בית דין א.לעבודה ת"א

                                                              עב 006189/04

 

 

 בפני: כב' השופטת טרכטינגוט חנה

25/09/2008

       

 

 

 בעניין:

שלום פדה

 

 

ע"י ב"כ עו"ד אטינגר אביעד

 התובע

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

1. שירות התעסוקה

2.   מנכ"ל שירות התעסוקה

ע"י ב"כ עו"ד עמנואל איל

 

נתבעות

 

 

 

 

 

פסק דין

1.         לפני תביעתו של שלום פדה [להלן- התובע] לתשלום הפרשי שכר, פיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 [להלן- חוק הגנה על עובדים] ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

ראשית דרכה של התביעה הוא בבקשה למתן סעד זמני כנגד העברת התובע מתפקידו כרכז וועדות ערר. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 23.8.04.

 

2.         אלו הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת כפי שנסקרו גם בהחלטה מיום 23.8.04 –

2.1       התובע החל את עבודתו אצל נתבע 1 [להלן גם- שירות התעסוקה או הנתבע] ביום 15.2.98 בתפקיד פקיד השמה בלשכת רחובות.נ

2.2       בחודש 7/98 נדרש התובע לעבור לעבוד בסניף נס ציונה באופן זמני, לצורך מילוי מקומו של עובד הסניף שיצא לחופשה ללא תשלום.

2.3       בחודש 10/98 הוחזר התובע לעבודתו בלשכת רחובות.ו

2.4       ביום 14.10.98 קיבל התובע הודעת פיטורים מחמת שני טעמים. האחד הוא חזרתו לעבודה של העובד ששהה בחופשה ללא תשלום שהתובע שימש כמחליפו, והשני הוא אי התאמה מקצועית. הודעת הפיטורים נכנסה לתוקף ביום 15.10.98 [נספח ד' לתצהיר התובע שצורף לבקשה למתן סעדים זמניים].

2.5       ביום 1.5.00 חזר התובע לעבוד אצל הנתבע  כפקיד השמה בלשכת יבנה.

2.6       ביום 19.8.02 חשף התובע את העובדה כי מנהל סניף יבנה, מר דוד ירמי, זייף את דוחות הנוכחות של התובע, שלו עצמו ושל עובדת נוספת.ו

2.7       בתגובה הוצא התובע לחופשה מאולצת.נ

2.8       ביום 17.9.02 הודיעה הגב' אברג'ל, מנהלת אגף משאבי אנוש אצל הנתבע למר יוסי כהן, מנהל לשכת התעסוקה לאזור הדרום כדלקמן:

"בהתאם להוראת מ"מ המנכ"ל יחדל מר שלום פדה לעבוד באזורך כפקיד השמה. החל מ-17.9.02 יכהן הנ"ל כרכז ועדות ערר במחלקה של עו"ד דוד אלבז אשר מקום משכנה הוא לשכת תעסוקה אשדוד".ב

[נספח ה' לתצהיר התובע שצורף לבקשה למתן סעדים זמניים].

2.9             בהתאם לסיכום ישיבה מיום 30.9.02 בהשתתפות סמנכ"ל המשיבה, מר נזרי; מנהל מחלקת ועדות ערר, עו"ד אלבז; והתובע, ישמש התובע רכז תאום ובקרה לרישום סירובים בלשכות לצורך פעילות וועדת הערר. ו

2.10           ביום 20.3.03 נמסר לתובע מכתב לפיו הנתבע שוקל הפסקת עבודתו וזאת עקב קיצוצים בתקציב ולפיכך הוא מוזמן לשימוע.נ

2.11           התובע פנה למבקר המדינה בתלונה כי יש כוונה להפסיק את העסקתו עקב חשיפת מעשי שחיתות.ב

2.12           ביום 23.7.03 ניתנה החלטת מבקר המדינה [להלן- צו ההגנה]:

"הואיל ושוכנעתי כי קיים קשר סיבתי בין הודעתו של המתלונן על מעשי שחיתות שנעשו לדעתו בשירות, לבין העברתו מתפקיד שתוצאתה בסופו של דבר היא הפסקת העסקתו בשירות ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הריני מצווה בזאת על הנהלת השירות בהתאם לסמכותו על פי סעיף 45(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"א-1958 [נוסח משולב] להמשיך להעסיק את המתלונן בשירות בתפקיד הולם, התואם את צרכי השירות, ולאפשר לו תנאי עבודה נאותים.ו

אין באמור לעיל כדי להקנות למתלונן חסינות מפני פיטורי צמצום, אם אכן תיושם בשירות תכנית לפיטורי צמצום כלליים, והעובד נכלל בה משיקולים ענייניים בלבד. כמו כן, אין באמור לעייל כדי למנוע מהשירות לבחון באופן עניני את התאמתו של המתלונן לעבודה בשירות, אך זאת תוך קיום הליך הוגן וראוי הכולל, בין היתר כתיבת חוות דעת תקופתיות מתן משוב לעובד על תפקידו וביסוס עובדתי ראוי לכל החלטה".נ

2.13           ביום 20.10.03 קיבל התובע הודעה נוספת לפיה הנתבע שוקל להפסיק את עבודתו בשירות במסגרת צמצום מספר העובדים הבלתי צמיתים. התובע הוזמן לשימוע אשר לא התקיים.ב

2.14           בשיחה שנערכה בין ח"כ יהלום (שאליו פנה התובע בבקשת סיוע בעניינו) לבין מנכ"ל שירות התעסוקה, גב' דומינסיני, הודיעה המנכ"ל כי לתובע תינתן הזדמנות הוגנת למלא את תפקידו ולפתוח דף חדש בשירות, וכי יועמדו לרשותו הכלים הנחוצים לו למילוי תפקידו.

2.15           ביום 24.2.04 הוציא מר נזרי סמנכ"ל מכתב כדלקמן:

"נוכח שינויים אירגוניים בשירות התעסוקה, הנהלת השירות שוקלת העברתך ממחלקת ועדות ערר ללשכת התעסוקה אשדוד בתפקיד פקיד השמה"

בטרם קבלת ההחלטה הוזמן התובע לשימוע ליום 29.2.04 אשר לא נערך.ו

2.16           במענה לבקשת התובע ממנכ"ל שירות התעסוקה, גב' דומינסיני, כי תתערב למניעת העברתו מהתפקיד, השיבה גב' דומינסיני ביום 9.3.04 כי העברתו לתפקיד פקיד השמה נועדה לתת לתובע הזדמנות לפתוח דף חדש וזאת ברוח השיחה עם ח"כ יהלום [נספח כב לתצהיר התובע שצורף לבקשה למתן סעדים זמניים].

2.17           ביום 14.3.04 נערכה פגישה בבית קפה "אפרופו" ב"הבימה" בתל אביב בהשתתפות התובע, ח"כ יהלום, עו"ד אלבז, מר ניזרי וגב' דומינסיני. לא נערך פרוטוקול או סיכום של הישיבה האמורה.

2.18                   ביום 18.4.04 קיבל התובע מכתב הנושא תאריך 1.4.04 חתום על ידי גב'

אסתר דומינסיני המודיע לתובע כדלקמן:

"בהמשך לפגישה שהתקיימה עמך בהשתתפות ח"כ יהלום ומר ניזרי 

ולאחר שיקול נוסף החלטתי:

תועבר לתפקיד פקיד השמה וייעוץ בלשכת התעסוקה אשדוד החל

מתאריך  18.4.04, וזאת בהמשך למכתב של מר יעקב נזרי אליך מיום

24.2.04.

הנך מתבקש לבוא בדברים עם מר יוסי כהן, מנהל לשכת התעסוקה לאזור הדרום. אין לנו ספק כי יעשה הכל על מנת שתצליח בתפקיד".ב

2.19           ביום 2.5.04 הגיש התובע את הבקשה למתן סעדים זמניים, ובין היתר נתבקש בית הדין להוציא צו שימנע את העברתו מתפקיד רכז וועדות הערר.

2.20           בעקבות דיון שהתקיים ביום 6.5.04 בפני בית הדין, נערך לתובע ביום 16.5.04 שימוע בפני מנכ"ל הנתבע.

2.21           ביום 31.5.04 ניתנה החלטת מנכ"ל הנתבע, גב' דומינסיני, לפיה ישמש התובע כפקיד השמה בשירות החל מיום 2.6.04 בלשכת ראשון לציון הקרובה לעיר מגוריו, ולא בלשכת אשדוד לה היה מיועד מלכתחילה.

2.22           בשנת 2004 בוטלה המחלקה לוועדת ערר ויחד עמה בוטל תפקיד רכז וועדת ערר. [נספח א' לתצהיר דומיניסיני]

 

3.   תמצית טענות התובע –

3.1       פיטוריו בחודש אוקטובר 98' נעשו על רקע עלילות שווא (חשד להטרדות מיניות), מבלי שהתקיימו הליכי חקירה ובדיקה ומבלי שהתקיימו הליכים משמעתיים כנגד התובע כמתחייב על פי חוק. משכל פניותיו ודרישתו לקיים הליך חקירה ממצה הושבו ריקם, פנה התובע בלית ברירה לתקשורת. רק בעקבות החשיפה התקשורתית הוחזר התובע לעבודה במאי 00'.

3.2       התובע מבקש כי התקופה שבה לא עבד (10/98-04/00) תוכר לו כתקופת עבודה, לרבות לעניין וותק בשכר והזכויות המושפעות מוותק בעבודה.

3.3       מכתבה של גב' אברג'ל מיום 17.9.02 הנו כתב מינוי של התובע לתפקיד רכז וועדות ערר. לחילופין סיכום הישיבה מיום 30.9.02 ואישורו של מנכ"ל שירות התעסוקה דאז, מר בן חמו את הסיכום האמור מהווים כתב מינוי דה פקטו.

3.4       למרות מינויו לתפקיד רכז, לא שולמו לתובע תנאי העבודה הנלווים למשרת רכז במתח דרגות 18-20.

3.5       מאז חשיפת השחיתות על ידו סובל התובע מהתנכלויות מצד שירות התעסוקה. היו ניסיונות לפטרו, אם בשל קיצוצים ואם בשל צמצום מספר העובדים הבלתי צמיתים, ורק בשל התערבות משרד מבקר המדינה נמנעו הפיטורים. העברתו מתפקיד רכז וועדות ערר לתפקיד של פקיד השמה הנה הרעה בתנאי עבודתו ובשכר, והרעה מבחינת הסמכויות והמעמד בעבודה. אף המבקר קבע בהחלטתו כי יש קשר בין חשיפת מעשי השחיתות על ידי התובע לבין הרצון לפטרו.

3.6       בית הדין מתבקש ליתן סעד הצהרתי לפיו זכאי התובע לקבל תנאי שכר והעסקה ברמת דירוג של רכז הבטחת הכנסה, וכי הנו במעמד של עובד קבוע. כמו כן, מתבקש סעד הצהרתי שיכיר בתקופה שבין פיטוריו של התובע (10/98) למועד העסקתו מחדש בנתבע 1 (מאי 00') כתקופה המזכה בוותק בעבודה. עוד מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעים בסכומים שלהלן: 84,458 ₪ בגין שכר עבודה, ימי חופשה דמי הבראה והפרשות לפנסיה עבור התקופה שלא עבד (10/98-04/00); פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין מחודש אוקטובר 98'; פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנה על עובדים; פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין הפרת חוזה ההעסקה עם התובע; ופיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש.

 

4.         תמצית טענות הנתבעים

4.1       התובע התקבל לעבודה בפברואר 98' כעובד ארעי המועסק מיום ליום, שעל העסקתו חלות הוראות התקשי"ר הרלוונטיות. התובע פוטר כעבור כ- 8 חודשים בלבד, בהיותו במעמד של עובד ארעי. פיטוריו בחודש אוקטובר 98' נעשו משיקולים ענייניים, ומחמת הטעמים המוזכרים במכתב הפיטורים (חזרת העובד מחופשה שהתובע שימש כמחליפו ומחמת אי התאמה מקצועית). משכך, אין להכיר בתקופה שבה התובע לא עבד בשירות התעסוקה כתקופה המזכה בוותק.

4.2       התובע הוחזר לעבודה במאי 00', על אף ששירות התעסוקה לא היה מרוצה מתפקודו בתקופת ההעסקה הקודמת. קבלתו לעבודה הייתה לשירות חדש ולא בהמשך או בקשר כלשהו לתקופת העסקתו הקודמת.

4.3       אשר לתפקיד רכז וועדות ערר- אין ללמוד מהכינוי "רכז" כי מדובר בתפקיד המקביל לתפקידי רכז אחרים בשירות התעסוקה. סיכום הישיבה מיום 30.9.02 אינו מהווה כתב מינוי, אלא מדובר אך בהצעה ולכל היותר המלצה. האמור בסיכום לא אושר על ידי הגורם המתאים. אין ולא הייתה בשירות התעסוקה משרה תקנית של רכז וועדות ערר.

4.4       זאת ועוד, מתח הדרגות הנטען על ידי התובע דורש קיומו של מכרז. מכרז כאמור לא התקיים בעניינו של התובע. יתרה מכך, אף אם הובטחה משרת רכז במתח הדרגות הנטען, הרי שלא מדובר בהבטחה שלטונית מחייבת.

4.5       שירות התעסוקה פעל בהתאם לצו מבקר המדינה ולא הפר את הוראות חוק הגנה על עובדים. ביטול המשרה של רכז וועדת הערר נעשה משיקולים ענייניים, כשהעברתו של התובע לתפקיד פקיד השמה לא פגעה בתנאי העסקתו, לרבות בדרגתו. ההחלטה מיום 31.5.04 להותיר על כנה את העברתו של התובע לתפקיד פקיד השמה אך לשנות את הצבתו מהלשכה באשדוד ללשכה בראשון לציון ניתנה כמחווה של רצון טוב מתוך כוונה לקרב את מקום העבודה של התובע למקום מגוריו.

 

5.         מטעם התובע העידו התובע בעצמו, ומר בן חמו שלום, ששימש מנכ"ל שירות התעסוקה בשנת 2002.

מטעם הנתבעים העידו גב' אסתר דומינסיני, מנכ"ל שירות התעסוקה מאז אוקטובר 2003; גב' שושנה לביא, מנהלת תחום משאבי אנוש בשירות התעסוקה מאז 2001; מר יעקב נזרי, סמנכ"ל שירות התעסוקה.

 

6.         דיון והכרעה

שלוש שאלות עיקריות עומדות לפניי: האחת, האם פיטוריו של התובע באוקטובר 98' נעשו שלא כדין; השנייה, האם התובע זכאי למתח דרגות 18-20; והשלישית, האם התובע זכאי לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים.

 

 

7.         פיטורי התובע באוקטובר 1998-

כאמור, התובע נקלט לעבודה בחודש פברואר 98' ופוטר בחודש אוקטובר באותה השנה. הצדדים חלוקים באשר לסיבת הפיטורים.

לטענת התובע פוטר בשל חשדות להטרדה מינית וקבלת טובות הנאה מדורשי עבודה שהועלו במכתבה של גב' מסיקה [נספח ב' לתצהיר לביא]. חשד זה מעולם לא נחקר, והנתבע מיהר לפטרוֹ ללא נקיטת הליכים משמעתיים כדין. לטענת הנתבע הנימוקים לפיטורי התובע הם אלו המצוינים במכתב הפיטורים מיום 14.10.98 [נספח ד' לבקשה לסעדים זמניים], ואלו הם: האחד, חזרתו של מר עופר לוי מחופשה ללא משכורת, שהתובע שימש מחליפו; והשני, אי התאמה מקצועית.

 

אשר לפיטורים תוך מתן סיבה שאינה נכונה נפסק כי –

 

"יחסי עובד-מעביד, ממהותם, מחייבים מידה רבה של ביצוע "בתום לב" ו"נאמנות", מידות אלה נדרשות לא רק מאחד הצדדים ליחסים החוזיים אלא מהשניים – הכל, כמובן, כמתחייב מהשוני שבתפקידים ובמעמד. גמר חוזה העבודה – פיטורים – מסיבה מוצהרת שמתברר כי כלל לא היה יסוד לה ושימשה מסווה לסיבה אחרת שלא ראו לנכון לגלות, אינו מתיישב עם "תום לב" המתחייב מחוק החוזים ובמיוחד מיחסי עובד-מעביד". [דב"ע מא/ 39-3 חג'ג'-איתם מנהל אזורי אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע יג 74, בעמ' 82 (1981)]

 

 

8.         בחינת סיבות פיטוריו של התובע:

בעקבות יציאתו לחופשה ללא תשלום של עופר לוי שעבד בלשכות רחובות וגן יבנה, נקלט התובע לעבודה בלשכת רחובות בתפקיד של פקיד השמה וייעוץ החל מיום 8.2.98, וזאת  במעמד של עובד ארעי המועסק מיום ליום [נספח א' לתצהיר לביא]. עובד מסניף נס ציונה נשלח לסניף גן יבנה כדי להחליף את עופר. לאחר תלונות שהגיעו מסניף נס ציונה בדבר מחסור בכוח אדם, נשלח התובע לשם בחודש יוני. היינו, התובע שימש כמחליפו של עופר בתחילה בלשכת רחובות, ואחר כך בלשכה בנס ציונה ששלחה עובד שלה להחליף את עופר בגן יבנה. עם חזרתו של עופר לעבודה ביום 4.8.98, שב התובע ללשכה ברחובות. כחודשיים אחר כך פוטר התובע מעבודתו.

לטעמי, אין בעובדה שהתובע התקבל לעבודה בעקבות יציאתו לחל"ת של עופר כדי למנוע קביעה כי פיטוריו נעשו שלא כדין. מעדותה של גב' לביא עולה כי אמנם התובע התקבל לעבודה כמחליפו של עופר, אך הייתה אפשרות שיישאר לעבוד בשירות התעסוקה כי באותה עת היה לחץ בשירות [עדות לביא מיום 23.5.06, ע' 36 ש' 4]. כלומר, היתה אפשרות שבה למרות שעופר חזר לעבודה, העסקתו של התובע הייתה נמשכת, ואכן עבודתו נמשכה כחדשיים לאחר חזרתו של עופר לוי.

מכתב הפיטורים נוקב בסיבת הפיטורים נוספת, והיא חוסר התאמה מקצועית. אלא שהנתבעים לא הציגו כל ראיה המעידה על חוסר המקצועיות ויתרה מכך, על אף טענה בדבר חוסר התאמה מקצועית נקלט התובע בשירות הנתבע כעבור כשנה וחצי.

מהעדויות השונות עולה כי הכוונה בחוסר מקצועיות היא לחשדות שיוחסו לתובע [עדות לביא מיום 23.5.06, ע' 38 ש' 7-10] כפי שעולות ממכתבה של גב' מסיקה. מכאן, ולאור האפשרות שעלתה להשאיר את התובע בתפקידו, נראה כי חזרתו של עופר לתפקיד שימשה אך אִצטלה לפיטורי התובע מחמת החשדות שייחסה לו גב' מסיקה.

שירות התעסוקה לא ערך כל חקירה או בירור משמעתי עם התובע באשר למיוחס לו.

בסיכומיהם טענו הנתבעים כי מאחר שממילא הייתה כוונה להעסיק את התובע לתקופה מוגבלת, לא היה מקום להתחיל בחקירה מעמיקה של הטענות שהעלתה גב' מסיקה באשר להתנהגות התובע ולפתוח בהליך משמעתי כנגד עובד ארעי שממילא עמד לעזוב את השירות.

לטענה זו אין מקום.

כנגד התובע, שהייתה אפשרות להמשיך ולהעסיקו, הועלו חשדות חמורים ששירות התעסוקה בחר שלא לערוך לגביהם חקירה, וכנגד התובע לא ננקט כל הליך משמעתי. במצב דברים זה הופסקה עבודתו של התובע מבלי שניתנה לו זכות השימוע.

הנתבע טען כי חובה כאמור לא חלה עליו משזו איננה מוסדרת בתקשי"ר. אלא שהלכה פסוקה היא כי –

 

"זכות השימוע קיימת הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי ונגזרת מחובת תום הלב החלה על המעסיק. זכות השימוע קיימת גם במקרים בהם לא חלה על המעסיק החובה להתייעץ עם נציגות ארגון העובדים לפני הפיטורים. בבסיס חובת השימוע עומד הרציונאל לפיו לא יהא זה הוגן להטיל על העובד סנקציה חמורה הפוגעת בהכנסתו, מבלי שיקבל הזדמנות להציג עמדתו בטרם קבלת החלטה על פיטורין". [ע"ע (ארצי) 300353/98 הרמן – סונול ישראל בע"מ, פס' 11 (לא פורסם, 29.12.2002); כמו כן- ע"ע (ארצי) 1349/01 אסחאק – מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות, תחת הכותרת 'זכות טיעון כאשר חובה כזו אינה עולה מדבר חקיקה, תקשי"ר, הנחיות פנימיות או הסכם' (לא פורסם, 16.2.2004)].

 

כבר נפסק כי לפיטורים על רקע חשד פלילי עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על עתידו וכבודו של העובד [עב (ת"א) 5789/01 יניב – שופרסל בע"מ (לא פורסם, 3.3.2005)].

הדברים יפים אף לענייננו שבו הועלו על ידי גב' מסיקה טענות חמורות כנגד התובע בדבר התנהגות לא הולמת כלפי דורשי עבודה.

ארעיות העסקתו של התובע איננה יכולה לשמש נימוק לכך שלא נפתחה חקירה של החשדות שהועלו כנגד התובע ולכך שלא נפתחו הליכים משמעתיים כנגדו. קביעה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שבחודש מאי 00' התקבל התובע פעם נוספת לעבוד בשירות התעסוקה, כשמבחינת שירות התעסוקה עננת החשדות עדיין רובצת מעל התובע. לטעמי, החשדות שעלו כנגד התובע הצדיקו לכל הפחות מתן זכות טיעון לתובע. הפסקת עבודתו ללא חקירה וללא שימוע מטילה דופי בניקיון כפיו של התובע ופוגעת בכבודו כאדם.

הרציונאל העומד בבסיס הזכות לשימוע הוא מתן הזדמנות לעובד להתייחס לטענות המועלות כלפיו ובמידת הצורך לנסות ולשנות את כוונת המעסיק לפטרו. לתובע לא ניתנה הזדמנות כזו, ומקור פרנסתו נגדע מבלי שניתנה לו האפשרות להתגונן.

לטענת הנתבעים היעדר פנייה לערכאות משפטיות לאחר פיטורי התובע ומאחר שכל שעשה התובע היה לפנות לגורמים שונים בכתב בתוך המערכת – הא ותו לא, הרי שיש בכך משום וויתור של התובע על זכות השימוע הנתונה לו ומשכך אין לקבוע כי פיטוריו נעשו שלא כדין.

אף זו דינה להידחות.

אין לקשור בין חובת המעביד לערוך שימוע בטרם פיטורים לבין זכותו של העובד לפנות לערכאות משפטיות. יש בעובדה שהתובע לא פנה לערכאות משפטיות מיד עם פיטוריו כדי להשליך על הסעד שיינתן, אך אין בה כדי להשליך על הקביעה כי נפל פגם בפיטוריו.

בטרם נבחן את הסעד הראוי יש להעיר כי הצדדים חלוקים בשאלה האם גב' מסיקה חזרה בה מהטענות שהעלתה כלפי התובע והתנצלה בפניו כטענת התובע אם לאו.

אלא שלטעמי אין בשאלה זו כדי להשפיע על הקביעה כי פיטורי התובע בשנת 1998 בשל חשדות חמורים שהועלו נגדו ולא נבדקו וללא שניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו נעשו שלא כדין.

 

הנתבעים טוענים כי חלוף הזמן שבין הפיטורים לבין הגשת התביעה צריך להביא לדחית התביעה, בענין זה מסתמכים הנתבעים על הפסיקה הדנה בשיהוי כאשר הסעד הוא ביטול הפיטורים והחזרה לעבודה.

אלא שבעניננו הסעד הנתבע הוא פיצוי כספי.

לאחר ששקלנו את תקופת העסקתו עד לפיטורים (כ-8 חודשים) ולאור משך הזמן שחלף בין הפיטורים ובין הגשת התביעה בגין הליך זה, ולאור שכרו של התובע בעת הפיטורים, אנו קובעים כי פיצוי הולם הינו פיצוי בסך של 7,500 ₪.

התובע מוסיף בעניין זה ועותר לקבלת שכר בגין התקופה שבין הפיטורים ועד חזרתו לעבודה בחודש מאי 2000 וכן להכרה בתקופה זו כתקופה המזכה בוותק עבודה.

אלא שדין טענותיו בעניין זה – דחיה.

המסקנה כי נפל פגם בהליך הפיטורים אינה מאיינת את הפיטורים.

התובע בחר שלא להגיש תביעה להחזרה לעבודה, התקבל לעבודה שוב ביום 1.5.2000, ורק בשנת 2004 עם העברתו מתפקידו כרכז ועדות ערר הגיש תביעה זו בה עתר בין היתר לסעדים אשר משמעותם הינה קביעה כי הפיטורים משנת 1998 בטלים.

הלכה פסוקה היא כי ביטול פיטורים והשבה לעבודה הוא סעד שבשיקול דעת כאשר על בית הדין לבחון את הפגם שנפל בהליך הפיטורים, חומרתו, סוג המשרה והשפעת הסעד על העובד ועל הציבור. [ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים – יצחק צויזנר].

"מועד הגשתה של תובענה כנגד החלטת פיטורים הופך להיות רב משקל ובעל ערך מוסף עת מתבקש סעד של החזרה לעבודה. השתהות בעל הדין בהגשת תביעתו מעמידה אותו אל מול מצב חדש שהתהווה בינתיים אצל המעסיק – בין אם צמצם את מצבת  עובדיו בין אם מינה אחר תחת התובע ובין אם שיווה פנים אחרות לתפקיד בו הועסק התובע, עובר לפיטוריו.

[ע"ע 425/06 רוחמה אלפס נ' מדינת ישראל משרד החינוך].

האמור לעיל מקבל משנה תוקף עת לא הוגשה כל תביעה להחזרה לעבודה.

התובע אשר התקבל שוב לעבודה ב-1.5.2000 החריש ולא העלה כל טענה בדבר זכאותו לשכר בגין התקופה שעד 1.5.2000.

סביר להניח כי המעסיק מכלכל את צעדיו ואת מצבת עובדיו בהתאם לנתונים הקיימים בזמן אמת, ונתונים אלו כללו את הפסקת עבודת התובע ב-10/1998 וקבלתו לעבודה ב-1.5.2000 ללא שטען כל טענה בדבר זכאות לשכר או הכרה בותק לצורך זכויות סוציאליות שונות.

עוד נוסיף כי התובע לא הוכיח כי קבלתו לעבודה ב-1.5.2000 נבעה מהפגם בפיטוריו בשנת 1998.

משכך, ולאור העובדה כי התובע השהה את תביעתו בעניין זה במשך כשש שנים, נדחים רכיבים אלו של התביעה.

בכתב התביעה עותר התובע להתיר לו לפצל את סעדיו לשם הגשת תביעה בגין לשון הרע בבית משפט השלום.

התובע זנח סעד זה בסיכומיו ובסיכומי התשובה.

לפיכך אין מקום לדון בבקשה זו.

 

10.       זכאות התובע לתנאי העסקה של רכז הבטחת הכנסה -

            כאמור, ביום 19.8.2002 חשף התובע את העובדה כי מנהל סניף יבנה דוד ירמי, זייף דוחו"ת נוכחות. בתגובה לחשיפה הוצא התובע לחופשה מאולצת על פי מכתבה של גב' שולה אברג'יל.

 החל מיום 17.9.2002 החל התובע לכהן כרכז ועדות ערר ובמחלקה של עו"ד אלבז.

אין מחלוקת כי התובע מונה לתפקיד של רכז ועדות ערר, השאלה הינה האם ניתנה לתובע הבטחה כי מינויו זה יוביל להעלתו בדרגה מדירוג של פקיד השמה במתח דרגות 17-15 בדירוג האחיד, לדירוג רכזי הבטחת הכנסה במתח דרגות 18/20.

התובע הציג שני מסמכים המתיחסים למינויו לתפקיד רכז ועדות ערר.

האחד כאמור מכתבה של גב' אברג'יל מיום 17.9.2002 אל מר יוסי כהן מנהל לשכת תעסוקה לאזור הדרום שזו לשונו:

"בהתאם להוראות מ"מ המנכ"ל יחדל מר שלום פדה לעבוד באזורך כפקיד השמה.

החל מ-17/9/2002 יכהן הנ"ל כרכז ועדות ערר במחלקה של עו"ד דוד אלבז אשר מקום משכנה הוא בלשכת תעסוקה אשדוד.

לפיכך, אנא הורה לאמרכלית אזורך להכין כרטיס מדי חודש בחודשו".

העתק מהמכתב מופנה אל מר בן חמו מ"מ מנכ"ל, ומר אלבז מנהל המחלקה ועדת ערר.

אין כל העתק לתובע ואין לראות במכתב זה כתב מינוי.

יתירה מכך אין בו כל התיחסות לתאור התפקיד ולרמת המשרה.

המסמך השני הינו כאמור סיכום ישיבה מיום 30.9.2002 בהשתתפות מר יעקב נזרי – סמנכ"ל ; עו"ד אלבז – מנהל מחלקת ועדות ערר והתובע.

פרוטוקול הישיבה נרשם על ידי עו"ד אלבז.

וזו לשונו:

"1.  מר שלום פדה: מומלץ כי ישמש רכז תאום ובקרה, במחלקה לועדות ערר.

כפיפות: מנהל המחלקה לועדות ערר.

מקום עבודה: מומלץ לשכת רחובות / לשכה לאקדמאים.

תיאור תפקיד: רכז לתאום ובקרה לרישום סירובים בלשכות לצורך פעילות ועדות ערר, הכנת דוחו"ת ביקור בועדות ערר עפ"י הפרמטרים לשיפור וקידום פעילותם התקינה. מסייע למנהל המחלקה בתחומים הרלוונטיים, אחראי למערך בקרת רישום סירובים בלשכות בתאום עם מנהל המחלקה ומנהלי האזורים.

רמת המשרה: רכז (מקביל לרכז במח' ה"ה).

...."

 

11.       התובע מבקש ללמוד מהרישום לגבי רמת המשרה כי הובטח לו כי מדובר ברמת משרה המקבילה לרכז הבטחת הכנסה ולפיכך קיימת הבטחה שלטונית לדירוג המקביל לדירוג רכזי הבטחת הכנסה.

אינני מקבלת את טענתו של התובע.

סיכום ישיבה זו אינו כתב מינוי המגדיר  את הדירוג ואת הדרגה של העובד.

את פרוטוקול סיכום הישיבה וההתחייבויות הגלומות בו יש לבחון על רקע העברת התובע מתפקידו כפקיד השמה ועל רקע התכלית בהעברתו לתפקיד רכז ועדות ערר.

אין חולק כי ביום 19.8.2002 חשף התובע שחיתות וכי בתגובה הוצא התובע לחופשה מאולצת.

מר בן חמו העיד כי מטרתו היתה למצוא פתרון תעסוקתי לתובע וכי לא הסכים כי התובע  ימשיך לשבת בבית [פרוטוקול מיום 23.5.2009 עמ' 23].

אשר לרמת המשרה, בתצהירו מעיד מר בן חמו כי הורה כי בתפקיד החדש יקבל התובע תנאים של רכז בשירות התעסוקה [סעיף 10 לתצהירו] ובהמשך :

"מאחר ולא ידעתי מהם בדיוק נתוני ההשתכרות הספציפיים של רכז – נתתי הנחיה כי תנאיו של מר פדה יהיו זהים לתנאי השכר וכל יתר התנאים הנלווים שמקבל רכז הבטחת הכנסה בשירות".

[סעיף 17 לתצהיר].

אלא שבחקירתו הנגדית חזר בו מר בן חמו מעניין התנאים של רכז הבטחת הכנסה ומעיד:

"אני לא זוכר שהבטחתי לו תנאים כאלה". [פרוטוקול מיום 23.5.2006 עמ' 23 ש' 11].

ובחקירתו הנגדית הבהיר:

"אני לא התמקדתי אם זה רכז אם זה 17 או 18. אני לא התכוונתי להעלות אותו בדרגה אלא התכוונתי למצוא לו פתרון תעסוקתי וזהו".

[פרוטוקול מיום 23.5.2006 עמ' 24 ש' 21-20].

יתירה מכך, לא רק שלא הוכחה הבטחה להעלאה בדרגה, מדובר במשרה אשר לא היתה קיימת עד לאיושה על ידי התובע, ולכן התובע לא יכול היה לצפות כי דרגתו תהיה כעובד אחר באותה משרה.

זאת ועוד, מר נזרי הבהיר במכתב מיום 18.6.03 כי סיכום הפגישה מיום 30.9.02 מעולם לא אושר וכי דרגתו של התובע נותרה כשהייתה עת שימש כפקיד השמה. [נספח ב' לתצהיר נזרי]. התובע טוען כנגד מועד ההבהרה האמורה שהגיעה כ- 9 חודשים לאחר מינויו של התובע לתפקיד רכז וועדות ערר. אלא שזו ניתנה כתגובה למכתבו של עו"ד אלבז מיום 15.6.03 [ת/2] שהביא לידיעת ההנהלה את דרישתו של התובע לדרגת רכז הבטחת הכנסה. משלא הובאה בפניי כל ראיה לפנייה קודמת של התובע בדבר הדרגה שלשיטתו הוא זכאי לה, אינני מקבלת את טענתו בדבר השיהוי במתן ההבהרה של מר נזרי.

המסקנה הינה כי התובע לא הוכיח קיומה של הבטחה שלטונית להעלאה בדרגה לרמת משרה של רכז הבטחת הכנסה. כל שארע באותה ישיבה היה הצעה והמלצה לתפקיד של רכז תיאום ובקרה. בכך נמצא לתובע תפקיד המרוחק מהלשכה בה כהן עד כה – לשכת יבנה.

הלשון הנקוטה בסיכום הפגישה הינה לשון המלצה ובעקבותיה לא הוצא לתובע כתב מינוי שהוא.

 

 

זאת ועוד, בנתבע ישנם תפקידי רכז אשר תנאי העסקתם זהים לתנאי ההעסקה של פקידי השמה, כך למשל רכז הזמנות [עדות דומיניסיני מיום 23.5.06, ע' 26]. מכאן, ולאור העובדה כי תפקיד רכז וועדות ערר לא היה קיים טרם מינויו של התובע אליו [עדות בן חמו מיום 23.5.06, ע' 21], סביר להניח כי הפגישה מיום 30.9.02 הייתה כאמור לעיל אך בגדר התייעצות וסיעור מוחות באשר לתיאור המשרה המוצעת לתובע ולכן אין לשוות לה אופי מחייב.

גם העובדה כי נרשם כי הרמה היא של רכז המקביל לרכז במחלקת הבטחת הכנסה אין בה כדי לשנות, וזאת בעיקר לאור אופיה ותכליתה של הפגישה.

 

מסקנתי איפוא כי בסיכום הפגישה מיום 30.9.02 אין משום הבטחה לדרגה כלשהי וכי לתובע לא ניתנה הבטחה כי יינתן לו תפקיד בדרגות הנתבעות על ידו. העברת התובע נעשתה באותה רמת משרה שבה שהה טרם הגשת התלונה. לפיכך אין הוא זכאי לרמת משרה של רכז הבטחת הכנסה.

קביעה זו עולה כאמור בקנה אחד עם התכלית שעמדה בבסיס ההחלטה להעביר את התובע מתפקידו. תכלית זו לא הייתה קידום מקצועי, אלא מתן פתרון הולם לעובד שהנסיבות באותה עת לא אפשרו את המשך העסקתו בלשכה ביבנה. אל לו לתובע להיתלות באותן נסיבות בכדי לנסות ולקבל דרגות שכר שלא כדין.

 

עוד יש להוסיף, כי קיבלתי את טענת הנתבעות העולה מתצהירה של גב' לביא לפיה משרת רכז ועדות ערר לא תוקננה מעולם ולא נעשתה כל פניה למשרד האוצר לתקננה.

יתירה מכך לצורך קבלת מעמד של רכז הבטחת הכנסה היה על התובע לעבור מכרז ולקבל מינוי כדין דבר שבפועל לא נעשה.

יש להעיר כי מר בן חמו העיד כי:

"היו תקנים ואפשר היה לשחק איתם. בכל זאת הייתי מנכ"ל ועמדתי בראש המערכת".

[פרוטוקול מיום 23.5.2006 עמ' 22 ש' 8-7].

עדות זו טוב היה שלא היתה נשמעת. אלא משנשמעה הנתבעים מנסים להשליך את הדופי שדבק בה על התובע אלא שהדופי ככל שצריך לדבוק צריך לדבוק בנתבע ולא בתובע. אלא שכך או כך כאמור היעדר תקינה והיעדר מכרז מחזקים את המסקנה כי לתובע לא הובטחה דרגה גבוהה מהדרגה בה שהה באותה עת.

 

לפיכך, התביעה לתשלום שכר בדרגות 18-20 נדחית.

 

אשר לטענת התובע לפיה קמה לו זכאות לתנאי שכר של רכז הבטחת הכנסה לכל הפחות בתקופה שבה שימש בתפקיד וזאת לאור נסמן 24.511 לתקשי"ר שעניינו העסקת עובד במשרה שגבוהה מדרגתו המקורית, הרי שלאור האמור לעיל לא הוכח כי המשרה של רכז וועדות ערר גבוהה בדרגתה ממשרת פקיד השמה, ולכן גם רכיב זה של התביעה נדחה.

 

פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים-

 

12.       בטרם נדון בטענות לעניין הפיצוי, יש להתייחס לטענות שהעלו הנתבעים כנגד קבילותו של צו ההגנה שהוציא מבקר המדינה לתובע [נספח ב' לתצהיר התובע בבקשה למתן סעדים זמניים].

לטענת הנתבעים צרופו של צו ההגנה מנוגדת להוראת סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] [להלן- חוק מבקר המדינה] שזוהי לשונו:

"דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי".

מנגד טוען התובע כי במקרים שבהם צו מבקר המדינה הוא עילת התביעה - כמו בתביעה לאכיפת צו מבקר המדינה או בתביעה לפיצויים בגין אי ביצוע צו מבקר המדינה - אזי אין לטעון כנגד קבילותו של הצו.

 

בית הדין הארצי פירש את סעיף 30 לחוק מבקר המדינה כאוסר על שימוש ראייתי ישיר במסמכים שהוציא המבקר. נקבע כי חריג לכלל זה הוא מקרה שבו הצו מהווה רכיב מעילות התביעה או חלק מטענות ההגנה של צד להליך. בנסיבות אלה, נפסק כי מותר לעשות שימוש ראייתי עקיף בצו; היינו להציג את הצו כראיה לעצם העובדה שניתן צו ולתוכנו האופרטיבי של הצו בלבד, וזאת להבדיל מהצגת הצו כראייה לאמיתות תוכנו של הצו. בית הדין הארצי הדגיש כי הגשת הצו כראייה איננה מכשירה שימוש בו לשם הוכחה של טענה בדבר חשיפת מעשי שחיתות על ידי העובד או הוכחת טענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התנכלות ופיטורים לבין דיווח על מעשי שחיתותו [ע"ע (ארצי) 283/07 משה- רשות העתיקות-מוזיאון רוקפלר, פס' 13 (לא פורסם, 24.12.2007). באותו עניין נקבע מבחן כפול של קבילות:

א-        מבחן סוג המסמך – יש לבחון אם דבק במסמך "כתם" של אי קבילות בשים לב למהות המסמך והדין החל;

ב-         מבחן התכלית – יש לבחון את תכלית צירופו של המסמך לכתב התביעה: האם מדובר במסמך מהותי המהווה חלק בלתי נפרד מטענות התביעה, או אם המסמך שצירופו מבוקש, מיועד על פי מטרתו ותכליתו להוות ראיה לנטען בכתב התביעה.

[שם, פס' 18]

 

            אין חולק כי בצו ההגנה שניתן לתובע דבק ה"כתם" של אי קבילות לפי סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, ולפיכך יש לעבור לחלקו השני של מבחן הקבילות הכפול ולבחון את תכלית צירופו של הצו לתביעה. בענייננו, נתבע פיצוי כספי בגין הפרת צו ההגנה שהוציא מבקר המדינה לתובע. כלומר, צו ההגנה מהווה חלק בלתי נפרד מטענות התביעה, ולכן הגשתו כראיה מותרת. יובהר: ההיתר ניתן רק לעצם הוצאתו של הצו ולקיומן של ההוראות האופרטיביות שבו בלבד, ולא לשם הוכחת טענותיו של התובע בדבר חשיפת שחיתויות על ידו.

 

13.       וכעת נעבור לדיון בהפרת סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים -

סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (בנוסחו הרלבנטי לפסק הדין) קובע:

"לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

סעיף 3 א' קובע:

"בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה.

(1)        כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו;

(2)        כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעביד תנאים או כישורים – גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים".

על מנת שנטל ההוכחה יעבור לכתפי המעביד נרדש מן העובד להוכיח 3 תנאים

(זאת בנוסף על התנאים שבסעיף 5 לחוק) והם: דרישת סמיכות זמנים בין הגשת

התלונה לרשות המוסמכת לבין  הגשת התביעה לביה"ד, הוכחה של פגיעה

לכאורית ברורה ונראית לענין והוכחה לכאורה של הטענה לפיה תפקודו של העובד

לא הצדיק פגיעה בתנאי עבודה.

באשר להוכחה של פגיעה לכאורית ונראית לעין נפסק כי הפגיעה הינה:

"בתנאי העבודה של העובד, לרבות פיטורים. פגיעה מעין זו ניתנת להוכחה בראיות אובייקטיביות, כגון: תלושי שכר שיש בהם כדי להעיד על פגיעה בתנאי השכר; או מסמכים המעידים על נגיסה בסמכויותיו של העובד, או התנכלות וסביבה עויינת, וכל כיוצ"ב. בבחינת התקיימותו של תנאי זה ניתן להעזר במבחני עזר כגון : קיומן של תלונות על העובד ומהות הליקויים המיוחסים לו; היחס בין הליקוי בתפקודו של העובד לעברו המקצועי של העובד במקום העבודה; מידתיות הפגיעה בעובד לעומת הליקוי שנמצא בתפקודו; סמיכות זמנים בין הליקויים המיוחסים לתפקודו לבין הגשת התלונה. זאת להבדיל מסמיכות הזמנים הנדרשת ברישא לסעיף 3א', בין הגשת התלונה לבין הפגיעה בעובד".

[ע"ע (ארצי) 259/06 רותם נ' מ"י].

התובע טוען כי מאז חשף את דיווח השעות הכוזבים בלשכת יבנה הוא סובל ללא הרף מהתנכלויות במקום העבודה. כך החופשה הכפויה אליה נאלץ לצאת לאחר הגשת התלונה; כך שני הנסיונות לפטרו: האחד במרץ 2003 מן הטעם של קיצוצים בתקציב, והשני באוקטובר 2003 (לאחר הוצאת צו ההגנה ביולי 2003) מן הטעם של צמצומים במספר העובדים הבלתי צמיתים בשירות התעסוקה; כך נסיונותיו של מר חוטובלי יו"ר ועד העובדים, לחבל בעבודת התובע באמצעים שונים לרבות הוראה למנהלי סניפים לא לאפשר לתובע להכנס לסניפים לצורך ביצוע עבודתו;

כך גם העובדה כי למרות מינויו לתפקיד רכז ועדות ערר לא הוקצה לו מקום ישיבה קבוע והעברתו ללשכת אשדוד לחדרו של מר אלבז תכליתה היתה להעכיר את מערכת היחסים ביניהם.

 

14.      יש להקדים ולומר כי בחינת טענותיו של התובע לצורך הוכחה לכאורה של פגיעה בתנאי עבודתו צריכה להתחלק לשניים.

יש לאבחן בין ההחלטה שהיא מקור הולדתה של תביעה זו והיא העברתו מתפקיד של רכז ועדות ערר לתפקיד של פקיד השמה, לבין כל יתר טענותיו של התובע.

אשר להחלטת הנתבע להחזירו לתפקיד פקיד השמה טוען התובע כי החלטה זו מהווה התנכלות ופגיעה בתנאי עבודתו. לשיטתו, נפלו בהחלטה זו שיקולים זרים שכן לגב' דומינסיני שהיא הסמכות המחליטה, הוכן סיכום ניסיונו התעסוקתי של התובע על ידי גב' אברג'ל. בסיכום האמור הוזכר מכתבה של גב' מסיקה אודות התנהגות לא הולמת לכאורה שביצע התובע. לטענתו, מכתב זה היווה את הסיבה לפיטוריו ב-98', וכעת מכתב זה נתווסף להיותו חושף שחיתויות, ושני הגורמים יחד הובילו להעברתו חזרה לתפקיד פקיד השמה.

יש להדגיש כי טענות אלה נטענות אך ורק בקשר עם זכאותו לפיצוי בגין הפרת סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים שכן התובע חזר בו מתביעתו להשבה לעבודה.

הנתבעים טוענים מנגד כי הסיבות להחזרתו לתפקיד פקיד השמה לא היו מכתבה של גב' מסיקה ולא חשיפת השחיתות, אלא שינוי ארגוני שמתחולל בשירות התעסוקה מזה זמן מה.

התובע לא הצליח להוכיח גם ברמה הלכאורית כי יש קשר בין חשיפת השחיתות לבין העברתו מתפקיד רכז ועדות הערר. התובע הוחזר לתפקיד אותו מילא קודם לכן והעברתו נעשתה לאחר שנערך לו שימוע (בעקבות הגשת הבקשה לסעד זמני) וההחלטה להעבירו ללשכת באשדוד שונתה להעברתו ללשכה בראשון לציון.

אין בטענות התובע לפיה השינויים הארגוניים בשלב בו התקבלה ההחלטה לגביו לא כללו התיחסות למחלקת ועדת הערר, משבסופו של יום אכן מחלקה זו בוטלה וגם עו"ד אלבז מנהל המחלקה שובץ לתפקיד אחר.

העברת עובד מתפקיד לתפקיד הוא בין הזכויות של המעביד ובתחום הפררוגטיבה הניהולית שלו ובלבד שהמעביד השתמש בזכות זו בתום לב.

לא הוכח על ידי התובע כי השימוש נעשה שלא בתום לב.

עוד יש להוסיף, ולכך אתיחס בהמשך, כי מעדויותיהן  של גב' לביא ושל גב' דומינסיני עולה כי התובע מתפקד היטב בתפקידו כפקיד השמה בראשון לציון וכי אין כל תלונות מצד הממונים עליו. כמו כן בהתאם לאמור בסיכומי הנתבעים הוענקה לתובע קביעות החל מיום 1.9.2007.

 

15.       לא זו מסקנתי בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת עד למועד קבלת ההחלטה להעביר את התובע מתפקידו כרכז ועדות ערר.

            לטעמי הוכיח התובע ברמה הלכאורית כי המעביד פגע בתנאי עבודתו בשל כך שהגיש תלונה והנתבע לא הרים את הנטל שעבר אל כתפו.

            בעניין הפגיעה בתנאי העבודה כוונתי הינה  הן לנסיונות לפטרו הן לפגיעה בתנאי העבודה באופן שנמנע ממנו להיכנס לסניפים לצורך תפקידו ובאופן שלא נמצא עבורו מקום ישיבה.

            עם חשיפת השחיתות הוצא התובע לחופשה כפויה ולאחר כחודש הועבר לתפקיד רכז ועדות ערר.

            הגם שלכאורה מדובר בתפקיד בעל תוכן ומשמעות הרי שמתוך עדויות הנתבעים ומתוך הנסיבות עולה שלא כך ראו אותו הנתבעים עצמם ובהתאם לכך התנהגו כלפי התובע.

כבר נפסק כי:

"לעובד זכות מעין קנינית לעבודה. יש לו זכות לא רק להשתכר בכבוד, אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל, ברי שזכות זו ככל זכויות האדם, אינה זכות מוחלטת".

[ע"ע 379/99  לוין נ' רשות השידור  פד"ע לו 400, 409].

            עובד אשר מעסיקו גורם לו לחוש כי תפקידו אינו נחוץ יוצר כלפיו סביבה עויינת ופוגע בו כעובד וכאדם.

            לטעמי הוכח לכאורה כי הפגיעות בתובע נעשו על רקע חשיפת השחיתות על ידי התובע והנתבע לא השכיל להרים את הנטל להפריך זאת.

            למסקנה זאת הגעתי מתוך העובדות שלהלן:

            חודשיים לאחר שהתובע החל בתפקידו החדש כרכז ועדות ערר נעשה נסיון על ידי מר נזרי, הסמנכ"ל אשר השתתף בפגישה מיום 30.9.2002 לפטרו.

            הפיטורים לא בוצעו.

            מתוך הסיכום אודות העובד אשר נמסר ממשאבי אנוש לגב' דומינסיני [נספח כד' לתצהיר גב' לביא] הודעת הפיטורים לא בוצעה מאחר והמנכ"ל ביקש שהות נוספת לבחון את תפקודו של העובד במחלקת ועדות ערר.

            גם אם הפיטורים לא בוצעו, לא הוכחה כל סיבה להחלטה לבצעם, שכן לא התקבלה כל תלונה על תפקודו של התובע כרכז ועדות ערר, אלא אם כן היה זה כעדות המנכ"ל גב' דומינסיני שאמנם נכנסה לתפקידה בשנת 2003 כי היה זה תפקיד לא נחוץ וחסר תוכן. [פרוטוקול מיום 23.5.2006 ע' 12 ש' 20]. מעסיק המספק לעובדו תפקיד מיותר וחסר תוכן הרי שבכך הוא פוגע בכבודו כעובד וכאדם ופוגע בזכותו לעבוד.

            אלא שכלפי התובע בוצעו גם מעשים בפועל שיש בהם לכאורה פגיעה בתנאי עבודתו. התובע העיד כי מר חוטובילי נתן הוראה למנוע את כניסתו לסניפים.

            הנתבע לא הזמין את מר חוטובילי להזים טענה זו ולכן יש בכך כדי לחזקה.

            יש להדגיש כי כמצוות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה לא הסתמכתי על ממצאי הדו"ח  בעניין זה, אלא על העובדה כי התובע התלונן על כך והדבר מצא את ביטויו גם בעדותו של מר בן חמו ובהודעתו של עו"ד אלבז.

            הגם שהדברים לא נבדקו על ידי עו"ד אלבז, הרי הוא שמע עליהם בזמן אמת מן התובע.

            יתירה מכך, מר בן חמו הצהיר כי מר חוטובילי קשר הפסקת שביתה בפיטורי התובע. [סעיפים 12-11 לתצהיר בן חמו].

            הגם שהדברים היו ידועים לנתבע, בחר הנתבע שלא להזמין לעדות את מר חוטובילי.

            כך גם לא סופק לתובע מקום מושב, ולפיכך בשלב מסויים נקבע כי יחלוק עם מנהל המחלקה עו"ד אלבז את משרדו וזאת למורת רוחו של עו"ד אלבז אשר לא אישר זאת. התובע נאלץ איפה לנסוע יום יום לאשדוד כדי להחתים כרטיס נוכחות במקום, ללא שיועמד לרשותו חדר וציוד ראוי.

            טענות אלה של התובע מהוות ראיה לכאורה בפגיעה בתנאי עבודתו, ניתן היה לסתרם בנקל והנתבע בחר שלא להזמין את מי אשר לכאורה יכול היה לעשות כן.

            עוד טוען התובע כנגד שני נסיונות פיטורים ממרץ 2003 ומאוקטובר 2003. לכאורה הסמיכות של נסיון הפיטורים ממרץ 2003 למועד הגשת התלונה אודות דיווח כוזב של שעות ועצם הוצאת צו ההגנה של מבקר המדינה די בהם לעמוד בנטל הראשוני של ספק ממשי ביחס לכשרות שקולי המעביד כדי שהנטל יעבור למעביד.

לטענת הנתבע, ניסיונות הפיטורים של התובע אינם קשורים לעצם הגשת התלונה מצדו, אלא הם נובעים ממדיניות ממשלה בדבר קיצוץ בכוח אדם. מתצהירה של גב' לביא עולה כי בעקבות החלטת ממשלה 2361 מיום 30.7.02 יצאה הוראה אל משרדי הממשלה בדבר הפחתת כוח אדם [נספחים טו ו- טז לתצהיר לביא].

ניסיונות של שירות התעסוקה לקבל תקצוב למשרות ארעיות כשל, ולפיכך נאלצו בשירות התעסוקה להכין רשימה ראשונית של מועמדים לפיטורים [נספח יז לתצהיר לביא]. התובע נמנה על אותה הרשימה [נספח יח' לתצהיר לביא], ואף הוזמן לשימוע שלא התקיים שכן התובע הודיע על מחלה [נספח ט' לתצהיר נזרי].

מעדותה של גב' לביא עולה כי מהלך הפיטורים מחודש מרץ לא הושלם בשל חילופים בתפקיד מנכ"ל השירות.

באוקטובר 2003 חודש הליך הפיטורים, והתובע קיבל ביום 20.10.2003 הודעה על הזמנה לשימוע בקשר עם הפסקת עבודתו מהטעם של צמצום מספר העובדים הבלתי צמיתים.

לטענת הנתבע באותו מועד הוכנה רשימה של 170 עובדים המועמדים לפיטורים שמהם פוטרו בסופו של דבר 15 עובדים בלבד.

יש לציין כי השימוע של התובע כלל לא התקיים.

אין לקבל את טענת הנתבע כי נסיונות הפיטורים היו תוצאה של מדיניות של קיצוץ מצבת כוח האדם ואשר אין לקשור בינה לבין תלונת התובע.

בחודש 7/2003 הוצא כאמור צו הגנה על ידי מבקר המדינה בעקבות פניית התובע בעקבות הכוונה לפטרו בחדש מרץ.

גם אם נתעלם ממסקנות מבקר המדינה הרי הוראותיו האופרטיביות הברורות להמשיך להעסיק את המתלונן בתפקיד הולם הופרו עם הודעת הפיטורים שלושה חודשים לאחר מכן.

אכן התובע לא היה חסין מפיטורי צמצום אך לא הוכח כי דובר בפיטורי צמצום. והראיה הינה כי לתובע לא נערך שימוע וכי הנתבע ויתר על פיטוריו.

העובדה כי התובע לא הוזמן לשימוע לא מאיינת את הפגיעה שבעצם מכתבי הפיטורים גם אם ההליכים הופסקו.

לא יכול להיות ספק כי עצם הדיון בהפסקת עבודה שלוש פעמים בשנה בחודשים 11/2002, 3/2003 ו-10/2003 גם אם לא יצא אל הפועל יש בו משום פגיעה בעובד.

 

13.       גובה הפיצוי –

בטרם נבחן את גובה הפיצוי יש לחזור כי התובע קיבל קביעות ביום1.9.2007 וכי לדעת הנתבעים הוא מתפקד היטב, התובע אף הועלה בדרגה.

סעיף 3 (א) (1) לחוק הגנה על עובדים בנוסחו כפי שתוקן ב-26.6.08, קובע:

"לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי של הפרת סעיף 2 והוא רשאי

(1) לפסוק פיצויים אף אם לו נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין, וכן רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה פיצויים לדוגמא) בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪ אולם רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמא בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪, בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת".

בבוא בית הדין לשקול את הפיצויים הראויים אשר יש להטיל על הנתבע במקרה ספציפי יש להביא בחשבון את השיקולים שלהלן :

מצד אחד, מידת חוסר תום הלב שהתלווה לפגיעות השונות בתנאי עבודתו של התובע, העובדה כי אין מדובר בפגיעה חד פעמית ומידת הפגיעה; ומנגד, את העובדה כי בינתיים התובע קיבל קביעות וכי הוא מתפקד היטב לדעת הממונים עליו בתפקידו כפקיד השמה.

הגם שהתובע ראוי לפיצוי הרי יש לקוות כי המשך העסקה יהיה תוך מתן אפשרות לתובע ליהנות מעבודתו להפיק ממנה סיפוק והנאה ולתרום  למעסיקו, ולפיכך גם תקווה זו תלקח בחשבון בגובה הפיצוי.

לפיכך איזון ראוי לטעמי של כל השיקולים מביא למסקנה כי על הנתבע לשלם לתובע פיצוי בשל הפרת חוק הגנה על עובדים בסך של 30,000 ₪.

 

14.       בטרם סיום יש להעיר כי לא נטענה ולא הוכחה עילה כנגד נתבע 2.

 

15.       התוצאה איפוא כי הנתבע ישלם לתובע את הסכומים שלהלן:

            פיצויים על פיטורים שלא כדין בסך של 7,500 ₪.

            פיצויים בשל הפרת חוק הגנה על עובדים בסך של 30,000 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

__________________

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: תורתי אסתר8

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר