בבית הדין הארצי לעבודה                                                                                      

בבית הדין הארצי לעבודה

 

 

עע 516/08

עע 516.1/08

 

 

 

 

מלכה אברהם


המערער

(המשיב בעע 516.1/08)

 

 

-

 

 

 

עגם מפעלי מתכת בע"מ

המשיבה

(המערערת בעע 516.1/08)

 

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד

                נציג עובדים מר יהודה בן הרוש, נציג מעבידים מר יורם בליזובסקי

       

 

בשם המערער – עו"ד חלא מוסא 

בשם המשיבה – עו"ד דן ענבר

 

 

 

 

פסק דין

 

השופט עמירם רבינוביץ

 

  1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד, כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי (עב 894/05; השופטת מ. אריסון-חילו), שדחה את תביעת המערער לפיצויי פיטורים מוגדלים ולפיצוי בגין עגמת נפש וקיבל את תביעתו לפיצויים בגין פיטורים שנעשו תוך הפרת חוזה העבודה.

 

העובדות הצריכות לענייננו:

  1. המערער והמשיב שכנגד (להלן – מר מלכה) עבד במפעל התעשייה הצבאית לישראל (תע"ש) בין השנים 1979-1994. בינואר 1994 נרכש המפעל על ידי עגם מפעלי מתכת בע"מ (להלן – עגם) ושולמו למר מלכה פיצויי פיטורים. מינואר 1994 ועד ליולי 2004 הועסק מר מלכה במפעל על ידי עגם, כצבע מתכות. בתאריך 27.6.2004 פוטר מעבודתו ושולמו לו פיצויי פיטורים דמי הודעה מוקדמת, הבראה ופדיון חופשה.

 

  1. המשיבה והמערערת שכנגד, עגם, היא חברה בעירבון מוגבל. עיסוקה בתחום המתכת והיא חברה בהתאחדות התעשיינים.

5129371

5129371

  1. עבודתו של מר מלכה בעגם התאפיינה, ולוּ בשנים האחרונות, ביחסים עכורים בינו לבין מנהלו הישיר, מר פרידמן. מר מלכה לא שעה להוראותיו של מר פרידמן; התכחש ליחסי המרות בין השניים והביא למצב אבסורדי בו מנהלו הישיר מתחנן בפניו כי יבצע עבודה מסוימת.

 

  1. שיאה של מערכת יחסים עכורה זו היה ב- 17.6.2004, עת התנהל ויכוח בין מר פרידמן לבין מר מלכה ביחס לעבודה שהאחרון התבקש לעשות. משהמחלוקת בין השניים לא הסתיימה בביצוע העבודה, פנה מר פרידמן למר מוטי אסל, מנהל המפעל, שדרש מהעובד ללכת הביתה. משך מספר ימים, לא שהה מר מלכה במפעל, לטענתו מפאת מחלה. משהגיע ביום 27.6.2004 למפעל, הוא זומן למשרדו של מר אסל. שם, הודע לו כי הוא מפוטר ונמסר לו מכתב פיטורים.

 

  1. מכתבו של מר אסל מיום 27.6.2004 נושא כותרת "מכתב פיטורין", וזו לשונו:

"הננו להודיע כי הינך מפוטר לאלתר.

כל שאר התנאים כמקובל.ו

חל עליך איסור להיכנס/להסתובב במפעל ללא מלווה.

אבקשך להחזיר את כל חובותיך למחסן כנדרש".

 

  1. ביום 13.7.2004 פנתה גב' ג'מילה מיכאל, מזכירת האיגוד המקצועי, לעגם, במכתב ּבו נאמר:

"החבר פנה למועצת הפועלים...

2. פיטוריו [של מר מלכה] נעשו בניגוד מובהק להוראות ההסכם הקיבוצי ענף המתכת מבלי שהוצגה עילה לפיטורים, ומבלי שקוימו ההליכים הקבועים במנגנון בירור חילוקי דיעות הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת...

4. אנו רואים בפיטוריו של העובד הפרה של ההסכם הקיבוצי ומבקשים להחזירו לעבודה סדירה בתום המחלה ולקיים את הוראות ההסכם הקיבוצי לעניין בירור חילוקי דעות.

5. לטיפולכם המיידי".

 

יש לציין שעל נייר המכתבים שעליו נכתב מכתב זה מצוינים הן האיגוד המקצועי והן מועצות פועלים בנהריה, עכו, מעלות תרשיחא וכפר יסיף.

 

  1. לאור האמור, ומשסרבה עגם להחזירו לעבודה, הגיש מר מלכה תביעה לבית הדין האזורי. בתביעתו טען, כי לא פוטר עקב עבירות משמעת חוזרות ונשנות; כי פיטוריו נעשו בשרירות, בחוסר תום לב, בניגוד לכללי הצדק הטבעי, ולהוראות ההסכם הקיבוצי, וכי  נעשו מבלי שקוים לו שימוע כדין. משכך, תבע מר מלכה פיצוי בגובה שכרו משך 12 חודשים, פיצויי פיטורים מוגדלים וכן פיצוי בגין עגמת נפש.
  1.  

 

  1. מנגד, טענה עגם, כי הפיטורים נעשו מטעמים ענייניים, ובשל התנהגותו הבוטה וחסרת המשמעת של מר מלכה. עגם הדגישה, כי נעשו
  1. מצידה ניסיונות חוזרים ונשנים להביא את מר מלכה לשינוי התנהגותו, לרבות באמצעות שיחות עם מנהל המפעל, פרסי עובד מצטיין ועוד, אולם ללא הועיל. משכך, טענה עגם, כי הפיטורים לא לקו בשרירות או בחוסר תום לב, וכי אין בהסכם הקיבוצי  הכללי החל הוראה האוסרת על מעביד לפטר עובד בפיטורים רגילים, ללא קיום הליך מוקדם עם נציגות העובדים.

 

פסק דינו של בית הדין האזורי:

  1. בית הדין האזורי קבע, כי פיטורי מר מלכה לא נעשו בשרירות או בחוסר תום לב, אלא מטעמים ענייניים ועל רקע בעיות משמעת, שהתבטאו בעיקר בהתנהגות בעייתית כלפי הממונים עליו. בית הדין האזורי הטעים, כי מערכת היחסים הייתה עכורה, וכי התנהגותו של מר מלכה פגעה בביצועה התקין של עבודתו. משכך, נדחתה תביעתו של מר מלכה לפיצויים מוגדלים ולפיצוי בגין עגמת נפש.

 

  1. מאידך, קיבל בית הדין את טענות מר מלכה, לפיהן פיטוריו נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה של התאחדות בעלי המלאכה (להלן – הסכם בעלי המלאכה). בצטטו את סעיף א בפרק ז להסכם זה ובהתייחסו לגורם לפיטורי מר מלכה, קבע בית הדין, כי המדובר ב"פיטורים מיוחדים", שהיה על עגם לטפל בהם על פי תקנון העבודה לתעשיית המתכת שאומץ בסעיף א.3. לפרק ז בהסכם בעלי המלאכה. בתקנון זה (תקנון מספר 1018/58; נספח 1 להסכם העבודה מיום 8.8.1958), נקבעו עונשים המתייחסים לאי-ציות להוראות ההנהלה בקשר לעבודה ונקבע כי תלונה על עובד על הפרת סעיף מסעיפי התקנון תתברר בשלב ראשון בין הנהלת המפעל וועד הפועלים, ובשלב שני – אם וככל שלא תושג הסכמה – יועבר העניין לוועדה פריטטית.

 

  1. בית הדין קבע, כי הימנעותה של עגם מלפעול בהתאם, גם לאחר מכתבה של מזכירת האיגוד המקצועי, עולה כדי הפרת חוזה העבודה בינה לבין מר מלכה. משהפרה עגם את החוזה בינה לבין מר מלכה, קבע בית הדין, כי עליה לפצותו בפיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

 

טענות הצדדים בערעוריהם:

  1. מר מלכה העלה בפני בית דין זה טענות אלה:

13.1.             הוא היה עובד מצטיין, שמילא חובותיו למפעל בנאמנות ומקצועיות ומעידות  על כך תעודות ההצטיינות שקיבל במשך השנים, לרבות האחרונה שניתנה על ידי מנהל המפעל כחודש ימים לפני פיטוריו הפתאומיים; 

13.2.             המחלוקת שהתגלעה בינו לבין הממונים עליו ביום 17.6.2004 הייתה בשל בקשתו, כי תינתן לו עזרה בעבודתו, בתקופה עמוסה במיוחד בעבודה, ובהיותו הצבע  היחיד במפעל;

13.3.             תחת אשר יסייעו לו כאמור, סילקו מנהל המפעל בבושת פנים מהמפעל, ובעקבות הדברים לקה המערער בבריאותו;

13.4.             במהלך המחלה ובעודו מקבל טיפול תרופתי, הגיע מר מלכה למפעל ביום 27.6.2004 ופנה למנהל המפעל על מנת להבהיר את אי-ההבנות שנוצרו ביניהם. אולם, תחת אשר ייושרו ההדורים, נתן לו המנהל באותו יום מכתב פיטורין שלפיו הוא מפוטר באופן מיידי ;

13.5.             בדיעבד,  התברר לו, כי עגם פרסמה מודעת דרושים לאיוש תפקידו, וזאת יומיים לפני מסירת מכתב הפיטורין, ואף הציבה מחליף בתפקידו בתקופת מחלתו;

13.6.             למערער לא נערך שימוע כלל, והוא סולק מהמפעל בנסיבות מבישות, שאינן הולמות את נאמנותו למפעל ואת הוותק שלו, כמי שנתן את מיטב שנותיו למפעל. החובה לקיים שימוע כדין אינה פועל יוצא של הסכם קיבוצי כזה או אחר, וממילא היה על עגם לקיימה;

13.7.             בכל הנוגע להליך פיטוריו, עגם לא פעלה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ותקנון העבודה ונמנעה מלעשות כן, גם לאחר שמזכירת האיגוד המקצועי פנתה בעניין זה לעגם;

13.8.             גם אם תתקבל טענת עגם, שלפיה ההסכם הקיבוצי שהוחל על ידי בית הדין האזורי אינו חל, הרי שחל במקרה זה ההסכם הקיבוצי של התאחדות התעשיינים (להלן – הסכם התעשיינים) ולחילופי חילופין חל צו ההרחבה בענף;

13.9.             גובה הסכום שנפסק לו הוא נמוך ביחס לנסיבות ולפסיקת בית הדין הארצי במקרים דומים. במיוחד כך, לאור מקרהו החריג, כשפוטר ללא סיבה מוצדקת, באופן פתאומי וללא שימוע; לאור הוותק שלו ותעודות ההצטיינות שקיבל; ולאור השלכות הפיטורין על מצבו הנפשי והמשפחתי;

13.10.         בנסיבות אלה על בית הדין שלערעור לפסוק לו פיצויים בגובה של 24 משכורות בשל פיטורין שלא כדין, וכן פיצוי עונשי ופיצוי בגין עגמת נפש וכאב בגין התנהלותה של עגם בהליך הפיטורים המשפיל והלא חוקי;

13.11.         בית הדין האזורי שגה, משלא חייב את עגם באגרת בית הדין ששולמה על ידו בגובה 3000 ₪.

13.12.         יש לפסוק הוצאות בגין הליך הערעור והערעור שכנגד שהוגש בחוסר תום לב.

 

14.  עגם תמכה בטיעוניה בפסק דינו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לקביעותיו ביחס  להתנהלותו של מר מלכה ולסיבת פיטוריו. בסיכומיה, הדגישה עגם, כי מדובר בעובד שעבודתו התאפיינה בחוסר מוטיבציה, בטלה, זלזול, עבירות משמעת חוזרות ונשנות וחוסר יכולת מינימאלית לקבל את מרותם של הממונים עליו. עוד הדגישה עגם, כי תעודות ההצטיינות ניתנו למר מלכה על מנת לטעת בו מוטיבציה, ולאפשר לו להיטיב את דרכיו, וזאת על אף שהיו עובדים ראויים ממנו.

 

עם זאת, הגישה עגם ערעור שכנגד בו טענה את הטענות הבאות:

14.1        עגם חברה בהתאחדות התעשיינים ולא בהתאחדות בעלי המלאכה, ומשכך ההסכם שעליו הסתמך בית הדין האזורי בקביעותיו אינו חל;

14.2.        הסכם התעשיינים שעל פניו חל על עגם, מכוח היותה חברה בהתאחדות התעשיינים, אינו חל עליה בנסיבות העניין, משום שההסתדרות אינה ארגון יציג במפעל , בו רק שניים מתוך 80 העובדים הם חברי ההסתדרות;

14.3.        מסיבה זו גם לא חל עליה גם תקנון העבודה שעליו סמך בית הדין האזורי את מסקנותיו;

14.4.        לעגם הסמכות לפטר מי מעובדיה מבלי להיוועץ בנציגות העובדים, והכל בכפוף לזכויות ולחובות שמקורן במשפט העבודה, במשפט המינהלי ובעיקרי הצדק הטבעי;

14.5.        גם בהתעלם מבעייתיות יסודית זו ובהסתמך על הסכם המתכת, שכאמור אינו חל, הרי שאין לסווג את פיטוריו של מר מלכה כפיטורים מיוחדים, אלא כפיטורים רגילים, ואין בהסכם כל הוראה האוסרת על מעביד לפטר עובד פיטורים רגילים ללא קיום הליך מוקדם עם נציגות העובדים;

14.6.        בנוסף, ואם וככל שהסכם המתכת חל, טענה שעגם איננה מסכימה  לה כאמור, הרי שההשגה שהוגשה על ידי מזכירת האיגוד המקצועי בדמות מכתבה מיום 13.7.2004 אינה עומדת בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם הקיבוצי שממנו היא מבקשת לינוק את טענותיה במישור הקיבוצי;

14.7.        טענותיו של מר מלכה בעניין צו ההרחבה הועלו רק בשלב הסיכומים, ויש לדחותן, מהטעם שמדובר בהרחבת חזית אסורה. בנוסף, ולגופו של עניין, צו ההרחבה אינו חל, משום שעל עגם חל הסכם התעשיינים, ולפיכך אין לראותה כמי שאין חל בעניינה הסכם קיבוצי כלשהו. לחילופי חילופין, אין ההסדר בצו ההרחבה נוגע לעניין פיטוריו של מר מלכה שנעשו כדין;

14.8.        עגם עשתה כל שביכולתה על מנת להימנע מפיטוריו של מלכה ונתנה לו אינספור הזדמנויות לשפר את התנהגותו. כמו כן נתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, ורק לאחר שהגיעו מים עד נפש, וכשטובת המפעל עמדה לנגד עיניה, פוטר מר מלכה באין ברירה;

14.9.        מר מלכה קיבל את כל זכויותיו מכוח משפט העבודה: פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, הבראה וכיו"ב;

14.10.    פיטוריו של מר מלכה הם בגדר הפררוגטיבה הניהולית לפטר עובד שאינו ממלא את הוראות הממונים עליו ומתנהג כלפיהם באופן בוטה ומזלזל.

 

דיון והכרעה בערעור:

 

15.                        מר מלכה העלה טענות שונות לעניין קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. כלל נקוט בידינו, שאין ערכאת הערעור מתערבת, בדרך כלל, בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם. לא מצאנו שמקרה זה מחייב סטיה מכלל זה.

בבסיסו של פסק דין זה, אם כן, עומדת הקביעה העובדתית, לפיה בעיות ההתנהגות והמשמעת שליוו את עבודתו של מר מלכה  הם שהביאו את עגם לפטרו. משכך, אנו קובעים, כי אין מדובר בפיטורים שרירותיים, או בפיטורים שלא בתום לב, ועל כן טענותיו של מר מלכה בעניין זה, נדחות.

 

16.                        במישור המשפטי, עומדות בפנינו מספר שאלות, שעיקרן כשרות ניהול הליך הפיטורין, בהתייחס לחובת השימוע ולחובות החלות על המעסיק מכוח משפט העבודה הקיבוצי.

 

זכות הטיעון וחובת השימוע:

17.                         מפסק הדין של בית הדין האזורי עולה, כי לא קוים למר מלכה שימוע כדין. אכן, אין חולק על כך, כי בין מר מלכה לבין הממונים עליו התקיימה מערכת יחסים עכורה, שנבעה מבעיות התנהגות ומשמעת של מר מלכה, אשר סרב לקבל את מרות הממונים עליו ובעיקר את מרותו של מנהלו הישיר, מר פרידמן. גם אין חולק על כך, כי ביום 17.6.2004 התקיימו חילופי דברים קשים בין מר מלכה לבין הממונים עליו, שבסופם אמר לו מנהל המפעל, מר אסל, כי עליו ללכת לביתו.

 

18.                        אף שמר מלכה ידע, כי קיימת מערכת יחסים עכורה בינו ובין הממונים עליו, הוא לא צפה את הכוונה המפורשת לפטרו, לא כל שכן שלא  צפה את תוצאת השיחה שהתקיימה בינו לבין מר אסל ביום 27.6.2004, עת הגיע למפעל לטענתו על מנת להמציא תעודת מחלה נוספת, ובמועד זה,  הודיע לו מר אסל על פיטוריו ומסר לו את מכתב הפיטורים, שכפי הנראה הוכן מראש, מבלי שזומן לשימוע כדין.

 

19.                        מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה, כי מר אסל ומר פרידמן לא ניהלו תרשומות של שיחות שקיימו עם מר מלכה. מעדותו של מר אסל, עד מטעמה של עגם, עולה, כי מר מלכה אמר לו באחת מהשיחות האחרונות ביניהם טרם פיטוריו: "אני מחזיק את כל המפעל ואתה לא תפטר אותי בחיים". דברים אלה מלמדים, כי מר מלכה לא היה מודע לכוונה לפטרו, ומכל מקום לא הפנים כוונה כזו. בנסיבות אלה, וחרף התנהגותו הבעייתית של מר מלכה, היה מקום שהחברה תקפיד עוד יותר על קיומו של הליך שימוע כדין.

 

20.                        זכות השימוע טרם פיטורין הוכרה במשפט העבודה הישראלי הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. "זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי".

זכותו של אדם להישמע, בטרם תתקבל החלטה העלולה לפגוע בו, מצויה היא כבר במקרא: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" (דברים א, טז), ושרשיה מגיעים לשחר ימיה של האנושות: "התחיל באדם לשאול: מי הגיד לך כי ערום אתה; וכן לקין אמר לו: אי הבל אחיך, כדי לשמוע טענותיו; קל וחומר להדיוט; וכזה דרשו רז"ל ממה שנאמר: ארדה נא ואראה - לימד לדיינים שלא ידונו עד שישמעו ויבינו". 

זכות זו יונקת מכללי המשפט המינהלי, הקובעים, כי זכותו של אדם להמשיך בעבודתו לא תפגע בטרם ניתנת לו הזדמנות נאותה הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפגוע בזכות זו. זוהי זכות הנגזרת מכללי הצדק הטבעי ונחשבת כזכות יסוד המהווה חלק בלתי נפרד ממשפט העבודה ובשר מבשרו . 

המדובר בזכות שאינה תלויה בהתנהלות העובד והמשתרעת על סוגים שונים של חוזי העסקה.

זכות זו קיימת גם בנסיבות בהן היו הפרות חוזרות ונשנות של  חוזה העבודה על ידי העובד, לרבות בכל הנוגע לתחום המשמעתי. "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה".

 

21.                        על פי חומר הראיות שבתיק, עגם לא עמדה בדרישות אלה. כל שעגם טוענת בהקשר זה, הוא שניתנו למר מלכה הזדמנויות רבות, בדרכי נועם, לשנות את התנהגותו שהייתה שלילית והתסיסה את עובדי המפעל. אלא שכפי שכבר נאמר, אין חולק על טענותיה של עגם במישור זה. הקושי הוא בהתנהלותה של עגם בתקופה שבין ההחלטה על הכוונה לפטרו לבין הפיטורים. בתקופה זו, היה על עגם ליידע את מר מלכה בדבר הכוונה לפטרו; לפרט בפניו את הטענות העומדות נגדו; להודיע לו על מועד לשימוע; ליתן לו שהות להתכונן לשימוע ולערוך את טיעוניו כנגד הכוונה לפטרו; ולשמעו בלב פתוח. כאמור, עגם לא עמדה בדרישות אלה, אף לא במקצתן, ואף לא ניסתה לתקן את הפגם שהתגלה לאחר מעשה. בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא, כי עגם הפרה את חובתה לקיים שימוע כדין  החלה על כל מעסיק באשר הוא.

 

הוראות ההסכמים הקיבוציים וצו ההרחבה

22. כאמור, בית הדין האזורי סמך את קביעותיו, לגבי פיטורי המערער שלא בהתאם להסכם הקיבוצי, על הסכם בעלי המלאכה. עגם עצמה לא טענה בבית הדין האזורי, כי הסכם בעלי המלאכה לא חל עליה, על אף שמנהלה אישר בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי, כי עגם חברה בהתאחדות התעשיינים. רק בטיעוניה בערעור טענה עגם, שהסכם בעלי המלאכה לא חל עליה, אלא הסכם התעשיינים על החריגים לו.  עגם גם טענה לראשונה בערעור, כי ההסתדרות אינה הארגון היציג במפעלה, ולכן – הלכה למעשה – גם אין חל עליה הסכם התעשיינים.

      אכן, אם עגם היא חברה בהתאחדות התעשיינים, היה צריך לחול עליה הסכם התעשיינים ולא הסכם בעלי המלאכה. הטענה, לפיה ההסתדרות איננה הארגון היציג בעגם משום שרק שניים מעובדיה הם חברי הסתדרות, היא טענה עובדתית, שהיה על עגם לטעון ולהוכיח בבית הדין האזורי, אך היא  לא עשתה כן למרות שעליה נטל ההוכחה. על פי מצב דברים זה ניתן לסבור, שהסכם התעשיינים חל על עגם באשר  זו לא הוכיחה, כי ההסתדרות איננה הארגון היציג במפעלה. מאידך, המערער בטיעוניו בערעור לא טען במפורש, כי ההסתדרות היא הארגון היציג בעגם. המערער הגיב על טענה זו של עגם  ביחס ליציגות ההסתדרות במפעל, בטענה, כי עגם הודתה בבית הדין האזורי בתחולתו של ההסכם הקיבוצי עליה, אלא שהודאה זו ,ככל שהייתה,  התייחסה להסכם בעלי המלאכה ולא הסכם התעשיינים, ולא יכולה להיות מחלוקת, שהסכם בעלי המלאכה אינו חל על עגם. יתר על כן "הודאה" זו לא הייתה מפורשת, אלא מסקנה של בית הדין האזורי מטיעוני עגם כנגד תחולת סעיפים מסוימים בהסכם הקיבוצי עליה, ולא הכחשה של תחולתו של ההסכם הקיבוצי כולו. מאידך, יש מקומות בטיעוני עגם, בהם נטען במפורש שהסכם התעשיינים לא חל עליה. בנסיבות אלה, לא ניתן להתעלם מכך שקיים ספק ביחס לתחולתו של הסכם התעשיינים על עגם, ויש פנים לכאן ולכאן.    

כשאלה הם פני הדברים, יש לבחון, האם לא חל במקרה זה צו ההרחבה שהרחיב את הסכם התעשיינים (להלן - צו ההרחבה). בהקשר זה יצוין, כי הסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה הם מסמכים שבידיעת הדיינים וניתן להסתמך עליהם גם בלי הצגתם, ובנסיבות מתאימות ניתן להסתמך עליהם ביוזמת בית הדין, ומבלי שנטען על ידי מי מבעלי הדין, כי יש מקום להחילם.

ברם בית דין זה פסק בנסיבות כמעט זהות, שצו ההרחבה אינו ניתן ליישום. קביעה זו נעשתה  בדב"ע מח/3-1 בוקובזה ציון-ביטא הנדסה ופיתוח בע"מ פד"ע יט 388 (להלן - הלכת בוקובזה) בו נאמרו הדברים הבאים:

"4.   בהוראות ההסכם הקיבוצי אשר הורחבו (להלן: הוראת צו ההרחבה, או צו ההרחבה) מצויות הוראות שענינן "פיטורים רגילים", ואחרות שענינן "פיטורים יוצאים מהכלל".

        בצו ההרחבה מצויה הפניה ל"תקנון העבודה", אשר הוראותיו לא הורחבו, ומשכך הדבר, אין ההוראות בסוגיה זו מחייבות. כן קיימת התייחסות והפניה לוועדה פריטטית, אשר ההוראות ביחס אליה לא הורחבו אף הן ולמעשה גם לא ניתן היה להרחיבן, מן הטעם שאין "ארגון עובדים" צד להסכם; כן קיימת ההתייחסות ל"ועד עובדים", שעה שזה אינו מוגדר בצו ההרחבה, ואף אם קיים "ועד עובדים" במפעל, הרי שאין ספק כי הדיבור "ועד עובדים" בהסכם הקיבוצי שהורחב מכוון לועד שאושר על ידי ארגון עובדים יציג, וכזה לבטח אינו קיים במפעל.

5.   טענת העובד היא כי פיטוריו היו "פיטורים יוצאים מן הכלל", כמשמעם בצו ההרחבה, ושעה שלא בוצעו בדרך שנקבעה בצו - הופרה "הוראה אישית", אשר בגין הפרתה זכאי הוא לפיצוי.

      הסעיפים בצו עליהם מסתמך העובד הם:

"24. פיטורים יוצאים מן הכלל:

(א) פיטורים בו במקום ובלי הודעה מוקדמת יכולים לצאת לפועל באותם המקרים המפורטים בתקנון העבודה המצורף להסכם זה המהוה חלק בלתי נפרד ממנו. על הפסיקה הזאת יש להודיע לועדי הפועלים.

 (ב) במקרה ועובד מתרשל בעבודתו או מפריע במהלך היצור התקין הוא יוזהר ע"י ההנהלה ותנתן לו שהות ואפשרות לתקן את עצמו. [390] העתק האזהרה ישלח לועד הפועלים ולמועצת הפועלים והועד זכאי לערער על כך. לא ערער ועד הפועלים על מתן האזהרה ובזמן המתקבל על הדעת הפועל לא תקן את עצמו יהיה צפוי לפיטורים.

(ג)  במקרה ויתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לאזהרה שנתנה לעובד בקשר לרשלנותו אם היתה מוצדקת או לא, או ביחס לעובדה אם העובד תקן את עצמו או לא - יועבר העניין לועדה הפריטטית...

 

6.   חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 קבע 'תחליף' לועדה פריטטית, והוא 'ועדת פיקוח', אשר מהותה וסמכותה הוגדרו בסעיפים 33א, 33ב, 33ה, ו33-ו, לאותו חוק, אך על מנת ש'ועדת הפיקוח' תבוא במקום המוסדות ליישוב חילוקי דעות שנקבעו בהסכם הקיבוצי - חייבת לבא על כך הוראה בצו ההרחבה, וכזאת אינה מצויה בו.

7.   בהיות התנאים העיקריים בהוראות שנקבעו בצו בסוגיית הפיטורים בלתי ניתנים ליישום, לא ניתן לאמר כי הוראותיו הופרו".

 

23.                        על פי הלכת בוקובזה, שנסיבותיה כמעט זהות לשלנו, אין מנוס מן המסקנה, שצו ההרחבה אינו ניתן ליישום בענייננו, ומכאן שלא ניתן לקבוע שעגם הפרה את הוראות צו ההרחבה, וכי מר מלכה זכאי לסעד מכוחו.

 

24.                        אכן, לדעתי, הלכת בוקובזה מצמצמת עד מאד את מרחב האפשרויות להחיל את צו ההרחבה (של הסכם התעשיינים). סביר להניח, כי לא זו הייתה הכוונה בעת התקנתו, אך זו לכאורה התוצאה מהחלת ההלכה. הייתי מעז לומר, כי בעתיד יש מקום לשקול  את צמצום הלכת בוקובזה, באופן המאפשר להחיל את צו ההרחבה גם בנסיבות בהן אין ועד עובדים, אך קיימת מועצת פועלים, אליה ניתן לשלוח את האזהרה הקבועה בסעיף 24(ב) לצו ההרחבה. ניתן להקים ועדות פריטטיות, אד הוק שיהיו חברים בה ההסתדרות וההתאחדות התעשיינים או  מועצת הפועלים והמפעל בו התגלה הסכסוך. 

ניתן לשקול להשתמש לצורך זה בכלים משפטיים מתחום דיני החוזים כמו: "ביצוע בקרוב" והילכת "העיפרון הכחול" המאפשרים ישום חלקי של צו ההרחבה. דברים אלה הם בבחינת הגיגים ומחשבות לעתיד ולא בגדר פסיקה. מכל מקום, בכל מקרה של כוונה לשינוי הלכת בוקובזה, יהיה מקום לזמן לאותו דיון את הצדדים להסכם התעשיינים שהורחב  ואת המדינה. ברם כל עוד הלכת בוקובזה עומדת על מכונה, לא ניתן, כאמור, לקבוע, כי עגם הפרה את צו ההרחבה,באשר זו הייתה ההלכה בתקופה הרלוונטית.

 

25.                        בנסיבות אלה, זכותו של מר מלכה לסעד תקום לו בעיקרו של דבר מכוח הפרת זכות השימוע על ידי עגם, שהיא זו המהווה בעיקר את הפגם בפיטוריו.

 

26.                        הסעד לו זכאי מר מלכה בנסיבות הקיימות הוא סעד ממוני, באין בסיס משפטי לסעד של אכיפת חוזה העבודה בנסיבות אלה. בית הדין האזורי פסק לזכות מר מלכה פיצוי בגובה של 25,000 ₪ בגין הפרת הסכם בעלי המלאכה שכאמור אינו חל על הצדדים. במקרה הנוכחי, קיים ספק לגבי תחולתו של הסכם התעשיינים על עגם, ולא ברור האם לא ראוי בנסיבות אלה להחילו.

 

27.                        לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ואת כל הנסיבות, לרבות תקופת עבודתו הארוכה של מר מלכה במפעל עגם על בעלויותיו השונות (ומבלי שנעלם מעיניינו קבלת פיצויי פיטורים על ידי מר מלכה במעבר מבעלות אחת לשנייה) והספק בעניין תחולתו של הסכם התעשיינים, הגענו למסקנה, שיש להגדיל את הפיצוי, שנפסק על ידי בית הדין האזורי בשל הליך פיטורים לא תקין ולהעמידו על סכום של שישה חודשי משכורת הכולל את הסכום של 25000 ש"ח שנפסק על ידי בית הדין האזורי.

פסיקת פיצוי בגובה זה מתיישבת עם הילכת לינדר, בה נפסק על ידי בית דין זה פיצוי בגובה של שישה חודשי משכורת במקרה של פיטורי עובדת, שנקבע כי התנהגותה הייתה שלילית, ולא נערך לה שימוע כדין.   


28. סוף דבר:

א.      גובה הפיצוי – על עגם לשלם למר מלכה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, סכום השווה לכשישה חודשי משכורת של מר מלכה, שהוא 46,000 ש"ח.

ב.       ניכוי הסכום ששולם - מהסכום הנ"ל יש לנכות את הסכומים ששולמו למר מלכה – ככל ששולמו לו – בעקבות פסק הדין של בית הדין האזורי. הסכום ששולם ינוכה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהמועד בו שולם ועד למועד ניכויו בפועל, בעת תשלום הפיצוי שנפסק על ידי בית דין זה.

ג.        הפיצוי, לאחר ניכוי כאמור, ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין בבית הדין האזורי (28.8.2008) ועד התשלום המלא בפועל.

ד.       שכר טרחה - בנוסף, תשלם עגם למר מלכה, שזכה רק בחלק מערעורו, שכר טרחת עורך דין בסך  3000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

 

ניתן היום, ל בכסלו תש"ע (17 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

 

השופטת רונית רוזנפלד

 

השופטת ורדה וירט-ליבנה

 

השופט עמירם רבינוביץ

 

נציג מעבידים מר יורם בליזובסקי

 

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש

 

 


 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר