אורי שאבי ושות' 
  משרד עורכי-דין

 







 
                                                                                                                          
 
 
 
 

 

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

 

בפני: כב' השופטת מיכל לויט

דן-יחיד

עב 2286/04

בש"א 2276/04

 

 

בעניין

רבקה אלישע

 

 

ע"י ב"כ

עוה"ד אלי זוהר, אורית זילוני-קליינמן ושרון לולצ'י

התובעת

 

נ  ג  ד

 

 

אוניברסיטת תל אביב

 

 

ע"י ב"כ

עוה"ד דפנה שמואלביץ ואיתי סבירסקי

הנתבעת

 

  

 

פסק – דין

 1.   תחילתו של הליך רחב היקף זה שנדון בפני, בבקשה דחופה לסעדים ארעיים וזמניים שהוגשה על ידי התובעת ב-12.6.03, כנגד הוצאתה לחופשה כפוייה וכנגד פגיעה בתנאי העסקתה וסמכויותיה והחזרתה לעבודה סדירה בפועל לתפקידה, כסגנית דקאן הסטודנטים באוניברסיטה.

 

הבקשה הוגשה בעקבות הודעתו של מנכ"ל האוניברסיטה, פרופ' לנגהולץ במכתבו מיום 29.5.03, על נקיטת הליכים משמעתיים כנגד התובעת והוצאתה לחופשה בתשלום. (בש"א 3018/03).

 

2.   לאחר שהצדדים פנו להליך גישור פנימי במסגרת ביה"ד וחיצוני, בפני כב' הנשיא בדימ' השופט מנחם גולדברג ז"ל, שלא צלח, הודיעה האוניברסיטה כי היא חוזרת בה מכוונתה לפתוח בהליכים משמעתיים כנגד התובעת ומתעתדת לפתוח בהליכי פיטורים כנגדה.

 

3.   ביום 12.1.04 הודיע מנכ"ל האוניברסיטה לתובעת, באמצעות באי כוחה, על סיום העסקתה באוניברסיטה, החל מיום 17.1.04.

 

      התובעת פנתה ביום 13.1.04 לבית הדין בבקשה נוספת לסעדים ארעיים וזמניים (בש"א 2276/04) ובתביעה עיקרית כנגד פיטוריה.

 

4.   בדיון שקויים במעמד הצדדים בבקשה לסעדים זמניים, הוחלט על איחוד הדיון בבקשה לסעדים זמניים עם התובענה העיקרית ונקבעו סדרי הדין לשמיעתה. (החלטה מיום 19.1.04).

 

5.   שכרה של התובעת שולם עד לחודש ינואר 2004. (כולל).

 

6.   בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה שקויימה הוחלט, בהסכמת באי-כח הצדדים ובנסיבות שנוצרו באותו היום, על שמיעת ההליך כולו בדן יחיד.

(עמ' 1 לפרוטוקול מיום 3.3.04).

 

7.   מסגרת הראיות שהובאה בפני היתה עצומת מימדים. בנוסף לתצהירי העדות שהוגשו מטעם הצדדים במסגרת הבקשות לסעדים זמניים הגישו הצדדים תצהירים משלימים ותצהירים נוספים מטעמם במסגרת הדיון בתביעה העיקרית.

 

מטעם התובעת הוגשו, לבד משלושת תצהירי עדותה שלה, עוד 7 תצהירים נוספים של עדים מטעמה. בנוסף העידו מטעמה, שלא על דרך תצהיר, פרופ' רות שלגי, מי שכיהנה כדקאן הסטודנטים בתקופה שקדמה לכהונתה של הדקאן בתקופה נשוא התביעה (פרופ' תלמה ליבל), וכן ארבעה עדים נוספים.

 

מטעם האוניברסיטה הוגשו, בנוסף ל-11 התצהירים שתמכו בתגובתה לבקשה לסעדים זמניים ו-10 התצהירים שתמכו בתגובתה לבקשה הראשונה, עוד 8 תצהירים משלימים.

 

מסמכים רבים צורפו לתצהירים והוגשו עוד מוצגים במהלך הדיונים.

 

8.   שמיעת חקירות העדים נשמעה על פני שעות ארוכות, ב-7 ימי דיונים ממושכים, תוך הקלטת הדיון.

 

הרקע לסכסוך

9.   דקאנט הסטודנטים הינו גוף הפועל לצד הפעילות האקדמית בפקולטות ובחוגים השונים באוניברסיטה ומטרתו לספק שירותים כלכלייים, פסיכולוגיים וחברתיים שונים לסטודנטים.

 

בראשו עומד איש אקדמיה בכיר אשר נבחר לתפקיד מידי ארבע שנים. (כך, בתקופה נשוא התביעה).

 

      הדקאנט בנוי משישה מדורים שונים המספקים שירותים: מדור מלגות וסיוע כלכלי, מדור הכוון תעסוקתי, מדור שירותים פסיכולוגיים, מדור יעוץ לימודי, מדור מעורבות חברתית ומדור לרווח הסטודנט.

 

 

 

10. התובעת, בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, התקבלה לעבודה באוניברסיטה בשנת 1989.

 

עד לשנת 1992 שימשה כרכזת פעילות חברתית במדור למעורבות חברתית בדקאנט ולאחר מכן מונתה למנהלת המדור למעורבות חברתית.

 

בסוף שנת 1999 פורסם מכרז לתפקיד חדש בדקאנט, תפקיד של עוזר דקאן הסטודנטים.

 

התובעת זכתה במכרז ומ-1.1.00 החלה לכהן כעוזרת לדקאן דאז, פרופ' שלגי.

 

ב-18.7.00 קיבל מינויה הזמני בתפקיד תוקף של קביעות. (נספח ד' לתצהירה של התובעת התומך בבש"א 3018/03).

 

11. התובעת, שעל כישוריה בתחומי הפעילות המקצועית לא חלקה כלל האוניברסיטה, עשתה חיל בתפקידה כמנהלת המדור למעורבות חברתית, טרם מינויה לתפקיד סגן הדקאן.

           

תפקידה של התובעת כמנהלת המדור למעורבות חברתית כלל אחריות לפעילות המקצועית והמנהלית של המדור, גיוס משאבים למימון מלגות לסטודנטים ולהפעלת התוכניות החברתיות בקהילה, ניהול תקציב המדור וכח האדם והדרכה שוטפת לסגל המקצועי ולסטודנטים המשתתפים בפעילויות השונות.

 

במסגרת תפקידה כמנהלת המדור למעורבות חברתית יזמה, פיתחה והפעילה תוכניות לעשייה חברתית, בין בתחום החינוך ובין בסיוע לאוכלוסיות נזקקות.

התובעת היתה אמונה על פרוייקטים רבים ובהם הטביעה את חותמה המקצועי והאישי.

 

פעילויותיה זכו להערכה והוקרה.

 

גולת הכותרת היתה בכתיבת תכנית מקיפה לשילובן של כל הפקולטות בפעילות חברתית, "פרוייקט הדגל" של האוניברסיטה בתחום החברתי, ביפו, בנושאי חינוך, קידום פעילים קהילתיים, חיזוק שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים ומתן שירותים קהילתיים כגון: רפואת שיניים ושירותים פסיכולוגים. התכנית זכתה לתרומה בסך של 4 מיליון דולר מקרן פילנטרופית ונקראה "יוזמת פרייס-ברודי ביפו". התובעת זכתה להערכה רבה בגין כתיבת תכנית זו, הטמעתה והליווי המקצועי לצוות המפעיל אותה.

 

12. תחילתם של האירועים שהובילו לפיטוריה של התובעת היו סמוך לאחר כניסתה של פרופ' תלמה ליבל לתפקיד דקאן הסטודנטים במחצית חודש נובמבר 2001, במקומה של פרופ' רות שלגי.

 

גירסת האוניברסיטה באשר להתהוותו של הסכסוך

13. בתצהירה הראשון בהליך (במסגרת בש"א 3018/03), פירטה פרופ' ליבל בהרחבה את השתלשלות העניינים שהובילו ליצירת הסכסוך, מנקודת ראותה.

 

עיקרי הדברים הם כי פרופ' ליבל החלה תפקידה כדקאנית מתוך דעה ראשונית חיובית על התובעת, אום עד מהרה התברר לה כי קיים פער של ממש בין חוות דעתה של פרופ' שלגי על התובעת לבין המציאות. נודע לה על בעיות קשות ביחסי עבודה, אוירה של פחד וחשש מצד העובדים ואף פגיעה מקצועית חמורה: השתלטותה של התובעת על ענייני התקציבים וכח אדם הביא לפגיעה תפקודית קשה בדקאנט, אשר באה לידי ביטוי באבדן שליטה תקציבית ובסופו של דבר גרעון תקציבי.

 

לאחר מספר חודשים של בדיקה ולימוד התגבשה אצל פרופ' ליבל הבנה ברורה וחד משמעית שהדקאנט מתנהל באופן לא תקין וללא כל "איזונים ובלמים" תקציביים. את האשמה ראתה פרופ' ליבל בתובעת, אשר חלשה בתפקידה על תחומי כח האדם והתקציבים ועשתה בהם כבתוך שלה, בניגוד עניינים לתפקידה המקצועי. היא הבינה שחסר לדקאנט, בניגוד למצב ששרר בו טרם מינויה של התובעת לתפקיד סגן הדקאן, אדם שיבצע את האיזונים הנדרשים בתחומי כח האדם והתקציב מתוך עמדה נייטרלית ומנותקת מן השאיפות המקצועיות והקשרים הפרסונליים בתוך הדקאנט בכלל ושל התובעת בפרט.

 

הגב' רחלי לוי, הרכזת המנהלית והתקציבנית, העמידה אותה על המצב הקשה, על ניטרולה המתמשך על ידי התובעת ועל הניהול הלא מקצועי של ענייני הכספים בדקאנט על ידי התובעת. ככל שחלף הזמן התברר לה שלא ניתן לסמוך על התובעת בתחום הכספים, ויותר מכך, שהתובעת נמנעת ככל הניתן מלשתף פעולה עמה בניסיונותיה לקצץ בהוצאות או להגדיל את ההכנסות על מנת לאזן את תקציב הדקאנט. הוראות שנתנה לתובעת לא יושמו על ידה זמן ממושך.

 

התובעת תלתה את הגרעון התקציבי בבעיות רישומיות של הרכזת המנהלית, אולם פרופ' ליבל הבינה בשלב זה כי שורש הבעיה התקציבית כאמור טמון ביישום תפקיד סגן הדקאן על ידי התובעת, באופן שבין השאר מנטרל את תפקודה של הרכזת המנהלית והתקציבנית ואינו מאפשר קיומו של גורם המוודא את איזונו התקציבי של הדקאנט.

 

היא פנתה למר ארנון מני, מנהל יחידת הארגון באוניברסיטה. בסיכומו של הדיון בינה לבין מר מני, הגיעו למסקנה כי תפקיד סגן הדקאן כפי שמוגדר או כפי שמיושם על ידי התובעת ממוקד יתר על המידה בפנוקציות המנהליות העוסקות בתקציבים ובכח אדם, ופחות מידי בפונקציות המקצועיות. מר מני העלה שני פתרונות אפשריים להגדרה מחדש של המבנה הארגוני בדקאנט: האחד – לבטל כליל את תפקיד עוזר/סגן הדקאן, ולהחזיר את המצב לקדמותו, כאשר התובעת אחראית על מעורבות חברתית ורווחת הסטודנט. השני – להותיר על כנו את התפקיד, כעוזר דקאן בלבד, כאשר הגדרת התפקיד תהא ממוקדת באחריות לנושאים המקצועיים בלבד, תוך הותרת הטיפול המנהלי בנושאי כח אדם ותקציבים בידי הרכזת המנהלית, כפי שהיה בעבר. המלצתו של מר מני היתה לחזור למתכונת בעבר, טרם מינויה של התובעת לתפקיד, אולם פרופ' ליבל סברה כי החלופה השניה תהא נכונה יותר, בהניחה שממילא ההיבט המקצועי של יזום פרוייקטים חברתיים הוא החלק המשמעותי ובעל החשיבות עבור התובעת.

 

פרופ' ליבל החליטה איפוא  ליטול את הטיפול בענייני התקציב וכח האדם מידי התובעת וביום 1.9.02 קראה לה לחדרה והסבירה לה כי קיימת בדקאנט בעיה תקציבית קשה וכי לדעתה אין לכך הצדקה. כמו כן אמרה לתובעת כי היא מרגישה שהיא אינה עוזרת ואינה שותפה למאמצים לחסוך כספים ולטפל בבעיית הגירעון, ולכן בדעתה לדאוג לכך שמי שיחליף את רחלי לוי בתפקיד, יוגדר כאחראי על ענייני התקציב וכח האדם ואילו התובעת תמשיך לטפל בכל הפרוייקטים החברתיים, הרעיונות לפרוייקטים ולשירותים נוספים, שיפור השירותים הקיימים, הרחבת השירותים לקהילה מחוץ לדקאנט, ועוד. זאת, מבלי לטפל בענייני תקציב וכח אדם.

 

בתגובה, החלה התובעת לצעוק עליה ולטעון כי הדבר אינו מקובל עליה ולבסוף אף אמרה "אני הולכת הביתה". פרופ' ליבל עמדה על דעתה תוך שהיא מסבירה לתובעת שהיא אינה מטפלת כראוי בענייני הכספים וכי היא תמשיך לטפל בפרוייקטים המקצועיים השונים. בשלב זה יצאה התובעת מן החדר בהפגנתיות.

 

למחרת, הורתה פרופ' ליבל לפרסם את המכרז לתפקיד החדש של רכז/ת מנהלי/ת.

 

יום לאחר פרסום המכרז, בעת שפרופ' ליבל שהתה בחו"ל, שלחה התובעת מכתב לנשיא האוניברסיטה, רקטור האוניברסיטה, מנכ"ל האוניברסיטה ומבקר האוניברסיטה, בו היא התריעה בפניהם על התקדים המסוכן המתבטא בנטילת ענייני הכספים וכח האדם מטיפולה כסגן דקאן. פרופ' ליבל סברה כי מכתב זה נשלח מתוך מטרה ברורה להלך עליה אימים ולהשחיר את פניה בעיני הממונים עליה. פרופ' ליבל ראתה גם בעצם הפנייה משום עקיפת סמכות בוטה וחסרת תום לב מצידה של התובעת.

 

ממועד זה לא שבה התובעת ודרשה את השבת סמכויותיה. את חוסר שביעות רצונה מהחלטה זו בחרה להביע בדרכים אחרות, ילדותיות ובלתי אחראיות, שאינן הולמות דפוסי התנהלות ראויים במקום עבודה. בפגישה שקויימה ביניהן עם שובה של פרופ' ליבל מחו"ל, היא אמרה לתובעת כי לדעתה משלוח המכתב האמור היה שגיאה. התובעת השיבה לה, לדבריה: "בהחלט יכול להיות. את תמשיכי בדרכך הגנגסטרית להחליט לבד" ויצאה מהחדר בטריקת דלת.

 

 

 

החל ממועד זה ובמשך קרוב לחמישה חודשים, ניתקה התובעת מגע עם פרופ' ליבל באופן בוטה ונמנעה מלקיים כל קשר. כך, מאותו מועד ואילך הפסיקה התובעת להגיע לפגישות יום ג' הקבועות שהיו להן וזאת מבלי ליידע את פרופ' ליבל או את מזכירתה. מאותו מועד ואילך חדלה התובעת מלעדכן את מזכירתה של פרופ' ליבל על פגישותיה ופעילויותיה, כך שלא היה כל מושג במה היא עוסקת והיכן היא נמצאת במהלך היום. התובעת אף מחקה את כל תוכן היומן האלקטרוני שלה מן המחשב. התובעת גם סירבה במפגיע להעביר לגבי טליה נבו, הרכזת המנהלית החדשה חפיפה מסודרת ולענות על שאלותיה.

 

למרות כל האמור לעיל, לא אמרה פרופ' ליבל נואש ובנסיון נוסף ליצור קשר עם התובעת קראה לה במהלך חודש נובמבר 02' למשרדה ושאלה אותה במה עסקה לאחרונה ומה תוכניותיה לעתיד בתחום זה. התובעת השיבה באופן קצר ולקוני שהיא עובדת על פרוייקט מילגאי הנשיא. פרופ' ליבל אמרה לה שפרוייקט זה עומד להסתיים השנה ולפיכך שאלה אותה לגבי תוכניותיה להמשך. התובעת לא ציינה פרוייקטים מיוחדים, כאילו אין כל בעיה שאינה עוסקת בדבר פרט לפרוייקט זה. לאחר מכן שאלה את התובעת מדוע לא העבירה חפיפה מסודרת לגב' נבו  ותשובתה של התובעת היתה: "הרצחת וגם ירשת?"

 

פרופ' ליבל פנתה למחלקת משאבי אנוש ושטחה בפניהם את המצב שנוצר ובעקבות שיחה זו, כפי שנמסר לה, החל מו"מ לסיום העסקתה של התובעת.

 

כפי שנמסר לה מאוחר יותר, בשלב זה התקיימה שיחה בין נציגי האוניברסיטה לתובעת ולבאת כוחה, אשר במהלכה הביעה התובעת את רצונה לעבוד שוב לצידה. בהמשך לפגישה זו, קיימה התובעת פגישה עם פרופ' ליבל ביום 27.1.03, בה הביעה את רצונה להמשיך ולעבוד בשיתוף פעולה עימה. פרופ' ליבל ראתה בשינוי הכוון החד והפתאומי של התובעת, באופן שאחרי חודשים רבים בהם החרימה אותה לפתע והיתה מעוניינת לעבוד איתה, כנובע מעצה טקטית מאת באי כוחה, ולדעתה  "הבעת רצון" זו לא היתה אלא התנהגות חסרת תום לב של התובעת שכל מטרתה "צבירת נקודות זכות" לקראת התדיינות משפטית מתוכננת. לאחר חוסר תקשורת מצדה של התובעת שנמשך חמישה חודשים, למרות הזדמנויות רבות שאפשרה לה פרופ' ליבל לתיקון המצב, אשר נענו במלים בוטות, בטריקת דלת, ב"הרצחת וגם ירשת" וכו', לא היתה מוכנה לתת אמון בתובעת ובהבטחותיה. לכך נוספה הידיעה כי נוכחותה של התובעת בדקאנט מעכירה את יחסי העבודה וגורמת לסביבת עבודה בלתי נסבלת. קבוצת "נפגעי אלישע" בקרב עובדי הדקאנט היתה כה גדולה, וקבוצה נוספת ממילא לא שרדה ונשרה בדרך, כך שהיה ברור כי טובת היחידה דורשת הפסקת העסקתה של התובעת שם.

 

לאור זאת, הודיעה פרופ' ליבל לתובעת שאין בכוונתה להמשיך ולעבוד יחד בדקאנט.

 

גירסתה של התובעת

14. התובעת פרשה מצידה מסכת של התנכלות והתעללות מצד הממונה הישירה עליה, פרופ' ליבל, שזכתה לגיבוי מצד הנהלת האוניברסיטה. מסע שראשיתו פגיעה בסמכויותיה המקצועיות, המשכו בבידודה החברתי ודרישת האוניברסיטה שתתפטר מתפקידה כסגנית דיקאן הסטודנטים ומעבודתה באוניברסיטה בכלל, שאם לא כן – יפתחו כנגדה הלכיים משמעתיים; המשכו בהוצאתה הכפוייה לחופשה ללא שימוע וסופו בהליך פיטורים מזורז.

 

 

 

       התובעת פירטה כי תחילה נתבקשה לפרוש מהעבודה באוניברסיטה, כשנאמר לה שהבקשה באה על רקע התדרדרות היחסים בינה לבין דקאנית הסטודנטים ועקב דרישת הדקאנית להפסקת עבודתה בדקאנאט. לאחר שעמדה על זכותה להמשיך ולעבוד, נפתחה חקירה של מבקר האוניברסיטה לבחינת תפקודה המקצועי.

 

       בהמשך, לאחר שעצם פתיחת החקירה אף היא לא "שיכנעה" את התובעת לפרוש מעבודתה בדקאנט ובאוניברסיטה בהסכמה, איימה האוניברסיטה בפתיחה בהליכים משמעתיים והציעה לתובעת לפרוש בתמורה לאי פתיחת הליכים אלו. משדחתה את הצעת האוניברסיטה, הוחלט על הוצאתה של התובעת לחופשה כפוייה עד לתחילתם של הליכים משמעתיים. משהובן שאין עילה להעמדתה לדין משמעתי, ביקשה האוניברסיטה לפטר אותה.

 

תהליך זה לווה לכל אורכו בהפעלת לחצים ובניסיונות להשתיקה בדרך של פגיעה בסכויותיה, בבידוד חברתי, ובהעברת מסרים כי מוטב לה לפרוש ויפה שעה אחת קודם, בהטלת דופי והלבנת פניה, בהשלטת פחד גם בקרב עמיתיה, כך שאם יביעו הזדהות עימה סופם שימצאו את עצמם כמטרה הבאה.

 

כך, לדברי התובעת, במוסד להשכלה גבוהה, שמתיימר לשאת את דגל הצדק החברתי והחינוך לערכים של כיבוד הזולת ושמירת ערך כבוד האדם כערך עליון וראשון במעלה,  נרמס עד דק כבודה כאדם וכעובדת בהתעללות מצד הממונה הישירה והאוניברסיטה,  במקום לשים קץ לכך, לא רק שהתעלמה מהתעללות זו, אלא עודדה אותה ובכוחם של איומי פיטורים הפכה את היהירות ואת הציניות לשיטת ניהול.

 

ההכרעה

15. בראשיתו של ההליך, כאשר נדונה במסגרת בש"א 3018/03 טענתה של התובעת כי האוניברסיטה מנועה מלפתוח בהליכי פיטורים, משבחרה לחזור בה מכוונתה לפתוח בהליך משמעתי כנגדה, קבעתי בהחלטתי מיום 15.12.03 כי האוניברסיטה אינה מנועה, א-פריורי, מלפתוח בהליך פיטורים כנגד התובעת משבחרה שלא לפתוח בהליך משמעתי. עם זאת, עמדתי כבר באותה החלטה על כך שהטענות שהופנו כלפי התובעת טרם נבחנו והן יעמדו לבחינה, היה ותתקבל החלטה בדבר פיטוריה של התובעת:

 

"בטענות שהופנו כנגד המבקשת בדבר התנהגותה, תפקודה והתנהלותה עם הממונים עליה ויתר עובדי דקנאט הסטודנטים, יש כדי להוות בסיס, לכאורה, לפתיחת הליך פיטורים מעילת "אי התאמה".

 

אין כמובן באמור לעיל כדי לקבוע ממצא כלשהו ולו לכאורה, בדבר נכונותן של הטענות הנטענות כנגד המבקשת, באשר טענות אלו לא נבחנו במסגרת הליך זה.

 

טענות אלו יבחנו במסגרת הליך הפיטורים הפריטטי כקבוע בהוראות ההסכם הקיבוצי.

 

טענות אלו יוכלו לעמוד גם לבחינה, אם וככל שבית הדין ידרש לכך, היה ותתקבל החלטה בדבר פיטוריה של המבקשת."

 

 

 

       באותה החלטה עמדתי גם על חובתה של האוניברסיטה, כמעסיק ציבורי במשמעות הרחבה ביותר (דב"ע שן/27-3 כרמי הראל נ' האוניברסיטה העברית ואח', עבודה ארצי כרך ג' (1)43), לקיים את הליך הפיטורים כדין, לרבות החובה לקיים בחינה עניינית ושיטתית טרם קבלת החלטת פיטורים. (שם, בעמ' 7 להחלטה).

 

16. בע"ע 351/99 אסתר מנדלברוט נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון שאוזכר אף הוא באותה החלטה, נדונה שאלת פיטוריה של עובדת משרד הביטחון בעילת אי התאמה, כשברקעם של הדברים חשד שדבק בעובדת בגין מרמה בעניין דיווח על שעות עבודתה.

 

באותה פרשה עמדה כב' השופטת ארד, בבחנה את הליך הפיטורים שננקט, על הדרך לקבלת החלטה על ידי הרשות המנהלית, והדברים הם יפים וישימים גם כאשר המעסיק הוא גוף ציבורי במובנו הרחב, כמו האוניברסיטה:

"החובה לקיים בחינה עניינית ושיטתית ביטויה בקיומו של תהליך של קבלת החלטה על ידי מי שהוקנתה לו הסמכות לכך על פי החוק. תהליך זה, מן הראוי שיהיה מורכב, בדרך כלל, ממספר שלבים בסיסיים וחיוניים אשר הם הביטוי המוחשי להפעלת הסמכות המשפטית תוך התייחסות לנושא שהוגדר בחוק. כאמור בבג"צ 297/82 הנ"ל, אלו השלבים:

"איסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות הדעת המקצועיות הנוגדות, אם ישנן כאלה), בדיקת המשמעויות של הנתונים (דבר הכולל במקרה של תיזות חילופיות, גם את בדיקת מעלותיהן ומגרעותיהן של התיזות הנוגדות), ולבסוף סיכום ההחלטה המנומקת. תהליך כגון זה מבטיח כי כל השיקולים הענייניים יובאו בחשבון, כי תעשה בחינה הוגנת של כל טענה וכי תגובש החלטה אותה ניתן להעביר בשבט הביקורת המשפטית והציבורית"...

...

אכן, כלל הוא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המינהלית, כי אם יבחן את החלטתה לגופה ויקבע אם לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבותו בה. אך זאת, בכפוף לבחינה מוקדמת אשר תיעשה, בין היתר, לאחר בחינתו של חומר הראיות שהיה בפני הרשות המוסמכת, המשקלות והאיזונים שעשתה הרשות המוסמכת, התקיימותה של זכות הטיעון כהלכתה; האם התקבלה ההחלטה כדין ובהליך נאות ובהסתמכך על חומר ראיות המעוגן בכתובים; וכל זאת במערכת מובנית של כללים ולא בהסתמך על שיקולים שהתקבלו אד-הוק.

 

יוטעם כי סבירותה של ההחלטה נבחנת אף בשים לב לתשתית העובדתית עליה הסתמכה הרשות עובר לקבלת ההחלטה. אי לכך, שומא היה על בית הדין האזורי, אגב קיומה של הבקורת השיפוטית ומבהלכה לבחון את חומר הראיות שהיה בפני המנכ"ל ולהכריע עד כמה די היה בחומר הראיות כדי לבסס טענות בדבר אי התאמתה של המערערת לתפקיד, והאם היה משקלן מספיק כדי לבסס החלטת פיטורים בגין אותה עילה."

(ההדגשות אינן במקור, מ.ל.).

 

17. לאורם של כללים מנחים אלו בחנתי גם את הליך פיטוריה של התובעת, בבחינה רחבה של היריעה כולה, של המצע שעליו נפרשו כלל הגורמים שהתגבשו, בסופו של יום, לפיטוריה של התובעת.

 

       אקדים ואומר, כבר בשלב זה, כי בתום שמיעת הראיות רחבות ההיקף כאמור, הוברר כי תמונת המצב שהוצגה מלכתחילה על ידי האוניברסיטה בפני בית הדין היתה מוטה במידה רבה לרעתה של התובעת והביאה לקבלת ההחלטות ונקיטת הפעולות כנגדה ובסופו של דבר - לפיטוריה.

 

נימוקי הפיטורים:

18. בתצהירו התומך בתגובה לבקשה בבש"א 2276/04 פירט מנכ"ל האוניברסיטה, פרופ' לנגהולץ, את הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטר את התובעת.

 

אבחן להלן נימוקים אלו, על בסיס הראיות שהובאו.

 

19. הנימוק הראשון שהובא היה כי התובעת נטלה לידיה כמעט את כל הסמכויות בנושאי תקציבים וכח אדם, סמכויות שהיו נתונות לגב' רחלי לוי, הרכזת המנהלית. מאחר ולתובעת אין כל רקע או הכשרה בעיסוק בנושאים אלו, הובילה התובעת את הדקאנט להתדררות תקציבית. הבעיות במישור זה כללו: רישומי תקציב לא מדוייקים, חוסר בקרה תקציבית, מינוי עובדים בלא בדיקת כיסוי תקציבי מתאים בתקציבי הפרוייקטים, והיווצרות גרעון תקציבי.

 

20.  הטענה כי התובעת "נטלה לעצמה" כמעט את כל הסמכויות בנושאי כח אדם ותקציבים, סמכויות שהיו נתונות קודם לכן לרכזת המנהלית, הגב' רחלי לוי, קשורה קשר בל ינתק לטענות שהופנו כלפי התובעת באשר לאופן מינויה לתפקיד עוזר (/סגן) הדקאן והגדרתו של התפקיד.

 

       מהעדויות הראשיות שהובאו מטעם האוניברסיטה בעניין זה עלה כי למעשה הולדתו של התפקיד, בנייתו והגדרתו נועדו כל כולם למטרה אחת: רצונה של פרופ' שלגי, הדקאן הקודם, לרצות את התובעת, שהיתה יד ימינה. הטענה היתה כי מדובר בתפקיד שיש בו כפילות וחפיפה במידה רבה לתפקידיו של הדקאן עצמו ולפיכך הוא מיותר. האוניברסיטה טענה שהתובעת "ניכסה" או "תפרה" לעצמה תפקיד, בהפעילה את השפעתה על פרופ' רות שלגי.

 

21.  טענה זו הופרכה מניה וביה בעדותה של הפרופ' שלגי עצמה, ששיכנעה אותי בכנותה ומהימנותה.

 

פרופ' שלגי, שכיהנה בעת מתן עדותה בפני כדקאן וסגן נשיא למחקר ופיתוח (התפקיד אליו מונתה לאחר מילוי תפקידה כדקאן הסטודנטים) הינה חוקרת, ביולוגית בהשכלתה ופרופ' בבית הספר לרפואה בתחום האמבריולוגיה.

 

       פרופ' שלגי נבחרה לתפקיד דקאן הסטודנטים בספטמבר 97', לאחר פנייתה של רקטור האוניברסיטה דאז אליה, פרופ' נילי כהן. (עמ' 6 ו-7 לפרוטוקול מ-8.3.04).

 

תקופתה של פרופ' שלגי היתה תקופה של פריחה לדקנאט הסטודנטים.

(עמ' 9 ו-10 לפרוטוקול 8.3.04).

      

       במהלך תקופת כהונתה של פרופ' שלגי, תרמה התובעת תרומה גדולה להתפתחותו של הדקאנט, ובלשונה של הפרופ' שלגי:

" ת. גדול. רצית מילה, אני נותנת. עוד מילה?

ש.  עוד מילה אם אפשר יותר גדולה מגדול. אם את יכולה קצת יותר לכמת ולתת בשר לאמירה הזאת, חלקה היה גדול.

ת.  דברים לא יכולים להיעשות לבד. אתה כדקאן מחובר לצינורות מסוימים שרובם אקדמיים, כלומר הדקאן יושב בועדה המרכזת, יושב בועדות אקדמיות. איש מינהל, מחובר הרבה יותר לקמפוס אבל זה לא בגלל זה, אני לא מתבקשת אבל אני מוכרחה להגיד, שאני מאוד, מאוד, מאוד ועוד פעם מאוד, מעריכה את היכולות של רבקה. היא אגם יצירתי, אדם חכם, אדם שעובד קשה מאוד, הרבה פעמים צחקתי ואמרתי, הדוקטורנטים שלי, אני מקווה שהם יגיעו ליכולת  העבודה שלך ויש לי דוקטורנטים מעולים. הנכונות, אם צריך היה להרים משהו בשבת, אז הייתי מצלצלת ותוך כדי כמה שיחות טלפון והיא הייתה מכינה את החומר ומעבירה אלי ב-E-Mail והייתי עובדת על זה, זו יכולת עבודה שאתה לא מקבל אותה עם הרבה אנשים, מעט מאוד אנשים בקמפוס לדעתי, עם יכולות כאלה ועם נכונות כזו לתת. היצירתיות שלה, שלפעמים הגיעה עד לכך שאמרתי לסגור את הברז, בלי רעיונות השבוע בבקשה, הם הובילו לבנייה של תוכניות ודברים שהרבה פעמים אני לא חשבתי עליהם, או בגלל שלא חשבתי עליהם, או משום שהיא היית המחוברת לדברים יותר לשטח וכו'. תוכניות בפעילות לא ר' של מעורבות חברתית, הועלו מידי פעם לא על ידי אלא על ידה, היא עשתה אתה חלק הביצועי שלהם, אני חושבת שההצלחה של הדקנאט לא הייתה יכול להיות רק על ידי. נכון שבשנתיים הראשונות עשיתי כל מיני דברים וחשבים מאוד, אבל ההעצמה של העבודה של שתינו ביחד, בהחלט העלתה את למה שאנחנו קוראים בביולוגיה, סינרגיזם, ז"א אחד ועוד אחד הם שלוש."

(עמ' 13 לפרוטוקול 8.3.04).

 

       כבר עם כניסתה לתפקיד, כאשר נפגשה פרופ' שלגי עם קודמה בתפקיד, פרופ' חן, אמר לה פרופ' חן לגבי התובעת: "שהיא הכי צעירה והכי מוצלחת והכי מבריקה וצריך לטפח אותה". (עמ' 14 ).

 

במהלך 4 שנות עבודתן המשותפת גיבשה פרופ' שלגי דעה ברורה לגבי התובעת:

" ש.           ולסיכום הפרק הזה, את ירדת לעומק יכולותיה של רבקה או לא, במהלך 4 השנים האלה?

ת.  לדעתי כן ומאוד, במיוחד בשנתיים האחרונות. כאמור, כשהיא הייתה מנהלת יחידה אז היא עבדה על יד ובחיבור, סליחה בחיבור, בעוד שכשהיא עבדה אתי, היא עבדה ממש כיד ימיני וזה היה מאוד נוח להיעזר באדם שהוא כאמור, גם מושיט יד, גם חושב, גם עם רעיונות, גם חכם ואני לא מתביישת להשתמש במילה הזאת."

       (עמ' 19 ש' 11-6 לפרוטוקול 8.3.04).

 

 

 

 

 

 

22. פרופ' שלגי העידה "ברחל בתך הקטנה" כי יצירתו של תפקיד סגן הדקאן היה פרי רעיונה שלה:

" ש.           תפקדי סגן דקאן או עוזר והגדרת תפקידו היה בזמנך, נכון?

ת.  כן, אני המצאתי את זה, אם אתה רוצה.

ש.  את יכולה להסביר לביהמ"ש למה?

ת.  למה המצאתי את זה. אני חשבתי אז כמו שאני חושבת היום, שזו הייתה המצאה ממש חכמה, אני אטפח לעצמי על השכם וזאת מדוע, תראו אני שוב, הסברתי קודם דקאן מגיע ל-4 שנים, לכל דקאן בפקולטה באוניברסיטה יש איש מינהל קבוע שמלווה אותו, אני היום דקאן מחקר, כשנכנסתי לתפקיד בחרתי את מנהלת רשות המחקר שזו היחידה המינהלית שאני ממונה עליה. שם יש גם 3 יחידות, לכל יחידה יש מנהל שלה.  כיום גם, אני במקביל בדיוק, זו כאמור היחידה המינהלית השניה באוניברסיטה שאינה פקולטה ויושב בראשה דקאן, מתחתיו יושב איש מינהל. רשות המחקר היא יחידה באופן בסיסי של כסף ולכן האדם שאני בחרתי וזה גם היה על התפר ביני ובין הדקאן הקודם ואני התעקשתי שזה יהיה אדם שמכיר את המאטריה והיא כלכלנית תואר שני, כי אנחנו מדברים שם על כסף, כסף וכסף וגם על חוזים, היא לא משפטנית והיא מתעסקת עם החוזים אין לה ברירה, גם שם יש יחידות ומנהלים שלהם, אבל היחידה הזאת עובדת ביחד, יש מי שמנהל אותה ואני יושבת מלמעלה. מה שאני עושה, מנהלת היחידה לא עושה ומה שהיא עושה, אני לא עושה והרבה דברים אנחנו עושות ביחד ואנחנו עובדות בתיאום ואני שוב, בחרתי אדם חזק, דעתן שלא מתבייש להגיד לי כשלא מוצא חן בעיניו משהו ואני מקדמת אותו כי כך צריך, כך צריך לעבוד לדעתי. כל הפקולטות האחרות יש להן ראשי מינהל ואיש מינהל שהוא שומר על רצף והוא יודע מה היה בשנה שעברה ומי נגד מי וכל החברים שלו זה ראשי המינהל האחרים והם מדברים ביחד על כל מיני דברים ומשווים דברים וכשאני הגעתי הדקנאט היה חנויות מכולת, אחד מכר דגים, השני מכר גבינות, השלישי מכר לחם, אבל הסטודנט, אני כך הבנתי את זה, הוא אדם הוליסטי שצריך טיפול בכל הכיוונים, לא מספיק שאני אפתור לו את בעיית הדיור המעונות, כי גם אין לו כסף לאכול, אז הוא צריך גם מלגות ואולי יש לו גם בעיה פסיכולוגית וחשוב לחבר את זה. ראשי היחידות היו אנשים טובים ברובם, רובם, אבל כל אחד מעצם העובדה שלא היה שם מי שינהל את זה ביחד, כל אחד משך לכיוון שלו

...

 

ז"א היה איזשהו חיכוך בין היחידות כשכל אחד, באופן טבעי, רוצה לקדם ולנהל את עניינו הוא ורוצה להתבלט ולהיות טוב והנציג ושכולם יכירו אותו. כשאתה צריך לשלוח איש מינהל אחד, את מי אתה שולח, פעם את זה, פעם את זה, פעם את זה? וחוץ מזה, שאני אומרת שבכל המקומות והאוניברסיטאות האחרות, יש איש מינהל כזה, בכל האוניברסיטאות לדקאן יש איש מינהל שאחראי במקומו, לפעמים הוא מנהל יחידה, לפעמים הוא לוקח חלק, אנחנו אוניברסיטה הכי גדולה, הדקנאט שנו הכי גדול ולכן אני חשבתי שכך צריך להיות. אגב, כשנפגשים המקבילים מה שנקרא, היום יש לי פורום של סגני נשיא, אז היה פורום של דקאן סטודנטים, כל אחד הגיע אנגז'ה עם הסגן שלו, עם איש המינהל  שלו.

...

ש.  במילים אחרות, אם אני רואה את זה, זה כמו הסמח"ט בחטיבה או מי שאיננו האיש המדעי אלא איש המקצוע שהוא גם מי שמחליף דקאנים וממשיך ברצף.

ת.  כן.

ש.  אבל הופך באופן טבעי להיות ממונה על כל היחידות.

ת.  בהחלט. אני לא הייתי בחטיבה, אבל באוניברסיטה זו גם הדרך שזה עובד בכל המקומות.

...

ת.  זה מאוד הגיוני שאיש מינהל אחד רואה את התמונה מלמעלה ומנסה לקדם נושאים של הדקנאט ולא של א' או ב' ע"י דריסה וחיכוך בין היחידות, זו דעתי עד היום."

(עמ' 19 ש' 15 עד הסוף; עמ' 20; עמ' 21 ש' 16-1 לפרוטוקול 8.3.04).

 

23. פרופ' שלגי העידה כי לא ראתה בתפקיד כחופף לתפקידה של הרכזת המנהלית/תקציבנית:

" ש. פרופ' חן שקדם לך, אמר שלדעתו הרכזת המינהלית הוא התפקיד המקביל לתפקידו של ראש מינהל בפקולטה.

ת.   לא, בשום פנים ואופן. בכל יחידה כזאת יש מה שנקרא תקציבן והתקציבן זה, זה שיושב ומתקתק, כשאני ממלאת הזמנה, התקציבן מתקתק, התקציבן והא לא זה שמנהל את מדיניות התקציב, הוא לא זה שקובע יחד עם הדקאן את החלוקה בין היחידות. בכל אחת מהפקולטות יש תקציבן, לפעמים הוא סתם מזכירה שעושה גם תקציב, לפעמים, תלוי בגודל הפקולטה, ברפואה למשל הפקולטה היא הרבה יותר גדולה, יש לנו אפילו שני תקציבנים ואני בטוחה שהם אנשים של הנה"ח, אבל במקומות אחרים הם לא אנשים של הנה"ח, הם גם אלה שעושים את התחלות מינוי וסיום מינוי, אבל בכל פקולטה יש ראש מינהל שהוא לא תקציבן ואין לו השכלה, אם אני לא טועה יתקנו אותי, אבל אני מכירה כמה פקולטות שראש המינהל שלהם בא ממדעי החברה, הוא איש ניהול שגדל באוניברסיטה,

ש.   אבל הוא איש ניהול בכיר.

ת.   כן, הוא יושב מעל התקציבן. התקציבן עושה את הכסף, הוא גם יכול לבקר את מה שהוא עושה?

ש.   והרכזת המינהלית זה מה שאת קוראת התקציבן.

ת.   כן. מה שעושה תקציבן בפקולטות, זה מה שהיא עשתה לפי הבנתי. להכניס את המספרים, להגיד נגמר לך הכסף, אין לי כסף, היא הייתה באה, אין לי כסף לנייר טואלט ואז הייתי אומרת טוב, אז תתחנפי להיא, תעשי ככה.

ש.   זה נכון שגם ראש מינהל לא חייב להיות כלכלן או אי תקציבים.

ת.   הוא לא איש תקציבים,

ש.   וברוב הפקולטות הוא כגם לא כזה.

ת.   ברוב הפקולטות הוא לא. אני לא עשיתי מחקר, אבל מהמעט שאני מכירה, אז לא, אבל יכול להיות שכמה כן."

(עמ' 21 ש' 17 עד הסוף; עמ' 22 ש' 15-1 לפרוטוקול 8.3.04).

 

       אמנם, עמדתה של פרופ' שלגי לא תאמה את עמדת קודמה בתפקיד, פרופ' ראובן חן כפי שהובאה בתצהירו, אולם פרופ' שלגי הסבירה את תפישתה:

" ש. לפני המכרז, אני רוצה עוד להשלים את מה שאומר פרופ' חן, תקשיבי ותגיבי "עיינתי בסעיפים 27 עד 30 לבקשת המבקשת" אני קורא מסעיף 5 לתצהירו, "בהן תיארה המבקשת את הצורך ביצירת תפקיד עוזר/סגן דקאן ואת הגדרת התפקיד. התרשמותי הנה כי מדובר בהגדרת תפקיד רחבה וגורפת שאינה אלא הגדרת תפקידו של הדקאן עצמו (למעט השתתפות בפורומים אוניברסיטאיים  שונים כגון הועדה המרכזת ואחרים, שאינם נזכרים בהגדרת התפקיד שפירטה המבקשת)."

ת.  לא מסכימה. אני אומרת שוב, זו ראיה מסוימת שההבנה שלי הייתה שלדקאן יש אפשרות כשיש לו איש מינהל לידו, לעשות עוד דברים, לדחוף עוד דברים, לקדם עוד דברים. כשאני הולכת לנשיא, אני לא לוקחת את הסגן שלי אתי, זה לא רק הועדה המרכזת. להפך, קודם היו מקרים מצחיקים שהיו פורומים ניהולי בכיר, היו אנשי המינהל ופרופ' רות שלגי. זה לא שאנשי המינהל הם פחות טובים, חס וחלילה להפך, יש לי המון כבוד אליהם, אבל יש פורומים שמתנהלים עם מקבילים שלהם, עם אנשים שכאמור בברנז'ה מכירים בדיוק את כל הדברים.

ש.  ויושבים כמה וכמה שנים יותר מאשר יושב הדקאן.

ת.  בד"כ הם יושבים הרבה שנים, כשמה שהם עושים בתפקידים האלה, הם עוברים אחרי כן מקום אחד, מראש מינהל אחד לראש מינהל שני ומתקדמים, אבל זה אנשים שהדרך שלהם ההתקדמותית היא מינהל אוניברסיטאי, לא דקאן, דקאן זה אדם אחר."

(עמ' 23 ש' 8 עד הסוף לפרוטוקול 8.3.04).

 

24. אלא שפרופ' שלגי לא פעלה "בחלל ריק", אלא בתיאום עם גורמי האוניברסיטה המוסמכים לעניין בניית התפקיד ופירסום  המכרז לאיושו:

"ש. אחרי שנה בתפקיד התחלתי להבין שיש פה בעיה, אם אני רוצה להרים עוד דגרה את הדקנאט, אני צריכה עוד מישהו אתי, שלא יהיה אינטרסנט קטן אלא אדם חושב גדול. אחרי לקח לי זמם, הלכתי והסתכלתי מה נעשה באוניברסיטאות אחרות שיש להם גם מיני אנשים שכשהדקאן איננו, אני מדברת אתם. אחרי כן הלכתי למנכ"ל והצעתי לו את זה והסברתי לו את הלוגיקה שבזה והוא השתכנע.

ש.  מי היה אז המנכ"ל?

ת.  אז כבר התחלף, היה אחיטוב, לפני זה היה לי את לניר, שנתיים היה לי את לניר וגפ הוא נתן תקנים מה שנקרא, גם הוא שוכנע שאנחנו,

ש.  וניב אחיטוב?

ת.  ניב אחיטוב שוכנע במאטריה ואז כמובן התחילה הבעיה מאיפה לוקחים את המשרה ואז עלתה המחשבה שהגב' מרנינה הרבר שבזמנו גם הוגדרה כסגן, זה בערפל לא רצו לדבר על זה יותר מידי, אני לא יודעת מה, אבל היא הייתה סגנית של ראובן ובאיזשהו קטע הפסיקה להיות סגנית, אבל היא הייתה על איזו דרגה שהקבילה למן ראש מינהל כזה ואז אמרו טוב, היא פורשת בעוד שנה, יש חפיפה, שנה ניתן לך את התקן הזה ואז נפתרה גם בעיית התקן ואז יצא מכרז שהיו לו כמה מועמדים."

(עמ' 22 ש' 17 עד הסוף; עמ' 23 ש' 7-1 לפרוטוקול 8.3.04).

 

25. פרופ' שלגי שללה מכל וכל את הטענה כי התפקיד נבנה ויועד מראש לתובעת:

"ש. אני רוצה לעבור אתך מהר על התצהיר, ארנון מאני את מכירה?

ת.  כן.

ש.  הוא אומר שהתפקיד יועד מלכתחילה עבור גב' אלישע. זה נכון?

ת.  התפקיד לא יועד לגב' אלישע. גב' אלישע הייתה מועמדת מצוינת, היו במכרז כמה אנשים ואני אצטט את הדה בן שפר שראתה את התוצאות של המבחנים, כי היו שולחים את האנשים למבחנים ורבקה אמרה, גוועלד מה יהיה והיא (הדה בן שפר) אמרה, אנחנו כבר הרבה שנים לא ראינו תיק כזה טוב.

ש.  של רבקה אלישע.

ת.  כן."

 

למעשה, הטענה כי התפקיד "נתפר" עבור התובעת, שהובאה בעדותו הראשית של מר מני, לא עמדה גם במבחן חקירתו הנגדית:

"ש.אתה יודע שמועמדות התפקיד חייבה מבחנים במכון אדם?

ת.  אני מניח.

ש.  ואתה יודע שמועמדות התפקיד חייבה מכרז?

ת.  כן.

ש.  ובפני איזו ועדת מכרזים. זאת היתה ועדת מכרזים עליונה בגלל מתח הדרגות הגבוה, נכון?

ת.  כן.

ש.  מי חבר בועדת המכרזים העליונה?

ת.  חבר המנכ"ל, מנהל משאבי אנוש.

ש.  מי עוד?

ת.  דיקן הסטודנטים היתה שם, ועד העובדים.

ש.  מי עוד, זהו, אלה היו חברי?

ת.  אני לא מתמצא בפרטים.

ש.  מה שאתה רוצה להגיד לי אם ככה שמלכתחילה פרופ' שלגי יעדה את התפקיד לרבקה או שכל ועדת המכרזים העליונה יעדה לרבקה את התפקיד?

ת.  אני יכול להגיד לך שהיה ברור לרוב, אני לא מכיר את כולם, לרוב חברי הועדה היה ברור.

ש.  חברי הועדה הם בעלי דעה עצמאית או שיש מישהו שמכתיב להם?

ת.  אף אחד לא מכתיב.

ש.  זאת אומרת, הדעה של כל אחד בועדה היא עצמאית וכל קול הוא קול שווה, נכון?

ת.  נכון.

ש.  ואין לך ספק או אתה לא מטיל ספק בהחלטה של אותה ועדה עליונה שבחרה בגב' אלישע לתפקיד, נכון?

ת.  אין לי ספק."

(עמ' 515 לפרוטוקול 27.6.04).

 

26. אין גם כל ספק כי הגדרת התפקיד לו מונתה התובעת במכרז כללה אחריות על נושאי כח אדם ותקציב. הדבר עולה בבירור הן מהגדרת התפקיד שבמכרז ואף מר מני אישר זאת בסופו של דבר בעדותו, אף אם "בחצי פה":

"ש. בסעיף 5 לתצהיר שלך כתוב "הרכזת המנהלית אשר ניהול התקציבים וכוח אדם היה בסמכותה לא הוכפפה לעוזר הדיקן אף שהגדרת התפקיד כללה אחריות כוללת לתקציבים וכוח אדם". האם אתה יכול להסביר לי איך אפשר לקחת אחריות כוללת על תחומים שלא בסמכות שלך?

ת.  כתוב אחריות ניהולית, לא אחריות כוללת. אחריות ניהולית זה בעצם אחריות מול מנהל היחידה. מבחינתי האחריות הזו היא כמו האחריות של רות שלגי.

ש.  שמה זה אומר? אם מחר יש גרעון אתה תבוא בטענות לגב' אלישע, לא לתקציבנית?

ת.  לא, אני אבוא לרות שלגי ואני אבוא לתקציבנית כי דרג הביניים הוא לא זה ולא זה.

ש.  אז מה שעשיתם, מצד אחד הודעתם לרבקה שחור על גבי לבן באמצעות מכרז שהתפקיד שלה כולל אחריות על ניהול תקציבים וכוח אדם ובאותה נשימה אמרת לגב' רחלי לוי שלא גב' רחלי לוי תישאר אחראית ורבקה לא אחראית על זה?

ת.  כן. כי בגלל שאני מסביר מה זה התפקיד הזה. אנחנו ראינו בזה כותרת בלבד.

...

ש.  אז אם ככה, במה עוד היתה צריכה לפקח גב' אלישע?

ת.  הרי כתוב כאן אחריות לתקציב כוח אדם, משק ומחשוב. במה היא צריכה לטפל במחשוב למשל?

ש.  מחשוב, תיכף אנחנו נגיע. במה רבקה אלישע היתה אמורה לפקח על העבודה של רחלי לוי?

ת.  לבדוק שהתקציב מנוהל כפי שצריך, לבדוק את דפי התקציב, לבדוק שהחשבוניות שמגיעות לדיקנט משולמות, שהעבודה השוטפת נעשית."

(עמ' 523, 524 לפרוטוקול 27.6.04).

 

27. באשר להגדרת הסמכויות של התפקיד, שהאוניברסיטה טענה כנגד התובעת שהן רחבות מידי, השיבה פרופ' שלגי:

" ש. תגידי לי בטובך, פרופ' לייבל אומרת ש"סמכויותיה של רבקה לא היו ברורות מספיק והוגדרו מלכתחילה באופן כוללני ורחב מידי." מה דעתך?

ת.  כמו שהגדרתי אותן, ככה חשבתי שצריך  להיות מוגדר, שוב זה לא אני לבד, זה היה בעזרה של היחידה של ארנון, בעצם עם ארנון, מה מתאים ומה צריך להיות. לא כל הדברים שהיו כתובים יכלו לבוא לידי ביצוע מהתחלה, היה ברור למשל שרחלי לוי עד שהיא לא יוצאת לפנסיה לא נוגעים בה ולא עולים על התפקיד שלה, כי יש בעיה עם זה, אי אפשר לדרוס אנשים רק בשביל הניצחון. זו לא הדרך שלי ולדעתי גם לא הדרך של רבקה, אז מראש היה ברור שעם רחלי, כן, היא נעלבת מכל דבר, אבל היא לא לקחו לה ועד שהיא תלך ואז יקחו תקציבנית שאפשר יהיה באמת כמו תקציבן וראש מינהל לעבוד, כי עד אז זה לא היה בדיוק."

(עמ' 25 ש' 15 עד הסוף לפרוטוקול 8.3.04. ההדגשות אינן במקור, מ.ל.).

 

פרופ' שלגי התייחסה גם לטענה שהועלתה על ידי האוניברסיטה כי התפקיד היה מלכתחילה "בעייתי":

"ש.            אומר ארנון מאני בתצהירו "אנחנו סברנו כי התפקיד בעייתי." את שמעת ממנו,

ת.  צריך להכיר את ארנון בשביל להבין את המשמעות של הדברים. ארנון לא רוצה שאנשים יריבו, שיהיו קשיים. בטח כשאתה שם מנהל על מישהו שמה שנקרא שעד היום עשה מה שהוא רצה ולא התכנס לפעילות למען הדקנאט כאחת, עלולות להיות בעיות ולמה שיהיו, אבל כשאתה לוקח אחריות ואתה לוקח החלטה, אז אתה יודע שלפעמים יש אתה אולי  בבעיות, צריך להתגבר עליהן, המטרה היא חשובה."

 

אלא שאותו תפקיד, שנטען לגביו כי היה "בעייתי", אף קיבל חיזוק בהמשך הדרך, כאשר התובעת מילאה את התפקיד, ושמו שונה, לסגן דיקאן:

"ת. מהתחלה אנחנו רצינו סגן, כשאני התלבטתי על התפקיד וכיניתי אותו, כל הזמן דיברתי על סגן וסגן וארנון אמר תראי, כמו שאמרתי, משנה אי אפשר, סגן זה לא טוב, שיהיה עוזר. אמרתי, עוזר זה דבר, בסדר, עוזר, אז הייתה איזו פשרה, אבל הוא אמר גם, תשמעי בואי בשלב ראשון ליצור את התפקיד, ניתן לזה ואז נשנה.

ש.  מי זה הוא?

ת.  ארנון. הוא אמר עזבי, לאט, לאט.

ש.  והשם שונה.

ת.  לפי זיכרוני, כן.

ש.  השם שונה והשם שונה מתוך משהו שמבטא משהו לגבי התפקיד, חיוניותו, הצלחתה?

ת.  יש בזה אמירה ויש בזה גם, אני חושבת שכשהוא שונה כבר היו הישגים בשטח שהגיע לאותו אדם, לרבקה שישבה בתפקיד הזה, שיוכר גם על הנייר מה האדם שווה. אני מאוד בעד, אני אומרת שוב, גם היום אני דוחפת את המנהלת ואני מקדמת אותה ואני אומרת מה שמגיע לבן הוא מרוויח, קחי את זה, זה שלך."

(פרופ' שלגי, עמ' 24, 25 לפרוטוקול 8.3.04 ).

 

28. הוברר אם כן כי אותה אצבע מאשימה שהופנתה כלפי התובעת, בעצם "נטילת" סמכויות לעצמה בנושאי כח אדם ותקציבים,מכוונת למעשה כלפי החלטותיה הניהוליות של פרופ' שלגי בעת כהונתה כדיקאן, החלטות שקיבלו גיבוי ותמיכה מלאה של מגורמי האוניברסיטה המוסמכים לכך, לרבות מחלקת ארגון ושיטות.

 

נימוק זה אינו יכול איפוא לעמוד כתשתית לפיטוריה של התובעת.

 

       פרופ' שלגי אף אמרה במהלך חקירתה הנגדית (בחצי הומור): "אני למשפט או היא למשפט", אלא שבחקירתה של פרופ' ליבל נאמרו הדברים באופן שלא השאיר כל מקום לספקות בעניין זה:

"ת.            אני רוצה לפרגן לרותי. אני אגיד לך, אני רוצה לפרגן לרותי ובאמת לחשוב שהיא לא ידעה בדיוק הכל ואני באמת מאמינה.

ש.  הא, לא ירדה לעומקן, זאת אומרת היא לא ידעה מה קורה.

ת.  היא הוכיחה את זה בעדות. שאלו אותה על קרן דיקן, והיא אמרה, היא מסומנת לחוד אפשר להסתכל בפרוטוקול, אם אני אז זרחתי, כשאתה אמרת לי: "למה את כועסת?", זרחתי, לא כעסתי. היא אמרה: "היא לא ידעה מהחיים שלה".

...

ש.  כשאת כותבת את המילים בלי דוגמא קונקרטית: "לא ירדה לעומקן", משמעות לא ידעה?

ת.  חלקית בוודאי היא לא ידעה.

ש.  לא הבינה את מה שהיא רואה?

ת.  חלק לא הבינה.

ש.  חלק לא הבינה.

ת.  כן.

ש.  ורימו אותה.

ת.  אני אומרת יש שתי אופציות שאני לא יודעת מה הנכונה: או שרימו אותה או שביחד הם החליט, מה אני? אני לא יודעת, אני חושבת שהיא לא ידעה, אני חושבת שהיא לא ידעה.

ש.  או שרימו אותה או שביחד הם רימו את מי?

ת.  לא אמרתי רימו.

ש.  ביחד החליטו?

ת.  ביחד החליטו החלטות שבעיני הן החלטות בזבזניות ולא ראויות ופוגעות במערכת, אבל אני חושבת שהיא לא ידעה.

ש.  וזה הכל אצלך מתכנס למילים: "לא ירדה לעומקן"?

ת.  אכן כן, אתה רואה? כישרון יש לי.

...

ש.  כשאת אומרת שהיא לא ידעה, שהעלימו ממנה, או שרימו אותה או שהם ביחד החליטו והיא לא הבינה מה היא עושה,

ת.  לדעתי היא לא התעמקה בזה.

ש.  האם אני יכול להבין ממשך שפרופסור שלגי, אחרי שעבדה עם רבקה משך ארבע שנים, לא ידעה לעמוד על טיבה ועל יכולתה?

ת.  כן, זה מה שאני חושבת, בהחלט. דרך אגב, אין לי שום הסבר איך הכל הן חושבות אותו דבר - תאומות סיאמיות. אין שום מחלוקת? אני באה להגיד, אולי, אולי רבקה טעתה? שום דבר - הכל פרפקט! וזאת מטומטמת, וזאת משוגעת וזאת ככה, הכל אותו דבר הן חושבות. אולי יש, אולי לפעמים טועים במשהו.

...

ש.  אוקיי, אז את זה תיכף ניווכח. פרופסור שלגי לא היתה מעורבת בנעשה בדיקנט ונכשלה בתפקידה לפי ה,

ת.  אתה שואל שאלה שחצי נכון, כאילו אתה מחבר: לא היתה מעורבת ונכשלה בתפקידה. זה לא אותו דבר.

ש.  לא אותו דבר. לא היתה מעורבת והצליחה.

ת.  אני לא יודעת אם הצליחה. אתה רואה? אל תכניס לי מילים לפה. היא לא היתה מעורבת מספיק, בוודאי היתה מעורבת פחות ממני, הוכיחה את זה בעדות שאפילו לא ידעה דבר כל כך מרכזי כמו קרן דיקן, לעומת זאת אם היא נכשלה או לא נכשלה - זה דבר יותר מורכב. אני חושבת שהיא עשתה החלטה אומללה לתת לה סמכויות בלתי מוגבלות. עשתה החלטה אומללה שנתנה לה סמכויות בלתי מוגבלות ולא עצרה אותה, היה לה הרבה תחנות לעצור אותה, לשים אותה במקום והיא לא עשתה את זה. היא המשיכה לעשות את זה גם כשזה לא היה תפקיד שלה, כשזה היה תפקיד שלי."

(עמ' 177 , 186 עד 189 לפרוטוקול מיום 13.6.04. ההדגשות לא במקור, מ.ל.).

 

ועוד:

       " ש. פרופסור שלגי טענה כאן בחקירה הראשית שלה, שכשהיא הגיעה לדיקנט והיא התחילה לעבוד שמה, היא ראתה, ככה היא אמרה פרופסור שלגי, שאי אפשר לנהל את הדיקנט ללא איש מנהל מתחתיה שירכז את הפעילות של כל המדורים. היא טוענת שכשהיא הגיעה לדיקנט כל ראש מדור משך את העניינים לכיוון שלו ולכן צריך איש מנהל מרכז. מה התגובה שלך על האמירה הזאת?

ת.  וודאי שצריך, זה תפקידו של הדיקן בדיוק ויחד איתו צריך לעבוד איש מינהל שזה הסוג שהיתה רחלי, ואם הם לא מרוצים רחלי התחלפה, עכשיו יש לי טלי שהיא פנטסטית שהיא אחראית על כח אדם וכספים, והדיקן זה תפקידו. הרי יש ראשי מדורים עצמאיים מבחינת היכולת המקצועית שלהם, ובאמת מישהו אחד שיעשה אינטגרציה שיעשה את הזה, זה בדיוק התפקיד של הדיקן. אם דיקן לא רוצה לעשות כלום, אז אפשר למצוא מישהו אחר זה נכון, אבל אם דיקן מקבל את התפקיד ועובד - זה תפקידו."

(עמ' 145 לפרוטוקול 13.6.04. ההדגשות לא במקור, מ.ל.).

 

דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם ואין כל צורך להוסיף עליהם משלי.

 

29. ראיות רבות הובאו ועדויות ממושכות נשמעו בעניין תיפקודה והכשל החמור שיוחס לתובעת בענייני ניהול תקציב הדקאנט. הטענה שהופנתה כלפי התובעת היתה כי היא עשתה בתקציב הדקאנט כבשלה ופעלה בניגוד לאינטרס הכללי של הדקאנט, מתוך מטרה לקדם את האינטרסים האישיים שלה עצמה ושל אלו שהיא חפצה ביקרם. טענה נוספת היתה מכוונת לעצם יכולתה של התובעת לתפקד בתחום התקציב, לאו דוקא מתוך כוונות שאינן ממין העניין, אלא בשל חוסר בכישורים מקצועיים.

 

בסופו של יום הוברר כי למעשה הדקאנט לא היה כלל חריג באוניברסיטה בגרעונו ובקושי התקציבי  בו היה נתון באותה התקופה, שבה חל שינוי קיצוני במציאות התקציבית בה תפקדה האוניברסיטה, על יחידותיה השונות.

 

כך נשאל והשיב המנכ"ל:

" ש.           שאלה אחרונה, גם פה נשאלת ונקטעת באמצע, התחלת להגיד "אחת הסיבות שאני צריך לטפל בתקציבי הדיקנט", קטעו אותך, תשלים את המשפט, מה הסיבה שאתה נדרש לטפל בתקציב של הדיקנט?

ת.  אני כשנכנסתי לתפקיד כפי שסיפרתי כאן, היה תקציב של תשס"ג, היה מוכן לכאורה סגור ואני נאלץ, היות שהוא, הוא לא התבסס על הנחות ריאליות, אני בעצם נאלצתי לסגור את כל הברזים בכל האונ' ולשבת עם כל יחידה ויחידה ולנסות לראות איך אנחנו בונים מחדש את התקציב, כך שנוכל להתחיל לצאת לכוון של איזון האונ' ואכן הפעולות, ולכן כך מצאתי את עצמי יושב עם כל אחת ואחת מהיחידות ויותר מאשר סדרה אחת של פגישות בנושא התקציב שכוללים לא רק עניינים כספיים, אלא גם עניינים של כוח אדם, מאחר שהצמצומים בבסיס התקציב ובאונ' על מנת להבריא אותה, הם בעיקרם בנושא כוח אדם." (עמ' 140, 141 לפרוטוקול  24.10.04).

 

גם הגב' טלי נבון, התקציבנית החדשה אישרה כי הכנסות הדקאנט בתקופה נשוא התביעה הלכו ופחתו:

"ש.תאמרי לי, אם אנחנו מסתכלים עכשיו על נספח ד' שלך, רק שנבין מה זה אומר.
ה- 1,635,387 זה ההכנסות בפועל של הדיקנט לשנת תשס"ב?

ת.  נכון.

ש.  עכשיו, אם אני רוצה לדעת בפועל מה היו ההכנסות בפועל בשנה קודמת, אני הולכת לעמוד מצד שמאל, זה 1,660,901, נכון? אני לא חייבת ללכת, אני יכולה לראות את זה גם באותו דף, נכון?

ת.  אני מעדיפה תמיד ללכת לדף האחרון.

ש.  אז בשנת תשס"ב זה 1,635,387, זה ההכנסות וההכנסות, לשנת 2000 זה היה 1,660,901, זה נספח ו'1 שלך, נכון?

ת.  כן.

ש.  ולתש"ס שזה מספר 2, זה היה 1,795,303?

ת.  נכון.

ש.  זאת אומרת, שמשנת תש"ס לשנת תשס"ב, ההכנסות בפועל של הדיקנט ירדו בכ- 135 אלף ש"ח, נכון, אם אנחנו עושות ככה מתמטיקה?

ת.  כן.

ש.  בערך 135,000 ש"ח.

ת.  ההכנסות בסעיף 900.

ש.  את יודעת לומר לי מה היו ההכנסות בפועל של שנת תשס"ג? אין את זה פה, לא צירפת.

ת.  לא צירפתי.

ש.  לא, כי כשנתת את התצהיר זה עוד לא היה, כי עוד לא הגענו לסוף שנה, אבל עכשיו כשאנחנו ב- 2004 יש לך?         

ת.  אם אני אוציא, אני אוכל לראות. סדר גודל, בסביבות,

ש.  יותר נמוך מתשס"ב, יותר גבוה?

ת.  יותר נמוך. תשס"ב, עוד פעם, מה זה היה? בתשס"ג זה היה בסביבות 1,470,000, סדר גודל כזה.

ש.  זאת אומרת, היתה ירידה בהכנסות?

ת.  כ- 200 אלף, כן."

(עמ' 376, 377 לפרוטוקול  27.6.04).

 

מעדותה של הגב' נבו הוברר למעשה כי על אף הטענות הקשות ביותר שהוטחו בתובעת בעניין תיפקודה, הרי שבפועל לא נערכה בדיקה מקיפה ומעמיקה לגבי היווצרותו של הגרעין התקציבי בדקאנט:

" ש.           תאמרי לי, מישהו, בשביל להגיע למסקנות שהיה כשל ניהולי בניהול של התקציב ע"י רבקה, הסגן דיקן, מישהו עשה איזשהו ניתוח מעמיק של כל תקציב הדיקנט, הוציא הוראות תשלום, התחקה אחרי כל הפעולות לבדוק מה היו, מה היה המקור לגרעון של הדיקנט בשנת תשס"ב?

ת.  לא.

ש.  את נתבקשת למסור איזשהו מידע לאיזשהו גורם בתוך הדיקנט, מחוץ לדיקנט, כמו למשל לאגף כספים, רוית ארמוני וכו', למסור מסמכים כלשהם כדי לבדוק את הדבר הזה? מסרת למישהו מסמכים כלשהם?

ת.  על השנה הקודמת, לא.

(עמ' 378 לפרוטוקול 27.6.04, ש' 24-16).

 

לא נבדק גם האם הגרעון התקציבי נוצר כתוצאה מחריגה ממסגרת ההוצאות המאושרת, או שמא בשל ירידה בהכנסות בפועל לעומת הצפי ביחס לשנה הקודמת (עמ' 376, עמ' 366-377 לפרוטוקול 27.6.04).

 

הטענה כי התובעת עשתה בתקציב הדקאנט כבשלה אינה עומדת גם בשים לב לעדותה של פרופ' שלגי בעניין זה:

"ש. "אשר חולשת בתפקידה על תחומי כוח אדם ותקציבים ועושה בהם כבתוך שלה בניגוד עניינים לתפקידה המקצועי." את יכולה להסביר לי את המשפט הזה?

ת.  לא, זה אני לא מבינה, ז"א אני לא מבינה את מהות המשפט, כי תפקידה המקצועי היה,

ש.  היא אכן חלשה בתפקידה על תחומי כוח אדם ותקציבים, נכון?

ת.  כך הוגדר התפקיד שלה.

ש.  האם היא עשתה בהם כבתוך שלה?

ת.  היא לא יכלה, היא לא  יכלה לעשות כבתוך שלה, זה לא שום דבר שנעשה אף פעם, עד כמה שאני יודעת, לא היה לפני שדיברו אתי, אם צריך להעביר איזשהו סכום למישהו או לא צריך להעביר איזשהו סכום למישהו, לפני שביררתי אם זה נכון לא נכון. לא יודעת, אם תביאו לי עכשיו את כל הדברים שרבקה עשתה ותשאלו אותי, מה את יודעת ומה את זוכרת ומה לא, אני לא אגיד, אני לא יודעת.

ש.  לא, לא נעשה את זה. אבל האם היא פעלה, עשתה בהם כבתוך שלה בניגוד עניינים לתפקידה המקצועי, בזמנך?

ת.  התפקיד שלה היה לעזור לקדם את הדקנאט ואם אנחנו חשבנו וחשבנו ביחד שיחידה מסוימת צריכה לקבל תגבורת והשניה לא, אז זה מה שנעשה וכשהייתה צריכה לקבל תגבורת היחידה של ברכה, אז היא קיבלה וכשהייתה צריכה לקבל כאמור מעורבות חברתית, אז היא קיבלה. לפעמים הצליח לנו, לפעמים לא."

 (עמ' 40 – 42 לפרוטוקול 8.3.04).

 

30. שוב הוברר כי אותה אשמה שהוטחה בתובעת ואשר שימשה כעילה לפיטוריה הינה, הלכה למעשה ביקורת (ולא סמוייה), על דרך ניהולה של פרופ' שלגי את הדיקאנט בתקופתה. לא הוכח ולא שוכנעתי כי התובעת עשתה בתקציב הדקאנט שלא כדין למען עצמה או למען אדם או גורם אחר, מתוך שיקולים שאינם ממין העניין.

 

       בהקשר זה יש גם ליתן משקל לכך שהנהלת האוניברסיטה בחרה, על אף הטענות הקשות שהועלו כנגד התובעת, שלא להביא עניין כה חמור (לכאורה) זה לבירור בהליך משמעתי כנגד התובעת ועל כך עוד ארחיב בהמשך, בהקשר של הליך הפיטורים.

 

יתרה מכך, אף לו הוכח כי התובעת, והיא בלבד, היתה אחראית למצבו הכספי הקשה של הדקאנט, תוך בידודם ואיונם של כל יתר הגורמים אשר השפיעו על מצבו התקציבי של הדקאנט, דבר שלא הוכח, הרי שעדיין לא היה בנימוק זה כשלעצמו כדי להוות עילה לפיטוריה, בלא שנשקלה כל אפשרות להעברתה לתפקיד אחר, כפי שיפורט עוד להלן.

 

31. הנימוק השני שהובא היה כי התובעת נטלה לידיה סמכויות גם בכל הנוגע לפיקוח על נושאים מקצועיים המטופלים במדורים השונים בדקאנט, תוך רמיסת סמכויות של עובדים ותקים והשפלתם. ראשי מדורים ועובדים מן השורה התלוננו בפני פרופ' ליבל כי התובעת מתערבת בעבודה, עוקפת את סמכותם, מתערבת בהחלטות, נוהגת בריכוזיות ומזלזלת בעובדים וכיו"ב.

 

בקרב עובדי הדקאנט קיימת הסכמה כמעט כללית, כי התובעת יצרה אוירה של מידור וחוסר אמון בין היחידות, אשר נהגו לעבוד בעבר בשיתוף פעולה ותוך פרגון הדדי. עובדים דיווחו על חוסר מוטיביציה לעבוד ועל חוסר אונים. מספר עובדים בדקאנט עזבו באותה תקופה את עבודתם בדקאנט, מתוך חוסר יכולת לעבוד תחת התובעת. תמימות הדעים בקרב עובדי הדקאנט הינה כה רחבה, עד אשר חלק ניכר מהם הביעו באופן פעיל את תמיכתם בצורך להרחיק את התובעת מן הדקאנט.

 

32. האוניברסיטה ייחסה לתובעת בעדויות הראשיות מטעמה אחריות לתמונה קשה, דמונית כמעט, של אוירה עכורה, פחד, נגישה והשתלטות חסרת מעצורים על הדקאנט ועובדיו.

 

נשמעו עדויות רבות וממושכות של עובדי הדקאנט בעניין זה.

 

פרופ' שלגי נשאלה לגבי האוירה בדקאנט בתקופתה והשיבה:

"עו"ד זוהר:            אומרת הגב' מרנינה הרבר בתצהירה בסיף 8 "עד מהרה נוצרה התחושה", נתחיל בסעיף 7, "פרופ' שלגי וגב' אלישע נראו יותר ויותר מסתודדות ומתלחשות ביניהן וכן קיימו ישיבות רבות ביניהן בלבד מעל ומעבר למה שהיה נהוג בין הדקאן וכל מנהלת מדור אחרת. עד מהרה נוצרה התחושה כי השתיים מנהלות את הדקנאט במשותף מחד ותוך אי שיתוף בכירות הדקנאט האחרות מאידך. למותר לציין כי הדבר יצר תחושה מאוד לא נעימה בקרב שאר המנהלות במדורים." מה זה?

העדה:        יש לך אדם שמנהל אתך, אתה עושה אתו ישיבות, אתה  מתייעץ אתו, היו גם ישיבות של כל המנהלים ביחד, ישיבות תקופתיות שכולם ביחד נפגשו על נושאים מסוימים או להצגה של דברים מסוימים, אבל את היום יום בבירור שאתה מנהל עם, אני רואה היום, אני נפגשת לעתים רחוקות עם מנהלי היחידות הקטנות, אבל יש לי  פגישה לפחות פעמיים בשבוע, אחת מהן היא של שעה וחצי, עם המנהלת השניה, זה ברור, עם המנהלת המינהלית ז"א.  זן דרך עבודה ברורה מאליה, אבל שוב, אין ספק שיכול להיות שעלתה תחושה שפעם הייתי כזה איש חשוב ועכשיו בא מישהו שמנהל את זה, אבל זה היה חיוני לקידום הנושאים של הדקנאט.

כב' השופטת:         פרופ' שלגי, סליחה שאני מתערבת, היו פה שני דברים, גם תיאור של מצב בשטח וגם העניין התחושתי. כיצד גברתי ראתה את זה, כי סה"כ הייתה פה סיטואציה של אחת מראשי המדורים שבעצם קודמה וצמחה מעל ראשי מדורים אחרות, ותיקות ממנה, כיצד גברתי ראתה את זה, או כיצד זה בא לידי ביטוי ביום יום, אם בכלל זה בא לידי ביטוי, התחושות האלה, זה משהו שפרץ החוצה?

העדה:        לא, זה לא פרץ החוצה. אף אחד לא בא ואמר היא לא שווה, להפך,  אותה מרנינה הרבר, אני יודעת שהיא באה אלי ואמרה פעמיים לפחות, איזו בחירה חכמה זאת הייתה וכמה טוב שאני בחרתי את רבקה, אני חושבת שהיא גם אמרה לה את זה באופן אישי אבל זה אנחנו עכשיו לא נשווה וגם האחרים, גם ברכה באה והודתה בתרומה שלה. בחיי היום יום, אנחנו צריכים לחשוב על זה, אתה מוציא מכרז, אף אחת מהן לא ניגשה למכרז, היא הייתה הצעירה שבין כולן, גם המוכשרת שבין כולן. כן, אנשים יש להם לפעמים איזו בעיה, אבל לנושא של הבחירה שלה לא עלתה בעיה, למקצועיות שלה, מלבד החיכוכים הרגילים שמידי פעם היו גם קודם, אז היו, אבל יישרנו את הכל.

עו"ד זוהר:  את חשת, בהמשך לשאלת ביהמ"ש, את חשת שהדבר הזה מפריע לעבודת הדקנאט?

העדה: לעבודה לא.

...

ש.  אבל אני רוצה לשאול אותך בכל זאת ככה כאילו באותו כיוון, בסעיף 73 לתצהירה של פרופ' לייבל היא אומרת ככה, היא מדברת על כך "דברים שכותבת הגב' אלישע בתצהירה לוקים במגמתיות, בהגזמה ומלמדת יותר מכל על כך שהמבקשת הנה רודפת שררה ועושה שימוש בסמכויות שניתנו (ולמצער גם בכאלה שלא ניתנו לה ושנטלה לעצמה), כדי להתעמר בכפופים לה." את חושבת שהמבקשת היא רודפת שררה?

ת.  עד נובמבר 992 ואני אדבר רק עד התקופה הזאת, רבקה לא הייתה כפי שתואר כאן, אחרי כן אני לא אחראית לשום דבר.

...

לא, אני מתנצלת שלוש פעמים, עכשיו אני נזכרת, צריך לתקן בפרוטוקול, אמרתי רבקה עד נובמבר 99, צריך לתקן את זה לנובמבר 2001, אני מתנצלת.

ש. כל מה שאמרת עד עכשיו התייחס לרבקה עד נובמבר 2001.

ת. כן, עד סיום התפקיד שלי שמאז אני לא ממונה שלה ואל עובדת אתה".

 (עמ' 29, 30, 33 לפרוטוקול 8.3.04).

 

שלא כפי שהאוניברסיטה ניסתה לצייר בהליך זה, ראייתה של פרופ' שלגי את הדברים היתה נכוחה ולא "סונוורה" או "סוחררה" מפאת הערכתה הרבה את התובעת:

" ש. מה שאני מנסה להציע לך זה דבר אחד פרופ' שלגי, אנחנו תכף נדבר על מה אתה יודעת על פרופ' לייבל וזה חשוב לצורך המשפט, אני בסה"כ מנסה להציע לך דבר אחד, שיכול להיות שכיוון שהערכת כל כך את הכישורים המקצועיים של גב' אלישע וחשבת שהיא מסוגלת לקדם פרוייקטים והיא בחורה אינטליגנטית, לא היית ערב מספיק א. לבעיה שאולי  יש לה ביחסי אנוש. ב. לעובדה שקידום מבפנים עלול ליצור חוסר איזון בתוך הדקנאט מבחינת יחסי אנוש.

ת.  אז בואי אני אחלק את זה לשניים, מאחר ואת העלית שני נושאים. 1 זה הנושא של לא ידעתי על הפן האחר הזה שלה ועם זה אני לא מסכימה. אני כן ראיתי את ההתנהלות שלה, גם עם אנשי היחידה שלה שהיא הייתה מנהלת שלהם וגם עם היחידות האחרות, היו חיכוכים בוודאי, כשרחל מאורי החליטה שהיא לא יכולה לתת מלגות כאלה ואיך זה רבקה נתנה מלגה כזאת, זה היה כשהיא הייתה עוד מנהלת יחידה, אז הן התכסחו, בוודאי, זה כמו שיחידות אחרות התכסחו. אבל כמו שאמרתי, אני ראיתי את הפן כן האנושי וכן הרגיש, נכון כשרבקה אומרת דברים אז היא אומרת אותם בבירור ולא כל אחד אוהב לשמוע את הדברים בבירור, אם הם לא מתאימים לו. לגבי קידום מבפנים, אני אומרת שוב, היה שבע יחידות, בעצם ארבע התחלפו, נשארנו עם שלוש יחידות שאחת נסגרה ונשארנו עם שתי יחידות, עם שתי מנהלות שהיו ותיקות ועם רחלי שהיה צריך לחשוב, נכון יש בעיה ואני קיוויתי שזה יסתדר וניסיתי לעשות מבחינתי הכל. היום בדיעבד אתם אומרים, לא הצלחת, הם התרגשו כולם, הם קינאו והייתה שמה אווירה של...

(פרוטוקול 8.3.04 עמ' 90; עמ' 96; עמ' 97).

 

מהעדויות הרבות שהובאו עלה כי ללא ספק לחלק מעובדות הדקאנט היו תחושות קשות כלפי קידומה של התובעת לתפקיד ניהולי על פניהן והן חשו כי חל כירסום כתוצאה מכך במעמדן.

 

עם זאת, אין לשכוח כי ההחלטה על בניית התפקיד, פירסום המכרז לאיושו ובחירתה של התובעת לתפקיד במכרז לא היו מעשי ידיה של התובעת, או אף של פרופ' שלגי לבדה. מדובר בהליך שנעשה בתיאום ובאישור הגורמים המוסמכים לכך באוניברסיטה.

 

דומה כי אותם רחשי אי-שביעות רצון, תסכול והתמרמרות, שאינם חריגים ביחידת עבודה העוברת תהליך של שינוי, כפי שעבר הדקאנט, נרתמו ותועלו לטובת סילוקה של התובעת מתפקידה (ובהמשך-פיטוריה), וזאת חלף נסיון לבנות, במצב הדברים הנתון, שיח או הליך שיוביל לעבודה משותפת ברוח טובה:

"ש.שתי מנהלות מדורים סיפרו לך דברים מאוד חמורים. האם בעקבות זה יזמת שיחה עם ארבעת מנהלי המדורים האחרים, על מנת לברר שמא גם אצלם יש כאלה דברים חמורים?

ת.  תראה:,

ש.  התשובה היא כן או לא? יזמת פגישה עם ארבעת מנהלי המדורים?

ת.  לא. דיברתי איתם אחרי, אבל לא על זה."

ועוד:

"ש.            אני מבין שלמרות התלונות הקשות האלה שהיו בפנייך אין לך שום תיעוד על כך, שום תרשומת, תזכורת, זכ"ד, זיכרון דברים, כמו כל שמנהל לא בכיר עושה.

ת.  הבנו כבר, אני מנהלת לא בכירה וגרועה, עכשיו הלאה! אני לא ראיתי בזה תלונות קשות, אני אומרת שוב פעם, שהיה צריך בשביל זה לפטר את רבקה או אפילו לקחת לה סמכויות.

ש.  למה לפטר?

ת.  רגע! אני ראיתי בזה דבר שהוא מעיד על אווירה לא טובה בדיקנט שתפקידי כאדם חדש יתר לעמוד, לראות מה בדיוק, זה הכל! לא רציתי, בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי לאן זה יתגלגל, זה הכל.

...

ש.  כשרוצים להעיף - דבר אחד. אף אחד לא אומר שאת רוצה להעיף או לא רוצה להעיף, גם לא מדברים על הרצון שלך כרגע, אבל כשרוצים לברר עובדות כאלה רגישות עם כח אדם, את לא חושבת לנכון לעשות איזה שהוא בירור,

ת.  אז אמרתי לך!

ש.  את לא מקשיבה! איזה שהוא בירור? איזה שהוא מפגש? איזו שהיא דינאמיקה?

ת.  עם מי? עם מי?

ש.  עם רבקה ואת והן, לשבת, לפתוח את הדיון, להסביר את הדברים.

ת.  אמרתי לרבקה כמה פעמים אני יותר רציתי ש, נגיד דברים מסוימים שעניין אותי: "אני רוצה שרחל תעשה את זה, אני רוצה שזה זה", זאת היתה הדרך שלי, אולי היא לא דרך אידיאלית, זה מה שאני חשבתי באותו רגע, לא לעשות ריבות, לא לפתוח את הכל, לא תמיד זה טוב, אלא להגיד חשבתי באמת, אני באתי, אני יש לי דרך ניהול אחרת, אני יותר אשמור על העובדים, אני לא אוטומטית אגן על רבקה שהיא הכל הכי טובה והכי, זה הכל.

ש.  זאת אומרת אני קודם אשמור על העובדים, אני לא אגן על רבקה. כן, זה קונספט.

ת.  אני לא בהכרח אגן, אל תתפוס אותי במילה! אני לא אבין אוטומטית שהיא הצודקת, זה הכל. ואני אומרת שוב, באתי עם State of mind שהיא צודקת.

ש.  אני מבין שגם לא הלכת לעדכן מישהו מכוח אדם על העניין הזה.

ת.  מה היה לי לעדכן?

ש.  לא, לא, אני רק רוצה לדעת אם כן או לא.

ת.  לא, לא, בשלב הזה ממש לא.

ש.  את לא קראת באותו שלב, ממש בהתחלה תיכף שרוצים לפתור בעיה, קוראים לרבקה ואומרים: "רבקה, זיהיתי בעיה. אני חושב שאת מי שאת" ומבררים איתה את העניין.

ת.  או.קי, אז עשיתי משהו דומה.

ש. מתי?

ת. בהתחלה.

ש. מתי? מתי? מתי?

ת. בהתחלה ואני אגיד בדיוק, אני עונה לך.

ש. מתי? באיזה חודש?

ת. אני לא יודעת באיזה יום, בהתחלה.

ש. באיזה חודש? לא יום.

ת. כעבור שבועיים.

ש.כעבור שבועיים?

ת. אני אגיד לך בדיוק מה: עברתי במסדרון ורבקה אמר לי כדרך אגב:"מצאתי כבר מישהי", אני זוכרת את זה כאילו זה היה הרגע, "מצאתי מישהי שאני שוכרת אותה למלגאי נשיא, עובדת סוציאלית פישנזון". אמרתי לה:,רגע, רגע. עוד לא שוכרים למלגאי נשיא ולמה דווקא עובדת סוציאלית? אולי צריך מישהו אחר", זה הכל היה במסדרון תוך כדי הליכה, כאילו היא מודיה לי עובדות. ואז היא באה אלי מיוזמתה עם המכרז, ככה אני לא אשכח את זה, החזיקה, הראתה לי מה התפקיד שלה בדיוק, והיא אמרה לי:"תראי, את השר ואני המנכ"ל, אני הבנתי מזה ב-SUBTEXT, "את לא תתערבי לי בעניינים", היא לא אמרה, היא אמרה:"את השר ואני המנכ"ל. אמרתי לה:"תסלחי לי מאוד".

...

ת. לא, זה סיפור שבדיוק קשור, דיברתי איתה ואז עניתי לה, לא, זה בדיוק זה. "תראי, אני לא יודעת איך היה עם רותי, אבל אני לא רואה את עצמי שאני השר ואת המנכ"ל, אנחנו נעשה ביחד, אני בהחלט אתן לך, אבל אני רוצה לדעת על כל הוצאה , על כל שכירת אנשים, עברו הזמנים האלה", ואז קבענו פגישות שבועיות כל יום ג' והיא היתה בסוף הפגישה, שזה גם נראה לי מוזר, נגיד בפגישה הבאה היא היתה מביאה לי נייר בהתחלת הפגישה, שזה נראה לי מוזר, היה כתוב שם, נגיד היא היתה אומרת לי:"את זאתי נעלה, זאתי נעשה ככה", היה כתוב הכל, היא היתה אומרת לי": תסתכלי", והייתי אומרת לה:" אז תחתמי". נראה לי קצת מוזר ביחסי העבודה הקודמתים שלי, אבל חתמתי ברצון. אבל כן דיברתי איתה, אמרתי לה זו כיתת לימוד אחרת".

(עדותה של פרופ' ליבל, פרוטוקול 13.6.04, עמ' 227 עד 234).

 

33. גם הטענה בעניין עובדים רבים ש"עזבו ברוח לא טובה" או "הועזבו" לא בוססה. יתרה מכך, הוברר כי במקרים שהובאו היה מדובר בהחלטותיה של פרופ' שלגי או של מנהלת השירות הפסיכולוגי דאז, הגב' דורית רבינוביץ, שיוחסו לתובעת:

" ש.           עכשיו אני שואל שאלה אחת: כתוב בסעיף 25: "ולאחר תחילת כהונת גברת אלישע כעוזרת דיקן, עובדים רבים עזבו את הדיקנט מכורח וברוח לא טובה ועובדים אחרים הועזבו". אני רוצה שתגידי לי כמה עובדים רבים,

ת.  נורית מרקוס, רלה ביסקר, סימה גרוס, שלומית.

ש.  סליחה, סליחה, סליחה! אני רוצה לרשום דבר דבר. "עזבו את הדיקנט מכורח וברוח לא טובה".

ת.  תשמע, מתוך שלושים שעוזבים מספר כזה גדול, הרי הרוב לא יעזבו, זו הפרנסה שלהם.

ש.  כמה? כמה? כמה? כמה עזבו?

ת.  אמרתי שמות, עשר פעמים אני אומרת.

ש.  כן, נורית מרקוס שמענו.

ת.  נורית מרקוס, רלה ביסקר, שלומית מאלר, סימה גרובס, שמואל מיכלסון שהועזב, בסוף חזר, אבל הועזב, מנשה כהן שהוא כנראה בצדק העזיבו אותו כי הוא חתם על, ככה הם סיפרו, שהוא חתם על שעון והוא יצא באמצע, לא משנה שהם עודדו אחרים לעשות את זה, אבל בהחלט הן צודקות שהן כעסו על זה וללי זה היה לפני. אלה עזבו או הועזבו.

ש.  זה שישה.

ת.  כן, שישה.

עו"ד זילוני:            מיכלסון עזב בגלל רבקה?

ת.  הוא עזב באותה תקופה.

עו"ד זילוני:            בגלל רבקה הוא עזב?

ת.  לא. הוא עזב, כתבתי: "עזבו מכורח וברוח לא טובה".

עו"ד זילוני:            מה הקשר של רבקה אבל?

...

ת. שמוליק לא עזב בגלל רבקה.

ש.  לא? "בשלב מתקדם יותר התברר לי כי טרם כניסתי לתפקיד ולאחר כהונת גברת אלישע כעוזר דיקן, עובדים רבים עזבו את הדיקנט מכורח וברוח לא טובה ועובדים רבים הועזבו".

ת.  נכון.

ש.  כל מי שקורא את המשפט הזה, מתייחס לעובדה שכניסתה של רבקה היתה קשורה עם כך שהם עזבו מכורח ברוח לא טובה, ועובדים אחרים הועזבו.

ת.  היה טריאומווירט ברור. היתה שלישיה, אני אגיד בעברית ברורה, של רותי, דורית ורבקה לפי הדיווחים של כולם, שהם היו יושבות ביחד וזה היה ברור שהן נתפסו כיחידה אחת של ניהול, זה חלק מהעניין.

ש.  הן נתפסו כיחידה אחת של ניהול?

ת.  שמחליטה ביחד. לא היה אף פעם חילוקי דעות, דרך אגב, בחיים בין רותי לרבקה, אף פעם אחת.

ש.  תראי, אבל לא שאלתי מה היה קורה אם לא היה. סליחה, לא שאלתי. שאלתי רק על סעיף 25 שלך, שכל כוונתו להראות שכניסתה של רבקה אלישע לתפקיד יצרה את הסיטואציה שבגללה עזבו רבים את הדיקנט. אז את אומרת לי שהיה טריאומווירט, דורית רבינוביץ', רבקה אלישע ורות שלגי והן כולן אחראיות לזה.

ת.  הן היו ביחד." 

(פרופ' ליבל, עמ' 294-290 לפרוטוקול 13.6.04).

 

וכך העידה פרופ' שלגי:

" עו"ד זוהר:אני קורא לך פסקה נוספת מתצהירה של פרופ' לייבל "בשלב מתקדם יותר התברר לי, כי בטרם כניסתי לתפקיד ולאחר תחילת כהונת גב' אלישע כעוזר דקאן, עובדים רבים עזבו את הדקנאט מכורח וברוח לא טובה ועובדים אחרים הועזבו." זה בזמנך.

העדה: רותי שלגי שלחה הביתה בן אדם שיצא ב-12:00 שלוש פעמים בשבוע ולא דפק שעון והלך לעבוד במקום אחר וחזר ב-19:00 ואז דפק את השעון והתפקיד שלו היה בכיר ובגלל זה היחידה שלו לא עבדה ולא התקדמה וכן, נכון, אני פשעתי בזה שמה שנקרא שלחתי הביתה אדם שלא עבד.

ש.בכל זאת, האם האמירה הזו שעבודים רבים עזבו את הדקנאט מכורח?

ת.שני אנשים ששלחתי הביתה, נכון, אבל לא רבקה ועל סיבות נפלאות. רבקה לא שלחה אף אחד הביתה, אני מצטערת.

ש.אני רוצה להתייחס לאמירה "עובדים רבים עזבו את הדקנאט מכורח ברוח לא טובה ועובדים אחרים הועזבו." ז"א גם רבים ועוד אחרים.

ת.אני ברוב חטאיי ואני אומרת את זה לזכותי, אני חושבת שבדברים מסוימים, קשה מאוד אגב באוניברסיטה כמו בכל מוסד אחר, לתגמל את הטובים ולתת להם תמריצים וקשה מאוד, קשה מאוד לתת את המקל לבלתי עובדים ולפוגעים וזה כואב הלב לפעמים שאתה מנסה להרים משהו ואתה לא יכול לעשות כלום. כן זכיתי, שני מקרים שהצלחתי לשנות ובמקום האנשים האלה שנשלחו, באו מנהלי יחידות שהיום האוניברסיטה גאה ומספרת לי כמה שהם נפלאים, איזה יופי ההיא ואיזה יופי ההיא וזה אנשים שנבחרו אח"כ בעזרתה ובתרומתה של רבקה, אני עשיתי את העבודה. (הכוונה לפיטורי העובדים)

ש. מתארים כחוט השני בהיעדר טענתו עובדתיות, מתארים על האווירה שבה רבקה מונתה כסגן דקאן, שהייתה, אווירה ששררה בתקופתך, בתקופתה, לא נעימה, חשדנית ועובדים רבים עזבו.

ת. עובדים עזבו, אף אחד לא התנדב לעזוב.

ש.לא, אני מדבר על אווירה לא נעימה וחשדנית.

ת.אני יודעת שבמסיבת הסיום שאנחנו עשינו, אני נתתי איזושהי הרצאה, הייתה מסיבה מאוד יפה, אלא אם כן אני עיוורת, מה אני אגיד לך, אתה שואל אותי, אני מרגישה שהייתה תקופת פריחה נהדרת עם קידום ועם יחסים ואתה אומר, תשמעי את לא ראית שום דבר, אנשים על הפנים, כולם שמה זחלו ונשכו אחד את השני."

(פרוטוקול 8.3.04)

 

       לא זו אף לא, גם מבין אותה קבוצת עובדות ותיקה, שהיתה תחת אימת ה"נגישה" ו"ואוירת הפחד" כביכול ש"השליטה" התובעת, נמצאו די דוגמאות לעבודה תקינה ושיתוף פעולה (כך למשל, עדותה של הגב' ברכה ברעם, בעמ' 429-430, 435 לפרוטוקול 27.6.04).

 

34. לא שוכנעתי איפוא כי היה בנימוק זה כדי לבסס את פיטוריה של התובעת.

35. הנימוק השלישי שהובא היה כי בחודש ספטמבר 2002 הוחלט על ידי פרופ' ליבל, בשיתוף ותיאום עם יחידת שיטות ובקרה, לתחום את הגדרת תפקיד סגן הדקאן לתחומים החברתיים, ולהחזיר את הטיפול המנהלי בנושאי תקציבים וכח אדם לידי הרכזת המנהלית. באותה תקופה פורסם מכרז לקליטת רכזת מנהלית חדשה לאור פרישתה של הרכזת המינהלית הוותיקה לגמלאות. מאז ההחלטה, התובעת ניתקה מגע עם פרופ' ליבל, סירבה לשתף איתה פעולה, הסתירה ממנה את מעשיה וכך קרוב ל-5 חודשים. התנהגות זו הינה התנהגות בלתי מקובלת כלפי ממונה וודאי לא בדרגים ניהוליים כה בכירים. בנוסף, התובעת סירבה להעביר חפיפה מסודרת לרכזת המנהלית החדשה שנבחרה במכרז.

 

36. בתום שמיעת הראיות לא נותר כל ספק כי הליך נטילת הסמכויות בענייני תקציב וכח אדם מהתובעת נעשה באקט חד צדדי על ידי פרופ' ליבל, בלא הסכמתה של התובעת ומבלי שנתנה לה זכות טיעון כלשהיא בטרם קבלת ההחלטה, שהוצאה לפועל באופן מיידי.

 

התובעת כיהנה בתפקיד שהוגדר כתפקיד ניהולי על ידי האוניברסיטה עצמה, באמצעות האורגנים המוסמכים לכך. היא עמדה בתנאי המכרז לתפקיד, עמדה בתקופת הנסיון ומילאה את התפקיד במינוי של קבע. העברתה של התובעת מתפקידה (או מחלק ממנו), לאחר שמונתה אליו במכרז שפורסם ואושר על ידי הגורמים המוסמכים לכך באוניברסיטה ומילאה אותו במינוי של קבע היה יכול להעשות אך ורק תוך הפעלת הליך מנהלי תקין, הכולל, בראש ובראשונה, מתן אפשרות לתובעת להשמיע טיעוניה קודם לקבלת החלטה,  דבר שלא נעשה.

 

37. אף לגירסתה של פרופ' ליבל בעדותה הראשית, היא קראה לתובעת לשיחה כדי להודיע לה על החלטתה, שכבר התגבשה, מבלי לשמוע את טיעוניה קודם לכן. כל שנותר לתובעת באותו שלב הוא להגיב להחלטה שכבר התקבלה:

"ש.    זה עדיין לא עונה לי על השאלה, אבל אני אמשיך הלאה, איזה דרכים ניסית באותה שיחה כמו שאת מצהירה להניא את פרופ' לייבל מלהעביר ממך את האחריות הזאת? שהיא לקחה ממך? איזה דרכים?

ת:   אני חושבת שאני לא אהיה מדויקת, אם אני אנסה להגיד כאן באיזה דרכים ניסיתי, הייתי בשוק מאוד גדול בשיחה הזאת, ואני לא ממש זוכרת באיזה דרכים, ניסיתי לדבר אל ליבה, להסביר לה שהיא הורסת את הקריירה שלי, שבניתי חמש עשרה שנה בתוך הדיקנט, דיברת קודם שכמנהלת מעורבות חברתית היתה לי אחריות.

ש:  כן.

ת:  היה לי, גם היה לי תקציב שלי, שעשיתי איתו מה שרציתי, הייתי צריכה לעשות, הסברתי לפרופ' לייבל שלרוקן את התפקיד הזה מהאחריות הזאת זה להעמיד אותי כמו בן אדם מאוד חסר ערך במערכת.

...

ת:  לא צעקתי על פרופ' לייבל, אין לי אפילו טונים כאלה של לצעוק על מישהו, אבל יחד עם זה יצאתי מהחדר, הייתי מאוד מאוד כעוסה, מאוד לחוצה, חזרתי.

ש:  אמרת לה שאת הולכת הביתה? או שהיא?

ת:  אני לא זוכרת, אבל העובדה היא שאחרי שהלכתי לחדר, ולא הלכתי הביתה, ואחרי שנרגעתי חזרתי, שאלת אותי מתי זה היה, זה היה בבוקר זה היה בבוקר, כי חזרתי לפרופ' לייבל בצהרים, ואמרתי לה נרגעתי אני הבנתי, אני אמשיך לטפל עד שתחזרי בנושאים שנתת לי, הייתי בהלם מוחלט, לא ידעתי מילה וחצי מילה על כל התהליך הזה שנרקם מאחורי גבי בקמפוס, שמעתי אותו בפעם הראשונה באותו יום, לבוא ולשפוט את ההתנהגות שלי על סמך העובדה שפתאום מודיעים לי שכל מה שעשיתי כל השנים ירד לטמיון ואני, אני, אין לי מילים להוסיף על זה.

ש:  אז עכשיו האם אמרת לתלמה באותה שיחה, שהיא נתנה לרחלי לוי להשפיע עליה בקבלת ההחלטות, האם זה משפט שאמרת? כי זה מה שתלמה זוכרת.

ת:  יכול להיות, אני לא זוכרת מה אמרתי בשיחה הזאת, אני זוכרת שניסיתי להניא את פרופ' לייבל מלנקוט צעד כל כך דרמטי.

ש:  נכון שגם יצאת מהחדר תוך כדי השיחה?

ת:  כן, יצאתי מהחדר, ודאי שכן."

(עמ' 52 עד 54 לפרוטוקול 3.3.04).

 

       על אי תקינותו של ההליך ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה נוהל, ניתן היה לעמוד גם בעדותו של מר מני בפני:

" ש.מה היתה העמדה של אגף כוח אדם בעניין הזה?

ת.  העמדה של כוח אדם היתה לכל אורך השנים זהה שלי.

ש.  זאת אומרת, אגף כוח אדם תמך בביטול של המשרה עוזר סגן דיקן?

ת.  כן.

ש.  ומה הם התכוונו לעשות עם גב' אלישע?

ת.  אחת מהאפשרויות האלה.

ש.  מה זה אומר?

ת.  להחזיר אותה לתפקידה הקודם.

ש.  זה אמרת?

כב' הש' לויט:כבר היתה מי שמילאה את התפקיד.

ת.  היתה כל השנים, גם לפני זה גם.

ת.  כן.

ש.  אז זה מה שאמרת גם לאגף כוח אדם?

ת.  כן.

ש.  ומה היתה העמדה של אגף כוח אדם לגבי הביטול של המשרה?

ת.  אגף כוח אדם הסביר שעובדת קבועה לא מפטרים ושידברו איתה על האפשרויות האלה.

ש.  ואגף כוח אדם לא אמר שאי אפשר ככה ליטול סמכויות, תפקיד שניתן במכרז, לא אמרו לך?

ת.  לא, לא צריכים להגיד לי.

ש.  אגב, לא כתוב פה העתק לאגף כוח אדם, כי אתה פשוט שלחת להם את זה ככה?

ת.  כן. כי אנחנו דיברנו על זה.

ש.  תסתכל רגע למטה, בנספח א' לתצהיר שלך, באותו סיכום למטה בדף השני כתוב סוכם שתתקיים ישיבה עם רבקה אלישע ודיון בנושא.

ת.  נכון.

ש.  אתה טרחת לציין את הדבר, שתתקיים עם רבקה ישיבה לדיון בנושא. אתה מסכים איתי שיש הבדל משמעותי בין הודעה של פרופ' ליבל שהחליטה על שינוי הגדרת התפקיד של רבקה לבין ישיבה עם רבקה לדיון בנושא. למה התכוונת כשכתבת או התכוונתם שניכם?

ת.  היתה כוונה שתהיה ישיבה עם רבקה.

ש.  מה זה אומר לדיון בנושא. זה אומר לראות?

ת.  להציע לה את האפשרויות האלה.

ש.  והתקיימה ישיבה עם רבקה לדיון בנושא?

ת.  התקיימה בלעדי.

ש.  איך אתה יודע שהתקיימה ישיבה לדיון בנושא?

ת.  כי אני יודע שתלמה ליבל נפגשה עם רבקה.

ש.  וערכה איתה דיון או שהודיעה לה שהיא משנה את הגדרת התפקיד שלה ומצמצמת את סמכויותיה בנושא כוח אדם והביאה את זה כדבר מוגמר, לא דיון ולא בטיח. אתה יודע את זה?

ת.  אני יודע שהיה דיון, לא יודע אם לקרוא לו שיחה, הודעה.

ש.  כשאתה כתבת פה סוכם שתתקיים ישיבה עם רבקה לדיון, התכוונת שגם השיחה הזאת תהיה איתך?

ת.  אני חשבתי שהיא תהיה איתי, כן. "

 (עמ' 535; 537, 538 לפרוטוקול 27.6.04).

 

עדותה של הגב' מריאנה שדה היתה כנה ביותר בעניין זה וממנה עלה כי הגורמים במחלקת משאבי אנוש לא ערכו כל בדיקה אובייקטיבית של הטענות שהושמעו כלפי התובעת בנושא דיווחי שעות נוספות וחריגות בנושאי כח אדם ותקציב. לא נערכה כל שיחה עם התובעת, הגם שעל פי עדותו של מר מני מחלקת משאבי אנוש היתה אמורה לשוחח עימה טרם קבלת ההחלטה בדבר נטילת סמכויותיה או העברתה מתפקידה:

 " ש: תאמרי לי, את היית שותפה ליוזמה של פרופ' לייבל ושל ארנון מאני לצמצם את הסמכויות של גברת אלישע?

ת:  נועצו בנו בשלב מסוים וקשה לי להגיד בזה הרגע האם,

ש: מי זה נועצו?

ת:  ארנון מאני.

ש: נועץ בך באופן אישי?

ת:  זה מה שעמדתי להגיד, שמאחר שאני עובדת בשיתוף פעולה מאוד אדוק עם ורדינה יריב ומכיוון שהיא מטפלת בכל הסגל המנהלי של האוניברסיטה ולאו דווקא אני ישירות, אז יש הרבה שיחות והתייעצויות שבעצם נעשות איתה והיא מעדכנת אותי בכל מה שמתרחש אז אני פשוט לא מצליחה לזכור האם ארנון מאני פנה ישירות אלי או ישירות לורדינה וההתייעצות הייתה עם ורדינה ואחר כך נועצנו שתינו יחד.

ש: מה הייתה העצה שנתת את או נתת לורדינה,

ת:  שאנחנו , ש,

ש: שאתם תומכים בצמצום של הסמכויות?

ת:  כן, שאם הממונה מעוניין ברה-ארגון לאור נסיבות מסוימות כן, אנחנו הגענו למסקנה שבמקרה הזה כן אפשר לעשות את הרה-ארגון.

ש: את התייעצת עם היועץ המשפטי בעניין הזה?

ת:  לא חושבת.

ש: את היית ערה לכך שרבקה אלישע הייתה, נבחרה במכרז לתפקיד הזה, שהיא בקביעות בתפקיד הזה, כך סתם אפשר לדעתך באורח חד-צדדי במסגרת הפרואגטיבה הניהולית ליטול סמכויות של עובד? זה מה שאת יודעת כסמנכ"ל כוח אדם?

ת:  זה היה מקרה באמת חריג, אני גם מעט מדי זמן בתפקיד בשביל להגיד לך אם היו מקרים אחרים מסוג זה בעבר.

...

ש: אז את יודעת מה היו הסיבות לצמצום הסמכויות?

ת:  בוודאי.

ש: מה היו הסיבות?

ת:  בגלל שהממונה הישירה, מי שאחראית על תפקוד דקנאט הסטודנטים הגיעה למסקנה שהיו אי סדרים תקציביים והגיעה,

ש: את בדקת את זה?

ת:  לא, זה לא מתפקידי לבדוק את זה.

ש: את ביררת עם אגף כספים אם באמת יש אי סדרים תקציביים?

ת:  זה לא תפקידי לברר עם אגף הכספים,

...

ש: אז את קיבלת את דבריה של פרופ'  לייבל על אי סדרים תקציביים ככזה ראה וקדש ולכן אמרת שאפשר לצמצם את הסמכויות של הגברת אלישע?

ת:  את מציגה את זה בצורה מאוד פשטנית אבל בשורה תחתונה כן.

ש: כן, את ערכת שיחה עם רבקה אלישע לפני שתת עצה שאפשר לצמצם את הסמכויות שלה על רקע אי סדרים?

ת:  לא.

ש: ורדיה יריב ערכה איתה שיחה בעניין הזה?

ת:  אה,

ש: כי אני אומרת לך שלא.

ת:  אז אני,

ש: את יודעת על שיחה כזאת?

ת:  אני יודעת על שיחות.

ש: לא, אני שאלתי אם את יודעת על שיחה שגברת ורדינה יריב עם רבקה אלישע,

ת:  לקראת החלטה על הרה-ארגון, אני חושבת שלא הייתה שיחה.

ש: לא העתה שיחה כזו. את העלית בינך לבין עצמך איזשהו הרהור או ערעור על הטענות של פרופ' לייבל כלפי רבקה, חשבת שאולי לא הכל נכון אולי יש דברים שצריך לבדוק אותם או שמבחינתך ברגע שהיא כדקאן אמרה אז את לא רואה צורך לברר את זה עם אותו עובד שלגביו זה נטען.

ת:  קודם כל מבחינתי זו לא היא כדקאן, זאת פרופ' תלמה לייבל שעבדתי איתה כאשר אני הייתי ראש מנהל פקולטה ותלמה לייבל הייתה ראש החוג לפסיכולוגיה, כשהיא נכנסה לתפקיד כראש החוג לפסיכולוגיה ועבדתי מאוד מקרוב איתה.

...

ש: איך אימתת את המידע שפרופ' לייבל מסרה לך, ביקשת שתציג לך מסמכים, היא הציגה לך מסמכים כלשהם?

ת:  על איזה מידע את מדברת?

ש: כל המידע שאת מספרת שהיא סיפרה לך, על חוסר שיתוף פעולה, אני  לא יודעת, על הפרת שהיא לא סרה למרותה,

ת:  אני צריכה לבקש מסמך שלפיו אין שיתוף פעולה?

ש: אני שאלתי האם ביקשת ממנה שתציג, היא הציגה לך איזה שהם מסמכים, למשל על ניהול כושל של תקציב הדקנאט, היא הציגה לך איזשהו מסמך?

ת:  לא, כי אני לא אמורה לבדוק את נושא התקציב."

 

"ש:את ביקשת מהעובדים באגף שלך שיבדקו את נושא החריגות בנוגע לדיווחי שעות נוספות?

ת:  לא.

ש: את ביקשת מעובדים באגף שלך לבדוק את החריגות בנושא העסקת עובדים בנושאי העסקת עובדים בתקציבי פרויקטים?

ת:  לא.

ש: את יודעת שקיימות דרכים חוקיות לשנות תפקידו של עובד שנקבעו במכרז או שאת לא יודעת?

...

ש: את לא מבינה, לשיטתך הדרך שבה נלקחו הופקעו הסמכויות של גברת אלישע נעשו בדרך שאת כסמנכ"ל משאבי אנוש, חושבת שהייתה תקינה, זה מה שאת אומרת לי ?

ת:  הדרך הייתה, היה ניסיון שזה יהיה בשיתוף פעולה עם רבקה,זה מה שאני יודעת.

ש: אני,

ת:  היה ניסיון רב ואמיתי ששינוי הסמכויות ושינוי התפקיד בלי לפגוע במעמדה יהיה ב,

ש: ואת זה את יודעת מפרופ' לייבל.

ת:  נכון.

ש: אבל את לא אימתת את זה עם גברת אלישע.

ת:  לא.

ש: את שיתפת את פרופ' אחיטוב, הוא היה אז מנכ"ל האוניברסיטה, כשצומצמו הסמכויות שלה, במהלכים לגבי צמצום הסמכויות, לגבי העצמות שנתת לפרופ' לייבל בעניין הזה?

ת:  א. לא נתתי עצות אלא באו לשאול אם זה מקובל עלינו ואמרנו שכן,

ש: שיתפת את המנכ"ל אחיטוב?

ת:  לא אני אלא ארנון מאני שיתף את המנכ"ל עד כמה שאני יודעת, עד כמה שאני זוכרת במעורפל,

ש: ואת זה את יודעת כי מה? כי ארנון מאני סיפר לך שהוא שיתף את המנכ"ל?

ת:  לא, כי אני זוכרת שהיתה איזושהי פגישה,

ש: שאת נכחת בה?

ת:  שאני נכחתי בה, שארנון מאני נדרש לתת הסברים למנכ"ל, אני פשוט הייתי כל כך חדשה שם בשנה הזו הראשונה שלא יכולתי לתרום גם לא היה לי את הקטע הקודם של איך הגיעו לתפקיד הזה ומי יושב,

ש: גברת שדה, הפגישה הזאת הייתה אבל אחרי שכבר צומצמו הסמכויות, נכון?

ת:  אני לא יודעת להגיד לך את זה.

ש: תאמרי לי בבקשה, למעט נוכחותך בפגישה עם עו"ד קידר ביום 8/1/03 ובפגישה עם המנכ"ל ביום 25/3/03 את לא נפגשת יותר עם רבקה, נכון?

ת:  נכון.

...

ש: וכמנהלת משאבי אנוש אני רוצה שתסבירי לי איך מתיישבת הפגיעה החד-צדדית בסמכויות של רבקה עם העובדה שהיא קיבלה קביעות בתפקיד שכולל גם לפי ההגדרה שלו אחריות כוללת על ניהול תקציבים וכוח אדם?

ת:  עדיין אנחנו נמצאים במצב שבו עובד קבוע לא ממלא את תפקידו כמו שצריך ונשאלת השאלה מה עושים.

ש: אז נגיד שעשית,

ת:  אני לא אמרתי שפעלנו בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות.

ש: אם הסיטואציה הייתה באה לפתחך היום , איך היית נוהגת? היום כשאת חכמה יותר כשאת יודעת שלא נהגתם בסדר, איך היית נוהגת היום?

...

ת:  אני,

ש: איך היית נוהגת טוב יותר?

ת:  אני חושבת שלמען הסדר הטוב בהחלט הייתי מזמינה את רבקה לשיחה.

ש: מתי, לפני צמצום הסמכויות שלה?

ת:  הייתי מזמינה את רבקה לשיחה."

(פרוטוקול 24.10.04 עמ' 188; 192 עד 199).

 

בד בבד, דוקא מי שהתלוננה כנגד התובעת, הגב' רחלי לוי, כן זומנה לפגישה אצל הגב' שדה, אף שהתובעת עצמה, נשוא התלונה לא זומנה כלל:

"ש:           את זימנת לפגישה את גברת רחלי לוי, המנהלית הפורשת?

ת:  כן.

...

ש: את זימנת אותה מיוזמתך?

ת:  כן.

ש: על איזה רקע זימנת אותה?

ת:  על רקע שיחה אישית שהייתי צריכה לקיים עם רחלי לוי ובאותה הזדמנות על רקע זה שרציתי לדעת האם זה נכון שקרה שם מה שכולם טוענים שקרה.

ש: גברת שדה תראי מה את מספרת לי פה, את גברת רחלי לוי את מזמנת לפגישה,

ת:  אני מסכימה איתך שיכול ,

ש: ואת נשוא 'התלונה' את לא מזמנת לפגישה, זה נראה לך מנהל תקין?

ת:  אני מסכימה איתך שיכולנו לפעול יותר טוב."

 

38. למעשה, מעדותה של הגב' שדה אף עלה נתון חמור בהרבה, שכן הוברר כי גם אם היה מקויים שימוע לתובעת במחלקת משאבי אנוש טרם קבלת  ההחלטה בעניין נטילת סמכויותיה (שהרי מר מני העיד כי מי שמופקד היה על שמיעת התובעת טרם קבלת ההחלטה היתה מחלקת משאבי אנוש), הרי שא-פריורי היתה בעניין זה הטייה, שלא כדין, לטובתה של פרופ' ליבל ולרעתה של התובעת (עמ' 199 לפרוטוקול 24.10.04).

 

39. האוניברסיטה טוענת כי החלק שניטל מתפקידה של התובעת היה חלק נילווה בלבד, שלא היה בו כדי לפגום במעמדה של התובעת ולפגוע בה.

 

אינני מקבלת טענה זו, שאף אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר.

 

כפי שהיטיבה התובעת לתאר בעדותה:

" ש:          אני רוצה לדעת לגבי כל אחת מהפעילויות האלה מדוע לא יכול להמשיך לעסוק בהם, זאת שאלה אחרת גבירתי, למה לא יכולת להמשיך ולסייע לסטודנטים, לשמש כאשת מקצוע בכירה, מדריכה את צוות העובדים הסוציאלים הרי ההתמחות שלך עבודה סוציאלית, להמשיך לקיים מערך הסברה בקמפוס, ליזום פרוייקטים כמו שיזמת אחרי שיזמת אחרי הפיגוע בדולפינריום, לעסוק בגיוס משאבים ממקורות חיצוניים והנה שוב יש לך שליטה תקציבית, למה לא יכול לעשות את כל הפעולות האלה?

...

ת:  זה שני דברים שונים, אבל כל אחת מהפעילויות האלה שאת מתארת ההשלכות שלהם השלכות ישירות על נושא כוח אדם וכספים, אם אין לך יכולת להשפיע בכספים גם התפקידים האלה לא מסוגלים להיות,

ש: סליחה שניה אבל חלק מהפעילויות האלה את עוד עשית כשהיית, חלק מהפרוייקטים שאת יזמת את יזמת כראש מדור מעורבות חברתית.

...

ת:  זה בדיוק אותו דבר, אתה מהווה כאיש מקצוע, אוטוריטה מקצועית, אפשר לבוא ולהתייעץ עם מישהו כמדריך אבל היכולת ההשפעה שלו על מהלכים ועל הובלה של מהלכים היא שונה, אם יש לו השפעה על נושא כוח אדם וכספים, או אם אין לו בשביל לבוא ולהתייעץ איתי באותה דרך של התייעצות מקצועית,יכול היה גם להתייעץ איתי מנהל אל סם באיזה שהוא מקום והמילה שלי היתה בסדר מבחינתו כמו לגבי כל אחד אחר, אין ספק שהאוטוריטה המקצועית שלך בתוך המערכת היא שונה, אם אתה חולש על נושא של כוח אדם ותקציב או לא, זה מאוד מאוד פשוט.

...

ש: יכולת ליזום עוד פרוייקטים?

ת:  אבל עשיתי את הכל כמנהלת מעורבות חברתית, היה לי תקציב משלי, יזמתי פרויקטים, עשיתי פעילויות חברתיות, מה אתם רוצים להקים עוד יחידה אחת למעורבות חברתית שעכשיו אני אעשה את הפעילויות האלה? סיגל הדר כמנהלת מעורבות חברתית, לא מספיקה בשביל לעשות אותם?

ש: סליחה, סליחה, אני ראיתי כל כך הרבה תחומי סמכויות שנשארו לך עדיין, ויכולת להמשיך לפעול בהם, מתוך הגדרת התפקיד שלך.

ת:  לעשות עוד מאותו דבר שעשיתי עשר שנים,

ש: ליזום פרוייקטים, לעשות מערך הסברה להמשיך להעביר.

ת:  לא לשם כך עברתי לתפקיד אחר עברתי לתפקיד אחר כי מבחינתי הוא היווה קרש קפיצה גם לתפקידים נוספים, עשיתי פרוייקטים חברתיים, חמש עשרה שנה, עשר שנים בעשיה כזאת, אם המטרה היא להחזיר אותי אחורה לתפקיד של מנהלת מעורבות חברתית, לעשות פרוייקטים חברתיים, לא צריך שניים מאותו דבר בדיקנט הסטודנטים, כמו שבאמת עשיתם והבאתם אותי עד היום."

(עמ' 50, עמ' 51,  52, עמ' 58 לפרוטוקול 3.3.04)

 

 

 

 

גם פרופ' שלגי איששה מסקנה זו:

" כב' השופטת:      גברתי נשאלה  קודם שאלה אחרונה או לפני אחרונה, ע"י עו"ד שמואלביץ', אם ניתן היה, נאמר כך, אם רבקה יכולה הייתה להמשיך ולבצע את התפקיד באחריות לפרוייקטים, בליווי מקצועי מבלי שתהיה לה את האחריות על תקציב וכוח אדם וגברתי השיבה שכן. אני רוצה לשאול משהו קצת אחר, אבל באותו עניין. כמי שהגתה ויזמה ובנתה בעצם את התפקיד הזה  שרבקה מילאה אותו והיא היחידה שמילאה אותו עד היום, איך גברתי רואה את המיקום או את המשקל של הנושא של אחריות על תקציב וכוח אדם, שהוא בתוך התפקיד הזה, או אני אשאל, גם את הפוזיטיבי וגם את הנגטיבי, מה המשקל של אחריות על כוח אדם ותקציב ומה המשקל בנטילתו.

העדה:        אני מתלבטת מהיכן להתחיל. זה תלוי מהיכן את מסתכלת, ז"א אם מראש היה נבנה תפקיד והייתי חושבת שכל מה שצריך זה מישהו שיאגד פרוייקטים ופרוייקטים הם בחלק מהיחידות מתאים ובחלק זה כמעט לא קורה, למשל אין פרוייקט שאני זוכרת ליחידה לסיוע כלכלי, אין, זה לא מתאים, אז אם מראש היה אדם שכל מטרתו ותפקידו היה, היא הייתה ממלאת, יש לשער שהיא הייתה "ממציאה" מספיק פרוייקטים שה יא הייתה עובדת 40 שעות ביממה. מאחר והרעיון היה אחר לגמרי, היה לקחת איש מינהל שיהיה מחובר לכל הדברים היחד, זה גם לרחל מאורי וגם לייעוץ וגם לדברים אחרים, ובהחלט בתור חלק עיקרי לקדם פרוייקטים וכדי שהוא יוכל לעשות את זה, הוא גם אחראי על התקצוב כלפי כלומר והוא איש הביניים, אז הורדה של התפקיד הזה יש לזה משמעות, ז"א בוודאי שאפשר, אפשר לבנות את התפקיד, או אפשר לחשוב כל דבר ולהגדיר אותו ולהצדיק אותו,

כב' השופטת:         אבל כפי שגברתי ראתה את התפקיד.

העדה:        אז אני אומרת, אני ראיתי אותו בחיבור גם עם החיבור התקציבי וכוח האדם שלו. אבל זה לא סותר את מה שאמרתי, שוודאי שאפשר להגיד שאדם אחראי רק על, כמו שפעם אפשר להגיד, כבר פעם היא הייתה אחראית על מעורבות חברתית, לעשות פרוייקטים במעורבות חברתית זה לא זה."

(עמ' 104 לפרוטוקול 8.3.04).

 

 

 

 

ועדותה של סיגל הדר (ראש מדור מעורבות חברתית) לא הותירה כל ספקות בעניין זה:

" ש.           הוצבה לך הנחה ונאמר לך: נניח שהתפקיד של רבקה היה נושא מקצועי גרידא של קידום מעורבות חברתית, ואת השבת "זה לא נשמע לי ריאלי". תסבירי לי מה המשמעות של לא נשמע לי ריאלי.

ת.  אמרתי שהיא לא תיקח את זה, זה קטן עליה.

ש.  תסבירי לי מה זה קטן עליה?

ת.  היא היתה 13 שנה מנהלת מעורבות חברתית, קודמה לתפקיד אחר, זה די, כאילו באיזה שהוא שלב אתה ממצה את העניין.

ש.  כשאומרים לך שיותירו בידיה של רבקה רק את הנושא של קידום מעורבות חברתית, מה הממשק בין זה לבין היותך את ראש המדור למעורבות חברתית? מה את עושה?

ת.  באמת שאלה.

ש.  שמה התשובה עליה?

ת.  לא יודעת."

(עמ' 65 לפרוטוקול 17.5.04).

 

צודקים גם ב"כ התובעת בסיכומיהם בטענה שאף מעדותו של מר מני בעניין זה עולה בבירור כי נטילת סמכויותיה של התובעת בענייני כח אדם ותקציב הפכו את התפקיד מתפקיד ניהולי עם סמכויות פיקוח וסמכויות ביצועיות, בחזרה לתפקיד ראש מדור, ואף פחות מכך (שהרי ראש המדור אחראי לתקציבו. ואכן, מסקנתו של מני היתה שעם נטילת הסמכויות בנושאי כח אדם ותקציב, ניתן לבטל את התפקיד כליל.

 

 

 

 

40. בצר לה ומתוך המצוקה הקשה וחוסר האונים בו היתה נתונה, נקטה התובעת במהלך שבסופו של דבר חזר לפגוע בה כ"בומרנג":

 "ת.סליחה, לא אני לקחתי את הרגלים ונסעתי לחו"ל, אני ישבתי באוניברסיטה, אני ישבתי באוניברסיטה, הייתי שם, אם רצו לדבר איתי, הרי הבניה של השינוי של הגדרת הסמכויות שלי, נעשתה מחודש אוגוסט ומשהו כמו שמעיד ארנון מני, היה תהליך בקמפוס, אף אחד לא פנה אלי, הוציאו מכרז כשפרופ' לייבל כבר לא היתה שם, עשיתי את מה שחשבתי לנכון לעשות, פעלתי בשביל לנסות לעצור את רוע הגזירה הזאת, בהתחלה עם פרופ' לייבל ולא הצליח לי, כשפרופ' לייבל לא היתה, פניתי לאנשים הבכירים הנוספים שהכרתי באוניברסיטה ושעבדו איתי יום יום בשיתוף פעולה, זה הנשיא, הרקטור והמנכ"ל, הם שלושתם עבדו איתי, הם מכירים אותי פניתי אליהם במטרה לנסות ולעצור את זה, העברתי מכתב עותק של המכתב הזה, באותו יום ואפילו לפני שזה הגיע לכולם, למזכירתה של פרופ' לייבל, אני חושבת שלא פעלתי מאחורי גבה, אלא עשיתי את מה שיכולתי לעשות בנסיבות הקשות שהייתי נתונה בהם."

(עמ' 67 לפרוטוקול 3.3.04).

 

פרופ' שלגי השיבה כשנשאלה בעניין המכתב:

ת.  את שואלת אם אני הייתי כותבת מכתב כזה, למי הייתי כותבת?

ש.  את כבר הסברת לי שלא היית כותבת.

ת.  לא יודעת, אני לא יודעת,  קשה מה שנקרא, אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, לא יודעת, לא הייתי שם."

(עמ' 76 לפרוטוקול 8.3.04).

 

עם זאת, הוברר מעדותה של פרופ' שלגי כי גם בתקופתה כדיקאנית, הוציאה כנגדה אחת מעובדות הדקאנט מכתב מחאה באופן דומה, שאף שהכעיסה עד מאוד – לא הביא לפיטוריה של אותה עובדת.

 

לא כך היה לגבי התובעת. מכתבה של התובעת כנגד פירסום המכרז למשרה החדשה, שנוצרה מתוך משרתה שלה והפנייתו לגורמים הבכירים באוניברסיטה עורר את חמתה של פרופ' ליבל. כפי שהוברר בפני, לאחר הוצאתו של המכתב לא היתה עוד דרך חזרה לתובעת, מבחינתה של פרופ' ליבל.

 

       אותו "ניתוק מגע" שפרופ' ליבל ייחסה לתובעת, ניתוק ששימש גם כאחד מנימוקי הפיטורים, היה, הלכה למעשה, ריקון תפקידה של התובעת מתוכן ו"סימונה" של התובעת כ"פרסונה נון גרטה" בדקאנט:

" ש:          בסדר, אני מוכנה להתקדם, עכשיו, בסעיף 84 את מעידה שמאותו רגע, מאותה עת לא הועברו אל שולחנך, לא הועברו לידך טפסים הנוגעים לתחומים כוח אדם וכספים, אלא שגם עבודה שוטפת הנוגעת לאירועים יומיומיים.

ת:  נכון.

ש: הנוגעים לחיי הזולת לא הגיעו לשולחני.

ת:  נכון.

ש: עכשיו, קודם כל אני רוצה לשאול אותך באיזה צורה בדרך כלל אותם נושאים הגיעו לשולחנך, פרופ' לייבל, היתה באה בבוקר אומרת לך תעשי את זה? או שהם היו מגיעים דווקא מלמטה הנושאים האלה לטיפול, או ממקומות מחוץ לדיקנט?

ת:  לא. היו מגיעים בחלקם או ברובם הגדול, מגיעים לטיפולה של פרופ' לייבל, והיו מופנים לטיפולי דרך מזכירתה באופן כזה.

ש: דרך מזכירתה, אוקי וחלק מהנושאים.

ת:  או ישירות דרך פרופ' לייבל.

...

ת:  כל הדואר, כל התכתובות, כל הנושאים רוכזו בלישכת הדיקן אצל מזכירת הדיקן, יש נושאים שהועברו לטיפולי, ישירות מפרופ' לייבל או ממזכירתה, מאותו זמן לא הועברו לא שיחות טלפון שהיו מגיעות למזכירות, לא מכתבים, לא נושאים לטיפול הדברים האלה לא הגיעו, זה נושאים שעסקתי בהם בודאי לא רצתי לפתוח את הדואר לפני שמזכירתה של פרופ' לייבל היתה פותחת אותו ולראות אם יש איזה שהוא מכתב שאני יכולה לטפל בו.

...

ש: אני עדיין אבל רואה שעדיין את מצרפת סיכומי פגישות עוד מהתקופה הטובה יותר, ואני רואה באמת, ממאי, מאפריל מיוני אין סיכומי פגישות אחרי ספטמבר, אין למעשה גם לספטמבר, אבל אין אחרי ספטמבר.

ת:  נכון.

ש: האם זה בגלל שלא היו פגישות קבועות בימי ג' אחרי ספטמבר?

ת:  לא רק שלא היו פגישות, גם לא היה על מה לשבת, לא נשאר שם כלום, פרופ' לייבל בתצהיר המשלים שלה אומרת, רבקה המשיכה ליידע אותי לגבי פרוייקט מילגאי נשיא, זה הפרוייקט היחיד שעשיתי, זה הפרוייקט היחיד שנשאר, אחרי כמה חודשים גם זה נעלם ובזה זה הכל.

ש: אז זה לא מה שפרופ' לייבל אומרת.

ת:  עכשיו.

ש: אני אגיד לך בדיוק מה היא אומרת בנושא הפגישות של ימי ג' ותתייחסי לזה, פרופ' לייבל אומרת ככה, קודם כל היא אומרת שזה שמחקת את היומן האלקטרוני, אי אפשר היה לאתר אותך ולתאם איתך פגישות.

ת:  סליחה.

ש: לא ידעו איפה את, לפעמים לא הגעת לעבודה ושמעו את זה מאחרים.

ת:  סליחה, אני מחקתי את היומן האלקטרוני כמו שכותבת דורית לוי בתצהיר שלה, היומן האלקטרוני נועד לתאם פגישות משותפות בין פרופ' לייבל וביני, מחקתי את היומן.

ש: ופיקוח עליך של פרופ' לייבל לא צריך להיות?

ת:  סליחה.

ש: היא לא צריכה לדעת איפה את נמצאת?

ת:  תכף אני אתייחס גם לזה, מחקתי את היומן האלקטרוני מכל הפגישות שהיו לי בעבר, או מדברים שעשיתי בעבר, הם לא נועדו לתיאום ישיבות יתר, זה דברים היו ונגמרו, חודשים, או חצי שנה או שנה קודם.

ש: למה למחוק? סליחה, למה למחוק?

ת:  שניה אני אסביר, אני ישבתי בחדר, לא היה לי מה לעשות, אתם יכולים גם באותה הטענה לטעון למה שוטטת שמונה שעות ביום באינטרנט, שוטטתי, השתעממתי, לא היתה לזה שום משמעות רטרואקטיבית, לא עידכנתי קדימה כי לא היה מה לעדכן, מה יש לעדכן באתי בבוקר, אכלתי ביצה וחיכיתי שתעבור השעה ושוטטתי בעשרה אתרי אינטרנט כל היום? זה מה שהיה שם, איזה פגישות אפשר עוד לתאם במועדים האלה?

...

כב' השופטת לויט:  סליחה, יש לי שאלה, היכן פיזית גבירתי ישבה?

ת:  בדיקנט.

כב' השופטת לויט:  איפה זה פיזית המשרד?

ת:  המסדרונות הם מסדרונות בצורת ר' אני ישבתי בקצה אחד של המסדרון ופרופ' לייבל במסדרון השני.

כב' השופטת לויט:  בהמשך של אותו המסדרון שהוא פשוט בצורת ר'.

ת:  כן.

כב' השופטת לויט:  הבנתי ובאותה תקופה היות וכמו שגבירתי תיארה לא היתה שום פעילות, לשבת במשרד.

ת:  באתי למשרד בבוקר, פתחתי את הדלת, סגרתי אותה, וישבתי בחדר.

כב' השופטת לויט:ואיפה יושבת הגברת להב?

ת:  בסמוך למשרדה של פרופ' לייבל.

כב' השופטת לויט:הבנתי, היומן האלקטרוני, מה שנמחק זה.

ת:  רק רטרואקטיבית.

...

ש: הלכת ואמרת לה בואי ותוסיפי את זה ביומן או שעידכנת.

ת:  אבל לא היה עם מי לעדכן, לא היה עם מי לקבוע פגישות.

כב' השופטת לויט:היתה איזה שהיא פגישה?

ת:  לא היתה פגישה, לא היה עם מי לשבת, לא היה כלום, לא עשיתי כלום, ישבתי בחדר, לא עשיתי כלום.

ש: גם לא במילגאי נשיא, מלגאי נשיא עוד המשכת.

ת:  לגאי נשיא הסתיים, והוא הסתיים, לא עשיתי יותר שום דבר בעניין הזה, לא עשיתי כלום, ישבתי בחדר, אני מכירה.

ש: מתי הסתיים מלגאי נשיא?

ת:  אני מכירה את כל, אפשר להסתכל זה היה חודש או חודשיים אחרי הסיפור הזה, אני מכירה בעל פה את כל אתרי האינטרנט, אני יכולה לספר לכם את כל חדשות וואללא כמה שאתם רוצים, אני יכולה לספר לכם שכתבתי מיילים לחברים, בכל מיני, לא דיברתי כמעט עם אף אחד, אנשים נמנעו מלהיכנס אלי לחדר, פרופ' קרלינר היה היחיד שהסכים ללכת איתי לאכול ארוחת צהריים, ולהראות איתי ברחבי הקמפוס כי מייד כשמישהו ראה אותי אוכלת צהרים עם מישהו זה דווח לפרופ' לייבל ותעיד על זה מי שתצטרך להעיד על זה, איך אפשר לבוא ולהגיד שהיה לי מה לעשות, לא היה לי מה לעשות, ישבתי שם לא עשיתי כלום.

...

ש: עכשיו, בשלב הזה את ופרופ' לייבל בכלל מדברות? הרי את בבידוד בחדר, את כועסת עליה נורא כי היא לא מעדכנת אותך, והיא לא מפעילה אותך בעצם, האם אתם מדברות בשלב הזה בכלל?

ת:  לא, לא נקראתי לפרופ' לייבל אף פעם.

ש: האם יזמת איתה שיחה? דיברת איתה? פנית אליה, שלום שלום במסדרון, שיחת חולין?

ת:  ראיתי אותה במסדרון, אמרתי לה שלום או הינהנתי, ב, לא.

ש: זאת אומרת אין בניכם תקשורת בעצם, זה נכון לומר את זה?

ת:  אין בנינו תקשורת, נכון.

...

ת:  לא אמרתי משהו אחר, עובדים מכל יחידות הדיקנט התייעצו איתי כמעט בכל דבר, לאחר מכן אני, אפשר לעבור על רשימת העובדים ולראות את כל העובדים שאי פעם התייעצו איתי בנושאים של עבודה, לאחר שהתהליך הזה התחיל להתגלגל חוץ ממקרים בודדים שבהם היה ברור שיש לי ידע מסוים שהעובדים היו צריכים אותו אף אחד לא הגיע, היו מקרים מאוד בודדים שיכולתי לספור אותם על אצבעות כף יד אחת.

ש: אז את אומרת שזה כל כך כל כך הרבה עובדים הפסיקו להתייעץ איתי שאין טעם אפילו שאני אעבור איתך אחד אחד, אבל זה פשוט כמות עצומה של אנשים שהיו מתייעצים והפסיקו להתייעץ.

ת:  יש עשרות אנשים, הפסיקו.

ש: עשרות אנשים.

ת:  כן.

...

ש: מה שאת אומרת לי זה כזה דבר, את לא ניסית ליזום, בואי נחשוב על זה ביחד, בואי נקבע פגישה, בואי תעבירי לי לטיפולי, אני באמת.

ת:  אמרתי לה בואי נחשוב ביחד איזה פרויקטים נוספים אפשר לעשות, פרופ' לייבל אמרה לי אז אני לא רואה שיש לך עוד עבודה, ובזה שיחתנו הסתיימה.

ש: הבנתי, ואחרי זה ניסית לפנות אליה עוד פעם ולנסות ליזום איזה פגישה שבה היא מעבירה לך?

ת:  אני ניסיתי לפנות לפרופ' לייבל בכמה דרכים, בשביל לחדש את שיתוף הפעולה בנינו, בפגישה שהיתה לי עם עו"ד מיקי קידר ביקשתי שידברו איתה."

(פרוטוקול 3.3.04 עמ' 88, 89, 91, 92 עד עמ' 100).

 

הגב' להב, מזכירתה של פרופ' ליבל, הודתה, אם כי ב"חצי פה", כי החל מספטמבר 2002 לא זכור לה כי זימנה את התובעת לפגישות:

"ש. את קבעה לרבקה איזושהי פגישה באמצעות היומן, החל מספטמבר 2002, את זוכרת פגישה שאת קבעת לה?

ת.  לא זוכרת.

ש.  אני מניחה שאם, את אפילו לא מצליחה לזכור פגישה אחת שקבעת לה?

ת.  אני לא זוכרת, אני קובעת כל כך הרבה פגישות שאני לא יכולה לזכור אם קבעתי.

ש.  אם את זוכרת שרבקה מחקה,

ת.  אני יודעת שהיומן היה ריק לחלוטין, מצב שקודם לכן לא היה.

ש.  אני שואלת אם את בתור מי שהיומן הממוחשב של רבקה נמצא גם מולה, האם את, יצא לך בתקופה שמספטמבר 2002 לקבוע לרבקה פגישה ביומן הממוחשב?

ת.  אני לא זוכרת.

ש.  תאמרי לי, אחרי שהוא כבר היה ריק, הוספת משהו?

ת. לא".

(עדותה של הגב' להב עמ' 422, 423 לפרוטוקול 27.6.04).

 

הגב' אפרת קסנטיני העידה:

"ש.איך את מתארת את השינוי שחל שמקום שרבקה תפסה בדיקנט בין התקופה שלפני צמצום הסמכויות ושלאחריה?

ת.  זה היה 180 מעלות, כי התחיל איזה שהוא ברוגז שבמסגרתו רבקה לא עשתה שום דבר יותר. אני חושבת שהיה איזה שהוא מאבק בינה לבין תלמה. אם דקה קודם זה היה מאוד מאוד עמוס, מאז לא היה.

ש.  אז אני מבינה שעומס העבודה שלה לא נשאר כמו שהיה. את המשכת להתייעץ איתה?

ת.  כן.

ש.  והיתה לך בעיה להמשיך ולהתייעץ איתה?

ת.  זה לא היה פשוט בקונסטלציה שנוצרה. זה לא היה פשוט בעיקר בגלל התחושות שלנו. לא רבקה ולא תלמה אף פעם לא אמרו לנו לא. "לנו" אני אומרת כי זה משהו שסיגל ואני דיברנו עליו הרבה, אבל אני אתייחס לעצמי. הרגשתי שמדברים עלי, זה היה לא נוח. עכשיו, לפני איזה חודשיים, גיליתי את כל הדברים שאמרו עלי,

ש.  שאמרו מה?

ת.  בעיקר לדוגמא זה שהקימו בשבילי יחידה, שתפרו בשבילי את כל הדברים, שרבקה המליכה אותי, כל מיני דברים כאלה שלא ידעתי. הייתי תמימה מדי.

ש.  מה היה היחס שעובדים אחרים גילו כלפיה בתקופה הזאת?

ת.  זה מסובך לעשות הכללה. יש את אלה שאני חושבת שגם קודם היו קרובים לרבקה והמשיכו להיות בקשר איתה, ומי שלא היה בקשר או היה פחות בקשר, התרחק יותר.

...

ש.  פרופ' לייבל שוחחה איתך על רבקה במהלך התקופה הזאת?

ת.  לא, היא מאוד נזהרה. איתי כן.

ש.  את זוכרת שיחה שלך איתה בעניינה של רבקה או שאת לא זוכרת שום שיחה כזאת?

ת.  לא, היא יכלה להגיד דברים כמו "אני יודעת שאת חברה של רבקה, אני לא אגיד לך לא להיכנס עליה", אני זוכרת שהיא אמרה "הרבה מאוד עובדים שמחים על מה שאני עשיתי, למרות שאני יודעת שאת לא". האמת שאני מאוד גם השתדלתי להימנע מזה. גם בהתחלה לא היה לי קשר עם תלמה,

ש.  להימנע ממה?

ת.  מלדבר איתה על רבקה. זה היה מבחינתי כמעט כמו גירושים בין הורים, שמדברים עם אבא על אמא ועם אמא על אבא, זה היה מאוד לא נוח. בהתחלה גם לא היה לי ממש קשר עם תלמה, לקח הרבה זמן עד שבניתי איתה איזה שהוא קשר. והיא נזהרה, היא הגדירה אותי מאוד כחברה של רבקה."

(עמ' 26, 27, 28 לפרוטוקול 17.5.04).

 

 

הגב' סיגל הדר העידה:

"ש.            מה את יודעת לומר לנו על צמצום הסמכויות של רבקה?

ת.  אני יודעת שתלמה קראה לרבקה ואמרה לה שהיא לא רוצה יותר שהיא תתעסק בכוח אדם וכספים.

ש.  איך הבנת את זה או מי סיפר לך?

ת.  אני חושבת גם תלמה וגם רבקה.

ש.  איך חשת כשהבנת שסמכויותיה צומצמו?

ת.  בהתחלה לא הבנו את המשמעות של זה כל כך. זאת אומרת מה שהבנו שיש קונפליקט, שיש קונפליקט בין שתי הבוסיות הגדולות ובאיזה שהוא הבנתי ש, זאת אומרת זאת היתה חוויה מאוד חזקה שלא מבינים מה קורה, זאת אומרת לא מבינים כל כך למה.

ש.  מישהו בדיקנט נתן הסבר לך כעובדת, כמנהלת מדור?

ת.  אני כבר לא זוכרת.

ש.  אמרת לנו קודם שהחדר שלך נמצא מול חדרה של רבקה. את יכולה לתאר לנו מה רבקה עשתה בתקופה שלאחר צמצום הסמכויות שלה, אם את יודעת?

ת.  זה היה תהליך, אבל בהתחלה היא עדיין עשתה את מגן הנשיא ובאיזה שהוא שלב כבר לא כל כך עשתה.

ש.  מה זה כבר לא כל כך עשתה?

ת.  באיזה שהוא שלב לא היה לה מה לעשות, היא ישבה בחדר.

ש.  את התייעצת איתה בתקופה הזאת? המשכת להתייעץ איתה?

ת.  פחות.

ש.  למה? כי לא היית צריכה?

ת.  כי היתה תחושה שצריכים לעשות איזו שהיא התמקמות מחודשת, שהדברים השתנו, שיצאנו מהחממה וצריכים להתמודד, אז היה איזה שהוא תהליך כזה של אט – אט.

ש.  בעניינים המקצועיים אבל של מעורבות חברתית, המשכת להתייעץ איתה?

ת.  אני מקווה שאני לא טועה, אבל אני חושבת שבתקופה הזאת כבר פחות, זאת אומרת זה הלך ונהייה,

ש.  מה את יכולה לספר לנו על מצבה החברתי באותה תקופה?

ת.  היתה חוויה שמתרחקים מרבקה, זאת אומרת ש,

...

ש.  איך את הרגשת לראות אותה בתקופה הזאת ככה, שהיא יושבת בחדר וקוראת ספרים?

ת.  היה לי מאוד קשה. זה היה מאוד קשה, זו תחושה של לראות בן אדם שמאוד משמעותי לך, זה היה כל כך אירוני בעיני, כי אחד הדברים שאם היה לי כבר איזה שהוא ויכוח עם רבקה זה היה על הנאמנות הטוטאלית שלה למערכת. זה היה מצב אירוני. זאת אומרת היתה תחושה שהיא מאוד מסורה למה שהיא עושה ומאוד חשוב לה מה שהיא עושה, ואני לא יודעת מה היה שם, כאילו משהו קרה, משהו התפקשש, אבל אני בטח לא חושבת שזה מה שהתכוונה שזה יקרה. כנראה שזה לא מגיע לה, תשמעי, מה אני אגיד לך?

...

ש.  יצרת שיחות את בעצמך עם תלמה?

ת.  כן, פעם אחת אמרתי לה על זה משהו.

ש.  מה אמרת לה?

ת.  אני לא בדיוק זוכרת את הדברים, אבל אחד הדברים שאמרתי לה היה ש, היא מאוד כעסה על המכתב של רבקה לנשיא, אז אמרתי לה שלדעתי, בעיני זאת היתה פעולה שהיתה מאוד דרמטית, זאת אומרת היא עשתה משהו מאוד דרמטי וכשאתה עושה משהו מאוד דרמטי, אתה צריך לצפות לתגובה דרמטית באיזה שהוא אופן... "

(עמ' 48 עד 51 לפרוטוקול 17.5.04).

 

והגב' תמי אמיר:

"ש. איך תתארי את המקום שתפסה רבקה מבחינת העבודה איתך לאחר צמצום הסמכויות הזה?

ת.  אני חושבת שהיא היתה במצב מאוד מביך, מאוד קשה והיא ניסתה לשמור על המשך עבודה, מה שנקרא, במידת האפשר.

...

ש.  את יכולה לומר לנו משהו על מצבה החברתי בדיקנט בתקופה הזו שלאחר צמצום הסמכויות, ממה שאת ראית, ממה שאת יודעת?

ת.  מאוד לא נעים.

ש.  במה אי הנעימות באה לידי ביטוי?

ת.  אני חושבת שזה ברור, מלהיות מה שנקרא, במקום הראשון, היא עברה למקום מאוד ככה מעורער, מה שנקרא.

ש.  מה הרגשת עם הסיטואציה הזאת?

ת.  מאוד לא נוח.

ש.  בתקופה הזאת ראית את רבקה מתפרצת? צועקת?

ת.  לא."

(עמ' 72, 73 וכן עמ' 82, 83 לפרוטוקול 17.5.04).

 

ואף הגב' ברכה ברעם, שבהחלט לא מזוהה עם התובעת, היטיבה לתאר את המצב בשפתה הכנה והישירה:

"השלב השלישי היה לאחר שהתפוצצו הדברים, כמו שאמרתי קודם צרם לי מאוד לראות שכל אותם אנשים שקודם התלקקו לרבקה הפנו לה עורף, לא דיברו איתה, היא היתה עוברת במסדרון, אז אני המשכתי לשאול אותה מה שלומך ומה נשמע ונכנסתי אליה לחדר ואני שוחחתי איתה על כל מיני דברים, אבל זה פשוט, איך אומרים, יחסי אנוש".

(עמ' 434 לפרוטוקול 27.6.04).

 

על אף שהתובעת התייצבה לעבודה, היתה נוכחת בדיקאנט מידי יום ביומו, בחדרה הסמוך לחדרה של הדיקאנית, לא נעשתה אליה כל פנייה, לא נקראה לכל ישיבה או פגישה.

 

גם הנימוק שהובא בדבר מחיקת יומנה האלקטרוני של התובעת על ידה הוברר כחסר כל ממש – התובעת אכן מחקה מתוך יאוש ותסכול את יומנה לגבי פעילויות שעברו, אך לא היתה כל מניעה לקבוע לה פעילויות מכאן ולהבא, בכל רגע נתון, דבר שלא נעשה.

 

41. לבידודה של התובעת אף נוספו שמועות על מעשים חמורים, כמעט פליליים שהתובעת עשתה בכספי הדקאנט (עדותה של פרופ' שלגי בעניין זה ,עמ' 43 לפרוטוקול 8.3.04).

 

42. נסיונה, חסר התוחלת, של התובעת להתגונן בפני ההחלטה החד צדדית שהתקבלה בעניין נטילת סמכויותיה, מבלי שנשמעה כלל קודם לכן (ואף אם היתה נשמעת –לא היה זה בפני גורם שהיה שומע בלב פתוח ומבלי הטייה קודמת כנדרש), אך הביא להאצת המשך ההליכים שננקטו כנגדה. אינני מקבלת את הטענה כי ניתן לתלות את הנימוק לפיטוריה של התובעת בתגובתה לנטילת סמכויותיה שלא כדין.

 

בנקודה זו ראיתי לנכון להביא מדבריה של התובעת:

       "ש.ת. סליחה, אני חושבת שאם במשך התקופה שאני עברתי בדיקנט הטודנטים לא שמעתם ממני הרמת קול ציטטתם פה שני משפטים שיכול להיות שאמרתי אותם או לא, בן אדם אחר שהיה עומד בלחצים ובמקומות שאני עמדתי בהם במשך התקופה הזאת, אני מתארת לעצמי שעוצמת הכעס שלו והעוצמות שבהם הוא היה מגיב היו הרבה יותר גדולים מאשר שני משפטים שאפשר למצוא שאמרתי או לא אמרתי לפרופ' ליבל".

 

43. הנימוק הרביעי שהובא היה כי לנימוקים התיפקודיים הנ"ל נוסף גם הנימוק של הצורך בצמצומים ובהתייעלות. תפקיד סגנית הדקאן היה מלכתחילה תפקיד נסיוני. במשך כל תקופת העסקתה של התובעת בתפקיד זה נמנעה האוניברסיטה להגדיר את מתח הדרגות ואת הכפיפויות של התפקיד, וזאת מאחר שדקאן הדסטודנטים עמד להתחלף והאוניברסיטה היתה מעוניינת כי הדקאן הנכנס יכול להביע את דעתו בדבר נחיצות התפקיד. כפי שהסתבר, תפקודה של התובעת בתפקיד זה אכן יצר אנדרלמוסיה בדקאנט. לפיכך, בכוונת האוניברסיטה לבטל את התפקיד, ולא לאיישו בעובד אחר כלל.

 

 

 

 

44.   טענות אלו לא הוכחו אף הן.

        ראשית, פרופ' שלגי שללה מכל וכל את הטענה שהתפקיד הוגדר כ"נסיוני":

" ת.מה פתאום.  זו הייתה הגדרה של תפקיד חדש שיש לו משמעות, נתנו לו תקן מוגדר, מה זה ניסיוני, מה פתאום ניסיוני? ניסיוני זה חצי שנה בתפקיד עד שאתה מקבל קביעות, מי הולך  לתפקיד ניסיוני, מה פתאום.

(עמ' 25 לפרוטוקול, 8.3.04).

 

מעדותו של מר מני עלה כי לא רק שהמכרז לא כלל הוראה בדבר "זמניותו" כביכול של התפקיד, אלא שלתובעת לא נאמר טרם מינויה לתפקיד כי התפקיד הוא זמני ואף במינוי של קבע שהוצא לה לתפקיד, בתום תקופת הנסיון, לא צויין דבר וחצי דבר לגבי "זמניותו" של התפקיד:

"ש. פרופ' שלגי העידה שמנכ"ל האוניברסיטה לא ראה בתפקיד תפקיד ניסיוני. האם היא אינה דוברת אמת?

ת.  אני ראיתי בזה תפקיד ניסיוני.

ש.  המנכ"ל ראה בזה תפקיד ניסיוני?

ת.  אני חושב שכן.

ש.  האם המנכ"ל אמר לך שהוא היה בתפקיד?

ת.  המנכ"ל לא אמר לי.

ש.  בסעיף 3 לתצהיר הראשי שלך אתה כותב "אנחנו ביחידה סברנו כי התפקיד בעייתי". כשאתה אומר אנחנו אתה מתכוון לעצמך?

ת.  נכון.

ש.  אז אנחנו זה אני סברתי?

ת.  אנחנו, זה אני והעובדים שלי.

ש.  מי זה העובדים שלך שסברו שהתפקיד הוא בעייתי?

ת.  אבי גת, אורנה דייגי ועובד רחמני. זה עובדי היחידה שלי.

ש.  אתם עשיתם על זה איזשהו דיון בעניין הזה?

ת.  כן.

ש.  יש איזשהו פרוטוקול כתוב לגבי העניין הזה?

ת.  לא.

ש.  זאת היתה ישיבת עבודה?

ת.  ישיבת עבודה, כמו שיש לנו כל יום.

ש.  מתי סברתם שהתפקיד הוא בעייתי, לפני שפורסם מכרז?

ת.  מהשנייה הראשונה.

ש.  את ההסתייגות הזאת שלכם העליתם בכתב?

ת.  לא, ההסתייגות שלי הובאה בפני המנכ"ל ובפני פרופ' רות שלגי.

ש.  מתי הבעת אותה בפני המנכ"ל?

ת.  מהרגע שהנושא הזה צץ.

ש.  מתי בפני פרופ' שלגי?

ת.  גם.

...

ש.  תסתכל רגע בסעיף 4 לתצהיר שלך. אתה בזמנו התרעת או העלית על הכתב את הטענה שלך שהוספת התפקיד יהווה פגיעה במבנה חלוקת הסמכויות בדיקנט?

ת.  אני לא הבעתי את זה בכתב, אני הבעתי את זה בעל פה. אני אפילו קראתי לאותה עובדת שהבנתי שיש פגיעה בה והסברתי לה.

ש.  מתי קראת לה, אחרי שהמכרז פורסם או לפני?

ת.  אני קראתי לה לדעתי לפני שהמכרז פורסם.

ש.  אותה גברת שאנחנו מדברת עליה, זה גב' רחלי לוי?

ת.  רחלי לוי.

ש.  קראת לה לפני?

ת.  כן. כי רציתי להגיד לה שאנחנו במכרז נכתוב אחריות כוללת לתקציב וכוח אדם וזאת אחריות שלה.

ש.  זה נכון שאתה הגדרת את תפקיד עוזר הדיקן, אני מפנה לנספח ז'1 לכרך האסמכתאות שלנו. תסתכל על זה, זו חתימתך כאן למטה?

ת.  כן, כן.

ש.  אתה זה שניסחת בתור התפקיד שלך את הגדרת התפקיד, את תיאור התפקיד ואת הכישורים?

ת.  אני אסביר איך זה עובד.

ש.  קודם כל, תגיד לי אם אתה ניסחת? זה הניסוח שלך, אתה ניסחת את זה?

ת.  ניסחתי, כן, אפשר להגיד שאני ניסחתי.

ש.  וזוהי מבחינתך, מה שכתוב בז'1, זוהי הגדרת תפקיד של עוזר דיקן, נכון?

ת.  כן.

ש.  האם אי פעם לפני שרבקה ניגשה למכרז או לאחר מכן ישבת איתה, לבד או יחד עם פרופ' שלגי והודעת לה שחלק מהגדרת התפקיד שרשומה כאן היא רק למראית עין ושהתחומים שבאחריות עוזר דיקן שרשומים בהגדרה, היא בעצם לא אמורה לבצע אותם?

ת.  לא, אני התרעתי.

ש.  ישבת עם גב' אלישע ואמרת לה?

ת.  אני ישבתי עם רות שלגי, אני יושב עם מנהלי היחידות, לא עם העובדים.

כב' הש' לויט:         אז התשובה היא שעם הגב' רבקה אלישע אדוני לא ישב?

ת.  לא."

...

ש.  כשאתה הגדרת את התפקיד וכשאתה כותב לתקופה ניסיונית, למה התכוונת, למשך כמה זמן. מתי מבחינתך הוא יפסיק להיות ניסיוני?

ת.  הוא יפסיק להיות ניסיוני כאשר אנחנו נשתכנע שבתפקיד הזה יש בשר.

ש.  כמה זמן, כמה זמן הקצבתם לזה?

ת.  הקצבנו לזה את הזמן של ועדת התקנים. והזמן הזה של ועדת התקנים נמשך עד דצמבר 2001, שאותו בורר שוודאי לא כפוף לי והוא לא מהמבנה הארגוני המנהלי, קבע שהתפקיד ניסיוני ושצריך לבחון אותו מחדש כעבור כמה חודשים וזה מה שעושים.

ש.  אם אני אומר לך שהערעור לא היה על עצם התפקיד, אלא על מתח הדרגות של התפקיד?

ת.  הערעור היה על מתח הדרגות, אבל עצם התפקיד גורם, הוא משליך על מתח הדרגות.

ש.  היה ערעור על התפקיד או שהיה ערעור על מתח הדרגות, על מה היה ערעור?

ת.  על מתח הדרגות.

ש.  מבחינתך, ניסיוני זה אומר שאחרי תקופה ניתן לבטל את התפקיד, זה המשמעות?

ת.  בוודאי.

ש.  כשערכת שיחות ופגישות עם פרופ' שלגי במהלך הכהונה של רבקה בתפקיד, האם ערכת שיחות עם שלגי כדי לבדוק את הישימות של התפקיד בדיקנט. במהלך הכהונה, הרי רבקה גם כיהנה כעוזר דיקן וכסגן דיקן גם בתקופת שלגי, שוחחת עם שלגי?

ת.  שוחחתי לפני המקרה או אחרי?

ש.  לא, אחרי המינוי על הישימות של התפקיד, דיברת איתה?

ת.  לא.

ש.  אני מבינה שבשום מקום לא הועלה על הכתב שהתפקיד הוא לתקופה ניסיונית, נכון?

ת.  על הכתב, לא עלה.

ש.   איך אתה מסביר את זה שבמכרז שהוצע לתפקיד לא נאמר שמדובר בתפקיד לתקופה ניסיונית. הרי מי שמתמודד למכרז צריך לקחת בחשבון שאחרי תקופה יכולים לבטל לה, אם היא היתה יודעת היא היתה נשארת ראש מדור אולי עד היום. אז איך אתה מסביר את זה שבמכרז לא כתוב?

ת.   כל התפקידים החדשים באוניברסיטה הם ניסיוניים.

ש.   לחצי שנה, אחר כך מקבלים קביעות בתפקיד, נכון?

ת.   לא, יש תפקידים יותר מחצי שנה, עובדה, אותו סגן ברשות מחקר.

...

כב' הש' לויט: ... אנחנו שואלים על מכרז, אם במכרז שהאוניברסיטה מפרסמת על תפקיד שהוא תפקיד חדש והוא לתקופת ניסיון, לא צריך להיות כתוב בצורה הכי ברורה כדי שמי שיגש למכרז ידע שזהו תפקיד ניסיוני שיבחן מחדש כעבור שנה או שנתיים ובכל עת ניתן לביטול באופן חד צדדי?

ת.   יכול להיות שצריך להיות כתוב.

כב' הש' לויט: אז בהחלט צריך להיות כתוב. אני רק רוצה לקבל תשובה ברורה, האם זה היה כתוב?

ת.   זה לא היה כתוב."

 

45. יתרה מכך, צמצום תפקידה של התובעת לא נכלל במסגרת תכנית ההתייעלות של האוניברסיטה באותו זמן:

" ש.           תגיד לי בתפקידך במסגרת תוכנית ההתייעלות עסקתם בנושא סגן הדיקן?

ת.  במסגרת תוכנית ההתייעלות אם אתה מתכוון,

ש.  אתה יודע למה אני מתכוון, האם במסגרת תוכנית ההתייעלות עסקתם בנושא התפקיד ששמו סגן דיקן הסטודנטים?

ת.  לא.

ש.  אז בוא נלך הלאה. לא עלתה השאלה של ביטול תפקיד סגן הדיקן?

ת.  לא. (עדותו של פרופ' לנגהולץ, בעמ' 19 לפרוטוקול  24.10.04).

 

       יודגש כי אף אם נדרש היה צמצום התפקיד, עדיין לא היה בכך כדי להביא לפיטוריה של התובעת, במיוחד בשים לב לכך שגם במסגרת תכנית הצמצומים וההבראה, נכון לאותו זמן, לא פוטר אף לא עובד קבוע אחד (שלא בהסכמה ובהסדר פרישה) לבד מהתובעת:

" ש. האם מלבד רבקה פוטר עד כה עובד קבוע כלשהו במסגרת תוכנית ההתייעלות של האוניברסיטה פוטר?

ת.  בוודאי, עובד קבוע.

ש.  כן.

ת.  כן.

ש.  מי?

ת.  למשל פוטרה מנהלת הספרייה המרכזית,

ש.  שעשתה הסכם פיטורין, היא לא פוטרה?

ת.  פוטרה.

ש.  בניגוד לרצונה?

ת.  מה זה בניגוד לרצונה, מישהו מפוטר כרצונו,

כב' השופטת:         שלא בהסכמה, שלא בהסכמה, שלא בהסכם.

ת.  אנחנו הגענו איתה בסוף להסדר של,

כב' השופטת:         לא, אז מדובר על מישהו שלא בהסדר, שבסופו של דבר שהוא פוטר באקט,

עו"ד זוהר:  באקט של פיטורין.

כב' השופטת:         באקט של פיטורין, לא בהסדר.

עו"ד זוהר:  לא, השאלה היא פשוטה מאוד, האם איזה שהוא עובד עד היום קבוע פוטר חד צדדי, ללא הסכמה וכו' וכו'?

ת.  אני הדוגמא הזו שנתתי זו היחידה שאני מכיר.

ש.  שהיא לא פוטרה בניגוד לרצונה, היא פוטרה בהסכמה?"

 

לפיכך, נמוק של הצורך בצמצום משרתה של התובעת יכול היה לשמש, שמא, כבסיס לגיטימי להעברתה של התובעת, בהליך תקין, לתפקיד ניהולי או מקביל אחר, אפשרות שכלל לא נשקלה, כפי שיובהר עוד להלן.

(ראה עדותו של פרופ' לנגהולץ בעמ' 19 לפרוטוקול 24.10.04, ש' 17 עד הסוף).

 

הליך הפיטורים

46. הליך סיום עבודתה של התובעת קודם ונוהל בעת שפרופ' לנגהולץ היה בראשית ימיו בתפקיד מנכ"ל האוניברסיטה, כאשר חלק מהמהלכים נעשו אמנם בידיעתו, אך לא ביוזמתו. מחקירתו של פרופ' לנגהולץ בפני הוברר כי ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה על בסיס המידע כפי שהובא בפניו על ידי פרופ' ליבל, עליה סמך המנכ"ל לחלוטין,אלא שפרטים ונתונים מהותיים לא הובאו בפני המנכ"ל באופן מלא, או שלא היה מודע אליהם.

 

כך למשל הוברר כי ההליך לקידום סיום עבודתה של התובעת באוניברסיטה נוהל כולו מבלי שפרופ' לנגהולץ אף עיין בתיקה האישי. היינו, אין כל ספק כי נסיונה העשיר בעבודה ובעשייה רבת השנים והרקורד החיובי שצברה כלל לא נשקלו ולא הובאו בחשבון:

" אבל עכשיו אני רוצה לשאול על 15/12 או תחילת דצמבר, אתה נכנס לתפקיד ב-15/11 אתה לא מדבר על הנושא עם פרופ' אחיטוב בכלל וב-2/12 באה ורדינה יריב ויוזמת רעיון כזה, אתה יכול אולי לנסות לשחרר מה היה בין לבין בשבועיים האלה?

ת.  לא אני יכול רק לומר לך שהעובדה שלא היתה לי חפיפה יותר מדיי ארוכה עם פרופ' אחיטוב, לעניות דעתי לא הפריע לי כל כך להיכנס לתפקיד מאחר שאני הייתי מעורב,

...

ש.  אז לכן אתה לא יודע, מתי לראשונה התוודעת לכל הנושא שנקרא רבקה אלישע?

ת.  לא במדוייק.

ש.  לא מבין את התשובה?

ת.  אני לא זוכר במדוייק.

ש.  האם זה ייתכן שהמפגש עם ורדינה, היה פעם ראשונה ששמעת שיש בעיה כזו?

ת.  אני חושב שלא.

ש.  אתה חושב שלא, זאת אומרת אתה חושב וזה גם נראה לך הגיוני, שהיה משהו שקדם לזה?

ת.  יכול מאוד להיות.

ש.  ואתה יכול לעלות על דעתך מה?

ת.  יכול להיות שהיתה לי שיחה אולי עם פרופ' לייבל, אולי זה עלה באיזשהו למרות כפי שאמרתי אני חושב שהפגישה הראשונה שלי עם פרופ' לייבל היתה בענייני תקציב.

ש.  או.קי ואז שמעת על גב' רבקה אלישע, האם אתה, אחרי זה ואחרי שמציעים לה הצעות פתחת את התיק האישי שלה.

ת.  של גב' אלישע?

ש.  כן.

ת.  לא.

ש.  אף פעם לא?

ת.  לא.

ש.  אתה אי פעם בדקת מי היא, מאיפה היא באה, מה ההיסטוריה שלה על פי התיק האישי, איזה מכתבים, איזה המלצות, איזה תפקידים היא עשתה, האם אי פעם אתה עשית את זה?

ת.  לא.

ש.  אתה יכול להסביר לי, כדי שגם אני אבין איך מנהלים אונ' למה לא?

ת.  אפשר לשאול למה כן?

ש.  אה בוודאי, כי אם תומכים בהמלצה של מנהלת כוח אדם לקחת איש קבוע שעובד 15-17, 16 שנה ולתת לו פיצויים וההסתגלות וכל הדברים האלה, לפחות פותחים את התיק האישי, רואים מי האיש, לא?

ת.  אני שוב חוזר ואומר, האינפורמציה שאני קבלתי בקשר לגב' אלישע מפיה של ורדינה על חוסר היכולת שלה לתפקד, או על חוסר התפקוד במסגרת התיק הנ"ל, היא סיפקה אותי כדי ללכת למהלך".

...

"ש.            או.קי, זאת אומרת שאצלך כבר התגבש כבר בתחילת דצמבר ושבועיים אחרי שאתה בתפקיד מתגבש הקונצפט שהיא צריכה ללכת, בשביל כסף, בשביל דברים אחרים, אבל היא צריכה ללכת, נכון?

ת.  אני לא, באופן כללי כן.

...

ש.  וב-2/12 אתה נתת אור ירוק להשיג את התפטרותה מרצון.

ת.  ב-2/12 אני נתתי אור ירוק להציע הצעה כספית מסויימת.

ש.  על מנת שגב' אלישע תעזוב את האונ',

ת.  מרצון.

ש.  מרצון, אבל היא תלך,

ת.  מרצון.

ש.  לא הצעה כספית שתהיה יותר יפה, יותר טובה, יותר מוכשרת, או כל דבר אחר רק שתלך מהאונ'.

ת.  מרצון.

ש.  שתלך מהאונ' מרצון. אתה באמת חושב שיש הבדל?

ת.  בוודאי שיש הבדל.

ש.  ואתה לא, עד היום לא פתחת את התיק האישי. יש לך במקרה את התיק האישי שלה?

ת.  לא."

       (עמ' 27 עד 31 לפרוטוקול 24.10.04).

 

47. חמור מכך, הוברר כי באשר לנימוקי הפיטורים סמך פרופ' לנגהולץ באופן מלא ומוחלט על פרופ' ליבל, מבלי שיכול היה להשיב, מידיעה אישית, על אמיתותם או תקפותם של הטיעונים כנגד התובעת:

" ש.           עכשיו תגיד לי בקשה מי מסר לך את המידע על כל הפרטים שמסרת כאן ועל מי הסתמכת כשכתבת את מה שכתבת?

ת.  ברוב הדברים הסתמכתי על פרופ' לייבל.

ש.  עימתת את המידע שקיבלת מפרופ' לייבל?

ת. בצד התקציבי בוודאי ובוודאי.

ש.  אני מתאר לי שיש לך תרשומות גם על זה ותוכל להראות עוד מעט.

ת.  אני בישיבות התקציב, אין לי פה,

...

ש.  אתה בדקת אי פעם את המסמכים המצויים בדיקנט הסטודנטים והמתייחסים להכנסות והוצאות בתקופת רבקה?

ת. אני בודק את הדברים האלה,

ש.  אני שואל הגדרה מאוד מדוייקת מילולית, האם אתה קיבלת לידך, עיינת ובדקת את המסמכים הנוגעים להכנסות והוצאות בתקופתה של רבקה, כן או לא, אין לזה 2 תשובות כן או לא.

ת.  אבל בכל זאת, אני אענה לך מיד בכן ולא, אבל אני בכל זאת אבקש את רשותך להוסיף עוד משפט, אז התשובה היא לא והמשפט שאני רוצה להוסיף, הוא אני בודק את הנושא הזה באמצעות אגף כספים באונ', יחידת התקציבים, הרפרנט שעומד מול הדיקנט זו האינפורמציה הרלוונטית היחידה לצורך בחינת הגירעונות או העודפים של כל יחידה באונ' ואת זה אני בדקתי.

ש.  עכשיו תראה הבעיות במישור זה אמרת כך, "רישומי תקציב לא מדוייקים", על סמך מה אתה קובע, כי לא אתה הרפרנט ולא אתה הרפרנט ולא אתה מחזיק את זה, איך על סמך מה אתה קובע רישומי תקציב לא מדוייקים?

...

ש.  פרופ' אני סולח לך, אני רוצה שאתה תאמר לי שמות של עובדים שהיא קיבלה אותם, היא מינתה אותם לא בדיקת כיסוי תקציבי מתאים בתקציבי הפרויקטים?

ת.  אין לי שמות.

ש.  אין לך שמות?

ת. לא.

ש.  עכשיו בוא נלך הלאה, האם אתה בקשת באיזה שהוא שלב מאגף כוח אדם או מאגף הכספים, לערוך בדיקה כזו ולהעביר לך איזה שהוא דיווח מסודר, נכון?

ת.  לא, אני לא בקשתי.

ש.  עכשיו תראה בטובך, הס' הבא, "גב' אלישע נטלה לידיה סמכויות גם בכל הנוגע לפיקוח בנושאים מקצועיים המטופלים במדורים השונים תוך רמיסת סמכויות של עובדים וותיקים והשפלתם". גם את המידע הזה אתה קיבלת מפרופ' לייבל?

ת. כן.

ש.  ואתה לא זימנת אליך עובדים על מנת לבדוק זאת, נכון?

ת.  לא. אני קבלתי, אני הפקרתי לך את המכתבים שאני קבלתי.

ש. אתה בקשת, תכף נגיע למכתבים, אתה בקשת מאגף כוח אדם לראיין את העובדים, למסור לך דוח?

ת.  לא.

ש.  אתה קיבלת איזה שהוא דיווח על המעשים שאתה מייחס לגב' אלישע, רמיסת סמכויות של עובדים וותיקים והשפלתם?

ת.  אני קיבלתי אינפורמציה כמו שאמרתי לך דרך המכתבים שנשלחו אותו הזכרתי קודם."

(עמ' 60 עד 64 לפרוטוקול 24.10.04).

 

וכן:

"ת.            אני אומר ככה, קודם כל כשהתייחסתי לאותם הסעיפים ס' 11 בתצהיר אמרתי שהסתמכתי שם ברוב הדברים על דברים של פרופ' לייבל.

ש.  ובמכתב?

ת. ואמרתי גם, אמרתי גם שהיות והתצהיר הזה בינואר.

כב' השופטת:         זה לא חשוב עכשיו, אנחנו מדברים על המכתב, המכתב הוא לפני,

ת.  אני חוזר למכתב מיד. אני גם כותב כאן במכתב עצמו בפסקה השלישית "על פי שהובאה לידיעתי".

כב' השופטת:         כן, הובאה על ידי מי?

ת.  הובאה על ידי פרופ' לייבל, עיקר הדברים אני נסמך על פרופ' לייבל.

...

ש.  נכון מאוד אפילו, מה נכון מאוד במשפט "מספר עובדים בדיקנט עזבו באותה תקופה את עבודתם מתוך חוסר יכולת לעבוד תחת גב' אלישע", פרופ' לנגהולץ מי עזב את הדיקנט מתוך חוסר יכולת לעבודת תחתה?

ת.  כפי שהסברתי,

ש.  לא כפי שהסברת, שמות, רק שמות של אנשים.

ת. אמרתי אין בידי שמות, אני קבלתי את האינפורמציה הזו מפרופ' לייבל, אני בטוח שאתה תשאל אותה ואתה תקבל את השמות.

ש.  אתה קיבלת שמות מפרופ' לייבל, שמות של אנשים?

ת.  אני קבלתי את האינפורמציה הזו,

ש.  ככותרת או עם שמות?

ת. ככותרת, כן ככותרת.

ש.  ככותרת,

ת.  יכול להיות שגם מסרה לי שמות, אבל אני באמת לא זוכר."

(עמ' 68, 69 לפרוטוקול 24.10.04).

 

48. פרופ' לנגהולץ אישר גם כי לא הכיר את נוהלי האוניברסיטה בעניין הפרת משמעת של עובד מנהלי (ת/19) ולא פעל על פיהם (עמ' 83 לפרוטוקול 24.10.04).

 

49. הרושם העז שנחרט הוא כי לא נעשה נסיון, אף לא לרגע אחד, לעצור את המרכבה הדוהרת ולהפעיל  שיקול דעת אובייקטיבי, שהוא מנותק מתחושותיה הסובייקטיביות הקשות של פרופ' ליבל כלפי התובעת:

" עו"ד זוהר:           אז אני אמשיך בטובך. בסופו של דבר האם באיזה שהוא שלב עלה בדעתך הרעיון שמה, פרופ' לייבל קצת מקצינה את הדברים מעבר לסביר, לנחוץ ולמתבקש?

ת.  אני לא חושב שהיא מקצינה.

ש.  אני שואל האם עלה על דעתך?

ת.  לא היתה שום סיבה שזה יעלה גם על דעתי.

ש.  ולא היתה גם שום סיבה. זאת אומרת אתה בשום צורה שהיא לא חשדת למרות שלא דיברת לא עם רבקה אלישע ולא עם אף אחד מעובדי הדיקנט, חוץ מרחלי לוי שדיברנו, חוץ ממה שדיברנו עם גב' שדה לא דיברת עם אף אחד מעובדי הדיקנט, נכון?

ת.  נכון.

ש.  ולא עלה על דעתך שהיא מקצינה את זה בשום צורה שהיא, עכשיו למה לא חשבת פעם אחת לקיים ביניהם ישיבה משותפת?

ת.  בין שתיהן?

ש.  כן.

ת.  לא ראיתי מקום לעשות את זה."

(עמ' 88 לפרוטוקול 24.10.04).

 

כפי שהוברר, לא מחלקת משאבי אנוש ולא המנכ"ל בדקו את טענותיה של פרופ' ליבל כנגד התובעת באופן יסודי. אותן הטענות שהוטחו בתובעת ושימשו בסיס לנטילת סמכויותיה באקט חד-צדדי ובלא שימוע, להוצאתה לחופשה באופן חד צדדי ולפיטוריה התקבלו הן אצל אנשי מחלקת כח אדם והן על ידי המנכ"ל כ"כזה ראה וקדש", תוך מתן אמון מוחלט ומלא בדבריה של פרופ' ליבל, מבלי שנערך בירור לגופו עם התובעת (תוך שטיחת הטענות אחת לאחת בפניה ומתן הזדמנות הוגנת להתגונן בפניהן) ואף מבלי שנערכה בדיקה מעמיקה של ההאשמות, לרבות בנושאי כח אדם ותקציב.

 

צודקים גם באי כוחה של התובעת בטענתם בסיכומיהם כי כל עדות בשיבחה של התובעת (לרבות תיקה האישי), נעלם לחלוטין מעיניהם, כך שלא ניתן לדבר על הליך קבלת החלטות תקין, שבו נשקלים השיקולים שבעד ונגד, תוך עריכת איזון ראוי ביניהם.

 

50. בנוסף הוברר כי על אף שדו"ח מבקר האוניברסיטה (שהועלה מלכתחילה כעילה להעמדתה של התובעת לדין משמעתי), לא שימש בסופו של דבר כנימוק לפיטוריה של התובעת, הרי שהוא הוצג בפני ארגון העובדים כעילה לפיטורים, במכתבו של המנכ"ל לועד העובדים מיום 21.12.03.

 

       יתרה מכך, תוכנו של הדו"ח אף לא גולה במלואו בפני התובעת בשיחה שקיים עימה מנכ"ל האוניברסיטה ב-25.3.03,  בה הציע לתובעת לפרוש מרצון, כנגד אי נקיטת הליכים משמעתיים כנגדה:

" ש.           ואתה אמרת לה שאם תתפטר מרצונה היא לא תעמוד לדין משמעתי, ואם היא תבחר להישאר היא כן תעמוד לדין משמעתי?

ת.  אני לא אמרתי את זה באופן נחרץ.

ש.  אבל אפשר היה להבין מהשיחה?

ת.  בהחלט אפשר היה להבין.

ש.  תגיד לי בבקשה אתה דיברת איתה על הדברים עצמם חשפת או לא חשפת בפניה את הדברים עצמם החמורים?

ת.  לא אני אמרתי לה מהן הכותרות, מה הם התלונות שמופיעות בדוח, הדוח אגב הוא לא דוח על רבקה אלישע, הוא דוח על שלושה נושאים שאחד מהם קשור בגב' אלישע."

(עמ' 92, 93 לפרוטוקול 24.10.04).

 

מעבר לאי התקינות הכפולה, הן בהצגת הדו"ח בפני ועד העובדים כנימוק לפיטוריה של התובעת, על אף שלא היווה נימוק לפיטורים, והן באי חשיפתו באופן מלא בפני התובעת, הוברר עוד כי הדו"ח לא היה כלל חלק מתכנית העבודה הרגילה  של מבקר האוניברסיטה, אלא שמדובר היה בבדיקה שיזמה פרופ' ליבל, בפברואר 2003, לאחר שהתובעת סירבה בדצמבר 2002 לפרוש בהסכמה:

" ת. הוא דוח שדיקנט הסטודנטים ביקשה מהמבקר לבחון,

ש.  איזה דיקנט סטודנטים?

ת.  פרופ' לייבל, אנחנו מדברים כבר על התקופה שבה היא דיקנט הסטודנטים, בקשה מהמבקר כשבעלי תפקידים שונים יכולים לעשות זאת, דהיינו זה לא דוח שנמצא בתוך תוכנית העבודה.

כב' השופטת:         זה לא דוח מתוכנית העבודה.

ת.  לא דוח שנמצא בתוכנית עבודה אלא מעת לעת אנחנו מבקשים מהמבקר לבצע בדיקות מסוימות כתוצאה,

עו"ד זוהר:  היתה סיבה מיוחדת שהוא ביקש את הדוח בפברואר 2003, להתחשב במצבה הכספי של האונ'?

ת.  מה זה שייך למצבה הכספי של האוניברסיטה.

ש.  זה לא שייך אתה צודק, כי היתה איזה סיבה מיוחדת בפברואר 2003 לבקש את הדוח הזה, או שזה רק היה קשור עם העובדה שגב' אלישע סירבה להצעה מדצמבר 2002 לפרוש?

ת.  אין לזה שום קשר לנושאים האלה. כמו שאני אמרתי בעלי תפקידים מעת לעת יכולים לבקש מהמבקר לבדוק נושאים מסוימים בתחומם בעיקר, כאשר הם היו מבקשים שהבדיקה תעשה על ידי גוף בלתי תלוי ונפרד, גם אני מבקש מעת לעת מהמבקר לבדוק נושאים שלא נמצאים בתוכנית העבודה הרגילה שלו."

(עמ' 93, 94, 95 לפרוטוקול 24.10.04).

 

51. בנוסף הוברר כי לאותה פגישה מיום 25.3.03, שבה הודיע מנכ"ל האוניברסיטה לתובעת על החלטתו להעמידה לדין משמעתי ולחילופין – פרישתה מרצון, זומנה התובעת כשהיא אינה יודעת מה מטרת הפגישה ומה צפוי בה:

" ש.           מה אמרת למזכירתך מטרת הפגישה?

ת.  קרוב לוודאי שלא שאמרתי לה או בנושא אישי.

ש.  אז זה נכון שרבקה לא ידעה על מה היא מוזמנת לפגישה?

ת.  מאוד יכול להיות, כן.

ש.  המנהלת אגף משאבי אנוש זומנה לפגישה הזו?

ת.  כן היא גם היתה נוכחת בפגישה הזו.

ש.  ולא נאמר לרבקה מראש שהיא תהיה נוכחת שם?

ת.  לא יודע, לא יודע אם כן או לא.

ש.  בסדר גמור, היה צריך להגיד לה?

ת.  לא, למה אני צריך להגיד."

(עמ' 110 לפרוטוקול מיום 24.10.04).

 

       זכות הטיעון כוללת כידוע גם את הזכות לעיין במסמכים טרם השימוע על מנת להערך ולהתגונן כנגד הטענות המועלות כלפי מי שעתידה להתקבל החלטה בעניינו ובגורלו. בעניינה של התובעת אין ספק כי זכות זו נפגעה כפליים, הן באי-ידיעתה על נושא הפגישה הצפויה (וממילא אי קבלת המסמכים הנוגעים לכך טרם הישיבה) וכאמור – באי קבלת מלוא ממצאי הדו"ח המיוחד של המבקר כנגדה, אף לא במועד הפגישה או אף לאחריה.

 

       חמור מכך, באותה פגישה, מיום 25.3.03 שבה הודע לתובעת על האפשרות להעמדתה לדין משמעתי באם לא תפרוש מרצון, לחילופין על פיטוריה, לא עלה כלל נושא יחסיה עם פרופ' ליבל ואף לא תיפקודה כעילה לסיום העסקתה, אלא דובר עימה אך ורק על ממצאי דו"ח המבקר (שכאמור, לא הוצגו בפניה במלואם).

 

       עדותה של התובעת בעניין זה אוששו בעדותו של המנכ"ל עצמו:

" ש.           אחרי שהיא אמרה שורה של 3 דברים שאני לא רוצה לקרוא אותם כי זה היא אמרה, אתה אומר את המשפט הבא אקרא לך אותו בשלמותו, קטע שלם: "תראי רבקה לעניין הזה, לעניין הזה אין קשר לתלמה לדיקנית שלך ולהתנהגות שלך, גם אין לזה קשר אבל זה לא בא בגלל או למרות ההיסטוריה שלך באונ' ת"א, הממצאים שלנו של המבקר הם מאוד חמורים כשלעצמם ואני אומר לך עוד פעם זה לא קשור לכך ואף אחד לא מסמן אותך ולא שום דבר, יש לנו כאן סיטואציה שהיא מצד אחד שבגינה אנחנו יכולים ללכת ולמצות אותה, כמו שאמרתי ב-2 הכוונים שקיימים ואו האפשרות השנייה וזה מה שהצעתי לך זה לעזוב את האונ' בצורה מכובדת בלי להיגרר לתוך ה" והיא מפסיקה אותה, אמרת את זה, נכון?

ת.  כנראה, כן."

      (עמ' 115 לפרוטוקול  3.3.04).

 

52. בסופו של דבר, דו"ח מבקר האוניברסיטה לא היווה עילה לפיטוריה של התובעת, הן על פי הנימוקים כפי שהוצגו בפני בית הדין בתצהירו של פרופ' לנגהולץ והן על פי עדותו שלו:

"ש. תראה בטובך, דו"ח המבקר חדל להיות עילה לפיטורין, נכון? לא היה עילה לפיטורין, נכון?

ת.  חדל להיות כן".

(עמ' 98 לפרוטוקול 24.10.04).

 

 

 

 

       ואולם מנגד, נותרו הדברים הכלולים בדו"ח "תלויים באוויר" כנגד התובעת, מבלי שתינתן לה אפשרות להתגונן בפניהם בהליך משמעתי:

"כב' השופטת:       אם הדוח שהוא היה מאוד, מאוד חמור כמו שאדוני אמר, או כמו שאתם ראיתם את זה, אדוני אמר, שמענו את זה גם מההקלטה של השיחה, אדוני באותה שיחה בכלל ביטל את הנושא של היחסים הבינאישיים עם פרופ' לייבל?

ת.  אני לא בטלתי, אני שמתי את הדגש על הנושא של הדוח.

כב' השופטת:         כן, אדוני שם את הדגש על הנושא של הדוח וכל האינפורמציה כבר היתה ידועה באותו שלב, זאת אומרת גם הדוח גם היחסים הבינאישיים, גם הניהול הכושל של הכספים כפי שאתם ראיתם את זה, אז משקל מאוד משמעותי ניתן לדו"ח, יותר מאוחר משקל לא משמעותי ניתן לדו"ח ובתוך כל הדבר הזה, כל מה שאתם מוציאים לתובעת הוא רק הפסקת עבודה?

ת.  נכון.

כב' השופטת: לא החלפה של התפקיד לא אולי בכל זאת הסיכוי, אם הדו"ח היה כל כך חמור, אולי בכל זאת היה צריך לאפשר לה להתמודד מול הדו"ח?

...

כב' השופטת: לא אני באמת רוצה להבין, כי מדובר בעובדת של, עו"ד זוהר אומר כל הזמן 15 ועו"ד שמואלביץ מתקנת ל-14, אז אנחנו נלך על ה-14 וחצי, עובדת וותיקה, עובדת קבועה, כמו ששמענו ואדוני אמר פיטורים של עובדת קבועה ואנחנו כולנו יודעים, זה לא דבר של יום, יום?

ת.  נכון, נכון וגם אמרתי שהיה כאן מכלול של דברים שהם בסיכומו של דבר הביאו,

...

ת.  אני, אני חושב שההתמודדות מול, מול הדוח של המבקר היא הרבה יותר קשה מבחינת העובדת. אנחנו גרסנו,

כב' השופטת:  היא לא ממש יכלה להתמודד, כי לא אפשרתם לה להתמודד.

ת.  לא אני אומר אם היא היתה. אנחנו סברנו שבסיטואציה שנוצרה כל אותם הדברים האחרים הם מספיקים על מנת שאנחנו נוכל להפסיק את עבודתה באונ' ובסיכומו של דבר גם בהליכים המשפטיים ובבית הדין וכל הסוגים של התהליכים שהתנהלו כאן, גם בסיכומו של דבר הנושא של הדו"ח ירד מסדר היום."

(עמ' 124, 125, 126 לפרוטוקול  24.10.04).

 

       דהיינו, מחד, הוצג בפני התובעת מצג בדבר ממצאים חמורים בדו"ח מבקר האוניברסיטה כנגדה (שלא הוצג בפניה), לא אופשר לה להתגונן כנגד האמור בדו"ח, לא בפני המנכ"ל האוניברסיטה ואף לא בהליך משמעתי, שבסופו של דבר לא ננקט כנגדה.

       מאידך – גוייסו כנגדה נימוקים אחרים לפיטוריה, שקודם לכן לא הושם עליהם דגש (יחסיה ותפקודה מול פרופ' ליבל), נימוקים שלא אופשר לה למעשה לטעון לגביהם  בפני המנכ"ל, שהרי מלכתחילה לא הוצגו בפניה כנימוק לפיטורים.

 

53. כפי שהוברר עוד, לתובעת לא הוצעה כל חלופה לעבור לתפקיד אחר על ידי מי מגורמי כח אדם, או על ידי מנכ"ל האוניברסיטה, חלף פיטוריה:

" עו"ד זוהר:           לא מעניינים אותי, מעניינים אותי הליכים הרבה לפני, אחרי שקידר ומריאנה פגשו את רבקה, האם אתה ניסית למצוא לה איזה מקום אחר?

ת.  כן ביחד עם מריאנה שדה, אני הזכרתי את זה כשאתה שאלת אותי מדוע לא הצעתי לגב' אלישע להיות במקומה של שולה עזרה.

ש.  אז מה, אז זה היה תפקיד אחר?

ת.  היה תפקיד אחר שעמד על הפרק, בסופו של דבר אנחנו גם בטלנו אותו את התפקיד הזה, אבל בלי קשר, אנחנו ניסינו לבדוק האם תוכל להתאים לו אלא שהתפקיד הזה היה רובו ככולו תפקיד אדמיניסטרטיבי, דהיינו כוח אדם ותקציבים ואנחנו לא מצאנו, בסיכומו של דבר הגענו למסקנה שהיא לא מתאימה לכך. הדבר הנוסף הוא למעט התפקיד בפקולטה למשפטים של עוזר ראש מנהל לענייני תלמידים, נקודת המוצא שלנו היתה שרבקה מכוונת גבוה יותר, לא לתפקידים שהם נמוכים יותר.

ש.  הצעתם לה?

ת.  לא, לא היו תפקידים.

ש.  לא היו תפקידים יותר גבוהים,

ת.  חוץ מאותו תפקיד, לא היו.

ש.  שגם אותו לא הצעתם לה?

ת.  את התפקיד לא הצענו, משום שלאחר שיקול החלטנו שהיא לא מתאימה.

ש.  לאף תפקיד?

ת.  נכון.

ש.  לאף תפקיד?

ת.  נכון לאף תפקיד.

ש.  פרופ' לנגהולץ בכל האונ' היא לא מתאימה לאף תפקיד?

ת.  נכון.

ש.  15 שנה, עם תיק כמו שלה עם קומפלימנטים.

ת.  לא מתאימה לאף תפקיד שפנוי באונ'. אני רוצה להבהיר שהאונ' כמעט ב-99 אחוז מהמקרים לא קולטת זאת השנה השלישית, אנשים מבחוץ.

ש.  היא לא מבחוץ, היא מבפנים.

ת.  תרשה לי רק שנייה אחת, היא לא קולטת אנשים מבחוץ ולכן לכל המכרזים שמתפרסמים יש פניות רבות מאוד מתוך הקמפוס, כי זו הדרך היחידה לאנשים להתקדם ולזוז ולכן התחרות היא ממש כבדה בחלק גדול מהתפקידים, בוודאי ובוודאי בתפקידים הבכירים שלהם.

ש.  בסדר, זה לא עוזר לנו, כי אף תפקיד לא הוצע לבכירים, פחות בכירים. מי החליט שהיא לא מתאימה?

ת.  למה?

ש.  לאף אחד מהתפקידים שהיו אולי אפשריים?

ת.  אני מדבר לתפקיד המסויים הזה.

ש.  המסויים הזה, מי החליט שהיא לא מתאימה?

ת.  מריאנה ואנוכי."

(עמ' 108, 109 לפרוטוקול  24.10.04).

 

כל תפקיד חילופי לא הוצע לתובעת אף לא בפגישה שקויימה עימה בנוכחותה של הגב' שדה ב-25.3.03. (עמ' 113 ש' 17 עד הסוף לפרוטוקול – 24.10.04).

 

 

 

ולא בכלל:

" כב' השופטת:      אני רוצה להבין, בפועל לא עלה יחד עם רבקה, לא עלתה האפשרות לבחון תפקידים אחרים, לא העליתם את זה, לא שוחחתם על זה יחד איתה, לא אמרתם לה יש תפקיד אחר או תציעי לנו את תפקיד אחר, מה את רואה כמשהו שהוא אפשרי מבחינתך, סיטואציה כזאת היתה, דינאמיקה כזאת היתה?

ת.  לא. אבל אנחנו חשבנו על אפשרויות."

(עמ' 139 לפרוטוקול 24.10.04).

 

54. הכשלים הרבים והמצטברים בהליך הפיטורים חמורים פי כמה כאשר מדובר בפיטורי עובדת ותיקה, המשמשת בתפקיד ניהולי וחמורים שבעתיים בשים לב לכך שלא היה אף לא עובד קבוע אחד באוניברסיטה שפוטר עד לאותה עת על רקע אי התאמה לתפקיד ו/או "צמצומים" ו"התייעלות", כפי שיוחסו לתובעת - מלבדה.

 

הסכמת ועד העובדים לפיטורים:

55. על פי ההלכה, אף במקום עבודה שאינו כפוף לכללי הדין המנהלי וההגנה הניתנת בו כנגד פיטורים היא הגנה אירגונית בלבד, על פי ההסכם הקיבוצי המחייב, הרי שגם אם נתנת הסכמת ארגון העובדים לפיטורים, יש לבחון האם קויימו כללי הצדק הטבעי בהליך הפיטורים.

       (דב"ע נה/248-3 סלים חורי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ, פד"ע כט 514).

 

       מקל וחומר הדברים אמורים במעסיק ציבורי, כמו האוניברסיטה.

       ברי איפוא כי בעניינה של התובעת, אין בהסכמת ארגון העובדים לפיטורים, כשלעצמה, כדי להכשיר את ההליך שנפלו בו פגמים מהותיים כה רבים, אלא שמעבר לכך, גם באותה הסכמה עליה נסמכת האוניברסיטה נפלו פגמים מהותיים, שיש בהם כשלעצמם כדי להביא לאיונה.

 

56. הגב' חסיה קופמן, מי ששימשה כיו"ר ועד העובדים במועד פיטוריה של התובעת ומי שנתנה הסכמתה לפיטורים,  סמכה ונסמכה לחלוטין על עמדתן של הגב' שולה עזרא קודמתה בתפקיד והגב' רחל מאורי, מי שהיתה ודאי בעלת עניין כנגד התובעת. הוברר כי הגב' קופמן נתנה הסכמתה לפיטורים בהסתמך על עמדתן, מבלי שהפעילה שיקול דעת עצמאי או בדיקה מחודשת, אובייקטיבית, מטעמה:

"ש.אז ישבת בישיבות של סקטור "המחר" כשדנו בענייניה של גב' אלישע?

ת.  לא.

ש.  זאת אומרת שכל מה שאת יודעת זה מפי השמועה, דברים ששמעת.

ת.  אני לא יכולה לענות תשובה כזאת, כי אני רוצה לציין שאנחנו כוועדי עובדים, עובדים בהמשכיות וברצף ומה שהתקבל בוועד הקודם, כאשר הנציגים האלה טיפלו בנושא, אנחנו כוועד חדש שנבחר, לא משנים החלטות ופועלים בהמשך, כך שלא הייתי צריכה להתחיל שוב ולבדוק את העניין, מה עוד שבדרך כלל בוועד, העובד בא לוועד ולא הוועד רץ אחרי העובד. אם למישהו יש בעיה, הוא בא לוועד, ואני יום יום מטפלת בעובדים שנפגעים בצורה זו או אחרת, אני לא חושבת שמתפקידי היה ללכת ולחפש את העובד הנפגע. עובד צריך לבוא לוועד.

ש.  איזו החלטה בעניינה של רבקה אלישע היתה קודמת? אמרת שהיו החלטות בעניינה, איזה החלטות היו של הוועד הקודם?

ת.  שוב, אני אומרת לך, אני לא מצויה בפרטים, אני יודעת ש,

ש.  לפני הדיון של היום ראית החלטה כתובה של הוועד בעניינה? פרוטוקול או החלטה בעניינה של גב' אלישע?

ת.  אחת ההחלטות שראיתי היתה הוצאה לחופשה של רבקה אלישע.

ש.  החלטה של הוועד?

ת.  אם אני לא טועה, זאת היתה הצעה של שולה עזרא, אם אני לא טועה.

...

ש.  בעצם הם נתנו את האישור שלהם על בסיס מה? על בסיס החלק העליון של המסמך? זאת אומרת על בסיס הפרוטוקול הכתוב? כי זה מופיע כמסמך אחד שמאחד בעצם גם פגישה של גבירתי ביחד עם שולה עזרא ורחל מאורי, ובהמשך החלטה שאושרה.

ת.  כן, לאור מה שנאמר ע"י שולה עזרא, הם אכן תמכו בעניין.

ש.  שולה עזרא גם הופיע בפניהם בישיבה של ה-31.12.03?

ת.  לא.

ש.  אז מה שהם ראו זה רק את התרשומת שהיא ערכה.

ת.  כן.

ש.  בישיבת המועצה מ-31.12.03 שבה נציגי סקטור "המחר" אישרו את הפרוטוקול, יש לה פרוטוקול?

ת.  איזה פרוטוקול? כי פשוט היו צריכים לאשר את המכתב.

ש.  אז בואי תתארי לי בדיוק את הישיבה. הם זומנו לישיבה, זה היה רק בעניין הזה או שזה היה בהרבה עניינים אחרים ועל סדר היום היה גם אישור פרוטוקול מיום כך וכך?

ת.  לא.

ש.  הם רק אישרו את הפרוטוקול? כך זה נעשה?

ת.  כן.

...

ש.  בהקשר הזה שאלו אותך הרבה, כן מתמצאת בפרטים, לא מתמצאת בפרטים. אמרת לנו כבר שחיים נאור שהוא חבר סקטור "המחר" שאישר את פטורי גב' אלישע, היה גם בקדנציה הקודמת.

ת.  כן.

ש.  כל הארבעה האחרים, אוולין היא חדשה?

ת.  כולם חדשים.

ש.  כשאת באת וביקשת מהם אישור, הם היו מצויים בעניין בדרך אחרת? הם ידעו על מה את מדברת או שאת חידשת להם את הסיפור הזה?

ת.  כל הקמפוס ידע, זה לא דבר ש, גם נציגים אחרים, לא נציגים – עובדים.

ש.  והם לא דרשו הסברים?

ת.  אני אומרת לך, שוב, הם נסמכו על מה שנעשה בקדנציה הקודמת. הם ידעו שהנציגים היו רציניים, שזאת עבודתם.

ש.  ידוע לך אם שולה עזרא שוחחה עם החבורה הזאת, עם מי מהם, ונתנה להם יותר פרטים?

ת.  לא ידוע לי."

(עמ' 100-96; 104, 114, 122 לפרוטוקול  17.5.04).

 

57. עוד עלה כי אינטרסים אחרים של הועד שקלו בעניין זה. הגב' קופמן הביעה עמדתה כנגד עצם התפקיד, שהוא בתקן מנהלי ולא אקדמי. זאת, בו בזמן שמדובר בתפקיד שכבר נבנה והוגדר על ידי מחלקת ארגון ושיטות, פורסם לגביו מכרז, התובעת ועובדים אחרים התמודדו במכרז, התובעת זכתה במכרז, מילאה את תקופת הנסיון בו בהצלחה ומונתה אליו במינוי של קבע, והכל – מבלי שהועלתה התנגדות של ועד העובדים לכך, אלא בדיעבד, כאשר כבר דובר בפיטוריה של התובעת:

"ש. בואי נעבור רגע על המכתב הזה ותאמרי לי מה את יודעת ממנו. תסתכלי רגע בסעיף 1, כותב פה המנכ"ל: "הנימוקים לפיטוריה של גב' אלישע יפורטו בתמציות להלן. גב' אלישע מונתה כעוזרת דיקן הסטודנטים ובהמשך שונה כינויו של התפקיד לסגן דיקן בתחילת שנת 2000, הגדרת התפקיד היתה רחבה יותר ומשרתה נוספה כמשרה ניסיונית". האם ערכת איזה שהוא בירור על הגדרת התפקיד של גב' אלישע?

ת.  אני רק יכולה לציין כראש וועד או כחברת וועד, שזה מוזר לי שיש תפקיד כזה מנהלי. סגן דיקן הוא בדרך כלל תפקיד אקדמי. מאוד מוזר והוועד לא ידע עליו, אני חושבת.

ש.  אבל ראית את הגדרת התפקיד של גב' אלישע?

ת.  מתי? במכתב כן.

ש.  לא, במכתב אין את הגדרת התפקיד. את כתב המינוי שלה ראית?

ת.  לא.

ש.  את ידעת שהיא עובדת קבועה באוניברסיטה?

ת.  כן.

ש.  את ידעת שהיא קיבלה קביעות בתפקיד, שיש לה כתב מינוי?

ת.  אני משערת שכן, אני לא יודעת, אני לא בדקתי את הפרטים, אני אומרת שוב, וזה חמור מאוד.

ש.  שמה?

ת.  הייתי בודקת באמת מה נעשה, יכול להיות שהייתי מוחה מראש על המכרז."

 

58. בנוסף, הגב' קופמן לא שוחחה כלל עם התובעת ולא שמעה עמדתה טרם קבלת החלטתה באשר לפיטוריה של התובעת:

"ש. אני רק שואלת אם היום, בדיעבד, את לא חושבת שנכון יותר היה לשוחח איתה לפני קבלת החלטה כל כך גורלית?

ת.  אולי כן הייתי צריכה, אבל אני לא ראיתי אז לנכון, כי אני שוב אומרת לכם, הכל נעשה בקדנציה הקודמת. אני גם לא ראיתי לנכון שאני צריכה לפתוח עכשיו את כל התיקים וההליכים. לא הייתי בבתי המשפט, לא ראיתי את כל מהלך העניינים כדי להחליט החלטה,

כב' השופטת:         אבל בכל זאת עמדה להתקבל החלטה שהיא בעצם צעד נוסף כלפי גב' אלישע. קודם דובר על ההוצאה לחופשה, עכשיו בעצם היתה פנייה לוועד מטעם ההנהלה בעניין פיטורים, זה בכל זאת צעד נוסף, זה צעד דרסטי יותר. גבירתי לא ראתה שזה מחייב איזו שהיא פעולה נוספת, לכנס אולי לאותו מעמד שבו התקבלה האינפורמציה מגב' מאורי וגב' עזרא גם את נציגי "המחר" הנוכחיים שהם ישמעו? אולי הם היו רוצים לשאול שאלות?

ת.  הם היו מעורבים, המכתב לא יצא לפני שנציגים ראו אותו והביעו את דעתם והסכימו. זה לא נעשה רק על דעתי. זה גם כתוב במסמך עצמו. אני באותו רגע לא חשבתי לנכון שאני צריכה, אני שוב אומרת, כי הנציגים האלה הם נציגים חדשים בוועד, פרט לחיים נאור, אם אני לא טועה, ולא ראיתי מה הם יתרמו, כי הנתונים ידועים ל..."

(עמ' 112-113 לפרוטוקול 17.5.04).

 

59. אם לא די בכל אלו, הרי שמעדותן של הגב' רחל מאורי והגב' שולה עזרא עלה בבירור כי התובעת לא זכתה לייצוג ההוגן והאובייקטיבי לו היא זכאית כעובד, מאירגון העובדים המייצג אותו.

 

לא נותר כל ספק כי שיקולים שאינם ממין העניין הנחו את פעולות הועד בעניינה של התובעת, ושמא יש לומר, אף כנגד התובעת.

 

בראש ובראשונה בלט נושא "פרשת מיכלסון" כעניין שאף שלא שימש באופן פורמלי כנימוק לפיטוריה של התובעת מבחינת הנהלת האוניברסיטה, הרי שעמד ברקע (ואולי אף יותר מכך) להסכמת נציגות ועד העובדים לפיטוריה של התובעת. אותה הסכמה שאומצה, כ"כזה ראה וקדש" על ידי מי ששימשה כיו"ר ועד העובדים במועד הפיטורים עצמם, הגב' קופמן.

 

הגב' מאורי העידה:

"ת. רלה, סימה, אני לא יודעת אם הם עזבו, מהרגע שהיה סכסוך אצל הפסיכולוגים בנוגע למה שהיה עם מיקלסון היו שתי מחנות אז היתה אווירה די גרועה ואנשים, חלק מצאו שרלה לא מתאימה כי היתה בעיה,

ש.  מה הקשר של רבקה לזה?

ת.  הקשר שאני מאמינה בו ואני אומרת אותו, זה היה בתיאום עםרבקה, פרופ' שלגי ורבקה.

ש.  ודורית רבינוביץ היתה ראש המדור, אין לה שום סיי בלהחליט את מי?

ת.  היא חלק מהם היתה בזמנו.

ש.  הם משולש קדוש כזה ורבקה פשוט,

ת.  כן, הם משולש קדוש.

ש.  אם דורית רבינוביץ החליטה לפטר או רות שלגי, את רואה את זה כרבקה אלישע?

ת.  כן, הן ישבו ביחד כל הזמן.

ש.  מה זאת אומרת ישבו ביחד כל הזמן?

ת.  בדרך כלל היו צוות של ראשי יחידות, הצוות הזה כמעט שלא התקיים. היה שלישייה שישבה עד שהלכה דורית. הם ישבו ביחד, תכננו תכנונים, אנחנו לא ידענו עליהם מה יהיו התוצאות ומה יהיו השינויים."

(עמ' 465-512 לפרוטוקול 27.6.04).

 

 

 

 

והגב' שולה עזרא אישרה את הדברים בפה מלא בעדותה:

"... תאשרי לי שגב' אלישע פנתה אלייך לקבל סיוע של הועד כנגד הפקעת הסמכויות שלה וכנגד הבקשה של האוניברסיטה לפטר אותה. היא נפגשה איתך פעמיים, נכון?

ת.        נכון.

ש.       פעם אחת לבד ופעם אחת עם גב' דרורה רוזן, נכון?

ת.        נכון.

ש.       מי זאת גב' דרורה רוזן?

ת.        היא היתה אז יושבת-ראש הועד.

ש.       ובפגישה איתך, הפגישה שדרורה רוזן לא נכחה,

ת.        הראשונה.

ש.       הראשונה, את אמרת לה שועד העובדים לא יתמוך בה בגלל מעורבותה בפרשת מיכלסון. נכון?

ת.        נכון.

ש.       למה?

ת.        אני היכרתי את רבקה בנסיבות של המקרה של מיכלסון, פרטי המקרה של מיכלסון היו מאוד קשים בעיני, אני מיד תבעתי להשעות את רבקה אלישע, לצערי הרב כל הצעדים שאני ביקשתי לא ננקטו כי טענו שיש סוביודיצה כרגע בגלל המשפט של מיכלסון ודחו את כל זה אחרי שכאילו המשפט יגמר ואני באתי ואמרתי לה שעל מי שאני מגנה, מרגישה שאני צריכה להגן זה על מי שנפגע ולא על מי שפוגע.

ש.       מה הקשר אבל של מיכלסון לאותה תקופה, מיכלסון באותה תקופה כשרבקה אלישע פנתה אלייך חזר לעבוד באוניברסיטה, נכון?

ת.        נכון.

ש.       אז מה הקשר?

ת.        יש קשר חזק מאוד, זה שהאוניברסיטה לא מיצתה את הדין עם רבקה אלישע בזמן שאני דרשתי כנציגת הועד לעשות את זה, זה לא אומר שאני כנציגת הועד ואגב גם בהתייעצות עם ההסתדרות, מצאתי לנכון שזה נכון.

(עמ' 94 לפרוטוקול 6.9.04).

 

60.      בנוסף הוברר כי אף שדו"ח מבקר האוניברסיטה הוצג מלכתחילה בפני ועד 

העובדים כנימוק להעמדתה של התובעת לדין משמעתי ולחילופין  לפיטוריה, ועד העובדים לא ביקש לראות כלל את הדו"ח:

"ש.במכתב שכותב לך פרופ' לדגולץ' הוא מציין בסעיף 2 שהוא מסר לגב' אלישע שניתן דו"ח חמור של מבקר האוניברסיטה. את ראית את הדו"ח? ביקשת לראות את הדו"ח?

ת. לא."

(עמ' 106 לפרוטוקול  17.5.06).

 

61. השימוע אליה זומנה התובעת טרם פיטוריה:

נוכח כל הכשלים הרבים והחמורים דלעיל, שדי בחלק מהם, בודאי בהצטברותם כולם, כדי להביא לאיונם של הפיטורים, הרי שאין לזקוף לחובתה של התובעת את אי התייצבותה לאותו שימוע אליו זומנה טרם קבלת החלטת הפיטורים עצמה.

 

מכלל העדויות והראיות שהובאו בפני לא נותר כל ספק כי גורלה של התובעת כבר נחרץ באותו מועד, עוד טרם ישיבת השימוע אליו זומנה.

 

הן הגב' שדה והן המנכ"ל אישרו בעדותם כי בעימות בין טענותיה של פרופ' ליבל לכל טיעון שהיה נשמע מפי התובעת, עוד בשלבים שקדמו לפיטוריה (שהרי לא נשמעו), הן לגבי נטילת סמכויותיה, הן לגבי הוצאתה לחופשה והן לגבי ההחלטה בדבר סיום העסקתה – עמדתה של פרופ' ליבל היא שהיתה מהימנה עליהם בהעדפה קודמת מראש, שהיא כשלעצמה פסולה.

 

 

 

לסיכום:

62. פיטוריה של התובעת וההליכים שהובילו לפיטורים אינם עומדים באף לא אחד מהתנאים המינימליים הנדרשים לתקינותו של הליך מנהלי, שהאוניברסיטה מחוייבת בו כגוף דו-מהותי, וזאת הן מבחינת נימוקי הפיטורים, הן מבחינת הליך הפיטורים שננקט והפעולות החד צדדיות שננקטו על ידי האוניברסיטה והובילו לפיטורים.

 

לא למותר עוד לקבוע כי פיטוריה אינם נכנסים בגדרה של אף לא אחת מעילות הפיטורים של עובד קבוע על פי סעיף 80.2 להסכם הקיבוצי לעובדי האוניברסיטה.

 

הסעד הראוי

63. הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד.

 

שתי זכויות אלו עומדות זו לצדה של זו ואין האחת ממעיטה מרעותה. שתיהן הן זכויות חברתיות הכלולות בחוקות שבהן יש פרק על זכויות חברתיות. שעה שהזכות להשתכר, לקיום מינימלי, עשויה לבוא על פתרונה על ידי כללים סוציאליים, כמו דמי אבטלה והבטחת הכנסה, אין ההטבות הסוציאליות מרפאות פגיעה בזכות לעבוד. לעובד זכות מעין קניינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד, אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל.

 

 

 

ניצול הפרוגטיבה, הכוח הרבה ידי המעביד לפטר עובדים, עשוי לפגוע בעבודת העובדים. בכך נפגע לא רק מקור פרנסתם אלא גם זכותם לעבוד בסיפוק, ובכך נפגעים כבודם וזהותם האישית כעובדים:

"His job is valuable because it generates the earnings which probably constitute the major financial support for the worker and his family' and because work is so important to the personal identity and sense of well-worth of the employee. In a real sense than a worker s job is the asset about which he caress most in modern life even more important to him than the various other forms of property which the law now says that he owns"

(דב"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור פד"ע לו 400).

 

64. אין חולק כי לגבי עובד בשירות הציבורי ניתן לאיין פיטורים שנעשו שלא כדין ובכך לאכוף יחסי עובד ומעביד.

(ראה: דב"ע נז/121-3 מישקה שי נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תקדין ארצי, כרך 97(3) תשנ"ז-תשנ"ח 1997).

 

הלכה זו ישימה גם עת בגוף דו-מהותי מדובר.

 

65. סעד של אכיפה הוא סעד שבשיקול דעת.

 

בבואי להכריע  מהו הסעד הראוי בעניינה של התובעת, שקלתי מחד את חלוף הזמן שמאז פיטוריה של התובעת; טענותיה של האוניברסיטה בעניין ביטול המשרה, הליך הצימצומים וההבראה רחב ההיקף שעברה האוניברסיטה מאז הפיטורים והשפעת החזרתה של התובעת על מערך יחסי העבודה בדקאנט.

 

מאידך שקלתי את חומרתם של הפגמים שנפלו בפיטוריה של התובעת וההליכים שקדמו להם, את הפרת החובה לפעול כלפיה בהגינות, להפעיל שיקול דעת בסבירות ולשקול בתום לב ומבלי הטייה קודמת את כל השיקולים הרלבנטיים טרם קבלת ההחלטה בעניינה.

 

הצטברותם של הפגמים המהותיים והקשים שנפלו בפיטוריה של התובעת, שהובילו לפיטורים מיותרים ובלתי מוצדקים, יש בה, במקרה חריג זה, להטות את הכף לטובת הכרזה על בטלות הפיטורים והשבתה של התובעת לעבודה.

 

כן עמד לנגד עיני רצונה הכן  של התובעת, משך כל התקופה שחלפה מאז פוטרה לחזור לתפקידה ולעבודתה באוניברסיטה.

 

       בנוסף, דוקא חלוף העיתים, שהביא בין לבין לסיום תפקידה של פרופ' ליבל כדקאנית הסטונדנטים, פועל במקרה זה לטובת אפשרות החזרתה של התובעת לעבודתה באוניברסיטה, באופן שיתאפשר לה לשוב ולהוכיח לממונים עליה את מרצה, את יכולותיה המקצועיות וכישוריה הרבים.

 

66. לפיכך, הריני מורה, כמבוקש בתביעה, על השבתה של התובעת לתפקידה כסגנית דקאן הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, על מלוא סמכויותיו של התפקיד כפי שהוגדרו טרם נטילת סמכויותיה של התובעת על ידי פרופ' ליבל.

 

67. בהתאם לתוצאה זו, ישולם לתובעת פיצוי בגובה שכרה המלא כפי שהיה ערב פיטוריה, על כל רכיביו, לרבות ההפרשות הסוציאליות הנדרשות, אך למעט רכיבי החזר הוצאות.

 

כמו כן, יש לנכות את דמי האבטלה ששולמו לתובעת מהמוסד לביטוח לאומי וכן כל השתכרות שהיתה לתובעת מעבודה, על פי דיווחיה לרשויות המס.

 

       הפרשי השכר כאמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד לתשלום כל משכורת ומשכורת  ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.

 

68. בנוסף ונוכח כל הפגמים עליהם עמדתי בהרחבה בפסק הדין לעיל, ראיתי לראוי לפסוק לתובעת גם פיצוי בגין נזק לא ממוני, צער ועגמת נפש, בסך כולל של 50,000 ש"ח.

 

69. השבתה של התובעת לתפקידה תעשה תוך 60 יום ממועד מסירת פסק הדין לאוניברסיטה.

 

תוך המועד האמור ישולם גם לתובעת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.

 

תשלום הפרשי השכר לתובעת יעשה תוך 90 יום ממועד מסירת פסק הדין לאוניברסיטה.

 

5129371

54678313

70. בשים לב להיקפם יוצא הדופן של ההליכים שנוהלו, תישא האוניברסיטה בשכר טרחת עו"ד לטובת התובעת בסך של 75,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק וכן תישא בתשלום כל אגרות בית הדין ששולמו על ידי התובעת בגין מכלול ההליכים בתביעה.

 

 

5129371

54678313

מיכל לויט 54678313-2286/04

 

ניתן היום, כ"ז באייר, תשס"ו (25 במאי 2006), בהעדר הצדדים. מיכל לויט,  שופטת

דן - יחיד

לדנית: צביה אברהם

התקשר עכשיו 03.6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  כתובתנו: תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

איך מגישים תביעה אינדקס אתרים | קישורים | מפת האתר