בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ס"ע 46609-01-11 ג'ינו נ' עיריית רמת השרון
 
 
 
בפני כב' הנשיא  מיכאל  שפיצר
נציג עובדים - מר אריה המר
נציגת מעבידים - גב' חגית פורת
התובעת: איילת שושני ג'ינו
ע"י ב"כ עו"ד אילן סובל
 
נגד
 
הנתבעת: עיריית רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד סיגל פעיל וזהר גיפס
     
 
 
פסק דין
 
 
 
1.         האם פוטרה התובעת פיטורים שלא כדין, בהליך פגום ומתוך שיקולים זרים ופסולים של הנתבעת ושל ראש העיר העומד בראשה או שמא פוטרה מטעמים מוצדקים בהליך שלא נפל בו פגם? זו השאלה העומדת לפתחנו.
 
2.         בטרם נצלול אל פרטי התביעה ועל מנת שלא נטבע באוקיינוס הפרטים שהציפונו בהם הצדדים, נציג ממעוף הציפור עיקרם של דברים: טענותיה של התובעת מתמקדות בטענה כי הטעם להפסקת העסקתה הוא פעולותיה בניגוד לאינטרסים אישיים של המכהן בראשותה של הנתבעת, מר יצחק רוכברגר (להלן: "ראש העיר"), ובפרט פעולותיה הקשורות בתביעה לפינוי נכס שהוחזק שלא כדין על ידי אחותו של ראש העיר, הגב' טובה מאיר וכן פעולותיה בפרשה הקשורה בחברת "מג'יק פיוצ'ר" (להלן: "פרשת מג'יק פיוצ'ר").
 
3.         מאידך, טוענת הנתבעת כי התובעת נמצאה כמי שאינה מבצעת את תפקידה כמצופה ממנה, ואינה מתאימה לעבודתה בעירייה לנוכח תפקוד לקוי, סחבת, שירות לקוי לעובדי ותושבי הנתבעת, יחסי אנוש גרועים עם עובדי הנתבעת ואי-ביצוע המשימות המוטלות עליה. נדגיש כי עמדת התובעת ביחס לטענות אלה הינה כי אין להן כל יסוד וכי 'נתפרו למידותיה' על מנת להצדיק את הליך הפיטורים, בעיקר לנוכח טענתה שאף לא אחת מן התלונות הועלתה במהלך שנות שירותה הרבות בנתבעת (כ-15 שנה עד למועד פיטוריה).
 
בהתאם, עלינו לבחון במסגרת הליך זה את הסיבה שעמדה בבסיס הפיטורים ולשם כך לבחון ראשית אם יש ממש בטענות כנגד עבודתה של התובעת, ושנית, אם יש ממש בטענות לפיהן בין מניעי הפיטורים היו שיקולים זרים ופסולים של ראש העיר. ודוק: אף אם נסיק כי היתה הצדקה עניינית כלשהי לפיטורי התובעת, אך אחד השיקולים שהביאה הנתבעת בחשבון במסגרת מכלול שיקוליה היה שיקול פסול, הרי שעסקינן בפיטורים שלא כדין.
 
הרקע העובדתי
 
4.         הנתבעת, עיריית רמת השרון, הינה רשות מקומית, עד לפני כעשור - מועצה מקומית, ולאחר מכן הוכרזה כעירייה (להלן: "העירייה").
5.         התובעת הינה עורכת דין במקצועה ומועסקת על ידי העירייה מאז 1995. תחילה גוייסה על דרך של מכרז פומבי לתפקיד הממונה על נכסי הרשות והיתה כפופה למהנדס המועצה. עם פרישתה של רשמת הנכסים בנתבעת לגמלאות נתבקשה התובעת למלא גם את תפקיד רישום הנכסים וכן הופקדה על מתן תעודות על תשלום חובות לעירייה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות. עם הרחבת סמכויותיה הוכפפה התובעת למנכ"ל המועצה.
 
            כמו כן, בדצמבר 2000 הופקדה התובעת על תפקיד יועצת ראש המועצה לענייני מעמד האשה, לפי חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה), תש"ס-2000 ובשנת 2001 – נמסר לטיפולה נושא היטלי ההשבחה בשכונת נווה גן שבעיר.
 
6.         התובעת טוענת, כאמור, כי הועסקה בעירייה במשך שנים ארוכות ללא שהוטל דופי בתפקודה, לשביעות רצון הממונים עליה ותוך שזכתה לשבחים אשר מהם הביאה גם לעיוננו במסגרת הליך זה, ואשר סביב חלק מהם (למשל, מכתבי עו"ד יעל שילוני מיום 19.2.2009 ומיום 9.9.2009, בהם חולקת עו"ד שילוני שבחים לתובעת במכתב לממונה על השכר במשרד האוצר במענה לפנייתו בעניין חריגות שכר בעירייה ובכלל זה חריגות בשכר התובעת; – נספחים א1 ו-א2 לבקשה לסעד זמני) נתגלעה מחלוקת בשאלה אם אמנם ניתנו לתובעת.
 
7.         להלן נפרט את עיקר טענות הצדדים ואת השתלשלות האירועים שקדמו להליך הפיטורים, וכן את השתלשלות הליך הפיטורים גופו – וזאת, כפי שעלו מתוך העדויות והראיות שהובאו בפנינו. נעיר כי לא מצאנו לערוך הפרדה מלאכותית בין טענות הצדדים לבין הפירוט העובדתי, בשל היות הדברים שזורים זה בזה.
 
ההליכים נגד ראש העיר
 
8.         כאמור, התובעת טוענת כי פעלה בניגוד לאינטרסים של ראש העיר. טענה זו נעוצה בשלושה ראשים עיקריים אותם נפרט להלן:
האחד, ההליכים שהחלו בינואר 2010 שעניינם תביעה לפינוי נכס שהוחזק בניגוד לדין על ידי אחות ראש העיר הגב' טובה מאיר;
השני, פרשת  מג'יק פיוצ'ר;
והשלישי, הטענה כי ראש העיר ביקש לנקום את תלונת השמאי מר זהר רטנר למבקר המדינה, אשר לשיטת התובעת ראש העיר סבר כי הוגשה בגין התנהלות התובעת.
 
התביעה לפינוי נכס
 
9.         בינואר 2010 החלו בעירייה הליכים שעניינם תביעה לפינוי נכס ברח' בית שמאי ברמת השרון שעל פי הנטען הוחזק בניגוד לדין על ידי אחות ראש העיר הגב' טובה מאיר. ביום 18.1.2010 הוגשה תביעה לפינוי הנכס ובין ב"כ הגב' מאיר לעירייה החלה מתנהלת התכתבות בעניין זה. ב"כ גב' מאיר כתב לעירייה ביום 18.2.2010 כי גב' מאיר שכרה את הנכס על פי מצג שהוצג בפניה ולפיה בני משפחה מסויימת ממנה נשכר הנכס, משפחת ירמיהו, הם בעלי הנכס (נספח ג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). על גבי מכתב זה נכתבה באותו היום הערת מ"מ ראש העיר, מר דורון, לעו"ד בועז רווה אשר טיפל בתיק כדלקמן:
 
"לעו"ד בועז רווה, בעקבות המכתב הזה נא מחקו את הגב' טובה מאיר מכתב התביעה!"
           
            בהמשך, הביא משרד רווה לידיעת התובעת את הוראת מר דורון והתובעת השיבה כי אם יש הסתייגויות מקצועיות "נראה שאתה חייבים להסביר זאת למאיר (מר דורון – מ.ש.)" (נספח ד' לבקשה לצו זמני). משרד עו"ד רווה הבהיר כי קיימת גם תביעה כספית נגד הגב' מאיר ולא רק תביעת פינוי, וכי לא ניתן לקבל טענותיה בלא שהוצג כל מסמך התומך בהן.
 
10.        ביום 22.4.2010 הודיעה התובעת למשרד רווה כי נוכח פינוי הנכס אכן מתייתר סעד הפינוי, אך עדיין נותר הסעד הכספי ולפיכך לא מצאה לנכון להיענות לפנייה למחיקת התובענה. (נספח ו' לבקשה לסעד הזמני). התובעת מפנה במכתב זה את תשומת הלב לעובדה כי הגרסה של יתר הנתבעים בתיק (מי שהציגו לגב' מאיר, לטענתה, מצג בעלות בנכס) אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הגב' מאיר.
 
11.        לטענת התובעת, החל מינואר 2010, ועל רקע ההליכים הנ"ל, השתנה יחסו של ראש העיר כלפיה מן הקצה אל הקצה והוא החל לגלות כלפיה "עריצות ועוינות" כלשונה. בין היתר, באו הדברים לידי ביטוי בשיחה שקיימה איתו התובעת ביום 27.4.2010. לאחר שיחה זו ובאותו היום כתבה התובעת, על גבי העתק מכתבה מיום 22.4.2010, תרשומת הנוגעת לאותה שיחה, כדלקמן:
 
            "בשיחה עם איציק (ראש העיר – מ.ש.) מסרתי לו שהוצאתי מכתב בעניין עמדתי בנושא מחיקת התביעה כנגד טובה מאיר, לרבות הנימוקים לעמדתי. איציק: בכוונתי לחייב אישית את מי שיגרום לה להוצאות מיותרות, את מאיר (מר דורון – מ.ש.) וכו'..."
 
12.        נעיר גם כי השיחה הוקלטה על ידי התובעת, וכי תמלולה הוצג בפנינו (נספח ז' לבקשה לסעד זמני). להלן הקטעים הרלוונטיים שנאמרו במסגרת השיחה:
 
א.         כך, במהלך השיחה מזהיר ראש העיר:
 
"בגלל שזאת אחותי אני --- (מילה לא ברורה – מ.ש.) אבל אם יהיה מצב שאחותי תגיש תביעה כנגד העיריה על נזק כספי שנגרם לה בגין הדבר הזה, אני אחייב את כל אחד מהאנשים שעשו במלאכה, לרבות מאיר דורון, אחייב אותו בהוצאות על הנזק שייגרם למועצה בגין --- (מילה לא ברורה – מ.ש.) (עמ' 33 ש' 9 – 12).
            ב.         בהמשך מתנהלים חילופי הדברים הבאים:
 
"ראש העיר:     שהגישו את התביעה הגישו נגדי. שאמרו לי תסתכל, תביעה של ירמיהו, אמרתי בליבי תודה רבה, תמשיכו הלאה. לא התערבתי בזה ולא כלום. זה הכוונה. לא התערבתי. רק אני אומר דבר אחד.
                        התובעת:           על מה אתה חתמת? אתה לא חתמת שם על כלום.
                        ראש העיר:       אני עשיתי וי כאילו שתעבירו הלאה, אני לא מתערב בסיפור.
                        התובעת:           אז למה כעסת עלי אחר כך?
                        ראש העיר:       אני אסביר לך למה כעסתי.
                        התובעת:           למה כעסת עלי?
ראש העיר:       כי כשאתה לומד, רואה בעיה, ובאים אלי, במקרה זאת אחותי. ואומרת לי תשמע, מה אני צד בסיפור הזה? לא פנו אלי, לא דיברו איתי, לא הזהירו אותי, לא אמרו לי, אני חוטפת תביעה, זה נראה לי מטורף לגמרי. עכשיו היא תלך לבית המשפט והיא תבוא ותגיד להם רבותיי, מה אתה רוצים ממני? אני שכרתי...
...
התובעת:           הכתב הגנה שלה והגירסא שלה לא מסתדרים ביחד.
....
ראש העיר:       אני לא יודע. אין לי מושג. אני רק אומר דבר אחד, אם בית המשפט... יגיד שעירית רמת השרון הכניסה אותה מטעמים שהם לא רלבנטים ולא היו צריכים להכניס אותה, והיא תתבע את העיריה ותזכה בכסף, אני אחייב את עובדי העיריה, ואני אמרתי את זה בהתחלה. אחייב אותם בהוצאות אישיות בנושא הזה. למה? כי מהתחלה לא היו צריכים להכניס אותה. אבל אם בית המשפט יגיד שהיא מחוייבת, אני לא נכנס לזה. זה הנקודה. אני לא נכנס. לא זה. אני לא רוצה, אני גם לא רוצה להלך אימים חס ושלום לעובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... לא מתערב בעניינים של המשפחה שלי ככה. כי השם שלי חשוב לי יותר מהכל".
                        (עמ' 34 – 35, ש' 1 - 25, 1 – 8, בהתאמה).
 
פרשת מג'יק פיוצ'ר
 
13.        בשנת 2002 ערכה העירייה מכרז שבו זכתה חברת מג'יק פיוצ'ר בחוזה פיתוח להקמת דיור מוגן על פני חלקה של כ-12 דונם, שביתרתה קיים בית ספר. עם השלמת הדיור המוגן, סירבה התובעת לטענתה להיעתר לבקשת החברה לחתום עמה על חוזה חכירה, בשל מחלוקת שהתגלעה בשאלה אם ניצלה החברה זכויות בניה אל מעבר לאלה שהוקנו לה בחוזה הפיתוח שנחתם עמה. הצדדים הסכימו על מינוי בורר לפתרון הסכסוך אולם חרף הסכמה זו, לא הועבר ההליך לבוררות בפני בורר, ותחת זאת, לטענת התובעת התחוור לה בשנת 2010 כי ראש העיר מנסה לייתר את הבוררות באמצעות פתרון אחר, שיתואר להלן.
 
14.        על פי הנטען, ראש העיר ביקש להקנות לחברת מג'יק פיוצ'ר זכויות בנייה במלוא החלקה, ללא מכרז, באופן שייתר הסכסוך ולשם כך יועתק בית הספר, תחילה למבנה זמני ובהמשך לחלקה אחרת שכבר איתר ראש העיר ללא מעורבות התובעת.
 
15.        התובעת טוענת כי בעקבות התנגדותה – בין היתר בישיבה שנתקיימה בעניין זה (ר' תימלול, נספח ח' לבקשה לסעד זמני) בסוגייה - ירדה מסדר היום כוונתו זו של ראש העיר.
 
16.        בישיבה האמורה, שמועדה המדוייק לא הוברר בפנינו, ציינו נציגי החברה כי בפגישה קודמת עם ראש העיר דובר על העתקת בית הספר למתחם זמני ומשם למתחם קבוע. (עמ' 5 לתמליל, נספח ח' לבקשה לסעד זמני) וכי אכן, קבלת מלוא הזכויות על הקרקע עשויה לייתר את הסכסוך (עמ' 13-14 לתמליל).
 
            לאחר אותה ישיבה סוכם כי מהנדסת העיר תפנה אל היועץ המשפטי של העירייה בשאלה אם ניתן להקנות את הזכויות בשטח בית הספר לחברה ללא מכרז ובישיבה בעניין זה ביום 23.5.2010, יחד עם היועץ המשפטי ויועץ חיצוני של הנתבעת, פירטה התובעת את הנזק הכספי העלול להיגרם לעירייה ביישום הצעה זו וההצעה ירדה מסדר היום.
 
17.        לטענת התובעת, מאמציה היו לצנינים בעיני ראש העיר, ואף בשל כך ביקש לפטרה, מר בוריס לוין, מבעלי השליטה בחברת מג'יק פיוצ'ר, מיודד עם ראש העיר.
 
תלונת מר רטנר למבקר המדינה
 
18.        בפברואר 2009  החל מר זהר רטנר לעבוד בעירייה בתפקיד שמאי מקרקעין ובכפיפות למ"מ ראש העיר, מר מאיר דורון. בחלוף כחודשיים נתגלע סכסוך בין מר רטנר לבין מר פרץ פינקו, סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה והתובעת. מר רטנר זומן לשימוע ביום 10.5.2009 אולם מהלך זה לא יצא אל הפועל, לאחר שביום 6.5.200 שיגר מר רטנר מכתב התנצלות למר פינקו.
 
19.        בחלוף ימים האחדים, ביום 20.5.2009, הוכפף מר רטנר לתובעת תחת הכפפתו לסגן ראש העירייה מר דורון ז"ל. בחלוף כשבוע הגיש מר רטנר תלונה למבקר המדינה, בשלל טענות ובהן, בין היתר, טענה לפיה הוריו של ראש העיר שילמו היטל השבחה מופחת בסך 85,000 ₪ במקום 250,000 ₪. התלונה נקבה גם בשמה של התובעת, כמנהלת תחום היטלי ההשבחה בעירייה וכמי שהתנגדה להעסקת מר רטנר ולהעברת סמכויות אליו.
 
20.        בהמשך, פוטר מר רטנר מן העירייה והלה פנה אל מבקר המדינה וקיבל צו הגנה זמני למניעת פיטוריו. מאוחר יותר השתכנע המבקר לבטל את הצו. לטענת התובעת, לימים טען ראש העיר באזניה כי מר רטנר בחר להתנקם בו על יחסה של התובעת כלפיו ועל כך שלא האירה לו פנים.
 
הליך הפיטורים והאירועים שקדמו  לו
 
21.        לטענת התובעת, בפברואר 2012 או בסמוך לכך הודיע ראש העיר לתובעת כי מעתה והלאה תהא כפופה ישירות אליו ודרש כי לא תצא מתחומי העירייה מבלי לקבל את רשותו, לרבות התייצבות לדיונים בתביעות העירייה בבתי המשפט. כמו כן, לטענתה פעם אחר פעם נקראה ללשכת ראש העיר וספגה קיתונות של כעס צעקות ועלבונות.
 
22.        בחודש מרס 2010 הודיע ראש העיר לתובעת כי יש בדעתו לפטרה.
 
23.        ביום 27.4.2010 קיימו התובעת וראש העיר את השיחה שנזכרה לעיל, אותה כאמור הקליטה התובעת בלא ידיעת ראש העיר. בעיקרה, סבה השיחה סביב המשך העסקתה של התובעת לאחר קבלת מסקנותיו של מבקר המדינה הצפויות בתלונת מר רטנר. במסגרת, אותה שיחה, אמר ראש העיר דברים מהם ניתן להסיק כי גמל בלבו לפטרה, ובין היתר:
 
א.         "יש לי סיבות מספיק טובות לדעתי להיפרד..." (עמ' 21, ש' 4)
 
ב.         בהמשך, בהקשר של הציפייה להחלטת מבקר המדינה בעניין תלונתו של מר רטנר, מציע ראש העיר לתובעת לכתוב לו מכתב בו היא מוותרת על עמידה בראש מחלקת נכסים ואומר לה:
 
"אני אומר לך, הערכה שלי, שבעקבות הדו"ח לא יעזור כלום, ואני אביא את זה למליאת המועצה וזה, אני יכול לקחת לך את התפקיד, אבל אז אני אלך על הכל ביחד. אני אלך על התפקיד ואני אלך גם על התפקיד השני שאי אפשר לעבוד איתך...לא יעזור כלום. יקח חודש, חודשיים, ארבע חודשים, בסוף... (מילים חסרות – מ.ש.) זה יגמר. ו.... (מילים חסרות" – מ.ש.) גם בריאותית זה לא טוב לא לך, לא למערכת, לא לי לא לאף אחד. בסופו של דבר כולם נפגעים. כולם. אז זה יקח עוד חודש, עוד חודשיים, לא ישנים בלילות, לא זה, נפרדים בסוף. לא יעזור כלום.

אז אני אומר לך דבר אחד. אני אם את שואלת אותי, את רוצה לוותר על זה תוציאי את הודעה" (עמ' 24 ש' 1 - 14)
 
           
ובהמשך:
 
"ומה תעשי אם אני אוציא לך כן מכתב וכל עורכי הדין הם טועים בגדול. טועים. מה תעשי? לא תוכלי לעמוד בזה. את לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה, לא יודע מה, אני אמצא איזה פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה, והוא לא יכול להסתדר ואני אומר רבותיי תודה רבה עד פה, קדימה. יש לי דו"ח שאמר: ניסיתי לעשות, נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט, אני מעביר אותה. מה, בית משפט יכול למנוע את זה?" (עמ' 25, ש' 1 – 7).
 
ג.          בהקשר לתוצאות החלטת מבקר המדינה, אומרת התובעת ששקלה לכתוב מכתב לבקשת ראש העיר במסגרתו היא מוותרת על ניהול מחלקת הנכסים. ראש העיר משיב לה:
 
"ראש העיר: אבל אני במילא אוציא אותך. למה?
התובעת: למה?
ראש העיר: ככה". (עמ' 28 ש' 5 – 7)
 
נעיר כי בהמשך הדברים מסייג ראש העיר ואומר שאם דו"ח המבקר לא ינקה את שמה, "אני אגיד לך תצאי".
 
            ד.         כן מופיעים במהלך השיחה הדברים הבאים:
 
"התובעת: ...עם מה אני יוצאת? (מהפגישה – מ.ש.)
ראש העיר: "עם חבל. שהוא יכול להיות או חבל תליה או חבל הצלה...." (עמ' 35 ש' 25, עמ' 36 ש' 1; ראש העיר חוזר על דברים אלו בעמ' 39).
 
            ה.         ביחס למר רטנר אומר ראש העיר לתובעת במהלך השיחה:
 
"אני יכול להגיד לך דבר אחד. את וחברנו המשותף יחד לא תעבדו. שניכם באותה מסגרת לא תהיו. זה או את או הוא. והוא יהיה זה בטוח בטוח" (עמ' 40 ש' 19 – 21).
 
ו.          לבסוף, מספר ראש העיר על שיחה עם קרוב משפחתה של התובעת, אשר שאל אותו באשר למצבה של התובעת, והוא השיב כדלקמן:
 
"אמרתי לו פעם שעברה התערבת, השארתי. הפעם נחוש. היא הולכת הביתה. חבל על הזמן. עוד כמה חודשים, חודש יותר חודש פחות – הביתה נגמר הסיפור. אם יהיה מלחמות, בשום מקום בעולם היא לא תעבוד. ככה אמרתי לו. הוא אמר: איציק, אני לא מאמין. אמרתי לו: גזי, שמעת מה אמרתי? נגמר...".
                                    (עמ' 43 ש' 13 -21).
 
24.        עולה, איפוא, כי אין כל חולק שראש העיר גמל בלבו להורות על פיטורי התובעת, ככל שזו לא תוותר בעצמה על מחלקת הנכסים או תפרוש בעצמה. חיזוק לעניין זה אנו מוצאים בשיחה מיום 31.5.2010 אליה זומנה התובעת. בשיחה זו, שנתקיימה בלשכת ראש העיר יחד עם גזבר ומנכ"ל העירייה, הוצע לתובעת לעבור לתפקיד אחר בעירייה, במחלקה לאיכות הסביבה, או לנהל את נושא המכרזים בכפיפות למ"מ ראש העיר תחת העבודה במחלקת נכסים. התובעת לא הגיבה להצעות הנ"ל ולפיכך הציע לה ראש העיר לפרוש מן העירייה בתנאים מיטיבים. הצעת הפרישה הועלתה על הכתב אך התובעת לא שעתה להצעת הפרישה.
 
25.        עוד באותו היום כינס ראש העיר יחד עם המנכ"ל מר נחום והסמנכ"ל מר פינקו את ועד עובדי העירייה לישיבה במסגרתה נועץ עמם ביחס לפיטורי התובעת (ר' פרוטוקול הישיבה נספח מש/5 לתשובה לבקשה לסעד זמני). יוער כי מפרוטוקול ישיבה זו עולה שמדובר בוועד זמני בלבד. בתום ישיבה זו החליט הוועד פה אחד ליתן גיבוי לראש העיר לפעול כראות עיניו, ובכלל זה לפעול לפיטורי התובעת. בהחלטה מנמקים חברי הוועד את החלטתם ב"סקירת ראש הרשות בנוגע לעבודתה והתנהגותה של עו"ד איילת ג'ינו ולאחר שחברי הועד מודעים על יחסיה העכורים עם בכירי הרשות כגון יועץ משפטי, מהנדסת העירייה וכן עם עובדים בכירים שפרשו..."
 
26.        ביום 20.6.2010 מסר לתובעת סמנכ"ל משאבי האנוש בעירייה מכתב זימון לשימוע לפני פיטורים החתום בידי מנכ"ל העירייה מר הרצל נחום, שהתאריך הנקוב בו הינו 17.6.2010.
 
27.        למען שלמות התמונה נביא במלואן את הטענות המועלות במכתב הזימון לשימוע בדבר חוסר שביעות הרצון מתפקודה:
 
            "...
3.         במדובר בטענות כבדות משקל הנוגעות לתפקוד בלתי יעיל, לסחבת חוזרת ונשנית בטיפול במשימות המוטלות עליך מתוקף תפקידך, יחסי אנוש לקויים עם גורמים שונים בעירייה וכד'. כך למשל במסגרת השיחות שקוימו עימך הועלו בפניך, בין היתר, הטענות הבאות:
 
3.1        הנך נוקטת בסחבת בלתי מוסברת ובלתי מתקבלת על הדעת בנושא רישום קרקעות שהחל לגביהן הליך הפקעה על שם העירייה. לשם הדוגמא, כבר בדצמבר 2006 התבקשת לפעול להפקעת שטחים לצורך עיצובו מחדש של רח' סוקולוב. למרות שהועבר לטיפולך בנושא כל המידע הדרוש, לרבות מפות המדידה, תוך ציון השטחים הדרושים להפקעה, עד למועד זה, ולמרות התראות חוזרות ונשנות בעניין והזמן הרב שחלף, טרם הושלם טיפולך בעניין, אשר אמור היה להתבצע ביעילות ובמהירות. מיותר לציין כי כתוצאה מחוסר המעש שלך, שידורג (צ"ל שידרוג – מ.ש.) הרחוב מתעכב הגם שתכנית ותקציב קיימים.
 
3.2        הליך משלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה אינו מבוצע באופן יעיל או בכלל כאשר הנך נוקטת בסחבת ובאי עשייה שיטתית בכל הנוגע למשלוח התראות שכאלה בזמן ו/או בכלל לחייבים. בעניין זה, בין היתר, הובאו בפנייך דוגמאות רבות ובכלל זה, עניינו של מר עוזי אלי, מבנה (צ"ל משפחת, ר' עמ' 22 לשימוע, נספח י"ב לתצהיר התובעת בבקשה הזמנית – מ.ש.) ירמיהו מרח' בית שמאי, מר הרוש וכן נגד רבים ממחזיקי הנכסים שלא כדין לא נשלח מכתב התרעה ולא ננקטה כל פעולה.
 
3.3        עד כה לא הכינות ספר מדויק ומעודכן של נכסי העירייה – למרות שהנך משמשת בתפקידך כמנהלת מחלקת הנכסים מזה 15 שנה (ההדגשה במקור – מ.ש.), ולמרות שהמדובר בנושא המצוי בתחום אחריותך, עד למועד זה לעירייה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה. המדובר במצב דברים שאינו מתקבל על הדעת. עניין זה הובא בפנייך פעמים רבות ולמרות זאת עד כה אין לעירייה ספר נכסים. יודגש כי נדרשת לא אחת להכין את ספר הנכסים ועד כה איננו בנמצא.
            מחלקת הנכסים בראשותך אינה מספקת לעירייה נתונים מעודכנים ו/או מדוייקים אודות סטאטוס השימוש בנכסי העירייה ובכלל זה אין רישום ומעקב מדויקים בקשר למצב חוזי השכירות – גביות וחיוב בגין דמי השכירות וכד'.
            העירייה התריעה בפניך על כך פעמים רבות והתבקשת לתקן את השינויים אשר, כידוע לך, חושפים את העירייה חשיפה בלתי אפשרית. אלא שלמרות ההתרעות, עד כה לא חל כל שיפור משמעותי בדבר.
 
3.4        אין מתן שירות מספק או כלל לפניות ולתלונות של תושבי העירייה בעניינים שבתחום טיפולך – וכידוע לך למשרדי העירייה מגיעות תלונות רבות מצד תושבים וגורמי חוץ ופנים (צ"ל ופונים – מ.ש.) המבקשים לקבל שירות בעניינים שבטיפולך כאשר לטענתם הם נענים בהתעלמות מוחלטת מפניותיהם או בטיפול לקוי ובסחבת אשר אינה מתקבלת על שום דעת. לשם הדוגמא בלבד, להלן דוגמאות ספורות משלל התלונות: מר אלי נתן (חנות אטליז ברח' הרב קוק), מר דודו דוד ז"ל (מזנון בית הלל), מר מאיר קוק, מר שרון (נכס ברח' המייסדים), עו"ד שור בעניינה של הגב' קולנר, בר עוז וכיו"ב.
 
            טיפול לקוי זה בעניינים שבטיפולך חושף את העירייה ובעלי התפקידים בה לתביעות ואף פוגע בשמה הטוב של העירייה ובשירות אותו היא מספקת לתושביה.
 
3.5        כידוע לך, ברח' טרומפלדור קיימת פלישה ובניה בלתי חוקית בשטח ציבורי במתחם מסעדת עדנה כאשר הדבר גורם לעירייה הפסד כספי של ממש. למרות זאת, לא פעלת באופן מספק ובכלל על מנת לוודא סילוק ופתרון לרעה זו, זאת למרות התראות ופניות אליך מצד גורמים בעירייה.
 
3.6        יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה – חלק מתפקידך כמנהלת הנכסים של העירייה כולל, במידה רבה, את היכולת לעבוד בשיתוף פעולה עם הגורמים בעירייה, וניהול יעיל ואפקטיבי של הגורמים הכפופים לך. אלא, שלשם הדוגמא, מזה זמן רב שהנך מסרבת לעבודה בשיתוף פעולה עם אגף ההנדסה, שיתוף פעולה אשר הכרחי לצורך תפקוד מחלקת הנכסים, תוך הערמת קשיים על עבודתו ללא סיבה עניינית, באופן שיש בו פגיעה של ממש בתפקוד תקין ויעיל של עבודת העירייה, וקיימים מקרים לא מעטים של חוסר יכולת ורצון לשיתוף פעולה בינך לבין גורמים חיוניים אלה.
 
3.7        היעדרויות ואיחורים רבים ללא תיאום וללא אישור – הנך מרבה להיעדר מעבודתך בעירייה וזאת מבלי לתאם זאת עם מי מהגורמים הרלוונטיים בעירייה ומבלי לקבל לכך אישור כנדרש, ובכלל זה, השימוש בזמן העבודה לצרכים פרטיים, כאשר יש בכך כדי לפגוע בניהול היעיל והתקין של מחלקת הנכסים, וכן לאפשרות מתן השירות היעיל לתושבי העיר.
 
מצ"ב לשם הדוגמא, מסמכים רלוונטיים אשר כולם הובאו לידיעתך ולעיונך, אך למען הנוחיות הנם מצורפים שוב למכתבי זה.
..."
 
28.        תחילה נקבע השימוע ליום 28.6.2010 אך לבסוף נתקיים ביום 7.7.2010. עד למועד השימוע הוצאה התובעת לחופשה כפויה.
 
29.        נעיר כי ימים ספורים עובר לקיום השימוע פנתה התובעת אל מבקר המדינה וביקשה כי ינתן צו הגנה על ידי המבקר המגן עליה מפני פיטורים, כמי שפעלה לחשיפת שחיתויות, בין היתר בפעולתה לפינוי הנכס על ידי הגב' מאיר, אחות ראש העיר.
 
30.        נעיר כבר כעת כי ידועה לנו הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 אשר לפיה לא ישמשו כראיה בהליך משפטי "דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו". הצדדים אף נדרשו לעניין זה בכל הנוגע למסמכים שהוגשו מתוך ההליכים שנתקיימו אצל המבקר, אולם אנו נציין כי ככל שמובאת התייחסות להליכים ולמסמכים שהכין המבקר הרי שאנו מפנים אליהם ככאלה שיש בהם לשפוך אור על השתלשלות האירועים ותו לא. כל התייחסות אחרת בכתבי טענות הנתבעת או בסיכומיה לדוח"ות אלו ראויה לגנאי, שכן החלטות בעניין זה, האוסרות התייחסות לתוכנן של מסמכי המבקר, כבר ניתנו על ידי בית הדין בהליכים קודמים.
 
31.        במהלך השימוע, איפוא, נשמעו טענותיה של התובעת ביחס לפיטוריה. ראשית, העלה ב"כ התובעת טענה מקדמית ולפיה ההליך הנכון אינו שימוע בדבר פיטורים לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, כי אם הליך שימוע – שכן טיבן של הטענות המועלות כנגד התובעת הינו טענות משמעתיות. כך, טען כי אין כל תלונה על אי ידיעת התפקיד, אי התאמה וכיו"ב, אלא תלונות על תפקוד לקוי, סחבת, אי מתן מענה, עיכובים וכיו"ב, שהינן רובן ככולן תלונות שעניינן משמעתי.
 
32.        מכל מקום, במהלך השימוע ניתן מענה פרטני גם ליתר הטענות שהועלו כנגד התובעת בזימון לשימוע, ולהלן יפורטו:
 
א.         אשר לטענה בדבר סחבת בהפקעת שטחים ברחוב סוקולוב טען ב"כ התובעת כי הליך ההפקעה הושלם מבחינת מחלקת נכסים עליה מופקדת התובעת, ועיכוב, אם ישנו, עומד לפתחם של בעלי תפקידים ומחלקות אחרות.
 
ב.         אשר לאי מתן התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה, נטען במהלך השימוע כי כל התיקים שהובאו כדוגמא טופלו כראוי, הועברו לתביעה ונשלחו בהם מכתבי התראה.
 
ג.          אשר לטענה בדבר אי הכנת ספר נכסים ואי מסירת נתונים נדרשים מתוכו, נטען בשימוע כי קיים ספר נכסים מוכן מזה שנים ארוכות והוא מתעדכן באופן שוטף, תוך שנתוניו פתוחים לכל בעל סמכות לעיון בהם.
 
ד.         אשר לאי מתן שירות מספק לתלונות הציבור נטען בשימוע כי לאורך השנים נתנה התובעת שירות לעשרות אלפי פונים ומתוך אלו הובאו רק תלונות ספורות. כמו כן, נטען כי כל המקרים המובאים כדוגמא הינם מקרים בהם ניתן שירות מצויין לפונים למחלקת הנכסים. כך למשל, מר אלי נתן שעניינו הובא כדוגמא שלח דוא"ל תודה על השירות, אף שאכן לא היה מרוצה מהתשובה שניתנה לו, לנוכח מדיניות העירייה ולא בשל עניין אישי למול התובעת;
עניינו של מר דוד דוד טופל באותו יום שבו התקבל המכתב שצורף כנספח לשימוע והועבר לעו"ד חיצוני ולא היתה שום תלונה בעניינו; מר מאיר קוק הפנה תלונתו לראש העיר ולא לתובעת, כאשר לגוף תלונתו - על עיכוב במינוי שמאי, השיבה התובעת כי השמאי בוטל על-ידה בשל חשש לניגוד עניינים והתיק הועבר בהסכמת סגן ראש העיר לעו"ד חיצונית;
תלונת מר שרון עוסקת באי מתן אישור אשר לא ניתן לתת על פי דין וממילא אף היא מופנית לראש העיר ולא כלפי התובעת; וכך הלאה גם ביחס ליתר הדוגמאות שהובאו.
 
ה.         בנוגע לטענה בדבר אי טיפול בפלישה במתחם מסעדת עדנה, טען ב"כ התובעת במהלך השימוע כי קיימת מחלוקת בדבר חוקיות ההפקעה, שנעשתה מבלי להודיע למסעדה, אשר היא חוכרת הקרקע ואחד המחזיקים בה. התובעת טענה כי הצליחה להעביר את התב"ע התקועה (להכשרת הבנייה החורגת) לוועדה המקומית ובוועדה הוחלט לדחות את הבקשה להכשרת הבניה. כמו כן, צווי הריסה וצווי סגירה שהוצאו בעקבות כך ולא קויימו, הועברו לטיפול עו"ד חיצוני למתן חוו"ד ולא ניתן לומר שהטיפול מתעכב בשל התובעת.
 
ו.          ביחס לטענה בדבר יחסי אנוש לקויים והיעדרויות ואיחורים, נטען כי הטענות נולדו לצורך השימוע ואין כל תיעוד לתלונות שכאלה בעבר. לטענת התובעת, מעולם לא נטען כלפיה כדבר הזה.
 
            בשלב זה נעיר כי מתמליל השיחה מיום 27.4.2009 ניתן ללמוד מדברי ראש העיר כי כבר באותה עת הוא מעלה כלפיה טענות בדבר יחסי אנוש גרועים עם חלק מאנשי מחלקתה (כלשונו, "העובדים שלך לא אוהבים אותך, פוחדים ממך פחד מוות, תקשיבי טוב. פוחדים ממך פחד מוות. יש תלונות עליך מתושבים, על ההתנהגות שלך, לעומת זה יש כאלה שמוכנים להתאבד בשבילך, תושבים", עמ' 15 ש' 18 – 20).
כמו כן, באותה שיחה מעלה ראש העיר גם טענה בדבר היעדרויות ואיחורים, כאשר התובעת מציינת כי היא לא יוצאת מחדרה וראש העיר משיב לה: "מה זה את לא יוצאת? את לא באה פשוט. את באה, פעמיים את באה, שלושה ימים את לא באה" (עמ' 42 ש' 17 – 21).
 
ז.          נעיר עוד כי במהלך השימוע הגיבה התובעת למסמכים שצורפו לזימון לשימוע ונכתבו על ידי היועץ המשפטי לעירייה, מר מיכה בלום. התובעת טענה כי כל המסמכים נכתבו לאחר ינואר 2010, הוא המועד בו החלה לעסוק בתביעת הפינוי נגד הגב' מאיר, והשיבה פרטנית לכל אחד מהמסמכים והתלונות, תוך שהצביעה גם על סמיכות הזמנים שבה נכתבו אותן תלונות (חלקן ממש מאותו היום, 2.3.2010, כאשר בחלקן צויין כי נכתבו בהמשך לפניית ראש העיר).
 
33.        ביום  1.7.2010 הודיע משרד מבקר המדינה כי העירייה הסכימה כי ועדת הפיטורים לא תקבל החלטה כלשהי עד לסיום בירור התלונה או החלטה אחרת של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, בתגובה לבקשה למתן צו הגנה (נספח יג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). לפיכך, לא ניתן צו כאמור.
 
34.        ביום 8.7.2010, תוך הפרת הבטחת העירייה למבקר המדינה לא לקבל כל החלטה עד לסיום בירור התלונה, נתכנסה ועדת הפיטורים והכריעה על פיטורי התובעת, תוך שהוחלט כי ההחלטה לא תיכנס לתוקף עד לסיום הבירור במשרדי המבקר.
 
            חברי הוועדה הכריעו בפרוטוקול (מש/12 לתשובה לצו המניעה הזמני) כדלקמן:
 
            "...
 
2.         ...הוועדה מצאה, כי אין בטענותיה של הגב' ג'ינו, אשר הובאו באמצעות עורך דינה, כדי לשלול או להפריך את טענות העירייה הרבות נגדה.
3.         הוועדה שוכנעה, כי למרות שיחות רבות שהתקיימו עם הגב' גינו טרם זימונה לישיבת שימוע בנוגע לתפקודה, הגב' ג'ינו אינה מבצעת את תפקידה באופן אשר מתאים למי שמכהנת בתפקיד חיוני ומרכזי בעירייה וכמי שאמונה על ניהול נכסיה. הוועדה לא השתכנעה מטיעוני הגב' ג'ינו בישיבת השימוע, כי יש בהם כדי להצדיק או להסביר את הטענות הרבות והחמורות שיש לעירייה בגין תפקודה של הגב' ג'ינו.
 
4.         הגב' ג'ינו לא הצליחה להסביר ולהניח את דעתה של הוועדה, כי טענות העירייה הנטענות כלפיה בזימון לשימוע, הנתמכות במסמכים שצורפו אליו, הינן חסרות שחר או בלתי נכונות.
...".
35.        ביום 31.8.2011 ניתנה החלטה בשימוע שנערך לתובעת והוועדה שישבה בשימוע קבעה כדלקמן:
 
            "...
3.         הרינו להודיעך, שבעקבות ישיבת השימוע ולאחר שטענותייך נשקלו בכובד ראש וכן, לאחר עיון במסמכים שהועברו על ידך לאחר מכן, החליטה הוועדה שאין בטענות שהועלו על ידך ובשמך בישיבת השימוע, הן בדבר סמכותה של הוועדה לדון בעניינך והן לגופם של דברים, כדי להוות מענה מספק לטענות העירייה כלפייך אשר הועלו במכתב הזימון לשימוע שנמסר לך ביום 20.6.10.
 
4.         לאור האמור, החליטה העירייה לסיים את העסקתך בעירייה, מן הטעמים שפורטו במכתב הזימון לשימוע.
..."
 
            לנוכח ההתחייבות בפני המבקר, לא פורסמה ההחלטה ולא נשלחה לתובעת.
 
36.        לאחר השימוע חזרה התובעת לעבודה עד ליום 13.9.2010, אך לטענתה הצמידה לה העירייה פקח שעקב אחר כל צעדיה וליווה אותה משך כל שעות העבודה.
 
37.        בין הימים 14.9.2010 ועד ליום 15.12.2010 הוצאה התובעת בשנית לחופשה כפויה.
 
38.        ביום 15.12.2010 התקבלה החלטת המבקר בה נדחתה תלונתה של התובעת. בו ביום נשלחה לתובעת הודעת פיטורים (נספח טו' לבקשה לסעד זמני) ובמצורף לה, ההחלטה בשימוע מיום 31.8.2010. בהודעת הפיטורים צויין כי העסקת התובעת תופסק ביום 16.12.2010 וכי העירייה מוותרת על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת.
 
39.        בהקשר לוויתור על תקופת ההודעה המוקדמת נעיר כי התובעת טוענת לזכאות לשני חודשי הודעה מוקדמת ומשכך, טענה כי משמעות הודעת הפיטורים מיום 15.12.2010 הינה כי יחסי עובד-מעביד יימשכו עד ליום 15.2.2011, בה זכאית התובעת לשכר מלא ולמלוא זכויותיה. העירייה, מנגד, טענה כי יחסי עובד-מעביד נסתיימו ביום 16.12.2010.
 
40.        ביום 25.1.2011 הוגשה התביעה שבפנינו.
 
 
 
 
 
טענות התובעת
 
41.        לנוכח המסכת העובדתית שהובאה לעיל, טוענת התובעת כי היתה נתונה להתנכלות מצידו של ראש העיר, כאשר הלה גמל מראש לפטרה ואף אמר זאת בפניה בריש גלי. תוך שציין כי גם בית המשפט לא יוכל לסייע לה שכן ימצא דרך לסלקה מן העירייה גם 'מתחת לאדמה'.
            התובעת טוענת כי הורחקה ממשרדה והוצאה לחופשה כפויה בתקופת הליך השימוע וכן מפתחות משרדה הוחלפו וניתנה הוראה לעובדי העירייה שלא לשוחח עמה.
 
42.        לתובעת טענות גם נגד הליך השימוע גופו אשר לטענתה נערך מן הפה ולחוץ, שלא בתום לב ובנפש חפצה, והיה בבחינת עלה תאנה בלבד להחלטה שנתקבלה כבר קודם לכן על פיטוריה. בין היתר טענה כי ביסוס עילת הפיטורים על מחדלים שעולים לכאורה ממסמכים בני 6-8 שנים שצורפו לזימון לשימוע מראה כי נעשה מאמץ "לתפור תיק" למידותיה של התובעת לשם פיטוריה. בפרט, העלתה טענות נגד השימוע כדלקמן:
 
א.         לא ניתן לה זמן ראוי להכנה לשימוע, לנוכח היקף המסמכים הרחב שנכלל בו והיקף הטענות שהועלו.
 
ב.         כפי שטענה גם בשימוע עצמו, לא נמסרו לה הטענות המפורשות המועלות נגדה. הטענות שצויינו היו כלליות ועמומות והיה צורך לנחש חלק מהן מתוך המסמכים שצורפו לזימון להליך השימוע.
 
ג.          היועמ"ש של העירייה לקח חלק בהליך השימוע חרף יריבות אישית ומקצועית בינו לבין התובעת, וחרף העובדה שהיה חתום על תלונות וטענות שהועלו נגד התובעת במסגרת הליך השימוע. התובעת טענה כי מצב בו המתלונן הוא גם היושב בדין אינו תקין ונגזר ממנו חשש לניגוד עניינים ולמשוא פנים.
 
ד.         חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האשה), תש"ס-2000 מורה כי פיטורי יועצת לענייני מעמד האשה ייעשו תוך הבאת העניין בפני מועצת העיר, דבר שלא נעשה בעניינה של התובעת.
 
ה.         כפי שטענה כטענה מקדמית בהליך השימוע, העירייה העלתה טענות שעיקרן ליקויי משמעת, אך תחת אשר יובא הענין לבירור בבית הדין למשמעת הובא הדבר בפני ועדת פיטורים עירונית כשהעיריה נסמכת על סעיף 171(א)(2) לפקודת העירייות [נוסח חדש].
 
ו.          החלטת הפיטורים לאחר השימוע במכתב מיום 31.8.2010 לא נומקה כדבעי ונאמר בה רק כי אין בטענות התובעת מענה מספיק לטענות העירייה כלפיה וכי מטעמים שפורטו בזימון לשימוע החליטה העירייה לסיים את העסקתה. כלומר, ההחלטה לא התמודדה כלל עם טענות התובעת שהועלו במהלך השימוע.
43.        לבסוף, התובעת טענה כי חרף התחייבות העירייה בפני מבקר המדינה בחודש יולי 2010 כי לא תמשיך בהליך פיטוריה, נתקבלה ביום 31.8.2010 החלטה על פיטוריה, שרק פרסומה עוכב.
 
ההליך
 
44.        בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לצו זמני המורה על השבתה לעבודה ומניעת פיטוריה.  הבקשה התבררה בפני חברתי כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, אשר ביום 4.4.2011 הורתה על החזרת התובעת לעבודתה.
 
45.        בהחלטתה עמדה כב' השופטת גילצר-כץ, בין היתר, על כך שכשליש מהמסמכים אשר צירפה הנתבעת למכתב הזימון לשימוע נכתבו בשנת 2010, לאחר הגשת התביעה כנגד הגב' מאיר, וכי חלקם של מסמכים אלו עולה בשים לב לכך שחלק ארי משני השלישים האחרים אינו יוצר רושם של תלונה או מסמך בעל אופי שלילי. כמו כן, צויין כי:
 
"...נוצר בפנינו הרושם כי המסמכים עליהם ביקשה המשיבה לבסס את החלטת הפיטורים לא היו מבוססים כדבעי, במקרה הטוב או משענת קנה רצוץ, במקרה הפחות טוב - כל זאת לכאורה. התובעת נחקרה על האמור בתצהיריה ולא עלה בידי הנתבעת לסתור את האמור בהם" (ס' 17 להחלטה).
 
            בית הדין הוסיף וקבע:
 
"...התרשמנו כי הליך הפיטורים נעשה "מצוות אנשים מלומדה" מהיבטיה המשפטיים אך ללא בסיס עובדתי המצדיק, לכאורה, את פיטורי המבקשת" (ס' 48 להחלטה) וכי "המסמכים שהציגה המשיבה לא הצביעו על אי-שביעות רצון מהמבקשת, אלא לכל היותר הראו על מורכבות תפקידה. לא הוצגה בפנינו כל ראיה לכך שטרם ההחלטה על פיטוריה הוער לה על טענות כאלו ואחרות וניתנה לה הזדמנות לתקן" (ס' 51 להחלטה).
 
            לפיכך, הגיע המותב למסקנה כי לכאורה לא היה בסיס להחלטת המשיבה וכי המבקשת הוכיחה לכאורה כי לא היו טעמים לפטרה – וקבע כי משלא הוכחה עילה מבוססת לפיטורי התובעת מחד, ומשהפיטורים "הוכתמו" בטענה בדבר גב' מאיר מאידך, יש להיעתר לבקשה לסעד זמני ולהשיב את התובעת לעבודה.
 
46.        יוער כי בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, אך זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מיום 14.4.2011, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
 
47.        ביום 14.4.2011 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט במסגרתה טענה, כי חל עיכוב בהחזרתה לעבודה, וכי מיום שהושבה לעבודה, הפרה הנתבעת את החלטת בית הדין בבקשה לסעד הזמני ומנעה חזרתה לעבודה סדירה, תוך צמצום סמכויותיה, הגבלת גישתה למאגרי מידע, לכלים מקצועיים שונים ולמידע ותוך איסור על עובדי עירייה אחרים לבוא עמה במגע, למעט עובד אחד המשמש איש קשר בינה לבין יתר עובדי העירייה.
 
48.        קצרה היריעה מלפרט את מלוא ההליכים שנתקיימו בתיק ואין גם צורך לפרט את כולם אולם נעיר כי בטרם יבש הדיו על הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוגשה בקשה נוספת באותו עניין. כמו כן נציין כי הסתדרות העובדים הלאומית, הכריזה על סכסוך עבודה ביום 12.5.2011 לנוכח השבת התובעת לעבודה בעילה של יחסי עבודה עכורים במחלקת הנכסים. בסופו של יום – לא לפני שצורפה הסתדרות העובדים הלאומית כצד לבקשה והגישה עמדתה בה – נתנה כב' השופטת גילצר-כץ החלטתה בבקשה לביזיון ביום 11.8.2011.
 
49.        בין היתר, נקבע בהחלטה האמורה  כדלקמן:
 
            "נדמה כי המשיבה אכן עשתה כל שלאל ידה בכדי לשבש את צו בית הדין ולמנוע את חזרת המבקשת לעבודתה. התרשמנו כי המשיבה לא בחלה באמצעים בכדי לפגוע במבקשת ולהפוך את עבודתה במשיבה לבלתי נסבלת, כל זאת בכדי לסכל את צו בית הדין".
 
            נעיר כי על החלטה זו הוגשה הודעת ערעור לבית הדין הארצי, התלויה ועומדת בפניו (ע"ע (ארצי) 44773-08-11), תוך שבית הדין (כב' הנשיאה, השופטת נילי ארד) הורה בהחלטתו מיום 4.9.2011 על עיכוב ביצוע.
 
50.        להשלמת התמונה נציין כי בין הצדדים מתנהלת גם תביעתה של העירייה נגד התובעת להשבת כספים ששולמו לה לכאורה שלא כדין (ס"ע 10406-10-10) והדיון בתיק זה מתנהל בנפרד.
 
51.        אחר סיום הליך ההוכחות באה בפנינו ביום 21.2.2012 בקשה נוספת מטעם התובעת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שעניינה מכתב מיום 19.2.2012 שנמסר לתובעת, ובמסגרתו זומנה לשימוע נוסף לפני פיטורים. ביום 22.2.2012 החלטנו כי נקיים דיון בבקשה וכי עד למועד הדיון לא יתקיים לתובעת שימוע. ביום 26.2.2012 קיימנו דיון במסגרתו הושג הסדר ומכוחו ניתנה החלטה הבאה:
 
"1.       קיבלנו על עצמנו ליתן פס"ד בהליך העיקרי בעניינה של המבקשת תוך 30 יום מיום השלמת הגשת הסיכומים, ועל כן גם הצענו לצדדים לעשות מאמץ ולקצר את המועדים להגשת סיכומים, ככל הניתן ועניין זה נותיר בידי הצדדים עצמם.
 
2.         בזה קיבלו הצדדים את המלצת ביה"ד ולפיה בשלב זה, ועד למתן פס"ד, יבוטל זימונה של המבקשת לשימוע, ולאחר שינתן פסה"ד תשקול העירייה את המשך צעדיה, וכן כי הבקשה (לפי פקודת ביזיון בית המשפט – מ.ש.) בשלב זה, תימחק ללא צו להוצאות.
 
3.         על כן, אני נותן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים המפורטת בסעיף 2 לעיל".
 
52.        הצדדים הגישו סיכומיהם, והגיעה העת להכריע בהליך.
 
53.        נעיר כי בתיק נתקיימו בסך הכל חמש ישיבות הוכחות. התובעת העידה בעצמה ומטעם הנתבעת העידו ראש העיר, מר יצחק רוכברגר וכן גזבר העירייה מר גיל גורדון, וסמנכ"ל משאבי האנוש בעירייה מר פרץ פינקו; התובעת ויתרה על חקירתן של מצהירות הנתבעת עובדות מחלקת הנכסים גב' ויקי ברדה, גב' רומה סגל וגב' שלומית רז, וכן הממונה על יחידת ה-GIS (מיפוי עירוני) ומי שמילא את מקומה של התובעת בתקופה שלאחר פיטוריה ועד החזרתה לעבודה מר עינב בן-יעקב, וממלאת מקום מנכ"ל העירייה גב' פרח מלך (עמ' 54 לפרו', ש' 14 - 15).
 
הסעדים המבוקשים
 
54.        בתביעה העיקרית מבקשת התובעת, איפוא, כי נקבע שפיטוריה מעבודתה היו שלא כדין וכי נורה לנתבעת לאפשר לה לשוב לעבודה סדירה ולשלם לה את מלוא שכרה וכל זכויותיה, והכל על מנת להעמיד את התובעת באותו מצב בו היתה אלמלא פוטרה שלא כדין.
 
55.        כן היא מבקשת לחייב את העירייה לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
 
56.        העירייה טוענת לעניין הסעד כי אף אם יקבע שהתובעת פוטרה שלא כדין, הרי שמשמעות ביטול פיטוריה והשבתה של התובעת לעבודה הינה פגיעה אנושה וחמורה במרקם יחסי העבודה בנתבעת ובשירות שהיא מעניקה לתושביה.
 
            הנתבעת טענה כי עובדים זוטרים ובכירים כאחד וכן גורמים מקצועיים עמם אמורה התובעת לשתף פעולה בתפקידה אינם מסוגלים לעבוד עמה במשותף, אינם סומכים על התובעת ואף חוששים ממנה. זאת, בגין התנהגותה והתנהלותה ובין היתר הכפשות, האשמות בשחיתות, והקלטות שנהגה להקליט עובדים ובכירים בעירייה. נעיר כי עיקר תצהיריהם של עובדות מחלקת הנכסים וכן של מר בן-יעקב, וגב' פרח מלך עוסקים במערכת יחסי העבודה בנתבעת לאחר השבתה של התובעת לעבודה על ידי בית הדין, בהחלטת השופטת גילצר-כץ.
 
הכרעה
 
57.        נקדים את המאוחר ונציין כבר בשלב זה את המסקנה אליה הגענו, והיא כי אכן, התובעת פוטרה פיטורים שלא כדין הן מפאת השיקולים והעילות לפיטוריה – שהיו נגועים בשיקולים זרים שלא ממין העניין – והן מפאת פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. יחד עם זאת, ולא בלי התלבטות, החלטנו שלא להורות על השבת התובעת לעבודתה ולהעניק לה חלף זאת סעד של פיצוי כספי כפי שיפורט. להלן נבאר נימוקינו.
 
שיקולים פסולים לפיטורים
 
58.        הצדדים אינם חלוקים כי ראש העיר גמל בלבו לפטר את התובעת. כך אף העיד ראש העיר בפנינו בציינו: "אני מודה ואמרתי כל הזמן שאביא לפיטוריה..." (עמ' 78 לפרו', ש' 26). עיקר השאלה העובדתית המונחת לפתחנו, איפוא, הינה האם נפלו בין שיקולי הפיטורים גם שיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם הדין.
 
59.        בראש ובראשונה, תמהנו כיצד זה שהנתבעת טענה כי שיקולי הפיטורים היו כולם שיקולים עניניים הקשורים בעבודתה של התובעת אך בתיקה האישי של התובעת, שהועסקה כ-16 שנים בעירייה, לא הופיעה ולו תלונה יחידה עובר לתחילתו של הליך הפיטורים. ראש העיר ביקש לנמק זאת כך:
 
"..זה שלא היו לה מכתבים בתיק האישי זה היה מתוך תפיסת עולם שלי כמי שייצג בעבר 100,000 עובדי הרשויות המקומיות ומתוך רצון לאפשר לעובד לשפר את דרכיו והתנהגותו ולמרות שהיא הוזהרה לא פעם אחת, כל זה לא בתיק. אני בדרך כלל בחרתי שלא לכתוב מכתבים אלא לדבר. היו פעמים שכן כתבתי מכתבים והם אצלנו בתיקיה... ומשכתי את המכתבים האלו  בשל לחץ שהפעיל עלי יו"ר ועד העובדים דאז שהיה חבר טובה שלה. אני רציתי שקט בעירייה ולכן עשיתי זאת" (עמ' 69 – 70 לפרו', ש' 21 – 23, 1 – 6) בהתאמה).
 
            גם גזבר העירייה העיד כי ראש העיר מכתיב אווירה של רחמנות (עמ' 16 לפר', ש' 13) וזו הסיבה להיעדר תיעוד בתיק האישי.
 
            במאמר מוסגר נעיר כי הסמנכ"ל מר פינקו העיד כי "אכן לא נכתבו מכתבי תלונה על התובעת", באופן שאינו עולה בקנה אחד – בלשון המעטה – עם עדות ראש העיר ולפיה נמשכו מכתבי תלונה שנכתבו נגד התובעת. עוד נזכיר כי הגירסה של ראש העיר לפיה מכתבי תלונה שנכתבו נמשכו מתיקה האישי של התובעת אין לה כל איזכור בתצהירו וזוהי טענה בעלמא שלא הובאו לה כל סימוכין.
            ניתן היה להניח כי גם אם נמשכו המכתבים מתיקה האישי של התובעת, הרי שהם ישמרו במקום כלשהו למקרה הצורך, ואף זאת לא נעשה. כך שקשה לנו לתת אמון בגירסה זו של העירייה.
 
60.        מגוון ההסברים של ראש העיר, של הגזבר ושל הסמנכ"ל אינם מתיישבים זה עם זה ואף כשלעצמם, אינם מתיישבים עם שורת ההגיון. הגיונם של דברים הוא שגם ל'אווירה של רחמנות' יש סוף וכי יו"ר ועד אינו יכול לגונן מפני תלונות על התנהגות והתנהלות כה איומה כמתואר על ידי הנתבעת, והמתמשכת לאורך שנים. יתרה מכך, ראש העיר נכנס לתפקידו לפי עדותו בשנת 2003. אף עובר למועד זה לא נמצאו תלונות של ממש בתיקה האישי של התובעת. אותה 'אווירה של רחמנות' שהנהיג לכאורה ראש העיר כשנכנס לתפקידו אינה יכולה להסביר את היעדרן של התלונות בשנים הארוכות שקדמו לכהונתו.
 
61.        ביתר פירוט, נבחן את העילות לפיטורי התובעת, תוך שנזכור כי טענת הנתבעת הינה כי פיטורי התובעת נבעו מכשלים שנפלו בעבודתה. ודוק: בהפעלת הביקורת השיפוטית על הליך הפיטורים עלינו לבחון את הסיבות לפיטורים כפי שהועלו בשעת הפיטורים והשימוע שנערך לתובעת, ולא את הסיבות לפיטורים כפי שנטענו והועלו במסגרת ההליך שבפנינו ובדיעבד.
 
            בהקשר זה נאמר כי טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה עילות השימוע לא התבססו רק על המסמכים שצורפו לו, וכי "לתובעת היו ידועות היטב הטענות נגדה שכן אלה הועלו בפניה פעמים רבות" אינה עולה בקנה אחד עם הדין, ועם תום הלב הנדרש ממעסיק במסגרת הליך פיטורים. עובד המוזמן לשימוע צריך שיועמד על הסיבות לכך לאשורן, ועל המעסיק להבהיר לו את הסיבות שבגינן שוקל הוא את פיטוריו. אין להניח כי העובד יודע מדוע הוא מפוטר ולהותיר בידיו את חובת הניחוש.
כבר נקבע כי:
 
"... זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד."  (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל לח 448 (2003)).
 
62.        השיקולים לפיטורי התובעת הופיעו במכתב הזימון לשימוע לפני פיטורים אשר נמסר ביום 20.6.2010 לתובעת (מכתב מיום 17.6.2010). להלן נבחן את הנימוקים שהופיעו בו בשים לב לראיות שהובאו בפנינו:
 
א.         סחבת ברישום קרקעות שבהליך הפקעה: בעניין זה טענה הנתבעת כנגד התובעת במהלך השימוע שנערך לה כי התובעת נקטה סחבת בהפקעת שטחים ברחוב סוקולוב בעיר. התובעת טענה מנגד כי התלונה בעניין זה צצה לראשונה בשימוע שנערך לה וכי הסיבה לאי מימוש ההפקעות הינה היעדר בתקציב וכן הנחייה מממלא מקום ראש העיר שניתנה לה בעניין זה (ס' 4 לתצהירה). כמו כן טענה כי תמוה שתלונה על עיכוב משנת 2006 מופיעה בשימוע הנערך בשנת 2010.
 
            במסגרת השימוע, הנתבעת לא הציגה כל מסמך שהופק לאחר שנת 2006 הסותר את טענות התובעת, אשר עדותה באשר להיעדר תקציב לא נסתרה. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי לתצהיר המשלים של מר גורדון מיום 16.1.12, אותו ביקשה להוסיף לתיק – בקשה שנדחתה על ידינו בשל ההשלכות הדיוניות מרחיקות הלכת על הצורך בשמיעת ראיות מחודשת, ועל כן תצהיר זה לא עמד לנגד עינינו כלל ועיקר, ויש להצר על כך שבסיכומים הרשתה הנתבעת לעצמה להתייחס למסמכים האמורים, חרף דחיית בקשתה לצירוף התצהיר על נספחיו. 
 
            גם עדותו של מר עינב בן יעקב לפיה פעל לביצוע הפקעות שלא הושלמו אינה מעלה או מורידה לעניין זה.
ראשית, ברור הוא שכאשר מתחלף בעל תפקיד, הרי שעל מחליפו להשלים משימות שלא נשלמו על ידי קודמו.
שנית, מר בן יעקב כלל לא התייחס בתצהירו באופן ספציפי לדוגמה הספציפית היחידה שהובאה על ידי הנתבעת במהלך השימוע, כלומר לרחוב סוקולוב. אף אם היה מתייחס לכך, ייתכן שבשלב שבו פעל מר בן יעקב הופשר תקציב אשר מנע מהתובעת לפעול, כטענתה.
 
ב.         סחבת במשלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה: העירייה הביאה דוגמאות אחדות לסחבת במסגרת הליך השימוע שנערך לתובעת, והתובעת השיבה תשובות מפורטות הן בשימוע גופו והן בתצהירה המשלים.
 
נאמר כבר עתה כי לא שוכנענו כי אמנם ננקטה סחבת במשלוח התראות. אין בכוונתנו לדון בכל תג ותג בטענות שהועלו כנגד התובעת ובתשובותיה, בהן עיינו ואשר לכולן ניתן משקל. די אם נתייחס לדוגמא אחת בעניין משפחת ירמיהו. התובעת הסבירה בעניין זה כיצד ההליך החל בשנת 2004 וכיצד בנובמבר 2006 נועדה עם משפחת ירמיהו ונמסר להם מכתב התראה. העירייה טענה כי ההליך היה נגוע בסחבת שכן רק בשנת 2010 הוגשה התביעה כנגד משפחת ירמיהו. על כך נעיר ראשית, כי התובעת הבהירה מדוע עוכב ההליך בין שנת 2007 לשנת 2010 (שחזור פרצלציות בקרקע לנוכח הגילוי לפיו החנויות נשוא התביעה בנויות על קרקעות בבעלויות העירייה, וקק"ל וקושי בזיהוי הנכס). שנית, בסיכומיה כותבת העירייה כי הטענה כנגד הנתבעת היתה סחבת במשלוח התראות ובקידום תביעות פינוי לחייבים, אולם עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה כי הטענה כנגד הנתבעת נגעה רק למשלוח התראות. כיצד איפוא הופיעה טענה בעניין קידום תביעות הפינוי ומדוע לא הוצגה טענה זו לתובעת במהלך השימוע? לנתבעת פתרונים.
 
ושוב נזכיר מושכלות ראשונים – זכותו של העובד להיות מועמד על מכלול הטענות כלפיו. כתבי בי-הדין אינם יכולים להוות מקצה שיפורים לטענות כנגד הנתבעת ולפיכך, איננו צריכים להידרש כלל לשאלת סחבת בקידום תביעות פינוי.
 
ג.          ספר נכסי העירייה: בעניין זה התכתשו הצדדים רבות, בניסיון לשכנע אותנו לאמץ את גירסתם. הנתבעת טענה בשימוע כי "...עד למועד זה לעירייה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה". כן נטען כי התובעת אינה מספקת נתונים לעירייה בעניין הנכסים. בתצהירה המשלים טענה התובעת כי ספר נכסים קיים מזה שנים ומתעדכן באופן שוטף (ס' 6 לתצהיר). עוד טענה כי מעולם לא קיבלה תלונה בעניין זה, זולת בשימוע.
 
1.         מר גורדון העיד כי בשנת 2004 פנתה התובעת ליועצת חיצונית לשם השלמת ספר הנכסים וצירף את פרוטוקול ועדת ההזמנות מיום 26.2.2006 בו מצוטטת התובעת כמי שמצדיקה את הפנייה ליועצת חיצונית באומרה "כרגע אין לנו מי שירשום נכסים וזה נופל עלי. יש חובה לפי התקנות שחייבים לנהל רישום. גם סקר נכסים לא עשינו כך שעלול להיות מצב שיש לנו נכסים שאנו לא יודעים על קיומם..." (נספח כט' לתצהיר מר גורדון).
 
2.         בלא קשר לטענות העירייה בדבר שכירת היועצת החיצונית, ויעילותה, הרי שהפרוטוקול האמור מחזק טענות התובעת, לפיהן ספר הנכסים היה קיים ונוהל על ידיה וכי כפי שטענה התובעת בעצמה, הבעיה היא באי-עריכת סקר נכסים. כעולה מהפרוטוקול האמור, אותה יועצת חיצונית הועסקה 100 שעות בחודש וביצעה פעולות רבות, אך חרף זאת נותרו פעולות נוספות לביצוע (ר' מוצג נ/5, הוא מכתבה של היועצת למר בן יעקב בנוגע לפעולות במסגרת ההתקשרות עמה).
 
3.         בהחלטה בצו המניעה הזמני הצביע כבר בית דין זה (מותב בראשות חברתי כב' השופטת גילצר) על הפערים בין טענת העירייה בשימוע לפיה אין ספר נכסים לעירייה, לבין הטענה בתצהיר מר גורדון, לפיה התובעת נקטה סחבת בהכנת ספר הנכסים.
 
4.         הנתבעת מפנה גם לדו"חות ביקורת של חברות חיצוניות שנתבקשו לבדוק את מצב ספר הנכסים של העירייה (ר' נספחים ד' ו-ה' לתצהיר גב' מלך). מדו"חות אלה עולה כי אכן נפלו פגמים בניהול ספר הנכסים הקיים. מועדו של הדו"ח ראשון הנוגע לכשלים אלו הינו יוני 2011 (צורף לתצהיר גב' מלך). עולה כי רק במהלכו של הליך זה, נקטה הנתבעת הליכים על מנת לבחון את הכשלים בספר נכסיה. ודוק: המדובר בטענות לכשלים בספר אשר בעת השימוע נטען כנגד התובעת כי כלל אינו קיים.
 
5.        לא זו אף זו. התובעת העידה כי "אני חושבת שספר הנכסים הוא ברמה טובה משנת 2008 לערך, בהסתייגות שמעולם לא אושר סקר נכסים ברמת השרון". כמו כן, בפרוטוקול ועדת ההזמנות שצורף לתצהיר מר גורדון ציינה התובעת כי "...גם סקר נכסים לא עשינו כך שעלול להיות מצב שיש לנו נכסים שאנו לא יודעים על קיומם". הערות אלה עולות בקנה אחד עם חלק מהכשלים שנמצאו על ידי החברות הבודקות בדו"חות שצורפו לתצהיר גב' מלך ובהם למשל, כשל של "אי-ריכוז נכסים בייעוד ציבורי". הערות אחרות עיקרן בכך שספר הנכסים אינו עומד בדרישות הדין.
 
6.         אין בידינו לקבל, איפוא, את עמדת הנתבעת, הטופלת את מלוא הכשלים שאיתרה בספר נכסיה על התובעת. מה גם, שראוי היה כי עורך הדו"ח יוועץ תחילה באחראי על ניהול ספר הנכסים (שאינו אלא התובעת) בטרם יקבע מסמרות בקשר לכשלים המצויים בו. ושוב נזכיר את המובן מאליו – כל הכשלים עליהם מצביעה הנתבעת אותרו בספר נכסים אשר הנתבעת טענה בשימוע שערכה לתובעת כי איננו קיים כלל. במהלך השימוע לא נטען כנגד התובעת כי קיימים כשלים בספר אותו היא מנהלת, אלא שספר כזה אינו קיים. טענות אלה לא ניתן ליישב זו עם זו והן מחזקות את המסקנה כי הנתבעת נאחזה בכל תירוץ אפשרי כדי להפטר מהתובעת.
 
ד.         אי מתן שירות מספק לתושבים: התובעת טענה כי במהלך שנותיה הרבות נתנה שירות לעשרות אלפי תושבים ותמהה כיצד בוססו הפיטורים על סמך תלונות אחדות בלבד. אף כאן אין בכוונתנו לנתח כל תג ותג בתלונות שצורפו לשימוע. חלקן נותחו כבר בהחלטה בצו המניעה הזמני ולא מצאנו כי בראיות שהובאו בפנינו יש כדי להוכיח סטייה מן הקביעות הלכאוריות שם.
 
נאמר כי מקובלת עלינו הטענה לפיה תפקידה של התובעת כרוך מטבעו בחיכוך מתמיד ובעימות עם קהל הפונים. לפיכך, טבעי כי חלק מהפונים לא יהיו מרוצים. לא ראינו כי צורף למסמך השימוע שטף של תלונות תושבים אלא מספר מועט יחסית של מכתבים המעידים על תלונות כנגד התובעת. ראינו טעם לפגם באיזכור חלק מן התלונות – כך, למשל איזכור מר בר עוז, אשר לטענת התובעת איים על התובעת בתקיפה שבגינה אף הגישה תלונה משטרתית (נספח 11 לתצהיר המשלים מטעם התובעת).
 
בסיכומיה, נסמכת הנתבעת על לא אחרת מאשר ההקלטה שצירפה התובעת בשיחתה עם ראש העיר מיום 27.4.2010. ראש העיר מציין בה כי "יש תלונות עלייך מתושבים, על ההתנהגות שלך...". חמור בעינינו כי הנתבעת השמיטה מהציטוט את המשכו של המשפט, באופן אשר גובל בניסיון להטעות את בית הדין, שכן מלוא המשפט הינו: "יש תלונות עליך מתושבים, על ההתנהגות שלך, לעומת זה יש כאלה שמוכנים להתאבד בשבילך, תושבים" (עמ' 15 לתמליל, ש' 18 – 20; ההדגשה שלי – מ.ש.).  אף דבריו אלה של ראש העיר עולים בקנה אחד עם הסברה של התובעת כי תפקידה, הגורר עימו לעיתים חיכוך עם תושבים, עלול להקים עליה תלונות מצד מקבלי השירות ולא רק מחמאות.
 
ה.         היעדר טיפול ראוי בפלישה ובניה בלתי חוקית בשטח ציבורי ברח' טרומפלדור בעיר: הנתבעת זנחה בהקשר זה את טענותיה בסיכומים אך מכל מקום נעיר בקצרה כי לטענת התובעת, הנושא המורכב נגע לרוב מחלקות העירייה ולא מצאנו כי טענותיה נסתרו.
 
ו.          יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה:
 
1.         ראשית נעיר כי הנתבעת הפנתה בסיכומיה לתצהיר מהנדסת העיר הגב' טלי שמחה-אליקים. 
העתק תצהיר כאמור צורף לתצהיר הגזבר מר גורדון ואולם לא הוגש כתצהיר בתיק עצמו, ומאליו מובן כי איש לא נחקר על האמור בו.
 
2.         לפיכך, בשאלת יחסי התובעת עם מהנדסת העיר אין בפנינו אלא גרסת התובעת שלא נסתרה לפיה היו ביניהן חילוקי דעות אולם התנהלו ביניהן יחסי עבודה תקינים. יתרה מכך, אופן הכנסתו של תצהירה של הגב' אליקים לתיק מחזקת לטעמנו את גירסת התובעת.
 
3.         אחר אומרנו זאת, נעיר כי אכן, מיתר העדויות שהובאו בפנינו מצטיירת תמונה ברורה ולפיה לתובעת יחסים עכורים עם חלק מהכפופים לה והממונים עליה. התובעת אישרה כי יחסיה עם ראש העיר הינם עכורים, כי יחסיה עם היועץ המשפטי התערערו החל משנת 2008, כי יחסיה עם מר רטנר התערערו במקביל לכך שהלה הסתכסך גם עם יתר בכירי העירייה.
           
4.         גם במישור יחסי העבודה עם העובדים הכפופים לתובעת, שוכנענו כי אכן קיימים יחסי עבודה עכורים. נרחיב על כך את הדיבור בהמשך פסק דיננו, בבואנו לדון בשאלת הסעד הראוי.
 
5.         למרות כל האמור, לא נעלם מעינינו כי מכתבי התלונה בעניין יחסי העבודה הרעועים גובשו לאחר ינואר 2010. כך, עיקר מכתביו של היועץ המשפטי עו"ד בלום המלינים על תפקודה של התובעת נכתבו במועדים אלו. כך, הגב' שלומית רז בתצהירה כי: "ביולי 2010, לאחר שהבנו שאיילת מועמדת לפיטורים וכי יכול להיות שמישהו יתייחס לפנייתינו, חתמנו אני ויקי על המכתב והגשנו אותו לראש העיריה".
 
6.         עולה איפוא השאלה – מה קדם למה? האם ראשית נוצרו יחסי עבודה עכורים ובהמשך להם פוטרה התובעת, או שמא סביב הליך פיטורי התובעת, בידודה, הצמדת פקחים ומשגיחים והרחקת התובעת מהעירייה גם בתקופות בהן עבדה בה עדיין, נוצרה הסלמה של ממש ביחסים.
 
7.         נעיר כי מסקנתנו הינה כי אף אם נקבל את הגירסה שבין התובעת לבין מכלול עובדי הנתבעת לא שרר "אביב" של יחסי עבודה ולא לבלבו יחסי חיבה הדדיים, הרי שהסלמה של ממש היתה רק לאחר פיטורי התובעת או למצער, לאחר ינואר 2010 – והכל סביב פיטוריה והשבתה של התובעת לעבודתה.
 
8.         מכל מקום, לא נראה כי שאלת יחסי האנוש היוותה משקל סגולי מכריע בהחלטה על פיטורי התובעת. עיון בזימון התובעת לשימוע מעלה כי צויין שם אמנם כי לתובעת בעיה של יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה, אולם הדוגמה היחידה שפורטה שם הינה סירוב לעבוד בשיתוף פעולה עם אגף ההנדסה. תמוה בעינינו, איפוא, שדווקא מהנדסת העיר לא הובאה לעדות בהליך העיקרי. לא לחינם מפנה הנתבעת בסיכומיה לתצהיר מהנדסת העיר הנזכר לעיל, אולם כאמור, אין בידינו לקבל תצהיר זה ולא הוכחו בפנינו כלל יחסיה העכורים של התובעת עם מחלקת ההנדסה.
             
ז.          היעדרויות ואיחורים:
 
עיון בתמליל שיחתם של התובעת ושל ראש העיר מאפריל 2010 מעלה כי אמנם, ראש העיר מציין בפני התובעת שלעיתים אינה מגיעה לעבודה, אולם זוהי העדות היחידה לעניין זה. העירייה לא צירפה להליך כל תלונה, מכתב או דוח"ות נוכחות שיעידו על היעדרויות ואיחורים כאמור בתקופה שקדמה לשימוע התובעת. אכן, לתצהיר מר גורדון צורף מכתבו של סמנכ"ל העירייה בדבר שהות התובעת בבית קפה במהלך שעות העבודה ושהייה מחוץ למשרדי העייריה בשעות העבודה (נספח י"ב לתצהיר מר גורדון).
נזכיר כי מכתב זה נכתב ביום 22.7.2010, כלומר לאחר עריכת השימוע לתובעת. למערכת היחסים בתקופה זו נתייחס בהמשך, במסגרת מתן דעתנו לשאלת הסעד הראוי, אולם אלו אינם יכולים להעיד על איחורים והיעדרויות בתקופת שקדמה לשימוע, בפרט כאשר נזכיר כי מדובר בתקופה בה הגיעו היחסים בין הצדדים לשפל חסר תקדים, כאשר לתובעת הוצמד פקח מטעם העירייה שעקב אחר צעדיה וליווה אותה בשעות העבודה – עובדה אשר לא הוכחשה על ידי הנתבעת.
 
63.        לכל אלה נוסיף כי המסמכים שצורפו למכתב הזימון לשימוע והיוו הנמקה לפיטורים הרחיקו עד עשור שלם עובר לזימון התובעת לשימוע. מה טעם יש בצירוף תלונת תושבים בודדים כאלה ואחרים לאורך עשור שנים, כאשר מבקשת הנתבעת לבסס עילת פיטורים ממשית ועכשווית?
 
כן נוסיף כי בתקופה זו התובעת זכתה גם לשבחים מתושבי העיר, כעולה מנספחי א' לתצהירה. אלו מאזנים את התמונה ומביאים אותנו למסקנה כי תפקידה של התובעת מעצם טיבו הוא שהביא עימו חיכוך עם קהל ומכאן שגרר הן שבחים והן תלונות מצד תושבים.
 
נוסיף כי הנתבעת עצמה חלקה שבחים לתובעת. התובעת צרפה לתצהירה בבקשה לסעד זמני מכתבים של עו"ד יעל שילוני אשר טיפלה באותה עת מטעם העירייה בדרישות הממונה על השכר בנושא חריגות שכר ששולמו לעובדים, ובמכתבים אלו יש התייחסות חיובית לעבודתה של התובעת.  (נספחי א' 1 ו-א' 2 לתצהירה בבקשה). 
 
אף אם נקבל גירסתה של הנתבעת כי התובעת היתה מעורבת בניסוח המכתבים של עו"ד שילוני, הרי שבכל מקרה אין חולק שהעירייה גוננה על העמדה העקרונית שבמכתבים ולפיהם אין לפגוע בשכרה של התובעת.
 
64.        לכך יש להוסיף גם את האמור בנספח א' 16 לאותו תצהיר, מכתבה של עו"ד שילוני בשם העירייה למבקר המדינה, מיום 9/7/09, בו מצויין בהערת שוליים 15:
 
"מ.מ. וסגן ראש העיר מסר שעו"ד שושני ג'ינו נחשבת בעיניו למנהלת מקצועית ותובענית.
הוא דחה את טענות המתלונן לעניין הקשר שלה לראש העיר, והזכיר, בין היתר, כי ההחלטה על המכרז לשמאי התקבלה למרות דעתה".
65.        עינינו הרואות אם כן כי השבשבת מסתובבת בהתאם לרוח המכתב, שעה שצריך היה להתגונן אל מול טענות השמאי מר רטנר הרי שהתובעת הינה "מנהלת מקצועית ותובענית" ומשאולם מסר חינה, הרי שמדובר בעובדת שמופנות כלפיה מלוא החופן טענות.
 
66.        לבסוף, נוסיף ונזכיר כי לתובעת ניתנו בשנת 2009 סמכויות כבדות משקל כגון טיפול בנושא היטלי ההשבחה, מינוי שמאים, ביקורות שומות והופעה בפני ועדת היטל השבחה (נספח א'14 לתצהיר התובעת). הסברו של ראש העיר כי נכנע בעניינים אלה ליו"ר הוועד (עמ' 75 לפרו', ש' 19) אינו מתיישב עם השכל הישר, לנוכח היקף התפקידים שהופקדו בידי התובעת ומידת האמון הנדרשת בתפקידים מעין אלו.
 
67.        נשוב ונדגיש כי הליך הפיטורים נבחן תוך ששבנו והזהרנו עצמנו שלא להכנס לנעליה של וועדת הפיטורים, שכן בית הדין אינו בא במקום המעסיק ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בהחלטה שבהליך השימוע.
הבחינה לעיל באה להמחיש כי עילות השימוע נאספו ונבררו ממקורות שונים, תקופות שונות, והקשרים שונים – בלא כל חוט מקשר ובלא כל עילה של ממש לאיסופם של עילות אלה דווקא. כפי שראינו, לחלק מן העילות אין כל תימוכין, ומשקלן הסגולי של האחרות קטן. בזוכרנו כי קדם לכל אלה רצונו של ראש העיר לפטר את התובעת, מסקנתנו, היא איפוא, כי רצף הטענות שהועלו במסגרת הליך פיטורי התובעת לא היוו את הסיבה לפיטוריה כנטען על ידי הנתבעת.
 
68.        משזו מסקנתנו, לא נותר אלא ללמוד על השיקולים שעמדו בבסיס הפיטורים מתוך דבריו של ראש העיר עצמו, כפי שבאו לביטויים בשיחה מיום 27.4.2010 שהקליטה התובעת וכפי שהובאו על ידינו לעיל. אין צורך לצטט בשנית את מלוא הביטויים, אך די אם נזכיר אמירה זו:
 
"...את לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה, לא יודע מה, אני אמצא איזה פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה, והוא לא יכול להסתדר ואני אומר רבותיי תודה רבה עד פה, קדימה. יש לי דו"ח שאמר: ניסיתי לעשות, נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט, אני מעביר אותה. מה, בית משפט יכול למנוע את זה?" (עמ' 25, ש' 1 – 7) (ההדגשה שלנו – מ.ש.).
 
            אין זו אלא אמירה שיש בה כדי להצביע על שיקולים זרים המניעים את ראש העיר, אשר אומר לתובעת בלא כחל וסרק כי יחפש סיבות לפיטוריה "מתחת לאדמה", כלומר, גם במקום שאין סיבות כאלה. הן באמירות המצטברות של ראש העיר בשיחה שהובאה בפנינו, והן בקביעותינו לעיל כי בחלק ניכר מן הטענות שהועלו כנגד התובעת לא הוכח בפנינו שיש ממש, יש כדי להכתים את מהלך הפיטורים כמהלך שנעשה שלא כדין, וממניעים זרים.
 
הדברים מעידים על כך שראש העיר ביקש לפטר את התובעת ובנחישותו לפעול כך, גמר אומר בלבו לעשות כל שבכוחו כדי להביא לפיטורים – בין אם על ידי הוצאת כספי ציבור והצעת תנאי פרישה מיטיבים לתובעת, ובין אם על ידי טפילת עילות פיטורים שבחלקן אין ממש. זוהי אינה פעולה תמת לב של מעסיק המבקש להורות על פיטורי עובד שכשל.
 
69.        אנו סבורים כי די בכך כדי לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי ראש העיר פעל משיקולים שלא כדין.
 
70.        נציין כי גם אם לא היינו קובעים כי הנטל הורם, הרי שאנו סבורים ממילא כי לכל הפחות יש בהקלטות שהובאו כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת להראות כי פוטרה משיקולים ענייניים ופיטוריה היו כדין. נטל זה, כפי שבואר כבר לעיל, לא הורם, שכן התקשינו לקבל את נימוקיה של הנתבעת לפיטורים כפי שהובאו במסגרת הליך השימוע.
 
71.        בנסיבות אלה, אין לנו אלא להסיק כי הנתבעת הביאה בחשבון במסגרת מכלול שיקוליה שיקולים פסולים, ומכאן שעסקינן בפיטורים שלא כדין.
 
72.        אין חולק כי שעה שראש העיר הונע על ידי מניעים זרים שלא פורטו בהליך השימוע, מדובר בפיטורים שלא כדין. יחד עם זאת, לשאלת המניע חשיבות ראייתית באשר היא יכולה לחזק מסקנתנו דלעיל, וכמו כן, היא בת חשיבות בשאלת הסעד הראוי, בשים לב לחומרת המניע הזר.
 
73.        טענת התובעת הינה כזכור כי לאחר חודש ינואר 2010, עת החלו ההליכים כנגד אחות ראש העיר, החמיר היחס אליה עד שהוביל לפיטוריה.
            כנגד טענה זו התגוננה הנתבעת בכמה מישורים:
 
ראשית, טענה כי התובעת פוטרה ממניעים אחרים. כפי שפורט לעיל, לא שוכנענו בטענה זו.
 
שנית, נטען כי התובעת כלל אינה הגורם שהורה על הגשת התביעה כנגד הגב' מאיר, והיה זה מ"מ ראש העיר מר מאיר דורון ז"ל ולפיכך אין כל הגיון בטענותיה כי היא ש'תספוג את האש' בעניין זה.
 
שלישית, טענה הנתבעת להיעדר סמיכות זמנים בין המועד בו החלה התובעת לסבול לכאורה מהתנכלויות והמועד בו דובר עמה על פיטוריה, לבין המועד בו הועלתה טענת התובעת כי ההתנכלויות והליך הפיטורים קשורים לשחיתות ראש העיר ומכאן טענה שיש להסיק שהתובעת ביקשה לקנות חסינות מפני הליך הפיטורים בטענותיה לשחיתות.
 
74.        להלן נבחן את הטענות הנוגעות ליוזמת התביעה כנגד גב' מאיר, ולסמיכות הזמנים:
 
א.         יוזם התביעה: אין חולק שהן התובעת והן מ"מ ראש העיר דאז, מר מאיר דורון ז"ל, היו מעורבים בהליך התביעה כנגד אחות ראש העיר, הגב' מאיר. הנתבעת טוענת כי מר דורון או היועץ המשפטי עו"ד בלום היו הגורמים שהופקדו על אישור תביעות מעין אלו ואכן, התובעת אינה מכחישה זאת. למעשה, מנספח ב' לתצהירה עולה כי מר דורון אמנם הנחה אותה להגיש את התביעה. שאלת היוזמה, הינה, איפוא, משנית בחשיבותה שכן בפועל, היתה זו התובעת שהגישה את התביעה ולפיכך יש הגיון בטענה שמגיש התביעה 'יספוג את האש' – ככל שישנה כזו – בגין הגשתה. על גבי נספח ב' האמור מופיעה תכתובת בכתב יד בין מר דורון לבין התובעת בה, בין היתר, מבקש מר דורון מהתובעת לטפל בפרשה "עד לסיום הפרשה אחת ולתמיד" וכן מעדכנת התובעת את מר דורון כי התביעה הוגשה. ממסמך נ/4 שהוגש על ידי הנתבעת ומנספחים ד'-ו' לתצהיר התובעת עולה כי התובעת היתה בקשר עם משרד עורכי הדין החיצוני שטיפל בתביעה, ניהלה עמו תכתובת והתעדכנה בנעשה בקשר לאותה תביעה שעתידה להיות מוגשת וכן נתנה הנחיות לאחר שהוגשה.
עולה, אם כך, כי השאלה מי יזם את התביעה אינה בת חשיבות להכרעה בשאלה האם ראש העיר התנכל לתובעת או ביקש לפטרה בשל אותה תביעה שכן לא יכול להיות חולק שהתובעת עסקה באופן אישי בהגשת התביעה ובפיקוח על ניהולה.
 
            נעיר עוד כי גם לשאלה אם התביעה נדחתה בסופו של יום אם לאו אין משמעות בשאלה אם חוותה התובעת התנכלות בשל עצם הגשתה אם לאו. כמו כן, למעט רמיזה גסה ובוטה בסיכומי הנתבעת (ס' 176) שלא היה לה כל מקום, לא מצאנו אצל הנתבעת טענה כי התובעת פעלה להגשת התביעה בזדון (ונעיר עוד כי הטענה בסיכומים לפיה התובעת פעלה בזדון אינה מתיישבת עם הטענה לפיה התובעת כלל לא יזמה את התביעה).
 
ב.         סמיכות הזמנים: כפי שפירטה דווקא הנתבעת בסיכומיה באופן ממצה (ס' 161), ביום 18.1.2010 הוגשה התביעה כנגד הנתבעת, בפברואר 2010 הכפיף ראש העיר את התובעת לניהולו ובמרס 2010 הודיע לה ראש העיר כי בכוונתו לפטרה. לטעמנו, סמיכות זמנים שכזו יש בה דווקא כדי להטיל צל כבד על טענות הנתבעת ביחס להיעדר קשר בין התביעה כנגד אחות ראש העיר לבין הפיטורים. 
 
זאת ועוד, עיון בנספחים ד'-ו' לכתב התביעה מעלה כי חרף הנחיית מר דורון לפיה התובעת תטפל בפרשה הנוגעת לאחות ראש העיר, הרי שנראה כי בשלב מסויים פנה מר דורון ישירות למשרד עורכי הדין החיצוני שטיפל בתביעה וביקש להורות על מחיקת התביעה, בין היתר לנוכח פניית ב"כ הגב' מאיר לעירייה ביום 18.2.2010 במסגרתה הבהיר כי הגב' מאיר פינתה את הנכס. עוד ראינו כי ביום 22.4.2010 שולחת התובעת מכתב למשרד עורכי הדין החיצוני בו היא מבקשת להמשיך בתביעה. מכתב זה והנחיה זו יוצרים זיקה של ממש להליך פיטורי התובעת, שכן נכתב בסמיכות זמנים לזימונה של התובעת לשיחה עם ראש העיר ביום 31.5.2010  בה הוצע לה לעבור לתפקיד אחר בעירייה או לחילופין לפרוש; וכן להתייעצות עם ועד עובדי העירייה מאותו יום ביחס לפיטורי התובעת.
 
מסקנתנו איפוא הינה כי סמיכות הזמנים מעידה דווקא על קיומו של קשר בין הליך הפיטורים לבין התביעה נגד אחותו של ראש העיר.
 
75.        זאת יש לומר - איננו סבורים כי בהליך זה הוכח בפנינו שראש העיר ניסה להתערב באופן כזה או אחר בשאלת הגשת התביעה נגד אחותו או מחיקתה. התובעת טוענת אמנם כי מר דורון ביקש ממנה "למסמס" את התביעה כלשונה, אולם כל שראינו הינו הנחיה של מר דורון למחוק את התביעה, לנוכח מכתב המבשר על פינוי הנכס על ידי הגב' מאיר.
מוכנים אנו לראות בפניה זו פניה מטעמים עניניים. יחד עם זאת, שוכנענו כי סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין הליכי התביעה, יש בה כדי להטיל צל כבד על שיקוליו של ראש העיר בפיטורי התובעת.
יש להבחין איפוא בין התערבות ראש העיר בתביעה נגד אחותו, לבין האפשרות שלפיטורי התובעת יש קשר לפעילותה כנגד אחות ראש העיר.
 
76.        אם נוסיף לאמור לעיל את נוסח ההקלטה של ראש העיר ביום 27.4.2010 (קרי, חמישה ימים בלבד לאחר שהתובעת מורה על המשך התביעה כנגד גב' מאיר) כפי שהבאנו לעיל, בהחלט ניתן להסיק שאחד משיקוליו של ראש העיר להורות על פיטורי התובעת הינו מעורבותה בתביעה כנגד אחותו.
 
כפי שהבהיר לתובעת באותה שיחה, כעס ראש העיר על הגשת התביעה וציין:
 
"אני לא יודע. אין לי מושג. אני רק אומר דבר אחד, אם בית המשפט... יגיד שעירית רמת השרון הכניסה אותה מטעמים שהם לא רלבנטים ולא היו צריכים להכניס אותה, והיא תתבע את העיריה ותזכה בכסף, אני אחייב את עובדי העיריה, ואני אמרתי את זה בהתחלה. אחייב אותם בהוצאות אישיות בנושא הזה. למה? כי מהתחלה לא היו צריכים להכניס אותה. אבל אם בית המשפט יגיד שהיא מחוייבת, אני לא נכנס לזה. זה הנקודה. אני לא נכנס. לא זה. אני לא רוצה, אני גם לא רוצה להלך אימים חס ושלום לעובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... לא מתערב בעניינים של המשפחה שלי ככה. כי השם שלי חשוב לי יותר מהכל". (עמ' 34 – 35, ש' 1 - 25, 1 – 8, בהתאמה).
 
77.        לא נעלמה מעינינו הסיפא לדברים, שם מציין ראש העיר כי אינו מתערב בענייני משפחתו על מנת לשמור על שמו הטוב. עם זאת, נעיר כי עצם קיומה של שיחה שכזו מהווה התערבות בלתי ראויה בענייני משפחתו, בפרט כאשר ברור לו שהתובעת מפקחת על התביעה האמורה ועוסקת בה. הנתבעת העלתה טענה לפיה התובעת היא שמשכה את ראש העיר בלשון על מנת שידבר בעניין זה, תוך שהיא מקליטה אותו בסתר. זו טענה בעייתית הגורסת כאילו ראש העיר אינו אחראי למילותיו. מעבר לכך נעיר כי ראש העיר בעצמו העיד כי ידע על כך שהשיחה מוקלטת (עמ' 77 לפרו', ש' 31) וחזקה, איפוא, שאם ידע על ההקלטה, נזהר   בלשונו ... 
 
78.        אשר לפרשת מג'יק פיוצ'ר: בשים לב למסקנתנו דלעיל, אין לנו צורך להידרש גם אליה. יחד עם זאת, נעיר בראיות שהובאו בפנינו אין די כדי לבסס מסקנה כי קיים קשר כזה או אחר בין פעילותה של התובעת במסגרת פרשה זו לבין פיטוריה, או לפעילות בלתי ראויה של ראש העיר במסגרת פרשה זו.
 
79.        סוף דבר, בשים לב לסמיכות הזמנים בין פיטורי התובעת לבין טיפולה בתביעה כנגד אחות ראש העיר, אנו סבורים כי גם בסוגיה זו הועבר הנטל את כתפי הנתבעת להראות את היעדרו של קשר בין השניים, ובשים לב למסקנותינו דלעיל ביחס לעילות השימוע, לא הורם נטל זה.
 
פגמים בהליך הפיטורים
 
80.        די באמור לעיל על מנת להכריע את התובענה ולקבוע כי התובעת פוטרה שלא כדין. יחד עם זאת, לא נעשה מלאכתנו שלמה אם לא נתייחס להליך הפיטורים גופו. ודוק: בשים לב לתוצאת הדברים לעיל, ומשממילא קבענו כי נפלו פגמים בפיטורים גופם, אין בכוונתנו להתייחס למכלול טענות התובעת. עם זאת, נתייחס למספר פגמים צורמים בהליך, שיש ליתן עליהם את הדעת.
 
81.        כזכור, הנתבעת התחייבה בפני מבקר המדינה כי לא תקבל החלטה כלשהי עד לסיום בירור תלונת התובעת או עד להחלטה אחרת של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (נספח יג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). שיקול זה, בין יתר השיקולים, היה אחד מנימוקיו של מבקר המדינה שלא ליתן צו הגנה זמני לתובעת.
 
82.        דא עקא, שיום לאחר שמיעת התובעת – ומבלי שהובא בפני חברי ועדת השימוע כלל תמליל הדיון, שמהלכו הוקלט, מיהרה הנתבעת להכריע בדבר פיטורי התובעת. כשנשאל הגזבר מדוע לא המתינו לתמליל האמור השיב בחקירתו בפנינו כי חברי הוועדה העדיפו לקבל החלטה כשהחומר עוד טרי בראשם וכי "היה בו צורך, מהטעם אפילו שייראה שעשינו פרוטוקול מסודר ומפורט בנושא. חשוב לנו שהצדק גם ייראה ולא רק יבוצע". בכל הכבוד, כך לא מקפידים כי הצדק ייראה. אם הקלטת השימוע נדרשה אך ורק לשם כך שייראה כי הצדק נעשה, בלא שנעשה בה כל שימוש, הרי שהדבר מעיד כי מדובר בטקס גרידא. יש בכך טעם לפגם שכן הלכה היא מימים ימימה ששימוע אינו טקס גרידא שיש לערוך מצוות אנשים מלומדה.
 
זאת ועוד, התחייבותה של הנתבעת שלא לקבל החלטה לא כובדה ואף בכך יש טעם לפגם. אכן, ההחלטה לא פורסמה עד למועד בו קבע מבקר המדינה את שקבע, ומכאן שפגם זה לא יורד לשורשו של עניין, אך בשים לב להתנהלותה הכוללת והמצטברת של הנתבעת יש בכך כדי לחזק מסקנותינו דלעיל בדבר הליך פיטורים פגום.
 
83.        פגם נוסף אשר אנו סבורים כי נפל בהחלטת ועדת השימוע שהכריעה בדבר פיטורי התובעת הינו היעדר התייחסות לטענותיה של התובעת. אין בהחלטה דיון כדבעי או שקילת איזה מטיעוני התובעת, אשר כפי שכבר פירטנו, ביחס לחלקן לפחות יש יותר מאשר ממש.
 
84.        אכן, לא מצופה כי הליך השימוע בפני הנתבעת יהפוך להליך הוכחות ואין מצופה כי החלטת ועדת השימוע תהפוך לפסק דין, אך מצופה מרשות ציבורית כי לא תפטור במשפט אחד הסברים ארוכים ומפורטים להם הקדישה התובעת שעות ארוכות על מנת להראות כי הטענות נגדה אינן כצעקתה.
חובת תום הלב המוטלת על המעסיק מחייבת כי יידרש לטענות שהועלו בפניו על ידי העובד. ירצה - יקבלן, לא ירצה - לא יקבלן, אולם כך או כך עליו לנמק החלטתו שכן:
 
"העדר הנמקה, מעמיד את הביקורת השיפוטית בפני "השורה התחתונה" בלבד של ההחלטה מושא הדיון. מה גם, שֶאֶל מול החלטה "סתומה" ומרוקנת מתוכן, עשויה להישמע ביתר שאת טענתו של הנפגע, בדבר שיקולים זרים בהם נגועה ההחלטה שהתקבלה בעניינו" (ע"ע (ארצי) 1290/02 מדינת ישראל – אלי שדה, לא פורסם (2003)).
 
הסברי הנתבעת הנרחבים בסיכומיה, המבהירים מדוע אין די בנימוקי התובעת בשימוע ומדוע הטענות כנגדה שרירות וקיימות, מקומם היה בהחלטת ועדת השימוע איפוא – ולא בשלב זה.
 
85.        טענת הנתבעת, כי התקיים דיון ענייני בטענות התובעת המתועד בפרוטוקול דיון ועדת השימוע, שנשלח לתובעת יחד עם החלטת הוועדה, הינה לעג לרש. כל שצויין בפרוטוקול לגופו של עניין הינו כי הוועדה מצאה כי "...אין בטענותיה של הגב' ג'ינו, אשר הובאו באמצעות עורך דינה, כדי לשלול או להפריך את טענות העירייה הרבות נגדה". לנוכח הסוגיות המורכבות שהועלו בזימון לשימוע והטענות המרובות והמורכבות שהועלו על ידי התובעת בשימוע עצמו, אנו סבורים כי אין זה סביר שתוכל להתקבל החלטה רצינית באופן מיידי ובחלוף יממה אחת בלבד.
 
עולה, כי הנתבעת לא לקחה ולו שהות של יום אחד כדי לבדוק ולבחון את הסוגיות, לבחון מסמכים או לנסות להפריך או לאמת את טענותיה של התובעת. המסקנה היא כי ההחלטה התקבלה בלא שנבחנו בחינה מדוקדקת דיה טענות התובעת בשימוע, ולמעשה שההחלטה כבר התגבשה עוד בטרם הוחל בו.
 
הסעד הראוי
 
86.        מסקנותינו בהליך זה הינן חמורות ביותר. הנתבעת לא הרימה את הנטל שהועבר אליה להראות כי בין פיטורי התובעת לבין פעילותה כנגד אחות ראש העיר אין כל קשר; הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות שהליך הפיטורים כנגד התובעת התנהל באופן ענייני; הוכח כי הנתבעת נקטה יד קשה בתובעת במסגרת הליך הפיטורים ולאחריו בהצמידה לה פקחים, בהוצאתה לחופשה כפויה, במינוי איש קשר שיקשר בינה לבין גורמים אחרים עמם צריכה היא לעבוד בשיתוף פעולה וכיוצא באלו. כמו כן, יש לזכור כי בית דין זה הכריע כי הנתבעת ביזתה החלטותיו על דרך של אי ציות לצו המורה על השבת התובעת לעבודתה.
 
87.        בשים לב למסקנות דלעיל, יש לבחון את שאלת הסעד הראוי.
 
המסגרת המשפטית
 
88.        דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין הייתה ועודנה מתן סעד של פיצוי כספי ולא סעד של אכיפת יחסי העבודה. גם במקרים שבהם נפל פסול בפיטורים, נקבע כי יש להעדיף סעד של פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד, מקום בו יש ביכולתו של הפיצוי להיטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה. יחד עם זאת, הגישה בעניין זה אינה נוקשה כפי שהיתה בעבר, כי אם הוגמשה בהלכות שיצאו באחרונה מלפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ובית הדין הארצי.
 
בעניין זה ציין בית המשפט העליון:
 
"ההכרעה בדבר הסעד הראוי לעובד אשר פוטר שלא כדין נתונה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית בהתאם לנסיבות המקרה המסוים שבפניה. שיקול דעת זה מובנה ממלאכת שקילה ואיזון בין מספר היבטים שעליהם נמנים, בין היתר, חומרת הפגם בפיטוריו של העובד; ההקשר התעשייתי והתעסוקתי של יחסי העבודה; הערך שנפגע בפיטורים; אופיו של המעביד – האם הוא גוף פרטי או ציבורי; וההסכם החל על הצדדים..." (בג"צ  4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב לא פורסם, (2009), להלן: "פרשת אלישע").
 
89.        אכן, ככל שחומרת הפגם שדבק בפיטורים תהא קשה יותר, כך יטה בית הדין להורות על אכיפת יחסי העבודה. יחד עם זאת, לא ניתן לנתק את ההכרעה ממסגרת יחסי העבודה השוררת במקום העבודה. וכך ציין בג"צ בעניין זה בפרשת אלישע:
 
"סעד האכיפה מותנה באפשרות לקיימו נוכח המציאות הקיימת במקום העבודה, ובהתחשב בטיב היחסים בין הצדדים ליחסי-העבודה. בבואו לקבוע את הסעד ההולם לעובד אשר פוטר שלא כדין, שומה אפוא על בית המשפט להתחשב במערכת היחסים השוררת במקום העבודה ובהשלכות של אכיפת ההעסקה על הצדדים הנוגעים לעניין הן מבחינה מעשית והן משיקולים של צדק".
 
90.        בעניין צויזנר, קבע בית המשפט העליון כי מקום בו נתגלע משבר אמון חריף בין מנהל בית-ספר לבין צוות המורים, אין זה צודק ואף בלתי אפשרי מבחינה מעשית לכפות על המעביד להחזיר את העובד למשרת הניהול (בג"צ 5618/01 צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (2001) (להלן: "בג"צ צויזנר") על רקע התפיסה כי אין זה ראוי לתקן עוול בעוול, ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו (ר' ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני " כל ישראל חברים" בתל-אביב-יפו - צויזנר, פד"ע לו 438 (2001)).
 
91.        בעניננו יחסי העבודה והמשבר החריף שנתגלע בתובעת הכריעו את הכף לטובת סעד הפיצוי. הנתבעת הגישה בהליך זה תצהיריהן של שלוש עובדות מחלקת הנכסים, הגב' רז, הגב' ברדה והגב' סגל. כך הצהירה הגב' ברדה בתצהירה:
 
"9.       ההשפלות החלו כבר סמוך לתחילת עבודתי כמזכירתה (של התובעת – מ.ש.). כוונתי היא להתבטאויות מבזות כלפי כגון כינויי גנאי – "חוצפנית", "שלושת הקופים", וכ', כשהיא היתה בחדרה ורציתי להכנס לחדרה על מנת לשאול אותה שאלה בענייני עבודה והיא צרחה עלי 'את לא נכנסת אלי לחדר בלי לבקש קודם רשות'.
10.        היא נהגה לצעוק ולכעוס בקולי קולות גם על זוטי זוטות ועל טעויות אנוש...
11.        סגנונה היה בוטה ואלים ומשפיל...".
 
            גב' סגל הצהירה:
 
"10.      פחדתי לענות לה לטלפון, פחדתי מאינטראקציה איתה, ידעתי שכל מגע איתה עלול להוביל לעימות ולצעקות ולסצנה של השפלה.
                        11.        מעולם לא חוותי חוויות כאלה של השפלה מאדם".
 
            מזכירת התובעת, גב' רז, הצהירה גם היא על תחושות "בעתה" ו"פחד", על כך שהתובעת    כינתה אותה בכינויי גנאי והביאה אותה למצב של בכי והשפלה.
 
92.        התובעת טענה בסיכומיה כי הואיל וטענות עובדות מחלקת הנכסים לא הועלו במסגרת השימוע, בכתב או בעל פה, לא מצאו פרקליטיה לנכון "להכשיר טענות אלה", אשר הינן בדויות ומוגזמות, בדרך של חקירה נגדית ובאופן המאפשר לעירייה הרחבת חזית.
 
אכן, בבחינת הליך השימוע גופו לא עלתה סוגיית יחסה של התובעת לעובדות הכפופות לה ולפיכך, עדויותיהן אינן רלוונטיות לסוגייה זו. חרף זאת, אין מדובר בהרחבת חזית. אף אם עדותן של עובדות מחלקת הנכסים אינה דרושה להכרעה בשאלת חוקיות הפיטורים מן הטעם שטענה בעניין זה לא הועלתה כלל בשימוע, הרי שעדיין יש טעם לבירור מסכת היחסים במחלקת הנכסים של התובעת, בשים לב לדרישתה של התובעת כי ינתן בידה סעד של השבה לעבודה. התובעת בחרה שלא להתייחס לטענות אלה, למעט הכחשה כללית.
 
93.        כאמור, כאשר עסקינן בסעד של השבה לעבודה, יש מקום לבחון את השלכות השבתו של העובד לעבודה. בנסיבות שבפנינו, שוכנענו כי השבתה של התובעת לעבודה, אשר כבר הוברר לעיל כי הינה מנהלת "קשוחה" ו"תובענית" אף לפי עדותה, תזרע אנדרלמוסיה בנתבעת. יעיד על כך הליך הביניים במסגרתו הושבה התובעת לעבודתה. הליך זה גרר את הצדדים שוב ושוב לבית הדין והקשה על יחסי העבודה, כפי שהצהיר מר בן יעקב בתצהירו שלא נסתר גם הוא בחקירה נגדית. אף תצהיר המנכ"לית הנכנסת, גב' מלך, התייחס לקשיים שבהשבת התובעת לעבודתה.
 
94.        זאת ועוד, תפקיד כה בכיר כזה שאוחזת בו התובעת דורש קיומם של יחסי אמון מוגברים. אף התובעת לא תרמה להשבתם של יחסי האמון בין הצדדים על רקע המשבר שנוצר. התובעת הקליטה את הממונים עליה והכפופים לה בהקלטות סתר שמוטטו לחלוטין את האפשרות לקיום יחסי אמון בינה לבין גורמים רבים בעירייה.
 
הגם שההקלטות סייעו בידי התובעת להוכיח טענותיה ואלמלא הן יכול והיתה עומדת היום בפני שוקת שבורה בניסיונה להוכיח טענותיה. אך התובעת לא הסתפקה בהקלטת ראש העיר והממונים עליה ובחרה להקליט גם את הכפופים לה, דוגמת הגב' רז (ס' 37 לתצהירה, אשר לא הוכחש על יד התובעת). הדבר אינו עולה בקנה אחד עם יחסי עבודה תקינים, מה גם שאין שום תועלת בהקלטה שכזו שעה שהטענות להתנכלות מופנות כלפי הממונים.
 
אך בכך לא סגי, התובעת אף בחרה לתעד בצילומי וידאו בעבור ערוץ טלוויזיה את חבריה לעבודה וזאת, בה בשעה שמבקר המדינה מברר תלונתה. תפקידה החשוב של התקשורת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" אינו מוטל בספק, אולם דרך התנהלותה של התובעת שהפכה עצמה לכתבת סמויה בתחקיר הטלויזיוני היא פסולה בעינינו, ואף בה יש כדי לשלול אפשרות עתידית של יחסי עבודה סדירים.
 
התנהלותה של התובעת בשעה שתלונתה מתבררת בפני מבקר המדינה, יש בה משום חוסר ניקיון כפיים ולא נוכל לקבל עמדתה לפיה לא ראתה פסול בפניי לערוץ הטלוויזיה ועדותה כי חשבה "שאולי מישהו יתעורר ויחזיר את מערכת היחסים בעירייה למצב הנורמלי" (עמ' 49 לפרו', ש' 18). כך לא מחזירים את השפיות ויחסי האמון במקום העבודה על כנם. בידיה של התובעת ניתנו תרופות אחרות כגון פנייה לגורמי האכיפה, לבית הדין (כפי שאמנם עשתה) או לגורם אחר.
סוף דבר, אף טעם זה מעיד על יחסי העבודה המדורדרים ויש בו משום נימוק לאי אכיפת יחסי העבודה.
 
95.        מן השיקול המעשי, ובשים לב את טובתו של הציבור וטובתם של תושבי העירייה, ואף את טובתה האישית של התובעת, בחרנו ליתן דגש לשיקול המעשי, ולא לאכוף את יחסי העבודה בנתבעת. איננו חלוצים בשקילתם של שיקולים מעשיים שעה שבוחן בית הדין את הסעד הראוי בפיטורים שלא כדין. כך פעל בית הדין הגבוה לצדק אף בפרשת קלפנר, במסגרתה הצביעו ראיות נסיבתיות למכביר על שיקולים פוליטיים בפיטורי העותרים, אך חרף זאת ביכר את סעד הפיצוי (בג"ץ 4284/08 ‏שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, לא פורסם (2010)).
 
96.        אנו מודעים לחשש שמא יצא חוטא נשכר מן הפרשה אולם מדובר ברשות ציבורית קטנה בהיקפה, שאין בה אפשרות לשיבוץ מחודש של התובעת הרחק מראש הרשות ומן האנשים אשר עימם מתגלע כעת הסכסוך במלוא עוזו. בסופו של יום מטרתה של הרשות לשרת את תושביה. אנו סבורים כי ידם של התושבים לא תצא נשכרת מהשבתה של התובעת לעבודתה. אם כך נכריע, נמצא עצמנו דנים בבית דין זה השכם והערב בעניינם של הצדדים, ומשמשים כ"גננת" (כפי שהעידה הגב' מלך בתצהירה, ביחס לתפקיד הנוכחי אותו היא מוצאת עצמה ממלאה). תוצאת פסק הדין יש בה כדי להיטיב עם תושבי הרשות, עובדיה, ולא נהסס לומר זאת – גם עם התובעת עצמה.
 
97.        אשר לגובה הפיצוי: ראשית נציין כי כאשר לא ניתן סעד של אכיפה, תשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין יבוא תחת תחת סעד האכיפה שביצועו בפועל לא הסתייע" (עניין רבקה אלישע, פסקה 31; דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, לא פורסם (1996); עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 8505/96 ד"ר ארנון בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (1998)). מדובר בסעד ה"נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה ולכן אינו בגדר ultra petita" (בש"א (ארצי) 848/07 אלמונית נ' פלוני, לא פורסם (2009)).
 
98.        הכלל הוא כי ככלל, סכום הפיצוי המרבי שיש לפסוק לעובד שפוטר שלא כדין הוא תשלום שאינו עולה על סכום השווה לשכר של שנה (ע"ע (ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות- הרב בנימין כהן, לא פורסם (2005) (להלן: "עניין בנימין כהן"); ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן  - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645, 667 (להלן: "עניין יהודית חנן").
 
במקרים חריגים במיוחד יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר, כאשר בין השיקולים הנמנים בפיצוי חריג כאמור יש לקחת בחשבון שיקולים כגון חלוף הזמן ממועד הפיטורים (עניין בנימין כהן); מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי "עונשי" (עניין יהודית חנן); הסיכוי להמשיך ולעבוד במקום העבודה אלמלא  הפיטורים; הוותק והסטטוס של העובד כעובד קבוע וכיו"ב.
 
99.        בשים לב לחומרת המסקנות אליהן הגענו,  ולאחר התלבטות לא קלה, לתוצאה שאין לאכוף את יחסי העבודה, ותחת זאת להורות כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי על הצד הגבוה של 24 חודשי שכר, וזאת על בסיס שכרה האחרון של התובעת, על כל רכיביו.
            (אין באמור כדי לקבוע עמדה כלשהי בתביעה הקשורה לחריגות השכר).
אנו סבורים כי זה המקום לפסיקת פיצוי "עונשי" ובכך אנו מביאים לידי ביטוי סלידתנו הן מהליך הפיטורים והן ממניעיו והכל כפי שפורט. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן יישא בהפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
           
100.      משמצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אין עוד צורך לדון בעתירתה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לצד סעד האכיפה וכך גם מתייתר הצורך בתשלום הודעה מוקדמת.
 
הוצאות
 
101.      התובעת ביקשה כי ייפסקו לה הוצאות ריאליות וצירפה לשם כך אף חשבוניות שכ"ט ששילמה לב"כ בשל ההליך. כן הצביעה על ריבוי ההליכים שבתיק שנועדו לטענתה להתיש אותה ולגרום לה חסרון כיס. לפיכך, ביקשה כי בית הדין יפסוק לה הוצאות ריאליות בהליך.
 
102.      אנו סבורים כי אכן, יש להורות על פסיקת הוצאות משמעותיות בשים לב לאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת, לריבוי הבקשות, הבקשות החוזרות ונשנות לעיון חוזר בהחלטת בית הדין והליכי הביזיון. לפיכך, בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד ישולם לנתבעת סך כולל של 50,000 ₪.
 
            נוסיף כי לטעמנו התנהלותו של ראש העיר בעניין היא רבת משמעות, ולכן אין מקום כי ההוצאה כולה תושת על הקופה הציבורית, ואנו מחייבים אותו לשאת באופן אישי בסכום של 25,000 ₪ מתוך הסכום האמור.
סך ההוצאות ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
103.      יובהר כי העירייה אינה רשאית לבצע קיזוז מתביעתה בעניין השכר העודף, שכן נושא זה שנוי במחלוקת וטרם הוכרע.
 
על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
 
ניתן היום, ‏כ"ח אייר תשע"ב, ‏20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.
 
 
 
       
נציג עובדים
מר אריה המר
  מיכאל שפיצר, שופט
נשיא
  נציגת מעבידים
גב' חגית פורת
 
 
 
 
 
 
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ס"ע 46609-01-11 ג'ינו נ' עיריית רמת השרון
 
 
 
בפני כב' הנשיא  מיכאל  שפיצר
נציג עובדים - מר אריה המר
נציגת מעבידים - גב' חגית פורת
התובעת: איילת שושני ג'ינו
ע"י ב"כ עו"ד אילן סובל
 
נגד
 
הנתבעת: עיריית רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד סיגל פעיל וזהר גיפס
     
 
 
פסק דין
 
 
 
1.         האם פוטרה התובעת פיטורים שלא כדין, בהליך פגום ומתוך שיקולים זרים ופסולים של הנתבעת ושל ראש העיר העומד בראשה או שמא פוטרה מטעמים מוצדקים בהליך שלא נפל בו פגם? זו השאלה העומדת לפתחנו.
 
2.         בטרם נצלול אל פרטי התביעה ועל מנת שלא נטבע באוקיינוס הפרטים שהציפונו בהם הצדדים, נציג ממעוף הציפור עיקרם של דברים: טענותיה של התובעת מתמקדות בטענה כי הטעם להפסקת העסקתה הוא פעולותיה בניגוד לאינטרסים אישיים של המכהן בראשותה של הנתבעת, מר יצחק רוכברגר (להלן: "ראש העיר"), ובפרט פעולותיה הקשורות בתביעה לפינוי נכס שהוחזק שלא כדין על ידי אחותו של ראש העיר, הגב' טובה מאיר וכן פעולותיה בפרשה הקשורה בחברת "מג'יק פיוצ'ר" (להלן: "פרשת מג'יק פיוצ'ר").
 
3.         מאידך, טוענת הנתבעת כי התובעת נמצאה כמי שאינה מבצעת את תפקידה כמצופה ממנה, ואינה מתאימה לעבודתה בעירייה לנוכח תפקוד לקוי, סחבת, שירות לקוי לעובדי ותושבי הנתבעת, יחסי אנוש גרועים עם עובדי הנתבעת ואי-ביצוע המשימות המוטלות עליה. נדגיש כי עמדת התובעת ביחס לטענות אלה הינה כי אין להן כל יסוד וכי 'נתפרו למידותיה' על מנת להצדיק את הליך הפיטורים, בעיקר לנוכח טענתה שאף לא אחת מן התלונות הועלתה במהלך שנות שירותה הרבות בנתבעת (כ-15 שנה עד למועד פיטוריה).
 
בהתאם, עלינו לבחון במסגרת הליך זה את הסיבה שעמדה בבסיס הפיטורים ולשם כך לבחון ראשית אם יש ממש בטענות כנגד עבודתה של התובעת, ושנית, אם יש ממש בטענות לפיהן בין מניעי הפיטורים היו שיקולים זרים ופסולים של ראש העיר. ודוק: אף אם נסיק כי היתה הצדקה עניינית כלשהי לפיטורי התובעת, אך אחד השיקולים שהביאה הנתבעת בחשבון במסגרת מכלול שיקוליה היה שיקול פסול, הרי שעסקינן בפיטורים שלא כדין.
 
הרקע העובדתי
 
4.         הנתבעת, עיריית רמת השרון, הינה רשות מקומית, עד לפני כעשור - מועצה מקומית, ולאחר מכן הוכרזה כעירייה (להלן: "העירייה").
5.         התובעת הינה עורכת דין במקצועה ומועסקת על ידי העירייה מאז 1995. תחילה גוייסה על דרך של מכרז פומבי לתפקיד הממונה על נכסי הרשות והיתה כפופה למהנדס המועצה. עם פרישתה של רשמת הנכסים בנתבעת לגמלאות נתבקשה התובעת למלא גם את תפקיד רישום הנכסים וכן הופקדה על מתן תעודות על תשלום חובות לעירייה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות. עם הרחבת סמכויותיה הוכפפה התובעת למנכ"ל המועצה.
 
            כמו כן, בדצמבר 2000 הופקדה התובעת על תפקיד יועצת ראש המועצה לענייני מעמד האשה, לפי חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה), תש"ס-2000 ובשנת 2001 – נמסר לטיפולה נושא היטלי ההשבחה בשכונת נווה גן שבעיר.
 
6.         התובעת טוענת, כאמור, כי הועסקה בעירייה במשך שנים ארוכות ללא שהוטל דופי בתפקודה, לשביעות רצון הממונים עליה ותוך שזכתה לשבחים אשר מהם הביאה גם לעיוננו במסגרת הליך זה, ואשר סביב חלק מהם (למשל, מכתבי עו"ד יעל שילוני מיום 19.2.2009 ומיום 9.9.2009, בהם חולקת עו"ד שילוני שבחים לתובעת במכתב לממונה על השכר במשרד האוצר במענה לפנייתו בעניין חריגות שכר בעירייה ובכלל זה חריגות בשכר התובעת; – נספחים א1 ו-א2 לבקשה לסעד זמני) נתגלעה מחלוקת בשאלה אם אמנם ניתנו לתובעת.
 
7.         להלן נפרט את עיקר טענות הצדדים ואת השתלשלות האירועים שקדמו להליך הפיטורים, וכן את השתלשלות הליך הפיטורים גופו – וזאת, כפי שעלו מתוך העדויות והראיות שהובאו בפנינו. נעיר כי לא מצאנו לערוך הפרדה מלאכותית בין טענות הצדדים לבין הפירוט העובדתי, בשל היות הדברים שזורים זה בזה.
 
ההליכים נגד ראש העיר
 
8.         כאמור, התובעת טוענת כי פעלה בניגוד לאינטרסים של ראש העיר. טענה זו נעוצה בשלושה ראשים עיקריים אותם נפרט להלן:
האחד, ההליכים שהחלו בינואר 2010 שעניינם תביעה לפינוי נכס שהוחזק בניגוד לדין על ידי אחות ראש העיר הגב' טובה מאיר;
השני, פרשת  מג'יק פיוצ'ר;
והשלישי, הטענה כי ראש העיר ביקש לנקום את תלונת השמאי מר זהר רטנר למבקר המדינה, אשר לשיטת התובעת ראש העיר סבר כי הוגשה בגין התנהלות התובעת.
 
התביעה לפינוי נכס
 
9.         בינואר 2010 החלו בעירייה הליכים שעניינם תביעה לפינוי נכס ברח' בית שמאי ברמת השרון שעל פי הנטען הוחזק בניגוד לדין על ידי אחות ראש העיר הגב' טובה מאיר. ביום 18.1.2010 הוגשה תביעה לפינוי הנכס ובין ב"כ הגב' מאיר לעירייה החלה מתנהלת התכתבות בעניין זה. ב"כ גב' מאיר כתב לעירייה ביום 18.2.2010 כי גב' מאיר שכרה את הנכס על פי מצג שהוצג בפניה ולפיה בני משפחה מסויימת ממנה נשכר הנכס, משפחת ירמיהו, הם בעלי הנכס (נספח ג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). על גבי מכתב זה נכתבה באותו היום הערת מ"מ ראש העיר, מר דורון, לעו"ד בועז רווה אשר טיפל בתיק כדלקמן:
 
"לעו"ד בועז רווה, בעקבות המכתב הזה נא מחקו את הגב' טובה מאיר מכתב התביעה!"
           
            בהמשך, הביא משרד רווה לידיעת התובעת את הוראת מר דורון והתובעת השיבה כי אם יש הסתייגויות מקצועיות "נראה שאתה חייבים להסביר זאת למאיר (מר דורון – מ.ש.)" (נספח ד' לבקשה לצו זמני). משרד עו"ד רווה הבהיר כי קיימת גם תביעה כספית נגד הגב' מאיר ולא רק תביעת פינוי, וכי לא ניתן לקבל טענותיה בלא שהוצג כל מסמך התומך בהן.
 
10.        ביום 22.4.2010 הודיעה התובעת למשרד רווה כי נוכח פינוי הנכס אכן מתייתר סעד הפינוי, אך עדיין נותר הסעד הכספי ולפיכך לא מצאה לנכון להיענות לפנייה למחיקת התובענה. (נספח ו' לבקשה לסעד הזמני). התובעת מפנה במכתב זה את תשומת הלב לעובדה כי הגרסה של יתר הנתבעים בתיק (מי שהציגו לגב' מאיר, לטענתה, מצג בעלות בנכס) אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הגב' מאיר.
 
11.        לטענת התובעת, החל מינואר 2010, ועל רקע ההליכים הנ"ל, השתנה יחסו של ראש העיר כלפיה מן הקצה אל הקצה והוא החל לגלות כלפיה "עריצות ועוינות" כלשונה. בין היתר, באו הדברים לידי ביטוי בשיחה שקיימה איתו התובעת ביום 27.4.2010. לאחר שיחה זו ובאותו היום כתבה התובעת, על גבי העתק מכתבה מיום 22.4.2010, תרשומת הנוגעת לאותה שיחה, כדלקמן:
 
            "בשיחה עם איציק (ראש העיר – מ.ש.) מסרתי לו שהוצאתי מכתב בעניין עמדתי בנושא מחיקת התביעה כנגד טובה מאיר, לרבות הנימוקים לעמדתי. איציק: בכוונתי לחייב אישית את מי שיגרום לה להוצאות מיותרות, את מאיר (מר דורון – מ.ש.) וכו'..."
 
12.        נעיר גם כי השיחה הוקלטה על ידי התובעת, וכי תמלולה הוצג בפנינו (נספח ז' לבקשה לסעד זמני). להלן הקטעים הרלוונטיים שנאמרו במסגרת השיחה:
 
א.         כך, במהלך השיחה מזהיר ראש העיר:
 
"בגלל שזאת אחותי אני --- (מילה לא ברורה – מ.ש.) אבל אם יהיה מצב שאחותי תגיש תביעה כנגד העיריה על נזק כספי שנגרם לה בגין הדבר הזה, אני אחייב את כל אחד מהאנשים שעשו במלאכה, לרבות מאיר דורון, אחייב אותו בהוצאות על הנזק שייגרם למועצה בגין --- (מילה לא ברורה – מ.ש.) (עמ' 33 ש' 9 – 12).
            ב.         בהמשך מתנהלים חילופי הדברים הבאים:
 
"ראש העיר:     שהגישו את התביעה הגישו נגדי. שאמרו לי תסתכל, תביעה של ירמיהו, אמרתי בליבי תודה רבה, תמשיכו הלאה. לא התערבתי בזה ולא כלום. זה הכוונה. לא התערבתי. רק אני אומר דבר אחד.
                        התובעת:           על מה אתה חתמת? אתה לא חתמת שם על כלום.
                        ראש העיר:       אני עשיתי וי כאילו שתעבירו הלאה, אני לא מתערב בסיפור.
                        התובעת:           אז למה כעסת עלי אחר כך?
                        ראש העיר:       אני אסביר לך למה כעסתי.
                        התובעת:           למה כעסת עלי?
ראש העיר:       כי כשאתה לומד, רואה בעיה, ובאים אלי, במקרה זאת אחותי. ואומרת לי תשמע, מה אני צד בסיפור הזה? לא פנו אלי, לא דיברו איתי, לא הזהירו אותי, לא אמרו לי, אני חוטפת תביעה, זה נראה לי מטורף לגמרי. עכשיו היא תלך לבית המשפט והיא תבוא ותגיד להם רבותיי, מה אתה רוצים ממני? אני שכרתי...
...
התובעת:           הכתב הגנה שלה והגירסא שלה לא מסתדרים ביחד.
....
ראש העיר:       אני לא יודע. אין לי מושג. אני רק אומר דבר אחד, אם בית המשפט... יגיד שעירית רמת השרון הכניסה אותה מטעמים שהם לא רלבנטים ולא היו צריכים להכניס אותה, והיא תתבע את העיריה ותזכה בכסף, אני אחייב את עובדי העיריה, ואני אמרתי את זה בהתחלה. אחייב אותם בהוצאות אישיות בנושא הזה. למה? כי מהתחלה לא היו צריכים להכניס אותה. אבל אם בית המשפט יגיד שהיא מחוייבת, אני לא נכנס לזה. זה הנקודה. אני לא נכנס. לא זה. אני לא רוצה, אני גם לא רוצה להלך אימים חס ושלום לעובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... לא מתערב בעניינים של המשפחה שלי ככה. כי השם שלי חשוב לי יותר מהכל".
                        (עמ' 34 – 35, ש' 1 - 25, 1 – 8, בהתאמה).
 
פרשת מג'יק פיוצ'ר
 
13.        בשנת 2002 ערכה העירייה מכרז שבו זכתה חברת מג'יק פיוצ'ר בחוזה פיתוח להקמת דיור מוגן על פני חלקה של כ-12 דונם, שביתרתה קיים בית ספר. עם השלמת הדיור המוגן, סירבה התובעת לטענתה להיעתר לבקשת החברה לחתום עמה על חוזה חכירה, בשל מחלוקת שהתגלעה בשאלה אם ניצלה החברה זכויות בניה אל מעבר לאלה שהוקנו לה בחוזה הפיתוח שנחתם עמה. הצדדים הסכימו על מינוי בורר לפתרון הסכסוך אולם חרף הסכמה זו, לא הועבר ההליך לבוררות בפני בורר, ותחת זאת, לטענת התובעת התחוור לה בשנת 2010 כי ראש העיר מנסה לייתר את הבוררות באמצעות פתרון אחר, שיתואר להלן.
 
14.        על פי הנטען, ראש העיר ביקש להקנות לחברת מג'יק פיוצ'ר זכויות בנייה במלוא החלקה, ללא מכרז, באופן שייתר הסכסוך ולשם כך יועתק בית הספר, תחילה למבנה זמני ובהמשך לחלקה אחרת שכבר איתר ראש העיר ללא מעורבות התובעת.
 
15.        התובעת טוענת כי בעקבות התנגדותה – בין היתר בישיבה שנתקיימה בעניין זה (ר' תימלול, נספח ח' לבקשה לסעד זמני) בסוגייה - ירדה מסדר היום כוונתו זו של ראש העיר.
 
16.        בישיבה האמורה, שמועדה המדוייק לא הוברר בפנינו, ציינו נציגי החברה כי בפגישה קודמת עם ראש העיר דובר על העתקת בית הספר למתחם זמני ומשם למתחם קבוע. (עמ' 5 לתמליל, נספח ח' לבקשה לסעד זמני) וכי אכן, קבלת מלוא הזכויות על הקרקע עשויה לייתר את הסכסוך (עמ' 13-14 לתמליל).
 
            לאחר אותה ישיבה סוכם כי מהנדסת העיר תפנה אל היועץ המשפטי של העירייה בשאלה אם ניתן להקנות את הזכויות בשטח בית הספר לחברה ללא מכרז ובישיבה בעניין זה ביום 23.5.2010, יחד עם היועץ המשפטי ויועץ חיצוני של הנתבעת, פירטה התובעת את הנזק הכספי העלול להיגרם לעירייה ביישום הצעה זו וההצעה ירדה מסדר היום.
 
17.        לטענת התובעת, מאמציה היו לצנינים בעיני ראש העיר, ואף בשל כך ביקש לפטרה, מר בוריס לוין, מבעלי השליטה בחברת מג'יק פיוצ'ר, מיודד עם ראש העיר.
 
תלונת מר רטנר למבקר המדינה
 
18.        בפברואר 2009  החל מר זהר רטנר לעבוד בעירייה בתפקיד שמאי מקרקעין ובכפיפות למ"מ ראש העיר, מר מאיר דורון. בחלוף כחודשיים נתגלע סכסוך בין מר רטנר לבין מר פרץ פינקו, סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה והתובעת. מר רטנר זומן לשימוע ביום 10.5.2009 אולם מהלך זה לא יצא אל הפועל, לאחר שביום 6.5.200 שיגר מר רטנר מכתב התנצלות למר פינקו.
 
19.        בחלוף ימים האחדים, ביום 20.5.2009, הוכפף מר רטנר לתובעת תחת הכפפתו לסגן ראש העירייה מר דורון ז"ל. בחלוף כשבוע הגיש מר רטנר תלונה למבקר המדינה, בשלל טענות ובהן, בין היתר, טענה לפיה הוריו של ראש העיר שילמו היטל השבחה מופחת בסך 85,000 ₪ במקום 250,000 ₪. התלונה נקבה גם בשמה של התובעת, כמנהלת תחום היטלי ההשבחה בעירייה וכמי שהתנגדה להעסקת מר רטנר ולהעברת סמכויות אליו.
 
20.        בהמשך, פוטר מר רטנר מן העירייה והלה פנה אל מבקר המדינה וקיבל צו הגנה זמני למניעת פיטוריו. מאוחר יותר השתכנע המבקר לבטל את הצו. לטענת התובעת, לימים טען ראש העיר באזניה כי מר רטנר בחר להתנקם בו על יחסה של התובעת כלפיו ועל כך שלא האירה לו פנים.
 
הליך הפיטורים והאירועים שקדמו  לו
 
21.        לטענת התובעת, בפברואר 2012 או בסמוך לכך הודיע ראש העיר לתובעת כי מעתה והלאה תהא כפופה ישירות אליו ודרש כי לא תצא מתחומי העירייה מבלי לקבל את רשותו, לרבות התייצבות לדיונים בתביעות העירייה בבתי המשפט. כמו כן, לטענתה פעם אחר פעם נקראה ללשכת ראש העיר וספגה קיתונות של כעס צעקות ועלבונות.
 
22.        בחודש מרס 2010 הודיע ראש העיר לתובעת כי יש בדעתו לפטרה.
 
23.        ביום 27.4.2010 קיימו התובעת וראש העיר את השיחה שנזכרה לעיל, אותה כאמור הקליטה התובעת בלא ידיעת ראש העיר. בעיקרה, סבה השיחה סביב המשך העסקתה של התובעת לאחר קבלת מסקנותיו של מבקר המדינה הצפויות בתלונת מר רטנר. במסגרת, אותה שיחה, אמר ראש העיר דברים מהם ניתן להסיק כי גמל בלבו לפטרה, ובין היתר:
 
א.         "יש לי סיבות מספיק טובות לדעתי להיפרד..." (עמ' 21, ש' 4)
 
ב.         בהמשך, בהקשר של הציפייה להחלטת מבקר המדינה בעניין תלונתו של מר רטנר, מציע ראש העיר לתובעת לכתוב לו מכתב בו היא מוותרת על עמידה בראש מחלקת נכסים ואומר לה:
 
"אני אומר לך, הערכה שלי, שבעקבות הדו"ח לא יעזור כלום, ואני אביא את זה למליאת המועצה וזה, אני יכול לקחת לך את התפקיד, אבל אז אני אלך על הכל ביחד. אני אלך על התפקיד ואני אלך גם על התפקיד השני שאי אפשר לעבוד איתך...לא יעזור כלום. יקח חודש, חודשיים, ארבע חודשים, בסוף... (מילים חסרות – מ.ש.) זה יגמר. ו.... (מילים חסרות" – מ.ש.) גם בריאותית זה לא טוב לא לך, לא למערכת, לא לי לא לאף אחד. בסופו של דבר כולם נפגעים. כולם. אז זה יקח עוד חודש, עוד חודשיים, לא ישנים בלילות, לא זה, נפרדים בסוף. לא יעזור כלום.

אז אני אומר לך דבר אחד. אני אם את שואלת אותי, את רוצה לוותר על זה תוציאי את הודעה" (עמ' 24 ש' 1 - 14)
 
           
ובהמשך:
 
"ומה תעשי אם אני אוציא לך כן מכתב וכל עורכי הדין הם טועים בגדול. טועים. מה תעשי? לא תוכלי לעמוד בזה. את לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה, לא יודע מה, אני אמצא איזה פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה, והוא לא יכול להסתדר ואני אומר רבותיי תודה רבה עד פה, קדימה. יש לי דו"ח שאמר: ניסיתי לעשות, נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט, אני מעביר אותה. מה, בית משפט יכול למנוע את זה?" (עמ' 25, ש' 1 – 7).
 
ג.          בהקשר לתוצאות החלטת מבקר המדינה, אומרת התובעת ששקלה לכתוב מכתב לבקשת ראש העיר במסגרתו היא מוותרת על ניהול מחלקת הנכסים. ראש העיר משיב לה:
 
"ראש העיר: אבל אני במילא אוציא אותך. למה?
התובעת: למה?
ראש העיר: ככה". (עמ' 28 ש' 5 – 7)
 
נעיר כי בהמשך הדברים מסייג ראש העיר ואומר שאם דו"ח המבקר לא ינקה את שמה, "אני אגיד לך תצאי".
 
            ד.         כן מופיעים במהלך השיחה הדברים הבאים:
 
"התובעת: ...עם מה אני יוצאת? (מהפגישה – מ.ש.)
ראש העיר: "עם חבל. שהוא יכול להיות או חבל תליה או חבל הצלה...." (עמ' 35 ש' 25, עמ' 36 ש' 1; ראש העיר חוזר על דברים אלו בעמ' 39).
 
            ה.         ביחס למר רטנר אומר ראש העיר לתובעת במהלך השיחה:
 
"אני יכול להגיד לך דבר אחד. את וחברנו המשותף יחד לא תעבדו. שניכם באותה מסגרת לא תהיו. זה או את או הוא. והוא יהיה זה בטוח בטוח" (עמ' 40 ש' 19 – 21).
 
ו.          לבסוף, מספר ראש העיר על שיחה עם קרוב משפחתה של התובעת, אשר שאל אותו באשר למצבה של התובעת, והוא השיב כדלקמן:
 
"אמרתי לו פעם שעברה התערבת, השארתי. הפעם נחוש. היא הולכת הביתה. חבל על הזמן. עוד כמה חודשים, חודש יותר חודש פחות – הביתה נגמר הסיפור. אם יהיה מלחמות, בשום מקום בעולם היא לא תעבוד. ככה אמרתי לו. הוא אמר: איציק, אני לא מאמין. אמרתי לו: גזי, שמעת מה אמרתי? נגמר...".
                                    (עמ' 43 ש' 13 -21).
 
24.        עולה, איפוא, כי אין כל חולק שראש העיר גמל בלבו להורות על פיטורי התובעת, ככל שזו לא תוותר בעצמה על מחלקת הנכסים או תפרוש בעצמה. חיזוק לעניין זה אנו מוצאים בשיחה מיום 31.5.2010 אליה זומנה התובעת. בשיחה זו, שנתקיימה בלשכת ראש העיר יחד עם גזבר ומנכ"ל העירייה, הוצע לתובעת לעבור לתפקיד אחר בעירייה, במחלקה לאיכות הסביבה, או לנהל את נושא המכרזים בכפיפות למ"מ ראש העיר תחת העבודה במחלקת נכסים. התובעת לא הגיבה להצעות הנ"ל ולפיכך הציע לה ראש העיר לפרוש מן העירייה בתנאים מיטיבים. הצעת הפרישה הועלתה על הכתב אך התובעת לא שעתה להצעת הפרישה.
 
25.        עוד באותו היום כינס ראש העיר יחד עם המנכ"ל מר נחום והסמנכ"ל מר פינקו את ועד עובדי העירייה לישיבה במסגרתה נועץ עמם ביחס לפיטורי התובעת (ר' פרוטוקול הישיבה נספח מש/5 לתשובה לבקשה לסעד זמני). יוער כי מפרוטוקול ישיבה זו עולה שמדובר בוועד זמני בלבד. בתום ישיבה זו החליט הוועד פה אחד ליתן גיבוי לראש העיר לפעול כראות עיניו, ובכלל זה לפעול לפיטורי התובעת. בהחלטה מנמקים חברי הוועד את החלטתם ב"סקירת ראש הרשות בנוגע לעבודתה והתנהגותה של עו"ד איילת ג'ינו ולאחר שחברי הועד מודעים על יחסיה העכורים עם בכירי הרשות כגון יועץ משפטי, מהנדסת העירייה וכן עם עובדים בכירים שפרשו..."
 
26.        ביום 20.6.2010 מסר לתובעת סמנכ"ל משאבי האנוש בעירייה מכתב זימון לשימוע לפני פיטורים החתום בידי מנכ"ל העירייה מר הרצל נחום, שהתאריך הנקוב בו הינו 17.6.2010.
 
27.        למען שלמות התמונה נביא במלואן את הטענות המועלות במכתב הזימון לשימוע בדבר חוסר שביעות הרצון מתפקודה:
 
            "...
3.         במדובר בטענות כבדות משקל הנוגעות לתפקוד בלתי יעיל, לסחבת חוזרת ונשנית בטיפול במשימות המוטלות עליך מתוקף תפקידך, יחסי אנוש לקויים עם גורמים שונים בעירייה וכד'. כך למשל במסגרת השיחות שקוימו עימך הועלו בפניך, בין היתר, הטענות הבאות:
 
3.1        הנך נוקטת בסחבת בלתי מוסברת ובלתי מתקבלת על הדעת בנושא רישום קרקעות שהחל לגביהן הליך הפקעה על שם העירייה. לשם הדוגמא, כבר בדצמבר 2006 התבקשת לפעול להפקעת שטחים לצורך עיצובו מחדש של רח' סוקולוב. למרות שהועבר לטיפולך בנושא כל המידע הדרוש, לרבות מפות המדידה, תוך ציון השטחים הדרושים להפקעה, עד למועד זה, ולמרות התראות חוזרות ונשנות בעניין והזמן הרב שחלף, טרם הושלם טיפולך בעניין, אשר אמור היה להתבצע ביעילות ובמהירות. מיותר לציין כי כתוצאה מחוסר המעש שלך, שידורג (צ"ל שידרוג – מ.ש.) הרחוב מתעכב הגם שתכנית ותקציב קיימים.
 
3.2        הליך משלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה אינו מבוצע באופן יעיל או בכלל כאשר הנך נוקטת בסחבת ובאי עשייה שיטתית בכל הנוגע למשלוח התראות שכאלה בזמן ו/או בכלל לחייבים. בעניין זה, בין היתר, הובאו בפנייך דוגמאות רבות ובכלל זה, עניינו של מר עוזי אלי, מבנה (צ"ל משפחת, ר' עמ' 22 לשימוע, נספח י"ב לתצהיר התובעת בבקשה הזמנית – מ.ש.) ירמיהו מרח' בית שמאי, מר הרוש וכן נגד רבים ממחזיקי הנכסים שלא כדין לא נשלח מכתב התרעה ולא ננקטה כל פעולה.
 
3.3        עד כה לא הכינות ספר מדויק ומעודכן של נכסי העירייה – למרות שהנך משמשת בתפקידך כמנהלת מחלקת הנכסים מזה 15 שנה (ההדגשה במקור – מ.ש.), ולמרות שהמדובר בנושא המצוי בתחום אחריותך, עד למועד זה לעירייה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה. המדובר במצב דברים שאינו מתקבל על הדעת. עניין זה הובא בפנייך פעמים רבות ולמרות זאת עד כה אין לעירייה ספר נכסים. יודגש כי נדרשת לא אחת להכין את ספר הנכסים ועד כה איננו בנמצא.
            מחלקת הנכסים בראשותך אינה מספקת לעירייה נתונים מעודכנים ו/או מדוייקים אודות סטאטוס השימוש בנכסי העירייה ובכלל זה אין רישום ומעקב מדויקים בקשר למצב חוזי השכירות – גביות וחיוב בגין דמי השכירות וכד'.
            העירייה התריעה בפניך על כך פעמים רבות והתבקשת לתקן את השינויים אשר, כידוע לך, חושפים את העירייה חשיפה בלתי אפשרית. אלא שלמרות ההתרעות, עד כה לא חל כל שיפור משמעותי בדבר.
 
3.4        אין מתן שירות מספק או כלל לפניות ולתלונות של תושבי העירייה בעניינים שבתחום טיפולך – וכידוע לך למשרדי העירייה מגיעות תלונות רבות מצד תושבים וגורמי חוץ ופנים (צ"ל ופונים – מ.ש.) המבקשים לקבל שירות בעניינים שבטיפולך כאשר לטענתם הם נענים בהתעלמות מוחלטת מפניותיהם או בטיפול לקוי ובסחבת אשר אינה מתקבלת על שום דעת. לשם הדוגמא בלבד, להלן דוגמאות ספורות משלל התלונות: מר אלי נתן (חנות אטליז ברח' הרב קוק), מר דודו דוד ז"ל (מזנון בית הלל), מר מאיר קוק, מר שרון (נכס ברח' המייסדים), עו"ד שור בעניינה של הגב' קולנר, בר עוז וכיו"ב.
 
            טיפול לקוי זה בעניינים שבטיפולך חושף את העירייה ובעלי התפקידים בה לתביעות ואף פוגע בשמה הטוב של העירייה ובשירות אותו היא מספקת לתושביה.
 
3.5        כידוע לך, ברח' טרומפלדור קיימת פלישה ובניה בלתי חוקית בשטח ציבורי במתחם מסעדת עדנה כאשר הדבר גורם לעירייה הפסד כספי של ממש. למרות זאת, לא פעלת באופן מספק ובכלל על מנת לוודא סילוק ופתרון לרעה זו, זאת למרות התראות ופניות אליך מצד גורמים בעירייה.
 
3.6        יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה – חלק מתפקידך כמנהלת הנכסים של העירייה כולל, במידה רבה, את היכולת לעבוד בשיתוף פעולה עם הגורמים בעירייה, וניהול יעיל ואפקטיבי של הגורמים הכפופים לך. אלא, שלשם הדוגמא, מזה זמן רב שהנך מסרבת לעבודה בשיתוף פעולה עם אגף ההנדסה, שיתוף פעולה אשר הכרחי לצורך תפקוד מחלקת הנכסים, תוך הערמת קשיים על עבודתו ללא סיבה עניינית, באופן שיש בו פגיעה של ממש בתפקוד תקין ויעיל של עבודת העירייה, וקיימים מקרים לא מעטים של חוסר יכולת ורצון לשיתוף פעולה בינך לבין גורמים חיוניים אלה.
 
3.7        היעדרויות ואיחורים רבים ללא תיאום וללא אישור – הנך מרבה להיעדר מעבודתך בעירייה וזאת מבלי לתאם זאת עם מי מהגורמים הרלוונטיים בעירייה ומבלי לקבל לכך אישור כנדרש, ובכלל זה, השימוש בזמן העבודה לצרכים פרטיים, כאשר יש בכך כדי לפגוע בניהול היעיל והתקין של מחלקת הנכסים, וכן לאפשרות מתן השירות היעיל לתושבי העיר.
 
מצ"ב לשם הדוגמא, מסמכים רלוונטיים אשר כולם הובאו לידיעתך ולעיונך, אך למען הנוחיות הנם מצורפים שוב למכתבי זה.
..."
 
28.        תחילה נקבע השימוע ליום 28.6.2010 אך לבסוף נתקיים ביום 7.7.2010. עד למועד השימוע הוצאה התובעת לחופשה כפויה.
 
29.        נעיר כי ימים ספורים עובר לקיום השימוע פנתה התובעת אל מבקר המדינה וביקשה כי ינתן צו הגנה על ידי המבקר המגן עליה מפני פיטורים, כמי שפעלה לחשיפת שחיתויות, בין היתר בפעולתה לפינוי הנכס על ידי הגב' מאיר, אחות ראש העיר.
 
30.        נעיר כבר כעת כי ידועה לנו הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 אשר לפיה לא ישמשו כראיה בהליך משפטי "דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו". הצדדים אף נדרשו לעניין זה בכל הנוגע למסמכים שהוגשו מתוך ההליכים שנתקיימו אצל המבקר, אולם אנו נציין כי ככל שמובאת התייחסות להליכים ולמסמכים שהכין המבקר הרי שאנו מפנים אליהם ככאלה שיש בהם לשפוך אור על השתלשלות האירועים ותו לא. כל התייחסות אחרת בכתבי טענות הנתבעת או בסיכומיה לדוח"ות אלו ראויה לגנאי, שכן החלטות בעניין זה, האוסרות התייחסות לתוכנן של מסמכי המבקר, כבר ניתנו על ידי בית הדין בהליכים קודמים.
 
31.        במהלך השימוע, איפוא, נשמעו טענותיה של התובעת ביחס לפיטוריה. ראשית, העלה ב"כ התובעת טענה מקדמית ולפיה ההליך הנכון אינו שימוע בדבר פיטורים לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, כי אם הליך שימוע – שכן טיבן של הטענות המועלות כנגד התובעת הינו טענות משמעתיות. כך, טען כי אין כל תלונה על אי ידיעת התפקיד, אי התאמה וכיו"ב, אלא תלונות על תפקוד לקוי, סחבת, אי מתן מענה, עיכובים וכיו"ב, שהינן רובן ככולן תלונות שעניינן משמעתי.
 
32.        מכל מקום, במהלך השימוע ניתן מענה פרטני גם ליתר הטענות שהועלו כנגד התובעת בזימון לשימוע, ולהלן יפורטו:
 
א.         אשר לטענה בדבר סחבת בהפקעת שטחים ברחוב סוקולוב טען ב"כ התובעת כי הליך ההפקעה הושלם מבחינת מחלקת נכסים עליה מופקדת התובעת, ועיכוב, אם ישנו, עומד לפתחם של בעלי תפקידים ומחלקות אחרות.
 
ב.         אשר לאי מתן התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה, נטען במהלך השימוע כי כל התיקים שהובאו כדוגמא טופלו כראוי, הועברו לתביעה ונשלחו בהם מכתבי התראה.
 
ג.          אשר לטענה בדבר אי הכנת ספר נכסים ואי מסירת נתונים נדרשים מתוכו, נטען בשימוע כי קיים ספר נכסים מוכן מזה שנים ארוכות והוא מתעדכן באופן שוטף, תוך שנתוניו פתוחים לכל בעל סמכות לעיון בהם.
 
ד.         אשר לאי מתן שירות מספק לתלונות הציבור נטען בשימוע כי לאורך השנים נתנה התובעת שירות לעשרות אלפי פונים ומתוך אלו הובאו רק תלונות ספורות. כמו כן, נטען כי כל המקרים המובאים כדוגמא הינם מקרים בהם ניתן שירות מצויין לפונים למחלקת הנכסים. כך למשל, מר אלי נתן שעניינו הובא כדוגמא שלח דוא"ל תודה על השירות, אף שאכן לא היה מרוצה מהתשובה שניתנה לו, לנוכח מדיניות העירייה ולא בשל עניין אישי למול התובעת;
עניינו של מר דוד דוד טופל באותו יום שבו התקבל המכתב שצורף כנספח לשימוע והועבר לעו"ד חיצוני ולא היתה שום תלונה בעניינו; מר מאיר קוק הפנה תלונתו לראש העיר ולא לתובעת, כאשר לגוף תלונתו - על עיכוב במינוי שמאי, השיבה התובעת כי השמאי בוטל על-ידה בשל חשש לניגוד עניינים והתיק הועבר בהסכמת סגן ראש העיר לעו"ד חיצונית;
תלונת מר שרון עוסקת באי מתן אישור אשר לא ניתן לתת על פי דין וממילא אף היא מופנית לראש העיר ולא כלפי התובעת; וכך הלאה גם ביחס ליתר הדוגמאות שהובאו.
 
ה.         בנוגע לטענה בדבר אי טיפול בפלישה במתחם מסעדת עדנה, טען ב"כ התובעת במהלך השימוע כי קיימת מחלוקת בדבר חוקיות ההפקעה, שנעשתה מבלי להודיע למסעדה, אשר היא חוכרת הקרקע ואחד המחזיקים בה. התובעת טענה כי הצליחה להעביר את התב"ע התקועה (להכשרת הבנייה החורגת) לוועדה המקומית ובוועדה הוחלט לדחות את הבקשה להכשרת הבניה. כמו כן, צווי הריסה וצווי סגירה שהוצאו בעקבות כך ולא קויימו, הועברו לטיפול עו"ד חיצוני למתן חוו"ד ולא ניתן לומר שהטיפול מתעכב בשל התובעת.
 
ו.          ביחס לטענה בדבר יחסי אנוש לקויים והיעדרויות ואיחורים, נטען כי הטענות נולדו לצורך השימוע ואין כל תיעוד לתלונות שכאלה בעבר. לטענת התובעת, מעולם לא נטען כלפיה כדבר הזה.
 
            בשלב זה נעיר כי מתמליל השיחה מיום 27.4.2009 ניתן ללמוד מדברי ראש העיר כי כבר באותה עת הוא מעלה כלפיה טענות בדבר יחסי אנוש גרועים עם חלק מאנשי מחלקתה (כלשונו, "העובדים שלך לא אוהבים אותך, פוחדים ממך פחד מוות, תקשיבי טוב. פוחדים ממך פחד מוות. יש תלונות עליך מתושבים, על ההתנהגות שלך, לעומת זה יש כאלה שמוכנים להתאבד בשבילך, תושבים", עמ' 15 ש' 18 – 20).
כמו כן, באותה שיחה מעלה ראש העיר גם טענה בדבר היעדרויות ואיחורים, כאשר התובעת מציינת כי היא לא יוצאת מחדרה וראש העיר משיב לה: "מה זה את לא יוצאת? את לא באה פשוט. את באה, פעמיים את באה, שלושה ימים את לא באה" (עמ' 42 ש' 17 – 21).
 
ז.          נעיר עוד כי במהלך השימוע הגיבה התובעת למסמכים שצורפו לזימון לשימוע ונכתבו על ידי היועץ המשפטי לעירייה, מר מיכה בלום. התובעת טענה כי כל המסמכים נכתבו לאחר ינואר 2010, הוא המועד בו החלה לעסוק בתביעת הפינוי נגד הגב' מאיר, והשיבה פרטנית לכל אחד מהמסמכים והתלונות, תוך שהצביעה גם על סמיכות הזמנים שבה נכתבו אותן תלונות (חלקן ממש מאותו היום, 2.3.2010, כאשר בחלקן צויין כי נכתבו בהמשך לפניית ראש העיר).
 
33.        ביום  1.7.2010 הודיע משרד מבקר המדינה כי העירייה הסכימה כי ועדת הפיטורים לא תקבל החלטה כלשהי עד לסיום בירור התלונה או החלטה אחרת של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, בתגובה לבקשה למתן צו הגנה (נספח יג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). לפיכך, לא ניתן צו כאמור.
 
34.        ביום 8.7.2010, תוך הפרת הבטחת העירייה למבקר המדינה לא לקבל כל החלטה עד לסיום בירור התלונה, נתכנסה ועדת הפיטורים והכריעה על פיטורי התובעת, תוך שהוחלט כי ההחלטה לא תיכנס לתוקף עד לסיום הבירור במשרדי המבקר.
 
            חברי הוועדה הכריעו בפרוטוקול (מש/12 לתשובה לצו המניעה הזמני) כדלקמן:
 
            "...
 
2.         ...הוועדה מצאה, כי אין בטענותיה של הגב' ג'ינו, אשר הובאו באמצעות עורך דינה, כדי לשלול או להפריך את טענות העירייה הרבות נגדה.
3.         הוועדה שוכנעה, כי למרות שיחות רבות שהתקיימו עם הגב' גינו טרם זימונה לישיבת שימוע בנוגע לתפקודה, הגב' ג'ינו אינה מבצעת את תפקידה באופן אשר מתאים למי שמכהנת בתפקיד חיוני ומרכזי בעירייה וכמי שאמונה על ניהול נכסיה. הוועדה לא השתכנעה מטיעוני הגב' ג'ינו בישיבת השימוע, כי יש בהם כדי להצדיק או להסביר את הטענות הרבות והחמורות שיש לעירייה בגין תפקודה של הגב' ג'ינו.
 
4.         הגב' ג'ינו לא הצליחה להסביר ולהניח את דעתה של הוועדה, כי טענות העירייה הנטענות כלפיה בזימון לשימוע, הנתמכות במסמכים שצורפו אליו, הינן חסרות שחר או בלתי נכונות.
...".
35.        ביום 31.8.2011 ניתנה החלטה בשימוע שנערך לתובעת והוועדה שישבה בשימוע קבעה כדלקמן:
 
            "...
3.         הרינו להודיעך, שבעקבות ישיבת השימוע ולאחר שטענותייך נשקלו בכובד ראש וכן, לאחר עיון במסמכים שהועברו על ידך לאחר מכן, החליטה הוועדה שאין בטענות שהועלו על ידך ובשמך בישיבת השימוע, הן בדבר סמכותה של הוועדה לדון בעניינך והן לגופם של דברים, כדי להוות מענה מספק לטענות העירייה כלפייך אשר הועלו במכתב הזימון לשימוע שנמסר לך ביום 20.6.10.
 
4.         לאור האמור, החליטה העירייה לסיים את העסקתך בעירייה, מן הטעמים שפורטו במכתב הזימון לשימוע.
..."
 
            לנוכח ההתחייבות בפני המבקר, לא פורסמה ההחלטה ולא נשלחה לתובעת.
 
36.        לאחר השימוע חזרה התובעת לעבודה עד ליום 13.9.2010, אך לטענתה הצמידה לה העירייה פקח שעקב אחר כל צעדיה וליווה אותה משך כל שעות העבודה.
 
37.        בין הימים 14.9.2010 ועד ליום 15.12.2010 הוצאה התובעת בשנית לחופשה כפויה.
 
38.        ביום 15.12.2010 התקבלה החלטת המבקר בה נדחתה תלונתה של התובעת. בו ביום נשלחה לתובעת הודעת פיטורים (נספח טו' לבקשה לסעד זמני) ובמצורף לה, ההחלטה בשימוע מיום 31.8.2010. בהודעת הפיטורים צויין כי העסקת התובעת תופסק ביום 16.12.2010 וכי העירייה מוותרת על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת.
 
39.        בהקשר לוויתור על תקופת ההודעה המוקדמת נעיר כי התובעת טוענת לזכאות לשני חודשי הודעה מוקדמת ומשכך, טענה כי משמעות הודעת הפיטורים מיום 15.12.2010 הינה כי יחסי עובד-מעביד יימשכו עד ליום 15.2.2011, בה זכאית התובעת לשכר מלא ולמלוא זכויותיה. העירייה, מנגד, טענה כי יחסי עובד-מעביד נסתיימו ביום 16.12.2010.
 
40.        ביום 25.1.2011 הוגשה התביעה שבפנינו.
 
 
 
 
 
טענות התובעת
 
41.        לנוכח המסכת העובדתית שהובאה לעיל, טוענת התובעת כי היתה נתונה להתנכלות מצידו של ראש העיר, כאשר הלה גמל מראש לפטרה ואף אמר זאת בפניה בריש גלי. תוך שציין כי גם בית המשפט לא יוכל לסייע לה שכן ימצא דרך לסלקה מן העירייה גם 'מתחת לאדמה'.
            התובעת טוענת כי הורחקה ממשרדה והוצאה לחופשה כפויה בתקופת הליך השימוע וכן מפתחות משרדה הוחלפו וניתנה הוראה לעובדי העירייה שלא לשוחח עמה.
 
42.        לתובעת טענות גם נגד הליך השימוע גופו אשר לטענתה נערך מן הפה ולחוץ, שלא בתום לב ובנפש חפצה, והיה בבחינת עלה תאנה בלבד להחלטה שנתקבלה כבר קודם לכן על פיטוריה. בין היתר טענה כי ביסוס עילת הפיטורים על מחדלים שעולים לכאורה ממסמכים בני 6-8 שנים שצורפו לזימון לשימוע מראה כי נעשה מאמץ "לתפור תיק" למידותיה של התובעת לשם פיטוריה. בפרט, העלתה טענות נגד השימוע כדלקמן:
 
א.         לא ניתן לה זמן ראוי להכנה לשימוע, לנוכח היקף המסמכים הרחב שנכלל בו והיקף הטענות שהועלו.
 
ב.         כפי שטענה גם בשימוע עצמו, לא נמסרו לה הטענות המפורשות המועלות נגדה. הטענות שצויינו היו כלליות ועמומות והיה צורך לנחש חלק מהן מתוך המסמכים שצורפו לזימון להליך השימוע.
 
ג.          היועמ"ש של העירייה לקח חלק בהליך השימוע חרף יריבות אישית ומקצועית בינו לבין התובעת, וחרף העובדה שהיה חתום על תלונות וטענות שהועלו נגד התובעת במסגרת הליך השימוע. התובעת טענה כי מצב בו המתלונן הוא גם היושב בדין אינו תקין ונגזר ממנו חשש לניגוד עניינים ולמשוא פנים.
 
ד.         חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האשה), תש"ס-2000 מורה כי פיטורי יועצת לענייני מעמד האשה ייעשו תוך הבאת העניין בפני מועצת העיר, דבר שלא נעשה בעניינה של התובעת.
 
ה.         כפי שטענה כטענה מקדמית בהליך השימוע, העירייה העלתה טענות שעיקרן ליקויי משמעת, אך תחת אשר יובא הענין לבירור בבית הדין למשמעת הובא הדבר בפני ועדת פיטורים עירונית כשהעיריה נסמכת על סעיף 171(א)(2) לפקודת העירייות [נוסח חדש].
 
ו.          החלטת הפיטורים לאחר השימוע במכתב מיום 31.8.2010 לא נומקה כדבעי ונאמר בה רק כי אין בטענות התובעת מענה מספיק לטענות העירייה כלפיה וכי מטעמים שפורטו בזימון לשימוע החליטה העירייה לסיים את העסקתה. כלומר, ההחלטה לא התמודדה כלל עם טענות התובעת שהועלו במהלך השימוע.
43.        לבסוף, התובעת טענה כי חרף התחייבות העירייה בפני מבקר המדינה בחודש יולי 2010 כי לא תמשיך בהליך פיטוריה, נתקבלה ביום 31.8.2010 החלטה על פיטוריה, שרק פרסומה עוכב.
 
ההליך
 
44.        בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לצו זמני המורה על השבתה לעבודה ומניעת פיטוריה.  הבקשה התבררה בפני חברתי כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, אשר ביום 4.4.2011 הורתה על החזרת התובעת לעבודתה.
 
45.        בהחלטתה עמדה כב' השופטת גילצר-כץ, בין היתר, על כך שכשליש מהמסמכים אשר צירפה הנתבעת למכתב הזימון לשימוע נכתבו בשנת 2010, לאחר הגשת התביעה כנגד הגב' מאיר, וכי חלקם של מסמכים אלו עולה בשים לב לכך שחלק ארי משני השלישים האחרים אינו יוצר רושם של תלונה או מסמך בעל אופי שלילי. כמו כן, צויין כי:
 
"...נוצר בפנינו הרושם כי המסמכים עליהם ביקשה המשיבה לבסס את החלטת הפיטורים לא היו מבוססים כדבעי, במקרה הטוב או משענת קנה רצוץ, במקרה הפחות טוב - כל זאת לכאורה. התובעת נחקרה על האמור בתצהיריה ולא עלה בידי הנתבעת לסתור את האמור בהם" (ס' 17 להחלטה).
 
            בית הדין הוסיף וקבע:
 
"...התרשמנו כי הליך הפיטורים נעשה "מצוות אנשים מלומדה" מהיבטיה המשפטיים אך ללא בסיס עובדתי המצדיק, לכאורה, את פיטורי המבקשת" (ס' 48 להחלטה) וכי "המסמכים שהציגה המשיבה לא הצביעו על אי-שביעות רצון מהמבקשת, אלא לכל היותר הראו על מורכבות תפקידה. לא הוצגה בפנינו כל ראיה לכך שטרם ההחלטה על פיטוריה הוער לה על טענות כאלו ואחרות וניתנה לה הזדמנות לתקן" (ס' 51 להחלטה).
 
            לפיכך, הגיע המותב למסקנה כי לכאורה לא היה בסיס להחלטת המשיבה וכי המבקשת הוכיחה לכאורה כי לא היו טעמים לפטרה – וקבע כי משלא הוכחה עילה מבוססת לפיטורי התובעת מחד, ומשהפיטורים "הוכתמו" בטענה בדבר גב' מאיר מאידך, יש להיעתר לבקשה לסעד זמני ולהשיב את התובעת לעבודה.
 
46.        יוער כי בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, אך זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מיום 14.4.2011, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
 
47.        ביום 14.4.2011 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט במסגרתה טענה, כי חל עיכוב בהחזרתה לעבודה, וכי מיום שהושבה לעבודה, הפרה הנתבעת את החלטת בית הדין בבקשה לסעד הזמני ומנעה חזרתה לעבודה סדירה, תוך צמצום סמכויותיה, הגבלת גישתה למאגרי מידע, לכלים מקצועיים שונים ולמידע ותוך איסור על עובדי עירייה אחרים לבוא עמה במגע, למעט עובד אחד המשמש איש קשר בינה לבין יתר עובדי העירייה.
 
48.        קצרה היריעה מלפרט את מלוא ההליכים שנתקיימו בתיק ואין גם צורך לפרט את כולם אולם נעיר כי בטרם יבש הדיו על הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוגשה בקשה נוספת באותו עניין. כמו כן נציין כי הסתדרות העובדים הלאומית, הכריזה על סכסוך עבודה ביום 12.5.2011 לנוכח השבת התובעת לעבודה בעילה של יחסי עבודה עכורים במחלקת הנכסים. בסופו של יום – לא לפני שצורפה הסתדרות העובדים הלאומית כצד לבקשה והגישה עמדתה בה – נתנה כב' השופטת גילצר-כץ החלטתה בבקשה לביזיון ביום 11.8.2011.
 
49.        בין היתר, נקבע בהחלטה האמורה  כדלקמן:
 
            "נדמה כי המשיבה אכן עשתה כל שלאל ידה בכדי לשבש את צו בית הדין ולמנוע את חזרת המבקשת לעבודתה. התרשמנו כי המשיבה לא בחלה באמצעים בכדי לפגוע במבקשת ולהפוך את עבודתה במשיבה לבלתי נסבלת, כל זאת בכדי לסכל את צו בית הדין".
 
            נעיר כי על החלטה זו הוגשה הודעת ערעור לבית הדין הארצי, התלויה ועומדת בפניו (ע"ע (ארצי) 44773-08-11), תוך שבית הדין (כב' הנשיאה, השופטת נילי ארד) הורה בהחלטתו מיום 4.9.2011 על עיכוב ביצוע.
 
50.        להשלמת התמונה נציין כי בין הצדדים מתנהלת גם תביעתה של העירייה נגד התובעת להשבת כספים ששולמו לה לכאורה שלא כדין (ס"ע 10406-10-10) והדיון בתיק זה מתנהל בנפרד.
 
51.        אחר סיום הליך ההוכחות באה בפנינו ביום 21.2.2012 בקשה נוספת מטעם התובעת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שעניינה מכתב מיום 19.2.2012 שנמסר לתובעת, ובמסגרתו זומנה לשימוע נוסף לפני פיטורים. ביום 22.2.2012 החלטנו כי נקיים דיון בבקשה וכי עד למועד הדיון לא יתקיים לתובעת שימוע. ביום 26.2.2012 קיימנו דיון במסגרתו הושג הסדר ומכוחו ניתנה החלטה הבאה:
 
"1.       קיבלנו על עצמנו ליתן פס"ד בהליך העיקרי בעניינה של המבקשת תוך 30 יום מיום השלמת הגשת הסיכומים, ועל כן גם הצענו לצדדים לעשות מאמץ ולקצר את המועדים להגשת סיכומים, ככל הניתן ועניין זה נותיר בידי הצדדים עצמם.
 
2.         בזה קיבלו הצדדים את המלצת ביה"ד ולפיה בשלב זה, ועד למתן פס"ד, יבוטל זימונה של המבקשת לשימוע, ולאחר שינתן פסה"ד תשקול העירייה את המשך צעדיה, וכן כי הבקשה (לפי פקודת ביזיון בית המשפט – מ.ש.) בשלב זה, תימחק ללא צו להוצאות.
 
3.         על כן, אני נותן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים המפורטת בסעיף 2 לעיל".
 
52.        הצדדים הגישו סיכומיהם, והגיעה העת להכריע בהליך.
 
53.        נעיר כי בתיק נתקיימו בסך הכל חמש ישיבות הוכחות. התובעת העידה בעצמה ומטעם הנתבעת העידו ראש העיר, מר יצחק רוכברגר וכן גזבר העירייה מר גיל גורדון, וסמנכ"ל משאבי האנוש בעירייה מר פרץ פינקו; התובעת ויתרה על חקירתן של מצהירות הנתבעת עובדות מחלקת הנכסים גב' ויקי ברדה, גב' רומה סגל וגב' שלומית רז, וכן הממונה על יחידת ה-GIS (מיפוי עירוני) ומי שמילא את מקומה של התובעת בתקופה שלאחר פיטוריה ועד החזרתה לעבודה מר עינב בן-יעקב, וממלאת מקום מנכ"ל העירייה גב' פרח מלך (עמ' 54 לפרו', ש' 14 - 15).
 
הסעדים המבוקשים
 
54.        בתביעה העיקרית מבקשת התובעת, איפוא, כי נקבע שפיטוריה מעבודתה היו שלא כדין וכי נורה לנתבעת לאפשר לה לשוב לעבודה סדירה ולשלם לה את מלוא שכרה וכל זכויותיה, והכל על מנת להעמיד את התובעת באותו מצב בו היתה אלמלא פוטרה שלא כדין.
 
55.        כן היא מבקשת לחייב את העירייה לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
 
56.        העירייה טוענת לעניין הסעד כי אף אם יקבע שהתובעת פוטרה שלא כדין, הרי שמשמעות ביטול פיטוריה והשבתה של התובעת לעבודה הינה פגיעה אנושה וחמורה במרקם יחסי העבודה בנתבעת ובשירות שהיא מעניקה לתושביה.
 
            הנתבעת טענה כי עובדים זוטרים ובכירים כאחד וכן גורמים מקצועיים עמם אמורה התובעת לשתף פעולה בתפקידה אינם מסוגלים לעבוד עמה במשותף, אינם סומכים על התובעת ואף חוששים ממנה. זאת, בגין התנהגותה והתנהלותה ובין היתר הכפשות, האשמות בשחיתות, והקלטות שנהגה להקליט עובדים ובכירים בעירייה. נעיר כי עיקר תצהיריהם של עובדות מחלקת הנכסים וכן של מר בן-יעקב, וגב' פרח מלך עוסקים במערכת יחסי העבודה בנתבעת לאחר השבתה של התובעת לעבודה על ידי בית הדין, בהחלטת השופטת גילצר-כץ.
 
הכרעה
 
57.        נקדים את המאוחר ונציין כבר בשלב זה את המסקנה אליה הגענו, והיא כי אכן, התובעת פוטרה פיטורים שלא כדין הן מפאת השיקולים והעילות לפיטוריה – שהיו נגועים בשיקולים זרים שלא ממין העניין – והן מפאת פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. יחד עם זאת, ולא בלי התלבטות, החלטנו שלא להורות על השבת התובעת לעבודתה ולהעניק לה חלף זאת סעד של פיצוי כספי כפי שיפורט. להלן נבאר נימוקינו.
 
שיקולים פסולים לפיטורים
 
58.        הצדדים אינם חלוקים כי ראש העיר גמל בלבו לפטר את התובעת. כך אף העיד ראש העיר בפנינו בציינו: "אני מודה ואמרתי כל הזמן שאביא לפיטוריה..." (עמ' 78 לפרו', ש' 26). עיקר השאלה העובדתית המונחת לפתחנו, איפוא, הינה האם נפלו בין שיקולי הפיטורים גם שיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם הדין.
 
59.        בראש ובראשונה, תמהנו כיצד זה שהנתבעת טענה כי שיקולי הפיטורים היו כולם שיקולים עניניים הקשורים בעבודתה של התובעת אך בתיקה האישי של התובעת, שהועסקה כ-16 שנים בעירייה, לא הופיעה ולו תלונה יחידה עובר לתחילתו של הליך הפיטורים. ראש העיר ביקש לנמק זאת כך:
 
"..זה שלא היו לה מכתבים בתיק האישי זה היה מתוך תפיסת עולם שלי כמי שייצג בעבר 100,000 עובדי הרשויות המקומיות ומתוך רצון לאפשר לעובד לשפר את דרכיו והתנהגותו ולמרות שהיא הוזהרה לא פעם אחת, כל זה לא בתיק. אני בדרך כלל בחרתי שלא לכתוב מכתבים אלא לדבר. היו פעמים שכן כתבתי מכתבים והם אצלנו בתיקיה... ומשכתי את המכתבים האלו  בשל לחץ שהפעיל עלי יו"ר ועד העובדים דאז שהיה חבר טובה שלה. אני רציתי שקט בעירייה ולכן עשיתי זאת" (עמ' 69 – 70 לפרו', ש' 21 – 23, 1 – 6) בהתאמה).
 
            גם גזבר העירייה העיד כי ראש העיר מכתיב אווירה של רחמנות (עמ' 16 לפר', ש' 13) וזו הסיבה להיעדר תיעוד בתיק האישי.
 
            במאמר מוסגר נעיר כי הסמנכ"ל מר פינקו העיד כי "אכן לא נכתבו מכתבי תלונה על התובעת", באופן שאינו עולה בקנה אחד – בלשון המעטה – עם עדות ראש העיר ולפיה נמשכו מכתבי תלונה שנכתבו נגד התובעת. עוד נזכיר כי הגירסה של ראש העיר לפיה מכתבי תלונה שנכתבו נמשכו מתיקה האישי של התובעת אין לה כל איזכור בתצהירו וזוהי טענה בעלמא שלא הובאו לה כל סימוכין.
            ניתן היה להניח כי גם אם נמשכו המכתבים מתיקה האישי של התובעת, הרי שהם ישמרו במקום כלשהו למקרה הצורך, ואף זאת לא נעשה. כך שקשה לנו לתת אמון בגירסה זו של העירייה.
 
60.        מגוון ההסברים של ראש העיר, של הגזבר ושל הסמנכ"ל אינם מתיישבים זה עם זה ואף כשלעצמם, אינם מתיישבים עם שורת ההגיון. הגיונם של דברים הוא שגם ל'אווירה של רחמנות' יש סוף וכי יו"ר ועד אינו יכול לגונן מפני תלונות על התנהגות והתנהלות כה איומה כמתואר על ידי הנתבעת, והמתמשכת לאורך שנים. יתרה מכך, ראש העיר נכנס לתפקידו לפי עדותו בשנת 2003. אף עובר למועד זה לא נמצאו תלונות של ממש בתיקה האישי של התובעת. אותה 'אווירה של רחמנות' שהנהיג לכאורה ראש העיר כשנכנס לתפקידו אינה יכולה להסביר את היעדרן של התלונות בשנים הארוכות שקדמו לכהונתו.
 
61.        ביתר פירוט, נבחן את העילות לפיטורי התובעת, תוך שנזכור כי טענת הנתבעת הינה כי פיטורי התובעת נבעו מכשלים שנפלו בעבודתה. ודוק: בהפעלת הביקורת השיפוטית על הליך הפיטורים עלינו לבחון את הסיבות לפיטורים כפי שהועלו בשעת הפיטורים והשימוע שנערך לתובעת, ולא את הסיבות לפיטורים כפי שנטענו והועלו במסגרת ההליך שבפנינו ובדיעבד.
 
            בהקשר זה נאמר כי טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה עילות השימוע לא התבססו רק על המסמכים שצורפו לו, וכי "לתובעת היו ידועות היטב הטענות נגדה שכן אלה הועלו בפניה פעמים רבות" אינה עולה בקנה אחד עם הדין, ועם תום הלב הנדרש ממעסיק במסגרת הליך פיטורים. עובד המוזמן לשימוע צריך שיועמד על הסיבות לכך לאשורן, ועל המעסיק להבהיר לו את הסיבות שבגינן שוקל הוא את פיטוריו. אין להניח כי העובד יודע מדוע הוא מפוטר ולהותיר בידיו את חובת הניחוש.
כבר נקבע כי:
 
"... זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד."  (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל לח 448 (2003)).
 
62.        השיקולים לפיטורי התובעת הופיעו במכתב הזימון לשימוע לפני פיטורים אשר נמסר ביום 20.6.2010 לתובעת (מכתב מיום 17.6.2010). להלן נבחן את הנימוקים שהופיעו בו בשים לב לראיות שהובאו בפנינו:
 
א.         סחבת ברישום קרקעות שבהליך הפקעה: בעניין זה טענה הנתבעת כנגד התובעת במהלך השימוע שנערך לה כי התובעת נקטה סחבת בהפקעת שטחים ברחוב סוקולוב בעיר. התובעת טענה מנגד כי התלונה בעניין זה צצה לראשונה בשימוע שנערך לה וכי הסיבה לאי מימוש ההפקעות הינה היעדר בתקציב וכן הנחייה מממלא מקום ראש העיר שניתנה לה בעניין זה (ס' 4 לתצהירה). כמו כן טענה כי תמוה שתלונה על עיכוב משנת 2006 מופיעה בשימוע הנערך בשנת 2010.
 
            במסגרת השימוע, הנתבעת לא הציגה כל מסמך שהופק לאחר שנת 2006 הסותר את טענות התובעת, אשר עדותה באשר להיעדר תקציב לא נסתרה. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי לתצהיר המשלים של מר גורדון מיום 16.1.12, אותו ביקשה להוסיף לתיק – בקשה שנדחתה על ידינו בשל ההשלכות הדיוניות מרחיקות הלכת על הצורך בשמיעת ראיות מחודשת, ועל כן תצהיר זה לא עמד לנגד עינינו כלל ועיקר, ויש להצר על כך שבסיכומים הרשתה הנתבעת לעצמה להתייחס למסמכים האמורים, חרף דחיית בקשתה לצירוף התצהיר על נספחיו. 
 
            גם עדותו של מר עינב בן יעקב לפיה פעל לביצוע הפקעות שלא הושלמו אינה מעלה או מורידה לעניין זה.
ראשית, ברור הוא שכאשר מתחלף בעל תפקיד, הרי שעל מחליפו להשלים משימות שלא נשלמו על ידי קודמו.
שנית, מר בן יעקב כלל לא התייחס בתצהירו באופן ספציפי לדוגמה הספציפית היחידה שהובאה על ידי הנתבעת במהלך השימוע, כלומר לרחוב סוקולוב. אף אם היה מתייחס לכך, ייתכן שבשלב שבו פעל מר בן יעקב הופשר תקציב אשר מנע מהתובעת לפעול, כטענתה.
 
ב.         סחבת במשלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה: העירייה הביאה דוגמאות אחדות לסחבת במסגרת הליך השימוע שנערך לתובעת, והתובעת השיבה תשובות מפורטות הן בשימוע גופו והן בתצהירה המשלים.
 
נאמר כבר עתה כי לא שוכנענו כי אמנם ננקטה סחבת במשלוח התראות. אין בכוונתנו לדון בכל תג ותג בטענות שהועלו כנגד התובעת ובתשובותיה, בהן עיינו ואשר לכולן ניתן משקל. די אם נתייחס לדוגמא אחת בעניין משפחת ירמיהו. התובעת הסבירה בעניין זה כיצד ההליך החל בשנת 2004 וכיצד בנובמבר 2006 נועדה עם משפחת ירמיהו ונמסר להם מכתב התראה. העירייה טענה כי ההליך היה נגוע בסחבת שכן רק בשנת 2010 הוגשה התביעה כנגד משפחת ירמיהו. על כך נעיר ראשית, כי התובעת הבהירה מדוע עוכב ההליך בין שנת 2007 לשנת 2010 (שחזור פרצלציות בקרקע לנוכח הגילוי לפיו החנויות נשוא התביעה בנויות על קרקעות בבעלויות העירייה, וקק"ל וקושי בזיהוי הנכס). שנית, בסיכומיה כותבת העירייה כי הטענה כנגד הנתבעת היתה סחבת במשלוח התראות ובקידום תביעות פינוי לחייבים, אולם עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה כי הטענה כנגד הנתבעת נגעה רק למשלוח התראות. כיצד איפוא הופיעה טענה בעניין קידום תביעות הפינוי ומדוע לא הוצגה טענה זו לתובעת במהלך השימוע? לנתבעת פתרונים.
 
ושוב נזכיר מושכלות ראשונים – זכותו של העובד להיות מועמד על מכלול הטענות כלפיו. כתבי בי-הדין אינם יכולים להוות מקצה שיפורים לטענות כנגד הנתבעת ולפיכך, איננו צריכים להידרש כלל לשאלת סחבת בקידום תביעות פינוי.
 
ג.          ספר נכסי העירייה: בעניין זה התכתשו הצדדים רבות, בניסיון לשכנע אותנו לאמץ את גירסתם. הנתבעת טענה בשימוע כי "...עד למועד זה לעירייה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה". כן נטען כי התובעת אינה מספקת נתונים לעירייה בעניין הנכסים. בתצהירה המשלים טענה התובעת כי ספר נכסים קיים מזה שנים ומתעדכן באופן שוטף (ס' 6 לתצהיר). עוד טענה כי מעולם לא קיבלה תלונה בעניין זה, זולת בשימוע.
 
1.         מר גורדון העיד כי בשנת 2004 פנתה התובעת ליועצת חיצונית לשם השלמת ספר הנכסים וצירף את פרוטוקול ועדת ההזמנות מיום 26.2.2006 בו מצוטטת התובעת כמי שמצדיקה את הפנייה ליועצת חיצונית באומרה "כרגע אין לנו מי שירשום נכסים וזה נופל עלי. יש חובה לפי התקנות שחייבים לנהל רישום. גם סקר נכסים לא עשינו כך שעלול להיות מצב שיש לנו נכסים שאנו לא יודעים על קיומם..." (נספח כט' לתצהיר מר גורדון).
 
2.         בלא קשר לטענות העירייה בדבר שכירת היועצת החיצונית, ויעילותה, הרי שהפרוטוקול האמור מחזק טענות התובעת, לפיהן ספר הנכסים היה קיים ונוהל על ידיה וכי כפי שטענה התובעת בעצמה, הבעיה היא באי-עריכת סקר נכסים. כעולה מהפרוטוקול האמור, אותה יועצת חיצונית הועסקה 100 שעות בחודש וביצעה פעולות רבות, אך חרף זאת נותרו פעולות נוספות לביצוע (ר' מוצג נ/5, הוא מכתבה של היועצת למר בן יעקב בנוגע לפעולות במסגרת ההתקשרות עמה).
 
3.         בהחלטה בצו המניעה הזמני הצביע כבר בית דין זה (מותב בראשות חברתי כב' השופטת גילצר) על הפערים בין טענת העירייה בשימוע לפיה אין ספר נכסים לעירייה, לבין הטענה בתצהיר מר גורדון, לפיה התובעת נקטה סחבת בהכנת ספר הנכסים.
 
4.         הנתבעת מפנה גם לדו"חות ביקורת של חברות חיצוניות שנתבקשו לבדוק את מצב ספר הנכסים של העירייה (ר' נספחים ד' ו-ה' לתצהיר גב' מלך). מדו"חות אלה עולה כי אכן נפלו פגמים בניהול ספר הנכסים הקיים. מועדו של הדו"ח ראשון הנוגע לכשלים אלו הינו יוני 2011 (צורף לתצהיר גב' מלך). עולה כי רק במהלכו של הליך זה, נקטה הנתבעת הליכים על מנת לבחון את הכשלים בספר נכסיה. ודוק: המדובר בטענות לכשלים בספר אשר בעת השימוע נטען כנגד התובעת כי כלל אינו קיים.
 
5.        לא זו אף זו. התובעת העידה כי "אני חושבת שספר הנכסים הוא ברמה טובה משנת 2008 לערך, בהסתייגות שמעולם לא אושר סקר נכסים ברמת השרון". כמו כן, בפרוטוקול ועדת ההזמנות שצורף לתצהיר מר גורדון ציינה התובעת כי "...גם סקר נכסים לא עשינו כך שעלול להיות מצב שיש לנו נכסים שאנו לא יודעים על קיומם". הערות אלה עולות בקנה אחד עם חלק מהכשלים שנמצאו על ידי החברות הבודקות בדו"חות שצורפו לתצהיר גב' מלך ובהם למשל, כשל של "אי-ריכוז נכסים בייעוד ציבורי". הערות אחרות עיקרן בכך שספר הנכסים אינו עומד בדרישות הדין.
 
6.         אין בידינו לקבל, איפוא, את עמדת הנתבעת, הטופלת את מלוא הכשלים שאיתרה בספר נכסיה על התובעת. מה גם, שראוי היה כי עורך הדו"ח יוועץ תחילה באחראי על ניהול ספר הנכסים (שאינו אלא התובעת) בטרם יקבע מסמרות בקשר לכשלים המצויים בו. ושוב נזכיר את המובן מאליו – כל הכשלים עליהם מצביעה הנתבעת אותרו בספר נכסים אשר הנתבעת טענה בשימוע שערכה לתובעת כי איננו קיים כלל. במהלך השימוע לא נטען כנגד התובעת כי קיימים כשלים בספר אותו היא מנהלת, אלא שספר כזה אינו קיים. טענות אלה לא ניתן ליישב זו עם זו והן מחזקות את המסקנה כי הנתבעת נאחזה בכל תירוץ אפשרי כדי להפטר מהתובעת.
 
ד.         אי מתן שירות מספק לתושבים: התובעת טענה כי במהלך שנותיה הרבות נתנה שירות לעשרות אלפי תושבים ותמהה כיצד בוססו הפיטורים על סמך תלונות אחדות בלבד. אף כאן אין בכוונתנו לנתח כל תג ותג בתלונות שצורפו לשימוע. חלקן נותחו כבר בהחלטה בצו המניעה הזמני ולא מצאנו כי בראיות שהובאו בפנינו יש כדי להוכיח סטייה מן הקביעות הלכאוריות שם.
 
נאמר כי מקובלת עלינו הטענה לפיה תפקידה של התובעת כרוך מטבעו בחיכוך מתמיד ובעימות עם קהל הפונים. לפיכך, טבעי כי חלק מהפונים לא יהיו מרוצים. לא ראינו כי צורף למסמך השימוע שטף של תלונות תושבים אלא מספר מועט יחסית של מכתבים המעידים על תלונות כנגד התובעת. ראינו טעם לפגם באיזכור חלק מן התלונות – כך, למשל איזכור מר בר עוז, אשר לטענת התובעת איים על התובעת בתקיפה שבגינה אף הגישה תלונה משטרתית (נספח 11 לתצהיר המשלים מטעם התובעת).
 
בסיכומיה, נסמכת הנתבעת על לא אחרת מאשר ההקלטה שצירפה התובעת בשיחתה עם ראש העיר מיום 27.4.2010. ראש העיר מציין בה כי "יש תלונות עלייך מתושבים, על ההתנהגות שלך...". חמור בעינינו כי הנתבעת השמיטה מהציטוט את המשכו של המשפט, באופן אשר גובל בניסיון להטעות את בית הדין, שכן מלוא המשפט הינו: "יש תלונות עליך מתושבים, על ההתנהגות שלך, לעומת זה יש כאלה שמוכנים להתאבד בשבילך, תושבים" (עמ' 15 לתמליל, ש' 18 – 20; ההדגשה שלי – מ.ש.).  אף דבריו אלה של ראש העיר עולים בקנה אחד עם הסברה של התובעת כי תפקידה, הגורר עימו לעיתים חיכוך עם תושבים, עלול להקים עליה תלונות מצד מקבלי השירות ולא רק מחמאות.
 
ה.         היעדר טיפול ראוי בפלישה ובניה בלתי חוקית בשטח ציבורי ברח' טרומפלדור בעיר: הנתבעת זנחה בהקשר זה את טענותיה בסיכומים אך מכל מקום נעיר בקצרה כי לטענת התובעת, הנושא המורכב נגע לרוב מחלקות העירייה ולא מצאנו כי טענותיה נסתרו.
 
ו.          יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה:
 
1.         ראשית נעיר כי הנתבעת הפנתה בסיכומיה לתצהיר מהנדסת העיר הגב' טלי שמחה-אליקים. 
העתק תצהיר כאמור צורף לתצהיר הגזבר מר גורדון ואולם לא הוגש כתצהיר בתיק עצמו, ומאליו מובן כי איש לא נחקר על האמור בו.
 
2.         לפיכך, בשאלת יחסי התובעת עם מהנדסת העיר אין בפנינו אלא גרסת התובעת שלא נסתרה לפיה היו ביניהן חילוקי דעות אולם התנהלו ביניהן יחסי עבודה תקינים. יתרה מכך, אופן הכנסתו של תצהירה של הגב' אליקים לתיק מחזקת לטעמנו את גירסת התובעת.
 
3.         אחר אומרנו זאת, נעיר כי אכן, מיתר העדויות שהובאו בפנינו מצטיירת תמונה ברורה ולפיה לתובעת יחסים עכורים עם חלק מהכפופים לה והממונים עליה. התובעת אישרה כי יחסיה עם ראש העיר הינם עכורים, כי יחסיה עם היועץ המשפטי התערערו החל משנת 2008, כי יחסיה עם מר רטנר התערערו במקביל לכך שהלה הסתכסך גם עם יתר בכירי העירייה.
           
4.         גם במישור יחסי העבודה עם העובדים הכפופים לתובעת, שוכנענו כי אכן קיימים יחסי עבודה עכורים. נרחיב על כך את הדיבור בהמשך פסק דיננו, בבואנו לדון בשאלת הסעד הראוי.
 
5.         למרות כל האמור, לא נעלם מעינינו כי מכתבי התלונה בעניין יחסי העבודה הרעועים גובשו לאחר ינואר 2010. כך, עיקר מכתביו של היועץ המשפטי עו"ד בלום המלינים על תפקודה של התובעת נכתבו במועדים אלו. כך, הגב' שלומית רז בתצהירה כי: "ביולי 2010, לאחר שהבנו שאיילת מועמדת לפיטורים וכי יכול להיות שמישהו יתייחס לפנייתינו, חתמנו אני ויקי על המכתב והגשנו אותו לראש העיריה".
 
6.         עולה איפוא השאלה – מה קדם למה? האם ראשית נוצרו יחסי עבודה עכורים ובהמשך להם פוטרה התובעת, או שמא סביב הליך פיטורי התובעת, בידודה, הצמדת פקחים ומשגיחים והרחקת התובעת מהעירייה גם בתקופות בהן עבדה בה עדיין, נוצרה הסלמה של ממש ביחסים.
 
7.         נעיר כי מסקנתנו הינה כי אף אם נקבל את הגירסה שבין התובעת לבין מכלול עובדי הנתבעת לא שרר "אביב" של יחסי עבודה ולא לבלבו יחסי חיבה הדדיים, הרי שהסלמה של ממש היתה רק לאחר פיטורי התובעת או למצער, לאחר ינואר 2010 – והכל סביב פיטוריה והשבתה של התובעת לעבודתה.
 
8.         מכל מקום, לא נראה כי שאלת יחסי האנוש היוותה משקל סגולי מכריע בהחלטה על פיטורי התובעת. עיון בזימון התובעת לשימוע מעלה כי צויין שם אמנם כי לתובעת בעיה של יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה, אולם הדוגמה היחידה שפורטה שם הינה סירוב לעבוד בשיתוף פעולה עם אגף ההנדסה. תמוה בעינינו, איפוא, שדווקא מהנדסת העיר לא הובאה לעדות בהליך העיקרי. לא לחינם מפנה הנתבעת בסיכומיה לתצהיר מהנדסת העיר הנזכר לעיל, אולם כאמור, אין בידינו לקבל תצהיר זה ולא הוכחו בפנינו כלל יחסיה העכורים של התובעת עם מחלקת ההנדסה.
             
ז.          היעדרויות ואיחורים:
 
עיון בתמליל שיחתם של התובעת ושל ראש העיר מאפריל 2010 מעלה כי אמנם, ראש העיר מציין בפני התובעת שלעיתים אינה מגיעה לעבודה, אולם זוהי העדות היחידה לעניין זה. העירייה לא צירפה להליך כל תלונה, מכתב או דוח"ות נוכחות שיעידו על היעדרויות ואיחורים כאמור בתקופה שקדמה לשימוע התובעת. אכן, לתצהיר מר גורדון צורף מכתבו של סמנכ"ל העירייה בדבר שהות התובעת בבית קפה במהלך שעות העבודה ושהייה מחוץ למשרדי העייריה בשעות העבודה (נספח י"ב לתצהיר מר גורדון).
נזכיר כי מכתב זה נכתב ביום 22.7.2010, כלומר לאחר עריכת השימוע לתובעת. למערכת היחסים בתקופה זו נתייחס בהמשך, במסגרת מתן דעתנו לשאלת הסעד הראוי, אולם אלו אינם יכולים להעיד על איחורים והיעדרויות בתקופת שקדמה לשימוע, בפרט כאשר נזכיר כי מדובר בתקופה בה הגיעו היחסים בין הצדדים לשפל חסר תקדים, כאשר לתובעת הוצמד פקח מטעם העירייה שעקב אחר צעדיה וליווה אותה בשעות העבודה – עובדה אשר לא הוכחשה על ידי הנתבעת.
 
63.        לכל אלה נוסיף כי המסמכים שצורפו למכתב הזימון לשימוע והיוו הנמקה לפיטורים הרחיקו עד עשור שלם עובר לזימון התובעת לשימוע. מה טעם יש בצירוף תלונת תושבים בודדים כאלה ואחרים לאורך עשור שנים, כאשר מבקשת הנתבעת לבסס עילת פיטורים ממשית ועכשווית?
 
כן נוסיף כי בתקופה זו התובעת זכתה גם לשבחים מתושבי העיר, כעולה מנספחי א' לתצהירה. אלו מאזנים את התמונה ומביאים אותנו למסקנה כי תפקידה של התובעת מעצם טיבו הוא שהביא עימו חיכוך עם קהל ומכאן שגרר הן שבחים והן תלונות מצד תושבים.
 
נוסיף כי הנתבעת עצמה חלקה שבחים לתובעת. התובעת צרפה לתצהירה בבקשה לסעד זמני מכתבים של עו"ד יעל שילוני אשר טיפלה באותה עת מטעם העירייה בדרישות הממונה על השכר בנושא חריגות שכר ששולמו לעובדים, ובמכתבים אלו יש התייחסות חיובית לעבודתה של התובעת.  (נספחי א' 1 ו-א' 2 לתצהירה בבקשה). 
 
אף אם נקבל גירסתה של הנתבעת כי התובעת היתה מעורבת בניסוח המכתבים של עו"ד שילוני, הרי שבכל מקרה אין חולק שהעירייה גוננה על העמדה העקרונית שבמכתבים ולפיהם אין לפגוע בשכרה של התובעת.
 
64.        לכך יש להוסיף גם את האמור בנספח א' 16 לאותו תצהיר, מכתבה של עו"ד שילוני בשם העירייה למבקר המדינה, מיום 9/7/09, בו מצויין בהערת שוליים 15:
 
"מ.מ. וסגן ראש העיר מסר שעו"ד שושני ג'ינו נחשבת בעיניו למנהלת מקצועית ותובענית.
הוא דחה את טענות המתלונן לעניין הקשר שלה לראש העיר, והזכיר, בין היתר, כי ההחלטה על המכרז לשמאי התקבלה למרות דעתה".
65.        עינינו הרואות אם כן כי השבשבת מסתובבת בהתאם לרוח המכתב, שעה שצריך היה להתגונן אל מול טענות השמאי מר רטנר הרי שהתובעת הינה "מנהלת מקצועית ותובענית" ומשאולם מסר חינה, הרי שמדובר בעובדת שמופנות כלפיה מלוא החופן טענות.
 
66.        לבסוף, נוסיף ונזכיר כי לתובעת ניתנו בשנת 2009 סמכויות כבדות משקל כגון טיפול בנושא היטלי ההשבחה, מינוי שמאים, ביקורות שומות והופעה בפני ועדת היטל השבחה (נספח א'14 לתצהיר התובעת). הסברו של ראש העיר כי נכנע בעניינים אלה ליו"ר הוועד (עמ' 75 לפרו', ש' 19) אינו מתיישב עם השכל הישר, לנוכח היקף התפקידים שהופקדו בידי התובעת ומידת האמון הנדרשת בתפקידים מעין אלו.
 
67.        נשוב ונדגיש כי הליך הפיטורים נבחן תוך ששבנו והזהרנו עצמנו שלא להכנס לנעליה של וועדת הפיטורים, שכן בית הדין אינו בא במקום המעסיק ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בהחלטה שבהליך השימוע.
הבחינה לעיל באה להמחיש כי עילות השימוע נאספו ונבררו ממקורות שונים, תקופות שונות, והקשרים שונים – בלא כל חוט מקשר ובלא כל עילה של ממש לאיסופם של עילות אלה דווקא. כפי שראינו, לחלק מן העילות אין כל תימוכין, ומשקלן הסגולי של האחרות קטן. בזוכרנו כי קדם לכל אלה רצונו של ראש העיר לפטר את התובעת, מסקנתנו, היא איפוא, כי רצף הטענות שהועלו במסגרת הליך פיטורי התובעת לא היוו את הסיבה לפיטוריה כנטען על ידי הנתבעת.
 
68.        משזו מסקנתנו, לא נותר אלא ללמוד על השיקולים שעמדו בבסיס הפיטורים מתוך דבריו של ראש העיר עצמו, כפי שבאו לביטויים בשיחה מיום 27.4.2010 שהקליטה התובעת וכפי שהובאו על ידינו לעיל. אין צורך לצטט בשנית את מלוא הביטויים, אך די אם נזכיר אמירה זו:
 
"...את לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה, לא יודע מה, אני אמצא איזה פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה, והוא לא יכול להסתדר ואני אומר רבותיי תודה רבה עד פה, קדימה. יש לי דו"ח שאמר: ניסיתי לעשות, נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט, אני מעביר אותה. מה, בית משפט יכול למנוע את זה?" (עמ' 25, ש' 1 – 7) (ההדגשה שלנו – מ.ש.).
 
            אין זו אלא אמירה שיש בה כדי להצביע על שיקולים זרים המניעים את ראש העיר, אשר אומר לתובעת בלא כחל וסרק כי יחפש סיבות לפיטוריה "מתחת לאדמה", כלומר, גם במקום שאין סיבות כאלה. הן באמירות המצטברות של ראש העיר בשיחה שהובאה בפנינו, והן בקביעותינו לעיל כי בחלק ניכר מן הטענות שהועלו כנגד התובעת לא הוכח בפנינו שיש ממש, יש כדי להכתים את מהלך הפיטורים כמהלך שנעשה שלא כדין, וממניעים זרים.
 
הדברים מעידים על כך שראש העיר ביקש לפטר את התובעת ובנחישותו לפעול כך, גמר אומר בלבו לעשות כל שבכוחו כדי להביא לפיטורים – בין אם על ידי הוצאת כספי ציבור והצעת תנאי פרישה מיטיבים לתובעת, ובין אם על ידי טפילת עילות פיטורים שבחלקן אין ממש. זוהי אינה פעולה תמת לב של מעסיק המבקש להורות על פיטורי עובד שכשל.
 
69.        אנו סבורים כי די בכך כדי לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי ראש העיר פעל משיקולים שלא כדין.
 
70.        נציין כי גם אם לא היינו קובעים כי הנטל הורם, הרי שאנו סבורים ממילא כי לכל הפחות יש בהקלטות שהובאו כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת להראות כי פוטרה משיקולים ענייניים ופיטוריה היו כדין. נטל זה, כפי שבואר כבר לעיל, לא הורם, שכן התקשינו לקבל את נימוקיה של הנתבעת לפיטורים כפי שהובאו במסגרת הליך השימוע.
 
71.        בנסיבות אלה, אין לנו אלא להסיק כי הנתבעת הביאה בחשבון במסגרת מכלול שיקוליה שיקולים פסולים, ומכאן שעסקינן בפיטורים שלא כדין.
 
72.        אין חולק כי שעה שראש העיר הונע על ידי מניעים זרים שלא פורטו בהליך השימוע, מדובר בפיטורים שלא כדין. יחד עם זאת, לשאלת המניע חשיבות ראייתית באשר היא יכולה לחזק מסקנתנו דלעיל, וכמו כן, היא בת חשיבות בשאלת הסעד הראוי, בשים לב לחומרת המניע הזר.
 
73.        טענת התובעת הינה כזכור כי לאחר חודש ינואר 2010, עת החלו ההליכים כנגד אחות ראש העיר, החמיר היחס אליה עד שהוביל לפיטוריה.
            כנגד טענה זו התגוננה הנתבעת בכמה מישורים:
 
ראשית, טענה כי התובעת פוטרה ממניעים אחרים. כפי שפורט לעיל, לא שוכנענו בטענה זו.
 
שנית, נטען כי התובעת כלל אינה הגורם שהורה על הגשת התביעה כנגד הגב' מאיר, והיה זה מ"מ ראש העיר מר מאיר דורון ז"ל ולפיכך אין כל הגיון בטענותיה כי היא ש'תספוג את האש' בעניין זה.
 
שלישית, טענה הנתבעת להיעדר סמיכות זמנים בין המועד בו החלה התובעת לסבול לכאורה מהתנכלויות והמועד בו דובר עמה על פיטוריה, לבין המועד בו הועלתה טענת התובעת כי ההתנכלויות והליך הפיטורים קשורים לשחיתות ראש העיר ומכאן טענה שיש להסיק שהתובעת ביקשה לקנות חסינות מפני הליך הפיטורים בטענותיה לשחיתות.
 
74.        להלן נבחן את הטענות הנוגעות ליוזמת התביעה כנגד גב' מאיר, ולסמיכות הזמנים:
 
א.         יוזם התביעה: אין חולק שהן התובעת והן מ"מ ראש העיר דאז, מר מאיר דורון ז"ל, היו מעורבים בהליך התביעה כנגד אחות ראש העיר, הגב' מאיר. הנתבעת טוענת כי מר דורון או היועץ המשפטי עו"ד בלום היו הגורמים שהופקדו על אישור תביעות מעין אלו ואכן, התובעת אינה מכחישה זאת. למעשה, מנספח ב' לתצהירה עולה כי מר דורון אמנם הנחה אותה להגיש את התביעה. שאלת היוזמה, הינה, איפוא, משנית בחשיבותה שכן בפועל, היתה זו התובעת שהגישה את התביעה ולפיכך יש הגיון בטענה שמגיש התביעה 'יספוג את האש' – ככל שישנה כזו – בגין הגשתה. על גבי נספח ב' האמור מופיעה תכתובת בכתב יד בין מר דורון לבין התובעת בה, בין היתר, מבקש מר דורון מהתובעת לטפל בפרשה "עד לסיום הפרשה אחת ולתמיד" וכן מעדכנת התובעת את מר דורון כי התביעה הוגשה. ממסמך נ/4 שהוגש על ידי הנתבעת ומנספחים ד'-ו' לתצהיר התובעת עולה כי התובעת היתה בקשר עם משרד עורכי הדין החיצוני שטיפל בתביעה, ניהלה עמו תכתובת והתעדכנה בנעשה בקשר לאותה תביעה שעתידה להיות מוגשת וכן נתנה הנחיות לאחר שהוגשה.
עולה, אם כך, כי השאלה מי יזם את התביעה אינה בת חשיבות להכרעה בשאלה האם ראש העיר התנכל לתובעת או ביקש לפטרה בשל אותה תביעה שכן לא יכול להיות חולק שהתובעת עסקה באופן אישי בהגשת התביעה ובפיקוח על ניהולה.
 
            נעיר עוד כי גם לשאלה אם התביעה נדחתה בסופו של יום אם לאו אין משמעות בשאלה אם חוותה התובעת התנכלות בשל עצם הגשתה אם לאו. כמו כן, למעט רמיזה גסה ובוטה בסיכומי הנתבעת (ס' 176) שלא היה לה כל מקום, לא מצאנו אצל הנתבעת טענה כי התובעת פעלה להגשת התביעה בזדון (ונעיר עוד כי הטענה בסיכומים לפיה התובעת פעלה בזדון אינה מתיישבת עם הטענה לפיה התובעת כלל לא יזמה את התביעה).
 
ב.         סמיכות הזמנים: כפי שפירטה דווקא הנתבעת בסיכומיה באופן ממצה (ס' 161), ביום 18.1.2010 הוגשה התביעה כנגד הנתבעת, בפברואר 2010 הכפיף ראש העיר את התובעת לניהולו ובמרס 2010 הודיע לה ראש העיר כי בכוונתו לפטרה. לטעמנו, סמיכות זמנים שכזו יש בה דווקא כדי להטיל צל כבד על טענות הנתבעת ביחס להיעדר קשר בין התביעה כנגד אחות ראש העיר לבין הפיטורים. 
 
זאת ועוד, עיון בנספחים ד'-ו' לכתב התביעה מעלה כי חרף הנחיית מר דורון לפיה התובעת תטפל בפרשה הנוגעת לאחות ראש העיר, הרי שנראה כי בשלב מסויים פנה מר דורון ישירות למשרד עורכי הדין החיצוני שטיפל בתביעה וביקש להורות על מחיקת התביעה, בין היתר לנוכח פניית ב"כ הגב' מאיר לעירייה ביום 18.2.2010 במסגרתה הבהיר כי הגב' מאיר פינתה את הנכס. עוד ראינו כי ביום 22.4.2010 שולחת התובעת מכתב למשרד עורכי הדין החיצוני בו היא מבקשת להמשיך בתביעה. מכתב זה והנחיה זו יוצרים זיקה של ממש להליך פיטורי התובעת, שכן נכתב בסמיכות זמנים לזימונה של התובעת לשיחה עם ראש העיר ביום 31.5.2010  בה הוצע לה לעבור לתפקיד אחר בעירייה או לחילופין לפרוש; וכן להתייעצות עם ועד עובדי העירייה מאותו יום ביחס לפיטורי התובעת.
 
מסקנתנו איפוא הינה כי סמיכות הזמנים מעידה דווקא על קיומו של קשר בין הליך הפיטורים לבין התביעה נגד אחותו של ראש העיר.
 
75.        זאת יש לומר - איננו סבורים כי בהליך זה הוכח בפנינו שראש העיר ניסה להתערב באופן כזה או אחר בשאלת הגשת התביעה נגד אחותו או מחיקתה. התובעת טוענת אמנם כי מר דורון ביקש ממנה "למסמס" את התביעה כלשונה, אולם כל שראינו הינו הנחיה של מר דורון למחוק את התביעה, לנוכח מכתב המבשר על פינוי הנכס על ידי הגב' מאיר.
מוכנים אנו לראות בפניה זו פניה מטעמים עניניים. יחד עם זאת, שוכנענו כי סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין הליכי התביעה, יש בה כדי להטיל צל כבד על שיקוליו של ראש העיר בפיטורי התובעת.
יש להבחין איפוא בין התערבות ראש העיר בתביעה נגד אחותו, לבין האפשרות שלפיטורי התובעת יש קשר לפעילותה כנגד אחות ראש העיר.
 
76.        אם נוסיף לאמור לעיל את נוסח ההקלטה של ראש העיר ביום 27.4.2010 (קרי, חמישה ימים בלבד לאחר שהתובעת מורה על המשך התביעה כנגד גב' מאיר) כפי שהבאנו לעיל, בהחלט ניתן להסיק שאחד משיקוליו של ראש העיר להורות על פיטורי התובעת הינו מעורבותה בתביעה כנגד אחותו.
 
כפי שהבהיר לתובעת באותה שיחה, כעס ראש העיר על הגשת התביעה וציין:
 
"אני לא יודע. אין לי מושג. אני רק אומר דבר אחד, אם בית המשפט... יגיד שעירית רמת השרון הכניסה אותה מטעמים שהם לא רלבנטים ולא היו צריכים להכניס אותה, והיא תתבע את העיריה ותזכה בכסף, אני אחייב את עובדי העיריה, ואני אמרתי את זה בהתחלה. אחייב אותם בהוצאות אישיות בנושא הזה. למה? כי מהתחלה לא היו צריכים להכניס אותה. אבל אם בית המשפט יגיד שהיא מחוייבת, אני לא נכנס לזה. זה הנקודה. אני לא נכנס. לא זה. אני לא רוצה, אני גם לא רוצה להלך אימים חס ושלום לעובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... לא מתערב בעניינים של המשפחה שלי ככה. כי השם שלי חשוב לי יותר מהכל". (עמ' 34 – 35, ש' 1 - 25, 1 – 8, בהתאמה).
 
77.        לא נעלמה מעינינו הסיפא לדברים, שם מציין ראש העיר כי אינו מתערב בענייני משפחתו על מנת לשמור על שמו הטוב. עם זאת, נעיר כי עצם קיומה של שיחה שכזו מהווה התערבות בלתי ראויה בענייני משפחתו, בפרט כאשר ברור לו שהתובעת מפקחת על התביעה האמורה ועוסקת בה. הנתבעת העלתה טענה לפיה התובעת היא שמשכה את ראש העיר בלשון על מנת שידבר בעניין זה, תוך שהיא מקליטה אותו בסתר. זו טענה בעייתית הגורסת כאילו ראש העיר אינו אחראי למילותיו. מעבר לכך נעיר כי ראש העיר בעצמו העיד כי ידע על כך שהשיחה מוקלטת (עמ' 77 לפרו', ש' 31) וחזקה, איפוא, שאם ידע על ההקלטה, נזהר   בלשונו ... 
 
78.        אשר לפרשת מג'יק פיוצ'ר: בשים לב למסקנתנו דלעיל, אין לנו צורך להידרש גם אליה. יחד עם זאת, נעיר בראיות שהובאו בפנינו אין די כדי לבסס מסקנה כי קיים קשר כזה או אחר בין פעילותה של התובעת במסגרת פרשה זו לבין פיטוריה, או לפעילות בלתי ראויה של ראש העיר במסגרת פרשה זו.
 
79.        סוף דבר, בשים לב לסמיכות הזמנים בין פיטורי התובעת לבין טיפולה בתביעה כנגד אחות ראש העיר, אנו סבורים כי גם בסוגיה זו הועבר הנטל את כתפי הנתבעת להראות את היעדרו של קשר בין השניים, ובשים לב למסקנותינו דלעיל ביחס לעילות השימוע, לא הורם נטל זה.
 
פגמים בהליך הפיטורים
 
80.        די באמור לעיל על מנת להכריע את התובענה ולקבוע כי התובעת פוטרה שלא כדין. יחד עם זאת, לא נעשה מלאכתנו שלמה אם לא נתייחס להליך הפיטורים גופו. ודוק: בשים לב לתוצאת הדברים לעיל, ומשממילא קבענו כי נפלו פגמים בפיטורים גופם, אין בכוונתנו להתייחס למכלול טענות התובעת. עם זאת, נתייחס למספר פגמים צורמים בהליך, שיש ליתן עליהם את הדעת.
 
81.        כזכור, הנתבעת התחייבה בפני מבקר המדינה כי לא תקבל החלטה כלשהי עד לסיום בירור תלונת התובעת או עד להחלטה אחרת של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (נספח יג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). שיקול זה, בין יתר השיקולים, היה אחד מנימוקיו של מבקר המדינה שלא ליתן צו הגנה זמני לתובעת.
 
82.        דא עקא, שיום לאחר שמיעת התובעת – ומבלי שהובא בפני חברי ועדת השימוע כלל תמליל הדיון, שמהלכו הוקלט, מיהרה הנתבעת להכריע בדבר פיטורי התובעת. כשנשאל הגזבר מדוע לא המתינו לתמליל האמור השיב בחקירתו בפנינו כי חברי הוועדה העדיפו לקבל החלטה כשהחומר עוד טרי בראשם וכי "היה בו צורך, מהטעם אפילו שייראה שעשינו פרוטוקול מסודר ומפורט בנושא. חשוב לנו שהצדק גם ייראה ולא רק יבוצע". בכל הכבוד, כך לא מקפידים כי הצדק ייראה. אם הקלטת השימוע נדרשה אך ורק לשם כך שייראה כי הצדק נעשה, בלא שנעשה בה כל שימוש, הרי שהדבר מעיד כי מדובר בטקס גרידא. יש בכך טעם לפגם שכן הלכה היא מימים ימימה ששימוע אינו טקס גרידא שיש לערוך מצוות אנשים מלומדה.
 
זאת ועוד, התחייבותה של הנתבעת שלא לקבל החלטה לא כובדה ואף בכך יש טעם לפגם. אכן, ההחלטה לא פורסמה עד למועד בו קבע מבקר המדינה את שקבע, ומכאן שפגם זה לא יורד לשורשו של עניין, אך בשים לב להתנהלותה הכוללת והמצטברת של הנתבעת יש בכך כדי לחזק מסקנותינו דלעיל בדבר הליך פיטורים פגום.
 
83.        פגם נוסף אשר אנו סבורים כי נפל בהחלטת ועדת השימוע שהכריעה בדבר פיטורי התובעת הינו היעדר התייחסות לטענותיה של התובעת. אין בהחלטה דיון כדבעי או שקילת איזה מטיעוני התובעת, אשר כפי שכבר פירטנו, ביחס לחלקן לפחות יש יותר מאשר ממש.
 
84.        אכן, לא מצופה כי הליך השימוע בפני הנתבעת יהפוך להליך הוכחות ואין מצופה כי החלטת ועדת השימוע תהפוך לפסק דין, אך מצופה מרשות ציבורית כי לא תפטור במשפט אחד הסברים ארוכים ומפורטים להם הקדישה התובעת שעות ארוכות על מנת להראות כי הטענות נגדה אינן כצעקתה.
חובת תום הלב המוטלת על המעסיק מחייבת כי יידרש לטענות שהועלו בפניו על ידי העובד. ירצה - יקבלן, לא ירצה - לא יקבלן, אולם כך או כך עליו לנמק החלטתו שכן:
 
"העדר הנמקה, מעמיד את הביקורת השיפוטית בפני "השורה התחתונה" בלבד של ההחלטה מושא הדיון. מה גם, שֶאֶל מול החלטה "סתומה" ומרוקנת מתוכן, עשויה להישמע ביתר שאת טענתו של הנפגע, בדבר שיקולים זרים בהם נגועה ההחלטה שהתקבלה בעניינו" (ע"ע (ארצי) 1290/02 מדינת ישראל – אלי שדה, לא פורסם (2003)).
 
הסברי הנתבעת הנרחבים בסיכומיה, המבהירים מדוע אין די בנימוקי התובעת בשימוע ומדוע הטענות כנגדה שרירות וקיימות, מקומם היה בהחלטת ועדת השימוע איפוא – ולא בשלב זה.
 
85.        טענת הנתבעת, כי התקיים דיון ענייני בטענות התובעת המתועד בפרוטוקול דיון ועדת השימוע, שנשלח לתובעת יחד עם החלטת הוועדה, הינה לעג לרש. כל שצויין בפרוטוקול לגופו של עניין הינו כי הוועדה מצאה כי "...אין בטענותיה של הגב' ג'ינו, אשר הובאו באמצעות עורך דינה, כדי לשלול או להפריך את טענות העירייה הרבות נגדה". לנוכח הסוגיות המורכבות שהועלו בזימון לשימוע והטענות המרובות והמורכבות שהועלו על ידי התובעת בשימוע עצמו, אנו סבורים כי אין זה סביר שתוכל להתקבל החלטה רצינית באופן מיידי ובחלוף יממה אחת בלבד.
 
עולה, כי הנתבעת לא לקחה ולו שהות של יום אחד כדי לבדוק ולבחון את הסוגיות, לבחון מסמכים או לנסות להפריך או לאמת את טענותיה של התובעת. המסקנה היא כי ההחלטה התקבלה בלא שנבחנו בחינה מדוקדקת דיה טענות התובעת בשימוע, ולמעשה שההחלטה כבר התגבשה עוד בטרם הוחל בו.
 
הסעד הראוי
 
86.        מסקנותינו בהליך זה הינן חמורות ביותר. הנתבעת לא הרימה את הנטל שהועבר אליה להראות כי בין פיטורי התובעת לבין פעילותה כנגד אחות ראש העיר אין כל קשר; הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות שהליך הפיטורים כנגד התובעת התנהל באופן ענייני; הוכח כי הנתבעת נקטה יד קשה בתובעת במסגרת הליך הפיטורים ולאחריו בהצמידה לה פקחים, בהוצאתה לחופשה כפויה, במינוי איש קשר שיקשר בינה לבין גורמים אחרים עמם צריכה היא לעבוד בשיתוף פעולה וכיוצא באלו. כמו כן, יש לזכור כי בית דין זה הכריע כי הנתבעת ביזתה החלטותיו על דרך של אי ציות לצו המורה על השבת התובעת לעבודתה.
 
87.        בשים לב למסקנות דלעיל, יש לבחון את שאלת הסעד הראוי.
 
המסגרת המשפטית
 
88.        דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין הייתה ועודנה מתן סעד של פיצוי כספי ולא סעד של אכיפת יחסי העבודה. גם במקרים שבהם נפל פסול בפיטורים, נקבע כי יש להעדיף סעד של פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד, מקום בו יש ביכולתו של הפיצוי להיטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה. יחד עם זאת, הגישה בעניין זה אינה נוקשה כפי שהיתה בעבר, כי אם הוגמשה בהלכות שיצאו באחרונה מלפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ובית הדין הארצי.
 
בעניין זה ציין בית המשפט העליון:
 
"ההכרעה בדבר הסעד הראוי לעובד אשר פוטר שלא כדין נתונה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית בהתאם לנסיבות המקרה המסוים שבפניה. שיקול דעת זה מובנה ממלאכת שקילה ואיזון בין מספר היבטים שעליהם נמנים, בין היתר, חומרת הפגם בפיטוריו של העובד; ההקשר התעשייתי והתעסוקתי של יחסי העבודה; הערך שנפגע בפיטורים; אופיו של המעביד – האם הוא גוף פרטי או ציבורי; וההסכם החל על הצדדים..." (בג"צ  4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב לא פורסם, (2009), להלן: "פרשת אלישע").
 
89.        אכן, ככל שחומרת הפגם שדבק בפיטורים תהא קשה יותר, כך יטה בית הדין להורות על אכיפת יחסי העבודה. יחד עם זאת, לא ניתן לנתק את ההכרעה ממסגרת יחסי העבודה השוררת במקום העבודה. וכך ציין בג"צ בעניין זה בפרשת אלישע:
 
"סעד האכיפה מותנה באפשרות לקיימו נוכח המציאות הקיימת במקום העבודה, ובהתחשב בטיב היחסים בין הצדדים ליחסי-העבודה. בבואו לקבוע את הסעד ההולם לעובד אשר פוטר שלא כדין, שומה אפוא על בית המשפט להתחשב במערכת היחסים השוררת במקום העבודה ובהשלכות של אכיפת ההעסקה על הצדדים הנוגעים לעניין הן מבחינה מעשית והן משיקולים של צדק".
 
90.        בעניין צויזנר, קבע בית המשפט העליון כי מקום בו נתגלע משבר אמון חריף בין מנהל בית-ספר לבין צוות המורים, אין זה צודק ואף בלתי אפשרי מבחינה מעשית לכפות על המעביד להחזיר את העובד למשרת הניהול (בג"צ 5618/01 צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (2001) (להלן: "בג"צ צויזנר") על רקע התפיסה כי אין זה ראוי לתקן עוול בעוול, ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו (ר' ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני " כל ישראל חברים" בתל-אביב-יפו - צויזנר, פד"ע לו 438 (2001)).
 
91.        בעניננו יחסי העבודה והמשבר החריף שנתגלע בתובעת הכריעו את הכף לטובת סעד הפיצוי. הנתבעת הגישה בהליך זה תצהיריהן של שלוש עובדות מחלקת הנכסים, הגב' רז, הגב' ברדה והגב' סגל. כך הצהירה הגב' ברדה בתצהירה:
 
"9.       ההשפלות החלו כבר סמוך לתחילת עבודתי כמזכירתה (של התובעת – מ.ש.). כוונתי היא להתבטאויות מבזות כלפי כגון כינויי גנאי – "חוצפנית", "שלושת הקופים", וכ', כשהיא היתה בחדרה ורציתי להכנס לחדרה על מנת לשאול אותה שאלה בענייני עבודה והיא צרחה עלי 'את לא נכנסת אלי לחדר בלי לבקש קודם רשות'.
10.        היא נהגה לצעוק ולכעוס בקולי קולות גם על זוטי זוטות ועל טעויות אנוש...
11.        סגנונה היה בוטה ואלים ומשפיל...".
 
            גב' סגל הצהירה:
 
"10.      פחדתי לענות לה לטלפון, פחדתי מאינטראקציה איתה, ידעתי שכל מגע איתה עלול להוביל לעימות ולצעקות ולסצנה של השפלה.
                        11.        מעולם לא חוותי חוויות כאלה של השפלה מאדם".
 
            מזכירת התובעת, גב' רז, הצהירה גם היא על תחושות "בעתה" ו"פחד", על כך שהתובעת    כינתה אותה בכינויי גנאי והביאה אותה למצב של בכי והשפלה.
 
92.        התובעת טענה בסיכומיה כי הואיל וטענות עובדות מחלקת הנכסים לא הועלו במסגרת השימוע, בכתב או בעל פה, לא מצאו פרקליטיה לנכון "להכשיר טענות אלה", אשר הינן בדויות ומוגזמות, בדרך של חקירה נגדית ובאופן המאפשר לעירייה הרחבת חזית.
 
אכן, בבחינת הליך השימוע גופו לא עלתה סוגיית יחסה של התובעת לעובדות הכפופות לה ולפיכך, עדויותיהן אינן רלוונטיות לסוגייה זו. חרף זאת, אין מדובר בהרחבת חזית. אף אם עדותן של עובדות מחלקת הנכסים אינה דרושה להכרעה בשאלת חוקיות הפיטורים מן הטעם שטענה בעניין זה לא הועלתה כלל בשימוע, הרי שעדיין יש טעם לבירור מסכת היחסים במחלקת הנכסים של התובעת, בשים לב לדרישתה של התובעת כי ינתן בידה סעד של השבה לעבודה. התובעת בחרה שלא להתייחס לטענות אלה, למעט הכחשה כללית.
 
93.        כאמור, כאשר עסקינן בסעד של השבה לעבודה, יש מקום לבחון את השלכות השבתו של העובד לעבודה. בנסיבות שבפנינו, שוכנענו כי השבתה של התובעת לעבודה, אשר כבר הוברר לעיל כי הינה מנהלת "קשוחה" ו"תובענית" אף לפי עדותה, תזרע אנדרלמוסיה בנתבעת. יעיד על כך הליך הביניים במסגרתו הושבה התובעת לעבודתה. הליך זה גרר את הצדדים שוב ושוב לבית הדין והקשה על יחסי העבודה, כפי שהצהיר מר בן יעקב בתצהירו שלא נסתר גם הוא בחקירה נגדית. אף תצהיר המנכ"לית הנכנסת, גב' מלך, התייחס לקשיים שבהשבת התובעת לעבודתה.
 
94.        זאת ועוד, תפקיד כה בכיר כזה שאוחזת בו התובעת דורש קיומם של יחסי אמון מוגברים. אף התובעת לא תרמה להשבתם של יחסי האמון בין הצדדים על רקע המשבר שנוצר. התובעת הקליטה את הממונים עליה והכפופים לה בהקלטות סתר שמוטטו לחלוטין את האפשרות לקיום יחסי אמון בינה לבין גורמים רבים בעירייה.
 
הגם שההקלטות סייעו בידי התובעת להוכיח טענותיה ואלמלא הן יכול והיתה עומדת היום בפני שוקת שבורה בניסיונה להוכיח טענותיה. אך התובעת לא הסתפקה בהקלטת ראש העיר והממונים עליה ובחרה להקליט גם את הכפופים לה, דוגמת הגב' רז (ס' 37 לתצהירה, אשר לא הוכחש על יד התובעת). הדבר אינו עולה בקנה אחד עם יחסי עבודה תקינים, מה גם שאין שום תועלת בהקלטה שכזו שעה שהטענות להתנכלות מופנות כלפי הממונים.
 
אך בכך לא סגי, התובעת אף בחרה לתעד בצילומי וידאו בעבור ערוץ טלוויזיה את חבריה לעבודה וזאת, בה בשעה שמבקר המדינה מברר תלונתה. תפקידה החשוב של התקשורת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" אינו מוטל בספק, אולם דרך התנהלותה של התובעת שהפכה עצמה לכתבת סמויה בתחקיר הטלויזיוני היא פסולה בעינינו, ואף בה יש כדי לשלול אפשרות עתידית של יחסי עבודה סדירים.
 
התנהלותה של התובעת בשעה שתלונתה מתבררת בפני מבקר המדינה, יש בה משום חוסר ניקיון כפיים ולא נוכל לקבל עמדתה לפיה לא ראתה פסול בפניי לערוץ הטלוויזיה ועדותה כי חשבה "שאולי מישהו יתעורר ויחזיר את מערכת היחסים בעירייה למצב הנורמלי" (עמ' 49 לפרו', ש' 18). כך לא מחזירים את השפיות ויחסי האמון במקום העבודה על כנם. בידיה של התובעת ניתנו תרופות אחרות כגון פנייה לגורמי האכיפה, לבית הדין (כפי שאמנם עשתה) או לגורם אחר.
סוף דבר, אף טעם זה מעיד על יחסי העבודה המדורדרים ויש בו משום נימוק לאי אכיפת יחסי העבודה.
 
95.        מן השיקול המעשי, ובשים לב את טובתו של הציבור וטובתם של תושבי העירייה, ואף את טובתה האישית של התובעת, בחרנו ליתן דגש לשיקול המעשי, ולא לאכוף את יחסי העבודה בנתבעת. איננו חלוצים בשקילתם של שיקולים מעשיים שעה שבוחן בית הדין את הסעד הראוי בפיטורים שלא כדין. כך פעל בית הדין הגבוה לצדק אף בפרשת קלפנר, במסגרתה הצביעו ראיות נסיבתיות למכביר על שיקולים פוליטיים בפיטורי העותרים, אך חרף זאת ביכר את סעד הפיצוי (בג"ץ 4284/08 ‏שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, לא פורסם (2010)).
 
96.        אנו מודעים לחשש שמא יצא חוטא נשכר מן הפרשה אולם מדובר ברשות ציבורית קטנה בהיקפה, שאין בה אפשרות לשיבוץ מחודש של התובעת הרחק מראש הרשות ומן האנשים אשר עימם מתגלע כעת הסכסוך במלוא עוזו. בסופו של יום מטרתה של הרשות לשרת את תושביה. אנו סבורים כי ידם של התושבים לא תצא נשכרת מהשבתה של התובעת לעבודתה. אם כך נכריע, נמצא עצמנו דנים בבית דין זה השכם והערב בעניינם של הצדדים, ומשמשים כ"גננת" (כפי שהעידה הגב' מלך בתצהירה, ביחס לתפקיד הנוכחי אותו היא מוצאת עצמה ממלאה). תוצאת פסק הדין יש בה כדי להיטיב עם תושבי הרשות, עובדיה, ולא נהסס לומר זאת – גם עם התובעת עצמה.
 
97.        אשר לגובה הפיצוי: ראשית נציין כי כאשר לא ניתן סעד של אכיפה, תשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין יבוא תחת תחת סעד האכיפה שביצועו בפועל לא הסתייע" (עניין רבקה אלישע, פסקה 31; דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, לא פורסם (1996); עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 8505/96 ד"ר ארנון בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (1998)). מדובר בסעד ה"נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה ולכן אינו בגדר ultra petita" (בש"א (ארצי) 848/07 אלמונית נ' פלוני, לא פורסם (2009)).
 
98.        הכלל הוא כי ככלל, סכום הפיצוי המרבי שיש לפסוק לעובד שפוטר שלא כדין הוא תשלום שאינו עולה על סכום השווה לשכר של שנה (ע"ע (ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות- הרב בנימין כהן, לא פורסם (2005) (להלן: "עניין בנימין כהן"); ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן  - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645, 667 (להלן: "עניין יהודית חנן").
 
במקרים חריגים במיוחד יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר, כאשר בין השיקולים הנמנים בפיצוי חריג כאמור יש לקחת בחשבון שיקולים כגון חלוף הזמן ממועד הפיטורים (עניין בנימין כהן); מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי "עונשי" (עניין יהודית חנן); הסיכוי להמשיך ולעבוד במקום העבודה אלמלא  הפיטורים; הוותק והסטטוס של העובד כעובד קבוע וכיו"ב.
 
99.        בשים לב לחומרת המסקנות אליהן הגענו,  ולאחר התלבטות לא קלה, לתוצאה שאין לאכוף את יחסי העבודה, ותחת זאת להורות כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי על הצד הגבוה של 24 חודשי שכר, וזאת על בסיס שכרה האחרון של התובעת, על כל רכיביו.
            (אין באמור כדי לקבוע עמדה כלשהי בתביעה הקשורה לחריגות השכר).
אנו סבורים כי זה המקום לפסיקת פיצוי "עונשי" ובכך אנו מביאים לידי ביטוי סלידתנו הן מהליך הפיטורים והן ממניעיו והכל כפי שפורט. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן יישא בהפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
           
100.      משמצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אין עוד צורך לדון בעתירתה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לצד סעד האכיפה וכך גם מתייתר הצורך בתשלום הודעה מוקדמת.
 
הוצאות
 
101.      התובעת ביקשה כי ייפסקו לה הוצאות ריאליות וצירפה לשם כך אף חשבוניות שכ"ט ששילמה לב"כ בשל ההליך. כן הצביעה על ריבוי ההליכים שבתיק שנועדו לטענתה להתיש אותה ולגרום לה חסרון כיס. לפיכך, ביקשה כי בית הדין יפסוק לה הוצאות ריאליות בהליך.
 
102.      אנו סבורים כי אכן, יש להורות על פסיקת הוצאות משמעותיות בשים לב לאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת, לריבוי הבקשות, הבקשות החוזרות ונשנות לעיון חוזר בהחלטת בית הדין והליכי הביזיון. לפיכך, בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד ישולם לנתבעת סך כולל של 50,000 ₪.
 
            נוסיף כי לטעמנו התנהלותו של ראש העיר בעניין היא רבת משמעות, ולכן אין מקום כי ההוצאה כולה תושת על הקופה הציבורית, ואנו מחייבים אותו לשאת באופן אישי בסכום של 25,000 ₪ מתוך הסכום האמור.
סך ההוצאות ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
103.      יובהר כי העירייה אינה רשאית לבצע קיזוז מתביעתה בעניין השכר העודף, שכן נושא זה שנוי במחלוקת וטרם הוכרע.
 
על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
 
ניתן היום, ‏כ"ח אייר תשע"ב, ‏20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.
 
 
 
       
נציג עובדים
מר אריה המר
  מיכאל שפיצר, שופט
נשיא
  נציגת מעבידים
גב' חגית פורת
 
 
 
 
 
 
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ס"ע 46609-01-11 ג'ינו נ' עיריית רמת השרון
 
 
 
בפני כב' הנשיא  מיכאל  שפיצר
נציג עובדים - מר אריה המר
נציגת מעבידים - גב' חגית פורת
התובעת: איילת שושני ג'ינו
ע"י ב"כ עו"ד אילן סובל
 
נגד
 
הנתבעת: עיריית רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד סיגל פעיל וזהר גיפס
     
 
 
פסק דין
 
 
 
1.         האם פוטרה התובעת פיטורים שלא כדין, בהליך פגום ומתוך שיקולים זרים ופסולים של הנתבעת ושל ראש העיר העומד בראשה או שמא פוטרה מטעמים מוצדקים בהליך שלא נפל בו פגם? זו השאלה העומדת לפתחנו.
 
2.         בטרם נצלול אל פרטי התביעה ועל מנת שלא נטבע באוקיינוס הפרטים שהציפונו בהם הצדדים, נציג ממעוף הציפור עיקרם של דברים: טענותיה של התובעת מתמקדות בטענה כי הטעם להפסקת העסקתה הוא פעולותיה בניגוד לאינטרסים אישיים של המכהן בראשותה של הנתבעת, מר יצחק רוכברגר (להלן: "ראש העיר"), ובפרט פעולותיה הקשורות בתביעה לפינוי נכס שהוחזק שלא כדין על ידי אחותו של ראש העיר, הגב' טובה מאיר וכן פעולותיה בפרשה הקשורה בחברת "מג'יק פיוצ'ר" (להלן: "פרשת מג'יק פיוצ'ר").
 
3.         מאידך, טוענת הנתבעת כי התובעת נמצאה כמי שאינה מבצעת את תפקידה כמצופה ממנה, ואינה מתאימה לעבודתה בעירייה לנוכח תפקוד לקוי, סחבת, שירות לקוי לעובדי ותושבי הנתבעת, יחסי אנוש גרועים עם עובדי הנתבעת ואי-ביצוע המשימות המוטלות עליה. נדגיש כי עמדת התובעת ביחס לטענות אלה הינה כי אין להן כל יסוד וכי 'נתפרו למידותיה' על מנת להצדיק את הליך הפיטורים, בעיקר לנוכח טענתה שאף לא אחת מן התלונות הועלתה במהלך שנות שירותה הרבות בנתבעת (כ-15 שנה עד למועד פיטוריה).
 
בהתאם, עלינו לבחון במסגרת הליך זה את הסיבה שעמדה בבסיס הפיטורים ולשם כך לבחון ראשית אם יש ממש בטענות כנגד עבודתה של התובעת, ושנית, אם יש ממש בטענות לפיהן בין מניעי הפיטורים היו שיקולים זרים ופסולים של ראש העיר. ודוק: אף אם נסיק כי היתה הצדקה עניינית כלשהי לפיטורי התובעת, אך אחד השיקולים שהביאה הנתבעת בחשבון במסגרת מכלול שיקוליה היה שיקול פסול, הרי שעסקינן בפיטורים שלא כדין.
 
הרקע העובדתי
 
4.         הנתבעת, עיריית רמת השרון, הינה רשות מקומית, עד לפני כעשור - מועצה מקומית, ולאחר מכן הוכרזה כעירייה (להלן: "העירייה").
5.         התובעת הינה עורכת דין במקצועה ומועסקת על ידי העירייה מאז 1995. תחילה גוייסה על דרך של מכרז פומבי לתפקיד הממונה על נכסי הרשות והיתה כפופה למהנדס המועצה. עם פרישתה של רשמת הנכסים בנתבעת לגמלאות נתבקשה התובעת למלא גם את תפקיד רישום הנכסים וכן הופקדה על מתן תעודות על תשלום חובות לעירייה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות. עם הרחבת סמכויותיה הוכפפה התובעת למנכ"ל המועצה.
 
            כמו כן, בדצמבר 2000 הופקדה התובעת על תפקיד יועצת ראש המועצה לענייני מעמד האשה, לפי חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה), תש"ס-2000 ובשנת 2001 – נמסר לטיפולה נושא היטלי ההשבחה בשכונת נווה גן שבעיר.
 
6.         התובעת טוענת, כאמור, כי הועסקה בעירייה במשך שנים ארוכות ללא שהוטל דופי בתפקודה, לשביעות רצון הממונים עליה ותוך שזכתה לשבחים אשר מהם הביאה גם לעיוננו במסגרת הליך זה, ואשר סביב חלק מהם (למשל, מכתבי עו"ד יעל שילוני מיום 19.2.2009 ומיום 9.9.2009, בהם חולקת עו"ד שילוני שבחים לתובעת במכתב לממונה על השכר במשרד האוצר במענה לפנייתו בעניין חריגות שכר בעירייה ובכלל זה חריגות בשכר התובעת; – נספחים א1 ו-א2 לבקשה לסעד זמני) נתגלעה מחלוקת בשאלה אם אמנם ניתנו לתובעת.
 
7.         להלן נפרט את עיקר טענות הצדדים ואת השתלשלות האירועים שקדמו להליך הפיטורים, וכן את השתלשלות הליך הפיטורים גופו – וזאת, כפי שעלו מתוך העדויות והראיות שהובאו בפנינו. נעיר כי לא מצאנו לערוך הפרדה מלאכותית בין טענות הצדדים לבין הפירוט העובדתי, בשל היות הדברים שזורים זה בזה.
 
ההליכים נגד ראש העיר
 
8.         כאמור, התובעת טוענת כי פעלה בניגוד לאינטרסים של ראש העיר. טענה זו נעוצה בשלושה ראשים עיקריים אותם נפרט להלן:
האחד, ההליכים שהחלו בינואר 2010 שעניינם תביעה לפינוי נכס שהוחזק בניגוד לדין על ידי אחות ראש העיר הגב' טובה מאיר;
השני, פרשת  מג'יק פיוצ'ר;
והשלישי, הטענה כי ראש העיר ביקש לנקום את תלונת השמאי מר זהר רטנר למבקר המדינה, אשר לשיטת התובעת ראש העיר סבר כי הוגשה בגין התנהלות התובעת.
 
התביעה לפינוי נכס
 
9.         בינואר 2010 החלו בעירייה הליכים שעניינם תביעה לפינוי נכס ברח' בית שמאי ברמת השרון שעל פי הנטען הוחזק בניגוד לדין על ידי אחות ראש העיר הגב' טובה מאיר. ביום 18.1.2010 הוגשה תביעה לפינוי הנכס ובין ב"כ הגב' מאיר לעירייה החלה מתנהלת התכתבות בעניין זה. ב"כ גב' מאיר כתב לעירייה ביום 18.2.2010 כי גב' מאיר שכרה את הנכס על פי מצג שהוצג בפניה ולפיה בני משפחה מסויימת ממנה נשכר הנכס, משפחת ירמיהו, הם בעלי הנכס (נספח ג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). על גבי מכתב זה נכתבה באותו היום הערת מ"מ ראש העיר, מר דורון, לעו"ד בועז רווה אשר טיפל בתיק כדלקמן:
 
"לעו"ד בועז רווה, בעקבות המכתב הזה נא מחקו את הגב' טובה מאיר מכתב התביעה!"
           
            בהמשך, הביא משרד רווה לידיעת התובעת את הוראת מר דורון והתובעת השיבה כי אם יש הסתייגויות מקצועיות "נראה שאתה חייבים להסביר זאת למאיר (מר דורון – מ.ש.)" (נספח ד' לבקשה לצו זמני). משרד עו"ד רווה הבהיר כי קיימת גם תביעה כספית נגד הגב' מאיר ולא רק תביעת פינוי, וכי לא ניתן לקבל טענותיה בלא שהוצג כל מסמך התומך בהן.
 
10.        ביום 22.4.2010 הודיעה התובעת למשרד רווה כי נוכח פינוי הנכס אכן מתייתר סעד הפינוי, אך עדיין נותר הסעד הכספי ולפיכך לא מצאה לנכון להיענות לפנייה למחיקת התובענה. (נספח ו' לבקשה לסעד הזמני). התובעת מפנה במכתב זה את תשומת הלב לעובדה כי הגרסה של יתר הנתבעים בתיק (מי שהציגו לגב' מאיר, לטענתה, מצג בעלות בנכס) אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הגב' מאיר.
 
11.        לטענת התובעת, החל מינואר 2010, ועל רקע ההליכים הנ"ל, השתנה יחסו של ראש העיר כלפיה מן הקצה אל הקצה והוא החל לגלות כלפיה "עריצות ועוינות" כלשונה. בין היתר, באו הדברים לידי ביטוי בשיחה שקיימה איתו התובעת ביום 27.4.2010. לאחר שיחה זו ובאותו היום כתבה התובעת, על גבי העתק מכתבה מיום 22.4.2010, תרשומת הנוגעת לאותה שיחה, כדלקמן:
 
            "בשיחה עם איציק (ראש העיר – מ.ש.) מסרתי לו שהוצאתי מכתב בעניין עמדתי בנושא מחיקת התביעה כנגד טובה מאיר, לרבות הנימוקים לעמדתי. איציק: בכוונתי לחייב אישית את מי שיגרום לה להוצאות מיותרות, את מאיר (מר דורון – מ.ש.) וכו'..."
 
12.        נעיר גם כי השיחה הוקלטה על ידי התובעת, וכי תמלולה הוצג בפנינו (נספח ז' לבקשה לסעד זמני). להלן הקטעים הרלוונטיים שנאמרו במסגרת השיחה:
 
א.         כך, במהלך השיחה מזהיר ראש העיר:
 
"בגלל שזאת אחותי אני --- (מילה לא ברורה – מ.ש.) אבל אם יהיה מצב שאחותי תגיש תביעה כנגד העיריה על נזק כספי שנגרם לה בגין הדבר הזה, אני אחייב את כל אחד מהאנשים שעשו במלאכה, לרבות מאיר דורון, אחייב אותו בהוצאות על הנזק שייגרם למועצה בגין --- (מילה לא ברורה – מ.ש.) (עמ' 33 ש' 9 – 12).
            ב.         בהמשך מתנהלים חילופי הדברים הבאים:
 
"ראש העיר:     שהגישו את התביעה הגישו נגדי. שאמרו לי תסתכל, תביעה של ירמיהו, אמרתי בליבי תודה רבה, תמשיכו הלאה. לא התערבתי בזה ולא כלום. זה הכוונה. לא התערבתי. רק אני אומר דבר אחד.
                        התובעת:           על מה אתה חתמת? אתה לא חתמת שם על כלום.
                        ראש העיר:       אני עשיתי וי כאילו שתעבירו הלאה, אני לא מתערב בסיפור.
                        התובעת:           אז למה כעסת עלי אחר כך?
                        ראש העיר:       אני אסביר לך למה כעסתי.
                        התובעת:           למה כעסת עלי?
ראש העיר:       כי כשאתה לומד, רואה בעיה, ובאים אלי, במקרה זאת אחותי. ואומרת לי תשמע, מה אני צד בסיפור הזה? לא פנו אלי, לא דיברו איתי, לא הזהירו אותי, לא אמרו לי, אני חוטפת תביעה, זה נראה לי מטורף לגמרי. עכשיו היא תלך לבית המשפט והיא תבוא ותגיד להם רבותיי, מה אתה רוצים ממני? אני שכרתי...
...
התובעת:           הכתב הגנה שלה והגירסא שלה לא מסתדרים ביחד.
....
ראש העיר:       אני לא יודע. אין לי מושג. אני רק אומר דבר אחד, אם בית המשפט... יגיד שעירית רמת השרון הכניסה אותה מטעמים שהם לא רלבנטים ולא היו צריכים להכניס אותה, והיא תתבע את העיריה ותזכה בכסף, אני אחייב את עובדי העיריה, ואני אמרתי את זה בהתחלה. אחייב אותם בהוצאות אישיות בנושא הזה. למה? כי מהתחלה לא היו צריכים להכניס אותה. אבל אם בית המשפט יגיד שהיא מחוייבת, אני לא נכנס לזה. זה הנקודה. אני לא נכנס. לא זה. אני לא רוצה, אני גם לא רוצה להלך אימים חס ושלום לעובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... לא מתערב בעניינים של המשפחה שלי ככה. כי השם שלי חשוב לי יותר מהכל".
                        (עמ' 34 – 35, ש' 1 - 25, 1 – 8, בהתאמה).
 
פרשת מג'יק פיוצ'ר
 
13.        בשנת 2002 ערכה העירייה מכרז שבו זכתה חברת מג'יק פיוצ'ר בחוזה פיתוח להקמת דיור מוגן על פני חלקה של כ-12 דונם, שביתרתה קיים בית ספר. עם השלמת הדיור המוגן, סירבה התובעת לטענתה להיעתר לבקשת החברה לחתום עמה על חוזה חכירה, בשל מחלוקת שהתגלעה בשאלה אם ניצלה החברה זכויות בניה אל מעבר לאלה שהוקנו לה בחוזה הפיתוח שנחתם עמה. הצדדים הסכימו על מינוי בורר לפתרון הסכסוך אולם חרף הסכמה זו, לא הועבר ההליך לבוררות בפני בורר, ותחת זאת, לטענת התובעת התחוור לה בשנת 2010 כי ראש העיר מנסה לייתר את הבוררות באמצעות פתרון אחר, שיתואר להלן.
 
14.        על פי הנטען, ראש העיר ביקש להקנות לחברת מג'יק פיוצ'ר זכויות בנייה במלוא החלקה, ללא מכרז, באופן שייתר הסכסוך ולשם כך יועתק בית הספר, תחילה למבנה זמני ובהמשך לחלקה אחרת שכבר איתר ראש העיר ללא מעורבות התובעת.
 
15.        התובעת טוענת כי בעקבות התנגדותה – בין היתר בישיבה שנתקיימה בעניין זה (ר' תימלול, נספח ח' לבקשה לסעד זמני) בסוגייה - ירדה מסדר היום כוונתו זו של ראש העיר.
 
16.        בישיבה האמורה, שמועדה המדוייק לא הוברר בפנינו, ציינו נציגי החברה כי בפגישה קודמת עם ראש העיר דובר על העתקת בית הספר למתחם זמני ומשם למתחם קבוע. (עמ' 5 לתמליל, נספח ח' לבקשה לסעד זמני) וכי אכן, קבלת מלוא הזכויות על הקרקע עשויה לייתר את הסכסוך (עמ' 13-14 לתמליל).
 
            לאחר אותה ישיבה סוכם כי מהנדסת העיר תפנה אל היועץ המשפטי של העירייה בשאלה אם ניתן להקנות את הזכויות בשטח בית הספר לחברה ללא מכרז ובישיבה בעניין זה ביום 23.5.2010, יחד עם היועץ המשפטי ויועץ חיצוני של הנתבעת, פירטה התובעת את הנזק הכספי העלול להיגרם לעירייה ביישום הצעה זו וההצעה ירדה מסדר היום.
 
17.        לטענת התובעת, מאמציה היו לצנינים בעיני ראש העיר, ואף בשל כך ביקש לפטרה, מר בוריס לוין, מבעלי השליטה בחברת מג'יק פיוצ'ר, מיודד עם ראש העיר.
 
תלונת מר רטנר למבקר המדינה
 
18.        בפברואר 2009  החל מר זהר רטנר לעבוד בעירייה בתפקיד שמאי מקרקעין ובכפיפות למ"מ ראש העיר, מר מאיר דורון. בחלוף כחודשיים נתגלע סכסוך בין מר רטנר לבין מר פרץ פינקו, סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה והתובעת. מר רטנר זומן לשימוע ביום 10.5.2009 אולם מהלך זה לא יצא אל הפועל, לאחר שביום 6.5.200 שיגר מר רטנר מכתב התנצלות למר פינקו.
 
19.        בחלוף ימים האחדים, ביום 20.5.2009, הוכפף מר רטנר לתובעת תחת הכפפתו לסגן ראש העירייה מר דורון ז"ל. בחלוף כשבוע הגיש מר רטנר תלונה למבקר המדינה, בשלל טענות ובהן, בין היתר, טענה לפיה הוריו של ראש העיר שילמו היטל השבחה מופחת בסך 85,000 ₪ במקום 250,000 ₪. התלונה נקבה גם בשמה של התובעת, כמנהלת תחום היטלי ההשבחה בעירייה וכמי שהתנגדה להעסקת מר רטנר ולהעברת סמכויות אליו.
 
20.        בהמשך, פוטר מר רטנר מן העירייה והלה פנה אל מבקר המדינה וקיבל צו הגנה זמני למניעת פיטוריו. מאוחר יותר השתכנע המבקר לבטל את הצו. לטענת התובעת, לימים טען ראש העיר באזניה כי מר רטנר בחר להתנקם בו על יחסה של התובעת כלפיו ועל כך שלא האירה לו פנים.
 
הליך הפיטורים והאירועים שקדמו  לו
 
21.        לטענת התובעת, בפברואר 2012 או בסמוך לכך הודיע ראש העיר לתובעת כי מעתה והלאה תהא כפופה ישירות אליו ודרש כי לא תצא מתחומי העירייה מבלי לקבל את רשותו, לרבות התייצבות לדיונים בתביעות העירייה בבתי המשפט. כמו כן, לטענתה פעם אחר פעם נקראה ללשכת ראש העיר וספגה קיתונות של כעס צעקות ועלבונות.
 
22.        בחודש מרס 2010 הודיע ראש העיר לתובעת כי יש בדעתו לפטרה.
 
23.        ביום 27.4.2010 קיימו התובעת וראש העיר את השיחה שנזכרה לעיל, אותה כאמור הקליטה התובעת בלא ידיעת ראש העיר. בעיקרה, סבה השיחה סביב המשך העסקתה של התובעת לאחר קבלת מסקנותיו של מבקר המדינה הצפויות בתלונת מר רטנר. במסגרת, אותה שיחה, אמר ראש העיר דברים מהם ניתן להסיק כי גמל בלבו לפטרה, ובין היתר:
 
א.         "יש לי סיבות מספיק טובות לדעתי להיפרד..." (עמ' 21, ש' 4)
 
ב.         בהמשך, בהקשר של הציפייה להחלטת מבקר המדינה בעניין תלונתו של מר רטנר, מציע ראש העיר לתובעת לכתוב לו מכתב בו היא מוותרת על עמידה בראש מחלקת נכסים ואומר לה:
 
"אני אומר לך, הערכה שלי, שבעקבות הדו"ח לא יעזור כלום, ואני אביא את זה למליאת המועצה וזה, אני יכול לקחת לך את התפקיד, אבל אז אני אלך על הכל ביחד. אני אלך על התפקיד ואני אלך גם על התפקיד השני שאי אפשר לעבוד איתך...לא יעזור כלום. יקח חודש, חודשיים, ארבע חודשים, בסוף... (מילים חסרות – מ.ש.) זה יגמר. ו.... (מילים חסרות" – מ.ש.) גם בריאותית זה לא טוב לא לך, לא למערכת, לא לי לא לאף אחד. בסופו של דבר כולם נפגעים. כולם. אז זה יקח עוד חודש, עוד חודשיים, לא ישנים בלילות, לא זה, נפרדים בסוף. לא יעזור כלום.

אז אני אומר לך דבר אחד. אני אם את שואלת אותי, את רוצה לוותר על זה תוציאי את הודעה" (עמ' 24 ש' 1 - 14)
 
           
ובהמשך:
 
"ומה תעשי אם אני אוציא לך כן מכתב וכל עורכי הדין הם טועים בגדול. טועים. מה תעשי? לא תוכלי לעמוד בזה. את לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה, לא יודע מה, אני אמצא איזה פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה, והוא לא יכול להסתדר ואני אומר רבותיי תודה רבה עד פה, קדימה. יש לי דו"ח שאמר: ניסיתי לעשות, נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט, אני מעביר אותה. מה, בית משפט יכול למנוע את זה?" (עמ' 25, ש' 1 – 7).
 
ג.          בהקשר לתוצאות החלטת מבקר המדינה, אומרת התובעת ששקלה לכתוב מכתב לבקשת ראש העיר במסגרתו היא מוותרת על ניהול מחלקת הנכסים. ראש העיר משיב לה:
 
"ראש העיר: אבל אני במילא אוציא אותך. למה?
התובעת: למה?
ראש העיר: ככה". (עמ' 28 ש' 5 – 7)
 
נעיר כי בהמשך הדברים מסייג ראש העיר ואומר שאם דו"ח המבקר לא ינקה את שמה, "אני אגיד לך תצאי".
 
            ד.         כן מופיעים במהלך השיחה הדברים הבאים:
 
"התובעת: ...עם מה אני יוצאת? (מהפגישה – מ.ש.)
ראש העיר: "עם חבל. שהוא יכול להיות או חבל תליה או חבל הצלה...." (עמ' 35 ש' 25, עמ' 36 ש' 1; ראש העיר חוזר על דברים אלו בעמ' 39).
 
            ה.         ביחס למר רטנר אומר ראש העיר לתובעת במהלך השיחה:
 
"אני יכול להגיד לך דבר אחד. את וחברנו המשותף יחד לא תעבדו. שניכם באותה מסגרת לא תהיו. זה או את או הוא. והוא יהיה זה בטוח בטוח" (עמ' 40 ש' 19 – 21).
 
ו.          לבסוף, מספר ראש העיר על שיחה עם קרוב משפחתה של התובעת, אשר שאל אותו באשר למצבה של התובעת, והוא השיב כדלקמן:
 
"אמרתי לו פעם שעברה התערבת, השארתי. הפעם נחוש. היא הולכת הביתה. חבל על הזמן. עוד כמה חודשים, חודש יותר חודש פחות – הביתה נגמר הסיפור. אם יהיה מלחמות, בשום מקום בעולם היא לא תעבוד. ככה אמרתי לו. הוא אמר: איציק, אני לא מאמין. אמרתי לו: גזי, שמעת מה אמרתי? נגמר...".
                                    (עמ' 43 ש' 13 -21).
 
24.        עולה, איפוא, כי אין כל חולק שראש העיר גמל בלבו להורות על פיטורי התובעת, ככל שזו לא תוותר בעצמה על מחלקת הנכסים או תפרוש בעצמה. חיזוק לעניין זה אנו מוצאים בשיחה מיום 31.5.2010 אליה זומנה התובעת. בשיחה זו, שנתקיימה בלשכת ראש העיר יחד עם גזבר ומנכ"ל העירייה, הוצע לתובעת לעבור לתפקיד אחר בעירייה, במחלקה לאיכות הסביבה, או לנהל את נושא המכרזים בכפיפות למ"מ ראש העיר תחת העבודה במחלקת נכסים. התובעת לא הגיבה להצעות הנ"ל ולפיכך הציע לה ראש העיר לפרוש מן העירייה בתנאים מיטיבים. הצעת הפרישה הועלתה על הכתב אך התובעת לא שעתה להצעת הפרישה.
 
25.        עוד באותו היום כינס ראש העיר יחד עם המנכ"ל מר נחום והסמנכ"ל מר פינקו את ועד עובדי העירייה לישיבה במסגרתה נועץ עמם ביחס לפיטורי התובעת (ר' פרוטוקול הישיבה נספח מש/5 לתשובה לבקשה לסעד זמני). יוער כי מפרוטוקול ישיבה זו עולה שמדובר בוועד זמני בלבד. בתום ישיבה זו החליט הוועד פה אחד ליתן גיבוי לראש העיר לפעול כראות עיניו, ובכלל זה לפעול לפיטורי התובעת. בהחלטה מנמקים חברי הוועד את החלטתם ב"סקירת ראש הרשות בנוגע לעבודתה והתנהגותה של עו"ד איילת ג'ינו ולאחר שחברי הועד מודעים על יחסיה העכורים עם בכירי הרשות כגון יועץ משפטי, מהנדסת העירייה וכן עם עובדים בכירים שפרשו..."
 
26.        ביום 20.6.2010 מסר לתובעת סמנכ"ל משאבי האנוש בעירייה מכתב זימון לשימוע לפני פיטורים החתום בידי מנכ"ל העירייה מר הרצל נחום, שהתאריך הנקוב בו הינו 17.6.2010.
 
27.        למען שלמות התמונה נביא במלואן את הטענות המועלות במכתב הזימון לשימוע בדבר חוסר שביעות הרצון מתפקודה:
 
            "...
3.         במדובר בטענות כבדות משקל הנוגעות לתפקוד בלתי יעיל, לסחבת חוזרת ונשנית בטיפול במשימות המוטלות עליך מתוקף תפקידך, יחסי אנוש לקויים עם גורמים שונים בעירייה וכד'. כך למשל במסגרת השיחות שקוימו עימך הועלו בפניך, בין היתר, הטענות הבאות:
 
3.1        הנך נוקטת בסחבת בלתי מוסברת ובלתי מתקבלת על הדעת בנושא רישום קרקעות שהחל לגביהן הליך הפקעה על שם העירייה. לשם הדוגמא, כבר בדצמבר 2006 התבקשת לפעול להפקעת שטחים לצורך עיצובו מחדש של רח' סוקולוב. למרות שהועבר לטיפולך בנושא כל המידע הדרוש, לרבות מפות המדידה, תוך ציון השטחים הדרושים להפקעה, עד למועד זה, ולמרות התראות חוזרות ונשנות בעניין והזמן הרב שחלף, טרם הושלם טיפולך בעניין, אשר אמור היה להתבצע ביעילות ובמהירות. מיותר לציין כי כתוצאה מחוסר המעש שלך, שידורג (צ"ל שידרוג – מ.ש.) הרחוב מתעכב הגם שתכנית ותקציב קיימים.
 
3.2        הליך משלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה אינו מבוצע באופן יעיל או בכלל כאשר הנך נוקטת בסחבת ובאי עשייה שיטתית בכל הנוגע למשלוח התראות שכאלה בזמן ו/או בכלל לחייבים. בעניין זה, בין היתר, הובאו בפנייך דוגמאות רבות ובכלל זה, עניינו של מר עוזי אלי, מבנה (צ"ל משפחת, ר' עמ' 22 לשימוע, נספח י"ב לתצהיר התובעת בבקשה הזמנית – מ.ש.) ירמיהו מרח' בית שמאי, מר הרוש וכן נגד רבים ממחזיקי הנכסים שלא כדין לא נשלח מכתב התרעה ולא ננקטה כל פעולה.
 
3.3        עד כה לא הכינות ספר מדויק ומעודכן של נכסי העירייה – למרות שהנך משמשת בתפקידך כמנהלת מחלקת הנכסים מזה 15 שנה (ההדגשה במקור – מ.ש.), ולמרות שהמדובר בנושא המצוי בתחום אחריותך, עד למועד זה לעירייה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה. המדובר במצב דברים שאינו מתקבל על הדעת. עניין זה הובא בפנייך פעמים רבות ולמרות זאת עד כה אין לעירייה ספר נכסים. יודגש כי נדרשת לא אחת להכין את ספר הנכסים ועד כה איננו בנמצא.
            מחלקת הנכסים בראשותך אינה מספקת לעירייה נתונים מעודכנים ו/או מדוייקים אודות סטאטוס השימוש בנכסי העירייה ובכלל זה אין רישום ומעקב מדויקים בקשר למצב חוזי השכירות – גביות וחיוב בגין דמי השכירות וכד'.
            העירייה התריעה בפניך על כך פעמים רבות והתבקשת לתקן את השינויים אשר, כידוע לך, חושפים את העירייה חשיפה בלתי אפשרית. אלא שלמרות ההתרעות, עד כה לא חל כל שיפור משמעותי בדבר.
 
3.4        אין מתן שירות מספק או כלל לפניות ולתלונות של תושבי העירייה בעניינים שבתחום טיפולך – וכידוע לך למשרדי העירייה מגיעות תלונות רבות מצד תושבים וגורמי חוץ ופנים (צ"ל ופונים – מ.ש.) המבקשים לקבל שירות בעניינים שבטיפולך כאשר לטענתם הם נענים בהתעלמות מוחלטת מפניותיהם או בטיפול לקוי ובסחבת אשר אינה מתקבלת על שום דעת. לשם הדוגמא בלבד, להלן דוגמאות ספורות משלל התלונות: מר אלי נתן (חנות אטליז ברח' הרב קוק), מר דודו דוד ז"ל (מזנון בית הלל), מר מאיר קוק, מר שרון (נכס ברח' המייסדים), עו"ד שור בעניינה של הגב' קולנר, בר עוז וכיו"ב.
 
            טיפול לקוי זה בעניינים שבטיפולך חושף את העירייה ובעלי התפקידים בה לתביעות ואף פוגע בשמה הטוב של העירייה ובשירות אותו היא מספקת לתושביה.
 
3.5        כידוע לך, ברח' טרומפלדור קיימת פלישה ובניה בלתי חוקית בשטח ציבורי במתחם מסעדת עדנה כאשר הדבר גורם לעירייה הפסד כספי של ממש. למרות זאת, לא פעלת באופן מספק ובכלל על מנת לוודא סילוק ופתרון לרעה זו, זאת למרות התראות ופניות אליך מצד גורמים בעירייה.
 
3.6        יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה – חלק מתפקידך כמנהלת הנכסים של העירייה כולל, במידה רבה, את היכולת לעבוד בשיתוף פעולה עם הגורמים בעירייה, וניהול יעיל ואפקטיבי של הגורמים הכפופים לך. אלא, שלשם הדוגמא, מזה זמן רב שהנך מסרבת לעבודה בשיתוף פעולה עם אגף ההנדסה, שיתוף פעולה אשר הכרחי לצורך תפקוד מחלקת הנכסים, תוך הערמת קשיים על עבודתו ללא סיבה עניינית, באופן שיש בו פגיעה של ממש בתפקוד תקין ויעיל של עבודת העירייה, וקיימים מקרים לא מעטים של חוסר יכולת ורצון לשיתוף פעולה בינך לבין גורמים חיוניים אלה.
 
3.7        היעדרויות ואיחורים רבים ללא תיאום וללא אישור – הנך מרבה להיעדר מעבודתך בעירייה וזאת מבלי לתאם זאת עם מי מהגורמים הרלוונטיים בעירייה ומבלי לקבל לכך אישור כנדרש, ובכלל זה, השימוש בזמן העבודה לצרכים פרטיים, כאשר יש בכך כדי לפגוע בניהול היעיל והתקין של מחלקת הנכסים, וכן לאפשרות מתן השירות היעיל לתושבי העיר.
 
מצ"ב לשם הדוגמא, מסמכים רלוונטיים אשר כולם הובאו לידיעתך ולעיונך, אך למען הנוחיות הנם מצורפים שוב למכתבי זה.
..."
 
28.        תחילה נקבע השימוע ליום 28.6.2010 אך לבסוף נתקיים ביום 7.7.2010. עד למועד השימוע הוצאה התובעת לחופשה כפויה.
 
29.        נעיר כי ימים ספורים עובר לקיום השימוע פנתה התובעת אל מבקר המדינה וביקשה כי ינתן צו הגנה על ידי המבקר המגן עליה מפני פיטורים, כמי שפעלה לחשיפת שחיתויות, בין היתר בפעולתה לפינוי הנכס על ידי הגב' מאיר, אחות ראש העיר.
 
30.        נעיר כבר כעת כי ידועה לנו הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 אשר לפיה לא ישמשו כראיה בהליך משפטי "דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו". הצדדים אף נדרשו לעניין זה בכל הנוגע למסמכים שהוגשו מתוך ההליכים שנתקיימו אצל המבקר, אולם אנו נציין כי ככל שמובאת התייחסות להליכים ולמסמכים שהכין המבקר הרי שאנו מפנים אליהם ככאלה שיש בהם לשפוך אור על השתלשלות האירועים ותו לא. כל התייחסות אחרת בכתבי טענות הנתבעת או בסיכומיה לדוח"ות אלו ראויה לגנאי, שכן החלטות בעניין זה, האוסרות התייחסות לתוכנן של מסמכי המבקר, כבר ניתנו על ידי בית הדין בהליכים קודמים.
 
31.        במהלך השימוע, איפוא, נשמעו טענותיה של התובעת ביחס לפיטוריה. ראשית, העלה ב"כ התובעת טענה מקדמית ולפיה ההליך הנכון אינו שימוע בדבר פיטורים לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, כי אם הליך שימוע – שכן טיבן של הטענות המועלות כנגד התובעת הינו טענות משמעתיות. כך, טען כי אין כל תלונה על אי ידיעת התפקיד, אי התאמה וכיו"ב, אלא תלונות על תפקוד לקוי, סחבת, אי מתן מענה, עיכובים וכיו"ב, שהינן רובן ככולן תלונות שעניינן משמעתי.
 
32.        מכל מקום, במהלך השימוע ניתן מענה פרטני גם ליתר הטענות שהועלו כנגד התובעת בזימון לשימוע, ולהלן יפורטו:
 
א.         אשר לטענה בדבר סחבת בהפקעת שטחים ברחוב סוקולוב טען ב"כ התובעת כי הליך ההפקעה הושלם מבחינת מחלקת נכסים עליה מופקדת התובעת, ועיכוב, אם ישנו, עומד לפתחם של בעלי תפקידים ומחלקות אחרות.
 
ב.         אשר לאי מתן התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה, נטען במהלך השימוע כי כל התיקים שהובאו כדוגמא טופלו כראוי, הועברו לתביעה ונשלחו בהם מכתבי התראה.
 
ג.          אשר לטענה בדבר אי הכנת ספר נכסים ואי מסירת נתונים נדרשים מתוכו, נטען בשימוע כי קיים ספר נכסים מוכן מזה שנים ארוכות והוא מתעדכן באופן שוטף, תוך שנתוניו פתוחים לכל בעל סמכות לעיון בהם.
 
ד.         אשר לאי מתן שירות מספק לתלונות הציבור נטען בשימוע כי לאורך השנים נתנה התובעת שירות לעשרות אלפי פונים ומתוך אלו הובאו רק תלונות ספורות. כמו כן, נטען כי כל המקרים המובאים כדוגמא הינם מקרים בהם ניתן שירות מצויין לפונים למחלקת הנכסים. כך למשל, מר אלי נתן שעניינו הובא כדוגמא שלח דוא"ל תודה על השירות, אף שאכן לא היה מרוצה מהתשובה שניתנה לו, לנוכח מדיניות העירייה ולא בשל עניין אישי למול התובעת;
עניינו של מר דוד דוד טופל באותו יום שבו התקבל המכתב שצורף כנספח לשימוע והועבר לעו"ד חיצוני ולא היתה שום תלונה בעניינו; מר מאיר קוק הפנה תלונתו לראש העיר ולא לתובעת, כאשר לגוף תלונתו - על עיכוב במינוי שמאי, השיבה התובעת כי השמאי בוטל על-ידה בשל חשש לניגוד עניינים והתיק הועבר בהסכמת סגן ראש העיר לעו"ד חיצונית;
תלונת מר שרון עוסקת באי מתן אישור אשר לא ניתן לתת על פי דין וממילא אף היא מופנית לראש העיר ולא כלפי התובעת; וכך הלאה גם ביחס ליתר הדוגמאות שהובאו.
 
ה.         בנוגע לטענה בדבר אי טיפול בפלישה במתחם מסעדת עדנה, טען ב"כ התובעת במהלך השימוע כי קיימת מחלוקת בדבר חוקיות ההפקעה, שנעשתה מבלי להודיע למסעדה, אשר היא חוכרת הקרקע ואחד המחזיקים בה. התובעת טענה כי הצליחה להעביר את התב"ע התקועה (להכשרת הבנייה החורגת) לוועדה המקומית ובוועדה הוחלט לדחות את הבקשה להכשרת הבניה. כמו כן, צווי הריסה וצווי סגירה שהוצאו בעקבות כך ולא קויימו, הועברו לטיפול עו"ד חיצוני למתן חוו"ד ולא ניתן לומר שהטיפול מתעכב בשל התובעת.
 
ו.          ביחס לטענה בדבר יחסי אנוש לקויים והיעדרויות ואיחורים, נטען כי הטענות נולדו לצורך השימוע ואין כל תיעוד לתלונות שכאלה בעבר. לטענת התובעת, מעולם לא נטען כלפיה כדבר הזה.
 
            בשלב זה נעיר כי מתמליל השיחה מיום 27.4.2009 ניתן ללמוד מדברי ראש העיר כי כבר באותה עת הוא מעלה כלפיה טענות בדבר יחסי אנוש גרועים עם חלק מאנשי מחלקתה (כלשונו, "העובדים שלך לא אוהבים אותך, פוחדים ממך פחד מוות, תקשיבי טוב. פוחדים ממך פחד מוות. יש תלונות עליך מתושבים, על ההתנהגות שלך, לעומת זה יש כאלה שמוכנים להתאבד בשבילך, תושבים", עמ' 15 ש' 18 – 20).
כמו כן, באותה שיחה מעלה ראש העיר גם טענה בדבר היעדרויות ואיחורים, כאשר התובעת מציינת כי היא לא יוצאת מחדרה וראש העיר משיב לה: "מה זה את לא יוצאת? את לא באה פשוט. את באה, פעמיים את באה, שלושה ימים את לא באה" (עמ' 42 ש' 17 – 21).
 
ז.          נעיר עוד כי במהלך השימוע הגיבה התובעת למסמכים שצורפו לזימון לשימוע ונכתבו על ידי היועץ המשפטי לעירייה, מר מיכה בלום. התובעת טענה כי כל המסמכים נכתבו לאחר ינואר 2010, הוא המועד בו החלה לעסוק בתביעת הפינוי נגד הגב' מאיר, והשיבה פרטנית לכל אחד מהמסמכים והתלונות, תוך שהצביעה גם על סמיכות הזמנים שבה נכתבו אותן תלונות (חלקן ממש מאותו היום, 2.3.2010, כאשר בחלקן צויין כי נכתבו בהמשך לפניית ראש העיר).
 
33.        ביום  1.7.2010 הודיע משרד מבקר המדינה כי העירייה הסכימה כי ועדת הפיטורים לא תקבל החלטה כלשהי עד לסיום בירור התלונה או החלטה אחרת של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, בתגובה לבקשה למתן צו הגנה (נספח יג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). לפיכך, לא ניתן צו כאמור.
 
34.        ביום 8.7.2010, תוך הפרת הבטחת העירייה למבקר המדינה לא לקבל כל החלטה עד לסיום בירור התלונה, נתכנסה ועדת הפיטורים והכריעה על פיטורי התובעת, תוך שהוחלט כי ההחלטה לא תיכנס לתוקף עד לסיום הבירור במשרדי המבקר.
 
            חברי הוועדה הכריעו בפרוטוקול (מש/12 לתשובה לצו המניעה הזמני) כדלקמן:
 
            "...
 
2.         ...הוועדה מצאה, כי אין בטענותיה של הגב' ג'ינו, אשר הובאו באמצעות עורך דינה, כדי לשלול או להפריך את טענות העירייה הרבות נגדה.
3.         הוועדה שוכנעה, כי למרות שיחות רבות שהתקיימו עם הגב' גינו טרם זימונה לישיבת שימוע בנוגע לתפקודה, הגב' ג'ינו אינה מבצעת את תפקידה באופן אשר מתאים למי שמכהנת בתפקיד חיוני ומרכזי בעירייה וכמי שאמונה על ניהול נכסיה. הוועדה לא השתכנעה מטיעוני הגב' ג'ינו בישיבת השימוע, כי יש בהם כדי להצדיק או להסביר את הטענות הרבות והחמורות שיש לעירייה בגין תפקודה של הגב' ג'ינו.
 
4.         הגב' ג'ינו לא הצליחה להסביר ולהניח את דעתה של הוועדה, כי טענות העירייה הנטענות כלפיה בזימון לשימוע, הנתמכות במסמכים שצורפו אליו, הינן חסרות שחר או בלתי נכונות.
...".
35.        ביום 31.8.2011 ניתנה החלטה בשימוע שנערך לתובעת והוועדה שישבה בשימוע קבעה כדלקמן:
 
            "...
3.         הרינו להודיעך, שבעקבות ישיבת השימוע ולאחר שטענותייך נשקלו בכובד ראש וכן, לאחר עיון במסמכים שהועברו על ידך לאחר מכן, החליטה הוועדה שאין בטענות שהועלו על ידך ובשמך בישיבת השימוע, הן בדבר סמכותה של הוועדה לדון בעניינך והן לגופם של דברים, כדי להוות מענה מספק לטענות העירייה כלפייך אשר הועלו במכתב הזימון לשימוע שנמסר לך ביום 20.6.10.
 
4.         לאור האמור, החליטה העירייה לסיים את העסקתך בעירייה, מן הטעמים שפורטו במכתב הזימון לשימוע.
..."
 
            לנוכח ההתחייבות בפני המבקר, לא פורסמה ההחלטה ולא נשלחה לתובעת.
 
36.        לאחר השימוע חזרה התובעת לעבודה עד ליום 13.9.2010, אך לטענתה הצמידה לה העירייה פקח שעקב אחר כל צעדיה וליווה אותה משך כל שעות העבודה.
 
37.        בין הימים 14.9.2010 ועד ליום 15.12.2010 הוצאה התובעת בשנית לחופשה כפויה.
 
38.        ביום 15.12.2010 התקבלה החלטת המבקר בה נדחתה תלונתה של התובעת. בו ביום נשלחה לתובעת הודעת פיטורים (נספח טו' לבקשה לסעד זמני) ובמצורף לה, ההחלטה בשימוע מיום 31.8.2010. בהודעת הפיטורים צויין כי העסקת התובעת תופסק ביום 16.12.2010 וכי העירייה מוותרת על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת.
 
39.        בהקשר לוויתור על תקופת ההודעה המוקדמת נעיר כי התובעת טוענת לזכאות לשני חודשי הודעה מוקדמת ומשכך, טענה כי משמעות הודעת הפיטורים מיום 15.12.2010 הינה כי יחסי עובד-מעביד יימשכו עד ליום 15.2.2011, בה זכאית התובעת לשכר מלא ולמלוא זכויותיה. העירייה, מנגד, טענה כי יחסי עובד-מעביד נסתיימו ביום 16.12.2010.
 
40.        ביום 25.1.2011 הוגשה התביעה שבפנינו.
 
 
 
 
 
טענות התובעת
 
41.        לנוכח המסכת העובדתית שהובאה לעיל, טוענת התובעת כי היתה נתונה להתנכלות מצידו של ראש העיר, כאשר הלה גמל מראש לפטרה ואף אמר זאת בפניה בריש גלי. תוך שציין כי גם בית המשפט לא יוכל לסייע לה שכן ימצא דרך לסלקה מן העירייה גם 'מתחת לאדמה'.
            התובעת טוענת כי הורחקה ממשרדה והוצאה לחופשה כפויה בתקופת הליך השימוע וכן מפתחות משרדה הוחלפו וניתנה הוראה לעובדי העירייה שלא לשוחח עמה.
 
42.        לתובעת טענות גם נגד הליך השימוע גופו אשר לטענתה נערך מן הפה ולחוץ, שלא בתום לב ובנפש חפצה, והיה בבחינת עלה תאנה בלבד להחלטה שנתקבלה כבר קודם לכן על פיטוריה. בין היתר טענה כי ביסוס עילת הפיטורים על מחדלים שעולים לכאורה ממסמכים בני 6-8 שנים שצורפו לזימון לשימוע מראה כי נעשה מאמץ "לתפור תיק" למידותיה של התובעת לשם פיטוריה. בפרט, העלתה טענות נגד השימוע כדלקמן:
 
א.         לא ניתן לה זמן ראוי להכנה לשימוע, לנוכח היקף המסמכים הרחב שנכלל בו והיקף הטענות שהועלו.
 
ב.         כפי שטענה גם בשימוע עצמו, לא נמסרו לה הטענות המפורשות המועלות נגדה. הטענות שצויינו היו כלליות ועמומות והיה צורך לנחש חלק מהן מתוך המסמכים שצורפו לזימון להליך השימוע.
 
ג.          היועמ"ש של העירייה לקח חלק בהליך השימוע חרף יריבות אישית ומקצועית בינו לבין התובעת, וחרף העובדה שהיה חתום על תלונות וטענות שהועלו נגד התובעת במסגרת הליך השימוע. התובעת טענה כי מצב בו המתלונן הוא גם היושב בדין אינו תקין ונגזר ממנו חשש לניגוד עניינים ולמשוא פנים.
 
ד.         חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האשה), תש"ס-2000 מורה כי פיטורי יועצת לענייני מעמד האשה ייעשו תוך הבאת העניין בפני מועצת העיר, דבר שלא נעשה בעניינה של התובעת.
 
ה.         כפי שטענה כטענה מקדמית בהליך השימוע, העירייה העלתה טענות שעיקרן ליקויי משמעת, אך תחת אשר יובא הענין לבירור בבית הדין למשמעת הובא הדבר בפני ועדת פיטורים עירונית כשהעיריה נסמכת על סעיף 171(א)(2) לפקודת העירייות [נוסח חדש].
 
ו.          החלטת הפיטורים לאחר השימוע במכתב מיום 31.8.2010 לא נומקה כדבעי ונאמר בה רק כי אין בטענות התובעת מענה מספיק לטענות העירייה כלפיה וכי מטעמים שפורטו בזימון לשימוע החליטה העירייה לסיים את העסקתה. כלומר, ההחלטה לא התמודדה כלל עם טענות התובעת שהועלו במהלך השימוע.
43.        לבסוף, התובעת טענה כי חרף התחייבות העירייה בפני מבקר המדינה בחודש יולי 2010 כי לא תמשיך בהליך פיטוריה, נתקבלה ביום 31.8.2010 החלטה על פיטוריה, שרק פרסומה עוכב.
 
ההליך
 
44.        בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לצו זמני המורה על השבתה לעבודה ומניעת פיטוריה.  הבקשה התבררה בפני חברתי כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, אשר ביום 4.4.2011 הורתה על החזרת התובעת לעבודתה.
 
45.        בהחלטתה עמדה כב' השופטת גילצר-כץ, בין היתר, על כך שכשליש מהמסמכים אשר צירפה הנתבעת למכתב הזימון לשימוע נכתבו בשנת 2010, לאחר הגשת התביעה כנגד הגב' מאיר, וכי חלקם של מסמכים אלו עולה בשים לב לכך שחלק ארי משני השלישים האחרים אינו יוצר רושם של תלונה או מסמך בעל אופי שלילי. כמו כן, צויין כי:
 
"...נוצר בפנינו הרושם כי המסמכים עליהם ביקשה המשיבה לבסס את החלטת הפיטורים לא היו מבוססים כדבעי, במקרה הטוב או משענת קנה רצוץ, במקרה הפחות טוב - כל זאת לכאורה. התובעת נחקרה על האמור בתצהיריה ולא עלה בידי הנתבעת לסתור את האמור בהם" (ס' 17 להחלטה).
 
            בית הדין הוסיף וקבע:
 
"...התרשמנו כי הליך הפיטורים נעשה "מצוות אנשים מלומדה" מהיבטיה המשפטיים אך ללא בסיס עובדתי המצדיק, לכאורה, את פיטורי המבקשת" (ס' 48 להחלטה) וכי "המסמכים שהציגה המשיבה לא הצביעו על אי-שביעות רצון מהמבקשת, אלא לכל היותר הראו על מורכבות תפקידה. לא הוצגה בפנינו כל ראיה לכך שטרם ההחלטה על פיטוריה הוער לה על טענות כאלו ואחרות וניתנה לה הזדמנות לתקן" (ס' 51 להחלטה).
 
            לפיכך, הגיע המותב למסקנה כי לכאורה לא היה בסיס להחלטת המשיבה וכי המבקשת הוכיחה לכאורה כי לא היו טעמים לפטרה – וקבע כי משלא הוכחה עילה מבוססת לפיטורי התובעת מחד, ומשהפיטורים "הוכתמו" בטענה בדבר גב' מאיר מאידך, יש להיעתר לבקשה לסעד זמני ולהשיב את התובעת לעבודה.
 
46.        יוער כי בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, אך זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מיום 14.4.2011, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
 
47.        ביום 14.4.2011 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט במסגרתה טענה, כי חל עיכוב בהחזרתה לעבודה, וכי מיום שהושבה לעבודה, הפרה הנתבעת את החלטת בית הדין בבקשה לסעד הזמני ומנעה חזרתה לעבודה סדירה, תוך צמצום סמכויותיה, הגבלת גישתה למאגרי מידע, לכלים מקצועיים שונים ולמידע ותוך איסור על עובדי עירייה אחרים לבוא עמה במגע, למעט עובד אחד המשמש איש קשר בינה לבין יתר עובדי העירייה.
 
48.        קצרה היריעה מלפרט את מלוא ההליכים שנתקיימו בתיק ואין גם צורך לפרט את כולם אולם נעיר כי בטרם יבש הדיו על הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוגשה בקשה נוספת באותו עניין. כמו כן נציין כי הסתדרות העובדים הלאומית, הכריזה על סכסוך עבודה ביום 12.5.2011 לנוכח השבת התובעת לעבודה בעילה של יחסי עבודה עכורים במחלקת הנכסים. בסופו של יום – לא לפני שצורפה הסתדרות העובדים הלאומית כצד לבקשה והגישה עמדתה בה – נתנה כב' השופטת גילצר-כץ החלטתה בבקשה לביזיון ביום 11.8.2011.
 
49.        בין היתר, נקבע בהחלטה האמורה  כדלקמן:
 
            "נדמה כי המשיבה אכן עשתה כל שלאל ידה בכדי לשבש את צו בית הדין ולמנוע את חזרת המבקשת לעבודתה. התרשמנו כי המשיבה לא בחלה באמצעים בכדי לפגוע במבקשת ולהפוך את עבודתה במשיבה לבלתי נסבלת, כל זאת בכדי לסכל את צו בית הדין".
 
            נעיר כי על החלטה זו הוגשה הודעת ערעור לבית הדין הארצי, התלויה ועומדת בפניו (ע"ע (ארצי) 44773-08-11), תוך שבית הדין (כב' הנשיאה, השופטת נילי ארד) הורה בהחלטתו מיום 4.9.2011 על עיכוב ביצוע.
 
50.        להשלמת התמונה נציין כי בין הצדדים מתנהלת גם תביעתה של העירייה נגד התובעת להשבת כספים ששולמו לה לכאורה שלא כדין (ס"ע 10406-10-10) והדיון בתיק זה מתנהל בנפרד.
 
51.        אחר סיום הליך ההוכחות באה בפנינו ביום 21.2.2012 בקשה נוספת מטעם התובעת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שעניינה מכתב מיום 19.2.2012 שנמסר לתובעת, ובמסגרתו זומנה לשימוע נוסף לפני פיטורים. ביום 22.2.2012 החלטנו כי נקיים דיון בבקשה וכי עד למועד הדיון לא יתקיים לתובעת שימוע. ביום 26.2.2012 קיימנו דיון במסגרתו הושג הסדר ומכוחו ניתנה החלטה הבאה:
 
"1.       קיבלנו על עצמנו ליתן פס"ד בהליך העיקרי בעניינה של המבקשת תוך 30 יום מיום השלמת הגשת הסיכומים, ועל כן גם הצענו לצדדים לעשות מאמץ ולקצר את המועדים להגשת סיכומים, ככל הניתן ועניין זה נותיר בידי הצדדים עצמם.
 
2.         בזה קיבלו הצדדים את המלצת ביה"ד ולפיה בשלב זה, ועד למתן פס"ד, יבוטל זימונה של המבקשת לשימוע, ולאחר שינתן פסה"ד תשקול העירייה את המשך צעדיה, וכן כי הבקשה (לפי פקודת ביזיון בית המשפט – מ.ש.) בשלב זה, תימחק ללא צו להוצאות.
 
3.         על כן, אני נותן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים המפורטת בסעיף 2 לעיל".
 
52.        הצדדים הגישו סיכומיהם, והגיעה העת להכריע בהליך.
 
53.        נעיר כי בתיק נתקיימו בסך הכל חמש ישיבות הוכחות. התובעת העידה בעצמה ומטעם הנתבעת העידו ראש העיר, מר יצחק רוכברגר וכן גזבר העירייה מר גיל גורדון, וסמנכ"ל משאבי האנוש בעירייה מר פרץ פינקו; התובעת ויתרה על חקירתן של מצהירות הנתבעת עובדות מחלקת הנכסים גב' ויקי ברדה, גב' רומה סגל וגב' שלומית רז, וכן הממונה על יחידת ה-GIS (מיפוי עירוני) ומי שמילא את מקומה של התובעת בתקופה שלאחר פיטוריה ועד החזרתה לעבודה מר עינב בן-יעקב, וממלאת מקום מנכ"ל העירייה גב' פרח מלך (עמ' 54 לפרו', ש' 14 - 15).
 
הסעדים המבוקשים
 
54.        בתביעה העיקרית מבקשת התובעת, איפוא, כי נקבע שפיטוריה מעבודתה היו שלא כדין וכי נורה לנתבעת לאפשר לה לשוב לעבודה סדירה ולשלם לה את מלוא שכרה וכל זכויותיה, והכל על מנת להעמיד את התובעת באותו מצב בו היתה אלמלא פוטרה שלא כדין.
 
55.        כן היא מבקשת לחייב את העירייה לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
 
56.        העירייה טוענת לעניין הסעד כי אף אם יקבע שהתובעת פוטרה שלא כדין, הרי שמשמעות ביטול פיטוריה והשבתה של התובעת לעבודה הינה פגיעה אנושה וחמורה במרקם יחסי העבודה בנתבעת ובשירות שהיא מעניקה לתושביה.
 
            הנתבעת טענה כי עובדים זוטרים ובכירים כאחד וכן גורמים מקצועיים עמם אמורה התובעת לשתף פעולה בתפקידה אינם מסוגלים לעבוד עמה במשותף, אינם סומכים על התובעת ואף חוששים ממנה. זאת, בגין התנהגותה והתנהלותה ובין היתר הכפשות, האשמות בשחיתות, והקלטות שנהגה להקליט עובדים ובכירים בעירייה. נעיר כי עיקר תצהיריהם של עובדות מחלקת הנכסים וכן של מר בן-יעקב, וגב' פרח מלך עוסקים במערכת יחסי העבודה בנתבעת לאחר השבתה של התובעת לעבודה על ידי בית הדין, בהחלטת השופטת גילצר-כץ.
 
הכרעה
 
57.        נקדים את המאוחר ונציין כבר בשלב זה את המסקנה אליה הגענו, והיא כי אכן, התובעת פוטרה פיטורים שלא כדין הן מפאת השיקולים והעילות לפיטוריה – שהיו נגועים בשיקולים זרים שלא ממין העניין – והן מפאת פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. יחד עם זאת, ולא בלי התלבטות, החלטנו שלא להורות על השבת התובעת לעבודתה ולהעניק לה חלף זאת סעד של פיצוי כספי כפי שיפורט. להלן נבאר נימוקינו.
 
שיקולים פסולים לפיטורים
 
58.        הצדדים אינם חלוקים כי ראש העיר גמל בלבו לפטר את התובעת. כך אף העיד ראש העיר בפנינו בציינו: "אני מודה ואמרתי כל הזמן שאביא לפיטוריה..." (עמ' 78 לפרו', ש' 26). עיקר השאלה העובדתית המונחת לפתחנו, איפוא, הינה האם נפלו בין שיקולי הפיטורים גם שיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם הדין.
 
59.        בראש ובראשונה, תמהנו כיצד זה שהנתבעת טענה כי שיקולי הפיטורים היו כולם שיקולים עניניים הקשורים בעבודתה של התובעת אך בתיקה האישי של התובעת, שהועסקה כ-16 שנים בעירייה, לא הופיעה ולו תלונה יחידה עובר לתחילתו של הליך הפיטורים. ראש העיר ביקש לנמק זאת כך:
 
"..זה שלא היו לה מכתבים בתיק האישי זה היה מתוך תפיסת עולם שלי כמי שייצג בעבר 100,000 עובדי הרשויות המקומיות ומתוך רצון לאפשר לעובד לשפר את דרכיו והתנהגותו ולמרות שהיא הוזהרה לא פעם אחת, כל זה לא בתיק. אני בדרך כלל בחרתי שלא לכתוב מכתבים אלא לדבר. היו פעמים שכן כתבתי מכתבים והם אצלנו בתיקיה... ומשכתי את המכתבים האלו  בשל לחץ שהפעיל עלי יו"ר ועד העובדים דאז שהיה חבר טובה שלה. אני רציתי שקט בעירייה ולכן עשיתי זאת" (עמ' 69 – 70 לפרו', ש' 21 – 23, 1 – 6) בהתאמה).
 
            גם גזבר העירייה העיד כי ראש העיר מכתיב אווירה של רחמנות (עמ' 16 לפר', ש' 13) וזו הסיבה להיעדר תיעוד בתיק האישי.
 
            במאמר מוסגר נעיר כי הסמנכ"ל מר פינקו העיד כי "אכן לא נכתבו מכתבי תלונה על התובעת", באופן שאינו עולה בקנה אחד – בלשון המעטה – עם עדות ראש העיר ולפיה נמשכו מכתבי תלונה שנכתבו נגד התובעת. עוד נזכיר כי הגירסה של ראש העיר לפיה מכתבי תלונה שנכתבו נמשכו מתיקה האישי של התובעת אין לה כל איזכור בתצהירו וזוהי טענה בעלמא שלא הובאו לה כל סימוכין.
            ניתן היה להניח כי גם אם נמשכו המכתבים מתיקה האישי של התובעת, הרי שהם ישמרו במקום כלשהו למקרה הצורך, ואף זאת לא נעשה. כך שקשה לנו לתת אמון בגירסה זו של העירייה.
 
60.        מגוון ההסברים של ראש העיר, של הגזבר ושל הסמנכ"ל אינם מתיישבים זה עם זה ואף כשלעצמם, אינם מתיישבים עם שורת ההגיון. הגיונם של דברים הוא שגם ל'אווירה של רחמנות' יש סוף וכי יו"ר ועד אינו יכול לגונן מפני תלונות על התנהגות והתנהלות כה איומה כמתואר על ידי הנתבעת, והמתמשכת לאורך שנים. יתרה מכך, ראש העיר נכנס לתפקידו לפי עדותו בשנת 2003. אף עובר למועד זה לא נמצאו תלונות של ממש בתיקה האישי של התובעת. אותה 'אווירה של רחמנות' שהנהיג לכאורה ראש העיר כשנכנס לתפקידו אינה יכולה להסביר את היעדרן של התלונות בשנים הארוכות שקדמו לכהונתו.
 
61.        ביתר פירוט, נבחן את העילות לפיטורי התובעת, תוך שנזכור כי טענת הנתבעת הינה כי פיטורי התובעת נבעו מכשלים שנפלו בעבודתה. ודוק: בהפעלת הביקורת השיפוטית על הליך הפיטורים עלינו לבחון את הסיבות לפיטורים כפי שהועלו בשעת הפיטורים והשימוע שנערך לתובעת, ולא את הסיבות לפיטורים כפי שנטענו והועלו במסגרת ההליך שבפנינו ובדיעבד.
 
            בהקשר זה נאמר כי טענת הנתבעת בסיכומיה לפיה עילות השימוע לא התבססו רק על המסמכים שצורפו לו, וכי "לתובעת היו ידועות היטב הטענות נגדה שכן אלה הועלו בפניה פעמים רבות" אינה עולה בקנה אחד עם הדין, ועם תום הלב הנדרש ממעסיק במסגרת הליך פיטורים. עובד המוזמן לשימוע צריך שיועמד על הסיבות לכך לאשורן, ועל המעסיק להבהיר לו את הסיבות שבגינן שוקל הוא את פיטוריו. אין להניח כי העובד יודע מדוע הוא מפוטר ולהותיר בידיו את חובת הניחוש.
כבר נקבע כי:
 
"... זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד."  (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל לח 448 (2003)).
 
62.        השיקולים לפיטורי התובעת הופיעו במכתב הזימון לשימוע לפני פיטורים אשר נמסר ביום 20.6.2010 לתובעת (מכתב מיום 17.6.2010). להלן נבחן את הנימוקים שהופיעו בו בשים לב לראיות שהובאו בפנינו:
 
א.         סחבת ברישום קרקעות שבהליך הפקעה: בעניין זה טענה הנתבעת כנגד התובעת במהלך השימוע שנערך לה כי התובעת נקטה סחבת בהפקעת שטחים ברחוב סוקולוב בעיר. התובעת טענה מנגד כי התלונה בעניין זה צצה לראשונה בשימוע שנערך לה וכי הסיבה לאי מימוש ההפקעות הינה היעדר בתקציב וכן הנחייה מממלא מקום ראש העיר שניתנה לה בעניין זה (ס' 4 לתצהירה). כמו כן טענה כי תמוה שתלונה על עיכוב משנת 2006 מופיעה בשימוע הנערך בשנת 2010.
 
            במסגרת השימוע, הנתבעת לא הציגה כל מסמך שהופק לאחר שנת 2006 הסותר את טענות התובעת, אשר עדותה באשר להיעדר תקציב לא נסתרה. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי לתצהיר המשלים של מר גורדון מיום 16.1.12, אותו ביקשה להוסיף לתיק – בקשה שנדחתה על ידינו בשל ההשלכות הדיוניות מרחיקות הלכת על הצורך בשמיעת ראיות מחודשת, ועל כן תצהיר זה לא עמד לנגד עינינו כלל ועיקר, ויש להצר על כך שבסיכומים הרשתה הנתבעת לעצמה להתייחס למסמכים האמורים, חרף דחיית בקשתה לצירוף התצהיר על נספחיו. 
 
            גם עדותו של מר עינב בן יעקב לפיה פעל לביצוע הפקעות שלא הושלמו אינה מעלה או מורידה לעניין זה.
ראשית, ברור הוא שכאשר מתחלף בעל תפקיד, הרי שעל מחליפו להשלים משימות שלא נשלמו על ידי קודמו.
שנית, מר בן יעקב כלל לא התייחס בתצהירו באופן ספציפי לדוגמה הספציפית היחידה שהובאה על ידי הנתבעת במהלך השימוע, כלומר לרחוב סוקולוב. אף אם היה מתייחס לכך, ייתכן שבשלב שבו פעל מר בן יעקב הופשר תקציב אשר מנע מהתובעת לפעול, כטענתה.
 
ב.         סחבת במשלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה: העירייה הביאה דוגמאות אחדות לסחבת במסגרת הליך השימוע שנערך לתובעת, והתובעת השיבה תשובות מפורטות הן בשימוע גופו והן בתצהירה המשלים.
 
נאמר כבר עתה כי לא שוכנענו כי אמנם ננקטה סחבת במשלוח התראות. אין בכוונתנו לדון בכל תג ותג בטענות שהועלו כנגד התובעת ובתשובותיה, בהן עיינו ואשר לכולן ניתן משקל. די אם נתייחס לדוגמא אחת בעניין משפחת ירמיהו. התובעת הסבירה בעניין זה כיצד ההליך החל בשנת 2004 וכיצד בנובמבר 2006 נועדה עם משפחת ירמיהו ונמסר להם מכתב התראה. העירייה טענה כי ההליך היה נגוע בסחבת שכן רק בשנת 2010 הוגשה התביעה כנגד משפחת ירמיהו. על כך נעיר ראשית, כי התובעת הבהירה מדוע עוכב ההליך בין שנת 2007 לשנת 2010 (שחזור פרצלציות בקרקע לנוכח הגילוי לפיו החנויות נשוא התביעה בנויות על קרקעות בבעלויות העירייה, וקק"ל וקושי בזיהוי הנכס). שנית, בסיכומיה כותבת העירייה כי הטענה כנגד הנתבעת היתה סחבת במשלוח התראות ובקידום תביעות פינוי לחייבים, אולם עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה כי הטענה כנגד הנתבעת נגעה רק למשלוח התראות. כיצד איפוא הופיעה טענה בעניין קידום תביעות הפינוי ומדוע לא הוצגה טענה זו לתובעת במהלך השימוע? לנתבעת פתרונים.
 
ושוב נזכיר מושכלות ראשונים – זכותו של העובד להיות מועמד על מכלול הטענות כלפיו. כתבי בי-הדין אינם יכולים להוות מקצה שיפורים לטענות כנגד הנתבעת ולפיכך, איננו צריכים להידרש כלל לשאלת סחבת בקידום תביעות פינוי.
 
ג.          ספר נכסי העירייה: בעניין זה התכתשו הצדדים רבות, בניסיון לשכנע אותנו לאמץ את גירסתם. הנתבעת טענה בשימוע כי "...עד למועד זה לעירייה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה". כן נטען כי התובעת אינה מספקת נתונים לעירייה בעניין הנכסים. בתצהירה המשלים טענה התובעת כי ספר נכסים קיים מזה שנים ומתעדכן באופן שוטף (ס' 6 לתצהיר). עוד טענה כי מעולם לא קיבלה תלונה בעניין זה, זולת בשימוע.
 
1.         מר גורדון העיד כי בשנת 2004 פנתה התובעת ליועצת חיצונית לשם השלמת ספר הנכסים וצירף את פרוטוקול ועדת ההזמנות מיום 26.2.2006 בו מצוטטת התובעת כמי שמצדיקה את הפנייה ליועצת חיצונית באומרה "כרגע אין לנו מי שירשום נכסים וזה נופל עלי. יש חובה לפי התקנות שחייבים לנהל רישום. גם סקר נכסים לא עשינו כך שעלול להיות מצב שיש לנו נכסים שאנו לא יודעים על קיומם..." (נספח כט' לתצהיר מר גורדון).
 
2.         בלא קשר לטענות העירייה בדבר שכירת היועצת החיצונית, ויעילותה, הרי שהפרוטוקול האמור מחזק טענות התובעת, לפיהן ספר הנכסים היה קיים ונוהל על ידיה וכי כפי שטענה התובעת בעצמה, הבעיה היא באי-עריכת סקר נכסים. כעולה מהפרוטוקול האמור, אותה יועצת חיצונית הועסקה 100 שעות בחודש וביצעה פעולות רבות, אך חרף זאת נותרו פעולות נוספות לביצוע (ר' מוצג נ/5, הוא מכתבה של היועצת למר בן יעקב בנוגע לפעולות במסגרת ההתקשרות עמה).
 
3.         בהחלטה בצו המניעה הזמני הצביע כבר בית דין זה (מותב בראשות חברתי כב' השופטת גילצר) על הפערים בין טענת העירייה בשימוע לפיה אין ספר נכסים לעירייה, לבין הטענה בתצהיר מר גורדון, לפיה התובעת נקטה סחבת בהכנת ספר הנכסים.
 
4.         הנתבעת מפנה גם לדו"חות ביקורת של חברות חיצוניות שנתבקשו לבדוק את מצב ספר הנכסים של העירייה (ר' נספחים ד' ו-ה' לתצהיר גב' מלך). מדו"חות אלה עולה כי אכן נפלו פגמים בניהול ספר הנכסים הקיים. מועדו של הדו"ח ראשון הנוגע לכשלים אלו הינו יוני 2011 (צורף לתצהיר גב' מלך). עולה כי רק במהלכו של הליך זה, נקטה הנתבעת הליכים על מנת לבחון את הכשלים בספר נכסיה. ודוק: המדובר בטענות לכשלים בספר אשר בעת השימוע נטען כנגד התובעת כי כלל אינו קיים.
 
5.        לא זו אף זו. התובעת העידה כי "אני חושבת שספר הנכסים הוא ברמה טובה משנת 2008 לערך, בהסתייגות שמעולם לא אושר סקר נכסים ברמת השרון". כמו כן, בפרוטוקול ועדת ההזמנות שצורף לתצהיר מר גורדון ציינה התובעת כי "...גם סקר נכסים לא עשינו כך שעלול להיות מצב שיש לנו נכסים שאנו לא יודעים על קיומם". הערות אלה עולות בקנה אחד עם חלק מהכשלים שנמצאו על ידי החברות הבודקות בדו"חות שצורפו לתצהיר גב' מלך ובהם למשל, כשל של "אי-ריכוז נכסים בייעוד ציבורי". הערות אחרות עיקרן בכך שספר הנכסים אינו עומד בדרישות הדין.
 
6.         אין בידינו לקבל, איפוא, את עמדת הנתבעת, הטופלת את מלוא הכשלים שאיתרה בספר נכסיה על התובעת. מה גם, שראוי היה כי עורך הדו"ח יוועץ תחילה באחראי על ניהול ספר הנכסים (שאינו אלא התובעת) בטרם יקבע מסמרות בקשר לכשלים המצויים בו. ושוב נזכיר את המובן מאליו – כל הכשלים עליהם מצביעה הנתבעת אותרו בספר נכסים אשר הנתבעת טענה בשימוע שערכה לתובעת כי איננו קיים כלל. במהלך השימוע לא נטען כנגד התובעת כי קיימים כשלים בספר אותו היא מנהלת, אלא שספר כזה אינו קיים. טענות אלה לא ניתן ליישב זו עם זו והן מחזקות את המסקנה כי הנתבעת נאחזה בכל תירוץ אפשרי כדי להפטר מהתובעת.
 
ד.         אי מתן שירות מספק לתושבים: התובעת טענה כי במהלך שנותיה הרבות נתנה שירות לעשרות אלפי תושבים ותמהה כיצד בוססו הפיטורים על סמך תלונות אחדות בלבד. אף כאן אין בכוונתנו לנתח כל תג ותג בתלונות שצורפו לשימוע. חלקן נותחו כבר בהחלטה בצו המניעה הזמני ולא מצאנו כי בראיות שהובאו בפנינו יש כדי להוכיח סטייה מן הקביעות הלכאוריות שם.
 
נאמר כי מקובלת עלינו הטענה לפיה תפקידה של התובעת כרוך מטבעו בחיכוך מתמיד ובעימות עם קהל הפונים. לפיכך, טבעי כי חלק מהפונים לא יהיו מרוצים. לא ראינו כי צורף למסמך השימוע שטף של תלונות תושבים אלא מספר מועט יחסית של מכתבים המעידים על תלונות כנגד התובעת. ראינו טעם לפגם באיזכור חלק מן התלונות – כך, למשל איזכור מר בר עוז, אשר לטענת התובעת איים על התובעת בתקיפה שבגינה אף הגישה תלונה משטרתית (נספח 11 לתצהיר המשלים מטעם התובעת).
 
בסיכומיה, נסמכת הנתבעת על לא אחרת מאשר ההקלטה שצירפה התובעת בשיחתה עם ראש העיר מיום 27.4.2010. ראש העיר מציין בה כי "יש תלונות עלייך מתושבים, על ההתנהגות שלך...". חמור בעינינו כי הנתבעת השמיטה מהציטוט את המשכו של המשפט, באופן אשר גובל בניסיון להטעות את בית הדין, שכן מלוא המשפט הינו: "יש תלונות עליך מתושבים, על ההתנהגות שלך, לעומת זה יש כאלה שמוכנים להתאבד בשבילך, תושבים" (עמ' 15 לתמליל, ש' 18 – 20; ההדגשה שלי – מ.ש.).  אף דבריו אלה של ראש העיר עולים בקנה אחד עם הסברה של התובעת כי תפקידה, הגורר עימו לעיתים חיכוך עם תושבים, עלול להקים עליה תלונות מצד מקבלי השירות ולא רק מחמאות.
 
ה.         היעדר טיפול ראוי בפלישה ובניה בלתי חוקית בשטח ציבורי ברח' טרומפלדור בעיר: הנתבעת זנחה בהקשר זה את טענותיה בסיכומים אך מכל מקום נעיר בקצרה כי לטענת התובעת, הנושא המורכב נגע לרוב מחלקות העירייה ולא מצאנו כי טענותיה נסתרו.
 
ו.          יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה:
 
1.         ראשית נעיר כי הנתבעת הפנתה בסיכומיה לתצהיר מהנדסת העיר הגב' טלי שמחה-אליקים. 
העתק תצהיר כאמור צורף לתצהיר הגזבר מר גורדון ואולם לא הוגש כתצהיר בתיק עצמו, ומאליו מובן כי איש לא נחקר על האמור בו.
 
2.         לפיכך, בשאלת יחסי התובעת עם מהנדסת העיר אין בפנינו אלא גרסת התובעת שלא נסתרה לפיה היו ביניהן חילוקי דעות אולם התנהלו ביניהן יחסי עבודה תקינים. יתרה מכך, אופן הכנסתו של תצהירה של הגב' אליקים לתיק מחזקת לטעמנו את גירסת התובעת.
 
3.         אחר אומרנו זאת, נעיר כי אכן, מיתר העדויות שהובאו בפנינו מצטיירת תמונה ברורה ולפיה לתובעת יחסים עכורים עם חלק מהכפופים לה והממונים עליה. התובעת אישרה כי יחסיה עם ראש העיר הינם עכורים, כי יחסיה עם היועץ המשפטי התערערו החל משנת 2008, כי יחסיה עם מר רטנר התערערו במקביל לכך שהלה הסתכסך גם עם יתר בכירי העירייה.
           
4.         גם במישור יחסי העבודה עם העובדים הכפופים לתובעת, שוכנענו כי אכן קיימים יחסי עבודה עכורים. נרחיב על כך את הדיבור בהמשך פסק דיננו, בבואנו לדון בשאלת הסעד הראוי.
 
5.         למרות כל האמור, לא נעלם מעינינו כי מכתבי התלונה בעניין יחסי העבודה הרעועים גובשו לאחר ינואר 2010. כך, עיקר מכתביו של היועץ המשפטי עו"ד בלום המלינים על תפקודה של התובעת נכתבו במועדים אלו. כך, הגב' שלומית רז בתצהירה כי: "ביולי 2010, לאחר שהבנו שאיילת מועמדת לפיטורים וכי יכול להיות שמישהו יתייחס לפנייתינו, חתמנו אני ויקי על המכתב והגשנו אותו לראש העיריה".
 
6.         עולה איפוא השאלה – מה קדם למה? האם ראשית נוצרו יחסי עבודה עכורים ובהמשך להם פוטרה התובעת, או שמא סביב הליך פיטורי התובעת, בידודה, הצמדת פקחים ומשגיחים והרחקת התובעת מהעירייה גם בתקופות בהן עבדה בה עדיין, נוצרה הסלמה של ממש ביחסים.
 
7.         נעיר כי מסקנתנו הינה כי אף אם נקבל את הגירסה שבין התובעת לבין מכלול עובדי הנתבעת לא שרר "אביב" של יחסי עבודה ולא לבלבו יחסי חיבה הדדיים, הרי שהסלמה של ממש היתה רק לאחר פיטורי התובעת או למצער, לאחר ינואר 2010 – והכל סביב פיטוריה והשבתה של התובעת לעבודתה.
 
8.         מכל מקום, לא נראה כי שאלת יחסי האנוש היוותה משקל סגולי מכריע בהחלטה על פיטורי התובעת. עיון בזימון התובעת לשימוע מעלה כי צויין שם אמנם כי לתובעת בעיה של יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים מקצועיים בעירייה, אולם הדוגמה היחידה שפורטה שם הינה סירוב לעבוד בשיתוף פעולה עם אגף ההנדסה. תמוה בעינינו, איפוא, שדווקא מהנדסת העיר לא הובאה לעדות בהליך העיקרי. לא לחינם מפנה הנתבעת בסיכומיה לתצהיר מהנדסת העיר הנזכר לעיל, אולם כאמור, אין בידינו לקבל תצהיר זה ולא הוכחו בפנינו כלל יחסיה העכורים של התובעת עם מחלקת ההנדסה.
             
ז.          היעדרויות ואיחורים:
 
עיון בתמליל שיחתם של התובעת ושל ראש העיר מאפריל 2010 מעלה כי אמנם, ראש העיר מציין בפני התובעת שלעיתים אינה מגיעה לעבודה, אולם זוהי העדות היחידה לעניין זה. העירייה לא צירפה להליך כל תלונה, מכתב או דוח"ות נוכחות שיעידו על היעדרויות ואיחורים כאמור בתקופה שקדמה לשימוע התובעת. אכן, לתצהיר מר גורדון צורף מכתבו של סמנכ"ל העירייה בדבר שהות התובעת בבית קפה במהלך שעות העבודה ושהייה מחוץ למשרדי העייריה בשעות העבודה (נספח י"ב לתצהיר מר גורדון).
נזכיר כי מכתב זה נכתב ביום 22.7.2010, כלומר לאחר עריכת השימוע לתובעת. למערכת היחסים בתקופה זו נתייחס בהמשך, במסגרת מתן דעתנו לשאלת הסעד הראוי, אולם אלו אינם יכולים להעיד על איחורים והיעדרויות בתקופת שקדמה לשימוע, בפרט כאשר נזכיר כי מדובר בתקופה בה הגיעו היחסים בין הצדדים לשפל חסר תקדים, כאשר לתובעת הוצמד פקח מטעם העירייה שעקב אחר צעדיה וליווה אותה בשעות העבודה – עובדה אשר לא הוכחשה על ידי הנתבעת.
 
63.        לכל אלה נוסיף כי המסמכים שצורפו למכתב הזימון לשימוע והיוו הנמקה לפיטורים הרחיקו עד עשור שלם עובר לזימון התובעת לשימוע. מה טעם יש בצירוף תלונת תושבים בודדים כאלה ואחרים לאורך עשור שנים, כאשר מבקשת הנתבעת לבסס עילת פיטורים ממשית ועכשווית?
 
כן נוסיף כי בתקופה זו התובעת זכתה גם לשבחים מתושבי העיר, כעולה מנספחי א' לתצהירה. אלו מאזנים את התמונה ומביאים אותנו למסקנה כי תפקידה של התובעת מעצם טיבו הוא שהביא עימו חיכוך עם קהל ומכאן שגרר הן שבחים והן תלונות מצד תושבים.
 
נוסיף כי הנתבעת עצמה חלקה שבחים לתובעת. התובעת צרפה לתצהירה בבקשה לסעד זמני מכתבים של עו"ד יעל שילוני אשר טיפלה באותה עת מטעם העירייה בדרישות הממונה על השכר בנושא חריגות שכר ששולמו לעובדים, ובמכתבים אלו יש התייחסות חיובית לעבודתה של התובעת.  (נספחי א' 1 ו-א' 2 לתצהירה בבקשה). 
 
אף אם נקבל גירסתה של הנתבעת כי התובעת היתה מעורבת בניסוח המכתבים של עו"ד שילוני, הרי שבכל מקרה אין חולק שהעירייה גוננה על העמדה העקרונית שבמכתבים ולפיהם אין לפגוע בשכרה של התובעת.
 
64.        לכך יש להוסיף גם את האמור בנספח א' 16 לאותו תצהיר, מכתבה של עו"ד שילוני בשם העירייה למבקר המדינה, מיום 9/7/09, בו מצויין בהערת שוליים 15:
 
"מ.מ. וסגן ראש העיר מסר שעו"ד שושני ג'ינו נחשבת בעיניו למנהלת מקצועית ותובענית.
הוא דחה את טענות המתלונן לעניין הקשר שלה לראש העיר, והזכיר, בין היתר, כי ההחלטה על המכרז לשמאי התקבלה למרות דעתה".
65.        עינינו הרואות אם כן כי השבשבת מסתובבת בהתאם לרוח המכתב, שעה שצריך היה להתגונן אל מול טענות השמאי מר רטנר הרי שהתובעת הינה "מנהלת מקצועית ותובענית" ומשאולם מסר חינה, הרי שמדובר בעובדת שמופנות כלפיה מלוא החופן טענות.
 
66.        לבסוף, נוסיף ונזכיר כי לתובעת ניתנו בשנת 2009 סמכויות כבדות משקל כגון טיפול בנושא היטלי ההשבחה, מינוי שמאים, ביקורות שומות והופעה בפני ועדת היטל השבחה (נספח א'14 לתצהיר התובעת). הסברו של ראש העיר כי נכנע בעניינים אלה ליו"ר הוועד (עמ' 75 לפרו', ש' 19) אינו מתיישב עם השכל הישר, לנוכח היקף התפקידים שהופקדו בידי התובעת ומידת האמון הנדרשת בתפקידים מעין אלו.
 
67.        נשוב ונדגיש כי הליך הפיטורים נבחן תוך ששבנו והזהרנו עצמנו שלא להכנס לנעליה של וועדת הפיטורים, שכן בית הדין אינו בא במקום המעסיק ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בהחלטה שבהליך השימוע.
הבחינה לעיל באה להמחיש כי עילות השימוע נאספו ונבררו ממקורות שונים, תקופות שונות, והקשרים שונים – בלא כל חוט מקשר ובלא כל עילה של ממש לאיסופם של עילות אלה דווקא. כפי שראינו, לחלק מן העילות אין כל תימוכין, ומשקלן הסגולי של האחרות קטן. בזוכרנו כי קדם לכל אלה רצונו של ראש העיר לפטר את התובעת, מסקנתנו, היא איפוא, כי רצף הטענות שהועלו במסגרת הליך פיטורי התובעת לא היוו את הסיבה לפיטוריה כנטען על ידי הנתבעת.
 
68.        משזו מסקנתנו, לא נותר אלא ללמוד על השיקולים שעמדו בבסיס הפיטורים מתוך דבריו של ראש העיר עצמו, כפי שבאו לביטויים בשיחה מיום 27.4.2010 שהקליטה התובעת וכפי שהובאו על ידינו לעיל. אין צורך לצטט בשנית את מלוא הביטויים, אך די אם נזכיר אמירה זו:
 
"...את לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה, לא יודע מה, אני אמצא איזה פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה, והוא לא יכול להסתדר ואני אומר רבותיי תודה רבה עד פה, קדימה. יש לי דו"ח שאמר: ניסיתי לעשות, נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט, אני מעביר אותה. מה, בית משפט יכול למנוע את זה?" (עמ' 25, ש' 1 – 7) (ההדגשה שלנו – מ.ש.).
 
            אין זו אלא אמירה שיש בה כדי להצביע על שיקולים זרים המניעים את ראש העיר, אשר אומר לתובעת בלא כחל וסרק כי יחפש סיבות לפיטוריה "מתחת לאדמה", כלומר, גם במקום שאין סיבות כאלה. הן באמירות המצטברות של ראש העיר בשיחה שהובאה בפנינו, והן בקביעותינו לעיל כי בחלק ניכר מן הטענות שהועלו כנגד התובעת לא הוכח בפנינו שיש ממש, יש כדי להכתים את מהלך הפיטורים כמהלך שנעשה שלא כדין, וממניעים זרים.
 
הדברים מעידים על כך שראש העיר ביקש לפטר את התובעת ובנחישותו לפעול כך, גמר אומר בלבו לעשות כל שבכוחו כדי להביא לפיטורים – בין אם על ידי הוצאת כספי ציבור והצעת תנאי פרישה מיטיבים לתובעת, ובין אם על ידי טפילת עילות פיטורים שבחלקן אין ממש. זוהי אינה פעולה תמת לב של מעסיק המבקש להורות על פיטורי עובד שכשל.
 
69.        אנו סבורים כי די בכך כדי לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי ראש העיר פעל משיקולים שלא כדין.
 
70.        נציין כי גם אם לא היינו קובעים כי הנטל הורם, הרי שאנו סבורים ממילא כי לכל הפחות יש בהקלטות שהובאו כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת להראות כי פוטרה משיקולים ענייניים ופיטוריה היו כדין. נטל זה, כפי שבואר כבר לעיל, לא הורם, שכן התקשינו לקבל את נימוקיה של הנתבעת לפיטורים כפי שהובאו במסגרת הליך השימוע.
 
71.        בנסיבות אלה, אין לנו אלא להסיק כי הנתבעת הביאה בחשבון במסגרת מכלול שיקוליה שיקולים פסולים, ומכאן שעסקינן בפיטורים שלא כדין.
 
72.        אין חולק כי שעה שראש העיר הונע על ידי מניעים זרים שלא פורטו בהליך השימוע, מדובר בפיטורים שלא כדין. יחד עם זאת, לשאלת המניע חשיבות ראייתית באשר היא יכולה לחזק מסקנתנו דלעיל, וכמו כן, היא בת חשיבות בשאלת הסעד הראוי, בשים לב לחומרת המניע הזר.
 
73.        טענת התובעת הינה כזכור כי לאחר חודש ינואר 2010, עת החלו ההליכים כנגד אחות ראש העיר, החמיר היחס אליה עד שהוביל לפיטוריה.
            כנגד טענה זו התגוננה הנתבעת בכמה מישורים:
 
ראשית, טענה כי התובעת פוטרה ממניעים אחרים. כפי שפורט לעיל, לא שוכנענו בטענה זו.
 
שנית, נטען כי התובעת כלל אינה הגורם שהורה על הגשת התביעה כנגד הגב' מאיר, והיה זה מ"מ ראש העיר מר מאיר דורון ז"ל ולפיכך אין כל הגיון בטענותיה כי היא ש'תספוג את האש' בעניין זה.
 
שלישית, טענה הנתבעת להיעדר סמיכות זמנים בין המועד בו החלה התובעת לסבול לכאורה מהתנכלויות והמועד בו דובר עמה על פיטוריה, לבין המועד בו הועלתה טענת התובעת כי ההתנכלויות והליך הפיטורים קשורים לשחיתות ראש העיר ומכאן טענה שיש להסיק שהתובעת ביקשה לקנות חסינות מפני הליך הפיטורים בטענותיה לשחיתות.
 
74.        להלן נבחן את הטענות הנוגעות ליוזמת התביעה כנגד גב' מאיר, ולסמיכות הזמנים:
 
א.         יוזם התביעה: אין חולק שהן התובעת והן מ"מ ראש העיר דאז, מר מאיר דורון ז"ל, היו מעורבים בהליך התביעה כנגד אחות ראש העיר, הגב' מאיר. הנתבעת טוענת כי מר דורון או היועץ המשפטי עו"ד בלום היו הגורמים שהופקדו על אישור תביעות מעין אלו ואכן, התובעת אינה מכחישה זאת. למעשה, מנספח ב' לתצהירה עולה כי מר דורון אמנם הנחה אותה להגיש את התביעה. שאלת היוזמה, הינה, איפוא, משנית בחשיבותה שכן בפועל, היתה זו התובעת שהגישה את התביעה ולפיכך יש הגיון בטענה שמגיש התביעה 'יספוג את האש' – ככל שישנה כזו – בגין הגשתה. על גבי נספח ב' האמור מופיעה תכתובת בכתב יד בין מר דורון לבין התובעת בה, בין היתר, מבקש מר דורון מהתובעת לטפל בפרשה "עד לסיום הפרשה אחת ולתמיד" וכן מעדכנת התובעת את מר דורון כי התביעה הוגשה. ממסמך נ/4 שהוגש על ידי הנתבעת ומנספחים ד'-ו' לתצהיר התובעת עולה כי התובעת היתה בקשר עם משרד עורכי הדין החיצוני שטיפל בתביעה, ניהלה עמו תכתובת והתעדכנה בנעשה בקשר לאותה תביעה שעתידה להיות מוגשת וכן נתנה הנחיות לאחר שהוגשה.
עולה, אם כך, כי השאלה מי יזם את התביעה אינה בת חשיבות להכרעה בשאלה האם ראש העיר התנכל לתובעת או ביקש לפטרה בשל אותה תביעה שכן לא יכול להיות חולק שהתובעת עסקה באופן אישי בהגשת התביעה ובפיקוח על ניהולה.
 
            נעיר עוד כי גם לשאלה אם התביעה נדחתה בסופו של יום אם לאו אין משמעות בשאלה אם חוותה התובעת התנכלות בשל עצם הגשתה אם לאו. כמו כן, למעט רמיזה גסה ובוטה בסיכומי הנתבעת (ס' 176) שלא היה לה כל מקום, לא מצאנו אצל הנתבעת טענה כי התובעת פעלה להגשת התביעה בזדון (ונעיר עוד כי הטענה בסיכומים לפיה התובעת פעלה בזדון אינה מתיישבת עם הטענה לפיה התובעת כלל לא יזמה את התביעה).
 
ב.         סמיכות הזמנים: כפי שפירטה דווקא הנתבעת בסיכומיה באופן ממצה (ס' 161), ביום 18.1.2010 הוגשה התביעה כנגד הנתבעת, בפברואר 2010 הכפיף ראש העיר את התובעת לניהולו ובמרס 2010 הודיע לה ראש העיר כי בכוונתו לפטרה. לטעמנו, סמיכות זמנים שכזו יש בה דווקא כדי להטיל צל כבד על טענות הנתבעת ביחס להיעדר קשר בין התביעה כנגד אחות ראש העיר לבין הפיטורים. 
 
זאת ועוד, עיון בנספחים ד'-ו' לכתב התביעה מעלה כי חרף הנחיית מר דורון לפיה התובעת תטפל בפרשה הנוגעת לאחות ראש העיר, הרי שנראה כי בשלב מסויים פנה מר דורון ישירות למשרד עורכי הדין החיצוני שטיפל בתביעה וביקש להורות על מחיקת התביעה, בין היתר לנוכח פניית ב"כ הגב' מאיר לעירייה ביום 18.2.2010 במסגרתה הבהיר כי הגב' מאיר פינתה את הנכס. עוד ראינו כי ביום 22.4.2010 שולחת התובעת מכתב למשרד עורכי הדין החיצוני בו היא מבקשת להמשיך בתביעה. מכתב זה והנחיה זו יוצרים זיקה של ממש להליך פיטורי התובעת, שכן נכתב בסמיכות זמנים לזימונה של התובעת לשיחה עם ראש העיר ביום 31.5.2010  בה הוצע לה לעבור לתפקיד אחר בעירייה או לחילופין לפרוש; וכן להתייעצות עם ועד עובדי העירייה מאותו יום ביחס לפיטורי התובעת.
 
מסקנתנו איפוא הינה כי סמיכות הזמנים מעידה דווקא על קיומו של קשר בין הליך הפיטורים לבין התביעה נגד אחותו של ראש העיר.
 
75.        זאת יש לומר - איננו סבורים כי בהליך זה הוכח בפנינו שראש העיר ניסה להתערב באופן כזה או אחר בשאלת הגשת התביעה נגד אחותו או מחיקתה. התובעת טוענת אמנם כי מר דורון ביקש ממנה "למסמס" את התביעה כלשונה, אולם כל שראינו הינו הנחיה של מר דורון למחוק את התביעה, לנוכח מכתב המבשר על פינוי הנכס על ידי הגב' מאיר.
מוכנים אנו לראות בפניה זו פניה מטעמים עניניים. יחד עם זאת, שוכנענו כי סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין הליכי התביעה, יש בה כדי להטיל צל כבד על שיקוליו של ראש העיר בפיטורי התובעת.
יש להבחין איפוא בין התערבות ראש העיר בתביעה נגד אחותו, לבין האפשרות שלפיטורי התובעת יש קשר לפעילותה כנגד אחות ראש העיר.
 
76.        אם נוסיף לאמור לעיל את נוסח ההקלטה של ראש העיר ביום 27.4.2010 (קרי, חמישה ימים בלבד לאחר שהתובעת מורה על המשך התביעה כנגד גב' מאיר) כפי שהבאנו לעיל, בהחלט ניתן להסיק שאחד משיקוליו של ראש העיר להורות על פיטורי התובעת הינו מעורבותה בתביעה כנגד אחותו.
 
כפי שהבהיר לתובעת באותה שיחה, כעס ראש העיר על הגשת התביעה וציין:
 
"אני לא יודע. אין לי מושג. אני רק אומר דבר אחד, אם בית המשפט... יגיד שעירית רמת השרון הכניסה אותה מטעמים שהם לא רלבנטים ולא היו צריכים להכניס אותה, והיא תתבע את העיריה ותזכה בכסף, אני אחייב את עובדי העיריה, ואני אמרתי את זה בהתחלה. אחייב אותם בהוצאות אישיות בנושא הזה. למה? כי מהתחלה לא היו צריכים להכניס אותה. אבל אם בית המשפט יגיד שהיא מחוייבת, אני לא נכנס לזה. זה הנקודה. אני לא נכנס. לא זה. אני לא רוצה, אני גם לא רוצה להלך אימים חס ושלום לעובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... לא מתערב בעניינים של המשפחה שלי ככה. כי השם שלי חשוב לי יותר מהכל". (עמ' 34 – 35, ש' 1 - 25, 1 – 8, בהתאמה).
 
77.        לא נעלמה מעינינו הסיפא לדברים, שם מציין ראש העיר כי אינו מתערב בענייני משפחתו על מנת לשמור על שמו הטוב. עם זאת, נעיר כי עצם קיומה של שיחה שכזו מהווה התערבות בלתי ראויה בענייני משפחתו, בפרט כאשר ברור לו שהתובעת מפקחת על התביעה האמורה ועוסקת בה. הנתבעת העלתה טענה לפיה התובעת היא שמשכה את ראש העיר בלשון על מנת שידבר בעניין זה, תוך שהיא מקליטה אותו בסתר. זו טענה בעייתית הגורסת כאילו ראש העיר אינו אחראי למילותיו. מעבר לכך נעיר כי ראש העיר בעצמו העיד כי ידע על כך שהשיחה מוקלטת (עמ' 77 לפרו', ש' 31) וחזקה, איפוא, שאם ידע על ההקלטה, נזהר   בלשונו ... 
 
78.        אשר לפרשת מג'יק פיוצ'ר: בשים לב למסקנתנו דלעיל, אין לנו צורך להידרש גם אליה. יחד עם זאת, נעיר בראיות שהובאו בפנינו אין די כדי לבסס מסקנה כי קיים קשר כזה או אחר בין פעילותה של התובעת במסגרת פרשה זו לבין פיטוריה, או לפעילות בלתי ראויה של ראש העיר במסגרת פרשה זו.
 
79.        סוף דבר, בשים לב לסמיכות הזמנים בין פיטורי התובעת לבין טיפולה בתביעה כנגד אחות ראש העיר, אנו סבורים כי גם בסוגיה זו הועבר הנטל את כתפי הנתבעת להראות את היעדרו של קשר בין השניים, ובשים לב למסקנותינו דלעיל ביחס לעילות השימוע, לא הורם נטל זה.
 
פגמים בהליך הפיטורים
 
80.        די באמור לעיל על מנת להכריע את התובענה ולקבוע כי התובעת פוטרה שלא כדין. יחד עם זאת, לא נעשה מלאכתנו שלמה אם לא נתייחס להליך הפיטורים גופו. ודוק: בשים לב לתוצאת הדברים לעיל, ומשממילא קבענו כי נפלו פגמים בפיטורים גופם, אין בכוונתנו להתייחס למכלול טענות התובעת. עם זאת, נתייחס למספר פגמים צורמים בהליך, שיש ליתן עליהם את הדעת.
 
81.        כזכור, הנתבעת התחייבה בפני מבקר המדינה כי לא תקבל החלטה כלשהי עד לסיום בירור תלונת התובעת או עד להחלטה אחרת של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (נספח יג' לבקשה למתן צו מניעה זמני). שיקול זה, בין יתר השיקולים, היה אחד מנימוקיו של מבקר המדינה שלא ליתן צו הגנה זמני לתובעת.
 
82.        דא עקא, שיום לאחר שמיעת התובעת – ומבלי שהובא בפני חברי ועדת השימוע כלל תמליל הדיון, שמהלכו הוקלט, מיהרה הנתבעת להכריע בדבר פיטורי התובעת. כשנשאל הגזבר מדוע לא המתינו לתמליל האמור השיב בחקירתו בפנינו כי חברי הוועדה העדיפו לקבל החלטה כשהחומר עוד טרי בראשם וכי "היה בו צורך, מהטעם אפילו שייראה שעשינו פרוטוקול מסודר ומפורט בנושא. חשוב לנו שהצדק גם ייראה ולא רק יבוצע". בכל הכבוד, כך לא מקפידים כי הצדק ייראה. אם הקלטת השימוע נדרשה אך ורק לשם כך שייראה כי הצדק נעשה, בלא שנעשה בה כל שימוש, הרי שהדבר מעיד כי מדובר בטקס גרידא. יש בכך טעם לפגם שכן הלכה היא מימים ימימה ששימוע אינו טקס גרידא שיש לערוך מצוות אנשים מלומדה.
 
זאת ועוד, התחייבותה של הנתבעת שלא לקבל החלטה לא כובדה ואף בכך יש טעם לפגם. אכן, ההחלטה לא פורסמה עד למועד בו קבע מבקר המדינה את שקבע, ומכאן שפגם זה לא יורד לשורשו של עניין, אך בשים לב להתנהלותה הכוללת והמצטברת של הנתבעת יש בכך כדי לחזק מסקנותינו דלעיל בדבר הליך פיטורים פגום.
 
83.        פגם נוסף אשר אנו סבורים כי נפל בהחלטת ועדת השימוע שהכריעה בדבר פיטורי התובעת הינו היעדר התייחסות לטענותיה של התובעת. אין בהחלטה דיון כדבעי או שקילת איזה מטיעוני התובעת, אשר כפי שכבר פירטנו, ביחס לחלקן לפחות יש יותר מאשר ממש.
 
84.        אכן, לא מצופה כי הליך השימוע בפני הנתבעת יהפוך להליך הוכחות ואין מצופה כי החלטת ועדת השימוע תהפוך לפסק דין, אך מצופה מרשות ציבורית כי לא תפטור במשפט אחד הסברים ארוכים ומפורטים להם הקדישה התובעת שעות ארוכות על מנת להראות כי הטענות נגדה אינן כצעקתה.
חובת תום הלב המוטלת על המעסיק מחייבת כי יידרש לטענות שהועלו בפניו על ידי העובד. ירצה - יקבלן, לא ירצה - לא יקבלן, אולם כך או כך עליו לנמק החלטתו שכן:
 
"העדר הנמקה, מעמיד את הביקורת השיפוטית בפני "השורה התחתונה" בלבד של ההחלטה מושא הדיון. מה גם, שֶאֶל מול החלטה "סתומה" ומרוקנת מתוכן, עשויה להישמע ביתר שאת טענתו של הנפגע, בדבר שיקולים זרים בהם נגועה ההחלטה שהתקבלה בעניינו" (ע"ע (ארצי) 1290/02 מדינת ישראל – אלי שדה, לא פורסם (2003)).
 
הסברי הנתבעת הנרחבים בסיכומיה, המבהירים מדוע אין די בנימוקי התובעת בשימוע ומדוע הטענות כנגדה שרירות וקיימות, מקומם היה בהחלטת ועדת השימוע איפוא – ולא בשלב זה.
 
85.        טענת הנתבעת, כי התקיים דיון ענייני בטענות התובעת המתועד בפרוטוקול דיון ועדת השימוע, שנשלח לתובעת יחד עם החלטת הוועדה, הינה לעג לרש. כל שצויין בפרוטוקול לגופו של עניין הינו כי הוועדה מצאה כי "...אין בטענותיה של הגב' ג'ינו, אשר הובאו באמצעות עורך דינה, כדי לשלול או להפריך את טענות העירייה הרבות נגדה". לנוכח הסוגיות המורכבות שהועלו בזימון לשימוע והטענות המרובות והמורכבות שהועלו על ידי התובעת בשימוע עצמו, אנו סבורים כי אין זה סביר שתוכל להתקבל החלטה רצינית באופן מיידי ובחלוף יממה אחת בלבד.
 
עולה, כי הנתבעת לא לקחה ולו שהות של יום אחד כדי לבדוק ולבחון את הסוגיות, לבחון מסמכים או לנסות להפריך או לאמת את טענותיה של התובעת. המסקנה היא כי ההחלטה התקבלה בלא שנבחנו בחינה מדוקדקת דיה טענות התובעת בשימוע, ולמעשה שההחלטה כבר התגבשה עוד בטרם הוחל בו.
 
הסעד הראוי
 
86.        מסקנותינו בהליך זה הינן חמורות ביותר. הנתבעת לא הרימה את הנטל שהועבר אליה להראות כי בין פיטורי התובעת לבין פעילותה כנגד אחות ראש העיר אין כל קשר; הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות שהליך הפיטורים כנגד התובעת התנהל באופן ענייני; הוכח כי הנתבעת נקטה יד קשה בתובעת במסגרת הליך הפיטורים ולאחריו בהצמידה לה פקחים, בהוצאתה לחופשה כפויה, במינוי איש קשר שיקשר בינה לבין גורמים אחרים עמם צריכה היא לעבוד בשיתוף פעולה וכיוצא באלו. כמו כן, יש לזכור כי בית דין זה הכריע כי הנתבעת ביזתה החלטותיו על דרך של אי ציות לצו המורה על השבת התובעת לעבודתה.
 
87.        בשים לב למסקנות דלעיל, יש לבחון את שאלת הסעד הראוי.
 
המסגרת המשפטית
 
88.        דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין הייתה ועודנה מתן סעד של פיצוי כספי ולא סעד של אכיפת יחסי העבודה. גם במקרים שבהם נפל פסול בפיטורים, נקבע כי יש להעדיף סעד של פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד, מקום בו יש ביכולתו של הפיצוי להיטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה. יחד עם זאת, הגישה בעניין זה אינה נוקשה כפי שהיתה בעבר, כי אם הוגמשה בהלכות שיצאו באחרונה מלפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ובית הדין הארצי.
 
בעניין זה ציין בית המשפט העליון:
 
"ההכרעה בדבר הסעד הראוי לעובד אשר פוטר שלא כדין נתונה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית בהתאם לנסיבות המקרה המסוים שבפניה. שיקול דעת זה מובנה ממלאכת שקילה ואיזון בין מספר היבטים שעליהם נמנים, בין היתר, חומרת הפגם בפיטוריו של העובד; ההקשר התעשייתי והתעסוקתי של יחסי העבודה; הערך שנפגע בפיטורים; אופיו של המעביד – האם הוא גוף פרטי או ציבורי; וההסכם החל על הצדדים..." (בג"צ  4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב לא פורסם, (2009), להלן: "פרשת אלישע").
 
89.        אכן, ככל שחומרת הפגם שדבק בפיטורים תהא קשה יותר, כך יטה בית הדין להורות על אכיפת יחסי העבודה. יחד עם זאת, לא ניתן לנתק את ההכרעה ממסגרת יחסי העבודה השוררת במקום העבודה. וכך ציין בג"צ בעניין זה בפרשת אלישע:
 
"סעד האכיפה מותנה באפשרות לקיימו נוכח המציאות הקיימת במקום העבודה, ובהתחשב בטיב היחסים בין הצדדים ליחסי-העבודה. בבואו לקבוע את הסעד ההולם לעובד אשר פוטר שלא כדין, שומה אפוא על בית המשפט להתחשב במערכת היחסים השוררת במקום העבודה ובהשלכות של אכיפת ההעסקה על הצדדים הנוגעים לעניין הן מבחינה מעשית והן משיקולים של צדק".
 
90.        בעניין צויזנר, קבע בית המשפט העליון כי מקום בו נתגלע משבר אמון חריף בין מנהל בית-ספר לבין צוות המורים, אין זה צודק ואף בלתי אפשרי מבחינה מעשית לכפות על המעביד להחזיר את העובד למשרת הניהול (בג"צ 5618/01 צויזנר נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (2001) (להלן: "בג"צ צויזנר") על רקע התפיסה כי אין זה ראוי לתקן עוול בעוול, ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו (ר' ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני " כל ישראל חברים" בתל-אביב-יפו - צויזנר, פד"ע לו 438 (2001)).
 
91.        בעניננו יחסי העבודה והמשבר החריף שנתגלע בתובעת הכריעו את הכף לטובת סעד הפיצוי. הנתבעת הגישה בהליך זה תצהיריהן של שלוש עובדות מחלקת הנכסים, הגב' רז, הגב' ברדה והגב' סגל. כך הצהירה הגב' ברדה בתצהירה:
 
"9.       ההשפלות החלו כבר סמוך לתחילת עבודתי כמזכירתה (של התובעת – מ.ש.). כוונתי היא להתבטאויות מבזות כלפי כגון כינויי גנאי – "חוצפנית", "שלושת הקופים", וכ', כשהיא היתה בחדרה ורציתי להכנס לחדרה על מנת לשאול אותה שאלה בענייני עבודה והיא צרחה עלי 'את לא נכנסת אלי לחדר בלי לבקש קודם רשות'.
10.        היא נהגה לצעוק ולכעוס בקולי קולות גם על זוטי זוטות ועל טעויות אנוש...
11.        סגנונה היה בוטה ואלים ומשפיל...".
 
            גב' סגל הצהירה:
 
"10.      פחדתי לענות לה לטלפון, פחדתי מאינטראקציה איתה, ידעתי שכל מגע איתה עלול להוביל לעימות ולצעקות ולסצנה של השפלה.
                        11.        מעולם לא חוותי חוויות כאלה של השפלה מאדם".
 
            מזכירת התובעת, גב' רז, הצהירה גם היא על תחושות "בעתה" ו"פחד", על כך שהתובעת    כינתה אותה בכינויי גנאי והביאה אותה למצב של בכי והשפלה.
 
92.        התובעת טענה בסיכומיה כי הואיל וטענות עובדות מחלקת הנכסים לא הועלו במסגרת השימוע, בכתב או בעל פה, לא מצאו פרקליטיה לנכון "להכשיר טענות אלה", אשר הינן בדויות ומוגזמות, בדרך של חקירה נגדית ובאופן המאפשר לעירייה הרחבת חזית.
 
אכן, בבחינת הליך השימוע גופו לא עלתה סוגיית יחסה של התובעת לעובדות הכפופות לה ולפיכך, עדויותיהן אינן רלוונטיות לסוגייה זו. חרף זאת, אין מדובר בהרחבת חזית. אף אם עדותן של עובדות מחלקת הנכסים אינה דרושה להכרעה בשאלת חוקיות הפיטורים מן הטעם שטענה בעניין זה לא הועלתה כלל בשימוע, הרי שעדיין יש טעם לבירור מסכת היחסים במחלקת הנכסים של התובעת, בשים לב לדרישתה של התובעת כי ינתן בידה סעד של השבה לעבודה. התובעת בחרה שלא להתייחס לטענות אלה, למעט הכחשה כללית.
 
93.        כאמור, כאשר עסקינן בסעד של השבה לעבודה, יש מקום לבחון את השלכות השבתו של העובד לעבודה. בנסיבות שבפנינו, שוכנענו כי השבתה של התובעת לעבודה, אשר כבר הוברר לעיל כי הינה מנהלת "קשוחה" ו"תובענית" אף לפי עדותה, תזרע אנדרלמוסיה בנתבעת. יעיד על כך הליך הביניים במסגרתו הושבה התובעת לעבודתה. הליך זה גרר את הצדדים שוב ושוב לבית הדין והקשה על יחסי העבודה, כפי שהצהיר מר בן יעקב בתצהירו שלא נסתר גם הוא בחקירה נגדית. אף תצהיר המנכ"לית הנכנסת, גב' מלך, התייחס לקשיים שבהשבת התובעת לעבודתה.
 
94.        זאת ועוד, תפקיד כה בכיר כזה שאוחזת בו התובעת דורש קיומם של יחסי אמון מוגברים. אף התובעת לא תרמה להשבתם של יחסי האמון בין הצדדים על רקע המשבר שנוצר. התובעת הקליטה את הממונים עליה והכפופים לה בהקלטות סתר שמוטטו לחלוטין את האפשרות לקיום יחסי אמון בינה לבין גורמים רבים בעירייה.
 
הגם שההקלטות סייעו בידי התובעת להוכיח טענותיה ואלמלא הן יכול והיתה עומדת היום בפני שוקת שבורה בניסיונה להוכיח טענותיה. אך התובעת לא הסתפקה בהקלטת ראש העיר והממונים עליה ובחרה להקליט גם את הכפופים לה, דוגמת הגב' רז (ס' 37 לתצהירה, אשר לא הוכחש על יד התובעת). הדבר אינו עולה בקנה אחד עם יחסי עבודה תקינים, מה גם שאין שום תועלת בהקלטה שכזו שעה שהטענות להתנכלות מופנות כלפי הממונים.
 
אך בכך לא סגי, התובעת אף בחרה לתעד בצילומי וידאו בעבור ערוץ טלוויזיה את חבריה לעבודה וזאת, בה בשעה שמבקר המדינה מברר תלונתה. תפקידה החשוב של התקשורת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" אינו מוטל בספק, אולם דרך התנהלותה של התובעת שהפכה עצמה לכתבת סמויה בתחקיר הטלויזיוני היא פסולה בעינינו, ואף בה יש כדי לשלול אפשרות עתידית של יחסי עבודה סדירים.
 
התנהלותה של התובעת בשעה שתלונתה מתבררת בפני מבקר המדינה, יש בה משום חוסר ניקיון כפיים ולא נוכל לקבל עמדתה לפיה לא ראתה פסול בפניי לערוץ הטלוויזיה ועדותה כי חשבה "שאולי מישהו יתעורר ויחזיר את מערכת היחסים בעירייה למצב הנורמלי" (עמ' 49 לפרו', ש' 18). כך לא מחזירים את השפיות ויחסי האמון במקום העבודה על כנם. בידיה של התובעת ניתנו תרופות אחרות כגון פנייה לגורמי האכיפה, לבית הדין (כפי שאמנם עשתה) או לגורם אחר.
סוף דבר, אף טעם זה מעיד על יחסי העבודה המדורדרים ויש בו משום נימוק לאי אכיפת יחסי העבודה.
 
95.        מן השיקול המעשי, ובשים לב את טובתו של הציבור וטובתם של תושבי העירייה, ואף את טובתה האישית של התובעת, בחרנו ליתן דגש לשיקול המעשי, ולא לאכוף את יחסי העבודה בנתבעת. איננו חלוצים בשקילתם של שיקולים מעשיים שעה שבוחן בית הדין את הסעד הראוי בפיטורים שלא כדין. כך פעל בית הדין הגבוה לצדק אף בפרשת קלפנר, במסגרתה הצביעו ראיות נסיבתיות למכביר על שיקולים פוליטיים בפיטורי העותרים, אך חרף זאת ביכר את סעד הפיצוי (בג"ץ 4284/08 ‏שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, לא פורסם (2010)).
 
96.        אנו מודעים לחשש שמא יצא חוטא נשכר מן הפרשה אולם מדובר ברשות ציבורית קטנה בהיקפה, שאין בה אפשרות לשיבוץ מחודש של התובעת הרחק מראש הרשות ומן האנשים אשר עימם מתגלע כעת הסכסוך במלוא עוזו. בסופו של יום מטרתה של הרשות לשרת את תושביה. אנו סבורים כי ידם של התושבים לא תצא נשכרת מהשבתה של התובעת לעבודתה. אם כך נכריע, נמצא עצמנו דנים בבית דין זה השכם והערב בעניינם של הצדדים, ומשמשים כ"גננת" (כפי שהעידה הגב' מלך בתצהירה, ביחס לתפקיד הנוכחי אותו היא מוצאת עצמה ממלאה). תוצאת פסק הדין יש בה כדי להיטיב עם תושבי הרשות, עובדיה, ולא נהסס לומר זאת – גם עם התובעת עצמה.
 
97.        אשר לגובה הפיצוי: ראשית נציין כי כאשר לא ניתן סעד של אכיפה, תשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין יבוא תחת תחת סעד האכיפה שביצועו בפועל לא הסתייע" (עניין רבקה אלישע, פסקה 31; דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, לא פורסם (1996); עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"ץ 8505/96 ד"ר ארנון בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (1998)). מדובר בסעד ה"נובע באופן ישיר מהסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה ולכן אינו בגדר ultra petita" (בש"א (ארצי) 848/07 אלמונית נ' פלוני, לא פורסם (2009)).
 
98.        הכלל הוא כי ככלל, סכום הפיצוי המרבי שיש לפסוק לעובד שפוטר שלא כדין הוא תשלום שאינו עולה על סכום השווה לשכר של שנה (ע"ע (ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות- הרב בנימין כהן, לא פורסם (2005) (להלן: "עניין בנימין כהן"); ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן  - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645, 667 (להלן: "עניין יהודית חנן").
 
במקרים חריגים במיוחד יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר, כאשר בין השיקולים הנמנים בפיצוי חריג כאמור יש לקחת בחשבון שיקולים כגון חלוף הזמן ממועד הפיטורים (עניין בנימין כהן); מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי "עונשי" (עניין יהודית חנן); הסיכוי להמשיך ולעבוד במקום העבודה אלמלא  הפיטורים; הוותק והסטטוס של העובד כעובד קבוע וכיו"ב.
 
99.        בשים לב לחומרת המסקנות אליהן הגענו,  ולאחר התלבטות לא קלה, לתוצאה שאין לאכוף את יחסי העבודה, ותחת זאת להורות כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי על הצד הגבוה של 24 חודשי שכר, וזאת על בסיס שכרה האחרון של התובעת, על כל רכיביו.
            (אין באמור כדי לקבוע עמדה כלשהי בתביעה הקשורה לחריגות השכר).
אנו סבורים כי זה המקום לפסיקת פיצוי "עונשי" ובכך אנו מביאים לידי ביטוי סלידתנו הן מהליך הפיטורים והן ממניעיו והכל כפי שפורט. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן יישא בהפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
           
100.      משמצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אין עוד צורך לדון בעתירתה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לצד סעד האכיפה וכך גם מתייתר הצורך בתשלום הודעה מוקדמת.
 
הוצאות
 
101.      התובעת ביקשה כי ייפסקו לה הוצאות ריאליות וצירפה לשם כך אף חשבוניות שכ"ט ששילמה לב"כ בשל ההליך. כן הצביעה על ריבוי ההליכים שבתיק שנועדו לטענתה להתיש אותה ולגרום לה חסרון כיס. לפיכך, ביקשה כי בית הדין יפסוק לה הוצאות ריאליות בהליך.
 
102.      אנו סבורים כי אכן, יש להורות על פסיקת הוצאות משמעותיות בשים לב לאופן ניהול ההליך על ידי הנתבעת, לריבוי הבקשות, הבקשות החוזרות ונשנות לעיון חוזר בהחלטת בית הדין והליכי הביזיון. לפיכך, בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד ישולם לנתבעת סך כולל של 50,000 ₪.
 
            נוסיף כי לטעמנו התנהלותו של ראש העיר בעניין היא רבת משמעות, ולכן אין מקום כי ההוצאה כולה תושת על הקופה הציבורית, ואנו מחייבים אותו לשאת באופן אישי בסכום של 25,000 ₪ מתוך הסכום האמור.
סך ההוצאות ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שלא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
103.      יובהר כי העירייה אינה רשאית לבצע קיזוז מתביעתה בעניין השכר העודף, שכן נושא זה שנוי במחלוקת וטרם הוכרע.
 
על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
 
ניתן היום, ‏כ"ח אייר תשע"ב, ‏20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.
 
 
 
       
נציג עובדים
מר אריה המר
  מיכאל שפיצר, שופט
נשיא
  נציגת מעבידים
גב' חגית פורת
 
 
 
 
 
 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר