בתי הדין לעבודה

 

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

עב 003437/08

 

בפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
נ.צ. (ע) מר ניסים לאוזון

נ.צ. (מ) מר יצחק בן-דור

תאריך:

04/05/10

       

 

בעניין:

אפרת כץ

 

 

ע"י ב"כ 

עו"ד אסנת רובוביץ'-ברכש

התובעת

 

נ  ג  ד

 

 

משרד יצחק מיוחס ושות'-משרד עו"ד

 

 

ע"י ב"כ 

עו"ד משה וקרט

הנתבעת

 

 

פסק-דין

השאלות העומדת להכרעתנו בתביעה זו הינן האם פוטרה התובעת מעבודתה אצל הנתבעת עקב הריונה והאם נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סכומי כסף שונים בגין תקופת עבודתה וסיומה.

 

העובדות הצריכות לעניין

1.                 התובעת שימשה כמזכירה אצל הנתבעת במשך חמישה חודשים מיום 04/03/07 ועד ליום 05/08/07.

 

2.                 במהלך חודש יולי 2007 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא בהריון. הודעה זו נמסרה לנתבעת הן במכתב שנשלח בדואר רשום והן בפגישה שנערכה עם מנהלת משרד הנתבעת גב' עליזה רום ועם עו"ד יצחק מיוחס מנהל הנתבעת.

 

3.                 ביום 05/08/07 נמסרה לתובעת הודעה על פיטוריה מהנתבעת על-אתר.

 

טענות הצדדים

4.                 התובעת טוענת כי פוטרה בעקבות הריונה, מבלי שנערך לה שימוע ובחוסר תום לב. התובעת סבורה כי בשל כך זכאית היא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולזכויות שונות אשר נמנעו ממנה עקב פיטוריה. עוד מבקשת התובעת כי נפסוק לה פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, פיצוי בגין הלנת שכרה ותשלום דמי הנסיעה אשר לא שולמו לה.

 

5.                 הנתבעת טוענת כי התובעת פוטרה עקב כישוריה הלקויים וללא כל קשר להריונה. הנתבעת מדגישה כי היא מעסיקה 12 נשים מתוך 19 עובדיה כשחלקן ילדו במהלך עבודתן אצלה וחזרו לעבודה סדירה לאחר מכן. באשר להלנת שכרה טוענת הנתבעת כי התובעת לא באה למשרדי הנתבעת לשם הסדרת ענייניה ולשם קבלת משכורתה האחרונה שהוכנה עבורה. באשר לדמי הנסיעה, טוענת הנתבעת כי שכרה של התובעת היה שכר כולל, כפי שמצוין בחוזה העסקתה ועל כן שולמו לה דמי הנסיעה.

 

הכרעה

6.                 לאחר ששמענו את הצדדים ואת עדיהם ולאחר שעיינו במלוא החומר המצוי בתיק בית הדין באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

 

התשתית הנורמטיבית

7.                 סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה) אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו על פי קריטריונים שונים הנקובים בו. בין היתר קובע סעיף 2(א)(5) כי פיטורים מחמת הריון מהווים הפליה פסולה.

 

8.                 סעיף 9(א)(2) מעביר את נטל הראייה אל שכם המעסיק להוכיח שלא פעל בניגוד להוראות סעיף 2. בכדי שיעבור נטל הראייה אל המעסיק על העובד להראות שלא היה במעשיו או בהתנהגותו סיבה לפיטוריו.

 

9.                 לעניין זה יפים דברי כב' השופטת וירט-ליבנה בע"ע 627/06 מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח' (טרם פורסם, פסק הדין מיום 16/03/08 מצוי במאגרים האלקטרוניים):

"מנוסח הסעיף עולה כי נקודת המוצא היא שנטל ההוכחה מוטל על המעביד. אולם, בכל הקשור בפיטורים מעבודה, על העובד להוכיח בשלב הראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד. בשלב הראשוני, על העובד להביא ראשית ראיה בלבד (ראו פסק דין פלוטקין, בעמ' 495)

רק לאחר שעמד העובד בנטל זה והציג ראשית ראיה לקיומה של עילה לכאורה לפיטורים מחמת הפליה אסורה, עובר הנטל על כתפי המעביד לסתור את טענות העובד ולהוכיח כי לא פעל מתוך הפליה אסורה על פי עילות ההפליה המנויות בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות."

 

האם היו פיטורי התובעת שלא כדין?

10.            נוכחנו לראות כי עלה בידי התובעת להביא ראשית ראיה, ואף למעלה מכך בכדי להראות שלא היה במעשיה או בהתנהגותה סיבה לפיטוריה.

 

11.            התובעת טענה כי הנתבעת פיטרה באופן שיטתי נשים בהריון וכי בתחילת העסקתה אצל הנתבעת אמר לה עו"ד מיוחס את הדברים הבאים (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 02/03/09 שורות 10-16):

ש.         אז איך זה שהוצאת את המכתב בדואר רשום לעו"ד מיוחס

ת.         בגלל שכשהוא דבר אתי בתחילת עבודתי ורצה שאהיה מזכירתו האישית הייתה לו הערה על הריון ולא ידעתי למה הוא מתכוון, הוא אמר לי שאני העיניים והאוזניים במשרד שלו ולדווח לו אם מישהי אוכלת יותר מדי אולי היא בהריון, אז זה נשאר לי בראש. לא הבנתי למה הוא אומר את זה

ש.         זה משהו שנחרט בזכרונך והוא משהו לא רגיל

ת.         רוב האנשים לא מדברים כך. אני מסכימה שזה חריג..."

 

12.            הנתבעת טענה בפנינו כי אין קשר בין פיטורי התובעת לבין הריונה וכי אין היא מפטרת נשים בהריון באופן שיטתי.

 

13.            לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של התנהלות שיטתית בנתבעת לפיטורי נשים בהריון. יחד עם זאת, עלה בידי התובעת להצביע על מספר עובדות מהותיות אשר יש בהן כדי לתמוך בגירסתה באשר לפיטוריה היא.

 

14.            על פי טענות הנתבעת, פרק זמן קצר לאחר שהחלה התובעת את עבודתה אצל הנתבעת נפגעה איכות עבודתה במידה ניכרת.

 

15.            מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם עו"ד יצחק מיוחס בעלי הנתבעת ומנהלה. בתצהירו מגולל עו"ד מיוחס פרטים כאלו ואחרים בנוגע לתפקודה הלקוי של התובעת. עו"ד מיוחס ציין בתצהירו כי במהלך העסקת התובעת קוימו איתה שיחות רבות בנוגע לתפקודה, אך ללא הועיל.

 

16.            בפרק ו' לתצהירו מפרט עו"ד מיוחס את הנסיבות בהן התקבלה ההחלטה לפטר את התובעת. לטענת עו"ד מיוחס הכוונה לפטר את התובעת התגבשה ביום 14/06/07, אשר בו ביקש עו"ד מיוחס מהתובעת כי תישאר עד שעה מאוחרת במשרד והיא סירבה.

 

17.            עו"ד מיוחס מציין כי בעקבות כך קיים התייעצות עם עובדים שונים בנתבעת. בעקבות שיחות אלו, ועוד טרם ידע על הריון התובעת, החליט על פיטוריה.

 

18.            כלומר, לגירסת הנתבעת פרק זמן קצר לאחר תחילת עבודתה של התובעת עו"ד מיוחס לא היה שבע רצון מעבודת התובעת והעיר לה כך. יתרה מזאת, עו"ד מיוחס מציין כי ביום 14/06/07 אירע האירוע אשר הביא אותו לגבש את החלטתו לפטר את התובעת.

 

19.            התובעת הפנתה את בית הדין למספר עובדות אשר אינן מתיישבות עם עדותו של עו"ד מיוחס. עובדות אלו אליהן נתייחס בהרחבה להלן, הינן, בתמצית, ההעלאה בשכר התובעת, פיטורי עובדות המזכירות והפגיעה בתנאי עבודתה.

 

20.            ההעלאה בשכר התובעת: אין חולק כי במשכורת חודש יוני אשר שולמה בראשית חודש יולי קיבלה התובעת העלאה בשכרה בסך של 1,000 ₪. התובעת הפנתה את בית הדין לנספח התמורה לחוזה העסקתה (נספח ד' לתצהיר התובעת) אשר סעיף 5 בו קובע כי שכרה של התובעת יעלה לאחר ארבעה וחצי חודשי עבודה. בפועל העלתה הנתבעת את שכר התובעת כבר לאחר שלושה חודשי עבודה.

 

21.            התובעת טוענת כי הנתבעת הייתה שבעת רצון מעבודתה ועל כן הוקדמה ההעלאה בשכר בחודש וחצי.

 

22.            התובעת מדגישה כי גירסת עו"ד מיוחס באשר לאירוע אשר הביא לפיטוריה ביום 14/06/07, אינה מתיישבת עם ההעלאה בשכרה. אם כטענת עו"ד מיוחס, ביקש לפטרה מדוע הקדים והעלה את שכרה עוד לפני המועד המוסכם בין הצדדים? יתרה מזאת, אם ביום 14/06/07 התגבשה ההחלטה לפטר את התובעת, מדוע החליט כשבועיים לאחר מכן להעלות את שכרה, באופן המיטיב עם התובעת ביחס לחוזה העסקתה?

 

23.            בחקירתו נשאל עו"ד מיוחס באשר להעלאה זו בשכר התובעת והשיב את הדברים הבאים (עמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 14/07/09 שורות 7-16):

"ש.      אם אתה טוען שב- 14.6 נפל לך בעצם האסימון איך זה שב- 5.7 אתה משלם לה שכר גבוה באלף ₪ שבועיים לאחר האירוע

ת.         בתחילת יוני, לפני האירוע הזה, באה אלי אפרת, ואמרה לי שניר סימון הבטיח לה שתהיה העלאה אחרי 3 חודשים, ואני אשרתי את העניין הזה. זה קרה אחרי כן, ברגע שאשרתי זה התגלגל, אני לא אומר עכשיו תעצרו, את העולם.

ש.         זה נכון שאישרת את העלאת השכר חודש וחצי לפני המועד שהתחייבת בהסכם? נכון שהתחייבת בהסכם לאחר 4.5 חודשים אבל בפועל כבר אחרי 3 חודשים, ב- 5.7 כבר העלית את שכרה ב-1000 עובדת שכבר נפל לך האסימון שמיועדת לפיטורים?

ת.         אפרת פנתה אלי בתחילת יוני, אמרה שניר סימון הבטיח לה את ההעלאה בשכר, ההקדמה של ההעלאה בשכר, אמרתי אם ניר מבטיח אני מקיים, קודם כל. וזהו. לא נפל לי האסימון ולא רצתי לרדוף אחריה או לרדוף אותה, דברתי אתה ודברתי אתה בצורה רצינית ואמרתי לה שככה זה לא יכול להמשך. "

 

24.            בכל הכבוד טענות הנתבעת יוצרות את הרושם כי הן מבקשות ליתן הסבר בדיעבד למציאות עובדתית שהייתה שונה לחלוטין. מטעם הנתבעת לא העיד מר סימון בכדי להוכיח את דברי עו"ד מיוחס ואנו מקבלים את טענות התובעת לעניין זה.

 

25.            העובדה כי ההעלאה בשכר התובעת הוקדמה בחודש ומחצה מעידה על שביעות רצון מהתובעת. בעת שהתקבלה ההחלטה על העלאת שכר התובעת, עבדה היא בנתבעת פרק זמן בן כשלושה חודשים. לו חפצה הנתבעת לפטרה לאחר האירוע שגיבש את החלטת הפיטורים בהתאם לעדותו של עו"ד מיוחס, ניתן היה לעשות כן תוך מתן הודעה מוקדמת בת ארבעה ימים בלבד. הנתבעת לא רק שלא פיטרה את התובעת, אלא שבועיים לאחר מכן העלתה את שכרה, באופן החורג לטובת התובעת מהנקוב בחוזה בין הצדדים.

 

26.            עו"ד מיוחס העיד בפנינו כי הוא לא היה שבע רצון מהתובעת - הוא ולא מר סימון. עו"ד מיוחס, הוא ולא מר סימון, הינו בעלי הנתבעת, השותף הבכיר והמנהל בפועל של הנתבעת. הסבריו של עו"ד מיוחס אינם מהימנים בעינינו ואין אנו מקבלים אותם לעניין זה. עיתוי ההעלאה בשכר התובעת, אל מול טענות הנתבעת יש בו כדי לתמוך בטענות התובעת, לפיהן הוחלט לפטרה רק לאחר שהודיע על הריונה.

 

27.            אם ביום 14/06/07 אירע האירוע אשר הביא לגיבוש החלטת הנתבעת לפטר את התובעת, אין זה סביר כי שבועיים לאחר מכן יועלה שכרה.

 

28.            פיטורי עובדות המזכירות: מראיות שונות אשר הובאו בפנינו אין חולק כי בנתבעת שרר חוסר שביעות רצון מהתנהלות מזכירות הנתבעת. בעקבות זאת, כך עולה מחומר הראיות, הוחלט בחודש יוני 2007 לפטר שתיים מתוך שלוש המזכירות בנתבעת. המזכירה היחידה שהוחלט שלא לפטרה הייתה התובעת.

 

29.            בתצהירו מציין עו"ד מיוחס כי הוחלט לבצע את הליך הפיטורים בשלבים. בשלב ראשון, בראשית חודש יולי 2007, ביקש לפטר שתי מזכירות ותיקות ובשלב מאוחר יותר לפטר את התובעת.

 

30.            בחקירתו נשאל עו"ד מיוחס באשר לפיטורים בנתבעת (עמ' 40 לפרוטוקול הדיון מיום 14/07/09 שורות 1-4):

"ש.      אם אתה כל כך לא שבע רצון מאפרת וכבר ב- 14.6 נפל לך האסימון למה היא לא מקבלת את המכתב יחד עם שאר המפוטרות ב- 1.7

ת.         אני לא יודע באיזה גודל משרד את נמצאת. צוות של מזכירות צריך להיות מוחלף, גם אם הוא מוחלף, בשיקול דעת, ולא בהינף יד, תלכו כולם ואנחנו נסתדר. ה-D-DAY היה צריך להיות סוף חודש יולי. מתחילת אוגוסט סדר חדש באדמינסטרציה במשרד מיוחס. הגב' כץ לא צריכה ה"מ של 30 יום מכיוון שהיא עבדה רק 3.5 או 4 חודשים. "

 

31.            בתשובתו דלעיל ציין עו"ד מיוחס שני נימוקים מדוע לא פוטרה התובעת עם יתר עובדות המזכירות שפוטרו. הנימוק הראשון הינו כי ביקש להימנע ממצב בו כל המזכירות יסיימו את העסקתן בעת ובעונה אחת. הנימוק השני שהציג היה שלא נזקק להודיע לתובעת על פיטוריה 30 יום מראש לאור פרק הזמן הקצר בו עבדה בנתבעת.

 

32.            טענות אלו תמוהות בעינינו. אם ביקשה הנתבעת שלא להיוותר ללא מזכירות, הרי שדרך הפעולה בה נקטה הייתה מביאה אותה בדיוק למצב הזה. שהרי אם התובעת לא הייתה זכאית להודעה מוקדמת ופיטורי יתר המזכירות נועדו להיכנס לפועל בראשית חודש אוגוסט, הרי במועד זה פוטרה התובעת. לו הייתה הנתבעת מפטרת את התובעת בראשית חודש אוגוסט, היו פיטוריה נכנסים לתוקף ימים ספורים לאחר שפיטורי המזכירות אשר נמסרה להן הודעת הפיטורים בחודש יולי.

 

33.            מחומר הראיות עולה כי התובעת פוטרה על-אתר, מבלי שנשארה לעבוד אף בתקופת ההודעה המוקדמת. כלומר, אם ביקשה הנתבעת לערוך את הליך פיטורי המזכירות כך שלא תיוותר ללא עובדות מזכירות כלל, הרי שדרך פעולתה בפועל מנוגדת לחלוטין להיגיון לו טען עו"ד מיוחס, בדיעבד.

 

34.            אלא שגם ההיגיון הבסיסי שבפעולת הנתבעת אינו ברור לנו. מעדויות הנתבעת עולה באופן הברור ביותר כי הוחלט לפטר את התובעת בעקבות האירועים מיום 14/06/07. עד לראשית חודש יולי 2007 לא נמסרה הודעה ליתר עובדות המזכירות - אם לא נדרשה הנתבעת ליתן הודעה מוקדמת ארוכה לתובעת מדוע לא פוטרה ראשונה? מדוע בחרה הנתבעת לפטר מזכירות ותיקות ולא את המזכירה החדשה ביותר בתפקיד?

 

35.            גם אופן הפיטורים ועיתויים תומך בטענות התובעת לפיה ההחלטה לפטרה התגבשה רק לאחר שהודיעה על הריונה.

 

36.            הפגיעה בתנאי עבודת התובעת: מהראיות אשר הוצגו בפנינו התרשמנו כי מרגע שנודע לה על הריון התובעת, החלה הנתבעת לפגוע בתנאי עבודת התובעת. פגיעה זו באה לידי ביטוי בשינוי המקום בו ישבה התובעת ובציוד העבודה שעמד לרשותה ובאילוצה לבצע שעות נוספות.

 

37.            כפי שעולה מחומר הראיות התובעת התקבלה לעבודה כמזכירתו האישית של עו"ד מיוחס ועל כן זכתה ליחס שונה מיתר המזכירות. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ישבה ברוב תקופת עבודתה בחדר נפרד מיתר המזכירות. אין חולק כי התובעת נועדה לעבוד בעיקר עם עו"ד מיוחס ואף קיבלה טלפון נייד מהנתבעת, בשונה מיתר המזכירות.

 

38.            נציין כי חרף העובדה שעו"ד מיוחס מציין את הדברים במפורש בתצהירו, חלק מהעדות מטעמו העידו בפנינו כי לא אלו היו פני הדברים.

 

39.            כך לדוגמא העידה גב' סימה פרץ כי התובעת הייתה מזכירה ככל המזכירות ואף ישבה עם כל המזכירות (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 14/07/09 שורות 1-4). עדות זו סותרת באופן חד-משמעי את יתר הראיות בנושא זה, ובכלל זה את עדותו החד-משמעית של עו"ד מיוחס, וברור לנו כי היא אינה אמת.

 

40.            דברים אלו עלו במפורש אף מעדותה של גב' אלונה פריינטה אשר ציינה ברחל בתך הקטנה כי התובעת לא ישבה בנפרד מיתר המזכירות (עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 14/07/09 שורות 10-15):

"ש.      אפרת ישבה יחד אתכם ביומיום או שעבדה בחדר נפרד של עורכי דין ?

ת.         היא עבדה אתנו בעיקרון. ורדה ישבה בקבלה, לצורך העניין, ואנחנו ישבנו ביחד, המזכירות.

ש.         האם אפרת בחלק מהימים עבדה פיזית בחדר של עורכי דין ?

ת.         לא. למיטב זכרוני לא זכור לי שהיא עבדה בחדר של עורכי דין. למיטב זכרוני היא עבדה אתנו, במיקום שאנחנו עבדנו. "

 

41.            וכן (שם, שורות 24-26):

"ש.      האם נכון שאפרת למעשה יועדה כבר בהתחלה לתת מענה לעו"ד מיוחס ?

ת.         היא הייתה חלק מהמזכירות בכלל, ואני יודעת שהיא נדרשה לשרת בין היתר את עו"ד מיוחס כשהוא צריך אותה."

 

42.            אלא שבהמשך עדותה, סתרה גב' פריינטה את הדברים אשר אמרה דקות ספורות קודם לכן (עמ' 27-28 לפרוטוקול הדיון מיום 14/07/09):

"ש.      האם נכון שאפרת למעשה יועדה כבר בהתחלה לתת מענה לעו"ד מיוחס ?

ת.         היא הייתה חלק מהמזכירות בכלל, ואני יודעת שהיא נדרשה לשרת בין היתר את עו"ד מיוחס כשהוא צריך אותה

ש.         נכון שבגלל הצורך הזה של עו"ד מיוחס היא ישבה בחדר נפרד ביום-יום ולא איתכן?

ת.         ביום יום היא ישבה בחדר נפרד, לא של עורכי הדין.

ש.         תתארי לי איפה היא ישבה ביומיום. את אומרת עכשיו משהו הפוך ממה שאמרת בהתחלה.

ת.         האמת היא שאנחנו עברנו למשרדים משופצים. להגיד בדיוק איפה היא ישבה, לא זכור לי. אני יכולה להגיד איפה אנחנו ישבנו המזכירות, איפה ישבה אפרת אני לא יכולה להגיד לך, אבל אתי היא לא ישבה.

ש.         אני אומרת לך שהיא ישבה בחדר כמעט כל יום עד ה-1.8 שלאחריו עו"ד יעל דיין ישבה

ת.         אני לא זוכרת. תראי, איתי היא לא ישבה מכיוון שהיא לא התחברה אתי ולא הייתה לי אתה תקשורת, ואני לא זוכרת שפיזית היא ישבה לידי, להגיד לך באיזה חדר היא ישבה ביום-יום, אני לא זוכרת..."

 

43.            עוד עולה מעדותה של גב' פריינטה כי התובעת לא הייתה אמורה להיות מזכירתו האישית של עו"ד מיוחס, כאמור, בניגוד לעדותו של עו"ד מיוחס עצמו.

 

44.            מחומר הראיות עולה כי אכן לאחר שנודע לנתבעת על הריון התובעת החלה פגיעה בתנאי עבודתה.

 

45.            התובעת העידה כי בסמוך לאחר ההודעה על הריונה נדרשה לפנות את החדר בו ישבה. הנתבעת איננה מכחישה זאת אך טוענת כי הדבר נעשה בעקבות חזרתה לעבודה של עו"ד יעל דיין. אלא שאין חולק כי עו"ד דיין, אשר העידה בפנינו, שבה לעבודה אצל הנתבעת אך ביום 01/08/07.

 

46.            עוד טוענת התובעת כי מיום שהודיעה על הריונה לפתע נדרשה לבצע שעות נוספות. עיון בתלושי הנוכחות אשר צירפה הנתבעת מראה כי אכן עד ליום 15/07/07, כשבועיים לפני תום עבודתה לא ביצעה שעות נוספות.

 

47.            מהראיות אשר הוצגו בפנינו התרשמנו כי חל שינוי ביחס הנתבעת אל התובעת לאחר שנודע לאחרונה על הריון הראשונה. למעשה כל הראיות אשר הוצגו בפנינו מעידות כי בניגוד לגירסת הנתבעת, עד למועד בו הודיעה התובעת על הריונה הייתה הנתבעת מרוצה מעבודתה.

 

48.            מהאמור לעיל התרשמנו כי התובעת הביאה די ראיות כדי להעביר את נטל הראייה לשכם הנתבעת. לא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל הנדרש ממנה, אשר בנסיבות העניין היה כבד עד מאוד.

 

49.            התוצאה הינה כי קובעים אנו שהתובעת פוטרה עקב הריונה ובכך הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

 

הסעד בגין פיטורים שלא כדין

50.            משמצאנו כי פיטורי התובעת היו בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, זכאית היא לפיצוי לפי סעיף 10 לחוק. שיעור הפיצוי נתון לשיקול דעתו של בית הדין בהתאם לנסיבות והתובעת העמידה פיצוי זה על סך של 50,000 ₪.

 

51.            דעתנו הינה כי בנסיבות העניין זכאית התובעת לפיצוי הנתבע על ידה. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הפיצויים הנקובים בסעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה הינם פיצויים עונשיים. שיעור הפיצויים העונשיים נגזר לא רק מהנזק אשר נגרם לנפגע מהמעשה הבלתי חוקי אלא גם מאופיו של המעשה הבלתי חוקי. פיצויים עונשיים אלו מטרתם למגר תופעות אשר נתפסו כפסולות על ידי המחוקק בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

 

52.            הנתבעת הפרה הוראת חוק אשר באה להגן על עיקרון השוויון, זכות בעלת מעמד על-חוקי, על פי פסיקת בית המשפט העליון.

 

53.            בנוסף על ההיבטים החוקתיים המחוקק ראה לנכון להגן על הזכות לשוויון במקום העבודה בכלל ועל מניעת אפליית נשים בפרט במספר דברי חקיקה.

 

54.            כחלק מכך נחקקו חוקים והוראות חוק שמטרתם להבטיח את זכויותיה של האישה העובדת וליצור מציאות המאפשרת לנשים להשתלב בשוק העבודה. ברי כי במצב בו נטל גידול הילדים מוטל על האישה בלבד, מקשה  הדבר על נשים להשתלב בשוק העבודה. על כן יזם המחוקק הגנה על נשים בזמן שהן בהריון ובחופשת לידה בכדי למנוע את פיטוריהן, חרף הקשיים שהדבר עשוי ליצור במקומות עבודתן.

 

55.            דבר החקיקה המרכזי שמטרתו להגן על נשים עובדות הינו חוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים). חוק עבודת נשים אוסר על פיטורי נשים בתקופת הריונן, חופשת הלידה ושישים ימים לאחריה. חוק עבודת נשים אף מגן על נשים מפני פיטורים בזמן טיפולי פוריות, בזמן הריון ועד לאחר חופשת הלידה. אלא שהגנתו של חוק עבודת נשים כנגד פיטורים, לדוגמא, אינה חלה על נשים העובדות במקום עבודה מסוים פחות משישה חודשים או לאחר שחלפו 60 ימים לאחר הלידה.

 

56.            במקרים אלה עומדת לאישה המופלית מחמת מינה האפשרות לתבוע לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קבועות מספר הוראות, אזרחיות ופליליות שמטרתן למגר את הפגיעה בשוויון בשוק העבודה בישראל.

 

57.            אמת, חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מביאים לפגיעה בקניינו של המעביד ומגבילים את חופש החוזים. מעביד נאלץ להתמודד עם העדרותה של עובדת לפרקי זמן של שלושה חודשים ויותר מכך, בהתאם לנסיבות השונות המפורטות בו. החוק אף כופה על מעסיקים להמשיך ולהעסיק את עובדותיו ומקשה על פיטורי נשים בהריון תוך קביעת סעדים כספיים משמעותיים וסנקציות פליליות כנגד מעביד המפר את הוראות החוק.

 

58.            אלא שהפגיעה בחופש הקניין ובחופש החוזים נסוגה בפני עיקרון השוויון והתערבות המחוקק בעקרונות אלו מיועדת לשם הגשמת העקרונות הללו. המחוקק ביקש לשנות מציאות בה ההריון והלידה הינם "בעיה" נשית המונעת מנשים להשתלב בשוק העבודה. המחוקק ביקש לשנות מציאות חברתית בה ילודה וגידול הילדים גובים מחיר כבד, מבחינה תעסוקתית והגשמה מקצועית, ממחצית האוכלוסייה בלבד.

 

59.            לשם הגשמת מטרותיו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה על בית דין זה לשדר מסר ברור כי הפרת הוראותיו תגרור "מחיר" גבוה. מטרת החקיקה המוזכרת לעיל הינה לאפשר את שילובן של נשים בשוק התעסוקה ופסיקת פיצוי הולם בגין הפרת הוראות החוק משרתת מטרה זו.

 

60.            בענייננו אין לנו  עניין במעסיק "סתם", אלא במשרד עורכי-דין. אומנם אין זה מתפקידו של בית דין זה לשים עצמו בנעלי ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין, או רשויות האכיפה הפלילית. יחד עם זאת, אין אנו מתעלמים מהעובדה כי הנתבעת מורכבת מעורכי-דין המכירים את החוק היטב, טוב הרבה יותר מאזרח מן השורה.

 

61.            יתר על כן, עורכי הדין ממלאים תפקיד ציבורי תחת רישיון הניתן להם מטעם המדינה והם משמשים כפקידי בית המשפט. כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין קובעים נורמות התנהגות מחמירות יותר לציבור עורכי-הדין, נורמות אשר אינן חלות, מטבע הדברים, על מי שאינם חברים בלשכת עורכי-הדין.

 

62.            דעתנו היא כי יש לצפות מעורכי-דין לרף התנהגות מוסרי גבוה יותר מאשר אזרח סתם בכל הקשור לשמירה על החוק. לאור זאת, העובדה כי עורך-דין מפר את החוק מן הראוי לתת לה משקל רב יותר בעת קביעת פיצויים עונשיים.

 

63.            הנתבעת טענה כי היא מעסיקה נשים רבות וחלק לא מבוטל מהן יצאו מספר פעמים לחופשות לידה ושבו לעבודה לאחר מכן. מכך מבקשת הנתבעת להוכיח כי אין היא מפלה נשים.

 

64.            אלא שטענה זו אין בה ולא כלום. למה הדבר דומה? טול מקרה בו יתבע אדם על הפרת חוזה אשר הוכח מעל לכל ספק כי אכן החוזה הופר. יבוא אותו צד שהפר את החוזה ויטען להגנתו כי אין זה מתקבל על הדעת כי הפר חוזה מאחר והוא מקיים חוזים רבים - היש מקום לטענה מעין זו?

 

65.            השאלה הרלוונטית איננה כמה נשים מעסיקה הנתבעת ואינה מפירה את זכויותיהן - אלא כמה לא. יחד עם זאת שאלה זו לא עלתה בתובענה זו אלא אגב אורחא ואין בה כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו. השאלה שהיה עלינו להכריע בה הייתה האם פוטרה התובעת בגין הריונה אם לאו.

 

66.            התובעת פוטרה לאחר חמישה חודשי עבודה, בטרם החלה לחול עליה הגנת חוק עבודת נשים. בתקופה זו הייתה פגיעה במיוחד והנתבעת לא חסה עליה. מחומר הראיות עולה כי עובדת אחרת של הנתבעת אשר התברר לנתבעת כי היא בהריון לא פוטרה, אך זו הייתה עובדת עליה חלה הגנתו של חוק עבודת נשים. אנו רואים בחומרה את העובדה כי הנתבעת, כמשרד עורכי-דין, בחרה לפטר את הנתבעת בעקבות הריונה ויש לתת לכך ביטוי בפיצוי אשר יפסק לטובת התובעת.

 

67.            על פי סעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מוקנית לבית דין זה הסמכות לפסוק פיצוי בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. משהתובעת הגבילה את תביעתה ברכיב זה ל-50,000 ₪ בלבד איננו רואים מקום לפסוק פיצוי גבוה יותר, למרות שלדעתנו בנסיבות העניין היה ראוי לעשות כן.

 

68.            על כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פיטורים בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

 

אי-קיום שימוע

69.            אין חולק כי לתובעת לא קוים כלל שימוע. בעדותו נשאל עו"ד מיוחס באשר לכך וכך השיב (עמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 14/07/09 שורות 13-16):

"ש.      האם עשית שימוע עם אפרת שאתם שוקלים להפסיק העסקתה ושאתם לא מרוצים ממנה

ת.         ישיבה פורמלית בה נאמר עכשיו אני עושה לך שימוע לא היה. המשרד שלנו מתנהל ביחסים לא פורמליים אנחנו מדברים דיבורים יומיומיים אחד עם השני, אני נותן פידבק לעובדים ועם אפרת שוחחתי ארוכות שככה זה לא יכול להימשך. "

 

70.            טענות אלו לא היה בהן כדי לסייע למעסיק סתם, בוודאי ובוודאי שאין בהן כדי להועיל לעורך-דין.

 

71.            חובת קיומו של שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה מוטלת על כל מעסיק, בין אם במגזר הציבורי ובין אם במגזר הפרטי. ברי כי חובת השימוע במגזר הפרטי אין היקפה כחובת השימוע במגזר הפרטי, אלא שאין מחלוקת כי חובה זו יש לקיים.

 

72.            העובדה כי הנתבעת ניהלה שיחות רבות עם התובעת לגבי תפקודה ודרשה את שיפור המצב אין בה כדי לקיים את חובת השימוע. בכדי לצאת ידי חובת השימוע היה על הנתבעת להודיע במפורש לתובעת כי בעקבות תפקודה הלקוי, לכאורה, היא שוקלת לפטרה וכי היא מאפשרת לה לטעון כנגד אפשרות זו (לעניין זה ראו עו"ד ע"ע 516/09 מלכה - עגם מפעלי מתכת בע"מ, טרם פורסם. פסק הדין מיום 17/12/09 מצוי במאגרים האלקטרוניים).

 

73.            הנתבעת לא נהגה כן ומכיוון שכך דין רכיב תביעה זה להתקבל.

 

74.            התובעת סבורה כי בגין הפרת חובת השימוע זכאית היא לפיצוי בסך 25,000 ₪. אומנם הנתבעת לא חלקה על תחשיב התובעת אלא שאין אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי מעבר למקובל במקרים אלו.

 

75.            על כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי עבור פיטורים ללא עריכת שימוע כדין בשווי משכורת אחת בסך 7,000 ₪.

תשלום זכויות עד לאחר הלידה

76.            חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי שיקול דעת בית הדין. יחד עם זאת, הקבוע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אינו רף עליון ואינו מוציא קביעת פיצויים בגין נזק שהוכח.

 

77.            התובעת טוענת כי הנתבעת הסבה לה נזקים קשים בכך שפיטרה אותה במהלך הריונה מאחר שלא עלה בידה למצוא עבודה חלופית. התובעת מציינת כי התייצבה בלשכת התעסוקה והגישה תביעה לדמי אבטלה, אך לא מצאה עבודה.

 

78.            התובעת אף הציגה בפנינו ראיות המצביעות על כך שמצבה הכלכלי בעת הגשת התביעה, חודשים ספורים לאחר פיטוריה, היה בכי-רע. התובעת הציגה אישור מאגף הרווחה בעיריית נתניה מיום 26/02/08, ממנו עולה כי התובעת אינה עובדת וכי הכנסתו של בעלה נמוכה למדי (נספח י"ז לכתב התביעה).

 

79.            בכך יש כדי לתמוך באמור בתצהירה ולהרים את נטל הראייה לגבי הנזקים שנגרמו לה. הנתבעת לא חקרה את התובעת באשר לאמור בתצהירה בגין נזקים אלו ולא סתרה את עדותה בנושא זה.

 

80.            התובעת סבורה כי היא זכאית לתשלום מלוא שכרה מיום פיטוריה ועד לתום 60 ימים לאחר חופשת הלידה הקבועים בחוק עבודת נשים בתוספת חודש הודעה מוקדמת. בסך הכל סבורה התובעת כי יש לחשב את זכויותיה לפי תקופת עבודה בת שלושה-עשר חודשים. בהתאם לתחשיב זה התובעת סבורה כי היא זכאית לתשלום שכר, פיצויי פיטורים, דמי הבראה והפרשות לקופת גמל.

 

81.            אין דעתנו כדעת התובעת לעניין התקופה עבורה מתבקש הפיצוי. הדרך בה חישבה התובעת את התקופה לגביה היא זכאית לפיצוי נגזרה על ידה, כך נראה, בהתבסס על חוק עבודת נשים אשר אינו חל בענייננו.

 

82.            המחוקק ראה לנכון להחיל את הגנת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים רק על נשים העובדות במקום עבודה אחד למעלה משישה חודשים. לו היינו נעתרים לסעד הנתבע על ידי הנתבעת היינו מרוקנים הוראה זו, במידה רבה, מתוכן.

 

83.            הפיצוי אותו אנו פוסקים לתובעת הינו בגין הנזק אשר נגרם לה על ידי הפרת הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה על ידי הנתבעת. הנזק שנגרם לתובעת יסודו בעובדה כי הריונה של התובעת הוא אשר הקשה עליה למצוא עבודה עד לידתה. על כן לאחר שהסתיים הריונה וחופשת הלידה, לא הייתה כל מניעה כי התובעת תמצא עבודה ותקטין את נזקה.

 

84.            על כן יוצא איפוא כי מקבלים אנו באופן חלקי את תביעת התובעת לתשלום שכר, כך שישולם עד למועד לידתה.

 

85.            הפיצוי הראוי לתובעת לדעתנו הינו בגין ארבעת חודשי העבודה מיום פיטורי התובעת ועד יום הלידה. מששכרה של התובעת עמד על סך של 7,000 ₪ לחודש יעמוד פיצוי זה בגין אובדן השתכרות על סך של    28,000 ₪.

 

86.            התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה נדחית במלואה. זכויות אלו תלויות בהשלמת שנת עבודה וזו לא הושלמה. אף אם היינו מכירים בתקופה שעד לידתה כתקופת עבודה, לא היה בכך כדי להשלים שנת עבודה מלאה.

 

87.            באשר להפרשות לגמל, אין חולק כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובעת כל סכום שהוא, למרות מחויבותה על פי חוזה העבודה. על פי הנספח לחוזה העובדה, מחויבת הייתה הנתבעת להפריש עבור הנתבעת החל מהחודש השלישי לעבודתה. מכיוון שכך תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין אי-הפרשה לקופת גמל עבור שבעה חודשי עבודה, עד למועד הלידה, בסך של  2,450 ₪.

 

פיצוי בגין אי תשלום דמי נסיעה

88.            התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה לה כלל דמי נסיעה במשך תקופת העסקתה. הנתבעת טוענת כי שכרה של התובעת כלל בחובו את דמי הנסיעה ועל כן שולמו לתובעת דמי נסיעות כדין.

 

89.            עיון בנספח לחוזה העסקתה של התובעת מראה כי על פי המוסכם בין הצדדים כלל שכר התובעת גם את תשלום דמי הנסיעה. על פי ההלכה הפסוקה אין כל מניעה כי שכר העבודה יכלול גם את דמי הנסיעה, כל עוד הדבר מוסכם בחוזה העבודה (דב"ע 63/98-3 בובליל – א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב, 91). על כן, דין רכיב תביעה זה להידחות.

 

פיצויי הלנת שכר

90.            התובעת טוענת כי משכורתה האחרונה שולמה לה באיחור של 14 ימים והותנתה בחתימה על כתב סילוק מול הנתבעת. הנתבעת טוענת להתיישנות פיצויי ההלנה.

 

91.            אכן הדין עם הנתבעת ברכיב תביעה זה. סעיף 17א לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה לפיצויי הלנת שכר אשר שולם, הינה 60 ימים. בענייננו, שכרה האחרון של התובעת הופקד בחשבון הבנק שלה ביום 20/09/07 בעוד שתביעתה הוגשה אך בחודש מארס 2008.

 

פיצוי בגין עגמת נפש

92.            אין זו דרכו של בית דין זה ליתן פיצוי בגין עגמת נפש, אך במקרים נדירים. בענייננו פסקנו לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן פיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לה עקב פיטוריה.

 

93.            יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן רואים אנו מקום לפסוק לתובעת אף פיצוי בגין עוגמת נפש. הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין הינם בעלי היבטים עונשיים-חברתיים ומטרתם לשרש התנהגות פסולה. הפיצויים בגין הנזק הממוני מטרתם להעמיד את התובעת במקום בו הייתה אלמלא הופרו הוראות החוק ונפגעו זכויות התובעת.

94.            לדעתנו יש מקום לפצות את התובעת אף בגין הנזק הבלתי ממוני הפרטי אשר נגרם לה. התרשמנו כי פיטורי התובעת גרמו לה למצוקה כלכלית ולמצער החריפו אותה. התרשמנו כי התובעת נותרה בלא עבודה בתקופה קשה בחייה, כי נאלצה עקב המצוקה הכלכלית לעבור דירה ולהתקיים בדוחק. העובדה כי התובעת פוטרה די בה כדי לגרום לעגמת נפש כלשעצמה. הסיטואציה אליה נקלעה התובעת בעקבות פיטוריה בה לא מצאה עבודה מצדיקה לדעתנו פיצוי נוסף בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בסך 10,000 ₪.

 

95.            סוף דבר - התביעה מתקבלת ברובה. הנתבעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:

א.                 פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ₪ כמפורט בסעיף 68לעיל. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום המצאת פסק הדין לנתבעת ועד ליום התשלום בפועל.

ב.                 פיצוי בגין פיטורים ללא קיום שימוע כדין בסך 7,000 ₪ כמפורט בסעיף 75 לעיל. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום המצאת פסק הדין לנתבעת ועד ליום התשלום בפועל.

ג.                   פיצוי בגין אובדן שכר עבודה בסך 28,000 ₪ כמפורט בסעיף 85 לעיל. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום המצאת פסק הדין לנתבעת ועד ליום התשלום בפועל.

ד.                  פיצוי בסך של 2,450 ₪ בגין אי-הפרשה לקופת גמל כמפורט בסעיף 87 לעיל. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 07/12/08 ועד ליום התשלום בפועל.

ה.                 פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪ כמפורט בסעיף 94 לעיל. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום המצאת פסק הדין לנתבעת ועד ליום התשלום בפועל.

 

96.            רואים אנו מקום לייחד כמה מילים להתנהלות הנתבעת ולאיחור הרב בהגשת סיכומיה. החלטה בדבר הגשת סיכומים ניתנה עוד ביום 14/07/09, היינו לפני כשמונה חודשים ומחצה. בהחלטת בית הדין הוקצבו לצדדים 30 ימים להגשת סיכומיהם.

 

97.            התובעת ביקשה ארכה להגשת סיכומיה, בקשה לה נעתר בית הדין ולבסוף הוגשו אלו ביום 15/11/09.

 

98.            ביום 02/02/10,  כחודש ומחצה לאחר שהייתה אמורה הנתבעת להגיש סיכומיה הורה לה בית הדין להגישם בתוך 7 ימים. הנתבעת לא צייתה להחלטה זו ולמעשה התעלמה ממנה לחלוטין.

 

99.            חרף זאת ולפנים משורת הדין, נתן בית הדין לנתבעת ביום 10/02/10 ארכה נוספת להגשת סיכומיה אך גם במועד זה לא הוגשו סיכומי הנתבעת. מבירור שערכה מזכירות בית הדין מול בא-כוח הנתבעת, התברר כי את סיכומי הנתבעת ערכה הנתבעת עצמה. כך או כך, בקשת ארכה לא הוגשה וממילא לא ניתנה.

 

100.       ביום 25/02/10 הגישה עו"ד יעל דיין בשם הנתבעת בקשה לארכה בהגשת סיכומי הנתבעת. בהחלטת בית הדין מיום 03/03/10 ניתנה לנתבעת ארכה בת 14 יום להגשת סיכומיה.

 

101.       אף במועד זה לא עמדה הנתבעת וביום 14/03/10 ביקשה ארכה נוספת עד לאחר פגרת הפסח, היינו עד יום 06/04/10, בקשה לה נעתר בית הדין.

 

102.       אלא שגם במועד זה לא עמדה הנתבעת וסיכומיה הוגשו, מבלי שניתנה לכך רשות, ביום 11/04/10. עם הגשת סיכומיה הגישה הנתבעת בקשה למתן ארכה בהגשת סיכומיה, בקשה אשר הוגשה באיחור אף היא. בבקשה טענה הנתבעת כי לא היה באפשרותה להגיש את סיכומיה במועד, מאחר ועו"ד מיוחס, אשר שהה מחוץ לישראל עד ליום 08/04/10 נדרש לעיין בהם טרם הגשתם.

 

103.       המפורט לעיל מצביע על זלזול עמוק של הנתבעת בבית הדין. הנתבעת עשתה דין לעצמה, לא הגישה סיכומיה במועד, כלל לא טרחה בתחילה לבקש ארכה להגשת סיכומיה ואף לא טרחה ליידע את בית הדין מדוע סיכומיה לא הוגשו במועד שנקבע לכך.

 

104.       בפני בית הדין עמדה האפשרות ליתן פסק דין בתובענה זו אף ללא סיכומי הנתבעת וזאת לאחר שניתנו לה התראות חוזרות ונשנות. יחד עם זאת סברנו כי בנסיבות העניין יש מקום לאפשר לנתבעת את יומה עד תומו כאשר את מחדליה ומעשיה ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות משפט המבטאות את מורת רוחנו, וכך נעשה.

105.       התנהלות הנתבעת הביאה לעיכוב בן כארבעה חודשים ומחצה במתן פסק הדין והביעה זלזול עמוק בהליכי משפט ובבית הדין. על כן תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪.

 

106.       זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק דין זה.

 

ניתן היום, כ' באייר התש"ע (04 במאי 2010) בהיעדר הצדדים. 

 

5129371

 

ד"ר אריאלה גילצר כץ 54678313-3437/08

54678313

__________________

נ.צ. (מ) מר יצחק בן-דור

___________________

ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת

___________________

נ.צ. (ע) מר ניסים לאוזון

 

 

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר