בית הדין הארצי לעבודה

 

 

 

 

עע 000577/07

 

ישראל  לריה

 

 

 

המערער

 

1. אינטרווקס בע"מ

 

2. משה גנן

 

המשיבים

 

 

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופט שמואל צור, השופטת רונית רוזנפלד

              נציג עובדים, מר יהודה בן הרוש, נציג מעבידים, מר אבי ברק

 

 

המערער - טען לעצמו ובאמצעות מר מנחם כהן

בשם המשיבים – עו"ד אבי אליוב

 

 

פסק דין

 

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 3106/04 ; [פורסם בנבו], הנשיאה עליה פוגל ונציג הציבור מר פוקס), בו נדחתה תביעתו של המערער נגד המשיבים לתשלום פיצויי פיטורים, החזר הוצאות רכב והוצאות ביגוד והנעלה.

 

רקע עובדתי

 

2.         כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, הועסק המערער במשיבה 1 (להלן גם : החברה) אשר עיקר עיסוקה הוא בתחום יצור והתקנת מערכות תקשורת ואלקטרוניקה החל מחודש ינואר 1998 ועד ליום 30.11.2003, מועד בו התפטר ממקום עבודתו. המשיב 2 (להלן : המשיב) משמש כמנהל החברה ומחזיק ברוב מניותיה. בעל המניות השני בחברה הוא מר יוסף גנן, אביו של המשיב.

 

3.         מחומר הראיות עולה כי בין השנים 1982 – 1991 הועסק המערער בחברת רדיו גנן בע"מ – חברה אשר המשיב היה מנהלה ובעלי המניות בה היו המשיב ואימו הגב' פלורה גנן. בשנת 1991 הועבר המערער לחברת ג.י.ם טרוניקס בע"מ, שהייתה אף היא בבעלותה של משפחת גנן. המערער הועסק בחברה זו עד לחודש ינואר 1998 מועד בו הועבר למשיבה 2. עד לשנת 2000פעלה החברה מאותו אתר, בו פעלו חברת רדיו גנן בע"מ וחברת ג.י.ם טרוניקס בע"מ. בשנת 2000 הועתקה פעילות החברה למיקום אחר.

 

4.         לטענת המערער, לאורך כל תקופת העסקתו בשלוש החברות ביצע אותה עבודה שכללה, בין היתר, התקנות והרכבות של טלוויזיות ומערכות סטריאו.

 

5.         בשנת 2001 הפסיקה החברה להעביר הפרשות לקרן ההשתלמות "קהל" בה היה המערער חבר. על אף האמור, נוכה משכרו של המערער סכום בגובה 2.5% מהשכר. באותה שנה הפסיקה החברה לשלם למערער הוצאות ביגוד והנעלה ששולמו עד למועד זה. לטענת החברה, במועד זה החליטה לספק לעובדיה ביגוד והנעלה, ומשכך התייתר הצורך בתשלום הוצאות ביגוד והנעלה. המערער טען מאידך, כי לא קיבל ביגוד ונעלה.

 

6.         בשנת 2003 חדלה החברה לשלם למערער החזר הוצאות רכב ששולם לו בעבר. לטענת החברה, תשלום החזר הוצאות הרכב היה מותנה בכך שהמערער יעשה שימוש ברכבו לצרכי עבודה. משלא נדרש המערער לבצע נסיעות ברכבו אין הוא זכאי להחזר הוצאות הרכב. המערער טען מאידך, כי החזר הוצאות הרכב לא היה מותנה בתנאי כלשהוא אלא היווה תוספת שכר מוסווית.

 

7.         על רקע השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל פנה ביום 10.2.2003 מר שלומי דאודי, מזכיר הסתדרות המתכת החשמל והאלקטרוניקה לחברה בדרישה כי היא תשלם למערער את החזר הוצאות הרכב והוצאות הביגוד. כמו כן התבקשה החברה לשלם למערער תוספת יוקר. פנייה זו נותרה ללא מענה.

 

8.         ביום 6.8.2003 פנה המערער עצמו לחברה בבקשה דומה. בסעיף 6 למכתבו נכתבו הדברים הבאים : "במידה ולא תעתר לאלתר לבקשתי דלעיל, לא תחזיר את המצב לקדמותו, ולא תשלם לי את זכויותי המגיעות לי הן בדין הן בנוהג  והן בהסכמה בינינו במשך כל השנים, הרי שלפי עצה משפטית שקיבלתי יש לראות בהמשך התנהגותך משום הרעת תנאי עבודה ו/או תנאי עבודה שאין העובד חייב להסכים להם, ועל כן קמה לו זכות להתפטר בדין מפוטר על כל הכרוך בכך" (ההדגשות במקור). אף פנייה זו נותרה ללא מענה.

 

9.         ביום 18.9.2003 פנה שוב המערער לחברה בבקשה כי תשיב לו את הסכומים שעליה לשלם לו. החברה לא השיבה לפנייה זו.

 

10.       ביום 23.10.2003 פנה בא כוחו של המערער לחברה. בסעיף 4 למכתבו נדרשה החברה לשלם את כל התשלומים המגיעים למערער שאם לא כן יפסיק המערער עבודתו ביום 30.11.2003. בנוסף נטען במכתב כי מושמעות נגד המערער התבטאויות מילוליות קשות.

 

11.       רק בעקבות פנייה רביעית זו העבירה החברה לקרן ההשתלמות את הסכומים החסרים. בקשתו של המערער לתשלום החזר הוצאות הרכב והוצאות הביגוד נענתה בשלילה בנימוק שהמערער לא עושה שימוש ברכבו הפרטי לצרכי עבודה ובנימוק שלרשות המערער עומד ביגוד שנרכש על ידי החברה.

 

12.       ביום 30.11.2003 עזב המערער את מקום עבודתו וסמוך לאחר מכן הגיש את התביעה, מושא דיוננו, בה תבע, כאמור, פיצויי פיטורים והחזר הוצאות רכב וביגוד.

 

פסק דינו בית הדין האזורי

 

13.       בית הדין האזורי דחה תביעת המערער. בית הדין האזורי עמד על העילות שעמדו בבסיס התפטרותו של המערער ולא מצא כי יש בהן להצדיק התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן : חוק פיצויי פיטורים). בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הביא עדים להוכחת טענתו בדבר התבטאויות קשות שהושמעו כלפיו על ידי המשיב וכי טענה בעניין זה הושמעה לראשונה רק במכתבו של בא כוחו לחברה. בנסיבות אלה, סבר בית הדין האזורי לא עלה בידי המערער להוכיח בשל ההתבטאויות שהושמעו כלפיו נוצרו נסיבות שמנעו ממנו האפשרות להמשיך עבודתו בחברה. אשר לזכאותו של המערער להחזר הוצאות רכב – בית הדין האזורי העדיף את גרסת החברה, לפיה לא נדרש המערער החל משנת 2003 לעשות שימוש ברכבו לצרכי עבודה, ולכן אין הוא זכאי להחזר הוצאות רכב. מאחר שלא נפל פגם בהחלטת החברה להפסיק תשלום החזר הוצאות הנסיעה, הפסקה זו אינה מהווה הרעה בתנאי עבודתו של המערער.

 

14.       בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי התרשם כי אי תשלום הוצאות ביגוד לא היה הסיבה להתפטרות המערער, שכן עולה כי החברה העמידה לרשות המערער ביגוד שרכשה ובכל מקרה הפסיקה החברה להעביר תשלומים בגין ביגוד כבר בשנת 2000 בעוד התפטרותו של המערער נעשתה שלוש שנים לאחר מכן בשנת 2003.

 

15.       לעניין אי העברת ההפרשות לקרן ההשתלמות קבע בית הדין האזורי כי  החברה העבירה את ההפרשות עובר להתפטרות המערער, ולכן משתוקן הפגם לא היה מקום להתפטרות המערער בעילה זו. יוער, כי משנדחתה תביעתו של המערער לתשלום פיצויי פיטורים התייתר הצורך להכריע בטענת המערער, לפיה הועסק מאז שנת 1982 באותו "מקום עבודה" וכן התייתר הצורך להכריע בטענתו, לפיה יש לחייב אישית את המשיב בתשלום הזכויות המגיעות לו.

 

טענות הצדדים בערעור

 

16.       המערער חזר, בעיקרו של דבר, על טענותיו בבית הדין האזורי. המערער הדגיש כי פנה ארבע פעמים לחברה, אך רק לאחר המכתב האחרון תיקנה החברה את המעוות באופן חלקי והעבירה את ההפרשות קרן ההשתלמות. כמו כן טען המערער כי החברה לא הציגה קבלות וחשבוניות על ביגוד שכביכול רכשה לעובדיה ;   כי מאז שנת 1982 הועסק ב"מקום עבודה אחד" כדרישת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים על אף ששם המעסיק השתנה ; וכי היה מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה למשיב.

 

17.       החברה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענה טענות אלה : אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית ; המערער לא הביא עדים לאישוש טענתו כי החברה לא סיפקה לעובדיה ביגוד ולא חקר את המשיב בעניין זה ; המשיב לא הראה כל טעם בגינו יש להרים את מסך ההתאגדות ; טענתו כי המדובר בחברה משפחתית אין בה שלעצמה כדי להרים את מסך ההתאגדות מקום בו לא הוכח כי המשיב עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

הכרעה 

 

18.        לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שהונח בפינו הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ככל שהוא נוגע לזכאותו של המערער לתשלום החזר הוצאות רכב והחזר הוצאות ביגוד. יחד עם זה, מצאנו כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע לזכאותו של המערער לתשלום פיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. אנו סבורים, כי עלה בידי המערער להוכיח כי התקיים בעניינו סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ולכן זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים.

 

19.        וזו לשונו של סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים :

 

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".

 

20.          אנו סבורים, כי בנסיבותיו המיוחדות ויוצאות הדופן של המקרה שלפנינו בהתחשב בתקופת עבודתו של המערער באותו מקום עבודה (21 שנה); בכך שמשך תקופה ארוכה מאוד (34 חודשים) נוכו משכרו של המערער סכומים אשר היו אמורים להיות מועברים לקרן ההשתלמות אך בפועל לא הועברו ; בכך ששלוש פניותיו לחברה בבקשה כי יועברו ההפרשות לקרן ההשתלמות לא נענו ומשך אותה תקופה המשיכה החברה לנכות משכרו של המערער סכומים שלא הועברו לקרן ההשתלמות ; ובכך שמדובר בחברה משפחתית קטנה שבשלהי התקופה היה המערער העובד היחיד בה, כאשר בחברה כזו באופן טבעי קיימים יחסי קירבה מיוחדים בין העובד היחיד למעסיקו יש לראות  "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" ולכן זכאי המערער לפיצויי פיטורים לפי הוראתו של סעיף 11(א).

 

21.       אנו סבורים גם כי מאז שנת 1982 הועסק המערער באותו מקום עבודה הגם ששם מעסיקו השתנה. לא מצאנו בחומר הראיות הבדל ממשי בין פעילותה החברה לבין פעילותן של החברות הקודמות בהן הועסק המערער שהיו כולן בבעלות משפחה אחת. כמו כן עולה מחומר הראיות כי עד שנת 2000, היינו גם לאחר תחילת העסקתו בחברה עבד המערער באותו אתר. אף אופי עבודתו של המערער לא השתנה במעבר בין החברות. נתונים אלה מלמדים כי המערער הועסק באותו "מקום עבודה" מאז שנת 1982, ולכן את פיצויי הפיטורים המגיעים לו יש לחשב מאז שנת 1982.

 

סוף דבר

 

22.       ערעור המערער נדחה, למעט חיובה של החברה בתשלום פיצויי פיטורים עבור עבודתו של המערער באותו מקום עבודה מאז שנת 1982 ועד שנת 2003. החברה לא העלתה כל חישוב נגדי לחישוב המפורט בסיכומיו של המערער

 

ולכן החברה תשלם למערער פיצויי פיטורים בגובה 117,158.9 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.2003 ועד התשלום בפועל.

 

23.       רשמנו לפנינו את הצהרת החברה במהלך הדיון לפיה היא תישא "בתשלום האגרות הנדרשות לפירוק החברה עד לסך 5,000 ש"ח".

 

24.          לאור התוצאה אליה הגענו ולפיה התקבל הערעור בחלקו בלבד, אין צו להוצאות בערעור זה.

 

 

ניתן היום, י"ט כסלו, תשס"ט (16 דצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

 

5129371עמירם רבינוביץ 54678313-577/07

5467831354678313

השופט עמירם רבינוביץ

 

השופט שמואל צור

 

השופטת רונית רוזנפלד

 

 

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש

 

נציג מעבידים מר אבי ברק

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר