בתי הדין לעבודה

 

  

 

פסק דין

 

1.         מר  הטל  ריצ'רד (להלן: "התובע") , שימש  כמפיץ של מוצרי  שטראוס , במשך כ-17 שנים. לאחר תום ההתקשרות בינו לבין "שטראוס" (להלן: "הנתבעת"), הגיש  התובע את התביעה שבפנינו, בה הוא מבקש לקבוע  כי  התקיימו בינו לבין הנתבעת  יחסי  עובד מעביד המקנים לו, בין היתר, את כל הזכויות המוענקות לעובד  עם פיטוריו מעבודתו. בכתב תביעתו, טוען ומפרט  התובע  כי הוא  זכאי לתשלום פיצויי פיטורין, פדיון  חופשה שנתית, דמי  הבראה, פיצוי  בגין אי  הפרשות לקופת גמל, דמי חגים, יתרת שווי קו חלוקה והשבת שווי ניכוי בגין גניבת מחשב , בסך כולל של 480,343.47 ₪.

 

2.         הנתבעת כופרת בקיומם של יחסי  עובד מעביד בינה לבין התובע  וטוענת כי  יש לקבוע את מעמדו של התובע  כקבלן עצמאי. עוד טוענת הנתבעת  כי  ככל שהיא חייבת בתשלום עבור  זכויות המגיעות לתובע  הנובעות  מיחסי  העבודה, זכאית  היא לקיזוז הסכומים שקיבל התובע מעבר לתמורה שהיתה משתלמת לו כעובד  שכיר אצלה, העומדים ע"ס של 1,703,160 ₪.

אלו  הן העובדות  הצריכות לענייננו

 

3.         הנתבעת הינה  אחת  מן החברות   המופעלות על ידי  משפחת שטראוס ועסקה  בייצור  מוצרי  חלב וגלידות.

 

4.         בשנת 1995 הופרדה פעילות  המחלבה והסלטים מפעילות  הגלידה ו-51% מן הבעלות והשליטה במפעל הגלידה נמכרו לחברת "יונילבר", כשעל פעילות הגלידה נותרה מופקדת חברת "גלידת שטראוס" בע"מ ואילו חברת "שטראוס גרופ" בע"מ, שנותרה בבעלות  משפחת שטראוס, חלשה על פעילות  המחלבה והסלטים (ס' 9-7 לתצהיר אלון)

 

5.         התובע  שימש  כסוכן מפיץ של מוצרי  הנתבעת החל מיום 15/11/89 ועד ליום 5/6/05.

 

6.         הנתבעת מפיצה ומשווקת את סחורותיה על פי  הסכם הפצה שנחתם בינה לבין  המפיצים. כך גם נעשה עם התובע (נספח א' לתצהיר אלון)

 

7.         התובע רכש בשנת 1989 קו חלוקת המוצרים באזור באר שבע  מחברת "טבת שיווק אספקה מוצרי חלב ומכולת" בע"מ (להלן: "חברת טבת") (נספח א' לכתב התביעה).  הרכישה נעשתה באישורה ובהסכמתה של הנתבעת ובעקבות כך נקשרו  יחסים חוזיים בין התובע לבין הנתבעת, אם כי המחיר נקבע בין הצדדים (חברת טבת והתובע).

 

8.         תנאי ההתקשרות בין התובע לנתבעת פורטו בהסכם ההפצה שנחתם בין הצדדים. על פיו אמור  התובע  לקנות סחורה מן הנתבעת  ולהפיצה מידי  יום באזור קו החלוקה, לפי  הנחיות של הנתבעת. בנוסף נקבעו  כללים הקשורים להתחשבנות  שבין התובע  לנתבעת , התשלומים והחזרות סחורה פגומה.

 

9.         תנאי לתחילת עבודתו של התובע כמפיץ עסקי הינו  אישור על ניהול עסק כעצמאי (בעל עוסק מורשה) ואישור  על  ניכוי  מס במקור.

 

10.        עם תחילת עבודתו, נדרש התובע להפקיד בידי  הנתבעת  ערבויות  להבטחת התחייבויתיו  כלפיה, ובפרט להבטחת חובו השוטף בגין קבלת הסחורה ממחסניה (ס' 51 לתצהיר אלון)

 

11.        קו החלוקה הינו קו נסיעות  מוגדר שלאורכו נמצאות  נקודות מכירה של בית  עסק שונים.

 

12.        לתובע היתה בלעדיות על נקודות המכירה בקו החלוקה שרכש (ס' 91 לתצהיר אלון).

 

13.        בעסקי קו החלוקה קיימים "לקוחות אשראי" ו"לקוחות פרטיים".

 

14.        לקוחות פרטיים הם לקוחות בנקודות מכירה קטנות יותר כדוגמת מרכולים, מינימרקטים, קיוסקים וכדומה.

 

15.        לקוחות אשראי הם לקוחות הכוללים רשתות שיווק גדולות (ס' 124 לתצהיר אלון)

 

16.        בקו  החלוקה שרכש  התובע   היו בעיקר "לקוחות אשראי".

 

17.        היחס בין הלקוחות הפרטיים ללקוחות האשראי בקו  החלוקה של התובע  היה 2% -לקוחות פרטיים לעומת 98% לקוחות  אשראי (עדות אלון - בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 24/3/08).

 

18.        התובע העיד כי הלקוחות הפרטיים אינם  לקוחות  שלו, אלא לקוחות של מפיצים אחרים שיצאו למילואים או שחלו והנתבעת חייבה אותו להיכנס לאותן נקודות מכירה, בנוסף לקו  החלוקה הרגיל שלו ועבורן קיבל עמלות (עמ' 6 לפרוטוקול מיום  16/3/08).

 

19.        הנתבעת קבעה את נקודות המכירה ואת המוצרים שיש לשווק, כשסדר החלוקה ללקוחות נקבע  בהתאם לדרישות  הלקוחות, כך למשל למחסני  מזון בבאר-שבע היה צריך התובע להגיע  עד  השעה 8:30 בבוקר לפני פתיחת החנות( עמ' 7 לפרוטוקול מיום 16/3/08).

 

20.        מר אלון הצהיר כי  הנתבעת  אמנם לא  התערבה בקביעת מסלול הנסיעה של המפיץ, אך נדרש ממנו לעמוד  בדרישות כל הלקוחות ולהגיע אל כולם עד  השעה 14:00 בצהריים

(ס' 163 לתצהיר אלון.

 

21.        צורת גביית התשלום היתה שונה בין שני סוגי הלקוחות.

 

לקוחות פרטיים שילמו התמורה במזומן או בהמחאות, כאשר התובע מנפיק חשבונית הנושאת את מספר עוסק המורשה שלו. התובע היה אחראי לגבות התמורה ולדאוג לפרעונה (עדות אלון בעמ' 16 לפרוטוקול).

 

לקוחות אשראי שילמו ישירות לנתבעת אשר הוציאה חשבונית מטעמה ודאגה לגבות את

הכסף (עדות אלון בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 24/3/08).

 

22.        בלקוחות אשראי, התובע היה מחתים את הלקוח על תעודות המשלוח עם קבלת הסחורה ומעביר לנתבעת.

 

23.        ההתחשבנות עם התובע נעשתה באופן הבא:-

 

א.         כאשר התובע משך סחורה מהנתבעת וזו הועמסה על המשאית, נפתח חשבון - כרטיס מפיץ על שמו בנתבעת וחשבונו חוייב במסגרת האשראי שקבעה הנתבעת, אשר עליו לעמוד בו. בשלב זה, הוציאה הנתבעת חשבונית (עדות אלון בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 24/3/08).

 

ב.         חובתו של התובע היתה לכסות את יתרת החוב בחשבונו בנתבעת בגובה האשראי שניתן לו.

 

ג.          חשבונו זוכה בשווי ערך הסחורה + העמלות, עם המצאת ההמחאות או המזומן (לקוחות פרטיים) או תעודות משלוח חתומות (לקוחות אשראי).

 

ד.         אם התובע חרג מהמסגרת האשראי הזו, היה מחוייב בריבית או הדבר היה עלול להביא להפסקת אספקת הסחורה למשאיתו.

 

24.        אובדן סחורה, נזק וחוסרים של הסחורה, היו  על חשבונו  של התובע והוא לא  זוכה בגינם. רק במקרה של החזרת סחורה פגומה, זוכה חשבונו של התובע, בכפוף לכך שהמציא חשבונית זיכוי חתומה ע"י הלקוח וכן את הסחורה הפגומה (עמ' 4,11 לפרוטוקול מיום 16/3/08; ס' 163 לתצהיר אלון).

 

25.        הכנסתו של התובע מעסקו הינה סך ההעמלות שנותרו  בכיסו, לאחר שכיסה את יתרת חובו בנתבעת, בגין רכישת המוצרים על ידו לצורך הפצתם ללקוחותיו.

 

26.        העמלות נגזרו מהפער שבין מחיר הקנייה, היינו, המחיר בו חוייב התובע במסגרת האשראי לבין מחיר המכירה לצרכן (ס' 155 לתצהיר אלון).

27.        בנוסף לעמלות, קיבל התובע פעם בשנה תמריץ, אם עמד ביעדי המכירות שהובטחו לו ותנאים נוספים שקבעה הנתבעת. התמריץ נקבע מראש. אם עמד בחלק מהתנאים, קיבל תמריץ חלקי (ס' 155-157 לתצהיר אלון ועמ' 20 לפרוטוקול מיום 24/3/08).

 

28.        הנתבעת קבעה את מחיר המוצרים לצרכן (עדות אלון בעמ' 18 לפרוטוקול) וכן את שיעור העמלות לתובע.

 

29.        חשבונו של התובע זוכה בנתבעת בגובה ערך הסחורה + מע"מ.

 

30.        הנתבעת הנפיקה בסוף כל חודש תדפיס דף חשבון אשר שיקף את שיעור העמלה + מע"מ

שהועבר לחשבון התובע.

 

31.        התובע העביר את כספי המע"מ לשלטונות המס, על פי נתוני המכירות אשר הופיעו בתדפיס של הנתבעת.

 

32.        הנתבעת העבירה לשלטונות מס הכנסה את המקדמות שהתובע היה חייב בהם ובהתאם לאישורים שהנפיק מס הכנסה. בסוף השנה ביקש התובע תיאום מס.

 

33.        התובע שילם את המקדמות למוסד לביטוח לאומי, לפי תדפיס המכירות שהנפיקה לו הנתבעת.

 

34.        התובע לא הנפיק לנתבעת חשבונית עבור העמלות שקיבל (ס' 38 לתצהירו).

 

35.        לצורך הובלת הסחורה ללקוחותיו, השתמש התובע  במשאית שהיתה בבעלותו. התובע  נשא  בכל עלויות אחזקת המשאית ואף השקיע  בשילוט  המשאית, שנשאה את סמלה של הנתבעת.

 

36.        התובע  השתמש בארגז הקירור של  הנתבעת בתמורה לדמישכירות ששילם  לה (נספחים ט' ו-י' לתצהיר אלון).

 

37.        גם יתר  הציוד ששימש אותו בעבודתו, היינו המסופון, המודם וכדומה נשכרו  על ידו מן הנתבעת (נספחים יא', יב' לתצהיר אלון)

 

38.        התובע לבש במהלך עבודתו מדים שנשאו את שמה של הנתבעת ושמומנו על ידו (נספח  יג' לתצהיר  אלון)

 

39.        התובע  העסיק , מעת לעת עובדים  שעזרו לו בעבודת ההפצה. התובע  נשא  בעלות שכרם, דיווח  על משכורתם לרשויות  המס , הפיק עבורם תלושי שכר וניכה עבורם מס  במקור.

 

40.        בסופו של כל יום עבודה, החנה התובע את משאיתו בחצרי הנתבעת, לאחר  שהעמיס  את הסחורה שהיה צריך למכור ביום למחרת, לפי הזמנות ששיגר התובע יום קודם באמצעות המסופון. המשאית חוברה לרשת החשמל שהזינה את מערכת הקירור(ס' 20 לתצהיר התובע) יצוין, כי לא חלה חובה להחנות את המשאית בחצר הנתבעת לצורך הטענת מערכת הקירור והיו מפיצים אחרים שבחרו להטעין את מערכת הקירור בביתם (עדות התובע בעמ' 9 לפרוטוקול מיום  16/3/08).

 

41.        לגרסת התובע, בשנת 2004 היו לו 8 לקוחות אשראי שעימם עבד ואילו בשנת 2005,שינתה הנתבעת את קו החלוקה באופן  חד צדדי,והכתיבה לו  לעבוד  עם 45 לקוחות פרטיים  במקום לקוחות  האשראי. כך מצא עצמו עובד בכל יום מספר רב יותר של שעות, ומבלי  שמחזור  המכירות יעלה. התובע  אינו חולק על כך שהנתבעת  היתה רשאית לשנות את קו החלוקה, אך טען כי המדובר  בשינוי מהותי  שהביאה להרעה מוחשית בתנאי  עבודתו והארכת שעות עבודתו ולפיכך בחר לסיים את  התקשרותו עם הנתבעת  ולהתפטר מעבודתו (ס' 48 לתצהיר התובע)

 

42.        התובע  טען כי עם סיום התקשרותו עם הנתבעת, ביקש "למכור" את קו  החלוקה למפיץ, אשר ייכנס במקומו ל"עסק ההפצה", אולם, הנתבעת לא אישרה את מכירת כל נקודות המכירה  בקו  החלוקה לקונה אחד בטענה כי  אזור החלוקה שונה ועל פי קו  החלוקה החדש, לא כל נקודות  המכירה נכללות  בקו  זה (ס' 56 לתצהיר התובע).

 

43.        בפועל מכר התובע  רק נקודת מכירה אחת לקונה בשם אמיר יצחק, מכירה שאושרה ע"י הנתבעת לאחר  שהתאמתו לתפקיד  נבחנה על ידי  הנתבעת ואושרה על ידה.

 

44.        התובע  טען לזכויות קניינית בקו  החלוקה אשר  רכש בעבר  מחברת טבת ותבע פיצוי בגין יתרת שווי הקו ואף טען לנזק בסך של 4,000 ₪ לחודש, אשר נגרם לו  בשל הימנעותה של הנתבעת לאשר את כל מכירת קו החלוקה לקונה פוטנציאלי ובכך הביאה לירידה בערכו הקנייני  של קו החלוקה. 

 

45.        הנתבעת  טענה בעניין זה כי  אין לתובע  כל זכות קניינית  בקו החלוקה, שכן בינה לבין התובע קיימים יחסים חוזיים  המסדירים את יחסי  ההפצה בין הצדדים, וכי  הנתבעת מעולם העניקה למפיצים או ללקוחות זכות כלשהי בקו החלוקהה; המפיצים מעולם לא שילמו לה עבור  קו החלוקה או עבור הזכות להפיץ את המוצרים, אלא קיימת  פרקטיקה, לפיה עם סיום יחסי  ההתקשרות  בין הנתבעת  לבין אחד  המפיצים, מבקש המפיץ היוצא להציג  בפני  הנתבעת  מפיץ שיכנס  במקומו והוא מקבל תמורה עבור כך מן המפיץ הנכנס, בעוד שהנתבעת  כלל אינה מקבלת תמורה בגין מהלך זה.

 

תמצית טענות התובע

 

46.        התובע  טוען כי התקיימו  יחסי  עובד  מעביד בינו  לבין הנתבעת,  זאת לאור המבחנים הרלוונטים. לטענתו, הוא  השתלב במפעלה של  הנתבעת ועבודתו  היתה חלק  בלתי  נפרד  והכרחי מפעילותה הרגילה של הנתבעת. התובע  טוען כי  משך כל תקופת העסקתו הפיץ את מרכולתה של הנתבעת  בהתאם לקו  ההפצה, נקודות  המכירה והמסלול שהנתבעת עצמה  קבעה. התובע  מוסיף וטוען כי   הנתבעת פיקחה על עבודתו  באורח  אדוק, היא  הכתיבה לו את  סוג  המשאית שרכש,  ואף את גילה. עוד מוסיף וטוען  כי  משאיתו  הועמסה על ידו ועל ידי  עובדים אחרים של הנתבעת, חנתה בשטח  הנתבעת  מידי  לילה; התובע  מכר רק את  מוצרי  הנתבעת ולא  היה רשאי לשרת לקוחות אחרים או  למכור  מוצרים  אחרים  זולת מוצרי הנתבעת; הוא  לבש את  המדים שהנתבעת  סיפקה לו  והשתמש  בכרטיסי  ביקור  שהנתבעת  הנפיקה לו.

 

47.        התובע  טוען  כי  מכוח  קיומם של יחסי  עובד  מעביד  , זכאי  הוא  לכל הזכויות הנובעות  מהכרה במעמדו כעובד . התובע  טוען  בתביעתו  כי  ביקש  לסיים את  עבודתו  בנתבעת , לאחר   שחלה הרעה מוחשית בתנאי  העסקתו  בעקבות שינוי חד  צדדי של  קו ההפצה שנעשה על ידי הנתבעת  בשנת 2005   ולפיכך זכאי  הוא  לפיצויי פיטורים בסך של 194,720.14 ₪ (בהתאם לשכר  בסיס קובע  בסך 12,495.14 ₪ * שנות וותקו).

 

48.        עוד טוען התובע, כי  הוא  זכאי  לפדיון  חופשה שנתית בסך של 47,432.99 ₪ עבור  4  שנות  עבודתו  האחרונות;דמי  חגים  עבור  7 שנים ובסך של 29,645.7 ₪; דמי  הבראה עבור  השנתיים האחרונות בסך של 5,508 ₪ ;פיצוי  בגין אי  הפרשות  לקופת גמל בהתאם לצו  ההרחבה בענפי  היבוא, יצוא והמסחר  בסיטונות  בסך של 44,468.42 ₪ .

49.        כן תבע  התובע את  יתרת שווי  קו החלוקה  בסך של 147,250 ₪ , שכן לטענתו הנתבעת  בהתנהלותה מנעה ממנו  האפשרות למכור את כל נקודות  המכירה של קו  ההפצה. עוד תבע השבת חיוב שנעשה בחשבונו שלא  כדין בסך של 11,319.75 , לאחר שהמסופון שהנתבעת  העמידה לרשותו במהלך עבודתו   נגנב וזו  ניכתה סכום זה מחשבונו.

 

תמצית טענות  הנתבעת

 

50.        הנתבעת  טוענת  בטענה מקדמית, כי  דין התביעה להידחות ו/או  להימחק  על הסף ממחמת העדר  יריבות משום שהנתבעת  היא  אינה הנתבעת הנכונה בתובענה זו. לטענתה,  מזה שנים אין כל יחסים בין התובע  לבין הנתבעת. לטענת הנתבעת "מחלבת נהריה שטראוס בע"מ" למעשה איננה קיימת, שכן בשנת 1995  הופרדו עסקי  המחלבה מעסקי הגלידה , כך שעסקי  הגלידה נמכרו  לחברת  יוניליבר  העולמית וזו אינה עוד  בשליטת משפחת  שטרואס הנושאת את שם החברה. נטען כי לפחות  בעשור  האחרון  לפעילות התובע, זה הפיץ אך ורק מוצרי  גלידה ולא  מוצרי  מחלבה ומשכך אין  כל  יריבות למול  הנתבעת הנקובה בכתב התביעה שהיא  בבחינת חברה היסטורית . עוד  נטען כי גם אם היתה יריבות  כזו, הרי  שזו התיישנה  החל מן המועד  שבו הופרדו עסקי  המחלבה מעסקי הגלידה  וכי  למעשה רצף ההעסקה נותק ולא  ניתן  עוד לייחסו לנתבעת. עם זאת, מחמת זהירות ובכדי שלא להותיר את התביעה ללא טענות הגנה, כתבי  הטענות בתובענה זו הוגשו בשמן של כל החברות הנוגעות בדבר, היינו גם חברת "גלידת שטראוס" בע"מ וגם "חברת שטראוס גרופ" בע"מ (ס' 1 לכתב ההגנה והעמוד הראשון לסיכומי  הנתבעת).

 

51.        לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי  הסממנים שאפיינו  את יחסי  ההפצה שששרו  בין הצדדים מעידים  על  כך שהתובע  היה   קבלן  עצמאי ולא  עובד. כן  נטען  כי  עצם רכישת קו  החלוקה, שהנתבעת הגדירה אותה כרכישת "מחזור מכירות", על  ידי  התובע  מחברה אחרת, עם  תחילת ההתקשרות מעידה על כך שהמדובר  בקבלן עצמאי  ולא  בעובד שכיר. 

 

עוד נטען בעניין זה כי עצם התביעה לפיצוי  בגין שווי  הקו מלמדת על כך שקו ההפצה הוא עסק ואין המדובר בתביעה הנוגעת לקיומם של יחסי  עובד  מעביד.

 

52.        נטען כי לצורך הפצת המוצרים התובע  עשה שימוש  במשאית שהיתה בבעלותו ובארגז הקירור ששכר  בדמי  שכירות  מלאים, ובחלק מתקופת העסקתו  אף החזיק  בארגז קירור שהיה בבעלותו.  הנתבעת טוענת כי התובע  נשא בעלויות  אחזקת  כל הציוד  הנלווה, לרבות  המשאית וארגז הקירור.

 

53.        הנתבעת טוענת כי עם תחילת ההתקשרות  בין הצדדים נחתם חוזה למתן שירותים בין הצדדים, בו צוין שהתובע  רוכש  סחורה מן הנתבעת  ומוכר אותה ללקוחות תוך השארת רווח  לעצמו  מפער  התיווך, חוזה זה לטענתה, שולל קיומם של יחסי  עובד  מעביד.

 

54.        הנתבעת טוענת, כי התובע  העסיק  עובדים נוספים, שילם להם את  שכרם בתלוש  משכורת כדין, ניכה בגינם תשלומי מס וניכה את  עלות שכרם מהכנסותיו. עוד נטען, כי התובע  הפקיד  ערבויות שונות  כתנאי לקיום יחסי  ההפצה בין הצדדים. למעשה נטען כי התובע  רכש את  מרכלותה של הנתבעת  ושיווק ומכר אותה כראות  עיניו  ללקוחות שהיו  באחריותו, כך למשל נשא  במלוא  נזקיהם של חובות  אבודים וגם כשהוחזרו מוצרים, חשבונו של התובע  בנתבעת זוכה רק לאחר שהלקוח  זוכה על ידי  התובע, והסחורה הפגומה הוחזרה ע"י התובע לנתבעת. היינו, לא היה מדובר  בזיכוי  חד צדדי.  

 

55.        הנתבעת  מוסיפה וטוענת כי התובע דיווח לכל רשויות  המדינה, לרבות  רשויות  המס ולמוסד לביטוח לאומי כעצמאי  והציג עצמו  ככזה כלפי  כולי  עלמא. עוד  נטען כי התובע  משך כל שנות  העסקתו  מעולם לא  טען כי  יש לראותו כעובד והעלאת  טענה זו כיום יש  בה חוסר  תום לב. עוד  נטען בעניין זה כי שכרו  של התובע כעצמאי  היה גבוה פי  שניים וחצי  משכר של עובד  שכיר  בנתבעת העוסק  בתפקיד  דומה.

 

דיון  והכרעה

 

56.        מטעם התובע  הצהיר  והעיד  התובע  עצמו;  מטעם הנתבעת  הצהירו  בתצהירי  עדות ראשית והעידו מר  ברוך צבן, חוקר פרטי; מר ירון שמש - מנהל מכירות והפצה ארצי  בחברת שטראוס גרופ בע"מ ; מר אמיר אלון- סמנכ"ל  מכירות ולוגיסטיקה בחברת גלידת שטראוס  בע"מ (להלן: "אלון").

 

זהות הנתבעת

 

57.        תחילה , יש להידרש לטענת הנתבעת  לסילוק  התובענה על הסף מחמת  העדר יריבות  בין הצדדים, אשר הועלתה על ידי  הנתבעת בהזדמנות הראשונה והיא  בבחינת מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים. הנתבעת  כאמור לעיל, טענה כי אין כל מערכת יחסים בין התובע לבין הנתבעת, אשר למעשה אינה קיימת כיום.

 

58.        מר אמיר אלון  העיד  בתצהירו כי בשנות  הארבעים למאה הקודמת החלה פעילות  משפחת שטראוס מנהרייה בייצור מוצרי חלב וגלידות (וברבות  הימים גם מוצרי  סלטים, ממתקים, קפה ומלוחים) והיא  התאגדה במספר חברות.   בשנת 1995  הופרדה פעילות המחלבה והסלטים מפעילות הגלידה, כך שהבעלות והשליטה של 51%  במפעל  הגלידה  נמכרו במסגרת חברת גלידת שטראוס בע"מ  לתאגיד  המזון  הבינלאומי -יוניליבר. השליטה בעסקי  המחלבות  והסלטים נותרה בחזקת  משפחת שטרואס וחברת שטראוס  גרופ בע"מ הפכה לחברה ציבורית  המחזיקה בשליטת עסקים אלה.

 

59.        עוד נטען כי  חברת גלידת שטראוס בע"מ וחברת שטראוס גרופ בע"מ, הן  הלכה למעשה  בבחינת גופים כלכליים, עסקיים ונפרדים  והבעלות, השליטה וההנהלה שלהם שונים וכי אין חולק שהתובע, אשר  מכר  לפחות בעשור האחרון רק מוצרי  גלידה , אינו יכול לתבוע כיום את הנתבעת או  את חברת שטראוס  גרופ בע"מ, האמונה על עסקי  המחלבות  כיום.

 

60.        התובע  טען בעניין זה  ולאורך כל  הדרך, כי  התביעה הוגשה כנגד  הנתבעת, מחלבת נהריה שטראוס בע"מ, לאור  הסכם ההתקשרות  הראשון שנחתם בין הצדדים וכי היא  למעשה הנתבעת  הנכונה בתובענה זו. עוד נטען כי אם הנתבעת  סבורה שהיא אינה בעלת הדין הנכונה, היתה יכולה לשלוח  הודעת  צד ג' או לבקש לצרף נתבע נוסף , אך לא עשתה כן.

 

61.        יודגש כי במהלך דיון ההוכחות  מיום 16/3/08, ביקש  ב"כ  התובע לתקן את כתב התביעה, כך שהנתבעת תהיה חברת גלידת שטראוס שיווק  בע"מ, לאור חשבוניות שהנפיקה חברה זו לתובע. הנתבעת בתגובתה הודיעה כי אינה מתנגדת לבקשה אך מבדיקה שערכה עולה כי חברת  גלידת שטראוס שיווק בע"מ, אינה פעילה. בעקבות זאת, ביקש התובע  לחזור בו מבקשתו ולהותיר את הנתבעת המקורית כנתבעת  הנכונה בתובענה זו (החלטת בית  הדין מיום 18/3/08).

 

62.        אין  בידינו  לקבל טענת הנתבעת, כי יש לדחות  התביעה או  למוחקה רק  מטעם זה. אין חולק כי  בענייננו, התובע  החל את  התקשרותו  העיסקית  עם  הנתבעת המקורית בתובענה זו.  טענת ב"כ  הנתבעת  כי חברה זו אינה קיימת עוד - לא  הוכחה, אמנם מר אמיר  אלון  הצהיר כך מידיעתו , אך לא הוצג בפנינו  כל  מסמך  או אישור  מטעם רשם החברות  המעיד  על כך. 

 

63.        מאידך, הנתבעת  טענה כי הנתבעת  הנכונה, אשר  נכנסה לנעלי  הנתבעת  המקורית  היא  חב'  גלידת שטראוס בע"מ, אשר  אף ביקשה לחדש עם התובע  את  הסכם ההתקשרות , אשר סרב לחתום עליו, אך נהג על פיו במשך תקופת ההתקשרות. כן הוכח כי חברת גלידת שטראוס בע"מ, היתה זו שהנפיקה לתובע את החשבוניות  ושילמה לו  את  שכרו  (נספח  כו' לשנת 2005  לתצהיר אלון).

 

64.        בנקודה זו העיד התובע, כי לא ידע  על חילופי הבעלים ומבחינתו  הנתבעת  היא  הנתבעת הנכונה בתיק ולפיכך התעקש על השארתה כנתבעת בתיק  זה. טענה זו לא  נסתרה על ידי  הנתבעת ולא  הוכח כי הנתבעת אכן  הודיעה לתובע  על השינויים הארגוניים שערכה ועל חילופי הבעלים (ראה עדותו של אמיר אלון  בעמ' 11  לפרוטוקול מיום 24/3/08).

 

65.        אלון הודה בעדותו, כי כל ההתחשבנות בעשור האחרון, נעשתה עם גלידת שטראוס בע"מ (עמ' 11 (מול שורה 25), 12 ו-15 לפרוטוקול מיום 24/3/08).

 

66.        אלון אישר, כי התובע תפקד מול גלידת שטראוס בע"מ, באותם תנאים שפורטו בחוזים שחתם עם כניסתו לתפקידו (נספח א' וב' לתצהירו).

 

67.        כן אישר בעדותו כי ההמחאות שקיבל התובע מלקוחותיו בקו החלוקה (פרטיים) היו לפקודת גלידות שטראוס בע"מ.

 

68.        לפיכך, סבורים אנו  כי  בנסיבות  העניין ובשים לב לכך שב"כ  הנתבעת  הודיע לבית הדין שכתבי  טענותיה  יוגשו  אף בשמם של כל  החברות  הנוגעות בדבר, לרבות הודעתו של אלון בדבר הנתבעת הנכונה, יש לקבוע  כי  במידה והנתבעת תחויב בתשלומים כלשהם מכוח  פסק דין זה, הרי  שאלו  יחולו  אף על  חברת  גלידת שטראוס בע"מ, אשר נכנסה בנעלי הנתבעת לאחר הפרדת הבעלות  ובהתאם  לעדותו  של מר   אמיר אלון היא חברה קיימת ופעילה (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 24/3/08) .

 

קיומם של יחסי עובד-מעביד

 

69.        השאלה  העיקרית העומדת בפנינו להכרעה הינה, האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת, כטענת התובע, או שמא היה התובע בגדר נותן שירותים עצמאי, כטענת הנתבעת.

           

כפועל יוצא מהכרעה  בשאלה זו תקבע זכאותו של  התובע לתשלומים שתבע  בתביעתו.

 

70.        בראש ובראשונה כאשר באים להסיק מסקנה בדבר מהות היחסים בין הצדדים, יש לקחת בחשבון כי ביסודם של יחסי עובד-מעביד, מונחת התקשרות חוזית היוצרת רקמה של חובות וזכויות, כאשר המטרה העיקרית הינה ביצוע העבודה בפני עצמה.

 

71.        כבר נאמר בפסיקה, כי ברובם המכריע של המקרים, היחסים בין הצדדים ברורים וחד משמעיים והשאלה אם אדם הינו "עובד" אם לאו, ברורה ממהות היחסים שנוצרה. באשר לאותם מקרים שבהם הדברים אינם ברורים, הרי ש"ההבחנה בין עובד לקבלן עצמאי... אינה מן הקלות" (ע"א 95/96 לביא את מישצינסקי - פקיד השומה גוש דן, פ"ד י"א 526).

 

עוד נקבע, כי אחד הנתונים להם יש לייחס משקל בסיווג יחסים כיחסי עובד-מעביד, הוא בלעדיות הפעילות בקטע הזמן שבו מדובר (ולענין זה ראה ספרו של מ. גולדברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, כרך ראשון פרק 2, עמ' 8 וההפניות שם).

 

לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, חשיבות מכרעת לשם הקביעה בדבר זכאותו של התובע לזכויות הנתבעות על ידו, מכח חוקי המגן ולעצם סמכותו של בית הדין לדון בתביעה.

 

המבחן הרווח כיום בפסיקה, לשם בחינת מהות היחסים בין הצדדים כיחסי עובד-מעביד, הוא המבחן המעורב אשר בבסיסו עומד "מבחן ההשתלבות" וכן מבחני משנה נוספים.

 

למבחן ההשתלבות שני פנים, החיובי והשלילי:-

 

בפן החיובי נבחנת השתלבותו של מבצע העבודה במפעל כחלק אינטגראלי מפעילותו הרגילה ומהמערך הארגוני שלו ולא כגורם חיצוני, אשר פעולתו אך נלווית לפעילות המפעל (דב"ע לד/9-3 עוזר אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169).

 

בפן השלילי נבחן האם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג 177).

 

מרכיבים נוספים שיש ליתן עליהם את הדעת הינם, אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, התלות הכלכלית, בלעדיות העבודה, הסתמכות המעסיק על המועסק, המבנה הארגוני/כלכלי של העסק, ההקשר התעשייתי, סוג התפקיד, חובתו של המועסק לעמוד לרשות המעסיק בזמני כוננות, התמשכות הקשר בין הצדדים, סדירות הקשר, רציפותו ותדירותו, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, אפשרות שילובו של המועסק בארגון הכולל בעסק, שיטת תשלום השכר, צורת ניכוי מס הכנסה ומשמעות הרישום במוסד לביטוח לאומי, תשלום למס ערך מוסף , כיצד הוצג המועסק כלפי חוץ וכיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם (לעניין זה ראה עב (ת"א) 300655/97 פרידמן - בנק הפועלים בע"מ, מאגר נבו, עמ' 6 ו-7 וההפניות שם).

 

72.        קביעת היותו של "אדם עובד" היא כמעין סטטוס, ובמעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לאדם ע"י הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית, על פי נסיבות המקרה כהוויתן (ע"ע 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב [פורסם בנבו]. סטטוס זה אין קובעים בהסכם ואין מבטלים בהסכם וכשם שאין לוותר או להתנות על זכויות במפורש, אין לוותר על אותן הזכויות ע"י כך שיכנו את היחסים בין השניים שבהם מדובר, כינוי כלשהו השולל היותו של אחד "עובד" והיות של השני "מעביד" (מ. גולדברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, כרך ראשון פרק 2, עמ' 6-7 וההפניות שם).

 

על כן, כאשר יבקש העובד עם ניתוק היחסים להסתמך על היותו בסטטוס "עובד", או בבואו, עם ניתוק היחסים, לתבוע זכויות סוציאליות נוספות, וזאת בחוסר תום לב, משווע, יגבר חוסר תום ליבו של העובד על דרישות הקוגנטיות או הסטטוס הנובעת ממנה (ע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי), שם ניתן היה לראות בכך השתק הבטחה.

 

אשר על כן, אין בחוזה שנחתם בין הצדדים, די בכדי לקבוע כי התובע אינו בגדר "עובד". לצורך קביעת יחסי העבודה, יש להמשיך לבחון את מכלול הנסיבות.

 

73.        המקרה שלפנינו, הוא מקרה של מועסק המודע להסכם שעשה, תוך כל זמן עבודתו אצל הנתבעת, לא קיבל התובע תנאים סוציאליים: דמי הבראה  וביטוח לאומי. במשך 17 שנה, נתן התובע שירותים לנתבעת ולא דרש ולו פעם אחת זכות מן הזכויות, שזכאי להן עובד שכיר. אם סבר התובע, כי עובד הוא, וודאי היה מעלה דרישות בגין זכויות סוציאליות, תוך כדי שנות קיום הקשר בינו לבין הנתבעת, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע כד/73-3 פנינה רוטברג - תדיראן  בע"מ, פד"ע כ"ז 454, 465).

 

74.        נבחן איפוא את מעמדו של התובע, לאור המבחנים האמורים ובראש ובראשונה - מבחן ההשתלבות.

 

מבחן ההשתלבות- הפן  החיובי- האם התובע  השתלב במפעלה של הנתבעת

 

75.        תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים או אחד, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני" או "גורם נלווה" לפעילות המפעל (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177; דב"ע מב/ 123-3 תחיה סגל נ' רחל גור, פד"ע יד 190; דב"ע נז/ 86- 02 ברוור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 166).

 

אחד הביטויים לאותו שילוב יכול ויהיה בכך, שהרחקתו של מי שבו מדובר תפגע בפעילות הרגילה, היום יומית והשוטפת של המפעל או השירות, להבדיל מהמצב לגבי מי שפועל כגורם חיצוני למען המפעל או השירות. האחרון, פעולתו באה מבחוץ- להשלים את פעולות המפעל או לאפשר אותה (דב"ע לד/ 9-3 עוזר אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169).

 

76.        עיסוקה המרכזי של הנתבעת הינו ייצור מוצרי חלב ותוצרי חלב. התובע עסק בפעילות הפצת המוצרים הנ"לן במשאיתו, על פי הסכם הפצה שנחתם עם הנתבעת, בקו חלוקה שנרכש על ידו בכספו.

 

פעולה זו, של הפצת ושיווק המוצרים למרכולים ולחנויות השונות, הינה פעולה נלווית לפעילותה העיקרית של הנתבעת ויש לראותה כגורם חיצוני.

 

אמנם, פעילות נלווית זו של הפצת המוצר, חיונית וחשובה לצורך פעילותה העסקית והכלכלית של הנתבעת. אולם, עדיין מדובר בפעילות נלווית וחיצונית לפעילותה העיקרית, בשים לב, למהות המפעל היצרני שלה.

 

77.        לפיכך, הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, לא התמלא בתובע.

 

אולם, אף אם היה נקבע שהתובע השתלב בארגון המפעלי של הנתבעת, כי אז כל הסממנים האחרים, לרבות הוכחת קיומו של הפן השלילי, מובילים למסקנה כי בין הצדדים, לא שררו יחסי עובד ומעביד.

 

מבחן ההשתלבות- הפן  השלילי- האם התובע  ניהל עסק  עצמאי

 

78.        התובע  הצהיר והעיד  בפנינו כי בעת שהחל לעבוד  בקו  החלוקה, פתח  תיק ניכויים במס הכנסה וכי נרשם במשרדי  מס ערך מוסף כעוסק  מורשה. התובע  העיד  כי  היה מגיש  מידי  שנה דיווחים למס הכנסה, במסגרתם היה מנכה את הוצאותיו , כך למשל עלות השכר של העובדים שהעסיק (עמ' 9,10 לפרוטוקול מיום 16/3/08)

79.        התובע טען, כי הוא  לא  ניפק לנתבעת  חשבוניות  מס בגין העמלות שקיבל (ס' 38 לתצהירו). בתמיכה לטענתו כי לא נדרש להוציא חשבוניות עבור העמלות שקיבל מן  הנתבעת, צרף אישור של מר טל אבינדב, מנהל חשבונות וחשב שכר, לפיו  הכנסות התובע  מן הנתבעת התקבלו  ע"י הודעות  זיכוי של הנתבעת ללא תיעוד פנימי של התובע, היינו  חשבוניות מס או תעודות משלוח (.7 נספח  ז' לתצהיר  התובע).

 

80.        בעדותו הודה  התובע כי קיבל מן הנתבעת  חשבוניות  בגין  העמלות שהעבירה לו ובגין זיכויים כנגד החזרות  סחורה,  וכי שכרו שולם לו  כנגד חשבוניות  המס שהנפיקה הנתבעת ולא  באמצעות תלושי שכר, אך טען שלא  נדרש להוציא חשבונית  על העמלות.  עם זאת, התובע   הודה כי הוציא  חשבוניות  מס ללקוחות שלהם מכר את הסחורה ( ראה גם נספחים לא לתצהיר אלון וחשבונית הנושאת את מספר עוסק המורשה של התובע) ואף צרף את חשבוניות המס שהנפיק כנגד  מכירת  המשאית ונקודת המכירה למר  אמיר  יצחק (נספח  י' לתצהיר התובע).

 

81.        הנתבעת טענה בעניין זה כי התובע  זנח בסיכומיו טענה זו ולפיכך יש לראותו כמי שהנפיק חשבוניות. טענה זו אינה נכונה שכן התובע חוזר בפסקה האחרונה לסיכומיו שלא  הנפיק חשבוניות  כנגד העמלות שקיבל מן הנתבעת ואכן גרסת התובע הוכחה.

           

82.        עוד נטען כי בהתאם לעדותו של אלון ולמסמכים שצרף לתצהירו התובע  הנפיק ללקוחותיו חשבוניות  מס. טענה זו, כאמור הוכחה, גם על פי  הודאת התובע.

 

83.        אכן, מן הראיות שהונחו  בפנינו לא ניתן להסיק כי  התובע אכן הנפיק חשבנויות  מס כנגד תקבולי הנתבעת, אך הוכח כי אלו היו ברשותו והוא נהג להנפיקן בגין מכירת הסחורה ללקוחות הפרטיים. 

 

84.        סבורים אנו כי במכלול הנסיבות שהונח  בפנינו, אין בעובדה זו בכדי להעלות או  להוריד לעניין קביעת מעמדו של התובע, שכן מרבית הסממנים בעניין זה, מצביעים על כך שהתובע  הציג עצמו  בפני רשויות  המס  כעוסק  עצמאי.

 

85.        גם אופן  ההתקשרות עם הנתבעת ומהות  פעילות של התובע  מצביעים על קיומו של עסק  עצמאי. הוכח בפנינו, כי  התובע  רכש למעשה את  מרכולתה של הנתבעת באשראי  ומכר אותה ללקוחות שהיו בתחום אחריותו. טענת התובע, כי  היה  בבחינת "שליח" בלבד  של  הנתבעת נסתרה, שכן התובע  עצמו  הודה בעדותו כי  הוא  נשא במלוא  הנזקים בגין חובות  אבודים ובגין מוצרים שנגנבו או אבדו. (עמ' 4 לפרוטוקול  מיום 16/3/08). אמנם עדותו של התובע בדבר קניית המוצרים מן הנתבעת, היתה בתחילה מתחמקת, אך התובע  העיד בעניין  זה כי :-

 

"יום לפני עשיתי הזמנה, קיבלתי את הסחורה

ערב יציאה שלי  לעבודה, חתמתי על הודעת משלוח

ובאיזה שלב הכרטיס שלי  חויב בתעודת משלוח.

 

ש. כנגד קבלת הסחורה והעמסה על המשאית מתי שלא

יהיה, חויב כרטיס המפיץ שלך בערך הסחורה?

ת. נכון.

ש. זאת אומרת ששילמת באשראי  על  הסחורה?

ת. כן" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 16/3/08).

 

86.        עוד הוכח כי  לתובע  היו  האינטרס והיכולת לשווק סחורה ללקוחות באופן  מושכל, כך שיצמצם את כמות הסחורה המוחזרת, שכן התובע העיד כי פעל על פי  שיקול דעתו  וניסיונו  המקצועי בכל  הקשור למצבת תמהילי המוצרים שהוביל במשאיתו , תוך שהוא  קובע  את  הרכב המלאי  וכדומה, הכל במטרה להשיא את רווחיו (עמ' 8 לפרוטוקול|). מכל אלה עולה כי בהתאם למהות  העסק ואופי  פעילותו, היו לתובע  הוצאות, הפסדים תפעוליים ורווחים , המאפיינים  קיומו  של עסק  עצמאי, אף אם המדובר  ב"עסק  קטן" (תב"ע  נד/785-3 יוסף מיגאל - מאפית דוידוביץ, עבודה אזורי , כרך ה' 682).

 

87.        זאת ועוד.  הוכח כי התובע  הפקיד  ערבויות שונות כתנאי לקבלת זכות ההפצה של מוצרי הנתבעת ולהבטחת פרעון חובו השוטף אצל הנתבעת שנבע, כאמור, מרכישת המוצרים על ידו על מנת לשווקם ללקוחות. מן המסמכים שצורפו לתצהיר אלון, עולה כי הנתבעת  ניהלה כרטסת חיוב על שם התובע, שעודכנה בחובו השוטף של התובע, ביתרות  החובה והזכות. כל אלה, לרבות  העמדת ערבויות לפרעון החוב, הם סממנים לקיומם של יחסי  מסחר עצמאיים ולא של יחסי עבודה (ראה למשל  ע"ע 568/06  דוד ששון- קל שירותי  נופש ותיירות בע"מ, [פורסם בנבו], ניתן ביום 3/1/08; דב"ע  נב/254-3 פריץ חיים ואח' -מפעל  הפיס, פד"ע כו 372).

 

88.        התובע אף העיד כי בעת התקשרותו עם הנתבעת, רכש את  "זכויות" קו  החלוקה מחברת טבת, ששימשה כמפיצת מוצרי  הנתבעת עד שהוא  נכנס בנעליה. התובע אף העיד  כי  עם סיום התקשרותו עם הנתבע, מכר אף הוא, אמנם נקודת מכירה אחת, לקונה אמיר יצחק. כשנשאל התובע בחקירתו  הנגדית מה משמעות רכישת הקו בעניו, העיד  כי:

"אני  הבנתי  שקו חלוקה זה מוניטין, קניית מוניטין של נקודת מכירה, הכוונה אפשרות למכור  סחורה בנקודות  המכירה שקניתי.

...

ש. הדבר  הזה שיש לו מונטין זה עסק  ההפצה, וזה מה שאתה טוען שקנית ורצית למכור ולא  אפשרו לך

ת. נכון"  (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 16/3/08) .

 

89.        לטעמנו, עצם רכישת המוניטין של קו החלוקה ומכירתו , בעת  חילופי  המפיצים מעידה על סממן  מובהק לקיומו של עסק  הפצה, שהוא  בבחינת עסק  עצמאי.  אף העובדה כי התובע  רכש את  זכויות  קו  החלוקה מחברת טבת, שהיא בוודאי  אינה בבחינת עובד, מלמדת על  מהותו של מוסד  ההפצה בנתבעת כעסק  עצמאי (ראה בעניין זה דב"ע מח/191-3 פלפוט בע"מ- גבריאל יואל, עבודה ארצי, כרך כב (4) 99).

 

90.        עוד יודגש כי  אף הגשת התביעה לתשלום פיצוי בגין שווי קו  החלוקה ועצם העלאת הטענה על ידי  התובע  כי  המדובר  ב"זכות קניינית" שלו, אשר הן בבחינת טענות המלמדות על קיומו של  עסק עצמאי ולא יחסי  עבודה, מעידה כי כך גם ראו הצדדים את אופי  מערכת היחסים שנקשרה ביניהם. התובע אף ציין בתצהירו כי אי מתן אישור הנתבעת למכירת כל קו החלוקה, גרמה לו נזק של כ-4,000  ₪ לחודש (ס' 83 לתצהירו).

 

הבעלות על כלי העבודה של התובע

 

91.        אין חולק  כי כלי  העבודה המרכזי ששימש את  התובע בעבודתו  היתה המשאית.  התובע  העיד  כי  רכש  את המשאית מכספו  היא  היתה בבעלותו, אותה אף מכר לקונה אמיר  יצחק, עם סיום התקשרותו עם הנתבעת.  במשאית היה ארגז קירור שהיה בבעלות  הנתבעת, אך התובע  הודה כי  שכר אותו בדמי  שכירות  מלאים מן  הנתבעת. כך גם בעניין המסופון). התובע  אף הודה כי  נשא  בעלויות אחזקת הציוד  ששימש אותו לצורך ביצוע  עבודתו, לרבות הוצאות דלק, ביטוחים וכו' (עמ' 10 לפרוטוקול  מיום 16/3/08).

 

92.        ממכלול  העדויות והראיות שהונחו בפנינו  עולה כי לאורך כל שנות עבודתו של התובע  כמפיץ, המשאית היתה רשומה בבעלותו ולו היתה הזכות להחליט על מכירתה ועל התשלום שיקבל עבורה, כפי  שאכן עשה עת מכר אותה למר אמיר יצחק.

 

93.        התובע  טען כי  הנתבעת  קבעה את סוג  המשאית ואף את גילו  בכדי להתאימו  לארגז הקירור. אכן, הוכח כי  הנתבעת היתה דורשת מן המפיצים שיתאימו  את  המשאית לצרכי  החלוקה, ואנו רואים בכך כאחד  מתנאי התקשרות בין הצדדים ובוודאי שאין בכך בכדי לפגוע  בעובדה כי המשאית היתה בבעלותו של התובע.

 

94.        השאלה אם בעלות בכלי העבודה הופכת את המשתמש בהן לבעל עסק עצמאי תידון בהתאם לגודל ההשקעה, וכבר נפסק כי השקעה במשאית הינה סממן ההופך את בעל המשאית לבעל "עסק עצמאי" (דב"ע לג/72-3 אגודה צרכנית שיתופית ת"א בע"מ - גרטנהויז, פד"ע ה, 141; דב"ע מא/23- 2 מרשי - הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע יב, 428; ע"א 71/ 458, 454 ולנסי - פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד כו (2), 322;

דב"ע שן/ 147- 3 מלונות דן בע"מ - מיכאל ברנט, פד"ע כג 176), וזאת, אף אם נותן הנהג שירותי הובלות במשאיתו למפעל אחד ויחיד (דב"ע נה/ 14-3 יחזקאל טבח - מוצרי תכן בע"מ [פורסם בנבו]; בג"צ 2956/95 יחזקאל טבח - בית הדין הארצי לעבודה ומוצרי תכן בע"מ (לא פורסם); ע"ע 300049/98 ז. וילשטיין בע"מ - עיזבון מרדכי תהילה, פד"ע לד 83; עב 1667/04 דוד יוסף - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל, [פורסם בנבו], פס"ד מיום 28/9/06). 

 

העסקת עובדים

 

95.        התובע העיד  כי לאורך מרבית  תקופת העסקתו  העסיק עוזרים, בד"כ  עוזר אחד בכל תקופה. התובע  הנפיק להם תלושי  שכר והעביר  בגינם ניכויי חובה למוסד לביטוח לאומי (עמ' 10 לפרוטוקול  מיום 16/3/08). התובע  היה זה שבחר את עובדיו, הוא  זה שסיכם עימם את תנאי  העסקתם מבלי לשתף את הנתבעת  בכך ולא הוכח כל קיומו של קשר כזה או אחר בין עובדיו  לבין הנתבעת.

 

96.        בהתאם לפסיקה, העובדה שהתובע מבצע עבודתו בעזרת עוזרים, הינה אחד מסימני ההיכר להיותו בעל "עסק משלו", דהיינו שמתמלא בו הפן השלילי של מבחן ההשתלבות (ראה: דב"ע לג/0-177 מאיר מושקוביץ - המוסד לביטוח לאומי ו"הארץ" בע"מ פד"ע ה 74, 83; דב"ע נו/ 88-3 רחל טפר נ' המוסד לביטוח לאומי ולוסיאן אגו, עבודה ארצי, כט(1), 125).

 

 

כוונת הצדדים

 

97.        אף בחינת כוונת הצדדים במענה לשאלה כיצד ראו את היחסים בינים מלמדת כי  התובע ראה עצמו, משך כל תקופת התקשרותו  עם  הנתבעת, שהיא  תקופה בלתי  מבוטלת כנותן שירותים  עצמאי ולא  כעובד ואף הציג  עצמו  ככזה.  אין חולק  כי  עם  התקשרותו של התובע  עם הנתבעת, נחתם בין  הצדדים הסכם ההפצה ובחינתו  מלמדת כי  הצדדים  הגדירו את מערכת היחסים ביניהם כמערכת למתן שירותים. אין אף חולק כי התובע  מעולם לא  העלה כל טענה בדבר  מעמדו כעובד  הנתבעת, משך כל תקופת ההתקשרות  ובמשך כ-17 שנים.

 

אף מעדותו  של התובע  בפנינו ומן המסמכים שצורפו , לרבות תמליל השיחה שנערכה עם החוקר  הפרטי, ברוך צבן, ניכר  הרושם כי  התובע  לא  ראה עצמו כעובד "מן  המניין" של הנתבעת , אלא ראה עצמו כבעל עסק עצמאי להפצת מוצרי  הנתבעת(ראה למשל  עמ'  11 לפרוטוקול מיום 16/3/08 )

 

98.        עוד יצוין, כי  התובע  הודה בעדותו כי  הגיש תביעתו להכרה במעמדו כעובד, רק בעקבות המחלוקת בינו  לבין הנתבעת  בעניין מכירת קו  החלוקה על ידו  למפיצים אחרים , עם סיום  התקשרותו עימה (עמ' 5 לפרוטוקול).  התובע  העיד בעניין זה כי  הנתבעת מנעה ממנו האפשרות למכור את קו החלוקה בשלמותו לקונה אחד, בשל השינוי  שביצעה באזורי החלוקה ותבעה ממנו  למכור  את  נקודו ת המכירה למספר  מפיצים. בפועל, התובע מכר רק נקודת מכירה אחת כשהפעילות ביתר נקודות המכירה ממשיכה  באמצעות מפיצים אחרים, אך מבלי  שאלו  נמכרו  על ידי  הנתבעת (עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול  מיום 16/3/08; ועדות אלון בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 24/3/08 ) עניין זה לטעמנו, יש אף בו בכדי להשליך על האופן בו ראה התובע את מעמדו במערכת היחסים החוזית  שנקשרה בינו  לבין הנתבעת. 

 

99.        באשר לטענת התובע  בדבר הפיקוח מצד  הנתבעת על עבודתו, וכן  העובדה כי היה צריך לנקות את המקררים , כבר  נקבע  בפסיקה כי העובדה שמזמין העבודה שלט ופיקח  על מבצע  העבודה, אין בו כדי ללמד  בהכרח על קיומם של יחסי עבודה (ע"א 708/69 פסטרנק -דגן, פ"ד כד (2) 824) ובפרט  כשמדובר  ביחסי  הפצה המאופיינים במתן שירות רציף והדוק בין הצדדים (ראה בעניין זה פס"ד  בעניין תנובה שאוזכר לעיל).

 

100.      גם באשר לטענת  הבלעדיות  שהעלה התובע, לפיה חויב לחלק  מוצרים של הנתבעת  בלבד ונאסר עליו לשווק מוצרים אחרים, קבעה הפסיקה כי התחייבות  לבלעדיות  אינה בהכרח סממן המכריע את הכף לקיומם של יחסי עובד מעביד  בין הצדדים להתקשרות. התחייבות  כאמור  מקובלת בענפים שונים ועשויה להתקיים אף בהתקשרות  עם קבלן עצמאי (ע"ע 615/05 ד"ר שמואל פרידלנד - שירותי בריאות כללית,  [פורסם בנבו], ניתן  ביום 3/8/06; ע"ע 159/99 שרייבר- טופר מפעלי אופנה (1997)בע"מ [פורסם בנבו])

 

101.      עוד יצוין כי גם בהתאם לפסיקה הדנה בסוגיה זו במקרים דומים , נקבע  כי  מוסד ההפצה הוא  בבחינת עסק עצמאי. כך בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע  כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכי  ההתקשרות התבססה על מתן וקבלת שירותי הפצה. ראה: עב 6161/02 טולדנו ברוך- שטראוס שיווק בע"מ, [פורסם בנבו], ניתן ביום 16/3/03; עב 2380/04 קוקה צדוק - ידיעות אחרונות בע"מ, [פורסם בנבו], מיום  7/7/07; עב 7426/04 בן חמו שלומי - כתר הוצאה לאור בע"מ, [פורסם בנבו], ניתן ביום  29/11/07; עב 1667/04 דוד יוסף - תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל, [פורסם בנבו], ניתן  ביום 28/9/06).

 

            אף בפסקי  דין בגין תביעות נגד  הנתבעת  בערכאות של בתי  המשפט  האזרחיים אליהם הפנתה בסיכומיה,  נקבע  כי  מערך ההפצה של הנתבעת  מאופייין בניהול עסק עצמאי ולא  ביחסי  עבודה (ס' 67 לסיכומי  הנתבעת).

 

102.      מכל האמור לעיל,  עולה כי כל הסממנים מצביעים על  קיומו  של עסק  עצמאי ומובילים למסקנה כי מעמדו של התובע  הוא  בבחינת קבלן  עצמאי  ולא  עובד.

ממכלול  נסיבות  המקרה במצטבר, עולה כי התובע  היה בעל עסק  עצמאי , כשהסיכון הכלכלי רבץ על כתפיו , תוך שהוא  נושא  בעלויות העסק  שלו; התובע  ביצע  עבודתו  באמצעות עובדים  ומחליפים שהעסיק,  הוכח אף כי  התובע  עסק  בעיסוקים שונים מלבד הפצת מוצרי  הנתבעת, כדוגמת הוראת נהיגה. עוד  הוכח כי הכלי העיקרי  ששימש את התובע  בביצוע עבודתו - המשאית  היתה בבעלותו והוא  מימן  את אחזקתה השוטפת. התובע שכר מן הנתבעת את הציוד  הנלווה, לרבות ארגז הקירור והמסופון לצורך שימושו בהם.

 

103.      הוכח  כי  התובע  מעולם לא ביקש להיות שכיר, או העלה טענות  בדבר  יציאה לחופשה ותשלום דמי  הבראה.  התובע  דיווח על הכנסותיו לרשויות והיה עוסק מורשה. גם אופן  תשלום התמורה שקיבל, מהות  עיסוקו  ואופי  פעילותו, לרבות העובדה כי התמורה שקיבל, היתה רק פונקציה של עמלות. כל אלה מצביעים על היותו של התובע  קבלן  עצמאי.

 

104.      כך גם עולה מאומד דעתם של הצדדים במהלך כריתת חוזה ההתקשרות וקיומו ורק לאחר  סיומו ביקש לשנות מעמדו  ועל כך הגיש תביעתו.

 

105.      יודגש כי  אף אם  נוכחנו לראות  כי  יש סממנים שיכולים להצביע לכאורה על קיומם של יחסי  עובד מעביד, כגון הפיקוח  על עבודתו של התובע, קביעת מחירי  המוצרים וכדומה הרי שעדיין הכף נוטה לכך שמרבית הסממנים מצביעים על  היות של התובע  קבלן או  נותן שירותים  עצמאי.

 

106.      אשר  על כן, יש לקבוע  כי לא התקיימו יחסי  עובד מעביד  בין הצדדים.

 

107.      טרם סיום, יצוין  כי  ב"כ  התובע העלה לראשונה בסיכומיו (עמ' 9 לסיכומים ) הטענה כי אם תידחה תביעתו  של התובע, הרי  שיש לראות  בתובע כ"מעין עובד" או  כמשתתף חופשי. מלבד העלאת טענה זו, לא הוצגה בפנינו כל תשתית ראיתית או  עובדתית  לביסוס טענה זו ואין לדון  בה. למעלה מן הדרוש ייאמר, כי אף בחינה מהותית של מאפייני עיסוקו של התובע  ופעילותו אינם עונים על הגדרת משתתף חופשי.

 

108.      משקבענו  כי לא התקיימו יחסי  עובד מעביד  בין הצדדים, הרי שתביעותיו של התובע לזכויות המגיעות לעובד- דינן להידחות.

           

סוף דבר

 

109.      משהגענו למסקנה כי לא התקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עובד-מעביד ­נשמט הבסיס לתביעה, הן מבחינת הסמכות הענינית של בית הדין (בכל הקשור לתביעות בגין שווי הקו)  והן לגופו של עניין ודין התביעה- להידחות.

 

110.      התובע  ישלם לנתבעת  הוצאות משפט  ושכ"ט  עו"ד בשיעור של 7,000 ₪ + מע"מ, תוך 30 יום. שאם לא כן, יישא הסך הנ"ל, הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

 

5129371

54678313

ניתן היום כ' באב, תשס"ח (21 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

 

5129371

 

יהודית גלטנר הופמן 54678313-1579/06