בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ס"ע 3868-09-11

בפני: כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נציג ציבור (עובדים) מר גדעון הבר נציג ציבור (מעסיקים) מר רענן גילאון

התובעת ש. מ.

ע"י ב"כ עו"ד אורי שאבי

הנתבעת בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד גיא אבידן

פסק דין

פתיח
1. עניינו של תיק זה בשאלה אם התובעת פוטרה בשל הריונה.
2. מטעם התובעת העידו היא עצמה ובעלה, מר ליאור פיומי. מטעם הנתבעת העידו מר שלומי דאובר, גב' אורית דאובר וגב' רוני כהן.
3. להלן עובדות הרקע:
א. הנתבעת - בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ - הינה חברה פרטית לשירותי קידום מכירות ושיווק, בבעלותו של מר שלומי דאובר ובניהולו.
ב. התובעת, גב' ש. מ. החלה עבודתה בנתבעת ביום 31.1.11, כאחראית על מסד הנתונים (סעיף 5 להסכם העבודה). הממונה עליה הייתה גב' רוני כהן, מנהלת המטה.
ג. התובעת עבדה במשרה מלאה, ושכרה החודשי עמד על סך של 5,500 ₪.
ד. התובעת הוחתמה על הסכם עבודה אישי לפיו עבודתה הינה לתקופת עבודה בלתי קצובה (נספח ב' לתצהירה - סעיף 19); על אף זאת, התובעת אישרה בהגינותה כי התקבלה על מנת להחליף עובדת שיצאה לחופשת לידה (סעיף 22 לתצהירה).
ה. בסמוך לאחר תחילת עבודתה הודיעה התובעת כי היא מתחתנת; החתונה נערכה ביום 5.4.11 ולצורך ההכנות אליה יצאה התובעת לחופשה מאושרת בת 10 ימים.
ו. במחצית חודש אפריל 2011 או בסמוך לכך סיפרה התובעת לממונה עליה - גב' כהן - כי היא בהיריון (סעיף 6 לתצהירה, שלא נסתר).
ז. התובעת סבלה בתחילת ההיריון מהקאות מרובות ובחילות; פנתה עקב כך לחדר המיון ביום 8.4.11; ונעדרה מעבודתה על סמך אישורי מחלה בימים 10.4.13 (על סמך אישור שמתייחס ל - 4 ימים אך לפי עדותה נעדרה יום אחד בלבד), 5.5.11, 8.5.11, 9.5.11 וכן 22-25.5.11 (או חלקם שכן לפי עדות התובעת ניצלה סך הכול חמישה ימי מחלה בלבד; נספחי ג' לתצהירה).
ח. ביום 8.5.11 התנהלה שיחת טלפון בין התובעת לבין הממונה עליה גב' כהן, אשר הוקלטה על ידי שני הצדדים (תמלילים הוגשו כנספח ז' לתצהיר התובעת ונספח א' לתצהיר גב' כהן). להלן הדברים העיקריים שנאמרו בשיחה זו (הציטוט הינו מנספח ז' לתצהיר התובעת שכן הקלטתה של גב' כהן לא נערכה מתחילת השיחה ואף הובאה בקיטועים; להלן - התמליל):
"התובעת: ... אני ממש לא מרגישה טוב... קיבלתי הפניה למיון כי התחלתי להקיא דם... אני ממש מתנצלת שאני גם לא כל כך יכולה לדבר... ואני שולחת אנשים והבנתי שאת כועסת... לפעמים אני לא יכולה להתגבר על זה גם אם אני רוצה, זה לא שאני עושה לך בכוונה... קיבלת רושם מוטעה ממני, העבודה כן חשובה לי, אני לא רוצה לאבד את מקום העבודה שלי בגלל ההיריון.
גב' כהן: במקום העבודה שלך, את בחיים לא תאבדי אותו בגלל ההיריון... את יודעת בדיוק מה אופי העבודה שלך, אופי העבודה שלך הוא משהו שצריך לעשות ברמה היומיומית... כל יום שאת לא מגיעה יוצר פיגור והפיגור הזה יוצר אי דיווח והאי דיווח הזה יוצר בעייתיות מול הלקוחות, זאת הבעיה...
התובעת: ... נוצר לי מצב ממש לא נעים, כלום באמת לא היה מתוכנן... הריון זה לא מחלה, מחר מחרתיים זה יחלוף לי... את קיבלת ממני רושם מוטעה, אני חרוצה ואני מסורה ואני אחראית... גם אם אני לא מתקשרת אישית זה בגלל שיש לי בחילות מאוד חזקות...
גב' כהן: אני רוצה שדבר אחד יהיה מאוד ברור, אף אחד לא מפטר אותך ובטוח שלא בגלל ההיריון... הכעס שמגיע הוא כי אני העסקתי אותך לתקופה של עד שסוזי תחזור מחופשת הלידה, ומרגע שהעסקתי אותך... פה את רוצה להתחתן, את לוקחת עשרה ימים, פה פתאום יש לך רופא, את הולכת באמצע היום ואת לא חוזרת... את גם צריכה להבין את המקום שאנחנו עומדים בו והמקום שאנחנו עומדים בו הוא מקום עבודה שאנחנו צריכים לקבל תפוקה... אני כל הזמן צריכה לכבות שריפות, במקום שיהיה לי שקט בראש עד שסוזי חוזרת... העבודה שלך הוגדרה מראש לזמן של חופשת לידה ואני מרגישה שעד שסוזי תחזור... אני כל הזמן רק צריכה כל הזמן ללכת על ביצים, לדעת אם העבודה כן תעשה או לא תעשה, זה כאילו דבר אחד שהיה לנו מאוד בעייתי, מעבר לזה יש עוד כמה דברים...
יש איזה גם כמה שינויים בחברה ברמה האדמיניסטרטיבית וזה קצת מורכב... סוזי הייתה ממלאת מעבר למה שאת עושה, היא הייתה ממלאת עוד איזשהוא תפקיד שאנחנו מנסים, אנחנו רוצים לתת לך אותו ואנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים, אז זה קצת מהווה מבחינתנו איזושהי בעיה... אני שוב, אני מבהירה לך באמת... זה לא העניין של ההיריון... אני כל הזמן הייתי בתחושה שאת באמת כל הזמן מדברת בטלפון... זה איזשהו שינוי במבנה הארגוני, שינויים ברמה האדמיניסטרטיבית שאמורה להיעשות בחברה... זה קצת סודי וזה קצת עוד לא יצא... את גם באמת, ברמה החברתית, את לא יצרת שום קשר בחברה... לא יצרת איזשהו סוג של אינטראקציה חברתית עם האנשים... והרגשנו שאת פחות כל הזמן התחברת אלינו...
זה רוטינת עבודה יומיומית (לגבי המטלה הנוספת ששוקלים להטיל עליה - ס.ד.מ), שלושים אחוז בערך מהמשרה שלך, אפילו קצת יותר (בהמשך השיחה טוענת ל - 40% מהמשרה - ס.ד.מ)... שזה עבודה ישירה מול שלומי... ואם הוא מרגיש שאין לו אינטראקציה עם הבנאדם... ופה בחיבור שאני איתך, בסדר גמור, מבחינתי כאילו מה שעשית היה... בסדר, אבל פה צריך שלושים אחוז משרה מול שלומי ישירות... ושלומי מרגיש שהוא לא יכול...
לא דיברנו על פיטורים, אנחנו צריכים לבחון את הדברים האלה גם ברמה הפנים ארגונית, אבל גם אם תהיה החלטה כזאת, זה לא בגלל ההיריון, זה בגלל ששלומי כבר חודשיים מנסה לעשות שינוי ארגוני וללא הצלחה כי הוא בא ואומר, אני לא יכול לתת את זה לשגית... ההחלטה הזאת שהתקבלה ברמת ההנהלה היא לא החלטה שהתקבלה בגלל ההיריון שלך, ממש לא, ממש ממש לא, זה עוד טרם שנכנסת להיריון, זה עוד ממש די בהתחלה...".
ט. ביום 9.6.11 פוטרה התובעת, לאלתר. במכתב הפיטורים (נספח ד' לתצהירה) נכתב כדלקמן:
"כפי שסוכם עימך מראש, ולאחר השיחות שנוהלו עימך, לרבות שיחות השימוע שניהלנו עימך, הריני להודיעך כי התקבלה החלטה על סיום העסקתך הזמנית בחברתנו החל מהיום 9.6.11.
לצערנו, כפי שהבהרנו בשיחות עימך, הסיבות לפיטורייך הינן הבעיות בתקשורת וביחסי אנוש עימך, חוסר יכולתך לשתף פעולה עם מנהלי החברה והצורך הכרוך בביצוע חלק ניכר מתפקידך בעבודה שוטפת וישירה מול מנהלי החברה.
תשלום עבור פדיון הודעה מוקדמת יינתן לך במשכורתך הקרובה.
אנו מודים לך על תרומתך לחברה ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך".
י. בהתאם למכתב הפיטורים, יחסי העבודה בין הצדדים באו לידי סיום ביום 9.6.11. חלף הודעה מוקדמת שולם לתובעת יחד עם שכרה האחרון.
יא. התובעת לא מצאה עבודה חלופית בתקופת ההיריון, וילדה ביום 26.11.11.
האם היה סיכום בדבר תקופת עבודה קצובה?
התשתית העובדתית
4. בדיון המוקדם הצהיר ב"כ התובעת, לשאלת בית הדין, כי "התובעת התקבלה לעבודה לתקופה זמנית וקצובה, על מנת להחליף עובדת שיצאה לחופשת לידה בשם סוזי" (פרוטוקול מיום 14.5.13; בסיכומים נטען כי הדברים נאמרו בטעות). בתצהירה ציינה התובעת כי "אמנם התקבלתי לעבודה בחברה כמחליפה של עובדת שיצאה לחופשת לידה, אולם לא סוכם על תקופת עבודה קצובה ונאמר לי שישלבו אותי בעבודה גם לאחר מכן" (סעיף 22 לתצהירה).
בחקירתה פירטה כי "נאמר לי שאני באה להחליף מישהי שיוצאת לחופשת לידה ואמרו לי שבעתיד ישלבו אותי לתפקיד אחר בחברה" (עמ' 8); לדבריה, שבועיים לאחר תחילת עבודתה אמרה לה גב' כהן "שיש מגוון תפקידים ושאני עובדת די טובה ושהיא בונה עלי לתפקיד בויזה כאל" (עמ' 9).
5. גב' רוני כהן, מנהלת מטה הנתבעת בתקופה הרלוונטית, העידה כי היא שערכה לתובעת את ראיון הקבלה לעבודה, והבהירה לה במסגרתו כי היא מתקבלת לתקופה קצובה, על מנת להחליף עובדת שיצאה לחופשת לידה, וכי עבודתה "תסתיים לאחר חזרתה של סוזי מחופשת הלידה" (סעיף 6 לתצהירה, ללא ציון מועד מוגדר).
גב' כהן התבקשה להתייחס בחקירתה להצהרת הנתבעת במסגרת כתב ההגנה, לפיה "לא מן הנמנע שהתובעת הייתה הופכת בסופו של יום לעובדת מן המניין בחברה, לתפקיד אחר לאחר שובה של העובדת שיצאה לחל"ד אותה החליפה, וזאת אילו הייתה מתנהגת באופן שמאפשר יחסי עבודה תקינים" (סעיף 28). לדברי גב' כהן, "הנתבעת היא חברה קטנה, מטה של 15 איש, זה לא שיש לי יותר מדי משרות... סוזי מראש הודיעה לי שהיא רוצה להאריך עד ליום 1.9 ומראש ידעתי ששגית אמורה לעבוד עד 1.9... זה היה ברור לכולם והתאריך הזה חזר לא מעט פעמים" (עמ' 15). כאשר נשאלה ספציפית על תפקיד שהוצע לתובעת בעבודה מול ויזה כאל, השיבה - "בחודש מרץ עזבה שם עובדת שאנו הצבנו... ואמרתי לה שאם העובדת לא הייתה עוזבת בשלב כזה יכול להיות שהייתי מעסיקה אבל לא התחייבתי לשום דבר וזה נאמר בתחילת חודש מרץ. לא הבטחתי" (עמ' 18-19). כאשר נשאלה אם יכולה הייתה להציב את התובעת בתפקיד הנ"ל ככל שהייתה מתאימה ומעוניינת, השיבה - "נכון, אם היא הייתה מתאימה. אני מתקנת, היא הייתה אמורה לסיים את התפקיד שלה ב - 1.9 והמשרה הזו היא משרה שנפתחה בחודש מרץ ולכן זה לא התאים מבחינת לוחות זמנים" (עמ' 19).
6. מר שלומי דאובר, מנכ"ל הנתבעת, העיד אף הוא כי "בטרם התחילה התובעת לעבוד בחברה, הובהר לה שמדובר במשרה זמנית לתקופה קצובה, וזאת ע"מ למלא את מקומה של עובדת אחרת, אשר יצאה בזמנו לחופשת לידה" (סעיף 4 לתצהירו). מר דאובר לא ציין אף הוא מועד מוגדר, ולא התייחס לאפשרות של המשך העסקה לאחר מכן.
7. גב' אורית דאובר, אשתו של מר דאובר, משמשת אף היא כמנהלת בנתבעת, ועוסקת בעיקר בתחום משאבי האנוש; בתצהירה חזרה על האמור בתצהירו של בעלה. בחקירתה הנגדית אישרה כי לא נכחה בראיון העבודה בו סוכם מול התובעת על תקופת עבודתה; עם זאת ציינה כי התובעת "ענתה למודעת דרושים שכותרתה הייתה 'עבודה זמנית להחלפת מישהי בחופשת לידה'" (עמ' 21 לפרוטוקול; יצוין כי המודעה האמורה לא הוגשה לתיק בית הדין).
8.
הכרעה
9. מכלל העדויות שנשמעו בפנינו ופורטו לעיל עולה כי התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת ביום 31.1.11 לצורך החלפתה של עובדת בחופשת לידה ("סוזי" - שלא פורט שם משפחתה), שתפקידה היה אחריות על מסד הנתונים בחברה. עם זאת, לא סוכם מול התובעת מלכתחילה על מועד מוגדר לסיום עבודתה (ככל הנראה כיוון שסוזי לא הודיעה מראש באיזה מועד תחזור); מהראיות עלה כי בשלב מסוים תוך כדי תקופת העבודה, טרם יום 8.5.11 בו נערכה השיחה שהוקלטה, הודיעה ככל הנראה סוזי כי תשוב לעבודה ביום 1.9.11, ולכן זהו המועד בו אמורה הייתה התובעת לסיים את עבודתה (בכפוף לאמור להלן).
10. אנו ממשיכים וקובעים, על סמך עדותה האמינה של התובעת, כי הגם שנאמר לה מלכתחילה כי הינה נשכרת לצורך החלפתה של סוזי - דובר עמה במפורש על האפשרות (גם אם לא הייתה זו התחייבות מפורשת) כי תמשיך את עבודתה בנתבעת לאחר שובה של סוזי, בתפקיד אחר. הדברים עולים גם מסעיף 28 לכתב ההגנה שצוטט לעיל, בו הודתה הנתבעת במפורש באפשרות האמורה. בנוסף עולים הדברים מעדותה של גב' כהן, שהתייחסה לתפקיד אחר עליו שוחחה עם התובעת בחודש מרץ 2011 (הצבה מטעם הנתבעת ב"ויזה כאל"); גם אם התפקיד ב"ויזה כאל" לא התאים מבחינת לוחות הזמנים - עצם השיחה עליו מאשרת את עדותה של התובעת לפיה דובר בין הצדדים על האפשרות להמשך עבודה בתפקיד אחר, ולא כמחליפה זמנית בלבד (וראו גם את הדברים שאמרה גב' כהן בקשר לכך בשיחתה עם מר פיומי שתפורט להלן - "מה יהיה אחר כך אני בונה על תפקיד אחר, לא בטוח שהוא יהיה עדיין רלוונטי התפקיד הזה כי התפקיד הזה כבר עכשיו צריך להיות מאויש..."). במידה מסוימת עולים הדברים גם מעדותו של מר דאובר שתפורט להלן, לפיה ייעד לתובעת תפקיד של סיוע ישיר לו עצמו (גם אם טען כי הדבר אמור היה להתבצע במסגרת החלפתה של סוזי, אך למעשה עלה כי דובר בהחלפה ולו חלקית של מזכירתו).
ראוי לציין בהקשר זה כי הנתבעת לא הגישה כל מסמך המלמד כי תקופת עבודתה של התובעת אכן אמורה הייתה להסתיים ביום 1.9.11, על אף שהסכם העבודה שנחתם מולה הינו לתקופה בלתי קצובה; במסגרת זו אף לא הוגשה הודעתה של סוזי על המועד בו בכוונתה לחזור לעבודה, או הודעה כלשהי שנשלחה לתובעת (לרבות הודעת דוא"ל) על המועד האמור.
11. כסיכום נקודה זו - התובעת התקבלה לעבודה לתקופת עבודה בלתי קצובה, בראש ובראשונה לצורך החלפתה של עובדת שיצאה לחופשת לידה (ושבה ככל הנראה לעבודתה ביום 1.9.11), אך עם אופציה להמשיך ולעבוד גם לאחר מכן בתפקיד אחר. במאמר מוסגר יצוין כי טענת הנתבעת בדבר הסכם לתקופה קצובה לא בהכרח הייתה מסייעת לה, שהרי אין חולק כי התובעת פוטרה טרם תום התקופה הקצובה - ובהתאם לפסיקה זכאית הייתה במקרה כזה לפיצוי בגובה שכרה עד תום התקופה הקצובה.
ההודעה על ההיריון והיעדרויות התובעת
התשתית העובדתית
12. התובעת העידה כי נודע לה על הריונה במחצית חודש אפריל 2011 לערך, ומייד מסרה על כך לגב' כהן (עמ' 8 לפרוטוקול). לדבריה, בעת שמסרה את ההודעה על הריונה הגיבה גב' כהן "במורת רוח רבה והשיבה לי כי 'את אומרת את זה כאילו זה עניין של מה בכך' וכן 'אם את רוצה להמשיך לעבוד פה את יודעת מה את צריכה לעשות', בהתכוונה לכך כי אינני יכולה עתה להיעדר מהעבודה, כי אין דבר כזה לא להרגיש טוב בגלל ההיריון" (סעיף 6 לתצהירה; בעמ' 10 לפרוטוקול הוסיפה כי גב' כהן השיבה לה במפורש, במענה לשאלה ישירה שלה, כי כוונתה לכך שלא תחסיר). בשל דברים אלו, פנתה לייעוץ משפטי כבר באותו מועד ובהתאם הקליטה חלק מהשיחות שנערכו עמה.
13. התובעת הוסיפה כי עשתה מאמץ מירבי שלא להיעדר מהעבודה ולבצע את כל מטלותיה על הצד הטוב ביותר; למרות זאת, נאלצה להיעדר מספר ימים (כמפורט בסעיף 3(ז) לעיל) נוכח מצבה הרפואי באותו זמן ועל סמך אישורים רפואיים (אף שלא ניצלה את כולם), כאשר "התברר לי כי גב' רוני אינה מתכוונת לסבול אף לא יום היעדרות אחד וככל הנראה היא חשה ש"סידרתי" אותה בכך שהריתי מספר חודשים לאחר תחילת עבודתי. בפעמים הספורות בהן נעדרתי מן העבודה, הגיבה גב' רוני בכעס רב ובצעקות רמות" (סעיף 11 לתצהירה). עקב כך אף חששה לשוחח עמה, ובאחת ההזדמנויות ביקשה מבעלה כי יודיע בשמה על היעדרות.
14. מר ליאור פיומי, בעלה של התובעת, העיד כי באחת ההזדמנויות בהן חשה התובעת ברע (ככל הנראה ביום 8.5.11 שכן היה זה בבוקר היום בו התנהלה השיחה בין התובעת לגב' כהן שהוקלטה וצוטטה לעיל) ביקשה ממנו להתקשר בשמה, ולהודיע כי תיאלץ להיעדר מהעבודה. מר פיומי העיד כי "מאחר וזו לא הייתה השיחה הראשונה עם גב' רוני, אשר נהגה להגיב בתקיפות ובבוטות להודעות של שגית, החלטנו, שגית ואני, להקליט את שיחת הטלפון" - וכך עשה באמצעות הטלפון הנייד (סעיף 5 לתצהירו). עם זאת, כיוון שהטלפון הנייד היה מחובר לדיבורית, הוקלט רק קולה של גב' כהן ובהקלטה לא ניתן כלל לשמוע את הדברים שנאמרו על ידו.
15. מר פיומי הוסיף לגבי השיחה שהוקלטה כי "בעיקרם של דברים, הודעתי לגב' רוני על כך ששגית לא תוכל להגיע לעבודה, ניסיתי להסביר לגב' רוני על הקשיים הכרוכים בזמן ההיריון ובכלל זה ששגית מרבה להקיא והבהרתי לגב' רוני כי ברגע ששגית תרגיש טוב היא תתייצב לעבודה ותמלא את תפקידה על הצד הטוב ביותר" (סעיף 8 לתצהירו וכן בעמ' 7 לפרוטוקול). מר פיומי הגיש את תמליל ההקלטה, בו נאמרו בין היתר, מפי גב' כהן, הדברים הבאים (נספח ו' לתצהירו):
"... אני מנסה להבין, קצת לפעמים קשה לי כבר, כי זה תלונות שחוזר על עצמו לעיתים קרובות מידי... הבעיה היא שגם כשהיא לא הייתה בהיריון היו דברים אחרים וכל פעם יש משהו אחר, וכל פעם היא שולחת שליחים להתקשר אלינו... נראה לי שאשתך לפעמים לא חושבת שמקום עבודה זה מקום עבודה, ובסדר, אני מקבלת היריון, אני מקבלת בחילות, אני מקבלת הקאות, היא לא הבנאדם הראשון שבהיריון... כל בוקר אני מצפה לטלפון או ממך או מאמא שלה, כל פעם משהו אחר... מהרגע הראשון שנכנסה לעבודה ברגע שהיא יוצאת היא רק מדברת בטלפון... מהיום שהעסקתי אותה, אני שוב נכנסת למצב שהעבודה שלי לא תהיה גמורה, שוב, אחרי שהיא תחזור היא תיכנס לי לפיגורים ושוב בשעה חמש היא תפיל את העט כי בשעה חמש היא הולכת הביתה ויהי מה, ואני עוד פעם יישאר עם עבודה לא גמורה...
אני מאוד כועסת... אני כבר לא יודעת למה לצפות בכל בוקר שאני מתעוררת, אם היום יהיה לי עובד או לא יהיה לי עובד... לא דופקים חברה ככה, לא דופקים מקום עבודה ככה... היא לא הועסקה אצלי כעובדת מן המניין, היא הועסקה אצלי בראש ובראשונה כעובדת להחלפה... והיא אמרה לי והיא מסבירה לי שהיא ידעה שהיא כבר בהיריון... אמרתי לה תקשיבי, בראשון העובדת אמורה לחזור בראשון לספטמבר, מה יהיה אחר כך אני בונה על תפקיד אחר, לא בטוח שהוא יהיה עדיין רלוונטי התפקיד הזה כי התפקיד הזה כבר עכשיו צריך להיות מאויש, הבחורה יצאה כבר ללידה, ולכן אין לי תפקיד אחר לתת, היא מלכתחילה באה לחופשת לידה, עד הראשון לספטמבר כי זה גם לא היה אמור להיות עד הראשון בספטמבר וזה הוארך לראשון בספטמבר וזה ופה זה נגמר, פה ההעסקה נגמרת...
בחודש הראשון שלה להעסקה היא באה ואמרה אני מתחתנת... מי מבקש עשרה ימים לחתונה תסביר לי... כולם באים לקראתה, יש לה פתאום רופא, היא צריכה לקום מהמשרד, היא יוצאת מהמשרד, כל פעם יש משהו... ההיריון פה לא אישיו, האישיו הוא שעכשיו אתה הודעת לי שוב שאני בלי עובדת... כנראה שאשתך לא צריכה לעבוד בזמן שהיא בהיריון...".
במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעת התנגדה להגשת התמליל כיוון שהוקלט חלקה של גב' כהן בשיחה בלבד; הרשם (כתוארו אז) תומר סילורה קבע כי המותב שידון בתיק ישקול את מהימנותה ומשקלה של הראיה ואין מקום לפסלה על הסף (החלטה מיום 19.6.12; ערעור שהוגש על כך נדחה - ע"ר 48478-06-12 מיום 29.3.13; השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' רחל הרצוג ומר אפרים שלייפר). לאחר שקילת טענות הצדדים שוכנענו כי ניתן ליתן משקל מסוים לתמליל כפי שהוגש, תוך לקיחה בחשבון של הבעייתיות הכרוכה בשמיעתו של צד אחד בלבד.
16. גב' כהן לא פירטה בתצהירה מהו המועד בו הודיעה לה התובעת על הריונה, ולא הכחישה כי ההודעה נמסרה לה במחצית חודש אפריל 2011. לדבריה, "נכונה העובדה שנראה היה שהתובעת סבלה בתחילת הריונה מבחינה בריאותית, ונכונה העובדה שהמצב הזה גרם לחברת בנפיט לקשיים רבים ואף לנזקים" (סעיף 10 לתצהירה). על אף זאת, "התחשבתי במצבה הבריאותי של התובעת ככל שיכולתי, וזאת על אף הנזקים הכבדים שנגרמו לחברה עקב התנהלותה" (סעיף 33).
גב' כהן הוסיפה כי "נראה שהתובעת ניצלה את העובדה שהייתה בהיריון ולפיכך הרשתה לעצמה לעשות ככל העולה על רוחה" (סעיף 43), אך לא פירטה למה כוונתה, מלבד היעדרויות על סמך אישורים רפואיים ומלבד העובדה כי "היו לא מעט פעמים שביקשה לצאת מוקדם" (עמ' 16), בעיקר כאשר לא חשה בטוב ולעיתים כאשר בעלה הגיע לאסוף אותה. גב' כהן אישרה כי התובעת יצאה מוקדם רק באישורה, ורק לאחר שסיימה את עבודתה לאותו יום.
17. מר דאובר העיד כי כבר בחודש הראשון לעבודת התובעת "ניתנה לה האפשרות לצאת לחופשה בת 10 ימים לרגל חתונתה, למרות שבקשה זו לצאת לחופשה לא הועלתה על ידה אלא לאחר תחילת העבודה כמו גם נישואיה שלא צוינו על ידה במועד קבלתה לעבודה" (סעיף 8 לתצהירו). עוד ציין כי הגיע לחתונת התובעת ואף "מצאתי לנכון להעניק לה מתנה מכובדת" (סעיף 9), אך התובעת לא מצאה לנכון להודות לו על כך. מר דאובר ציין עוד כי שמע מגב' כהן על היעדרויות מרובות של התובעת; יצוין כי לא הוגש מטעם הנתבעת דו"ח נוכחות כלשהו, או פירוט על ההיעדרויות.
הכרעה
18. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי התובעת הודיעה על הריונה לממונה עליה גב' כהן במחצית חודש אפריל 2011 לערך (ככל הנראה סמוך ליום 8.4.11 - מועד בו פנתה לחדר המיון, או 10.4.11 - מועד בו הוצא לה לראשונה אישור מחלה בקשר להיריון). עוד עולה כי התובעת סבלה מאוד בחודשי הריונה הראשונים מבחילות והקאות, עד כדי שנזקקה לזריקות ועירוי לצורך הקלת מצבה (כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים נספחי ג' לתצהירה), ולאור זאת נעדרה מספר ימים מעבודתה (ככל הנראה 8 ימים, על סמך האישורים הרפואיים ומשלא הוגשו דו"חות נוכחות כלשהם). הנתבעת טענה כי בנוסף לכך היו ימים בהם התובעת יצאה מוקדם מעבודתה, אך לא הביאה לכך סימוכין כלשהם; גם אם נניח כי הדבר נכון, עולה מעדותה של גב' כהן כי הדבר התרחש באישורה בלבד, כיוון שהתובעת לא חשה בטוב, ולאחר שסיימה את עבודתה לאותו יום.
19. מהראיות עולה עוד כי היעדרויותיה של התובעת הקשו על עבודת המטה שהייתה באחריותה של גב' כהן, והכעיסו אותה מאוד. מההקלטות שהוגשו לתיק בית הדין, של שתי שיחות שנערכו ביום 8.5.11 - הראשונה בין גב' כהן למר פיומי והשנייה בין גב' כהן לתובעת - עולה כי גב' כהן ראתה בחומרה את היעדרויותיה של התובעת, על אף שהיו בשל הריונה וכיוון שחשה ברע, וייחסה אותן לחובת התובעת. כעסה של גב' כהן הוחמר בהתחשב בהיעדרותה של התובעת סמוך טרם לכן לצורך חופשה בת 10 ימים לרגל חתונתה, אשר גרמה אף היא לקושי תפעולי ממשי; חופשה זו אמנם אושרה על ידי גב' כהן מבלי שאמרה דבר לתובעת, אך בליבה פנימה (וכפי שאישרה בעדותה במפורש) התרעמה על כך שהתובעת נישאת זמן כה קצר לאחר תחילת עבודתה, מבלי שציינה זאת בעת קבלתה לעבודה, ועל כך שהינה מבקשת חופשה כה ממושכת.
20. לסיכום נקודה זו - התובעת נעדרה מעבודתה למשך מספר ימים, לא עוקבים, בחודשיים שממועד ההודעה על הריונה ועד לפיטוריה. היעדרויותיה - שאין חולק כי התרחשו בשל ההיריון ועל סמך אישורים רפואיים - גרמו לכעס של ממש בקרב האחראית עליה בנתבעת. הכעס נבע משילוב האירועים - תחילה נישואין וחופשה, וסמוך לאחר מכן היריון והיעדרויות כתוצאה מכך, כל זאת כאשר מדובר בעובדת חדשה שהובאה כמחליפה של עובדת שיצאה לחופשת לידה. התווספה לכך תחושתם הסובייקטיבית של מר דאובר וגב' כהן, שעולה במובהק מהעדויות והתמלילים על אף שלפי המסמכים הרפואיים לא היה לה בסיס - כי התובעת מנצלת את עובדת ההיריון ואת זכויותיה החוקיות הנובעות מכך, מבלי לעשות מאמץ מספיק לסייע לחברה להתגבר על הקשיים שנגרמו כתוצאה מכך.
הודעת הפיטורים, דרך הפיטורים ועילות הפיטורים
התשתית העובדתית
21. התובעת העידה כי ביום 9.6.11 התייצבה לעבודה אך במהלך היום חשה ברע; עקב כך ביקשה מגב' כהן, בסביבות השעה 12.00, רשות לצאת בדחיפות אל הרופא. לדבריה, "גב' רוני ביקשה ממני להמתין ולאחר זמן-מה ביקשה ממני להיכנס אל משרדה ובו-במקום הודיעה לי כי אני מפוטרת... במהלך שיחת הפיטורים הסבירה לי גב' רוני, שוב ושוב, כי הפיטורים אינם קשורים להריון - זאת, על אף שכל הנסיבות מוכיחות בדיוק את ההפך... התבקשתי לא לחזור עוד לעבודה לאחר שיחה זו" (סעיף 14 לתצהירה).
התובעת צירפה דו"ח ביקור מחדר המיון מיום 9.6.11, לפיו פנתה לבית החולים אותו יום בשעה 16:50 בשל "דם ברוק..." (נספח ד' לתצהירה).
22. התובעת הוסיפה כי בניגוד לאמור במכתב הפיטורים - לא נערך לה כל שימוע טרם פיטוריה, לא התקיימו שיחות כלשהן כנטען במכתב ואין כל ממש בעילות הפיטורים הכתובות בו. התובעת הכחישה את הטענה בדבר אי השתלבות חברתית במקום העבודה, וציינה כי "רוב 'יחסי האנוש' בחברה היו מתרחשים בפינת העישון" בעוד שהעדיפה לא לשהות בקרבת מעשנים בתקופת הריונה (סעיף 23). עוד הדגישה כי "תמיד נהגתי בחברות ובנימוס עם מנהלי החברה ועובדיה האחרים וטענות הנתבעת בעניין זה הן קטנוניות ובלתי רלוונטיות" (שם).
התובעת צירפה לתצהירה תמליל שיחה שערכה עם עובדת בשם אווה (שם משפחתה לא נמסר), מנהלת המכירות של הנתבעת (נספח ה' לתצהירה), אותה קיימה "לקראת סוף אפריל, משהו כזה" ולדבריה "בזמן שהבנתי שהולכים לפטר אותי בגלל שאני בהיריון" (עמ' 11 לפרוטוקול). בהתחשב בכך שאווה לא הובאה למסירת עדות - איננו סבורים כי ניתן ליתן משקל כלשהו לאמור בתמליל, וזאת גם אם הנתבעת לא התנגדה להגשתו ולא טענה כנגד המשקל שיש ליתן לו.
23. התובעת הכחישה, בחקירתה הנגדית, כי נאמר לה אי פעם שהיא אמורה לעבוד ישירות מול מנכ"ל הנתבעת מר דאובר (עמ' 9). בנוסף הכחישה כי גב' כהן שוחחה עימה על בעיה כלשהי ביחסי אנוש. כאשר הופנתה לתמליל השיחה מיום 8.5.11, בו מלינה כלפיה גב' כהן על העדר אינטראקציה חברתית, השיבה כי "לי לא נאמר דבר כזה במהלך העבודה שלי" (עמ' 12) וכי השיחה במהלכה נאמרו הדברים התקיימה "יומיים לפני שפוטרתי בערך" (עמ' 13; אם כי לא יכולה להיות מחלוקת כי מועד השיחה היה 8.5.11 שכן זהו המועד בו חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל באותה שנה ובמהלך השיחה נשמעה צפירה).
כאשר נשאלה על מתנת החתונה שקיבלה ממר דאובר, אישרה כי לא הודתה לו על כך באופן אישי שכן לא היה במשרד עם שובה מחופשת החתונה, ולאחר מכן "בפעם הראשונה שנתקלתי בו הוא הוריד את הראש ולא אמר שלום" (עמ' 12). עוד אישרה כי בעלה ואמה הודיעו בשמה על היעדרויות, אך לדבריה כל אחד מהם בהזדמנות אחת (עמ' 13).
24. גב' כהן העידה כי התובעת יועדה להחליף את סוזי כאחראית על מסד הנתונים "וכן לתפקיד של מתן סיוע למנהלי החברה" (סעיף 15 לתצהירה), אך לאחר כחודשיים של התאקלמות "התבררה התובעת כבעלת יחסי אנוש בעייתיים, עד כדי כך שלא ניתן היה לעבוד עימה כלל" (סעיף 16). לדבריה, "מדובר בתובעת אשר לא השיבה לברכת "בוקר טוב" אשר הופנו אליה על ידי הממונים עליה (לרבות היא עצמה - עמ' 19 - ס.ד.מ), בהתנהגות מוזרה ותמוהה, לא ניסתה ליצור אינטראקציה בינאישית עם יתר עובדי החברה ומנהליה, כל התקשרות עימה הייתה בלתי נסבלת, ולא ניתן היה לנהל עימה יחסי עבודה תקינים וסדירים" (סעיף 17).
כראיה לכך ציינה גב' כהן כי בימי היעדרותה הרבים של התובעת לא הודיעה אישית על כך שתיעדר, אלא ביקשה מבעלה או אמה להתקשר בשמה - ועובדה זו "הוסיפה להתנהגותה התמוהה של התובעת ורק חידדה את בעיית יחסי האנוש הקשה" (סעיף 19). גב' כהן הוסיפה כי "הסברתי לתובעת מספר פעמים כי השתלבות חברתית מינימלית במקום עבודה היא הכרחית... אולם ללא הועיל" (סעיף 21). בנוסף, טענה כי התובעת שוחחה רבות במהלך יום עבודתה בשיחות טלפון אישיות, באופן החורג מהמקובל.
25. גב' כהן העידה כי "לאחר כחודש וחצי של שיחות שנוהלו מדי פעם עם התובעת, שיחות שבמהלכן הובהר לה כי במידה שהתנהגותה לא תשתנה העסקתה תסתיים (כדוגמא לכך ציינה את השיחה מיום 8.5.11 שתמלילה צוטט לעיל ולדבריה היו מספר שיחות נוספות לאחר מכן - עמ' 19 - ס.ד.מ), התובעת לא שינתה את אורחותיה" (סעיף 25). לדבריה, התובעת פוטרה "כאשר כלו כל הקיצין, כאשר היא עצמה לא הראתה נכונות לשיתוף פעולה עם החברה, לא הקשיבו לטענות שהועלו כלפיה ביחס להתנהלותה והתנהגותה, והיא לא השכילה להפנים את הביקורת שהופנתה כלפיה" (סעיף 10 לתצהירה).
26. גב' כהן התבקשה להסביר בחקירתה עד כמה אי שביעות רצונה מהתובעת נבע מהיעדרויותיה, והשיבה כי "אני לא אגיד לך שהנושא של היעדרויות זה לא נושא שלא הקשה את העבודה השוטפת בחברה, והביא לכך שלא יכולתי לספק את הדרישות של הנהלת החברה ושל המנכ"ל" (עמ' 16). כאשר נשאלה לאילו היעדרויות כוונתה, הדגישה את החופשה בת עשרת הימים שנטלה התובעת (באישורה) לצורך נישואיה, חופשה שגרמה לקושי ממשי ו"הדבר הראשון שעשיתי זה להתקין מחשב בבית של סוזי שבחופשת לידה כדי שסוזי תמלא את התפקיד בזמן ששגית לא תוכל לעשות" (עמ' 15).
היעדרויות נוספות היו בשל ימי המחלה ו"בנוסף היו לא מעט פעמים שביקשה לצאת מוקדם" (עמ' 16, באישור ובעיקר כאשר לא חשה בטוב), כאשר "הצלחתי לתפקד גם בזמן ההיעדרויות שלה, זה לא היה קל כי התפקיד של התובעת היה תפקיד שוטף ויומי, הקלדות יומיות של מסד הנתונים של החברה..." (שם).
27. גב' כהן אישרה בחקירתה את גרסת התובעת לגבי דרך פיטוריה, היינו כי התובעת ביקשה לצאת אותו יום בסביבות השעה 12.00 לרופא לאחר שחשה ברע כל אותו בוקר, ובתגובה לכך ביקשה ממנה גב' כהן להמתין, הודיעה לה כי הינה מפוטרת לאלתר, ביקשה כי תחזיר את הטלפון הנייד והוסיפה כי מכתב הפיטורים יישלח בדואר (עמ' 17). לדבריה, "מראש ידעתי שזה היום שאני הולכת לפטר אותה ותיאמתי את זה עם המנכ"ל וחשבת השכר שכתבה את מכתב הפיטורים. זה שזה יצא באותו יום שהיא הודיעה שהיא צריכה ללכת לרופא זה במקרה לגמרי" (שם).
28. גב' כהן אישרה עוד בחקירתה כי התובעת לא עבדה כלל מול מר דאובר במהלך תקופת עבודתה, ומול גב' דאובר - "היה לה קצת מגע" (עמ' 17). כאשר נשאלה כיצד, לאור זאת, יכול היה מר דאובר להחליט כי אינו מעוניין לעבוד מול התובעת, השיבה - "החברה היא חברה משפחתית וקטנה... החדרים כולם צמודים... אנחנו באינטראקציה יומיומית... ההתנהלות לא צריכה להיות רק מקצועית אלא גם בין אישית" (שם). כאשר נשאלה מהו התפקיד הנוסף שיועד לתובעת, השיבה כי "יש מזכירה לשלומי שמנהלת את הלשכה, בחורה בשם אורלי, שהיא לא ידעה ששלומי רוצה לפטר אותה והתוכנית הייתה שהתובעת תחליף אותה בעיקר בניהול היומן ובמשימות נוספות וזה במקביל לעבודה על מסד הנתונים... גם לפני שאורלי הגיעה הייתה תקופה שלא הייתה מזכירה בחברה ומי שניהלה לשלומי את היומן הייתה סוזי. לכן שגית הייתה מי שהייתה אמורה למלא את הפונקציה הזו" (עמ' 19).
29. מר דאובר העיד כי "כבר מתחילת תקופת העסקתה של התובעת היא הפגינה חוסר שיתוף פעולה בלימוד העבודה, ולפיכך גרמה לבזבוז משאבים מיותר שבא לידי ביטוי בניסיונות כושלים להכשירה לעבודה" (סעיף 12 לתצהירו - אך דברים אלו לא נטענו כלל על ידי גב' כהן ואין חולק כי מר דאובר לא עבד מול התובעת באופן ישיר). עוד העיד כי "התובעת לא ניסתה כלל ליצור קשרים חברתיים בסיסיים עם עמיתיה, היא ניהלה מספר יוצא דופן של שיחות טלפון פרטיות, החסירה ימי עבודה רבים, והותירה רושם לפיו ניצלה היא במודע את עצם היותה בהיריון, באופן זה שבפועל לא הייתה לה כל כוונה להשתלב בחברה ולבצע את המטלות אשר הוגדרו לה" (סעיף 14).
לדבריו, גב' כהן התלוננה בפניו מספר פעמים "על כך שהיעדרויותיה הרבות של התובעת, תפוקת עבודתה הדלה, בעיות המשמעת שלה וחוסר יכולתה לתקשר בצורה בסיסית עם אחרים, גורמים לחברה לנזקים כבדים" (סעיף 18). בחקירתו הנגדית טען כי התובעת פוטרה "כי היא בנאדם שלא מסוגל... להתנהל אל מול אנשים" (עמ' 25), ובהמשך הגדירה כ"פצצה חברתית" (עמ' 26); עם זאת, אישר כי החלטת הפיטורים התקבלה יחד עם גב' כהן, שמבחינתה "לא שבעה נחת מההיעדרויות" (שם).
30. מר דאובר הוסיף כי "עוד בטרם הועסקה התובעת בחברה, התכוונה הנהלת החברה לבצע שינוי ארגוני בחברה, באופן זה שבין היתר חלק מעבודתה של סוזי, וכפועל יוצא חלק מעבודתה של התובעת שהחליפה את סוזי, תתבצע ישירות מולי" (סעיף 15 לתצהירו). עם זאת, עקב "בעיות התקשורת" של התובעת ו"חוסר יכולתה לבצע מטלות פשוטות" לא יכול היה לנהל מולה יחסי עבודה תקינים (סעיף 16).
לדבריו, על מנת להקטין את הנזקים שגרמה התובעת, ולאחר שגב' כהן שוחחה עמה ביום 8.5.11 ולמרות זאת "המשיכה התובעת לעשות ככל העולה על רוחה" (סעיף 21) - נאלצה הנתבעת לפטרה. כאשר נשאל מדוע לא נערך שימוע, השיב כי "בשביל לבצע שימוע והליך כמו שצריך צריך שהעובד יימצא. כל פעם שתוכנן מפגש לפי הנוהל - שגית לא הייתה או יצאה או לא באה" (עמ' 26). כאשר נשאל אם נשלח לתובעת זימון כלשהו, השיב כי אינו יודע.
31. גב' דאובר חזרה בתצהירה על האמור בתצהירו של בעלה. בחקירתה הנגדית אישרה כי בנושאים המקצועיים לא הייתה לה אינטראקציה כלשהי עם התובעת וכי אינה יכולה להעיד על דרך עבודתה; לדבריה, התובעת פוטרה כיוון ש"קשה מאוד לעבוד מול אדם שלא אומר שלום, בוקר טוב ואת הדברים שהם הכי בסיסיים, זה מטה קטן עם אינטראקציה מצוינת עם כל העובדים... היא הייתה ספונה מול השולחן שלה וכל היום עם הטלפון על האוזן ומקלידה... בתור מי שמעסיקה עובדים במטה - לצערי היא לא מתאימה" (עמ' 23). בהמשך ציינה כי "לא הייתה מחליפה נוספת. סוזי חזרה ב - 1.9 ומאז השינוי הארגוני יצא לפועל. אורלי פוטרה... כבר באוקטובר-נובמבר הייתה מנהלת משרד אחרת והיום הכל מתנהל בצורה שונה. סוזי כחלק מתפקידה היום מטפלת גם בדברים שקשורים לשלומי ואפילו שמחה כי עבורה זה היה קידום מאוד יפה" (שם).
כאשר נשאלה אם התובעת פוטרה על מנת שלא להגיע לתקופת העסקה של ששה חודשים לפחות שתחייב קבלת היתר לפיטוריה, השיבה - "ממש לא. יכולנו לפטר את שגית ממש בסמוך לרגע שבו זה נודע. המשכנו עוד חודשיים לאחר מכן. זה ממש לא קשור אחד לשני. המצב היה פשוט בלתי נסבל" (שם).
הכרעה
32. התובעת פוטרה לאחר כארבעה חודשי עבודה, ולכן לא חל על העסקתה סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים) אלא האיסור הכללי על הפליה מכוח עקרון השוויון, מכוח חובת תום הלב ומכוח סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות), הקובע בין היתר כי אין להפלות עובדת על רקע מין, הריון או הורות. לצורך קבלת התביעה עלינו להשתכנע לפיכך כי התובעת פוטרה מחמת הריונה, או בין היתר מחמת הריונה; בהתאם לפסיקה, די בכך ששיקול ההיריון היה אחד השיקולים שנשקלו בעת קבלת החלטת הפיטורים, גם אם נלוו אליו שיקולים ענייניים, על מנת להכתים את ההחלטה כולה ולהוות הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות (ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08; להלן - עניין מורי; ע"ע 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ, מיום 26.5.10; להלן - עניין ארביב).
עוד ראוי להפנות לסעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות, הקובע את העברת נטל הראיה למעסיק ככל שהעובד שפוטר הוכיח "שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו", וזאת מתוך הכרה בקושי להציג ראיות ישירות לקיומה של אפליה (עניין מורי; שרון רבין-מרגליות, המקרה החמקמק של הפליה בעבודה - כיצד מוכיחים את קיומה, הפרקליט מ"ד 529 (2000); להלן - רבין-מרגליות).
33. סיבת הפיטורים שנטענה על ידי הנתבעת במכתב הפיטורים הייתה "הבעיות בתקשורת וביחסי אנוש עימך, חוסר יכולתך לשתף פעולה עם מנהלי החברה והצורך הכרוך בביצוע חלק ניכר מתפקידך בעבודה שוטפת וישירה מול מנהלי החברה". לאחר שקילת הראיות, לא שוכנענו כי זו העילה האמיתית בשלה פוטרה התובעת, ולכל הפחות לא הייתה זו עילת הפיטורים העיקרית. להלן נימוקינו לכך:
א. מתמליל השיחה בין התובעת לגב' כהן מיום 8.5.11 עולה כי גב' כהן, כממונה הישירה על התובעת, הסתדרה עמה מבחינה בין-אישית ("ופה בחיבור שאני איתך, בסדר גמור, מבחינתי כאילו מה שעשית היה... בסדר"), והטענות שהעלתה הן לגבי יצירת קשרים חברתיים באופן כללי ומול מר דאובר בפרט. ראוי להזכיר כי השיחה האמורה הוקלטה לא רק על ידי התובעת אלא גם על ידי גב' כהן, ניתן להניח לאחר ייעוץ משפטי, ובהתאם יש לבחון את הדברים שנאמרו על ידה.
ב. הדוגמאות שהובאו על ידי הנתבעת כראיה להתנהלות אנטי-סוציאלית כביכול של התובעת לא היו משכנעות בעינינו (אי אמירת תודה ישירה למר דאובר על מתנת הנתבעת לחתונתה; העובדה כי בחלק מההזדמנויות בעלה ואמה של התובעת התקשרו בשמה לעדכן כי אינה חשה בטוב; התרכזות בעבודת ההקלדה) וחלקן (דוגמת אי אמירת "בוקר טוב") נבעו ככל הנראה מהרגשתה הרעה של התובעת באותה תקופה, או מתחושתה - ודאי לאחר השיחה מיום 8.5.11 - כי הדרך לפיטוריה קצרה (ולא בכדי הטענות בקשר לכך עלו רק בתקופה האחרונה לעבודת התובעת).
ג. הטענה כי "חלק ניכר" מתפקידה של התובעת אמור להתבצע מול מר דאובר לא הוכחה. אין חולק כי התפקיד אליו נשכרה התובעת מלכתחילה הינו אחריות על מסד הנתונים, וכך נרשם גם בהסכם העבודה שלה. איש לא דיבר עם התובעת עד ליום 8.5.11 על תפקיד נוסף שאמורים להטיל עליה, בכלל ומול מר דאובר בפרט. מעדויות עדי הנתבעת עלה כי סוזי - אותה החליפה התובעת - לא ביצעה עבודה כלשהי מול מר דאובר בתקופה שטרם יציאתה לחופשת לידה (שאחרת לא נדרש היה "שינוי ארגוני" לצורך כך, שגב' כהן אף הגדירה אותו כ"סודי" בשיחה מיום 8.5.11), וממילא גם התובעת לא הייתה אמורה לבצע עבודה כזו. אף לא ברור כיצד התובעת אמורה הייתה להמשיך בעבודה על מסד הנתונים - אשר מצדיקה משרה מלאה והודגש כי חייבת להתבצע באופן יומיומי ושוטף - ובמקביל לכך להקדיש 40% מזמן עבודתה לתפקיד נוסף כביכול מול מר דאובר.
ד. ככל שטענת הנתבעת הינה כי ביקשה לבצע "רה ארגון" ולהטיל על התובעת משימות נוספות במהלך חודש יוני 2011 - נשאלת השאלה כיצד טענה זו עולה בקנה אחד עם עמדתה הנחרצת של הנתבעת לפיה התובעת הועסקה לתקופה זמנית וקצובה בלבד ואמורה הייתה לסיים את עבודתה ביום 1.9.11. אם כך, מדוע לבצע "רה ארגון" וללמד את התובעת תפקיד חדש פחות משלושה חודשים לפני סיום עבודתה? זאת ועוד, גם אם נניח כי הנתבעת אכן התכוונה לבצע "רה ארגון" כאמור - מר דאובר כלל לא ניסה לעבוד ישירות מול התובעת, ולכן לא ברור כיצד הגיע למסקנה כי אין באפשרותו לעבוד עמה.
ה. טעם נוסף המלמד כי עילת הפיטורים הנקובה במכתב הפיטורים אינה העילה האמיתית, ולכל הפחות אינה העילה העיקרית, הוא האמור בהקשר זה בתצהירו של מר דאובר - מי שהחליט על פיטוריה של התובעת. מר דאובר בחר להצהיר כי "כבר מתחילת תקופת העסקתה של התובעת היא הפגינה חוסר שיתוף פעולה בלימוד העבודה, ולפיכך גרמה לבזבוז משאבים מיותר שבא לידי ביטוי בניסיונות כושלים להכשירה לעבודה" - אך כפי שפורט לעיל טענות אלו לא הובאו ולו ברמז במכתב הפיטורים או בתצהירה של גב' כהן, ואף לא הוכחו כלל; עצם הבאתן אך פוגמת לפיכך במהימנותו של מר דאובר. עוד הצהיר מר דאובר כי התובעת "לא ניסתה כלל ליצור קשרים חברתיים בסיסיים עם עמיתיה, היא ניהלה מספר יוצא דופן של שיחות טלפון פרטיות, החסירה ימי עבודה רבים, והותירה רושם לפיו ניצלה היא במודע את עצם היותה בהיריון" - ובכך החליש הוא עצמו את עילת הפיטורים שננקבה על ידו במכתב הפיטורים.
34. אנו סבורים כי כלל הראיות מלמדות על כך שעילת הפיטורים העיקרית הייתה היעדרויותיה של התובעת, הכעס שעוררו והקושי שיצרו לגב' כהן מבחינה פרקטית. זאת, על אף שלא ניתן להלין על התובעת על חופשה שאושרה לה לצורך נישואיה (או על עצם כך שהחליטה להינשא מבלי לדווח על כך לנתבעת מראש - כפי שרמז מר דאובר בתצהירו), כמו גם על היעדרויות שנבעו מההיריון ואושרו על ידי הרופא המטפל. משמעות הדברים הינה כי התובעת פוטרה בעיקר בשל הריונה. התווספה לכך ככל הנראה תחושה של חוסר כימיה אישית מול מר דאובר והעדר אינטראקציה חברתית מספקת, אך יש לזכור כי התובעת חשה רע מאוד באותה תקופה, לרבות הקאות תכופות, וייתכן מאוד כי המיומנויות החברתיות שלה לא היו בשיאן כתוצאה מכך. בכל מקרה, גם אם פוטרה בין היתר בשל אי התאמה חברתית - די בכך שעובדת ההיריון (והשלכותיו באותם חודשים ראשונים) נלקחה בין יתר השיקולים, כדי להכתים את ההחלטה כולה. לא בכדי, טענו מר דאובר וגב' דאובר בתצהיריהם כי התובעת ניסתה "לנצל" את ההיריון על מנת "לעשות ככל העולה על רוחה" - אך לא הוכיחו זאת כלל, ובעצם האמירה הודו למעשה כי התובעת פוטרה מחמת הריונה.
35. מעבר לנושא ההיעדרויות, אנו סבורים כי הריונה של התובעת נלקח בחשבון על ידי הנתבעת גם בהיבט אחר - והינו לוחות הזמנים. כפי שעולה מהפירוט לעיל, הנתבעת עצמה היא שטענה כי התובעת התקבלה מראש לתקופת עבודה "זמנית וקצובה", ואמורה הייתה לעבוד עד ליום 1.9.11 - אם כך מדוע פוטרה דווקא ביום 9.6.11? האם העדר המיומנויות החברתיות היה כה חריף עד שלא ניתן היה להמשיך ולהעסיקה פחות משלושה חודשים נוספים עד תום התקופה שנקבעה מלכתחילה? או שמא נלקחה בחשבון העובדה כי ככל שהתובעת תמשיך לעבוד עד ליום 1.9.11 - יחלפו למעלה מששה חודשים מתחילת עבודתה ויידרש היתר משר הכלכלה לצורך פיטוריה?
בהתחשב בכך שהנתבעת לא ניסתה לטעון כי סוזי חזרה לעבודתה טרם יום 1.9.11, לא ניסתה לטעון כי פקע הצורך בעובדת אחראית על מסד הנתונים, ולא הוכיחה סיבה אחרת (מלבד ההיעדרויות הקשורות בהיריון כמפורט לעיל) להפסיק את עבודתה של התובעת טרם שובה של סוזי לעבודתה - שוכנענו כי פיטוריה של התובעת במועד בו נעשו נבעו בין היתר מרצונה של הנתבעת לחמוק מתחולתו של האיסור על פיטורים הקבוע בחוק עבודת נשים. תומכים במסקנתנו זו העובדה כי גב' כהן הקליטה את השיחה שהתקיימה בינה לבין התובעת ביום 8.5.11, והדגשתה של גב' דאובר בחקירתה כי הנתבעת המתינה חודשיים ממועד ההודעה על ההיריון ועד הפיטורים; דברים אלו מלמדים לטעמנו כי הנתבעת קיבלה ייעוץ משפטי מייד לאחר הודעת התובעת על הריונה, וניסתה להרחיק ככל האפשר את הודעת הפיטורים מהמועד בו הודיעה התובעת על ההיריון, תוך תיעוד טענות כנגד התובעת ותוך הקפדה כי לא ייחצה קו הגבול של ששת החודשים הראשונים.
36. עוד עולה מהראיות, כי לתובעת לא נערך שימוע כלשהו טרם פיטוריה, וכי פוטרה באופן חסר רגישות לאחר שחשה ברע וביקשה לפנות לרופא, כאשר היא נדרשת להמתין במקום העבודה לצורך קבלת הודעת הפיטורים. הנתבעת מפנה לשיחה הטלפונית מיום 8.5.11 כ"שימוע" אך מדובר בשיחה שנערכה ביוזמת התובעת; על מנת לעדכן כי אינה מגיעה לעבודה נוכח מצבה הרפואי; והטענות שהועלו במהלכה נאמרו כדרך אגב, בלא לאפשר לתובעת להתגונן מפניהן ובלא להסביר לה כי שוקלים את פיטוריה. התובעת אמנם סברה במהלך חקירתה הנגדית כי דובר בשיחה שהתקיימה סמוך טרם פיטוריה ולא כחודש טרם פיטוריה, אך שוכנענו כי סברה כאמור נוכח חלוף הזמן ואין בכך כדי לפגוע במהימנותה.
הנתבעת טענה כי לאחר מכן התקיימו "שיחות נוספות" אך הטענה נטענה בעלמא ולא פורטו מועדים ספציפיים; אף לא הוצג זימון לשימוע, פרוטוקול של שימוע או כל ראיה אחרת המלמדת כי ניתן להתייחס לאחת ה"שיחות" הנוספות - ככל שהיו כאלו - כאל שימוע כמשמעותו בהלכה הפסוקה. אשר לטענת מר דאובר בחקירתו הנגדית כי לא ניתן היה לערוך שימוע נוכח היעדרויותיה של התובעת - זו לא הוכחה כלל. הנתבעת הפרה לפיכך את חובתה לערוך לתובעת שימוע טרם פיטוריה.
הסעדים שיש לפסוק לזכות התובעת
37. התובעת העידה כי לאחר פיטוריה חיפשה עבודה חלופית, אך ללא הצלחה (פירוט ניסיונותיה בקשר לכך צוין בסעיף 21(א) לתצהירה). רק בחודש ספטמבר 2012 החלה לעבוד, כפקידת הנהלת חשבונות. התובעת ציינה כי קיבלה דמי לידה, ולכן מחקה רכיב זה של תביעתה.
38. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת פסיקת פיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות יש לבדוק מהו הנזק הממוני שנגרם לעובדת, ומהו החלק באותו נזק שיש לייחס להפליה הפסולה. היינו, יש לקחת בחשבון את השאלה "אם בכלל עמד ביסוד ההחלטה לפטר את העובדת שיקול נוסף, לבד מן השיקול הפסול. הכרעה בשאלה זו נחוצה במקרים רבים ולו לשם קביעת הסעד וסוג הפיצוי שבו יש לחייב את האחראי לקבלת ההחלטה" (עניין ארביב; כן ראו אצל רבין-מרגליות).
כאשר השיקול המפלה היה שיקול מרכזי - יש דרך כלל לפצות את העובדת בשכר העבודה עבור התקופה בה נמנע ממנה לעבוד עד מועד הלידה, הפסד דמי לידה ככל שהוכח, וכן שכר בגין התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה. לכך יש להוסיף פיצוי בגין נזק לא ממוני, מכוח הוראת סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות (עניין ארביב).
39. במקרה שלפנינו, וכמפורט לעיל, שוכנענו כי עובדת היותה של התובעת בהיריון היוותה שיקול מרכזי בהחלטה לפטרה במועד בו פוטרה, אף טרם סיום תקופת מילוי המקום, ומבלי לאפשר לה את ההזדמנות להתמודד על תפקיד אחר בתקופה שלאחר יום 1.9.11. התובעת זכאית לפיכך לפיצוי בגין תקופת העבודה שעד יום 1.9.11 - מועד סיום תקופת מילוי המקום לשמה נשכרה - וכן לפיצוי גלובאלי על אובדן ההזדמנות להמשיך ולעבוד גם לאחר מכן. איננו סבורים כי בנסיבותיו של מקרה זה יש לכלול בפיצוי סך שווה ערך למלוא השכר בתקופה שלאחר יום 1.9.11 ועד הלידה, שכן לא הייתה התחייבות כלפי התובעת להמשך עבודה בתקופה זו, וקיימת גם האפשרות כי לא נפתח היה תפקיד מתאים באותה עת או שלא הייתה שביעות רצון ממנה מטעמים שאינם קשורים להיריון (דוגמת יחסי אנוש) ואזי ממילא לא ממשיכה הייתה בעבודתה (כפוף כמובן לקבלת היתר כדין מהממונה על חוק עבודת נשים - שייתכן והיה ניתן אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות). מאותו טעם, איננו סבורים כי התובעת זכאית בנסיבותיו של מקרה זה לסעדים הנוספים שנדרשו על ידה (הפסד פיצויי פיטורים, הפסד שכר בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, הפסד דמי הבראה וכיו"ב).
40. התובעת זכאית לפיכך לפיצוי בגין הפסד השכר עד ליום 1.9.11 בסך של 14,850, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.9.11 ועד התשלום בפועל; לפיצוי בגין הפסד ההזדמנות להמשיך ולעבוד לאחר מכן ועד הלידה בסך של 11,825 ₪ (לפי 75% מגובה השכר עד הלידה), בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 26.11.11 ועד התשלום בפועל; וכן לפיצוי לא ממוני בסך של 25,000 ₪ הלוקח בחשבון הן את הפרתו של חוק שוויון ההזדמנויות והן את הפרת חובת השימוע. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
41. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בסעיף 39 לעיל. כן תשא בהוצאות התובעת בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ (הלוקח בחשבון את כלל השתלשלות התיק), לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
 
ניתן היום, כ"א אב תשע"ד, (17/08/2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
גדעון הבר, נציג ציבור (עובדים) סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת רענן גילאון, נציג ציבור (מעסיקים)
 
 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר