|
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
|
בר"ע 001805/05
|
|
|
|
בפני:
|
כב' השופטת רות לבהר שרון
|
תאריך:
|
10/01/2006
|
בעניין: פיטר קורוליוב
ע"י ב"כ עו"ד אורי שאבי המערער
נ ג ד
1. אריה כהן
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
3. רונן שוהם המשיבים
פסק דין
1. בפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המערער, הוא התובע, על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת איילה גזית, מיום 14.4.05 (תק 12145/04).
2. המבקש תבע בגין נזקי רכוש לרכבו שנגרמו לטענתו עקב תאונת דרכים שאירעה בינו לבין רכבו של הנתבע 1. המחלוקת בבימ"ש קמא הצטמצמה לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען, ולא היתה כל מחלוקת באשר לאחריותו של הנתבע, הוא המשיב, לתאונה. המשיב הודה בבימ"ש קמא כי פגע במכונית התובע מאחור, שעה שזו עמדה ברמזור אדום. הנתבע טען כי אינו אחראי לנזק הנטען, שכן פגיעתו היתה "פגיעה קלה" ברכב התובע שאין בה כדי לגרום את הנזקים הנתבעים וכן לא ראה כל נזק שעה שבחן את הרכב במקום, מיד לאחר התאונה. המערער טען, כי היה מדובר בפגיעה משמעותית שגרמה לנזקים לרכב בשווי 5,636 ₪ .
3. בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי טעה בית משפט קמא בפרשנות המשפטית של חוות דעת השמאי. חוות הדעת של השמאי מטעם התובע לא כללה התייחסות לירידת ערך הרכב בגין הנזק. המערער טוען, כי השמטה זו נובעת מכך שנמצאו סימני תיקון מתאונה קודמת על ידי השמאי. השמאי מציין בחוו"ד במפורש כי לא טרח להתייחס לנושא ירידת הערך משום שנוכח בסימני תאונה קודמת. המערער מבקש לטעון, כי חובתו של כל שמאי לציין בחוות דעתו, באם ניתן לקבוע ירידת ערך לרכב. במקרה של נזקים קודמים מתאונות קודמות, לא ניתן לקבוע ירידת ערך, ואולם יש לציין קביעה זו במפורש. אין ללמוד מכך, כי הנזקים שפירט השמאי בחוות דעתו אינם מתייחסים לתאונה נשוא התובענה.
כמו כן חוו"ד זו לא נסתרה. עוד טוען המבקש, כי היה מקום ללמוד מעדותו של המשיב שלא סתר את העובדה שמיד לאחר התאונה הוא הודה באחריות לנזק, אם אכן נגרם נזק, אם כי ציין שמדובר ב"פגיעה קלה".
4. בפסק דינו קבע בימ"ש קמא כי יש לו ספק אם הנזק הנתבע מקורו בתאונה נשוא התביעה, וזאת לאור חוו"ד השמאי. ביהמ"ש מצא כי עדויות הצדדים היו שקולות ולכן דחה את התביעה וקבע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.
וכך נאמר בפסק הדין :
”עדויות הצדדים שקולות זו כנגד זו, ואין בהן כדי לגרום להעדפה של גרסת התובע על פני גרסת הנתבע 1. לפיכך, משלא הורם הנטל הנדרש, כאשר הנטל מוטל על התובע, בנסיבות אלה דין התביעה להדחות ללא צו להוצאות.”
5. במקרה זה טוב היה עושה בימ"ש קמא לו פירט ביתר פרוט את ממצאיו ומסקנותיו בעיקר בשל העובדה שמדובר בפס"ד של בימ"ש לתביעות קטנות שמיועד לאזרחים מן השורה שאינם משפטנים. פסה"ד היה לקוני ועל כן מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור ולשמוע הצדדים. אמנם על פס"ד של בימ"ש לתביעות קטנות אין ערעור בזכות אלא כאשר סבור בימה"ש שנפלה טעות בפסה"ד. ביהמ"ש קמא התעלם מעדותו של המשיב שלא סתר את העובדה שלאחר התאונה הוא הודה כי פגע ברכבו של התובע "פגיעה קלה". עיון בצילומים אכן מצביע על פגיעה קלה בתא המטען. המשיב לא טרח להגיש חוו"ד נגדית, ואילו השמאי מטעם התובע שלא התבקש להיחקר, ציין שהייתה פגיעה קודמת והביא זאת בחשבון כאשר העריך את הנזקים נשוא התאונה.
6. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את הצדדים, הנני מקבלת חלקית את הערעור. יש בידי לקבל את פרשנותו של המערער לחוו"ד השמאי, בכל הנוגע לאי קביעת ירידת ערך לרכב.
לאור זאת, הנני מחייבת את המשיבים כולם יחד וכל אחד לחוד, לשלם למערער פיצוי כולל בסך 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום. לא שולם הסכום במועדו - יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.
5129371
54678313
ניתן היום י' בטבת, תשס"ו (10 בינואר 2006)
