בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
    ס"ע 30701-03-12
 


לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה    
נציג ציבור (מעבידים)  מר אורי מתתיהו

התובעת    כ. ק. 
ע"י ב"כ עו"ד אורי שאבי
-
הנתבעות    1. פאר.או.אי. בע"מ
2. ע.פ. אנטר יזמות וניהול בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסנת אהרוני-שלחון


פסק דין

    
1.    התובעת הועסקה על ידי הנתבעות כמעצבת של רשת חנויות ENTER.
תחילה הועסקה כעובדת שכירה ולאחר מכן כנגד חשבוניות. 
    התובעת הגישה תביעה להכיר בה כעובדת הנתבעות לאורך כל תקופת ההתקשרות ולשלם לה פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. 

2.    אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א.    הנתבעות הן חברות העוסקות ביבוא ושיווק ומכירה של מוצרים לעיצוב הבית ומתנות. לנתבעות יש חנויות בכל רחבי הארץ בשם "אנטר" המחוזקות על ידי זכיינים. 
ב.    התובעת הועסקה כמוכרת בחנות של הנתבעות בקניון עזריאלי, מיום 15/5/05.
ג.    במהלך העבודה למדה עיצוב פנים ובשלב כלשהו הועסקה כמעצבת, שכירה. 
ד.    החל מחודש יוני 2007 החלה להיות מועסקת כמעצבת של חנויות הרשת, כנגד חשבוניות מס. 
ה.    עבודתה התבצעה בחלקה עבור הנתבעות, עבורה שולם לה סך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ לחודש על ידי הנתבעות ובחלקה על ידי הזכיינים אשר שילמו לתובעת ישירות, כנגד חשבונית מס. 
ו.    הקשר בין הצדדים הסתיים בחודש פברואר 2012. 

3.    נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים. 

4.    יחסי עובד מעביד
    בתקופת ההעסקה הראשונה, משנת 2005, הועסקה התובעת כשכירה. 
    מחודש יוני 2007  החלה להיות מועסקת כנגד חשבוניות מס. 
    
על מנת לבחון את מעמדה של התובעת החל משנת 2007, יש לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים בהתייחס למבחנים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה ובחינת השאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. 
    המבחן שהתקבע בפסיקה בשנים האחרונות הוא המבחן המעורב, המשלב את מבחן ההשתלבות על הפן החיובי והשלילי וכן את מבחני המשנה. 
ראו לעניין זה ע"ע 300021/98 עו"ד טריינין נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז 433. 

5.    נבחן להלן את חומר הראיות בסוגיית קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

6.    תקופת העסקה
    מחומר הראיות עולה שיש לחלק את תקופת ההעסקה של התובעת, משנת 2005 עד שנת 2012, לתקופות מובחנות:
א.    מיום 15/5/05 ועד 9/06 – התובעת הועסקה כמוכרנית ואחראית משמרת, לפי שעות, כנגד תלוש שכר. 
ב.    מחודש 10/06 ועד 5/07 – התובעת הועסקה כמעצבת של הרשת, כשכירה, כנגד תלוש שכר. 
ג.    מחודש 6/07 ועד 2/12 – התובעת הועסקה כמעצבת של הרשת כנגד חשבונית מס. 

7.    הפן החיובי של מבחן ההשתלבות
    על פי מבחן זה יש לבחון האם התובעת השתלבה בעסקם של הנתבעים.

8.    מדובר ברשת חנויות המוכרת פריטים אופנתיים לעיצוב הבית.
לתובעת היה תפקיד מוגדר ברשת – מעצבת. 
    מלבדה לא הועסקה ברשת מעצבת נוספת. 
    לאור תחום העיסוק של הרשת, תפקיד העצבת הינו היה הכרחי לפעילות הרשת. 
העידו על כך עדיי הנתבעת, הן לגבי החשיבות של העבודה והן לגבי טיב העבודה. 
    התובעת הוצגה בפני לקוחות וספקים של הרשת, על ידי מנהלי הנתבעות, כמעצבת הרשת. כאשר נותקו היחסים בין הצדדים, קיבלו הספקים הודעה שהתובעת אינה מועסקת עוד כמעצבת.

9.    הפן השלילי של מבחן ההשתלבות
    במסגרת בחינה זו יש לבחון האם לתובעת היה עסק עצמאי משלה. 
    מחומר הראיות עולה כי במקביל למתן שירותי עיצוב לנתבעות, התובעת התקשרה ישירות מול הזכיינים של הרשת ונתנה להם שירותי עיצוב. עבור שירותים אלה קיבלה מהזכיינים תשלומים, אף כאן, כנגד חשבונית. 
    הנתבעת הציגה חשבונית אחת שנמסרה למרפאת שיניים. מעבר לכך לא הוכח שהיו לתובעת הכנסות מגופים אחרים שאינם קשורים לחנויות הרשת.    

10.    הנתבעת טענה שלתובעת היתה עובדת שכירה בשם מור. 
    בעניין זה הוצג מסמך שנשלח לזכיינים על ידי התובעת והגב' מור:
    "במהלך ראש השנה והחגים הקרבים תצורף למערך עיצוב החנויות מעצבת נוספת כך שינתנו שירותים משתי מעצבות לרשת – כ. ק. ומור שכטר. 
    
להלן השכר: כ100 ₪ לשעה + מע"מ + נסיעות בתחבורה ציבורית.
    במידה ואין תחבורה ציבורית הסניף ישלם למעצבת את נסיעותיה במוניות. 
    התשלום יתבצע בתום יום העבודה באמצעות צ'ק מזומן. 
    
הסניפים יתבקשו להיערך מראש בצורה הנ"ל. 
    צוות עובדים אשר יעמוד לרשות המעצבת במהלך כל עבודתה בסניף.
    הכנת מגוון הסחורה לחג כולל פריקתה מראש (פריקה מארגזים וברקוד). 
    כל העבודה הנדרשים לפי הצורך (סולם). 
    חלוקת החומרים העיצובים תעשה עד הגעתה של המעצבת לסניף. 
    
    תודה על שיתוף הפעולה. 
כ. ק.
   מור שכטר".


11.    עודד פאר העיד שהתובעת שילמה למור שכר. 
משהופנה לכך שהתובעת לא העסיקה עובדים טען "אולי העסיקה בשחור".
    מנגד, התובעת העידה שהגב' מור היא חברה שלה וכי היא הובאה לרשת על ידי התובעת, לבקשת מנהלי הנתבעת. לטענת התובעת, הרשת היא ששילמה למור שכר עבודה ולא התובעת.
    כך העידה התובעת:
"ש.    מי קבע שמור תרוויח 100 ₪ פלוס נסיעות?
ת.    מור הציעה וכתבנו מכתב והגשנו לאישור. 
ש.    זה לא אושר על ידי עופר ועובד?
ת.    מה שהם שילמו לי זה עניין אחר. מה שהם שילמו למור זה עניין שלהם".

12.    התובעת הציגה לנתבעות אישור מרואה החשבון שלה לפיו לא העסיקה עובדים. מעבר לכך לא הוכח שהיא זו ששילמה שכר לעובדת מור.

13.    התובעת קיבלה תשלום מהזכיינים, ישירות ולא דרך הנתבעת. בגין התשלום מסרה לזכיינים חשבוניות מס.
עובדה זו כשלעצמה אינה מאיינת קיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין הנתבעות, באשר אין מניעה שאדם יהיה שכיר של גוף אחד ועצמאי כלפי גוף אחר. 
ע"ע (ארצי) 300267/98 טויטו – מ.ש.ב הנדסת קירור ומיזוג אוויר בע"מ,  פד"ע לז 354 .

14.     התובעת העידה שסגרה את העסק מיד לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעות. מכאן חיזוק לטענתה כי לא היה לה עסק עצמאי וכי ההתקשרות כעצמאית נועדה רק לשם ההתקשרות עם הנתבעות ולא מעבר לכך.

15.    מבחן הפיקוח
חלק משמעותי מהעבודה בוצע בביתה של התובעת. התובעת העידה:

"...מכיוון שלא היה לי משרד מסודר בכל הממלכה של עופר ועודד וכל החומר העיצובי והגרפי היה אצלי במחשב, התבקשתי לעבוד מהבית".

    

לגבי שעות העבודה בבית, לא הובהר כמה זמן נמשכו. על פי עדות התובעת, עיקר הלחץ היה בתקופות לפני חגים.

החלק האחר של העבודה, במיוחד עבודת העיצוב עצמה, בוצע במשרדי הנתבעות ובחנויות של הנתבעות בקניון עזריאלי, במסגרת שעות עבודה מוגדרות. 
    על פי עדות התובעת, היתה מגישה לעופר פאר טבלה מסודרת איפה היא נמצאת כל יום. 
עוד העידה שנדרשה להמצא בחנויות בכל שבוע אך לא היו שעות קבועות ולא החתימה כרטיס.

    עופר פאר נשאל בענין זה והשיב:
"ש.    היה פיקוח על העבודה של התובעת?
ת.    אני לא אגיד שלא. היא כן היתה מודיעה לי לפעמים אבל כעקרון היא לא היתה בחורה קלה לניהול בטח שלא למנהלים שלי. הם נגשו אליי הרבה פעמים שאנסה לדבר איתה. 

ש.    עמ' 8 לתצהיר. "אדון לעצמה"?
ת.    היו את השלושה ימים הקבועים שהיא היתה צריכה להגיע והיתה צריכה להגיע בעשר והגיעה ב- 11 ואף אחד לא אמר לה שום דבר ואם היא עלתה לשתות קפה וסיגריה היא לא הודיעה לאף אחד. המנהלים שלי לא יכלו לנהל אותה. זה היה יותר הפוך. היו ימים קבועים אבל היא יכלה לשנות אותם אם היו לה בעיות אישיות. 

ש.    היא היתה צריכה לבקש אישור במקרה של שינוי ימים?
ת.    היא היתה צריכה לבקש אישור על השלושה ימים האלה. לפעמים שלא היו אישורים היא היתה מתקשרת יותר מאוחר שהיא לא יכולה להגיע היום ואז הייתי צריך לזרום עם זה. היא היתה יכולה להתקשר ולהגיד שהחליטה לעבוד מהבית כי היא צריכה לעבוד על המחשב הנייד למרות שאמרתי לה שהיא יכולה להביא את זה למשרד ולעשות את הגרפיקות שם. היא היתה עצמאית.

ש.    כמה שעות היא עבדה בימים שהיתה במשרד?
ת.    היתה מגיעה בעשר, עשר וחצי ויוצאת בסביבות ארבע. זה שש שעות. 

    לשאלת בית הדין – האם היא היתה צריכה להיות שלושה ימים במשרד אני משיב שלא במשרד אלא בחנויות. היא העדיפה לעבוד על המחשב הנייד מהבית ושהיא באה לעבוד בעזריאלי זה היה יותר בסידורים, בשטח, בחנויות. היא היתה מחלקת יום בסניף האחד ויום בסניף השני או יומיים. 
    לשאלת בית הדין – מה היתה הדרישה שלנו בעניין שעות אני משיב שזה היה אמור להיות עשר עד חמש, שלוש פעמים בשבוע. אם היו דברים מיוחדים אז אולי היא היתה נשארת שעה יותר ומחייבת אותי בחשבונית. הכוונה שהיא היתה עובדת עד שש ומוסיפה שעה בחשבונית. זה לא קרה הרבה. 

ש.    בכל התצהירים אתם אומרים שהיא עבדה ארבע חמש שעות ליום. האם זה נכון או לא?
ת.    זה נכון לגמרי. היה קשה לנהל. בפועל היה עשר עד ארבע". 

16.    מנהל החנויות בעזריאלי, רן שלזינגר, העיד שהתובעת היתה מגיעה לחנויות פעמיים שלוש בשבוע, לעיתים נשארה מהבקר עד הערב ולעיתים פחות. לדבריו, לא היה מנהל שלה אלא לכל היותר, היו מדברים בינהם לגבי העיצוב.

17.    סיכום האמור מעלה כי בכל הנוגע לעבודה במשרדים ובחנויות, היו לתובעת שעות עבודה פחות או יותר מוגדרות, מידיי שבוע וכי כאשר נשארה יותר שעות מהמוסכם, הנתבעות שילמו לה על כך. 
עוד עולה שהיתה דרישה מהנתבעות למסגרת עבודה מסוימת (אף שהנתבע עופר פאר מסר בכל פעם מסגרת שעות שונה) וכי כאשר התובעת ביקשה לשנות מהמסגרת, כגון לשנות יום, היתה מתקשרת ומודיעה.
מסגרת שעות קבועה היא אחד הסממנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד. דב"ע מח/ 3-137 תמר אדר נ' פרסום מלניק בע"מ פד"ע יא 144.

18.    כאשר נדרש סיוע לתובעת בביצוע העיצוב בפועל, הרשת היתה מספקת עובדים שכירים שלה:

"ש.    האם כתוצאה מכל שהתובעת היתה מגיעה, היית מזמן עובדים נוספים שיעזרו לה ולכן היית צריך את האישור?
ת.    כן. לא תמיד אבל הרבה פעמים כן. בסידורים יותר גדולים היינו מביאים עוד צוות למשמרת וזה היה עולה לנו הרבה כסף".


19.    מבחן השירות האישי
    התובעת היתה המעצבת היחידה של הרשת. 
    התובעת נדרשה לפני כל חג למסור לרשת סקיצות של עיצוב לחג הקרוב. הדרישה היתה מהתובעת עצמה ולא מגורם אחר כשלהו.
    לא הוכח כי הנתבעת קיבלה שרותי עיצוב מגוף אחר כלשהו. עוד לא הוכח שכאשר התובעת לא יכולה היתה לעבוד, ניתנו השרותים על ידי מישהו אחר מטעמה.

20.    היקף משרה
    שכרה של התובעת כעובדת שכירה, בתפקיד מעצבת, עמד על 5,458 ₪ למשרה מליאה (תלושי שכר לשנת 2007).

21.    עם תחילת ההתקשרות כעצמאית, שולם תשלום כנגד חשבונית סך ממוצע של 6,104 ₪ לחודש, עבור משרה חלקית.

לגבי השעות שעבדה מהבית, לא הובא כל פירוט למעט עדותה של התובעת לפיה בתקופה של חגים היתה עומס עבודה רב יותר.
    לגבי השעות שעבדה בחנויות, הנתבעת טענה שמדובר בשלושה ימים, ארבע חמש שעות ליום. 
    מנגד, עופר פאר העיד:
"היא היתה מגיעה בעשר, עשר וחצי ויוצאת בסביבות ארבע, זה שש שעות"

ובמקום אחר טען לשבע שעות:
"... זה היה אמור להיות עשר עד חמש, שלוש פעמים בשבוע".

התובעת העידה שהיקף העבודה היה משתנה. בחגים עבדה הרבה יותר והיתה יותר זמן בחנויות ובתקופה שלא היו חגים – פחות.

22.    הובהר כי חל שינוי משמעותי באופן העבודה בין התקופה שהיתה שכירה לתקופה שהתובעת הועסקה כעצמאית.
בתקופה שהועסקהכשכירה, התובעת עבדה במשרה מליאה, עם פיקוח מלא של מנהליה, החתמת כרטיס נוכחות ועוד.
מאידך, בתקופה שהועסקה כעצמאית היה עליה פיקוח פחות צמוד. הדרישה היתה שתבצע את העבודה. 
על השעות שעבדה מביתה לא היה כל פיקוח. 
על השעות שעבדה בחנויות היה פיקוח מעצם הנוכחות של עובדי הנתבעות במקום, אך התובעת לא החתימה כרטיס, יכולה היתה להכנס ולצאת כרצונה ולעבוד בשעות גמישות.

23.    כלי עבודה
    התובעת עשתה שימוש במחשב אישי שלה. מעבר לכך לא הובאו לראיות באשר לכלי העבודה ואביזרי העיצוב.

24.    תלות כלכלית
מחומר הראיות עולה תמונה ברורה ולפיה לתובעת היתה תלות כלכלית מליאה בנתבעות.
לתובעת לא היה לעסק עצמאי לפני שהחלה לעבוד אצל הנתבעות ואף לא במקביל לעבודתה בנתבעת או לאחר מכן.
התובעת אמנם קיבלה תשלומים בנוסף מזכיינים של הרשת אך ברור הוא שתשלומים אלה שולמו לה מכח ההתקשרות בינה לבין הנתבעות וכי לולי אותה התקשרות, היו הזכייים מקבלים את השרותים ממעצב/ת אחר/ת, בהתאם להנחיית הרשת.
ראו ע"ע (ארצי) 511/06 שיף – רשות השידור, (7.9.2008)

25.    ביוזמת מי היתה ההתקשרות כנגד חשבונית
    מהראיות עולה כי בשנת 2007, כאשר התובעת כבר משמשת בתפקיד מעצבת, החלו הצדדים להתקשר כנגד חשבוניות מס. 
    על פי עדות הנתבעת, בוצע לתובעת גמר חשבון ושולמו לה דמי הבראה (תלוש יוני 2007). 
טענת הנתבעות לביצוע "גמר חשבון" ביוני 2007, נדחית.
    מדובר בחודשי הקיץ ולכן הגיוני ששולמו דמי הבראה בחודש זה דוקא.
    בנוסף, במסגרת גמר חשבון היתה הנתבעת אמורה לשלם לתובעת פדיון חופש אך לא שולם דבר ברכיב זה.
    עוד ובנוסף, לתובעת לא שולמו פיצויי פיטורים בעת הפסקת ההתקשרות כשכירה והמעבר לעצמאית. אף אם התובעת היא זו שדרשה לעבור להיות עצמאית, לא סביר שהסכימה לוותר על תשלום פיצויי פיטורים בעת המעבר.

26.    התובעת טוענת כי היוזמה להעסקתה כנגד חשבוניות היתה של הנתבעת, לאור העובדה שגם המעצבת שהועסקה לפניה, הועסקה כעצמאית. 
    מנגד, הנתבעת טוענת שהיתה זו יוזמה של התובעת, אשר חבר שלה יעץ לה שדרך העסקה זו כדאית יותר. החבר לא זומן למתן עדות. הנתבעת אף לא נקבע בשמו.

27.    נדגיש כי לטעמנו אין משמעות רבה לשאלה מי יזם את המעבר לחשבוניות מס, האם התובעת או הנתבעת, זאת לאור המובהקות של קיומם של יחסי עובד ומעביד לפי כל המבחנים כמפורט לעיל. 

28.    עוד ובנוסף, שאלת היוזמה יכול שתשקול ככל שנטענת טענת השבת הסכומים. 
    טענה כזו לא הועלתה על ידי הנתבעת ולכן הכרעה בסוגיה אינה הכרחית 


29.    סיכום – יחסי עובד ומעביד
    צירוף כל האמור לעיל מעלה כי מרבית המבחנים מצביעים על כך שהתקיימו  יחסי  עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבעת וכי התובעת זכאית לזכויות מכוח העסקתה כעובדת שכירה. 

30.    נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד
    במסגרת תפקידה כמעצבת, נדרשה התובעת להגיש, לפני כל חג, שתיים שלוש סקיצות. לדבריה כדי "שיהיה ממה לבחור".
    לישיבה שנועדה להכנה לחג הפסח,  בסוף חודש ינואר 2012 הביאה התובעת סקיצה אחת בלבד. 
    התובעת אישרה שניתנה לה ארכה להצגת סקיצות נוספות. 

31.    הנתבעות טוענות שהתובעת דרשה העלאת שכר מ- 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ ומשלא נעתרו לבקשתה, עשתה "שביתה איטלקית" ובין השאר, הציגה סקיצה אחת במקום שלוש סקיצות. 

    התובעת אישרה שהיתה שיחה עם עופר פאר בנוגע לשכר, לאור גידול משמעותי במספר החנויות של הרשת ורצון של הנתבעות שהתובעת תהיה מעצבת של כל חנויות הרשת.
    ראיה לגידול המשמעותי במספר החנויות נמצאת בעדות רן שלזינגר שהעיד שהיו חמש שש חנויות בשנת 2006 לעומת כ- 20 חנויות בשנת 2012.

לדברי התובעת, בסופו של דבר עופר פאר הסכים לשלם 7,000 ₪ במקום 5,000 ₪ ואילו היא מצידה, הסכימה להשאר שכן ידעה שתקופת החגים מתקרבת ובתקופה זו היא מרוויחה שכר גבוה יותר. לדבריה, החליטו לערוך שיחה נוספת כשהחגים יסתיימו. 
    התובעת אישרה שבסמוך לאחר אותה שיחה, בישיבת הערכות לקראת החגים, הכינה סקיצה אחת במקום שלוש שהיתה אמורה להכין. לטענתה היתה עמוסה בעבודה ולא הספיקה. 

32.    הנתבעת טענה שבעקבות אותה ישיבה נקבעה פגישה נוספת שאליה התובעת היתה אמורה להביא סקיצות נוספות אך לא הביאה. 
התובעת טענה שלאחר שהציגה סקיצה אחת, ישבה עם עודד פאר ופיתחו את הסקיצה וכי לא נדרשה להביא סקיצות נוספות. 
    מאידך, אישרה שנדרשה להביא "דברים נוספים מעבר לסקיצות המדוברות" לרבות "עוד עבודות גרפיות ובפרסומות לחנות באילת" אך לא הביאה. 
    בכך יש תימוכין לטענת הנתבעת כי התובעת האטה את קצב העבודה, ככל הנראה עקב אי שביעות רצון מהסיכום בנושא השכר. 

    בפגישה הנוספת, שאליה היתה אמורה להביא סקיצות נוספות ולא הביאה,  נכחו התובעת וכן עודד פאר ועופר פאר. התברר שהטונים עלו, היו צעקות, של התובעת על האחים פאר ושלהם עליה. 
    
33.    לכתב ההגנה צרפה הנתבעת מסמך שנכתב על ידי עופר פאר בסמוך לאחר הפגישה ביום 25/1/12 כך נכתב:
    "סיכום פגישה : נוכחים עופר ו-כ.
    פגישה בתאום של כ. נערכה במשרדי בעזריאלי.
    כ. ביקשה להעלות את תעריף השירותים שלה מ- 5,000 ₪ + מע"מ ל- 10,000 ₪ + מע"מ. במיידי הוסבר לה על ידי שלחברה אין את התקציב הזה ושזה ממש מגוחך לדרוש להכפיל את התעריף שלה ואם אפשר לדבר אולי על סכום קטן יותר. כ. כעסה מאוד. טענה שאני מעליב אותה והיא לא מוכנה להתמקח. לכן הייתי צריך להסביר לה שזה פשוט בלתי אפשרי ולכן הוסכם לפי בקשת כ. להמשיך את שירותיה עד לאחר חג הפסח תאריך 6/4/12 ואז היא תפסיק את שירותיה לרשת".

    
    במסמך זה אין תעוד להסכמה לשלם 7,000 ₪, כטענת התובעת, אך יש בו הודאת בעל דין של הנתבעות, כי סוכם על סיום ההתקשרות לאחר חג הפסח.


34.    לאחר אותה פגישה, התקשר עופר פאר לתובעת.
    לטענת התובעת, בשיחה אמרה לו שהיא מבקשת יום כדי להרגע. 
    לדבריה, לא הבינה מהשיחה האם היא מפוטרת או לא. 
    כך העידה:
    "ש.    מהמילים צאי לי מהמשרד הסקת שפיטרו אותך?
ת.    הסקתי מזה שהמחשבה הראשונית היתה שכן שעודד פאר בצורה בוטה מפטר אותי. 

ש.    האם עופר התקשר אלייך אחרי חצי שעה ושאל היכן את?
ת.    כן.

ש.    זאת אומרת שכבר אחרי חצי שעה ידעת מהשיחה עם עופר שלא פוטרת. האם הוא אמר לך שלא הבנת נכון את עודד פאר?
ת.    זה לא בדיוק נאמר ככה. השיחה הזאת התבצעה יותר להרגיע את העניינים כי עודד פאר השתולל שם. אני נבהלתי ויצאתי בבכי ובהלה. כשעופר התקשר זה היה להרגיע את העניינים ושאל איפה אני. לא הבנתי מהשיחה הזאת אם אני מפוטרת או לא. 

ש.    האם בשיחה הזאת אמרת לעופר שאת מעוניינת לקחת פסק זמן?
ת.    דובר על אותו יום. אמרתי שאני צריכה זמן להרגע. 
ש.    זאת אומרת שהוא אמר לך שתחזרי. אחרת למה את צריכה זמן להרגע?
ת.    הוא לא אמר לי כזה דבר. אמרתי שאני צריכה פסק זמן לעצמי. 

    לשאלת בית הדין אני משיבה שאמרתי שאני צריכה זמן להרגע ואח"כ נדבר".

35.    עופר פאר הצהיר שבשיחה אמר לה שאין כל כוונה להפסיק את ההתקשרות ואילו היא זו שצעקה ואמרה שאינה מעוניינת להמשיך ולעבוד. 
בעדותו אמר:
"ת.    כן הייתי איתה בקשר בטלפונים. דיברתי איתה שעתיים אחרי להרגיע ולראות איפה היא נמצאת ולנסות להסביר וקיבלתי רק צעקות וניתוק טלפון. בטלפון השני שעשיתי אחרי כמה ימים כדי לתת לה להרגע היא הודיעה לי שהיא נמצאת באילת עם חברים , הסברתי לה שהחג מתקרב ואני צריך תשובות אם היא איתנו או לא ואז קיבלתי תשובה שהיא תהיה מוכנה לעשות את סניף אילת אם אשלם לה את כרטיס הטיסה וההוצאות אבל היא מאוד פגועה ולא יודעת אם תוכל לעשות את יתר הסניפים. זה שבוע לפני החג ולא יכולתי לקבל את התשובה הזאת. 

ש.    היו גם מסרונים?
ת.    יכול להיות. 

ש.    למה לא אפשרת לה את סניף אילת לגרום לעצמך פחות נזק?
ת.    זה היה שבוע לפני החג והייתי צריך להגיע מהר מאוד להחלטות והצוות יצא והיא לא נתנה לי שום תשובות חוץ מזה שהיא נפגעה ושיחות לא נעימות. הרגשתי שאני לא יכול לסמוך על זה". 

36.    מחומר הראיות עולה כי התובעת נסעה, על דעת עצמה, לאילת. על פי עדותה, נסעה ביום 3/3/12. 
    בעדותה טענה התבועת שנסעה "באותו שבוע" של השיחה המדוברת.
מהראיות עולה שהשיחה היתה ב- 25/1/12 והתובעת, לדבריה, נסעה לאילת ב - 3/3/12, למעלה מחודש לאחר מכן.
בכל אותו פרק זמן לא הוכח שהיה קשר בין הצדדים.

37.    התובעת יצרה קשר עם עופר פאר והודיעה שהיא באילת ומוכנה לעצב את החנות באילת. 
הנתבעת לא אפשרה לתובעת לעצב את החנות באילת ונתנה הוראה לעובדים שלא להכניס אותה לחנות.
    עופר פאר נשאל מדוע לא אפשר לתובעת לעצב את החנות באילת וטען בתשובה שהתובעת העלתה דרישות לגבי המשך העסקתה ברשת וכן כי הסכימה לעצב רק את החנות באילת ולא ביצעה את כל שאר המטלות שהיה עליה לבצע ולא יכול היה להסכים לכך. 
    בסופו של דבר, התובעת לא עיצבה את סניף אילת ומאז היחסים בין הצדדים למעשה נותקו. 

38.    התובעת נשאלה מדוע הגיעה על דעת עצמה לאילת והשיבה:
    "מאוד קיויתי שאני לא מפוטרת עדיין ושאקבל את העבודה. זו הפרנסה שלי".

39.    סיכום חומר הראיות מעלה כי התובעת הוכיחה שניתוק היחסים בין הצדדים, בסוף ינואר 2012, היה ביוזמת הנתבעת. 
    ראשית, הפגישה שבה היתה אמורה להביא סקיצות לחג, הופסקה ביוזמת עודד פאר לאחר שכעס וצעק על התובעת עד שלדבריו, הפסיק את הישיבה. 
    עודד פאר נשאל האם לאור ההתנהגות של התובעת, רצה להפסיק את העסקתה. 
בתשובתו (עמ' 23 ש' 1) אמר שלא היתה לו הזדמנות להגיד לתובעת שהיא מפוטרת שכן היא יצאה מהחדר ובנוסף אמר "היא בכלל לא עובדת. איך אני יכול לפטר אותה".
מכאן תימוכין לכך שבעת הפגישה, התכוון עודד פאר להפסיק את ההתקשרות עם התובעת.
כזכור, מדובר על פגישה מסוף ינואר 2012. 

40.    בסיכום הפגישה, ערך עודד פאר תרשומת של הדברים בזמן אמת. על פי התרשומת, סוכם שהתובעת תמשיך לעבוד עד לאחר הפסח ולאחר מכן – תפסיק. אמנם העדים לא התייחסו למכתב זה בעדותם, אך מהמסמך עולה שהוסכם באותה פגישה על סיום ההתקשרות. 

41.    בהמשך, התקשר עופר פאר לתובעת ושוחח עימה מספר פעמים. 
    התובעת טוענת שבשיחות לא הבינה אם היא מפוטרת או לא. עופר פאר אישר זאת. שהרי, לו הנתבעת רצתה בהמשך העסקתה של התובעת, מדוע לא תאמה איתה את המשך ההתקשרות, המשך עבודת העיצוב לרבות הנסיעה לאילת, אשר היתה חלק מהלו"ז של התובעת. 
    
42.    הנתבעת לא פנתה לתובעת במכתב כלשהו, בין לאחר השיחה שהופסקה ביוזמת עודד פאר ובין לאחר שהודיעו לה שלא מעוניינים שתעצב את החנות באילת. 
        עודד פאר נשאל כל כך והשיב:
    "... מדוע לא שלחנו לה מכתב אחרי הפיצוץ שלפיו היא לא מפוטרת או לא הפסקנו את ההתקשרות איתך ונא לחזור לעבודה אני משיב שאם זה עובד שלי, אז ברור שזה הנוהל. אבל היא נותנת שירותים והרבה פעמים אני עובד עם נותני שירותים חודש אחד ואח"כ חודשיים לא וכו' וזה לא כזה קריטי".

    עדותו זו תמוהה, לאור העובדה שעל פי עדויות עדיי הנתבעת, התקופה המדוברת היתה תקופה מאוד לחוצה, לפני חג, כאשר סניף אילת עומד על הפרק. בנוסף, בשונה מעצמאים אחרים, במקרה של התובעת הוכח שההתקשרות היתה מידי חודש בחודשו, באופן רציף וללא הפסקות. 

43.    אף אם התובעת האטה את קצב העבודה בשל אי העתרות לבקשתה להעלאת שכר, כטענת הנתבעות, עדיין אין זאת אומרת שהתפטרה. מחומר הראיות כפי שהוצג בפנינו אנו קובעים שהנתבעות הן שהפסיקו את ההתקשרות עם התובעת.

44.    על כל האמור לעיל נוסיף כי בחלוף תקופה, בחודש מרץ 2012 התובעת התייצבה במשרדי הנתבעת ושם נמסר לה מכתב, מיום 13/3/12 בו נאמר:

    "בהמשך לבקשתה של הגב' שבנדון הרינו לאשר כי חברת ENTER  אינה מעוניינת לשכור את שירותיה של הגברת כאמור".

45.    הנתבעת טענה שהתובעת ביקשה את המכתב לצורך לימוד קורס ורק מתוך רצון טוב, נמסר לה המכתב. 
    התובעת נשאלה על כך והשיבה:
    "ש.    לאיזו מטרה הגעת למשרד במרץ?
ת.    כיוון שהיה לי ברור שזה לא סתם ריב או פיצוץ אלא פוטרתי והתבקשתי להעביר את החומר למעצבת האחרת. הגעתי לבקש מכתב פיטורים.

ש.    האם ידעת מראש?
ת.    כן. קבעתי עם עופר פאר.

ש.    מי היה נוכח ביום שהגעת?
ת.    עופר פאר וסועת. אני לא יודעת מי עוד. אני לא יודעת אם את הייתי נוכחת.

ש.    האם עודד היה נוכח?
ת.    לא. אחרי אילת היו שתי פגישות, פגישה ראשונה קבעתי עם עופר פאר לבקש מכתב פיטורים. הפגישה השניה קבענו שאגיע לקבל מכתב פיטורים. בפגישה השניה את היית נוכחת.

ש.    מי הכתיב לסועד את נוסח המכתב?
ת.    אני מניחה שאת. זה תוקן פעם אחת. 

ש.    האם עלתה טענה ממך שהגעת לקבל מכתב למשרד העבודה לקורס מחשבים?
ת.    הגעתי לקבל מכתב פיטורים. 

ש.    דיברת על קורס מחשבים. אמרת לעופר שאת צריכה את המכתב לצורך משרד העבודה?
ת.    אני חושבת שכן כי עלו לי כל מיני רעיונות והייתי צריכה מכתב פיטורים". 

46.    קיומו של מכתב פיטורים, מחזק את המסקנה שהיחסים בין הצדדים הסתיימו ביוזמת הנתבעות וכי אין מדובר בהתפטרות. 

47.    משקבענו לעיל שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, הרי שבעקבות הפיטורים, זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 

48.    התובעת חישבה את פיצויי הפיטורים על פי השכר הממוצע בשנה האחרונה להעסקתה – 6,104 ₪. 
    מכיוון שהתובעת הועסקה בתקופות עבודה שונות ומובחנות ובתפקידים שונים, יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי השינוי במשרה, כפי שיפורט להלן:
א.    עבור התקופה 5/05 עד 9/06, עת הועסקה כשכירה על פי שעות, יש לחשב לפי ממוצע השכר לתקופה 10/05 עד 9/06 (2,777 ₪) סה"כ 3,702 ₪. 
ב.    עבור התקופה 10/06 עד 5/07 לפי שכר חודשי (5,458 ₪) סה"כ 3,689 ₪. 
ג.    עבור התקופה 6/07 ועד 2/12 לפי תעריף ממוצע (6,104 ₪) סה"כ 28,485 ₪. 

49.    לאור האמור, התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסך 35,876 ₪. 
    כן זכאית לדמי הודעה מוקדמת בסך 6,104 ₪. 

50.    דמי הבראה
    התובעת דורשת תשלום דמי הבראה עבור שנתיים אחרונות, לפי משרה מלאה. 
    מחומר הראיות עולה שהתובעת לא הועסקה במשרה מלאה. 
    התובעת בעדותה מאשרת שלא עבדה במשרה מלאה אלא בשעות גמישות. 
    מנגד, בעדות הנתבעות התגלו סתירות באשר להיקף המשרה שנדרש מהתובעת. ברור שאין מדובר בשלוש פעמים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם, כפי שטוענת הנתבעת בסיכומים, שעה שהעד מטעמה עופר פאר העיד אחרת.

51.    לאור האמור, יערך החישוב לפי 3/5 משרה, שהם שלושה ימי עבודה בשבוע. 

52.    התובעת זכאית לדמי הבראה בסך 3,066 ₪ שהם 3/5 מהסכום המלא עבור שנתיים. 

53.    פדיון חופש
    התובעת זכאית לפדיון עבור שלוש שנים ועוד שנה נוכחית, סה"כ 4 שנים. 
    בהתאם לוותק של התובעת, זכאית לפדיון חופש עבור 34 ימים לפי תעריף 277 ₪ (כפי שתבעה בסיכומים), סה"כ 9,418 ₪. 

54.    הפרשות לקרן פנסיה
    התביעה ברכיב זה מתקבלת בהתאם לחישובי התובעת. על הנתבעת לשלם לתובעת 6,074 ₪. 

55.    החזר נסיעות
    התובעת לא הוכיחה שהוציאה הוצאות נסיעה לצורך העבודה. 
    התובעת לא הוכיחה מה שיעור ההוצאות שהוציאה. 
    התובעת דרשה תשלום לפי 200 ₪ לחודש אך הובהר שלא הגיעה למשרדי  הנתבעות מידי יום ביומו ולכן אינה זכאית לתעריף דמי נסיעות מלא.    
    לאור האמור, בהעדר הוכחה, התביעה להוצאות נסיעה נדחית. 

56.    התביעה שכנגד
    משקבענו שהפסקת ההתקשרות היתה ביוזמת הנתבעות, התביעה לחיוב התובעת בדמי הודעה מוקדמת, נדחית.
    
57.    עילות התביעה האחרות מתייחסות לנזקים שנגרמו לנתבעות, לטענתו, עקב כך שהתובעת חדלה באופן חד פעמי לעבוד ועקב כך שלא העבירה "סמלים" שהיו ברשותה והנתבעת נדרשה לשכור שירותיה של גרפיקאית ששחזרה את הסמלים. 
    בתצהירים של עופר ועודד פאר הבהירו שהתובעת החזירה את הסמלים מיד כשחזרה מאילת (סעיף 9 לתצהירים) וכן כי הבהירה, כאשר התקשרו וביקשו את הסמלים, שלא לקחה איתה את המחשב הנייד.     

58.    לא מצאנו לנכון לחייב את התובעת בתשלום פיצויים לנתבעות ובמיוחד לא בסכומים שנתבעו.
מהראיות עולה שהנתבעות לא שלחו לתובעת מכתב, בעקבות הפגישה ב 25/1/12 ולא הבהירו במפורש האם היחסים בין הצדדים נמשכים אם לאו. לו היו עושים כן, היתה התובעת יכולה להגיב בזמן אמת האם היא מתפטרת ואז היה די זמן לשכור מעצבת אחרת במקומה או שמא חוזרת לעבודה סדירה.
הדברים הושארו עמומים, על ידי שני הצדדים. לכן, אין זה נכון לדרוש מהתובעת לפצות את הנתבעות על נזקים שנגרמו להם.
מבלי לגרוע מהאמור יצויין שהנתבעות לא הוכיחו את סכומי הנזק וכן לא הוכיחו שיש להשית את כל הנזק על התובעת.

59.    לאור האמור, התביעה שכנגד נדחית.

60.    סוף דבר
    התביעה מתקבלת.
הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לתובעת:
א.    פיצויי פיטורים בסך 35,876 ₪.
ב.    דמי הודעה מוקדמת בסך 6,104 ₪.
ג.    דמי הבראה בסך 3,066 ₪.
ד.    פדיון חופש בסך 9,418 ₪.
ה.    פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 6,074 ₪.

61.    כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

62.    בנוסף ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 12,000₪, צמודים כחוק מהיום.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, 26/5/14 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. 



        
נציג ציבור מר מתתיהו        הדס יהלום, סגנית נשיאה






התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר