"שוט" להרתעת הממונה מנקיטה בפעולות שבתחום סמכותו. שהרי ממה נפשך – העובד המאיים נמצא, נהנה בעקיפין 'ממעשה השחיתות'.

 

42.2.         באשר לארוע בן דב – אמנם ההתנהגות הלכאורית של המבקשת היתה חמורה לכשעצמה, בהיותה "צעד ארגוני" במסגרת הסדרת חילוקי דיעות עם המעביד. אמנם יכול וסרוב לבצע תפקיד יעלה כדי מעילה בתפקיד. אך בנסיבות שבפנינו ובהקשר הרחב של הסכסוך, איננו סבורים כי ניתן לראות בה משום מעילה בתפקיד, חרף שיבוש העבודה שנגרם וחרף "אי הנעימות" שנגרמה כלפי הגב' בן דוב. לטעמנו לא התנהגויות שכאלה נופלות בגדרם של אותם מעשים חמורים שארגון העובדים היה מסכים להסיר לגביהם את ההגנה הארגונית עליה הוא אמון, ואשר אמורים להוביל לתוצאה הקשה של שלילת ההודעה המוקדמת ושלילת פיצויי הפיטורים. המעשה שנעשה לכאורה הוא מעשה של הפרת משמעת – חמור יותר או פחות, ואיננו נדרשים בשלב זה להיזקק לדרגתו. אך עדין וחרף חומרתו אין הוא בא בכלל המעשים המהווים מעילה בתפקיד.

 

43.   משהגענו למסקנה כי סיווג עילת הפיטורים של המבקשת נעשה לכאורה שלא כדין, הרי שפיטוריה נעשו שלא כדין כיוון שהיה על המשיבה קודם לפיטורי המבקשת לנהל משא ומתן עם ועד העובדים.

 

הסעד הראוי

44.   משבאנו עד כאן מסתבר כי לכאורה הופרה חוקת העבודה בפיטורי המבקשת, השאלה העולה היא מהו הסעד שיש ליתן למבקשת. המשיבה טוענת כי נוכח המשבר החריף באמון שבין הצדדים הרי שאין מקום לסעד של אכיפה שהוא סעד של שיקול דעת[15]. לטעמנו, חרף מה שנדמה כמערכת יחסים קשה פועלים כאן שני שיקולים נכבדים אשר תומכים דווקא בסעד האכיפה:

 

44.1.         הראשון ענינו אינטרס ההטמעה של עקרונות משפט העבודה ושל הוראות חוקת העבודה, זאת במיוחד נוכח התמונה הקשה אשר הצטיירה לגבי הנהוג במשיבה, הגם שלרוב ביחס להנהגה הקודמת. אך דווקא הבחירה במסלול הפיטורים שנבחר חרף מסקנותינו דלעיל מעוררת בנו את התחושה שיתכן ונורמות קלוקלות טרם שורשו.

 

44.2.         השיקול השני נוגע למעמדה של המשיבה כארגון עובדים. מעמדה כארגון עובדים אשר אמון לשמור ולייצג את זכויות העובדים מצדיק כי ינהגו בה בבחינת 'נאה דורש ונאה מקיים'. על מנת שהמשיבה תוכל בעתיד לעמוד ולמלא את תפקידה הציבורי במשפט העבודה עליה לודא כי היא פועלת כדת וכדין לעילא ולעילא. הטענה של אי התאמת סעד האכיפה, לא ברור לנו כיצד היא מתיישבת עם האינטרס הרחב של המשיבה החורג אל מעבר למתחם הצר של הסכסוך הקונקרטי. זאת יש לזכור, המשיבה היא מעסיק מסוג מיוחד בעל שני כובעים, ולפיכך יש להתייחס למקרה הנוכחי כאילו עסקינן במקרה של פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי. בפיטורים שכאלה, דרך המלך היא אכיפה.

 

45.   אשר על כן אנו מורים על ביטול הפיטורים ועל החזרתה של המבקשת לתפקידה האחרון. ברור כי מחד - אין הדבר מונע מהמשיבה להמשיך ולהפעיל את סמכויותיה במגבלות הדין ביחסיה עם המבקשת, ומאידך – אין הדבר מעניק למבקשת "חסינות" מפני אי קיום חובותיה כלפי המשיבה חו"ח.

 

46.   ערים אנו לכך כי נוכח מערכת היחסים, חזרתה של המבקשת לעבודה לא תהיה קלה. ולא בכדי ראינו לנכון את אשר הערנו קודם. לטעמנו יטיבו הצדדים, ואנו סוברים כי הדבר אף יביא תועלת רבה לאינטרס הרחב של המשיבה כארגון עובדים, אם במקום לכלות זה את כוחותיו של זה במקביל לניהול הליך העיקרי, הם יפיקו את הלקחים המתבקשים: מחד, כי חשיפת השחיתות אינה מגן מפני מימוש חובותיו הבסיסיות של עובד לעבוד לפי הוראות הממונים עליו. ומן הצד האחר, כי חרף מצבי משבר קשים יש להקפיד קלה כבחמורה, בזכויותיו של עובד בודאי קודם לנקיטה בצעד הקשה מכל והוא הפיטורים. אשר על כן, יטיבו הצדדים אם עד להכרעה בתיק העיקרי יפעלו כמתחייב לצורך בניית אמון הדדי, שהוא כה חיוני לתפקוד המשותף.

 

47.   על אף התוצאה ובשים לב לכך שהטענה המרכזית אשר הובילה להתמשכות ההליך לא התקבלה במהותה, איננו רואים לנכון לעשות בשלב זה צו להוצאות. הליך זה יובא בחשבון במסגרת התיק העיקרי.

 

48.    

49.   5129371

50.   54678313נוכח התוצאה, בכוונת בית הדין להביא את התיק העיקרי להכרעה בלוח זמנים מזורז (בתקוה שהדבר לא יחריף את היחסים). יחד עם זאת סבור בית הדין כי ראוי שהצדדים ינסו לפנות להליך של גישור אשר יסייע לבניית האמון. תוך 7 ימים יודיעו הצדדים עמדתם.

 

51.   כל עוד לא תנתן הודעה מוסכמת לגבי המשך ההליך ועל מנת לאפשר את זירוז ההליך העיקרי, תוך 21 ימים יוגש כתב ההגנה, ככל שהוא לא הוגש בינתיים חרף חלוף הזמן. עם קבלת כתב ההגנה, ינתנו הנחיות לגבי המשך ההליכים.

 

5129371

54678313

ניתנה היום כ"ד בשבט, תשס"ח (31 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

__________________            _________________          ______________

 

 

נ.צ. (ע) –מעוז הלוי                     נ.צ. (מ) – עמירם מילר            אילן איטח - שופט

נאוה ינאי

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר