בבית הדין הארצי לעבודה                                        עע 300165/98


שלמה מויאל                                                                 המערער
 
נפרו נגב פרוייקטים בע"מ                                                המשיבה                                                           

בפני סגן הנשיא (בדימוס) י' אליאסוף, השופטת א' ברק,

       השופטת א' סלע, נציגת עובדים א' ביטי, נציגת מעבידים א' גלין

 

         בשם המערער:נ עו"ד פנחס רוזנצויג  

 

         בשם המשיב :ב עו"ד ניסן בלה

 
פ ס ק   ד י ן
 
 

השופטת אלישבע ברק

השאלה המרכזית המתעוררת בערעור זה היא, האם הרעה המשיבה את תנאי עבודתו של המערער באופן שיש לראות בהתפטרותו התפטרות המזכה בפיצויי פיטורין.
המערער טוען, כי על פי המוסכם בין הצדדים היה הוא אמור לקבל תשלום בגין מחלה בשעור הגבוה מזה הקבוע בחוק. אכן כך נהגה המשיבה עד שבמועד מסוים היא הודיעה לעובדים כי היא מפסיקה הטבה זו והיא תשלם דמי מחלה על פי חוק. המערער ראה בכך, לטענתו, שינוי חד צדדי של ההסכם בינו לבין המשיבה, שינוי אשר הצדיק את התפטרותו תוך קבלת פיצויי פיטורין כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ה'תשכ"ג-1963.
בית הדין האזורי, מפי סגן השופט הראשי, השופטת רות בהט בתב"ע נה/478-3, דחה את תביעתו, בקובעו כי המערער אינו מהימן עליו וכי הוא לא הרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח את חלות ההוראה האמורה בחוק פיצויי פיטורים.
 
העובדות בקצרה כפי שאלו נקבעו על ידי בית הדין האזורי
המערער עבד בחברה המשיבה מיום 15.5.1989 עד יום 7.4.1995. הוא נעדר מהעבודה מעת לעת בשל מחלה אך למרות זאת הוא קיבל שכר כאילו עבד בפועל. ביום 4.12.1994 קיבלו העובדים, בהם המערער, מכתב מהמשיבה לפיו מיום 1.1.1995 יחול שינוי בשיטת תשלום בגין ימי מחלה באופן שדמי המחלה ישולמו על פי האמור בחוק ולא מעבר לכך. המערער הגיב על מכתב זה במזכר מיום 7.12.1994 בו ביקש לברר אם שינוי זה יחול גם לגביו. מנהל המשיבה הגיב על גבי מכתבו של המערער, כי המשיבה תנהג לגבי המערער כמו לגבי כלל העובדים, אולם הוא ציין כי לעמדת המשיבה אין בכך כל שינוי. ביום 13.12.1994 פנה שוב המערער אל המשיבה במכתב. המערער טען כי הוא אף קיים שיחות עם מנהל המשיבה, אך לטענתו הובהר לו, כי אם השינוי איננו נראה לו שינהג כראות עיניו. המערער שלח למשיבה ביום 13.2.1995 מכתב ובו מסר על סיום עבודתו במשיבה באמצע חודש מרץ 1995. המערער התבקש להאריך את תקופת עבודתו עד סוף חודש מרץ 1995 והסכים לכך בכפוף לדרישה לצאת לחופשה בתאריכים 2.4.1995-7.4.1995 על חשבון ימי החופשה להם הוא היה זכאי.
בית הדין האזורי מציין את תגובת המשיבה בכתב הגנתה לפיה לא היה כל שינוי בתנאי השכר. טענתה היא כי הואיל ומספר עובדים שלה ניצלו לרעה את מדיניות החברה בעניין דמי המחלה הוצא המכתב הראשון המודיע על שינוי המדיניות בתשלום דמי מחלה. טענת המשיבה היא כי בהסכם העבודה בין הצדדים לא נאמר דבר על דמי מחלה. המערער היה עובד טוב וקודם זמן קצר לפני פרוץ הסכסוך לתפקיד סגן מנהל ראש מחלקה. שכרו הועלה. טענת המשיבה היא, כי המערער התפטר מסיבות אחרות והן:ו
 
  1. דרישתו לשינויים ולתוספת שכר.
  2. ציפייתו לקבלת תפקיד מנהל מחלקת צנרת במשיבה, ציפייה שלא נתממשה.
  3. סיכום מוקדם של המערער עם חברה מתחרה במשיבה לפיו יתחיל לעבוד אצלה כמנהל מחלקת צנרת.
 
המשיבה טענה כי בשנת 1994 הוחלט למנות את המערער לתפקיד סגן מנהל מחלקת הצנרת, שכרו עלה והודע לו כי הוא יחשב לעובד בכיר ויועמד לרשותו רכב. המשיבה היתה מרוצה מעבודתו ועשתה ניסיונות לשכנעו להישאר בעבודה.
אשר לתשלום דמי מחלה היתה עמדת המשיבה בכתב ההגנה, כי זכותם של העובדים היא על פי האמור בחוק, אולם היא נהגה וממשיכה לנהוג לעתים לפנים משורת הדין ומאשרת גם תשלום מעבר לקבוע בחוק. מכתב המשיבה בעניין זה לעובדים בא על מנת להרתיע עובדים מלנצל לרעה את תשלום היתר שהמשיבה שילמה בגין דמי מחלה.
 
קביעת בית הדין האזורי
כאמור קבעה השופטת ר' בהט, כי "בבואי להעריך את מהימנות עדות התובע לעומת מהימנות עדות מנהל הנתבעת, אני מעדיפה את עדות מנהל הנתבעת כמהימנה יותר". תימוכין מצאה השופטת במסמכים ובעדות המערער. נימוקיה לדחיית תביעתו של המערער היו:נ
  1. במכתב ההתפטרות של המערער הוא מעלה מספר סיבות להתפטרות כאשר עניין שינוי באופן תשלום דמי המחלה הוא רק אחד מהם.
  2.  בעת המשא ומתן העלה המערער חמש סיבות להתפטרותו כאשר תשלום דמי מחלה היא רק אחת הסיבות.
  3.  היתה התכתבות בין הצדדים בעניין דמי מחלה בראשית ובאמצע דמצמבר, 1994 ולא נאמר במכתבים כי אם לא תתמלא דרישתו להשבת המצב לקדמותו באשר לתשלום דמי מחלה, המערער יתפטר.
  4. במכתביו מיום 13.2.1995 ו- 26.2.1995 ציין המערער אמנם את נושא דמי המחלה כדרישה ראשונה, אך מבחינה כספית היה נושא זה שולי בהשוואה ליתר דרישותיו, נוכח ההיקף הקטן של ימי המחלה שהמערער חלה. הוא נעדר מספר ימים מועט מהעבודה בשל מחלה.
  5. המערער ציין כתנאי להישארותו במשיבה את התפקיד שדרש. על כן לא קיבל בית הדין האזורי את הטענה כי דבר זה לא הטרידו וכל שהטרידו היה השינוי בתשלום דמי המחלה.
  6. דמי המחלה היה רק אחד הנושאים שנדונו במשא ומתן בין הצדדים, ועל כן עניין זה לא נדון כלל במכתב המשיבה לגבי דרישותיו ולא נדונו במכתב התשובה של המערער. 
  7. המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי היתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
  8. המערער לא הוכיח הרעה מוחשית.
 
זכאות המערער לפיצויי פיטורין
אציין מיד כי לאור מסקנתו של בית הדין האזורי לא מדובר בשאלה של מהימנות. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער לפיצויי פיטורין, לא מהנימוק שעדותו לא היתה מהימנה, אלא מנימוקים משפטיים, כאשר העובדות כולן צויינו על ידי בית הדין האזורי כפי שהן עולות מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה.
מהמסמכים כפי שבית הדין ציין אותם עולה, שאכן המערער קיבל במשך כל התקופה תשלום של שכר מלא בגין ימי מחלה, תשלום שהוא מעבר לאמור בחוק. כך נהגה המשיבה לגבי כלל העובדים ובית הדין ציין את עמדתה כי המערער עבד בתנאים שווים לשאר העובדים. על כן אין  מדובר בשאלת מהימנות אלא בשאלת האינטרפרטציה של העובדות העולות מהמסמכים. תשלום בדרך זה הופסק על ידי המשיבה בהודעה בכתב. אין ספק, על פי העובדות המובאות על ידי בית הדין האזורי, שהמשיבה הרעה חד צדדית את תנאי העבודה של המערער. בית הדין מציין זאת בעובדות שהוא מביא. אין גם ספק, על פי העובדות המובאות על ידי בית הדין האזורי, שהמערער התריע על כך במכתב מידי בו ענה למשיבה על הודעתה. בבוחננו את המועדים כפי שהובאו על ידי בית הדין האזורי הרי המערער הגיב מיד על הודעת המשיבה. המשיבה הגיבה על מכתבו ודחתה את דרישתו לאי שינוי תנאי תשלום דמי המחלה ושוב פנה המערער והגיב לתשובתה זו של המשיבה על מכתבו. אחזור על העובדות והמועדים בקצרה:ב
 
ביום 4.12.1994 קיבל המערער מהמשיבה מכתב המודיע לו כי –
מיום 1.1.1995 יחול שינוי בשיטת תשלום בגין ימי מחלה.
ביום 7.12.1994 הגיב המערער וביקש לברר אם השינוי יחול גם לגביו.
מנהל המשיבה הגיב על גבי מכתבו של המערער, כי המשיבה תנהג לגבי המערער כמו לגבי כלל העובדים.
ביום 13.12.1994 פנה שוב המערער אל המשיבה במכתב.
ביום 13.2.1995 שיגר המערער מכתב למנהל המשיבה (לאחר שלטענתו זה אמר לו בעל פה שההחלטה לא תשונה ואם הדבר אינו מוצא כן בעיניו הוא יכול לעזוב). במכתב זה הודיע המערער למשיבה כי הוא עומד לסיים את עבודתו במשיבה באמצע חודש מרץ 1995.
המשיבה ביקשתהו להמשיך עד לסוף חודש מרץ והוא נענה לבקשה אך ביקש להמשיך להיחשב כעובד בחופשה עוד שבוע ימים.
לאור כל האמור עולה בברור שהמערער החל במשא ומתן ברגע שהודע לו על שינוי לרעה של דרך תשלום דמי המחלה. העובדה שהמערער נענה למודעה בעיתון בחודש ינואר מחזקת הנחה זו מאחר ובחודש דצמבר שוב קיבל תשובה כי עמדת המשיבה לא משתנה. גם העובדה שבעבר המערער היה חולה מספר ימים מועט אינה רלוונטית. הסכם על דרך תשלום דמי מחלה נעשה על מנת להבטיח את העתיד ולא את העבר. עמדתי זו אינה משתנה בגין העובדה שלאחר ההתכתבויות על דמי מחלה, והעובדה שעמדת המשיבה לא השתנתה, החל המערער לשאת ולתת על עניינים אחרים בנוסף לעניין דמי המחלה. אין כמובן רלוונטיות לכך שדרך התשלום לא נכתבה בהסכם בכתב. המשיבה נהגה כך לגבי המערער ושאר העובדים, ואין היא מתכחשת לכך. העובדה שהמשיבה הודיעה לעובדים על שינוי דרך התשלום היא הנותנת.
יש בהתנהגות המשיבה אם כן שינוי חד צדדי בתנאי העבודה ועל כן משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה. אין לאמר שהמערער לא התריע על כך. היתה התכתבות שלמה שבסופה הודיעה המשיבה סופית כי אינה מוכנה לחזור בה מהודעתה. רק אז פנה המערער לחפש עבודה אחרת. אך טבעי הוא שעובד אינו מתפטר בטרם מצא עבודה אחרת. עם התקבלו לעבודה החדשה נתן המערער למשיבה הודעה מוקדמת ואף נענה לבקשה לדחות את מועד סיום עבודתו.
הנה כי כן זכאי המערער לפיצויי פיטורין כחוק. הפיצויים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, באשר עולה מחומר הראיות שהמשיבה מתוך טעות לא סברה שמדובר בהרעה  מוחשית בתנאי העבודה.
 
דמי הבראה
באשר לתשלום דמי הבראה מקובלת עלי קביעתו של בית הדין האזורי כי אין כל מניעה חוקית לפיצול התשלום לתשלומים חודשיים. אין גם פסול בכך ששולם למערער מעבר לקבוע בצו ההרחבה. על כן גם מקובלת עלי הקביעה כי אין לראות בתשלום חודשי זה מרכיב משכרו הרגיל של המערער.
 
פדיון חופשה
תביעתו זו של המערער נדחתה מאחר והיא לא הועלתה בסיכומיו ובית הדין ראה אותה כתביעה שנזנחה. אין בכך טעות.
 
סיכומו של דבר
מתקבל ערעורו של המערער באשר לתשלום פיצויי פיטורין ונדחות עילות הערעור האחרות באשר לדמי הבראה פדיון חופשה.
המשיבה תשלם למערער פיצויי פיטורין כחוק על בסיס שכרו האחרון. השכר יחושב על סמך שכרו האחרון של המערער ללא תוספת הרכיבים האחרים. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ניתוק יחסי עובד-מעביד, היינו, מיום 7.4.1995 באשר אז הסתיימה חופשתו.
משחלקו הארי של הערעור התקבל תשלם המשיבה למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000.- ש"ח תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
 
ניתן היום, י' בחשוון, ה'תשס"א (8.11.2000)
 
__________________      ____________     ____________
 
5129371סגן הנשיא (בדימוס) י' אליסוף      השופטת א' ברק    השופטת א' סלע
 
________________        _________________
נציגת עובדים א' ביטי         נציגת מעבידים א' גלין
 
 
 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר