פסק דין

 מנגד תובעת העובדת את זכויותיה בגין פיטורים בניגוד לדין.

 עיקרי העובדות וגירסאות הצדדים

2.         העובדות גרפיקאית במקצועה, הועסקה במחלקת הגרפיקה אצל המעסיקה שהינה הוצאה לאור המתמחה בהפקה והוצאה לאור של ירחונים ועיתון בספרדית, מיום 1.10.98 ועד לפיטוריה על אתר ביום 29.5.02.

 

            ביום 2.6.02 (לגירסת המעסיקה) או ביום 3.6.02 (לגירסת העובדת) ניתן בידיה של העובדת מכתב פיטורים הנושא תאריך 29.5.02 (ת/1).נ

            המעסיקה פנתה ביום 13.6.02 לממונה בבקשה לקבלת היתר לפיטוריה של העובדת ( נספח ה' לתביעה). הממונה, לאחר חקירה ובדיקה, סירבה ליתן את ההיתר המבוקש. גם לאחר קבלת החלטה זו, סירבה המעסיקה להחזיר את העובדת לעבודה וזאת למרות פנייה של העובדת (ת/5).ב

 

            ביום 26.1.03 נולדה בתה של העובדת.ו

 

3.         גירסתה של העובדת באשר לאירועים שקדמו להפסקת עבודתה עולה מתצהירה, מתצהיר בעלה יעקב ממן (להלן – יעקב) ומחקירתם הנגדית.

 

            ביום 21.5.02 לא חשה העובדת בטוב ולא הלכה לעבודה. בעלה יעקב ממן, (להלן – יעקב) התקשר למעסיקה והודיע על היעדרותה. העובדת קיבלה מהרופא, באותו יום, אישור מחלה לשלושה ימים עד ליום 23.5.02 וזאת בגין שפעת. ביום א' בשבוע 26.5.02 חזרה העובדת לעבודה אולם לא הרגישה בטוב ויצאה מעבודה מוקדם מן הרגיל. רופאה של התובעת אישר לה פעם נוספת ימי מחלה מיום 27.5.02 ועד ליום 30.5.02 (אישורי המחלה צורפו כנספח א' לכתב ההגנה של המעסיקה).נ

 

            ביום 26.5.02 ביצעה העובדת בדיקה הריון באמצעות ערכה ביתית וגילתה, כי הינה בהריון. ביום 28.5.02 בשעה 07:00 בבוקר לערך, התקשר יעקב למעסיקה לפי מספר הטלפון הרגיל והודיע למי שהשיבה לטלפון, כי אשתו לא תגיע לעבודה עד יום 30.5.02 וכי היא בהריון. האשה שעימה דיבר בטלפון בירכה אותם ב"מזל טוב" ואמרה, כי תעביר את ההודעה.  יעקב אינו יודע מי היתה זו ששוחחה עימו טלפונית באותו הבוקר.

 

            ביום 3.6.02 חזרה העובדת לעבודה. באותו יום הודיע לה מר לאונרדו רובינסקי מנהל מחלקת הגרפיקה והממונה על העובדת (להלן – לאונרדו), כי אין הוא רוצה שתמשיך לעבוד עימו בגלל היעדרותה מהעבודה ובגלל שלא ביררה במהלך מחלתה אם זקוקים לה בעבודה. באותו יום מסר לאונרדו לעבודת מכתב פיטורים  (ת/1). באותה שיחה לא אמרה העובדת ללאונרדו כי הינה בהריון.

 

            לאחר שהתברר לעובדת, כי לא ניתן לפטר אשה בהריון, נפגשה העובדת באותו ערב עם משה מנצור חשב המעסיקה (להלן – משה). באותה פגישה לא הודיע משה לעובדת על סיבת פיטוריה. הוא ציין בפנייה, כי לא ידע על עובדת הריונה וביקש אישור רפואי בדבר ההריון. משה הציע לעובדת להישאר עוד חודש בעבודה אך בסוברה, כי הוא מציע לה נדבה, דחתה העובדת את ההצעה. ימים אחדים לאחר אותה פגישה קיבלה התובעת אישור רפואי על הריונה והעבירה אותו למשה בפקס.ב

 

4.         גירסתה של המעסיקה באשר לאירועים בימים שלפני הפסקת העבודה מפורטת בתצהירים של לאונרדו רובינסקי, משה מנצור, ופטריסיה שקולניק.

 

            ביום 21.5.02 התקשר יעקב בעלה של העובדת, למזכירת המעסיקה גב' פטריסיה שקולניק (להלן – פטריסיה) והודיע, כי אשתו חולה. העובדת לא התקשרה לעבודה כל אותו שבוע ולא הודיעה דבר באשר למצבה ולמועד הצפוי לחזרתה. ביום א' בשבוע לאחר מכן הגיעה העובדת לעבודתה, עבדה מספר שעות והודיעה, כי עליה לצאת מוקדם לצורך ביקור אצל רופא. העובדת יצאה ולא שבה עד ליום א' בשבוע לאחר מכן.ו

 

            ביום א' 2.6.02 מסר לה לאונרדו את מכתב הפיטורים. באותו מעמד לא הביעה העובדת כל מחאה על נסיבות פיטוריה ולא ביקשה לשוב לעבודה. העובדת לא אמרה ללאונרדו באותה הזדמנות כי היא בהריון והוא לא ידע על כך.נ

 

            ביום 3.6.02 טלפן משה ביוזמתו לעובדת וזימן אותה לפגישה. באותו  יום סיימה העובדת את עבודתה, הלכה לביתה והגיעה במיוחד לאותה פגישה. מדובר בפגישה שהתקיימה יום לאחר שנמסר לעובדת מכתב הפיטורים. באותה פגישה הציע משה לעובדת לעבוד חודש נוסף כתקופה של הודעה מוקדמת. העובדת דחתה אפשרות זו וביקשה את פדיון ימי החופשה, הבראה ופיצויי הפיטורים. באותה פגישה לא סיפרה העובדת על דבר היותה בהריון.

 

לאחר מספר ימים ביום 5.6.02 בפגישה נוספת אותה יזמה העובדת, הודיעה העובדת למשה, כי היא בהריון ודרשה חזרתה לעבודה. לא היה בידי העובדת אישור להריונה ואישור זה הומצא רק ביום 13.6.02 ולפיו היתה העובדת באותה עת בשבוע החמישי להריונה. עם הצגת האישור הרפואי חזרה העובדת ודרשה את חזרתה לעבודה. המעסיקה סירבה להחזיר את העובדת לעבודה הואיל ובאותה עת כבר סוכם עם מחליפתה של העובדת על תחילת עבודתה החל מיום 9.6.02.      

 

באשר לשיחת הטלפון אשר לטענת יעקב התקיימה בינו לבין מי מעובדות המעסיקה, מצהירה פטריסיה כי ביום 28.5.02 לא קיבלה כל שיחת טלפון מהעובדת או מבעלה, לא על היעדרות העובדת מעבודתה ולא על דבר היותה בהריון. פטריסיה היא מזכירת המעסיקה והיא מגיעה למשרד כל יום בשעה 07:00 ועונה לטלפונים המתקבלים בשעה זו. פטריסיה מאשרת, כי ביום 21.5.02 קיבלה שיחת טלפון מיעקב אשר הודיע כי העובדת חולה ולא תגיע לעבודה.

 

5.         לטענת המעסיקה, פוטרה העובדת על רקע התנהלותה בעבודתה וללא קשר להריונה. לפי עדותו של לאונרדו במשך התקופה שקדמה לפיטוריה החלה העובדת לשוחח ארוכות בטלפון הסלולרי שלה במהלך העבודה. על אף הערותיו של לאונרדו, כי הדבר מפריע למהלך התקין של העבודה, התנהגות זו לא פסקה.ב

 

            בנוסף, סירבה העובדת להישאר ולעבוד מעבר לשעה 16:00 במקרים של לחץ בעבודה בטרם הוצאת העיתון לדפוס. העובדים האחרים במחלקת הגרפיקה נשארו שעות נוספות והעובדת סירבה. עם זאת מצאה העובדת לנכון להוסיף על דעת עצמה שעות נוספות שלא הועילו למעסיקה. למרות בקשה לצמצם בשעות הנוספות כדי למנוע פיטורי עובדים, המשיכה העובדת באותה מתכונת של שעות נוספות.ו

 

            מוסיף לאונרדו ומצהיר, כי במהלך השנה האחרונה נהגה העובדת להיעדר מהעבודה מספר פעמים בימי רביעי וחמישי, ימים בהם סוגרים את הירחון עליו היתה העובדת אחראית. על העדרויות אלו לא הודיעה העובדת מראש או שהודיעה ברגע האחרון כך שהעובדים האחרים נאלצו לעבוד תחת לחץ על מנת להספיק גם את עבודתה שלה.      חלק מטענות אלו של המעסיקה מגובים בעדותו של משה ושל גב' מרה קרלינסקי.

 

בתגובה לטענות אלו מציינת העובדת, כי מעולם לא קיבלה הערה או נזיפה בקשר לעבודתה. לאונרדו אף שיבח אותה בשיחה שיזם מספר חודשים לפני פיטוריו ואמר שמנהל המעסיקה מרוצה מעבודתה. העובדת מצהירה, כי הירחון עליו היתה אחראית לא הוצא במועד קבוע וגם אם נעדרה במשך יומיים לא היה בכך כדי לגרום להעברת משימתה לאחר. העובדת מכחישה, כי עבדה שעות נוספות מעבר לנדרש ולעיתים נדרשה לעבוד ועבדה מעבר לשעה 16:30 בשל עבודה דחופה.

 

            מטעמה של העובדת העידה גם גב' דבורה בורוסקי אשר עבדה אצל המעסיקה עד ליום 6.5.99. לדבריה כל הטענות שהועלו נגד העובדת אינן מתאימות לה ככל שהכירה אותה בעבודה.  מוסיפה העדה ומציינת שלפי שיטת עבודתו של לאונרדו, העובדים עבדו בלחץ מתמיד והיה צורך בעבודה בשעות נוספות.

 

 

 

            החלטת הממונה

6.         ביום 13.6.02 פנתה המעסיקה בבקשה לקבלת היתר לפיטוריה של העובדת. במסגרת בדיקתה חקרה הממונה, אישית ובאמצעות עובדים במחלקתה, את העובדת, את משה ואת אריה אבידור המוציא לאור של השבועון בספרדית. חלק מהחקירות נעשו לאחר החלטתה של הממונה ובמסגרת בקשת המעסיקה, כי הממונה תשקול מחדש את עמדתה. בפני הממונה היו מכתבים של גורמים במעסיקה לפיהם נעדרה העובדת מידי פעם מעבודתה ולא הסכימה לעבוד שעות נוספות.נ

           

            בהחלטתה מיום 18.8.02 מציינת הממונה, כי לפי ממצאיה, העדרויות הממושכות בשנים 2000 ו- 2001 נעשו באישור המעסיקה. לענין השעות הנוספות הרי שלפי תלושי השכר עבדה העובדת שעות נוספות. אין בנתונים אלו להצדיק את פיטוריה של העובדת. באשר ליחסי העבודה כותבת הממונה, כי מדובר ב-3.5 שנות עבודה ואלמלא היו שבעי רצון מעבודתה, לא היתה המעסיקה ממשיכה להעסיק את העובדת תקופה כה ארוכה.ב

 

            מסכמת הממונה:

" 14. אינני נכנסת לענין הידיעה או אי ידיעת המעביד על הריונה של העובדת. הגם באם לא ידע, והיעדרותה נבעה בין השאר מהרגשתה הרעה עקב ההריון, יש לכאורה קשר בין הפיטורין להריון.ו

בפועל במועד הפיטורין העובדת היתה בהריון.נ

עפ"י הנסיבות כפי שהובאו להלן, לא מצאתי כי יש להתיר את הפיטורין".ב

 

            ההיבט המשפטי

7.         סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים התשי"ד – 1954 (להלן- החוק) קובע:

" לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; לענין סעיף קטן זה, רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים".ו

 

 

גדר הסמכות שניתנה לשר והואצלה לממונה סוכמה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן:

"סעיף 9 לחוק שולל את כח הפיטורים של המעסיק לגבי עובדת בהריון. הוראת הסעיף מכפיפה את כח הפיטורים של המעסיק לביקורת ולשיקול דעת השר וקובעת, כי אמת המידה לאישור פיטורים היא אם הפיטורים אינם קשורים להריון. לפי זה פיטורי עובדת בהריון שנעשו שלא בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, אינם תקפים ואינם תופסים. הוראות סעיף 9 (א) לחוק נועדו 'להגן על עובדת בהריון נגד פיטורים מהטעמים הבאים: האחד – בתקופת ההריון היא עשויה להיאלץ להעדר מהעבודה יותר  מהרגיל; השני – יתכן  שהמעביד יפיק מעבודתה פחות תועלת; השלישי – העובדת חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודה, בגלל מצבה. אין לפרש את החוק במגמה להקל על המעביד שפעל בניגוד לרצונו של המחוקק'. להפרתה של ההוראה יש נפקות הן במישור העונשי (סעיף 14 (א) לחוק) והן מישור האזרחי. בנוסף עולה מן הסעיף העיקרון, כי 'אין לפטר עובדת בהריון. הנטל הדרוש להוכיח כי הפיטורים אינם קשורים להריון, מוטל על המעביד מבקש ההיתר'.  אם מגיע המפקח למסקנה שפיטורי העובדת קשורים להיותה בהריון, אזי אין מוקנה לו שיקול דעת כלל, והוא אינו רשאי להתיר את הפיטורים. מאידך, 'היה המפקח בדעה כי הפיטורים אינם בקשר להריונה של העובדת, מוסמך הוא, לפי שיקול דעתו, שלא להתיר את הפיטורים או להתיר את הפיטורים, ואף ממועד רטרואקטיבי שלפני מתן ההיתר'. כלומר, גם במקרה בו מפוטרת עובדת בהריון, לאו דווקא מטעמים הנובעים מהיותה בהריון, אין המפקח חייב, חד משמעית, להתיר את הפיטורים והוא יכול אף שלא להתירם; 'במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים...' ".

 

(ע"ע 1334/02 הלי נוסצקי נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 7.12.04 והאסמכתות שם).נ

 

 

באשר לביקורת השיפוטית על החלטת הממונה נקבע, כי לבית הדין לעבודה הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, לה הואצלה הסמכות מכח סעיף זה על ידי שר העבודה והרווחה, אולם אין הוא משמש כערכאת ערעור על החלטתה. ביקורת זו נעשית על פי עקרונות המשפט המינהלי. בית הדין אינו מתערב בשיקולי הממונה ואין הוא ממיר את שיקולי הממונה בשיקוליו הוא כל עוד פועלת הממונה בהתאם לכללי הצדק הטבעי, באופן ענייני, בתום לב, בסבירות, במידתיות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לה. התערבות כזו תעשה במידה והממונה לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים. החזקה היא, כי הממונה פועלת כדין כל עוד לא הוכח ההיפך (דב"ע מט/ 131-3 שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית פד"ע כא' 262. דב"ע נו/ 80-3 אלול נ' פנינה רוזנבלום בע"מ פד"ע ל' 86. ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג חייט ואח' פד"ע לח' 170. ע"ע 1334/02 הלי נוסצקי נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 7.12.04. ע"ע 1423/04 עדנה קסטיליו נ' יהודית ציטרינבאום ואח', פס"ד מיום 7.4.05).           

 

 

            ההכרעה

8.         לטענת המעסיקה דרך ניהול ההליך ע"י הממונה פגום הואיל ולא נשמעו שני הצדדים במשותף ולא ניתן למעסיקה להתעמת באופן ישיר עם טענות העובדת. טענה נוספת היא כי החלטת הממונה מקורה בטעות העולה על פני ההחלטה עצמה.ב

 

            באשר לטענה הראשונה. סדרי עבודתה של הממונה לא נקבעו בדין והיא רשאית לקבוע אותה לעצמה כל עוד מתקיימים עיקרי הצדק הטבעי ועקרונות יסוד של המשפט המינהלי. במקרה דנן, שמעה הממונה את עמדות שני הצדדים, ביצעה חקירות ועיינה במסמכים. אין אנו רואים פגם בכך שהממונה לא שמעה את הצדדים במשותף ולא ניתן למעסיקה להתעמת עם טענות העובדת באופן ישיר. הממונה אינה חייבת לפעול בדרך זו. לא שוכנענו, כי שיטת עבודתה של הממונה יש בה כדי לפגוע בחקר האמת או בזכות דיונית כלשהי של מי מהצדדים.

 

9.         באשר לטענה השניה לפיה, מדובר בטעות העולה על פני ההחלטה עצמה. לענין זה מציין ב"כ המעסיקה, כי העובדת עצמה העידה שהאישורים הרפואיים אותם הציגה למעסיקה ניתנו בשל שפעת ולא בשל ההריון. עוד טוען ב"כ המעסיקה, כי אין לקבל את  גירסתה של העובדת לפיה, דאגה להודיע למעסיקה על דבר הריונה והמסקנה המתבקשת מחומר הראיות הינה, כי העובדת עצמה לא ידעה במועד פיטוריה, כי הינה בהריון. לענין זה, מפנה ב"כ המעסיקה לכך שהעובדת לא טרחה להגיש פירוט שיחות טלפון מיום 28.5.02 ומכך יש להסיק שהעובדת לא הביאה ראיה שיכולה היתה לתמוך בה.

 

            סבורים אנו שאין באמור כדי לבטל את החלטתה של הממונה. בפני הממונה מונחים היו מסמכים וחקירות של המעורבים באירוע. גם אם בית הדין היה מגיע למסקנות אחרות בכל הקשור לטענת העובדת בדבר ההודעה על הריונה, הרי שהממונה רשאית היתה להגיע למסקנה אליה הגיעה  וזאת מתוקף הסמכות כמו גם שיקול הדעת שהוענקו לה. בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הממונה. לא מצאנו, כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או מנוגדת בעליל לחומר הראיות שעמד בפני הממונה.

 

            יתר על כן. הממונה אינה קובעת באופן קטגורי שהמעסיקה אכן ידעה על עובדת הריונה של העובדת. מהחלטתה עולה, כי גם אם אין מדובר בפיטורים בקשר להריון, הרי שממכלול יחסי העבודה במקום – אשר היו לנגד עיניה של הממונה – החליטה שאין מקום להתיר את הפיטורים. מדובר בהחלטה שהיא בתחום סמכותה של הממונה. הממונה אכן קובעת, כי יש לכאורה קשר בין הפיטורים להריון וזאת בשל היעדרותה של העובדת שנבעה מהרגשתה הרעה עקב ההריון. ספק אם נימוק זה די היה בו כדי לסרב לבקשת המעסיקה. עם זאת, משבחנה הממונה את מכלול יחסי העבודה ואת ההליכים שהובילו לפיטורים, הרי שגם אם לא הוכח קשר בין ההריון לפיטורים, רשאית היתה הממונה שלא להתיר את פיטורי העובדת.

 

            נוכח האמור, אנו דוחים את תביעת המעסיקה לביטול החלטתה של הממונה.

 

            זכויותיה של העובדת

10.       א.        לשיטת העובדת  היא  זכאית  לפיצוי  בגובה  שכר  עבודה מלא  מיום 30.5.02 ועד

למועד הלידה וזאת בתוספת 45  ימים לאחר תום חופשת הלידה. הסכום הנתבע הינו בסך 38,000 ₪ המחושבים לפי 4,000 ₪ לחודש עבור 9.5 חודשי שכר.

בהתייחס לתביעה זו, טוענת ב"כ המעסיקה, כי העובדת אמורה היתה להקטין את נזקה וזאת בדרך של חיפוש עבודה אחרת. העובדת לא טרחה להקטין את נזקה ועל כן, אין היא זכאית לסכום הנתבע.

 

אנו דוחים טענה זו. הלכה פסוקה היא, כי משמדובר בפיטורים בניגוד לדין – להבדיל מפיטורים בניגוד להסכם – זכאי העובד המפוטר לשכרו ולא לפיצוי בגובה שכרו ואין לחייבו לשקוד על השגת עבודה אחרת (דב"ע מז/ 154-3 תמר מדמוני נ' המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ' 144. דב"ע נג/80-3 המועצה המקומית אופקים נ' זיוה לוי ואח' פד"ע כו' 63). הואיל וכך, אין מקום להפחתת הפיצוי בגין אי הקטנת הנזק.

 

מוסיף ב"כ המעסיקה וטוען, כי הואיל והעובדת קיבלה דמי אבטלה במשך 100 ימים בתקופה בה היא דורשת פיצוי מהמעסיקה, יש להפחית את סכום דמי האבטלה מהסכום בו תחוייב המעסיקה.

 

גם טענה זו דינה להידחות. בית הדין הארצי פסק, כי במקרה כגון זה יש לאזן בין הגישה שאין לזכות את העובדת בתשלום בגין אי עבודה הגבוה מהתשלום שהיתה מקבלת לו עבדה לבין כך שאין להקטין את הנטל הכספי המוטל על המעביד המפטר עובדת בהריון שלא כדין. נקבע, כי על המעביד לשלם לעובדת את שכרה המלא לתקופת ההריון ואילו על העובדת להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שקיבלה (דב"ע נב/24-3 דפנה מזרחי נ' קירור ירושלים בע"מ פד"ע כה' 417). נוכח פסיקה זו, נדחית טענת המעסיקה. מאידך, קובעים אנו, כי על העובדת להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שקיבלה וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

יש לדחות טענה נוספת של ב"כ המעסיקה לפיה, אין מקום לתשלום בגין תקופה של 45 יום לאחר תום חופשת הלידה. מכח סעיף 9 (ג) (1) לחוק עבודת נשים, אין לפטר עובדת, בין השאר, במשך תקופה של 45 יום לאחר תום חופשת הלידה. משפוטרה העובדת שלא כדין, זכאית היא לפיצוי גם בגין תקופה זו.

 

התוצאה מן האמור הינה, כי העובדת זכאית לפיצוי בסך 38,000 ₪ בגין שכרה מיום 30.5.02 ועד למועד הלידה ובתוספת 45 ימים לאחר  תום חופשת הלידה.

 

ב.         מקובלת עלינו תביעתה הנוספת של העובדת לפיה, היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בגין התקופה שמיום פיטוריה בפועל ועד למועד בו רשאית היתה המעסיקה לפטר את העובדת ללא צורך בקבלת היתר מהממונה.

 

            הסכום הנתבע הינו בסך 4,166 ₪. ב"כ המעסיקה לא חלק על חישוב זה ועל כן, זכאית העובדת גם לסכום האמור.

 

ג.         תביעה נוספת הינה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. מכח סעיף  9 (ג) (1) לחוק עבודת נשים, ימי ההודעה המוקדמת לפיטורים לא יבואו במניין 45 הימים שלאחר תום חופשת הלידה. הואיל וכך, זכאית עובדת בהריון שפוטרה בניגוד לדין גם לתמורת הודעה מוקדמת. במקרה דנן, אין מקום לזכות את העובדת בתמורת הודעה מוקדמת. כעולה מעדותו של משה ומעדותה של העובדת עצמה, הציע לה משה לעבוד חודש נוסף כהודעה מוקדמת והיא סירבה לכך (סעיף 6 לתצהיר העובדת). בנסיבות אלו, אין העובדת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

 

            ד.         טוענת העובדת, כי הינה זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לדמי גמולים.

 

אנו דוחים תביעה זו. לא הוכח, כי על המעסיקה חל הסכם קיבוצי או צו הרחבה המחייב הפרשות לקופת גמל. טענת ב"כ העובדת לענין זה, נטענה ללא הוכחה כדבעי. אין ספק, כי בכל תקופת עבודתה לא הופרשו הפרשות לדמי גמולים. יתר על כן, ברור כי העובדת עצמה לא הפרישה את הפרשותיה שלה באותה תקופה ואף לא ניסתה לעשות זאת (ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג חייט פד"ע לח' 170).

 

ה.        אנו דוחים את התביעה לחייב את המעסיקה בפיצויי הלנת שכר. סכום בו חויבה המעסיקה אינו "שכר עבודה" לענין פיצויי הלנה אלא פיצוי בגובה השכר ואין הוא נושא פיצויי הלנת שכר (ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג חייט פד"ע לח' 170).

 

לא מצאנו יסוד לחייב את המעסיקה בפיצויים עונשיים.

 

            סיכום

11.       הננו דוחים את תביעת המעסיקה לביטול החלטתה של הממונה.

 

אנו מקבלים חלקית את תביעתה של העובדת ומחייבים את המעסיקה לשלם לה את הסכומים הבאים:

א.        פיצוי בגובה השכר מיום הפיטורים בפועל ועד למועד הלידה בתוספת 45 יום בסך 38,000 ₪.ו

ב.         הפרשי פיצויי פיטורים בסך 4,166 ₪.

 

            לסכומים דלעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.6.03 (מועד בו היתה רשאית המעסיקה לפטר את העובדת ללא צורך בקבלת היתר מהממונה) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

           

העובדת תחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שקיבלה וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

המעסיקה תשא בהוצאות העובדת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ וכן בהוצאות הממונה ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.