בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

                                                   פסק דין 

 

בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, חלף הודעה מוקדמת, החזר קיזוז משכר.

 

ואלה העובדות כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו ומכתבי הטענות:

1.         התובע עבד כטכנאי וראש-צוות טכנאים למערכות מיגון אלקטרוני אצל הנתבעת מיום 11.1.01 ועד ליום 3.7.02 כעובד בשכר חודשי.

 

2.         ביום 5.1.01 נחתם הסכם עבודה בין התובע לנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה).

 

4.         התובע חתם על כתב התחייבות בנוגע להקצאת רכב מהחברה והנהיגה בו (נספח ב' לכתב ההגנה).

 

5.         שכרו של התובע הורכב משכר יסוד בסך 4,500 ₪ בתוספת שעות נוספות קבועות בסך 1,000 ₪.

 

6.         ביום 3.7.02 פנה המנהל הטכני, מר אבי ממנוב, אל התובע והשעה את התובע מעבודתו (עמ' 13 שורות 27-28 לפרוטוקול) עובדה זו אישר בעדותו מנהל הנתבעת.

 

 

7.         ביום 9.7.02 קיבל התובע מכתב פיטורים בזו הלשון:

 

"בהמשך לשיחתנו אתמול ולמען הסדר הטוב הננו מודיעים לך כי עקב שיקולים מבניים וארגוניים בחברתנו ושינוי מערך כח האדם החלטנו לאחר לבטים להפסיק את עבודתך בחברה.

 

הננו מאשרים כי הינך בעל ידע מקצועי רב בתחום מערכות המיגון וכי שימשת כראש צוות התקנות בחברתנו.

עמדת בהצלחה מאחורי פרויקטים רבים, אשר בצעה חברתנו לשביעות רצון לקוחות החברה.

 

במידה והחלטותינו האסטרטגיות תשתננה בעתיד נשמח לקלוט אותך פעם נוספת לחברתנו.

 

אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך המקצועית."

 

8.         הנתבעת התנתה את קבלת פיצויי הפיטורים בחתימה על מסמך ויתור, אשר בו ויתר התובע על תביעות עתידיות (להלן : "כתב הויתור") התובע חתם על המסמך.

 

9.         התובע קיבל סך של 4,850 ₪ כפיצויי פיטורים. 

 

טענות התובע:

1.         התובע טען כי אולץ לחתום על כתב הויתור, לנוכח הצהרתה של הנתבעת כי אם לא יחתום, לא יקבל את הסך של 4,850 ₪ אשר מופיע בכתב הויתור. בכך, למעשה, כפתה הנתבעת על התובע לחתום על מסמך בו הוא מוותר על זכויותיו הסוציאליות.

 

2.         לטענת התובע, הוא זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך 1,584 ₪, חלף הודעה מוקדמת בסך 4,000 ₪, דמי הבראה בסך 2,463 ₪ והחזר בסך 400 ₪, אשר קוזז לו מהשכר כהשתתפות עצמית עקב תאונה שעבר עם רכב הנתבעת.

 

 

 

טענות הנתבעת:

1.         התובע חתם על גמר חשבון - הוא כתב הויתור - ביום 9.7.02 (נספח ג' לכתב ההגנה/נ/4).

 

2.         התובע ניסה סמוך לפיטוריו לגרום בכל דרך אפשרית לכך שיפוטר, וזאת על מנת לזכות בדמי אבטלה.

 

3.         במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת ביצע התובע עבירות משמעת חמורות, נהג להיעדר מהעבודה ללא הודעה מוקדמת, שיבש את לוחות הזמנים של עבודות ההתקנה, התרשל במתכוון בביצוע עבודות, ביצע עבודות פרטיות, תוך שימוש ברכב החברה, זלזל בנוהלי העבודה, נהג בחוסר אחריות בציוד הנתבעת שנמסר לו וברכב שניתן לו לצורכי עבודה.

 

4.         למרות האמור בסעיף 3 דלעיל, הנתבעת ומנכ"ל הנתבעת התנהגו עם התובע בסלחנות ותוך התחשבות במצבו האישי.

 

5.         ביום 4.12.01 נמסר לתובע מכתב מאת הנתבעת על מעשיו ועל הפרות המשמעת והאמון הקשות (נספח ד' לכתב ההגנה).

 

6.         ביום 10.12.01 שלחה הנתבעת מכתב נוסף לתובע לאחר שהתובע הודיע כי לא יגיע לעבודה בשל מחלה.

 

7.         ביום 13.12.01 נערכה פגישה בין מנכ"ל הנתבעת לתובע ובה הובהר לתובע כי למרות התנהגותו, מוכנה הנתבעת להמשיך ולהעסיקו. הנתבעת חזרה בה מהודעת הפיטורים מתוך תקווה כי התובע יעמוד בהתחייבויותיו כלפיה על פי הסכם עבודה וסיכום הדברים (נספח ו' לכתב ההגנה).

 

8.         למרות כל מאמצי הנתבעת המשיך התובע בהתנהגותו ולנתבעת נודע כי התובע מבצע עבודות התקנה פרטיות בניגוד להסכם העבודה, וגרם במתכוון להתארכות בלתי סבירה בביצוע העבודות, וגרם נזק רב לחברה.

 

9.         ביום 4.7.02 התבקש התובע על ידי הממונים עליו, המנהל הטכני וסמנכ"ל החברה, לקחת אתו ציוד וסולם לביצוע עבודה. התובע סרב לקחת את הסולם ואמר למנהל הטכני שהוא אינו מתכוון לטפס על סולם. בעקבות הפרת משמעת חמורה זו הושעה התובע מעבודתו ביום 4.7.02 וזומן לברור משמעתי ביום 8.7.02 (נספח ז' לכתב ההגנה).

 

10.       ביום 8.7.02 נערך עם התובע בירור משמעתי בנוכחות מנכ"ל החברה והיועצת המשפטית הפנימית של הנתבעת, עו"ד דפנה טימור. לתובע הוצגו שתי אפשרויות, האחת - להמשיך בעבודה אצל הנתבעת, כאשר התובע יעבוד תחת אזהרה ויהיה עליו לשפר את תיפקודו הכולל והתנהגותו, כפי שעשה בתקופת הניסיון הקודמת. השנייה - להודיע לנתבעת שהוא אכן אינו מעוניין להמשיך בעבודתו, ולהתפטר. לטענת הנתבעת, עו"ד טימור ומנכ"ל החברה אמרו לתובע כי במקרה בו יתפטר לא יגיעו לו פיצויי פיטורים אך מתוך רצון טוב ולפנים משורת הדין הסכימה הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ נטו לסילוק כל המגיע לו. כמו כן הובהר לתובע כי ויתור על זכויותיו ייעשה כנגד ויתור הדדי של הנתבעת על דרישותיה ממנו לתשלום נזקים שגרם למנוע רכבו הצמוד בסך 5,000 ₪.

 

11.       ביום 9.7.02 הודיע התובע למנכ"ל החברה כי הוא מעוניין לסיים את עבודתו באופן מיידי. ביום 9.7.02 נחתם כתב הויתור וניתן לתובע מכתב הפסקת עבודה. לאחר שקרא התובע את כתב הויתור (נספח נ/2) ואת מכתב הפיטורים (נספח א' לכתב התביעה) נפגש התובע עם עו"ד טימור ועם המנכ"ל פעם נוספת והודיע כי המסמך תואם את ההסכמות מיום 8.7.02, אך ביקש להעלות את הסכום עליו סוכם מ- 4,000 ₪ נטו ל- 4,850 ₪ נטו. הנתבעת ניאותה לשלם סך של 4,850 ₪ נטו.

 

12.       לתובע לא מגיעים הפרשי פיצויי פיטורים מכיוון שהתובע לא פוטר מעבודתו, אלא הודיע על רצונו בהפסקת העבודה.

 

13.       התובע לא פרט את מועד הקיזוז ומאיזה תלוש שכר הוא תובע החזר קיזוז מהשכר.

 

14.       התביעה לדמי הבראה התיישנה – ודינה להידחות.

 

15.       לתובע לא מגיע חלף הודעה מוקדמת, כיוון שהודיע על רצונו לסיים את ההתקשרות וכי גם אם היה מגיע לתובע חלף הודעה מוקדמת, הרי שזו באה לביטוי בהתחשבנות בכתב הויתור.

 

הכרעה:

לאחר שעיינו בכתבי הטענות, שמענו את העדים ועיינו בסיכומי הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל. שמענו את עדות התובע ומצאנו אותה מהימנה. מאידך, שמענו את עדות המנכ"ל מר יורם גלאור ומצאנו אותה, בלשון המעטה, בלתי מהימנה ובלתי מכובדת  כפי שיפורט להלן.

 

מנכ"ל הנתבעת בעדותו בבית הדין הלבין את פני התובע ועלב בו בביטויים פוגעים המביישים גם את אומרם: "יש פה מדצמבר 2001 מכתב הפסקת עבודה ויש פה, נאלצתי אפילו לפרט לו לאידיוט מה צריך לעשות..." (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 13). "ההסברים והתירוצים שלו לא היו הגיוניים. ישבנו שלוש שעות ושמענו את הבלבולי שכל..." (עמ' 11 שורה 29). "אני ודפנה הפכנו כצוות הפסיכולוגים שלו" (עמ' 12 שורה 8). "הוא התקשקש עם המנהל הטכני ומנהל המוקד וכו' ובסופו של דבר נולד הדבר מרחמים שלהם ושלי" (עמ' 12 שורה 30-31). "חייל גדול קשה לי להאמין שהוא היה". ביטויים נוספים של המנכ"ל אשר נשמעו באולם ביה"ד, טוב להם אילו לא נאמרו וטוב שחלקם לא הועלו על הכתב בפרוטוקול הדיון.

נתייחס לרכיבי התביעה אחד לאחד:

 

פיצויי פיטורים:

נסיבות סיום יחסי העבודה –

אנו מקבלות את גרסת התובע לפיה, ביום 6.7.02 הגיע התובע לפני השעה 08:00 בבוקר למשרדי החברה על מנת לקבל ציוד לשם הדרכה בבית הלקוח. התברר כי אצל אותו לקוח התקרות היו גבוהות ועל מנת לבצע את המשימה יש צורך בסולם מסוג ג' (ת/4). הסולם היה אמור לסייע לתובע בעבודתו ומשקלו היה 42.5 קילוגרם. התובע התבקש להעמיס את הסולם על הרכב ולצאת לבית הלקוח. הסולם היה במרתף המוקד ועל התובע היה להוציאו ולהעמיסו על הרכב. התובע אמנם סירב להרים את הסולם בטענה כי הרמת הסולם  אינה יכולה להתבצע על ידי עובד אחד עקב חוקי הבטיחות. בתגובה, הודיע לו מר יורם ממנוב שאם הוא אינו רוצה לבצע את העבודה "מצידו אלך הביתה" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 11-18).

אנו קובעות כי מר יורם ממנוב היה מנהל העבודה הישיר של התובע ופיטר אותו במילים אלה. 

 

מכתב הפיטורים:

בתביעה לפיצויי פיטורים נטל הראיה להוכחת פיטורים וזכאות לפיצויים מוטל על התובע. בענייננו אין חולק על כך כי הנתבעת הפיקה ומסרה לידי התובע מכתב פיטורים (נספח א' לכתב התביעה).

על פי ההלכה הפסוקה, מקום שנמסר לעובד מכתב פיטורים, מעביר עצם קיומו את נטל הראיה על זה המבקש להכחיש את קיום הפיטורים.

 

"מכתב הפיטורים מדבר בעד עצמו ומעביד הטוען, כי אינו משקף את המציאות, עליו נטל ההוכחה. מכאן ושעה שבידי עובד מכתב פיטורים, אין הוא חייב להוכיח כי פוטר והנטל כי המכתב אינו משקף את אשר נאמר בו, עובר לצד שכנגד".

[ראה: דב"ע נב/10-3 סנא אל סאלח נ. עביר - ירחון לאישה ולמשפחה ואח', עבודה ארצי כרך כה (1), 12].

 

התובע קיבל לידיו מכתב פיטורים (נספח א' לכתב התביעה). יש בכך כדי להעיד כי התובע פוטר מעבודתו. ראשית, כותרתו של המכתב הינה "הפסקת עבודתך בחברתנו". הנתבעת אף מסבירה את הסיבה לפיטורים: "עקב שינויים מבניים וארגוניים בחברתנו". בנוסף, משבחת הנתבעת את התובע: "עמדת בהצלחה מאחורי פרוייקטים רבים אשר ביצעה חברתנו לשביעות רצון לקוחות החברה". ואם לא די בכך, בסיום המכתב כותב המנכ"ל: "נשמח לקלוט אותך פעם נוספת לחברתנו".

משקבענו לעיל כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת, ומתוכנו של מכתב הפיטורים ברי כי בגין פיטוריו אלו זכאי התובע ליתרת פיצויי הפיטורים.

 

כתב ויתור:

בסיום ההתקשרות הוצע לתובע סכום של 4,000 ₪ ולבסוף הוסף לו סך נוסף של 850 ₪. מצאנו את עדותו של התובע מהימנה עלינו ולפיה הוא שאל האם זה מה שמגיע לו על פי החוק והאם מגיעים לו דמי הבראה (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 1-2).  התובע חתם על כתב-ויתור (נספח נ/2) לאחר שהובהר לו על ידי היועצת המשפטית הפנימית שאלה הזכויות המגיעות לו. ע"פ ההלכה הפסוקה כתב-ויתור על זכויות צריך להיות ברור ומפורש וצריך לעלות ממנו במדויק לאילו זכויות הוא מתייחס.

 

"מגמת הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כך, אין נפקות לכתב ויתור שנחתם תחת אילוץ. בדב"ע מח/9- 3האופרה הישראלית - לבנון (לא פורסם), לא ניתן תוקף לכתב ויתור שנחתם בנסיבות של אילוץ. שם הודיעה המעבידה לעובד כי אם לא ייקח את סכום הפיצויים שהיה פחות מהסכום המגיע לו, הוא עלול שלא לקבל כלום... כך אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/22- 3[25] הנ"ל). גם ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד.

ממושכלות היסוד הוא, כי אין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. לכן, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם לסילוק תביעותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים"( דבע (ארצי) נב-217-3 הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כז עמ' 3, 34)

כמו כן ראה: עב (ב"ש) 1602/03 זכר דיגילוב נ' מתכון אסידון בע"מ (טרם פורסם) – בפסק הדין ניתח כבוד השופט יוסף יוספי את המצב המשפטי בפסיקה ביחס לכתב ויתור ומהן הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור.

 

לעניינו- במקרה דנן בכתב הויתור מופיע סכום כולל של 4,850 ₪ כפיצויי פיטורים ואין בו התייחסות מפורטת לרכיבים אחרים. שוכנענו כי התובע חתם על כתב הויתור, כאשר היה ברור לו שאם לא יחתום עליו לא יקבל את הסכום שהובטח לו ולא יקבל מכתב פיטורים.

 

 אנו קובעות כי לאור העדויות אשר הובאו בפנינו ולאור הפסיקה המצוטטת לעיל, כתב הויתור אינו עומד בדרישות הדין ולפיו ויתר התובע על זכויותיו הקוגנטיות המגיעות לו מכוח הוראות חוק מגן. התובע לא היה מודע לזכויותיו. לפיכך בנסיבות דנן, אין כל תוקף למסמך זה.

 

הודעה מוקדמת:

התובע נשלח לביתו ביום 3.7.02 והוזמן לבירור משמעתי רק ביום 9.7.02. לפיכך, משפוטר התובע ביום 9.7.02 זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת.

אשר על כן דין רכיב תביעה זה להתקבל.

 

דמי הבראה:

מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע לא קיבל דמי הבראה, לפיכך זכאי הוא לדמי הבראה.

לא ברורה לנו טענת ההתיישנות שהרי תקופת עבודתו של התובע הייתה שנה וחצי, על כן דינה של טענת ההתיישנות להידחות.

אשר על כן דין רכיב תביעה זה להתקבל.

 

 

קיזוז השכר:

הנתבעת עשתה דין לעצמה ובסיום יחסי העבודה קיזזה משכרו של התובע מספר פעמים בגין קנסות, תאונות ונזקים - עובדה שלא נסתרה בעדויות. כך למשל, בתלוש השכר של חודש פברואר 2001 (ת/6) קוזז סך של 400 ₪ בגין נזק לרכב. בחקירתו טען התובע כי הרכב לא הגיב לברייקס והוא פגע ברכב אחר (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 11).

 

"ש.       בזמן שעבדת בחברה עשית שלוש תאונות ?

  ת.       לא, אחת. פעם אחת נכנסתי במישהו.

  ש.       פעם אחת זה היה עם הברייקס?

  ת.       נכון.

  ש.       פעם אחת שרפת מנוע?

  ת.       זה לא תאונה, לא שרפתי, אני לא טכנאי ואני לא יכול 

לדעת. הוא עצר באמצע הכביש, אין לי מושג."

 

עדות זו מהימנה עלינו, עובד אשר ברור בעליל כי לא ביצע תאונה ולא התרשל, לא יכול המעביד לקזז משכרו, ובמקרה דנן סך של 400 ₪, מבלי להציג קבלה על גובה התיקון, מבלי ליתן הסבר לעובד על שום מה מקזזים למעלה מ-10% משכרו החודשי של העובד.

אשר על כן דין רכיב תביעה זה להתקבל.

 

 

סוף דבר

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

ניתן היום ב' בתמוז, תשס"ו (28 ביוני 2006) בהיעדר הצדדים.

 

 

 

קלדן: אסף כהן.