בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

תע"א 3825-06 דרור רחמים נ' א.מ. הנדסה (י.ג.ר) בע"מ

 

בפני

כב' השופטת נטע רות

נ.צ. מר דן זלינגר

נ.צ. גב' בת-שבע הולצמן

 

 

 

התובע

דרור רחמים

 

ע"י ב"כ עו"ד לוין עידו ורוזן רועי

 

נ ג ד

הנתבעת

א.מ. הנדסה (י.ג.ר) בע"מ

 

ע"י  ב"כ עו"ד מנחם עופר

 

 

פסק - דין

 

רקע כללי

1.    המחלוקת שהובאה לפתחנו נוגעת לשאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות ותשלום עמלות מכירה.

 

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    הנתבעת מייצגת חברות המייצרות ציוד וחומרים לתעשיות האלקטרוניקה וההיי-טק וכן מפתחת תוכנות לבדיקת כרטיסים ורכיבים אלקטרוניים עבור חברות היי-טק (ראה - סע' 5 לתצהיר מנהל הנתבעת - מר יגאל שפר, להלן: "מר שפר").

התובע הועסק כמהנדס מכירות בנתבעת החל מיום 1.5.98 ועד ליום 30.4.05.

 

בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לנסיבות סיום עבודתו של התובע – בעוד שהתובע טוען כי הוא פוטר מעבודתו, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע התפטר ביוזמתו לאחר שמצא מקום עבודה אחר.

 

3.    סמוך לתחילת עבודתו של התובע (ביום 5.4.98) נערך בין הצדדים הסכם עבודה (להלן: "ההסכם" או: "הסכם העבודה") במסגרתו הסכימו הצדדים, בין היתר, על תנאי העבודה כדלקמן:

§           שכרו החודשי של התובע יעמוד על סך של 10,000 ש"ח ברוטו, בתוספת עמלה מובטחת של 2,500 ש"ח, כאשר בששת חודשי העבודה הראשונים הוא יזוכה בתוספת מיוחדת של 1,000 ש"ח לחודש.

§           התובע יהיה זכאי לחופשה שנתית בת 21 יום בשנת עבודתו הראשונה, לרכב מסוג פורד אקטיב לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות.

§           התובע יהיה זכאי לתשלום "תמריצי מכירות" "בשיעור של 15% מהעמלה שתשולם על-ידי הספקים שיוגדרו בהסכם להלן:... DEK, Cobar, Amtech, Multi-line, Schmid".

מסכום העמלה יופחת הסכום שנקבע כעמלה מובטחת כנ"ל.

§           במשך כל תקופת עבודתו של התובע יוגדרו זכויות וחובות הצדדים על-פי הוראות הסכם העבודה ובהתאם להוראות הדין. לתובע לא תהיינה זכויות נוספות ו/או אחרות המוקנות לעובדים אחרים של הנתבעת או לעובדים אחרים כלשהם באותו ענף.

§           מעבר למשכורת וליתר התנאים המפורטים בהסכם ובנספחים לו, לא יהיה התובע זכאי בתקופת ההסכם ו/או לאחריה לתשלומים, זכויות, תוספות ו/או הטבות כלשהן בגין עבודתו ו/או סיומה או הפסקתה, פרט לאלה שהנתבעת מתחייבת בהן כלפי העובד על-פי כל דין או כאלה שהנתבעת החליטה על-פי שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט להעניק לתובע מפעם לפעם.

(ראה - סע' 3, 5ב להסכם והנספחים לו, נספח א' לתצהיר התובע)

 

4.    מהראיות עולה - כי במהלך הרבעון הרביעי של שנת 2004 התגלעה מחלוקת בין התובע לבין מר שפר בנוגע לביצועה של עיסקה שנרקמה בין הנתבעת לבין לקוח בשם USR, כשלמר שפר היו טרוניות שונות ביחס לתפקוד התובע בנוגע לעסקה זו (ראה - סע' 8-10 לתצהיר התובע).

לגרסת התובע, החל מאותו ארוע החל מר שפר להתיחס אליו באופן פוגע, אשר לדבריו הפך את עבודתו בנתבעת "לבלתי נסבלת".

 

5.    אין חולק כי ביום 19.1.05 נערכה בין התובע לבין מר שפר שיחת משוב חצי שנתית, כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לתוכן חילופי הדברים באותה שיחה וביחס להתפתחויות שהיו בעקבותיה:

בעוד שלגרסת התובע במהלך אותה שיחה הוא פוטר מעבודתו; הרי שלגרסת הנתבעת במהלך השיחה הנ"ל אכן הודיע מר שפר לתובע כי עליהם להפרד אולם בעקבות תחינותיו של התובע הסכים מר שפר לשקול את המשך העסקתו בנתבעת, וזאת בכפוף לאישורו של המנהל הנוסף בנתבעת – מר ראובן שריפט (להלן: "מר שריפט").

 

לגרסת הנתבעת, כשבועיים לאחר שנערכה של שיחת המשוב ולאחר היוועצות עם מר שריפט, הודיע מר שפר לתובע כי הוא נכון ליתן לו הזדמנות נוספת ולאפשר את המשך העסקתו, תוך פיקוח הדוק יותר על עבודתו.

לשיטתה של הנתבעת, חרף הסכמה זו הודיע התובע במכתב מיום 24.3.05 (כחודשיים לאחר השיחה מיום 19.1.05) על סיום עבודתו אצלה.

 

להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד;

 

הכרעה

נסיבות סיום עבודתו של התובע

נקדים ונציין כי במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחס לנסיבות סיום עבודתו של התובע, עדיפה בעיננו גרסתה של הנתבעת כאמור על פני גרסת התובע לפיה הוא פוטר.

להלן נפרט את הטעמים שהביאונו למסקנה זו:

 

6.    תחילה יאמר – כי מסקנתנו דלעיל מתבססת, בין היתר, על תכתובות שניהלו הצדדים סמוך למועד הארוע מושא המחלוקת. מסמכים התומכים בגרסת הנתבעת. מפאת חשיבות הרישומים הללו להכרעתנו מוצאים אנו לצטטם כלשונם:

 

א.  בתרשומת השיחה מיום 19.1.05 נכתב לאמור:

"הסברתי לדרור [התובע] שלדעתי לא השתנה בדבר מאז שיחתנו הקודמת. מצב המכירות קשה, התוצאות חלשות מאוד. גם המקרה ב- USR מצביע על חוסר הבנה בין ספק ללקוח.

לאור העובדות האלה הסברתי לדרור שדרכינו צריכות להפרד. דרור ביקש לתקן את המצב על-ידי פגישה שבועית איתי בה נדון בהזדמנויות העסקיות העומדות על הפרק. הבטחתי לו תשובה על כך."  

 

ב.    בתרשומת השיחה מיום 6.2.05 נכתב לאמור:

"בשבוע שעבר הודעתי לדרור שבהתייעצות עם ראובן, קבלנו את בקשתו והוא ממשיך לעבוד בחברה כשאני צמוד אליו."

(ראה - נספח ב' לתצהיר מר שפר)

 

ג.     ביום 24.3.05 כתב התובע מכתב לנתבעת שכותרתו: "סיום עבודה בא.מ. הנדסה" בו נכתב לאמור:

"בהתאם לשיחתנו בתאריך 19.1.05 אשר בה הבהרת לי כי אינך מעוניין בהמשך עבודתי בחברה ולפי דעתך איני מתאים לתפקידי. רואה אני את עצמי משוחרר מתפקידי ב-א.מ. הנדסה (י.ג.ר) בע"מ. אבקש להסדיר את פרישתי מהחברה עד לתאריך 25.4.05.

אשמח לשתף פעולה ולהאריך את שהותי בתפקיד באם לא יפגעו זכויותיי על פי החוק."  

(ראה - נספח ד' לתצהיר התובע)

 

בסמוך לכתיבת מכתב זה העביר התובע למר שפר טיוטא שכותרתה: "הסכם סיום עבודה" בה נכתב, בין היתר, כך:

"הואיל והעובד הועסק אצל המעסיק מחודש מאי 1998 בתפקיד מהנדס מכירות של ציוד אלקטרוני לתעשיית המעגלים המודפסים;

והואיל ובהתאם להסכמת הצדדים יסתיימו יחסי העבודה בין העובד והמעסיק ביום 15.5.05 על-פי התנאים המפורטים בהסכם זה;

לפיכך הוסכם והותנה בין הצדדים כדלקמן:

1.  המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

2.     העובד יסיים יחסי עובד ומעביד בתאריך 15.5.05. העובד יסייע ככל יכולתו להעברת תפקידו למחליפו על הצד הטוב ביותר.

3.     בהתאם להסכמות בין הצדדים, ישלם המעסיק לעובד בגין תקופת עבודתו וסיומה את התשלומים הבאים:

3.1  פדיון ימי חופשה בשיעור של ____ ימים, בסך כולל של ____ ש"ח.

3.2  יתרת דמי הבראה בסך ___ ש"ח.

3.3  הבעלות על קרן ההשתלמות תועבר לעובד והכספים ישוחררו לזכותו.

3.4  הבעלות על פוליסה לביטוח מנהלים תועבר לעובד והכספים ישוחררו לזכותו.

4.  ...

5.     עם ביצוע מלוא התשלומים והפעולות כאמור לעיל, העובד מצהיר בזה, כי תשלומים אלה כוללים את סילוק כל תביעותיו מכל מין וסוג שהוא כלפי המעסיק וכל הפועלים בשמו לרבות, אך לא למעט, תביעות בגין שכר, הוצאות, חופשה, מחלה, הבראה, הודעה מוקדמת, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, פיצויי פיטורים, וכי הוא מוותר בזה באופן סופי ומוחלט על כל טענה ו/או תביעה כאמור..."  

 

עוד ביום 24.3.05 הגיב מר שפר לטיוטת הסכם סיום העבודה ששלח לו התובע, בהודעת דחיה בה כתב כי הוא אינו יכול להסכים לתוכן הטיוטה וזאת מהטעם שהנתבעת מעוניינת בהמשך העסקתו של התובע.

בתגובתו הנ"ל אף הוסיף מר שפר וכתב כי ככל שהתובע מעוניין להפסיק את עבודתו, אזי שהוא מתבקש להעביר לנתבעת מכתב התפטרות על מנת שזו תפעל לגיוס מחליף מתאים  (ראה - נספח ט"ז לתצהיר מר שפר).

 

ד.    ביום 25.3.05 השיב מר שפר בכתב למכתבו של התובע מיום 24.3.05 לאמור:

"קיבלתי את מכתבך מאתמול.

אכן ביום 19.1.05 מסרתי לך שאינך מתאים לעבוד בחברתנו, אך זהו חלק קטן מהאמת כולה. כששמעת את נימוקי להחלטה הבהרת לי שאתה יכול לתקן את דרך עבודתך והתנהגותך ושאתה עומד על כך שאתה רוצה להמשיך את עבודתך בחברה. אף ציינת בפני שלא תחפש מקום עבודה חדש.

יתרה מזאת, ביום שלמחרת השיחה ה-20.3.05 [צ"ל – 20.1.05], מייד עם הגיעך למשרד, חזרת אלי עם אותה הבקשה שאשקול את המשך העסקתך בחברתנו כשאתה אף מציע פתרון מעשי לשיפור דרך עבודתך בכך שתעבוד איתי בצמוד בכל עיסקה ועיסקה כדי ללמוד ממני כיצד לתפקד טוב יותר תוך כדי תהליך המכירה. הבטחתי לשקול את בקשתך.

שוב ציינת בפני שאינך מחפש מקום עבודה אחר משום שאתה מעוניין להמשיך את עבודתך בחברתנו.

לאחר כשבוע עד שבועיים הודעתי לך שבהתייעצות עם ראובן קיבלנו את בקשתך ואתה ממשיך לעבוד בחברתנו כשאני 'צמוד' אליך במהלך כל עיסקה. כפי שהבטחתי אני מעורב מאוד במהלך שלבי המכירה שלך במשך החודשיים האחרונים.

יתרה מזאת, לפני כשבועיים אף ציינתי בפניך כי הדברים נראים טוב יותר ואני מרוצה מאופן תפקודך מאז השינוי.

לאור זאת אינני מבין מדוע בכל זאת הינך מעוניין להפסיק את עבודתך אצלנו וכפי שאמרתי לך הודעתך מאוד הפתיעה אותי.

חוקית אין לי כל אפשרות לאלץ אותך להמשיך לעבוד בחברתנו. מנגד גם למעסיק הפוטנציאלי החדש שלך אין אפשרות חוקית לאלצך להתחיל לעבוד אצלו. על כן אם רצונך האמיתי והכנה להמשיך לעבוד בחברתנו, אתה מוזמן לעשות זאת.

למרות שיחותנו בימים האחרונים בהם הסברתי לך שאינך מפוטר והינך מוזמן להמשיך את עבודתך אצלנו אתה מעביר אלי מסמכים בהם אתה או עוה"ד שלך מנסה בהתנסחויות של משחקי מילים להציג מצג בו אתה מפוטר.

ברצוני להצהיר שוב, אנו נשמח להמשיך ולהעסיקך בחברתנו!

לצערי אין באפשרותי אלא לראות במכתבך הנ"ל הודעת פיטורים משום שאנו עשינו את כל שניתן למנוע את עזיבתך. אתה הוא זה שבחר לעבוד בחברתנו.

כפי שהסברתי לך אתמול, אתה לא מותיר בידי ברירה ועלי לפרסם מודעה לצורך גיוס מחליף לתפקיד אותו אתה ממלא בחברה. יתרה מזאת, גם אם תחליט במהלך הימים הקרובים לשנות את החלטתך ולא להתפטר, אנו נשמח על כך.

אנו כמובן מבטיחים לך שנכבד את כל זכויותיך על פי חוק והן ולא יפגעו."  

(ראה - נספח ט"ו לתצהיר מר שפר)

 

ה.    ביום 24.6.05 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, למר שפר במכתב בו דרש לשלם לו פיצויי פיטורים וכן עמלות מכירה בגין מכירות שבוצעו בין השנים 2003-2005. במכתב זה נכתב, בין היתר, לאמור:

"...

5.     באותו מועד [19.1.05], בעת שיחה חצי שנתית שערכת עם מרשי, הודעת לו כי היות ומרשי אטום לצרכי הלקוחות ואינו מתאים לארגון אינך מעוניין להעסיקו יותר בחברה וכדאי שיתחיל לחפש לעצמו עבודה אחרת.

6.     באותה שיחה אף הבטחת למרשי באופן מפורש כי פיצויי הפיטורים המגיעים למרשי על פי ההסכם והדין ישולמו לו במלואם.

7.     פיטוריו של מרשי על ידך כאמור נעשו באופן חד צדדי ולא תקין, בחוסר תום לב, ללא עריכת שימוע ושלא כדין."  

(ראה – נספח ה' לתצהיר התובע)

 

בתגובה למכתב זה השיבה הנתבעת לתובע באמצעות ב"כ במכתב מיום 16.8.05, בו נכתב, בין היתר, כך:

"...

בפגישה שהתקיימה במהלך חודש ינואר אכן הודיעה לו [לתובע] מרשתי כי במצב דברים זה ובשל התנהגות בלתי נאותה היא אינה יכולה להמשיך להעסיקו.

מיד לאחר ששמע על הכוונה להפסיק את עבודתו, הודיע מרשך למנהל של מרשתי כי הוא מבקש לאפשר לו להמשיך בעבודה והוא מתחייב לשפר את התנהגותו.

גם למחרת כשהגיע מרשך לעבודה הוא שוב פנה אל המנהל ואמר שהוא מבקש שישקול מחדש את ההודעה על הפסקת העבודה שכן הוא מעוניין להמשיך לעבוד וישתדל להשתפר בכל הקשור בטיפול בלקוחות ואף ביקש מהמנהל שיעקוב מקרוב אחר המגעים שהוא מנהל עם הלקוחות.

מנהלי החברה התייעצו ביניהם, החליטו לקבל את בקשת מרשך ולבטל את ההודעה שנתנו לו על הפסקת עבודתו, והוא מצידו השיב כי הוא שמח על כך ורואה את הענין כמחוסל וישתדל להוכיח עד כמה מוצדקת היתה ההחלטה המשותפת על המשך העבודה.

אכן מרשתי נוכחה כי חל שיפור בהתנהגותו ובדרכי עבודתו של מרשך והדבר הועבר לידיעתו וכל ענין הפסקת העבודה ירד מהפרק. בסוף חודש פברואר אף הציעה מרשתי למרשך לצאת לחו"ל למפגש מכירות אצל אחד הספקים שבטיפולו שאמור היה להתקיים באנגליה בסוף חודש מרץ, ובכך הביעה מרשתי את שביעות רצונה מיחסי העבודה החדשים שנוצרו.

מרשך שמח על ההזדמנות שניתנה לו לצאת לכנס בחו"ל, הודה על כך והמשיך בעבודתו כרגיל.

והנה מספר ימים לפני המועד המתוכנן לצאת לכנס, הודיע לפתע מרשך כי הוא אינו מעוניין לצאת לכנס בחו"ל וכי הוא מבקש להפסיק את עבודתו. כתוצאה מהודעה מאוחרת זו נגרמו למרשתי שיבושים בתכנון העבודה ומחוסר ברירה נאלץ אחד המנהלים לצאת לכנס במקומו.

מרשתי היא זו שניסתה להניאו מהתפטרותו וגם הודיעה לו על כך מספר פעמים בכתב ובעל-פה, אולם הוא סירב וכנראה שמצא מקום עבודה כדאי יותר לטעמו."  

(ראה - נספח ו' לתצהיר התובע)

 

ו.     ביום 11.9.05 פנה התובע שוב, באמצעות בא כוחו, לנתבעת במכתב, במסגרתו הודה כי אכן במהלך השיחה מיום 19.1.05 הוא ביקש ממר שפר לשקול בשנית את ענין פיטוריו, אלא שלגרסתו מר שפר השיב על כך בשלילה, ומאז לא הועלה הענין פעם נוספת.

 

באותו מכתב אף כתב התובע כי לאור יחסו המשפיל של מר שפר, הוא (התובע) פנה אליו (אל מר שפר) וביקש ממנו לשנות מיחסו אך ללא הועיל. לדבריו, מר שפר אף לא טרח להשיב לו בכתב או בעל-פה לשאלתו - האם בכוונת הנתבעת לשקול בשנית את ענין הפיטורים או לשפר את יחסי העבודה, וזאת עד למועד בו הוא (התובע) הודיע למר שפר כי מצא מקום עבודה אחר.

לדברי התובע במכתבו כאמור, רק לאחר שהודיע למר שפר על מציאתו של מקום עבודה אחר, פנה אליו האחרון וביקש ממנו להמשיך את עבודתו בנתבעת. כן ציין התובע, כי מכיון שלא נתן את הסכמתו להמשך העבודה בנתבעת, הרי שלא השתנה דבר לענין פיטוריו.

 

7.    לכשעצמנו, לא מצאנו מקום לפקפק באמיתות הכתוב בתרשומות שכתב מר שפר בזמן אמת, תרשומות המתעדות את תוכן השיחות שהתקיימו בזמנו עם התובע.

אישוש לאמיתות הדברים כאמור ניתן למצוא הן במסמכים שכתב התובע והן בהמנעותו מלהגיב בזמן אמת לגרסתו של מר שפר ביחס לתוכן ההסכמות שהיו בין הצדדים. בהקשר זה מכוונים אנו למכתבי התובע כדלקמן:

§           מכתב סיום העבודה מיום 24.3.05 שכתב התובע לנתבעת, במסגרתו נמנע מלציין כי מר שפר פיטר אותו מעבודתו ביום 19.1.05. תחת זאת ביכר התובע לציין במכתב זה כי הוא רואה עצמו "משוחרר מתפקידו", לאור השיחה מיום 19.1.05. לא למותר לציין, כי במכתב הנ"ל אף נמנע התובע מלציין עובדה נוספת (בה הודה מאוחר יותר במכתב ב"כ מיום 11.9.05) לפיה - במהלך השיחה מיום 19.1.05 הוא אכן ביקש ממר שפר לשקול בשנית את הפסקת עבודתו.

§           ב"טיוטת הסכם סיום העבודה" שהעביר התובע לנתבעת נכתב כי יחסי העבודה הסתיימו ב"הסכמה". זאת, להבדיל מפיטורים.

§           התובע לא הגיב בזמן אמת ולא הכחיש את האמור בהודעת הדחיה שכתב מר שפר ביום 24.3.05 בתגובה לטיוטת סיום העבודה. הודעה שבמסגרתה הכחיש מר שפר את טענת הפיטורים.

§           התובע אף לא הכחיש בזמן אמת את האמור במכתבו של מר שפר מיום 25.3.05 ביחס להשתלשלות העניינים שהובילה לסיום עבודתו והוא שקט בהקשר זה על שמריו עד למכתב ב"כ מיום 24.6.05. מכתב אשר גם בו לא אוזכרו ולו ברמז חילופי הדברים שהיו בין הצדדים בכל הנוגע לבקשת התובע מהנתבעת לשקול בשנית את הפסקת עבודתו. בקשה בה הודה מאוחר יותר.

§           גם סופו של המעשה יש בו להעיד על ראשיתו: שכן, גם על-פי גרסת התובע יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו כחודשיים לאחר מועד "הפיטורים" הנטען - בלא שנמסרה לתובע הודעה על מועד מוגדר לסיום העבודה - ולאחר שהתובע מצא מקום עבודה אחר.

§           גם מהתנהלות הצדדים במהלך התקופה שמיום 19.1.05 ועד להפסקת עבודתו של התובע – למעלה מחודשיים לאחר שיחת הפיטורים הנטענת - ניתן ללמוד על הסכמת הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע על-פי בקשתו:

בהקשר זה מכוונים אנו לכך שהנתבעת שלחה את התובע לכנס בגרמניה ביום 22.2.05 ונשאה בכל ההוצאות הקשורות בכך (ראה - סע' 31-32 לתצהיר מר שפר ונספח ד' הימנו), וכן לכך שהנתבעת שלחה את התובע לכנס נוסף באנגליה שאמור היה להתקיים ביום 21.3.05. התנהלות זו של הנתבעת אינה מאפיינת את מי שמתכוון באמת ובתמים להביא לסיום יחסי העבודה (ראה - סע' 33 לתצהיר מר שפר).

§           יתרה מכך, מהראיות אף עולה כי הנתבעת פרסמה מודעת דרושים לצורך איתור מחליף לתובע רק ביום 25.3.05; קרי - לאחר שהתובע הודיע על סיום עבודתו ולא קודם לכן. עובדה זו תומכת אף היא בגרסת הנתבעת ביחס להסכמה שהיתה בין הצדדים בנוגע להמשך עבודתו של התובע.

§           אף העובדה שאין עליה מחלוקת, לפיה - הנתבעת חפצה בהמשך עבודתו של התובע ופנתה אליו בבקשה לשקול את הודעתו להפסיק את עבודתו אצלה - תומכת בגרסתה בדבר התפנית שחלה באיכות עבודתו של התובע, באופן שאכן גרם לה לשנות דעתה ביחס לעתידו התעסוקתי אצלה. זאת כאמור על פי פניית התובע.

§           לא למותר לציין, כי גם במסגרת כתבי הטענות (כתב התביעה המקורי וכתב התביעה המתוקן) מסר התובע גרסה חסרה ביחס לנסיבות סיום עבודתו, גרסה שלא כללה את העובדה, לפיה - במהלך הפגישה מיום 19.1.05 הוא (התובע) פנה לנתבעת בבקשה לשקול את המשך עבודתו, אך נענה (לדבריו) בשלילה. גרסה זו עלתה – לראשונה ולאחרונה - במסגרת מכתב ב"כ התובע מיום 11.9.05.

לעומת זאת, במסגרת תצהיר עדות ראשית העלה התובע גרסה חדשה, לפיה – הוא הפנה למר שפר במהלך השיחה מיום 19.1.05 שאלה ביחס למשך הזמן שיוכל להמשיך בעבודתו בנתבעת עד למציאת עבודה חילופית וכי זה האחרון השיב לו כי ינתן לו לשם כך פרק זמן של חודש-חודשיים.

משמע, בתצהיר התובע - שהאמור בו אינו מתיישב עם גרסת התובע במכתב ב"כ מיום 11.9.05 - טען התובע לראשונה כי הוא (התובע) לא ביקש מהנתבעת לשקול את עמדתה בשנית, אלא כל שביקש היה מתן שהות מספקת למציאת עבודה חלופית (ראה - סע' 17 לתצהיר התובע).

 

8.    לאור כל האמור, מסקנתנו היא כי יש לדחות את גרסתו של התובע ביחס להשתלשלות הארועים שהובילה להפסקת עבודתו וכי יש להעדיף על פניה את גרסת הנתבעת, לפיה – היא אכן קיבלה את בקשתו של התובע לשקול בשנית את הפסקת עבודתו והודיעה לו על המשך העסקתו, אלא שהתובע הוא זה שהחליט, בסופו של ענין לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה ביחס להמשך ההעסקה, להפסיק את עבודתו בנתבעת. זאת, לאחר שמצא מקום עבודה אחר.

 

9.    ערים אנו לטענתו הנוספת של התובע, לפיה – הנתבעת הבטיחה לשלם לו פיצויי פיטורים וזאת במעמד השיחה מיום 19.1.05.

אלא משדחינו את גרסת התובע ביחס לתוצאותיה של השיחה מיום 19.1.05, הרי שדוחים אנו אף את גרסתו ביחס להבטחה שהוא מייחס למר שפר. גרסה הטומנת בחובה תשתית עובדתית שאינה מקובלת עלינו. לא למותר לציין, כי טענת ההבטחה כאמור אינה מתיישבת אף עם המכתבים שכתב התובע בזמן אמת, כמו גם עם טיוטת הסכם סיום העבודה שניסח, בהם לא הסתמך כלל ועיקר על "הבטחה" נטענת כאמור.

 

10.  עם זאת מקביעותינו דלעיל, לרבות הקביעה כי התובע התפטר מעבודתו ואינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מלאים כחוק, אין נגזרת המסקנה כי הנתבעת זכאית לפדות את ההפרשות בגין פיצויי פיטורים אשר הופרשו בגינו לביטוח המנהלים לפוליסה מסוג "מיטב" וזאת, נוכח סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 הקובע לאמור:

"(א)   סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –

(1)  אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה;

(2)  אינם חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו.

  (ב)   הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה, שנוספו על סכומים כאמור."

 

מהראיות שהוצגו לביה"ד עולה - כי ההפרשות לפוליסת ביטוח המנהלים, שנערכה כאמור לתובע, נזקפו במלואן לתשלום קצבה ומשכך, הסכומים הצבורים בפוליסה זו אינם ניתנים להשבה לנתבעת (ראה - נספח ח' לתצהיר התובע).

 

זכאות התובע לתשלום בגין שעות נוספות

11.  מחלוקת נוספת שהתגלעה בין הצדדים נוגעת לתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה" או: "החוק") על העסקתו של התובע, כאשר לטעמנו גם בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, לפיה – הוראות חוק זה אינן חלות על העסקת התובע, וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן:

 

א.    כידוע, סעיף 30 לחוק שעות עבודה מעגן בחובו שורה של מקרים חריגים, לגביהם לא יחולו יתר הוראותיו של החוק, לרבות ההוראה שעניינה תשלום תמורה בעבור שעות נוספות. בסעיף 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק שעות עבודה נקבע כי הוראותיו לא יחולו על העבדתם של "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" ועל "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".

 

ב.    בפסיקה נכתב רבות אודות האופן בו יש לפרש וליישם הוראות מחריגות אלה שבסעיף 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה. הוראות אשר אינן עומדות במנותק מתכליתו הכללית של חוק שעות עבודה (אליה נדרש מייד) ומהיותו חלק מחוקי המגן, המושתתים על הנחת יסוד בדבר קיומו של פער מובנה בין כוח המיקוח של העובד לבין זה של המעביד ובדבר הצורך הנגזר מכך לספק לעובד הגנה סטטוטורית במטרה לצמצם פער זה.

זאת, בין היתר, באמצעות הוראות קוגנטיות אשר יבטיחו רף בסיסי של תנאי העסקה הולמים, המעגנים את זכותו של העובד להתפרנס בכבוד, את זכותו לתנאי עבודה הולמים ולסביבת עבודה סבירה, שאינם פוגעים בבריאותו ובאיכות חייו.

 

כפי האמור, בין החוקים הללו נכלל גם חוק שעות עבודה המגביל את היקף העסקה של העובד ואף מטיל סנקציה על המעסיק המעביד את העובד בשעות נוספות, וזאת בדמות התשלום העונשי הנקוב בחוק בעבור העסקה בשעות נוספות. סנקציה זו נועדה כאמור, לעגן ולאכוף נורמה ראויה של שעות עבודה סבירות אשר יאפשרו לעובד מנוחה הולמת, הגנה על בריאותו וכן ניהול חיי משפחה וחברה לצד עבודתו.

 

ג.     עם זאת נראה כי גם לגישתו של המחוקק, ההנחה האמפירית בדבר חוסר השוויון בכח המיקוח שבין עובד למעבידו – הנחה העומדת בתשתיתם של כלל חוקי המגן והפסיקה שבאה בעקבותיהם – לא אומצה באופן גורף אלא בסייגים, לרבות הסייג הסטטוטורי שעוגן בחוק שעות עבודה, במסגרתו הצביע המחוקק על נסיבות מסוימות שבעצם קיומן יש לשיטתו כדי לסתור את ההנחה האמפירית הנ"ל באופן המצדיק את אי החלת מלוא ההוראות המגוונות שבחוק.

 

בהקשר זה מכוונים אנו להוראות המסייגות שבסעיף 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה, המוציאות מתחולת ההגנה עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי או עובדים מסוימים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים למעביד פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

משמע – הוראות מחריגות אלה באו ליצור איזון בין הצורך להגן על עובדים מוחלשים המצויים בעמדת נחיתות במו"מ הנוגע לתנאי עבודתם לבין השאיפה שלא ליתן הגנת יתר לעובדים אחרים שאינם באים במתחם העובדים המוחלשים כאמור ואשר אינם זקוקים להגנה הטומנת בחובה תמונת ראי בדמותה של פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין של המעביד.

 

נוכח האמור, פרשה הפסיקה ובצדק את הוראות סעיף 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה דרך הפריזמה הזו, השוקלת את מידת הפער שבין כח המיקוח של העובד לבין זה של מעבידו כפי שהוא בא לידי ביטוי בכל מקרה ומקרה.

בהתאם לכך, ניתן בפסיקה משקל להיקף סמכותו של העובד לקבל החלטות ניהוליות המשפיעות, בין היתר, על תנאי התגמול שלו וכן החלטות ניהוליות הנוגעות לאופן ביצוע עבודתו ותנאיה, לניהול זמנו, כמו גם לגובה שכרו. זאת כאמור, לצורך ההכרעה בשאלת תחולת ההגנות הנקובות בחוק שעות עבודה.

 

ד.    במקרה דנן, שוכנענו כי התובע אשר שימש כמהנדס מכירות בנתבעת, היה מוסמך לקבל ואף קיבל בפועל החלטות ניהוליות שהשפיעו באופן ישיר על רמת התגמול הגבוהה ממנה נהנה. רמת תגמול שנגזרה בעיקרו מהיקף המכירות שביצע ונפרט:

מהראיות עולה כי שכרו של התובע הסתכם ב-19,000 ש"ח לחודש בממוצע, וזאת כאמור עוד בשנת 2005 עת שהשכר הממוצע במשק עמד על סך של 7,224 ש"ח (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 25-26).

מהראיות עולה עוד כי התובע היה רשאי לקבוע את סדר יומו ואת שעות עבודתו, לנהל את זמנו באופן בלעדי בהתאם לנוחיותו ולצרכי הלקוחות, וזאת במטרה להשיא את כמות העסקאות והרווחים שיוכל להפיק מהן במינימום זמן.

 

בנוסף עולה מהראיות, כי התובע הועסק בנתבעת כאיש מכירות וזאת שעה שעיקר רווחי הנתבעת נבע, גם על-פי דברי התובע, מעיסוק זה שהתבוע היה שותף לעיצובו.

התובע נטל חלק בפגישות עם מנהלי הנתבעת לצורך ליבון שאלות הנוגעות לאסטרטגיות המכירה של הנתבעת והוא הכיר את לקוחות הנתבעת ואת אנשי הקשר מולם עבדה. כן עולה כי התובע אף היה מודע לשיקולים השונים בתמחור העסקאות - מידע שהיה גלוי אך ורק לשני המנהלים הבכירים בנתבעת (ראה - עמ' 13 לפרוטוקול עדותו של התובע ש' 1-13; עמ' 16 ש' 19-25; עמ' 17 ש' 11-14) וכן כי התובע היה מוסמך לנהל מו"מ עם לקוחות וספקים בנוגע למחיר העסקאות ואף השפיע בפועל על רמת המחירים ו/או ההנחות שניתנו בעסקאות שנקשרו עם לקוחות שונים (ראה - סע' 93.3.1.12 לתצהיר מר שפר; עמ' 15 לפרוטוקול ש' 7-9; עמ' 45 לעדות מר שפר ש' 23-25). 

 

במאמר מוסגר יאמר – כי אף אם לגרסת התובע הוא נדרש לקבל אישור ממנהלי הנתבעת לצורך מתן הנחות וקביעת מחירים, הרי שעדיין אין בכך לשלול את המסקנה כי היתה לו השפעה מכרעת על קביעת מחירים ועל מדיניות התמחור מתוקף היכרותו המעמיקה עם הלקוחות ושיטות התמחור של הנתבעת ועם "המציאות בשטח", לרבות היקף המכירות ללקוחות השונים ותנאי העסקאות ש"נסגרו" איתם בעבר (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 15-17;   עמ' 17 ש' 1-5).

בהקשר זה, סבירה ולכן גם מקובלת עלינו גרסתו של מר שפר לפיה - לצורך קביעת מדיניות ההנחות נערכו דיונים בינו לבין התובע, כאשר בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה שהתבססה על המלצת התובע, אשר הכיר את הלקוחות היכרות מעמיקה. זאת, בין היתר, משום שהנתבעת לא חפצה להכשיל עסקאות והסתמכה על המידע שבפי התובע כמי שמצוי "בשטח" (ראה - עמ' 45 לפרוטוקול ש' 24-25; עמ' 46 ש' 2-6).

 

כמו כן, עולה מהראיות כי התובע נשלח מעת לעת לתערוכות בחו"ל וזאת על מנת לקדם פעילויות חדשות ולפתח את תחומי עיסוקה של הנתבעת, וכן כי הוא היה שותף להחלטות בדבר כניסתה של הנתבעת לתחומי פעילות חדשים (ראה - עמ' 46 לפרוטוקול ש' 14-26).

למותר לציין כי מעורבות זו השפיעה מטבע הדברים באופן ישיר על גובה התגמול של התובע שהושפע מהיקף המכירות ומאימוץ אפיקי פעילות חדשים בנתבעת.

 

12.  זה המקום להבהיר כי באמרנו כל זאת אין בכוונתנו לקבוע כלל גורף, לפיו – עובד אשר שיעור השתכרותו מושפע מתשלומי עמלה אינו חוסה לעולם תחת צל קורתו של חוק שעות עבודה:

 

בהתאם לפסיקה, הכרעה בסוגיה זו תלויה כידוע במגוון של נסיבות, ומחייבת התיחסות ספציפית לנסיבות הייחודיות של כל מקרה ומקרה, כאשר בסופו של יום, על ביה"ד לבחון, בין היתר – באיזו מידה השתכרותו של העובד מושפעת מהחלטות ניהוליות במהותן שהוא מעורב בהן ובאיזו מידה יש בהחלטות אלה כדי להשפיע על רמת השתכרותו ולמקם אותו במתחם העובדים הנהנים משכר גבוה יחסית.

מעבר לכך, יש ליתן לדעתנו, בהקשר זה, משקל גם לתשובה שתינתן לשאלה – האם לצורך השגת רמת השתכרות גבוהה יחסית נדרש העובד לעבוד על-פי דרישת מעבידו שעות נוספות באופן בלתי סביר הפוגע באיכות חייו. יתכן וכי בנסיבות אלה לא יהיה זה מוצדק שלא להחיל את הוראות חוק שעות עבודה גם ביחס לעובד הנהנה משכר גבוה. זאת, נוכח תכליתו של החוק הנ"ל כמבואר לעיל.

 

במקרה דנן לעומת זאת, שוכנענו לא רק בכך שהתובע היה מעורב בשורה של החלטות ניהוליות שהשפיעו ישירות על גובה התגמול בו זוכה, אלא גם כי התובע לא נדרש לעבוד בפועל שעות נוספות באופן בלתי סביר הפוגע באיכות חייו על מנת להשיג את השכר ממנו נהנה.

 

13.  זה המקום לציין, כי לטעמנו ההחרגות המאזנות שמחריגים סעיפים 30(א)(5) ו-(6) לחוק שעות עבודה את תחולתן של יתר הוראות החוק, אשר נועדו כאמור, ליתן הגנה מאוזנת לקבוצת עובדים מוחלשים יחסית ולמנוע הגנת יתר מעובדים שאינם מוחלשים – מביאות בחשבון אף מצב דברים דוגמת זה שבפנינו.

בהקשר זה מכוונים אנו למצב דברים שבו חלף תשלום פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות, זוכה העובד בשכר גבוה העולה בהרבה על השכר הממוצע במשק, וזאת בתמורה להסכמתו לעבוד בשעות עבודה גמישות על-פי נוחיותו ועל-פי צרכי הלקוחות ובהתאם להחלטות ניהוליות להן הוא שותף, החלטות המאפשרות לו כאמור להשפיע באופן ישיר על גובה השתכרותו.

 

אי לכך, לא בכדי לא העלה התובע - במהלך כל תקופת העבודה ועד למועד הגשת התביעה – כל טענה ו/או טרוניה בנושא תשלום בגין שעות נוספות. זאת משום שהיה ברור כנראה לצדדים כי מעמדו, תנאי עבודתו, גובה שכרו וצורת התגמול כפי שנהגה משך השנים, ממצים את זכויותיו.

לא מן הנמנע, כי לו היה התובע דורש במהלך עבודתו מהנתבעת תשלום בגין שעות נוספות, הרי שהנתבעת היתה מגיעה עימו להסדר שונה ביחס לתשלום העמלות.

 

14.  לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים אפוא את התביעה לתשלום בגין שעות נוספות.

 

זכאות התובע לתשלום עמלות

15.  תביעתו של התובע לתשלום עמלות התיחסה לשתי עסקאות – האחת עניינה מכירת מכונה של חברת Alphasem לחברת שלייקס בשנת 2003, ואילו השניה עניינה מכירת מכונות של חברת יוניברסל לחברת תדיראן קשר בין השנים 2003-2005.

אשר לתביעה זו נקדים ונציין כבר כאן כי סבורים אנו שיש לדחות אף אותה, וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן:

 


עסקת מכירת מכונות של חברת יוניברסל לחברת תדיראן

16.  אין חולק על כך כי בהסכם העבודה של התובע (כפי שפורט לעיל) לא הוסכם בין הצדדים כי הוא יהיה זכאי לתשלום עמלות בגין מכירת מכונות של יוניברסל לחברת תדיראן. לעומת זאת, נקבע בהסכם זה כי כל חריגה מההסכם המקנה זכויות נוספות לתובע טעונה הסכמה מפורשת של הנתבעת.

 

מהראיות עולה כי במהלך השנים ובעקבות כניסתו לתחומי עיסוק נוספים, אכן זוכה התובע בתשלום עמלות בגין מכירת ציוד של ספקים נוספים מעבר לאלה ששמם ננקב בהסכם ההעסקה (Alphasem, ECI Technology ו-VJ Electronix). זאת מכח הסכמה של הנתבעת להוסיף על תנאי ההסכם כפי שהתבטאה בהתנהגותה, המגובה במסמכים שבכתב (ראה - סע' 121.4 לתצהיר מר שפר).

כן עולה מהראיות כי תשלום העמלות בגין העסקאות עם ספקים נוספים נעשה לאור מעורבותו והשפעתו של התובע על רקימת העסקאות עם ספקים אלה ועל-פי אישורו של מר שפר (ראה - סע' 121.6 לתצהיר מר שפר).

 

17.  לנוכח האמור אין די בראיות שהציג התובע, ככל שהן מצביעות על מעורבות מסוימת מצידו בעסקה למכירת ציוד של חברת יוניברסל, וזאת על מנת לשכנענו בזכאותו לתשלום עמלות בגין העסקאות הללו. זאת, כל עוד לא הוכיח כי הוא היה הגורם היעיל ברקימת העסקה מושא המחלוקת וכל עוד לא הוכיח כי היתה בין הצדדים הסכמה מפורשת, לפיה הוא יהיה זכאי לתשלום עמלות בגין מעורבות זו.

דא עקא,  שהתובע לא הציג בפני ביה"ד ראיות משכנעות המלמדות על קיומם של שני התנאים המצטברים הללו ביחס לעסקה הנוגעת למכירת מכונות יוניברסל:

 

בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי התובע לא צויין כמכותב בכל מכתבי ההתקשרות הנוגעים לעסקה מושא המחלוקת, ובכלל זאת, מכתב הכוונות שהופנה מתדיראן לנתבעת וסיכום התנאים לרכישה מותנית של מכונת יוניברסל. התובע אף לא היה מכותב בהזמנה המותנית שהוצאה לחברת יוניברסל, בהצעת המחיר הסופית שהוצאה על-ידי תדיראן ובהזמנה שהוצאה מתדיראן ביום 24.5.05 לאחר שתמו יחסי העבודה בין הצדדים (ראה - נספחים כח'-לא' לתצהיר מר שפר).

לא למותר לציין, כי התובע לא הציג בפני ביה"ד ולו מסמך אחד מזמן אמת המלמד על מעורבותו ועל היותו גורם אפקטיבי ברקימת ההתקשרות למכירת מכונת יוניברסל.

זאת, שעה שמהראיות עולה כי התובע כן נהג לחתום על הצעות מחיר ללקוחות אחרים עת שהיה מעורב בביצוע עסקאות (ראה - נספחים כ', כא', כז'2 לתצהיר מר שפר).

 

18.  כסרח עודף יאמר, כי התובע אף לא הציג ולו ראשית ראיה לכך שהנתבעת נתנה הסכמתה להכליל את יוניברסל בין הספקים שמכירת הציוד שלהם תזכה את התובע בעמלות.

זאת, נזכיר שעה שבחוזה העבודה של התובע לא נכלל שמו של ספק זה במסגרת הספקים מושא הסדר העמלות.

 

מכירת מכונה של חברת אלפא-סם לחברת שלייקס

19.  גרסת התובע ביחס לרכיב תביעה זה היתה – כי במהלך שנת 2003 הוא עסק במכירתן של שלוש מכונות של חברת Alphasem ללקוחות פוטנציאליים וביניהן חברת שלייקס. לדבריו, עבודתו מול שלייקס כללה, בין היתר, טיפול במכירות וכן שרות וליווי ההתקנות.

לדברי התובע, חברת שלייקס רכשה בתחילה מכונה אחת עבורה שילמה בתשלומים, כאשר לאחר מספר חודשים סוכם על רכישת שתי מכונות נוספות.

 

20.  לגרסת התובע, במהלך עבודתו בנתבעת הוא זוכה בעמלה בגין מכירת המכונה הראשונה לחברת שלייקס, אולם בשל קשיים אליהם נקלעה חברה זו, היא לא עמדה בהסדר התשלומים שסוכם עימה לגבי שתי המכונות הנוספות ומשכך נדחה תשלום העמלה הנוספת.

לגרסתו, בסמוך לסיום עבודתו שולמה לו עמלה חלקית עבור המכונה השניה, אשר נרכשה בסופו של יום על-ידי חברה זרה שרכשה את פעילותה של שלייקס ושילמה לנתבעת את יתרת התשלומים בגין המכונה השניה ובתוספת קנס בגין ביטול ההזמנה של המכונה השלישית.

 

21.  נדמה כי המחלוקת העיקרית שבין הצדדים ביחס לזכאות התובע לתשלום הפרשי עמלות בגין העסקה מול שלייקס והחברה שבאה בנעליה נובעת ממחלוקת אחרת הנוגעת לשאלה – האם עסק התובע במסגרת עסקה זו גם במתן שרותי התקנה ונסביר:

מהראיות עולה כי בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שבמסגרת העסקה המדוברת נערכה מול היצרן הבחנה בין עמלות המכירה לבין עמלות השרות בשיעור 5% שישולמו לנתבעת על-ידי היצרן, כאשר הנתבעת אף שלחה עובד מטעמה לשם הכשרה אצל היצרן לצורך ביצוע ההתקנות עבור חברת שלייקס (ראה - סע' 120.5-120.6 וכן נספח כב לתצהיר מר שפר).

מנגד הודה התובע בתצהירו כי הוא לא היה זכאי ככלל לתשלום עמלה מלאה בעסקאות שכללו גם שרותי התקנה (ראה - סע' 75 סיפא לתצהיר התובע). חרף זאת, טען התובע במקרה דנן לזכאותו לתשלום עמלות גם עבור שרותי התקנה. זאת, משום שלטענתו הוא עסק באופן חריג גם במתן שרותי התקנה.

 

22.  אשר לדעתנו יאמר - כי לא שוכנענו בגרסתו של התובע כי הוא אכן עסק במתן שרותי התקנה, וזאת בשונה מתפקידו הרגיל בנתבעת כפי שהעיד עליו בפנינו וכפי שמשתמע מדבריו בתצהירו, שם ציין מפורשות כי הוא לא זוכה כלל בתשלום עמלה בעסקאות שכללו התקנות ובגין התשלום הנפרד ששולם עבור התקנה.

 

23.  ערים אנו לדברי התובע, אשר ביקש להשליך יהבו על אישור לגבי עמלות ששולמו לו בגין עסקת שלייקס, שכללו תשלום גם עבור שרותי התקנה. אלא, שלאור מכלול הראיות כאמור ולאור דברינו לעיל, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת כי אישור זה שהושתת על נתונים שמסר התובע - בטעות יסודו.

 

24.  לאור כל האמור, אנו דוחים רכיב תביעה זה לתשלום עמלות.

 

סוף דבר

25.  לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עם זאת, אנו קובעים כי הנתבעת אינה זכאית למשוך את הסכום אשר הופקד בקופה"ג לקצבה על שם התובע בגין פיצויי פיטורים, וזאת נוכח הוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

 

26.        לאור התוצאה אליה הגענו, הרי שאין צו להוצאות.

 

27.        המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

 

 

ניתן היום, כ"ה בחשון תשע"א (2.11.10), בהעדר הצדדים. 

 

5129371

 

 

5129371

 

נטע רות 54678313-3825/06

5467831354678313

נטע רות, שופטת

 

 

 

 

 

קלדנית: דפנה ענוה-רז

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר