משרדנו עוסק בתחום דיני-העבודה, ומייצג עובדים בעניין תביעה לפיצויי-פיטורים וזכויות אחרות.

ניתן לקבוע פגישת ייעוץ בטלפון 03-6091103

להלן דוגמא לפסק-דין בנושא התפטרות עקב מצב בריאותי

_____________________

בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב יפו

 

מספר תיק:

עב 007155/04

 

 

בפני: כב' השופטת נטע רות

28/07/2008

 

 

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב

נ.צ. גב' אפרת אלמוג

 

 

         

 

-

 

בעניין:

 

חיים בבילה

התובע

 

ע"י ב"כ עו"ד סער דוד

 

 

- נ  ג  ד -

 

אנפה בנייה ופיתוח בע"מ

 הנתבעת

 

ע"י  ב"כ עו"ד בכור שלמה

 

 

פסק דין

××××  רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום: פיצויי פטורים, דמי מחלה, הפרשות לקופת הגמל, תמריץ אי העדרות, בגדי עבודה, הפרשים בגין אובדן כושר עבודה ופדיון חופשה.

 

2.    תמצית העובדות אותם אנו קובעים על יסוד הראיות שהוצגו בפנינו הינה כדלהלן:

§         הנתבעת הינה חברה העוסקת בענף הבניה.

§         התובע הועסק בנתבעת כרצף החל מיום 1.6.01 ועד ליום 4.11.02.

§         ביום 4.11.02 לקה התובע בליבו במהלך עבודתו אצל הנתבעת באחד מאתרי הבניה. התובע פונה מהאתר לביה"ח ואושפז במחלקה לטיפול נמרץ.

§         עקב מחלתו נעדר התובע מעבודתו וזאת בהתאם לאישורי מחלה מיום 4.11.02 ועד 10.9.03.

§         עם סיום עבודתו של התובע לא שולמו לו פיצויי פטורים. זאת, לטענת הנתבעת מאחר והתובע לא המציא לה אישורים רפואיים אודות מצב בריאותו ולא איפשר לה [לנתבעת] להציע לו עבודה חלופית המתאימה למצבו.

§         במהלך תקופת עבודתו והחל מיום 1.11.01 בוטח התובע בפוליסת ביטוח מנהלים.

 

להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

××××  זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים

3.    התובע טען כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מלאים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים" או "החוק") מכוח סעיף 6 לחוק הנ"ל מאחר והוא התפטר לרגל מצב בריאותו.

הנתבעת טענה מנגד כי לא התגבשו התנאים המזכים בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק וזאת משום שהתובע נטש את מקום עבודתו ולא המציא לה מסמך רפואי המעיד על מצבו הרפואי ועל יכולתו התעסוקתית על מנת לאפשר לה להציע לו עבודה חילופית.

 

4.    אשר לדעתנו - נקדים ונציין כי סבורים אנו כי נסיבות סיום עבודתו של התובע מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים וזאת מהטעמים כדלהלן:

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע שני תנאים מצטברים אשר צריכים להתמלא על מנת שתקום לעובד המתפטר זכאות לתשלום פיצויי פטורים והם:

א.   העובד מתפטר עקב מצב בריאותו

ב.    היתה סיבה מספקת להתפטרות.

 

בנוסף, נקבע בפסיקה כי על העובד להודיע למעסיק טרם ההתפטרות על מצב בריאותו כמונע את המשך העבודה שעשה עד כה וזאת על למנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או על מנת לשנות את תנאי עבודה ולהשפיע בכך על שאר הנסיבות, כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. עם זאת נפסק - כי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים אינו קובע כי קבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך שאין למעביד אפשרות להציב את העובד בעבודה אחרת חרף התפטרותו.

ביה"ד הארצי לעבודה הדגיש כי בהטלת החובה על העובד להודיע למעסיק על מצב בריאותו אין כדי להוביל למסקנה לפיה עובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק, אלא רק עבודה ההולמת את כישוריו. כן נקבע, כי גם אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול ביה"ד את מצב בריאותו ואת תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות (ראה – ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838).

 

5.    בעניננו אין חולק על כך שהתובע המציא לנתבעת אישורי מחלה החל מיום 4.11.02 ועד ליום 4.12.03, כאשר באישורי המחלה שהתייחסו לתקופה שעד ליום 10.9.03 נכתב - כי התובע בלתי כשיר לעבודתו זמנית; דהיינו – התובע המציא לנתבעת אישורי מחלה המלמדים על כך כי הוא היה בלתי כשיר לבצע את עבודתו באופן זמני למשך כ-10 חודשים.

 

ביום 4.9.03 ניתן לתובע מכתב, החתום על ידי רופאה תעסוקתית, בו נכתב כי התובע כשיר לעבודתו במגבלות ובהמלצות כדלקמן: על התובע להמנע מהרמת משקל מעל 10 ק"ג ולעבוד 4 שעות ביום בלבד. אישור זה לא הומצא לנתבעת ומכאן טענתה בדבר העדר זכאותו של התובע  לתשלום פיצויי פיטורים. שכן, לגרסת הנתבעת לו היה מומצא לה אישור רפואי המגביל את התובע בהרמת משאות השוקלים מעל 10 ק"ג ולעבודה של 4 שעות ביום, היא היתה מאפשרת לו לעבוד במגבלות הללו.

 

6.    אנו סבורים – כי אין לקבל את טענתה של הנתבעת כי אכן היתה לה אפשרות של ממש להציע לתובע עבודה במגבלות כפי שפורטו באישור הרופא התעסוקתי. לטעמנו, שעה שעולה מהראיות כי אף לו היה העובד ממציא למעביד מסמך רפואי המציין את מגבלותיו הרפואיות, לא היתה למעביד אפשרות סבירה להציע לעובד תעסוקה חלופית במועד הרלבנטי, הרי שאין לזקוף את אי המצאת המסמך לחובת העובד באופן השולל את זכאותו לפיצויי פיטורים.

 

לטעמנו, על עקרון זה ניתן להסיק באופן אנלוגי מן ההלכה הפסוקה המתייחסת ליישומו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. הלכה הקובעת כי לצורך גיבוש הזכאות לפיצויי פטורים מכוח סעיף זה נדרש העובד להראות תחילה כי הוא פעל לשינוי הנסיבות המזכות לטענתו, בתשלום פיצויי פיטורים. זאת בסייג אחד והוא - אם הוכח להנחת דעתו של ביה"ד כי גם אם היה העובד מתריע על הנסיבות הנ"ל לא היה בכך כדי להועיל:

 

במקרה דנן, עולה מן הראיות כי בתקופה הרלבנטית לתביעה הועסק על ידי הנתבעת רצף אחד בלבד, כאשר לאחר שלקה התובע בליבו בחודש 11/02 דאגה הנתבעת להחליפו ברצף אחר משום שלא יכולה היתה להמתין עד שתתחוור סופית יכולתו התעסוקתית של התובע (ראה - עמ' 11 לפרוטוקול עדותו של מנהל הנתבעת, מר דוד גרף (להלן: "מר גרף") ש' 14-20).

 

יתרה מזו – מהראיות אף עולה כי נציגי הנתבעת לא התאמצו יתר על המידה להתענין בשלומו של התובע בתקופת מחלתו. דבר המלמד על חוסר נחיצותו בתקופה מושא המחלוקת ובלשון עדותו של מר גרף לאמור:

"ש. מ- 11/02 ועד 12/03 האם ראית את התובע כעובד שלך?

ת.   אני ביקרתי את התובע מספר פעמים בביה"ח וטבע הדברים שרחוק מן העין רחוק מן הלב, היו לי את העיסוקים שלי. אני לא פניתי לתובע לבקש ממנו אישורי מחלה. הוא גם לא פנה אלי לבקש עבודה או להציג אישורי מחלה.

...

ש.   כשאתה אומר שהתובע ניתק מגע אחרי שהביא אישורים רפואיים – האם ניסית לשאול אותו מה קרה, מתי הוא חוזר לעבודה?

ת.   לא ניסיתי. זה לא ענין אותי באותו רגע. הוא יצא למחלה. אני עסוק. אני לא שרותי סעד. אני לא מתענין בנשמות של אנשים".

(ראה עמ' 12 לפרוטוקול ש' 12-16; וכן ראה - עמ' 13 ש' 8-11)

 

מעבר לכך, בחקירתו הנגדית התבקש מר גרף לציין בפני ביה"ד מה היה טיבה של אותה עבודה חלופית אותה התכוון להציע לתובע לאור מגבלותיו הרפואיות. דא עקא, שמר גרף לא הציג בפני ביה"ד הצעה לעיסוק קונקרטי בו יכול היה התובע להשתלב בתקופה מושא המחלוקת. עובדה המעמידה בספק את הצהרתו הכללית והסתמית כי היה באפשרותו להציע לתובע עבודה חלופית ובלשון הפרוטוקול לאמור:

"ש. האם ב-12/03 אילו היה בא אליך ואומר שהוא רוצה להמשיך לעבוד היתה לך עבודה בשבילו?

ת.   אם היה בא אז ומבקש עבודה הייתי מסדר לו עבודה.

ש.   היה לך צורך או לא?

ת.   מה זה חשוב. הייתי מסדר לו עבודה. אם יש אצלי מקום אז אצלי ואם לא אצלי הייתי מסדר לו אצל חברים".

(ראה עמ' 12 לפרוטוקול ש' 18-23)

 

בנוסף, העיד מר גרף כי בענף הבניה לא נהוגה עבודה חלקית בהיקף של 4 שעות ביום וזאת לאור צרכי העבודה הלוחצים. בעדות זו יש גם כן כדי להטיל ספק ביחס לאפשרות המעשית שהיתה לנתבעת להציע לתובע עבודה חלופית ובלשונו של מר גרף לאמור:

"ש. ...

ת.   היו לי עובדים נוספים שעבדו חלקית, אבל לא באופן שיטתי.

ש.   בכל השנים כמה שנים אתה עובד כקבלן בנין?

ת.   12 שנה.

ש.   פעם אחת אתה זוכר עובד של 4 שעות, תן שם?

ת.   אין בענף הבניה עובדים שכירים על בסיס יומי שבאים לעבוד 4 שעות ביום. יש מקרים מיוחדים שאנחנו יכולים להתחשב במצבים".

(ראה עמ' 12 לפרוטוקול ש' 23-25; וכן ראה - עמ' 13 ש' 1-4)

 

7.    לאור כל האמור, מסקנתנו היא – כי במקרה דנן אין לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שהוא לא הציג לנתבעת את אישור הרופא התעסוקתי בדבר יכולת עבודתו המוגבלת. שכן, שוכנענו כי אף אם היה התובע מציג את האישור הרפואי הנ"ל, הרי שלא היה באפשרותה של הנתבעת להציע לו עבודה חלופית המתאימה למגבלותיו ובשים לב לכישוריו כרצף.

 

8.    מעבר לדרוש, יאמר – כי סבורים אנו שהנתבעת אינה רשאית לזקוף לחובת התובע את אי הצגת האישור של הרופא התעסוקתי אשר ניתן לו בחודש 9/02 וזאת אף נוכח העובדה שהנתבעת בהתנהגותה יצרה בפניו מצג כי היא [הנתבעת] ראתה את יחסיהם כיחסים שבאו לסיומם עקב מצב בריאותו של התובע:

כך יש להבין לדעתנו את עדותו של מר גרף בדבר חוסר הענין שביטאה הנתבעת בגורלו של התובע לאחר שלקה בליבו וכן את העובדה שהנתבעת הזדרזה וערכה לתובע "גמר חשבון" כבר בחודש 11/02 בלא להמתין להחלמתו.

 

9.    לאור כל האמור, אנו קובעים – כי במקרה דנן התובע התפטר מחמת מצב בריאותו בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פטורים.

אי לכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסכום הנתבע ובהעדר תחשיב נגדי מצד הנתבעת, בסך של 10,903 ש"ח וזאת על בסיס שכר קובע של 7,615 ש"ח ובגין תקופת עבודה של שנה, 5 חודשים ו- 4 ימים.

××××  זכאות התובע לתשלום דמי מחלה

10.  התובע עתר לתשלום דמי מחלה בגין 25.5 ימי מחלה ובגין 17 החודשים בהם עבד בנתבעת, כאשר לדבריו הנתבעת לא שילמה לו את פדיון ימי המחלה מאז האירוע הלבבי ועד החלמתו בהתאם לחוק דמי מחלה, התשל"ח – 1976 (להלן: "חוק דמי מחלה").

 

הנתבעת טענה מנגד כי התובע היה זכאי ל- 18 ימי מחלה בלבד. זאת, לשיטתה על בסיס הרישום שערכה חשבת השכר של הנתבעת, לפיו התובע הועסק 315 יום בלבד.

לדברי הנתבעת לתובע שולם עם תום עבודתו תשלום בגין 17 ימי מחלה, בהתאם לחוק דמי מחלה. זאת, בשים לב לכך שעל פי החוק התובע לא היה זכאי לתשלום עבור יום המחלה הראשון ואילו בגין ימי המחלה השני והשלישי היה זכאי לתשלום רק בגין מחצית דמי מחלה. בגין יתר ימי המחלה היה התובע זכאי לטענת הנתבעת ל- 75% משכרו היומי.

לגרסת הנתבעת, תשלום דמי המחלה מצא ביטויו בתלוש השכר לחודש 11/02, אף כי הופיע תחת הכותרת: "שכר יסוד" ולא - תחת הכותרת: "דמי מחלה".

 

11.  אשר לדעתנו יאמר – כי סבורים אנו שאין לקבל את גרסתה של הנתבעת ביחס להיקף ההעסקה של התובע. שכן, גרסה זו מבוססת על רישומים שנערכו בדיעבד בלא שהוצגו לביה"ד פנקס החופשה וכרטיסי הנוכחות שהופקו עבור התובע - כמסמכים שנערכו בזמן אמת. מסמכים שעל בסיסם חישבה הנתבעת לטענתה את מספר ימי העבודה של התובע (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול עדותה של מנהלת החשבונות בנתבעת, הגב' לאה אופיר ש' 15-24).

 

יתרה מכך, מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי הם אינם מתיישבים עם טענותיה של הנתבעת ביחס להיקף העבודה החלקי של התובע בחודשים מסוימים:

כך למשל, שולם לתובע סך של 3,000 בחודשים: 4/02 ו- 5/02, זאת על אף שלטענת הנתבעת בחודש 4/02 התובע הועסק 3 ימים בלבד ואילו בחודש 5/02 הועסק 4 ימים בלבד.

 

12.  לאור האמור ומשהנטל להוכיח את ימי ההעדרות של התובע מוטל על הנתבעת - אשר לא עמדה בנטל זה - הרי שאנו מקבלים את גרסת התובע, לפיה הוא הועסק 17 חודשים ברציפות.

משכך, בהתאם לסעיף 4(א) ו-2(א) לחוק דמי מחלה, היה התובע זכאי ל- 26 ימי מחלה ולשיעור דמי המחלה כדלקמן: בגין היומיים הראשונים היה התובע זכאי לתשלום בשיעור של 37.5% משכרו ובגין 24 הימים האחרים התובע זכאי לתשלום דמי מחלה בשיעור של 75% משכרו.

 

בהתאם לכך, התובע היה זכאי לתשלום בגין ימי מחלה בסך של 5,700 ש"ח (=(304 ש"ח X 37.5% X 2) + (304 X 75% X 24)). מסכום זה יש להפחית את התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע בחודש 11/02 בגין דמי מחלה וזאת מעבר לתשלום בגין 4 ימי עבודה שעבד - בסך של 3,600 ש"ח (=3,375 + 225).

אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשים בגין דמי מחלה בסך של 2,100 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 4.11.02 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

××××  זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה

13.  התובע טען כי לא שולם לו הסכום לו היה זכאי בגין ימי חופשה על פי חוק חופשה שנתית וזאת בגין 17 ימי חופשה (ראה - סע' 12 לתצהיר התובע).

הנתבעת טענה מנגד, כי התובע קיבל תשלום בגין 6 ימי חופשה בחודש 8/02 וכן טענה כי עם סיום עבודתו שולם לו תשלום נוסף בגין 6 ימי חופשה.

 

 

 

14.  אשר לדעתנו יאמר - כי אכן הוכח להנחת דעתנו שהתובע ניצל 6 ימי חופשה בחודש 8/02, כפי שעולה מתלוש השכר שהוצג לחודש זה. זאת, שעה שהתובע מצידו לא העיד בתצהירו כי הוא לא יצא לחופשה מעולם, לרבות בחודש 8/02. מכאן – שלא סתר את טענת הנתבעת לפיה הוא ניצל בפועל ימי חופשה בשכר בחודש 8/02.

בנוסף יאמר, כי מתלוש השכר של התובע ניתן ללמוד כי הוא אכן זוכה בתשלום בגין פדיון 6 ימי חופשה בחודש 11/02. פדיון אשר נרשם עקב טעות סופר, כנראה, כ"שכר יסוד" (על טעות רישומית זו ניתן ללמוד מכך שהשכר לו היה זכאי התובע בגין חודש זה היה בגין 4 ימי עבודה בלבד. מכאן – שאת יתר התשלומים שנרשמו כ"שכר יסוד" יש לזקוף על חשבון זכויות אחרות).

 לאור האמור, התוצאה היא כי התובע זכאי לתשלום בגין פדיון 5 ימי חופשה בלבד; דהיינו – התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה בסך של 1,520 ש"ח (=304 X 5).

××××  זכאות התובע לתשלום תמריץ אי העדרות ותשלום בגין בגדי עבודה

15.  התובע עתר לתשלום תמריץ בגין אי העדרות מכח סעיף 4 להוראות צו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות (להלן: "צו ההרחבה"), כאשר בתצהירו העיד כי על הנתבעת לשלם לו את התמריץ בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. כמו כן, עתר התובע לתשלום עבור ביגוד.

 

16.  אשר לדעתנו יאמר – כי נראה שיש לדחות רכיב תביעה זה של תשלום תמריץ אי היעדרות. שכן, התובע לא הניח את התשתית המינימלית להוכחתו משלא טען בתצהירו כי הוא לא נעדר מעבודתו וכי התקיימו בו התנאים המזכים בתמריץ (ראה - סע' 27-28 לתצהיר התובע).

 

17.  אשר לתביעה לתשלום בגין ביגוד, הרי שיש לדחות אף אותה בשים לב לכך שזכות זו אינה ניתנת לפדיון.

 

××××  זכאות התובע לתשלום הפרשות לביטוח מנהלים ולתשלום הפרשים בגין אובדן כושר עבודה

18.  התובע עתר במסגרת כתב התביעה לתשלום הפרשים לקופת הגמל. בהקשר זה טען התובע כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראות צו ההרחבה משלא הפרישה בגינו תשלומים לקרן פנסיה כאשר תחת זו ביטחה אותו בביטוח מנהלים באופן שהרע את מצבו בהשוואה לזה שהיה לו היה מבוטח בקרן הפנסיה.

 

אשר לדעתנו יאמר - כי  אף אם צודק התובע בטענה לפיה הנתבעת הרעה את מצבו, אזי שעדיין עליו הנטל להראות את גובה  הנזק שנגרם לו עקב כך, אם בכלל. דא עקא, שהתובע לא עמד בנטל זה.

כך למשל, התעלם התובע בתביעתו לתשלום הפרשים לקופת הגמל מן העובדה שהוא עתר בסעיף אחר בתביעתו לתשלום  פיצויי פיטורים. זאת, משהכליל שוב במסגרת רכיב תביעה זה עתירה לקבלת הפרשות בגין פיצויי פיטורים.

התובע בעתירתו לתשלום הפרשים לקופת גמל התעלם גם מן העובדה שההפרשות שביצעה הנתבעת לביטוח מנהלים נעשו על בסיס שכרו הכולל, שהיה גבוה משמעותית מן השכר התעריפי המופיע בצו ההרחבה. שכר תעריפי שעל פיו יש להפריש הפרשות לקרן הפנסיה.

 

סבורים אנו - כי משהתובע עותר לתשלום הפרשים לקופת הגמל, הרי שעליו מוטלת החובה לספק לביה"ד תחשיב מדויק של הנזק שנגרם לו וזאת לאחר ניכוי הסכומים הנדרשים. אל לו לתובע לצפות כי ביה"ד ישמש כלבלרו (ראה – ע"ב (ת"א) 5716/05 אוברבדין דמיטרי נ' חברה אפקט מוצרי מתכת בע"מ, ניתן ביום 2.11.06).

  סוף דבר

19.  לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

§           סך של 10,903 ש"ח בגין פיצויי פטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.11.02 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 2,100 ש"ח ימי מחלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.11.02 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 1,520 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.11.02 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 1,500 ש"ח בגין הוצאות משפט.

 

20.  המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

 

ניתן היום, כ"ה בתמוז, תשס"ח (28 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

 

נטע רות, שופטת

 

נ.צ. גב' אפרת אלמוג

 

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב

קלדנית: דפנה ענוה-רז

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר